ענין לנו בערעור עפ"י הוראות סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - התוספת). לבקשת המשיבים, שהינם בעלי זכויות במגרשים אשר בתחום מרחב התכנון של המערערת (להלן - המקרקעין), הכין השמאי מר אמיר דרור ביום 29.10.01 שומת היטל השבחה. בהתאם להוראות סעיף 14(א) לתוספת הגישו המשיבים ביום 26.11.01 כשומה מטעמם את חוות דעתו של השמאי יעקב בירנבאום. בהעדר הסכמה, ובהתאם להוראות סעיף 14(ב) לתוספת נבחר השמאי בצלאל קציר כשמאי מכריע (להלן - השמאי המכריע), והוא הגיש חוות דעתו ביום 20.8.02. ערעור זה הוגש על ידי המערערת על חוות דעתו של השמאי המכריע. טענות המערערת: על המקרקעין חלות, בין השאר, שתי תכניות מתאר, יד/מק/5015 ו-יד/מק/5016 (להלן - התכניות), אשר פורסמו למתן תוקף ביום 14.10.01. לדעת השמאי המכריע אין להביא בחשבון בחישוב ההשבחה, שבגינה על המשיבים לשלם היטל השבחה, את התכניות. הנימוק לכך, לדעת השמאי המכריע, שהחוזה למכירת זכויות המשיבים במקרקעין נחתם בתאריך 17.7.01, דהיינו לפני פרסום התכניות לשם מתן תוקף. בהתאם לדברי השמאי המכריע בחוות דעתו, טרם נרשמה העברת הזכויות במקרקעין מהמשיבים למי שרכש אותן עד למועד תחילתן של התכניות. הערעור נסב על אי הבאת התכניות בחשבון בעת חישוב ההשבחה לצורך קביעת גובה ההיטל. בבסיס הערעור עומדת השאלה, מהו המועד הקובע למימוש זכויות במקרקעין לצורך קביעת שומת ההשבחה, בהבחנה מקביעת מועד התשלום, שלגביה הוכרעה שאלת המועד הקובע בע"א 1321/02, נוה בנין ופיתוח בע"מ נ' הוועדה לבניה למגורים ולתעשיה - מחוז מרכז, פד"י נז(4)119. לשיטת המערערת, שאלה זו טרם הוכרעה, והיא נתונה למחלוקת בפסיקה. שאלה זו היא השאלה המשפטית המרכזית הטעונה הכרעה במקרה זה. בהתאם להחלטתי מיום 15.3.04 סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. דיון: סעיף 2(א) לתוספת קובע: "חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת, ישלם בעלם היטל השבחה לפי האמור בתוספת זו (להלן - היטל); היו המקרקעין מוחכרים לדורות, ישלם החוכר את ההיטל". סעיף 7(א) לתוספת קובע: "ההיטל ישולם לא יאוחר מהמועד שהחייב בו מימש זכות במקרקעין שלגביהם חל ההיטל". העולה מצירופן של שתי הוראות אלו הוא, שעל החייב בהיטל ההשבחה לשלם עד למועד בו מימש את זכויותיו במקרקעין היטל בגין ההשבחה שהושבחו המקרקעין עד לאותה עת. אין זה מתקבל על הדעת במקרה זה להבחין בין המועד הקובע לענין תשלום ההיטל ובין המועד הקובע לענין חישובו, ולומר שיתכן והמועד הקובע לענין חישוב ההשבחה יהיה מאוחר מהמועד הקובע לענין התשלום. קבלת פירוש שכזה, תצור מצב אבסורדי, שאדם יחוייב בתשלום היטל, כאשר במועד החיוב לא ניתן יהיה לקבוע את גובה ההיטל בו חוייב, משום שתיתכנה השבחות נוספות במועד מאוחר יותר. כאמור לעיל, שאלת המועד הקובע לענין תשלום היטל ההשבחה הוכרעה כבר בפסיקה בע"א 1321/02 הנ"ל. שם נקבע, כי המועד בו חל החיוב בתשלום היטל השבחה הוא מועד ההתקשרות בהסכם למימוש זכויותיו של החייב בתשלום ההיטל, ולא מועד רישום העברת אותן זכויות. כאמור לעיל, אין כל סיבה לחלק בין מועד התשלום לבין המועד הקובע לענין חישוב ההשבחה. יש, איפוא, לומר שגם לענין חישוב ההשבחה יהיה מועד ההתקשרות המועד הקובע, והמוכר לא יחוייב בגין השבחות המאוחרות למועד ההתקשרות בהסכם המכר. גם במישור העקרוני זהו הפתרון הנכון והצודק. בע"א 1321/02 הנ"ל ניתח בית המשפט הנכבד את תכליתו והצדקתו של היטל ההשבחה, וכך נאמר שם: "הנה כי כן, היטל ההשבחה מיועד להגשים רעיון של צדק חברתי, לפיו ראוי כי מי שהתעשר בשל פעילות נורמטיבית של רשויות התכנון, ישתף את הציבור בהתעשרותו זו, בדרך של תשלום היטל, המשתלם לאותה רשות תכנון, והמשמש אותה להכנת תכניות וביצוען. תכלית זו, מתיישבת היטב עם דחיית תשלום ההיטל עד למועד שבו מתקיים, הלכה למעשה, מימוש של הזכויות שהושבחו וההתעשרות קורמת עור וגידים. ... ההתעשרות מכוח ההשבחה יוצאת מן הכוח אל הפועל כבר בעת ההתקשרות". הרעיון העומד במרכזו של החיוב בהיטל השבחה הוא, שאדם אשר התעשר כתוצאה מפעולות הרשות, ישתף את הציבור בהתעשרותו, כאשר התשלום יבוצע בעת שההתעשרות יוצאת מן הכח אל הפועל, וזהו מועד ההתקשרות בהסכם למימוש זכויות במקרקעין. הנמקה זו מצדיקה, כי חישוב שיעור ההשבחה ייעשה גם הוא עד למועד זה. ההתעשרות באה לידי ביטוי במחיר הגבוה יותר שמקבל בעל הזכויות תמורת זכויותיו במקרקעין נשוא פעולות הרשות. מחיר גבוה זה הינו תוצאה של פעולות הרשות. מחיר זה נקבע כבר בעת ההתקשרות בהסכם למימוש הזכויות, והוא זה המבטא את התעשרותו של החייב בהיטל. אם תאושרנה תכניות נוספות לאחר מועד ההתקשרות בהסכם המכר, המוכר כבר לא יתעשר כתוצאה מכך, משום שכבר מכר את זכויותיו במחיר שעליו הוסכם קודם לכן, ואשר לא הביא בחשבון קיומן של תכניות מאושרות נוספות. אמנם נכון, כי קיומה של תכנית המצויה בהליכי תכנון מתקדמים יכול להשפיע על מחיר הזכויות במקרקעין, למרות שתהכנית טרם אושרה וטרם קיבלה תוקף מחייב, אך בגין תכנית שכזו לא ניתן לגבות היטל השבחה, ואף לא ניתן להביאה בחשבון בעת חישוב ההשבחה. החובה לשלם היטל השבחה הינה רק בגין תכניות סטטוטוריות מאושרות, ולא בגין תכניות המצויות בשלבי תכנון כאלה או אחרים, אשר טרם אושרו. בדרך כלל, גם לעובדה שהסכם המכר כולל תנאים מתלים, אין כדי להשפיע על האמור לעיל, וזאת במקרה שהמחיר הינו סופי כבר בעת החתימה שעל הסכם המכר, ובטרם התקיימו התנאים, ואין לקיום התנאים כל השפעה על המחיר. כזה הוא המקרה שבפנינו. במקרה דנן, המשיבים התקשרו בהסכם למכירת זכויותיהם במקרקעין עוד בטרם פורסמו התכניות לשם מתן תוקף. הסכם זה אף אושר על ידי בית המשפט עוד לפני פרסום התכניות. אשר על כן, אין כל מקום לכלול את התכניות בחישוב ההשבחה שבגינה על המשיבים לשלם היטל, ובדין עשה השמאי המכריע, שלא הכלילן בשומתו. סוף דבר, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דינם בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. היטל השבחה