הנתבעים 1 ו-2 שהיו בזמנו בני זוג, והתגרשו, רכשו מן הנתבעת 3 , שהנתבע 4 בעל מניות ומנהל בה , דירה ברחוב ביאליק 48 גבעת שמואל, וזאת בשנת 1995, כאשר החזקה נמסרה ב-1997. בשנת 2000 מכרו הנתבעים 1 ו-2, את הדירה לתובעים. לטענת התובעים הממכר כלל מחסן וחניה שהיו צמודים לו. בקשר למחסן, התנהל הליך שיפוטי לעניין בנייתו ללא היתר, ובשנת 2004, הוצא צו הריסה מותלה לשנה, ללא הרשאה. בין לבין פעלו דיירי הבניין, למעט התובעים, לצורך קבלת היתר בניה למחסני כלל הדירות שבמרתף הבניין. ניתן לכלל הדיירים היתר, בסוף 2004, ובאמצעות הנתבעת 3 נהרסו המחסנים המקוריים ונבנו מחסנים חדשים בהיתר, לכלל הדיירים, ולמעט התובעים, ובעלות של 5,000 ₪ למחסן. התובעים הגישו תביעתם במקור כנגד הנתבעים 1 ו-2, ולעניין הפרת הסכם המכר, ובקשר לנזקיהם בגין הריסת המחסן שנרכש, והכרוך בכך, לרבות הקמתו מחדש. בהמשך תוקנה התביעה וצורפו הנתבעים 3 ו-4 כנתבעים נוספים, וכמי שבנו את הבניין, ומכרו את הדירה לנתבעים 1 ו-2, וכאשר המחסן כאמור, נבנה ללא היתר, מה שגרם לכל ההוצאות והנזקים הנתבעים. התביעה במקור, עמדה ע"ס 89,460 ₪. הנתבעים 1 ו-2, טוענים כי לא נכלל בממכר - הדירה, מחסן צמוד כטענת התובעים, אלא הועמד לשימושם מחסן במרתף הבניין, ללא תמורה, דהיינו זכות שימוש בלבד. נטען שבמועד המכירה לתובעים, בשנת 2000, לא ידעו כלל על בעיה הקשורה במחסן. בעקבות ההליך בקשר לכלל המחסנים, נהרסו ונבנו מחדש, כלל מחסני הדירות בבניין, ובעלות של כ-5,500 ₪ למחסן, זולת המחסן שבשימוש התובעים , שמסיבות בלתי סבירות, סרבו להשתתף בהקמת המחסן החדש, ובכך הפרו חובתם להקטין הנזק. לטענת הנתבעים 1 ו-2, על התובעים להפנות טענותיהם לנתבעים 3 ו-4, וכאשר התביעה במתכונת שהוגשה, הינה ניסיון לא ראוי לתבוע כספים שאינם מגיעים תוך חיפוש כיס עמוק. הנתבעים 3 ו-4, טוענים שההתקשרות הייתה מול הנתבעת 3 בלבד, וכי אין עילת תביעה אישית כנגד נתבע 4, שהמחסן אינו בגדר הצמדה לדירה, אלא קונה דירה זכאי לקבלו במידה ומרתף הבניין או חלקו, לא ישמש לחניה, במפרט הטכני של הדירה הנמכרת, לא צוין מכר או בנית מחסן. הנתבעת 4 טוענת גם להתיישנות התביעה נגדה, ולנוכח מועד הגשת התביעה המתוקנת, בשנת 2008, שנים לאחר המכר. בהחלטת ביניים נקבע כי אין לקבל את טענת ההתיישנות כטענת סף לדחייה, אם כי ניתן יהיה לטעון בעניין בסיום התיק. ביום 12/10/09, אושרה הסכמת הצדדים לפיה סכום התביעה יצומצם לכל היותר לעלויות הקמת המחסן בפועל, ותשלום היטל ההשבחה בגינו. לאחר שהתובעים במשך זמן, די ארוך, לא בנו את המחסן, ניתנה להם בהחלטה מיום 5/1/12 ארכה לבנייתו עד ליום 1/7/12, בהמשך לכך הודיעו התובעים כי השלימו בנית המחסן, על ידי איש מקצוע מטעמם תמורת סך 9,280 ₪, וכי נכון ליום 20/12/11 רובץ חוב בגין היטל השבחה בקשר למחסן בסך 7,701 ש"ח, בתעודת עובד ציבור של מנהל מחלקת היטל השבחה בוועדה המקומית גבעת שמואל, מיום 1/8/12, נקבע שסכום היטל ההשבחה ליום 1/8/12 בצירוף הצמדה וריבית פיגורים, ושעמד במקור על סך 5,900 ₪, מגיע לסך של 22,090 ₪. בשלב זה, נשמעו סיכומי הצדדים, וכאמור בהחלטתי מיום 18.3.13, בשאלת החיוב הנדרש בגין עלות בנית המחסן, והחיוב בהיטל השבחה בגינו, ונוכח הסכומים שצוינו לעיל בהקשר זה, ולאחר בניית המחסן ע"י התובעים. כאשר כל צד חוזר על טענותיו וטוען להוצאות ובהתייחס לתביעה המקורית, ועלות ההתדיינות. למעשה כל הצדדים סיכמו בע"פ בפני, ולמעט הנתבע 2, שניתנה ארכה להגשת סיכומיו בכתב, ולא ראיתי שהוגשו. לאחר עיון בחומר, ושמיעת הצדדים, אני מחליט שיש מקום לקבל את התביעה בקשר לעלות בניית המחסן, וכנגד הנתבעים 2,1,ו-3, לא נסתר כי התובעים בסופו של יום, בנו את המחסן ב 6/12 תמורת סך 9,280 ₪, והוציאו סכום זה לשם בניית מחסן, וחלף המחסן שנהרס, בעקבות צו ההריסה. אמנם העלות של בנית מחסן חדש, כולל הריסת הקודם לשאר הדיירים הייתה נמוכה יותר כ- 5,000 ₪, ואולם יש להביא בחשבון, שמאז חלפו כ-7 שנים במהלכם התייקרה עלות הבניה, והסכום שנקבע כיום אינו בלתי סביר בנסיבות העניין. בדיעבד, וכיום ניתן לומר שעדיף היה, לו התובעים היו בונים בסוף 2004 את המחסן מחדש בעלות של שאר הדיירים, וכך אולי הייתה נחסכת התדיינות והתייקרות. ואולם לא ראיתי לקבוע שכאשר לא פעלו כך, לא הקטינו נזק, באופן שהתביעה התייתרה. לטעמי, וזהו העקר בתמורת מכר הדירה שמכרו הנתבעים 1 ו-2 לתובעים, היה כלול המחסן. כוונת הנתבעים בעניין, או ידיעתם בקשר למצב הרישום אינה רלוונטית, והקובע הוא שמכרו דירה הכוללת, לרבות לשיטתם, זכות שימוש במחסן שנבנה במרתף, משעה שהמחסן נהרס בעקבות הליך הרישום, זכאים התובעים לעלות בנייתו מחדש על ידי הנתבעים 1 ו-2, שמכרו להם את הדירה, כולל אותה זכות שימוש מחסן, ולהשבת מה ששילמו ונראה בגבולות הסביר, לעניין זה, וגם בהתחשב בעלות לדיירים אחרים, ובשנת 2004. נתבעת 3 חבה גם היא, מכוח היותה מי שמכרה את זכות השימוש במחסן, שהוקם, וכאשר היה עליה כמי שבנתה את הבניין והדירות לדאוג לרישויו, משלא פעלה כך, קמה יריבות ישירה בינה ובין התובעים כמי שרכשו את הזכויות בדירה, כולל זכות השימוש במחסן על פי הסכם המכר שבין הנתבעים 1 ו-2 לנתבעת 3, גם בהתחשב במועד ההרשעה לעניין המחסן, 30.6.04, לא ראיתי לקבוע שהתביעה בעניין כנגד הנתבעת 3 -התיישנה. מאידך, לא ראיתי מקום לקבוע, שבנסיבות חל חיוב אישי בעניין על הנתבע 4 , שפעל בהקשר הבניה כאורגן של הנתבעת 3. לגבי סכום היטל ההשבחה שחל בקשר למחסן, נוכח האמור לעיל, לעניין חבות בקשר לעלות בנייתו, חבים הנתבעים 1 ,2 ו-3 ,ביחד ולחוד, גם בסכום היטל ההשבחה הנובע מהקמת המחסן מחדש. אין מקום לקבוע חיוב כספי מיידי בהקשר זה , שכן הסכום טרם שולם על ידי התובעים ואולם בנסיבות, התובעים זכאים לפסק דין הצהרתי לפיו הינם זכאים לשיפוי מן הנתבעים 1, 2 ו-3, ביחד ולחוד, של כל סכום שהתובעים יוציאו בפועל, בגין היטל השבחה, בקשר לבניית המחסן, ולפי דרישת הרשות. בכפוף לתשלום כאמור, כל זכות ערעור או השגה בקשר לחיוב, ככל ששולם, תועבר מן התובעים לנתבעים 1, 2 ו-3. סוף דבר 1. אני מחייב את הנתבעים 1, 2 ו-3 , ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 9,280 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 7.6.12 ועד לתשלום בפועל. 2. אני מחייב את הנתבעים 1, 2 ו-3 לשלם לתובעים את סכום היטל ההשבחה בקשר לבניית המחסן ובתוך 15 יום מהודעת התובעים , בצירוף אסמכתא ששילמו סכום זה לרשות. 3. התביעה כנגד הנתבע 4 - נדחית. 4. הואיל, וגדר המחלוקת צומצם בעקרו, ועל פי הסכמת הצדדים מיום 7/09, ונוכח התוצאה לפיה התביעה התקבלה, בחלקה בלבד, אין מקום לצו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. היטל השבחהמחסן