תביעה כספית שביסודה מחלוקת בשאלה על מי מהצדדים לעסקת מכר מקרקעין, התובעים-הקונים או הנתבע 1-המוכר, הוטלה חובת תשלום מס שבח והיטל השבחה בגין העסקה. מחלוקת נוספת נסבה על השאלה אם נתבע 2, עורך-הדין שייצג את שני הצדדים בעסקה, התרשל כשלא קבע בחוזה המכר מנגנון להבטחת תשלום מס שבח והיטל השבחה. א. ההליך והצדדים לו אלו הן העובדות הניצבות ביסוד ההליך, שאינן שנויות במחלוקת: 1. נתבע 1 (להלן המוכר) היה בעלים רשום של 1075/19576 חלקים במקרקעין המצויים בכפר פרדיס והידועים גם כחלקה 3 בגוש 11289 (להלן המקרקעין או הנכס). המוכר נאלץ למכור את חלקו במקרקעין בשל חובות בהם היה שקוע, בגינם אף הוטלו עיקולים על זכויותיו במקרקעין. 2. התובעים, בני-זוג תושבי פרדיס, ביקשו לקנות מקרקעין בכפר לשם בניית ביתם. עו"ד ג'אד אלטואפשה שהינו קרובם (להלן עו"ד אלטואפשה) הביא לידיעתם שהמוכר מציע למכירה את זכויותיו במקרקעין; התובעים (להלן הקונים) גילו עניין ברכישתן. 3. ביום 20.3.2008 ערך נתבע 2 (להלן עו"ד מרעי) חוזה מכר לפיו מכר המוכר את זכויותיו במקרקעין לקונים (להלן החוזה). בחוזה נקבע שמס שבח והיטל השבחה, ככל שיחול עד מועד חתימת החוזה, ישולמו על-ידי המוכר ואילו היטל השבחה שיחול ממועד זה ואילך ומס רכישה יחולו על הקונים. בעריכת החוזה ייצג עו"ד מרעי את שני הצדדים לו. 4. הלכה למעשה שילמו הקונים את מלוא מס הרכישה, מס השבח והיטל ההשבחה שחלו בגין העסקה. בגין מס שבח שילמו 112,338 ₪ ביום 12.2.2009 ובגין היטל השבחה - סך 57,348.25 ₪ ששולמו ביום 3.6.2009. בסמוך לאחר מכן העביר עו"ד מרעי את זכויות המוכר במקרקעין על שם הקונים בפנקסי המקרקעין. החזקה בנכס נמסרה לקונים במועד והם בנו בו את ביתם. 5. לאחר שהעסקה הסתיימה ברישום הוגשה התובענה דנן אשר נסמכה על שני ראשים: כלפי המוכר נטען שהפר התחייבותו לשאת בתשלום מס שבח והיטל השבחה שחלו בגין המכר. הלה נדרש להשיב לקונים את סכומי המס ששילמו תחתיו ולשלם להם בנוסף הוצאות מימון וריבית חוזית מוסכמת בסך של 10,390 ₪, פיצוי מוסכם בשל הפרת החוזה בסך 50,000 ₪ ו-25,000 ₪ המהווים פיצוי שנתבע בעטיה של עוגמת נפש שהייתה מנת חלקם של הקונים. כלפי עו"ד מרעי נטען שהתרשל בכך שלא כלל בחוזה מנגנון שיבטיח את תשלומי המסים שהושתו בו על המוכר והטעה את הקונים בכך שייצר כלפיהם מצג כי הם ולא המוכר נדרשים לשלם מס שבח והיטל השבחה החלים בגין העסקה. התובענה הוגשה נגד שני הנתבעים על סך של 259,152 ₪. 6. מטעם הקונים נשמעה עדות התובע (להלן גם הקונה). מן הצד האחר העידו המוכר, עו"ד מרעי ועו"ד אלטואפשה. הכרעה בשאלות השנויות בין הצדדים במחלוקת טעונה הבחנה בין שני מישורים: שלב גיבוש החוזה וכריתתו מחד גיסא ושלב ביצוע העסקה והוצאתה לפועל מאידך גיסא. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צויין אחרת. יאמר מיד: דין התביעה להידחות על שני ראשיה. להלן יובאו הטעמים לכך. ב. שלב כריתת החוזה אין חולק על כך שבחוזה הוטל תשלומם של מס שבח והיטל השבחה שיחול עד מועד כריתתו על המוכר. אף אין חולק על כך שבחוזה לא נקבע מנגנון להבטחת תשלומם של מסים אלה על-ידי המוכר. מהראיות שהובאו עלה שחסרונו של מנגנון כזה לא נבע מהתרשלות בה חטא עו"ד מרעי כלפי מרשיו-הקונים אלא היווה סיכון גלוי ומחושב שהקונים בחרו ליטול על עצמם ביודעין. במה דברים אמורים? 1. עובר לחתימת החוזה הטיל נושה של המוכר, חברת רון פז בע"מ (להלן רון פז), עיקול על זכויותיו במקרקעין בגדרו של הליך שהתנהל בבית-משפט השלום בחיפה. במקביל פתחה רון פז תיק הוצאה לפועל נגד המוכר. בא-כוחה, עו"ד אנוש וקסמן, מונה כונס נכסים על זכויות המוכר במקרקעין ופתח בהליכים למימוש זכויות המוכר בהם; במקביל נתן הכונס למוכר שהות קצרה למצוא קונה לנכס בעצמו. על רקע זה נולדה העסקה דנן, שנועדה לסלול את הדרך לסילוק חוב המוכר לרון פז באמצעות מכר עצמי של המקרקעין. 2. נוכח הדברים הללו עוצבה העסקה הגלומה בחוזה כעסקת מזומן. מלוא התמורה החוזית המוסכמת בסך של 470,000 ₪ שולמה במעמד חתימת החוזה בשיק בנקאי שהמציאו הקונים על שם רון פז. הדברים הללו היו בידיעת הקונים והם באו לידי ביטוי גלוי ומפורש בתוכנו של החוזה שעליו חתמו [ראו המבוא לחוזה וסע' 8-7 בו]. בו ביום חתימת החוזה פגש עו"ד מרעי בכונס, מסר לידיו את השיק הבנקאי, קיבל את אישור הכונס לכך שפירעונו יהא סילוק סופי של חוב המוכר לרון פז ורשם הערת אזהרה על המקרקעין לטובת הקונים. במקביל הוסרו מעל המקרקעין מלוא ההערות והעיקולים שנבעו מחוב המוכר לרון פז וממינוי הכונס בעטיו [סע' 12-11 לתצהיר עו"ד מרעי, נ/2, ונספחי ב' לתצהיר]. 3. הרקע לכריתת החוזה, היותו נועד לסלק חוב של המוכר לנושה צד שלישי והדחיפות הכרוכה בחתימתו בשל כך שמונה כונס למימוש הנכס היו ידועים לתובעים. כאמור, הדברים זכו לעיגון מפורש בחוזה. בשל אותה דחיפות נפגשו הצדדים לראשונה במשרדו של עו"ד מרעי, בנוכחות עו"ד אלטואפשה, ביום 19.3.2008 בשעת ערב מאוחרת וחתימת החוזה נקבעה לבוקר המחרת [סע' 5-3 לתצהיר התובע ת/1, סע' 6-4 לתצהיר המוכר נ/1, סע' 7-4 ל-נ/2]. כך גם היה נהיר וברור שמלוא התמורה המוסכמת בעבור הקרקע תשולם במעמד כריתת החוזה לרון פז, באופן שלא ייוותרו סכומים כלשהם שניתן ליצור לגביהם מנגנון לשמירתם בנאמנות בידי עו"ד מרעי עד למועד בו תושלם העסקה ברישום. התובע אישר ששילם את מלוא סכום העסקה באמצעות שיק בנקאי לרון פז [ע' 8 ו-14]. 4. עו"ד מרעי הטעים שבמעמד כריתת החוזה הבהיר לקונה ולמוכר את המשמעות הנודעת לתשלום מלוא התמורה החוזית לצד שלישי והציע שהמוכר יפקיד בידיו הנאמנות סכומים נוספים להבטחת תשלום המסים החלים עליו. המוכר התנגד לכך והתובע הודיע שהוא מוותר על הפקדה כזו [סע' 9 ל-נ/2]. עו"ד אלטואפשה שנכח בפגישה שנערכה במשרדו של עו"ד מרעי ערב חתימת החוזה, כמו גם במעמד חתימת החוזה, אימת דברים אלה בתצהירו [סע' 8 ל-נ/3]. בעדותו לפני שב עו"ד מרעי והטעים: "אני כמובן הצעתי לשמור בידיי הנאמנות כספים לצורך הבטחת תשלום המיסים החלים על המוכר, באותו רגע המוכר התנגד והקונה הסכים. [...] ברגע שהצעתי לצדדים לשמור אצלי כסף בנאמנות לצורך הבטחת תשלום המיסים החלים על המוכר, שני הצדדים הביעו את הסכמתם לא לעשות כזה דבר אז העיסקה יצאה לפועל" [ע' 31; ראו גם ע' 33, 36]. עו"ד אלטואפשה, קרובם של התובעים שמסר בהליך זה עדות בניגוד לאינטרס שלהם, תמך גם בעדותו בחקירה נגדית בדברים עליהם העיד עו"ד מרעי; לדבריו למוכר לא נשאר כסף שהיה באפשרותו להפקידו בנאמנות ועל כן ויתרו הצדדים על הפקדה כזו [ע' 37]. עו"ד אלטואפשה לא נכח באולם בעת שנשמעו העדים האחרים, מה שמחזק את אמינות דבריו [ע' 7]. המוכר אימת אף הוא את הדברים ואישר שבשל חובותיו ותשלומים שביצע לסילוקם לא נותרו בידו סכומים כלשהם לאחר שמכר את זכויותיו במקרקעין לקונים [ע' 28-27]. 5. כפי שעוד יובהר בהמשך מצאתי את עדות התובע לא אמינה בצורה בולטת. לשווא ניסה הלה ליצור רושם של מי שלא הוסבר לו דבר ושאינו יודע דבר. מעת לעת נמלטה מפיו אמירה שעלתה בקנה אחד עם המציאות לאשורה. כאשר עומת עם הטענה שלאור מבנה העסקה לא נותר סכום כלשהו שניתן היה להפקידו בנאמנות להבטחת תשלום המס החל על המוכר אמר: "לא עניין אותי להשאיר כסף לא מבין בזה" [ע' 14]. הדברים עולים בקנה אחד עם עדותם של עו"ד מרעי ועו"ד אלטואפשה כי האפשרות להפקיד בנאמנות סכומי כסף ממקור חיצוני נדונה בין הצדדים ונדחתה בשל אילוציו הכספיים של המוכר ובהסכמת הקונה. 6. מצטרפת לכך העובדה שהקונים היו מעוניינים עד מאוד בעסקה כפי שהוצעה להם וראו בה עסקה טובה [ע' 15]. הקונים ידעו והבינו שחלון ההזדמנויות לרכישת הנכס מהמוכר בסכום עליו הסכימו הוא צר ומוגבל; היה ולא ייחתם החוזה עמם ימכור הכונס את זכויות המוכר בנכס "בכל סכום שירצה", לשון הקונה [ע' 14 וראו גם ע' 18]. עו"ד אלטואפשה, קרוב משפחה של התובעים שידע שהם מחפשים קרקע לרכישה ושיצר את הקשר ביניהם לבין עו"ד מרעי והמוכר, אמר על כך: "התובע רצה לעשות את העסקה בכל מחיר. הוא רצה לקנות את הקרקע בכל מחיר אפילו אם המוכר היה מבקש כסף יותר הוא גם היה משלם" [ע' 38]. מן המקובץ עולה שהתובעים היו מעוניינים בעסקה שהוצעה להם וראו בה הזדמנות טובה שיש למהר ולממשה בטרם תוצע הקרקע למכירה על-ידי הכונס. יש בכך כדי לבאר את נכונותם לוותר על הפקדת סכומי כסף להבטחת תשלום חלקו של המוכר במסים החלים על העסקה - סכומים שלא ניתן היה לממנם מכספי העסקה בשל היותה עסקת מזומן ושהמוכר הבהיר שאין ביכולתו לגייסם ממקור חיצוני. 7. אני מעדיפה בבירור את גרסתם של עו"ד מרעי ועו"ד אלטואפשה, לפיה העלה עו"ד מרעי לפני הצדדים את הצורך ביצירת מנגנון להפקדת כספים בנאמנות שישמשו לתשלום המסים החלים על המוכר בעסקה - אלא שהצדדים משיקולים שלהם בחרו לוותר על מנגנון כזה, על-פני גרסת התובע בסוגיה זו. תרשומת שערך עו"ד מרעי בכתב-ידו אגב פגישתו עם הקונים והמוכר טרם חתימת החוזה תומכת בכך [נספח א2 ל-נ/2]. אכן, כאשר צדדים לעסקת מכר מחליטים להימנע ביודעין מקביעת מנגנון הפקדה בנאמנות שהוצע להם להבטחת תשלומים החלים על המוכר, ראוי שיינתן לכך ביטוי מפורש בחוזה; הדברים יפים מקל וחומר כאשר עורך-דין אחד מייצג בחוזה את שני הצדדים לעסקה. כזאת לא נעשה בענייננו. יחד עם זאת אין מדובר בחסר מהותי שמאיין את גרסת הנתבעים אלא בעניין שמשמעותו ראייתית: הצעת מנגנון הפקדה כזה בידי עו"ד מרעי, כמו גם דחייתו על-ידי הקונה והמוכר תוך הסכמה הדדית לוותר עליו כדי לסלול את הדרך לביצוע עסקה שגם הקונים וגם המוכר רצו בה, הוכחו כדבעי מתוך הראיות שנדונו לעיל. 8. נכונותו של תובע להתקשר בעסקה הכרוכה בסיכון גלוי ומחושב שנטל על עצמו היא בין השיקולים שאותם יביא בית-המשפט בחשבון בבואו להכריע בהליך בו מבקש אותו תובע לאיין או לצמצם את ההשלכות הנודעות להתממשות הסיכון [ת"א (של' חיפה) 17583/02 לב נ' פלאדיו חברה ליזמות ובניה בע"מ (טרם פורסם, 7.10.2010)]. מתפקידו ומחובתו של עורך-דין להעמיד את לקוחו על סיכונים משמעותיים בעסקה שהלה מבקש להתקשר בה, ליידעו על-אודות המשמעות האפשרית הנודעת לאותם סיכונים ולדון עמו בפתרונות אפשריים שיאיינו או למצער יפחיתו את הסיכון הכרוך בעסקה עבור הלקוח [ע"א 4595/06 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה נצרת עילית נ' סבן, פס' 39 (טרם פורסם, 17.7.2011)]. בה בעת אין על עורך-דין חובה למנוע ממרשו להתקשר בעסקה שסיכוניה הוסברו לו והלקוח בחר, משיקוליו הוא, להתקשר בה בכל זאת מתוך ידיעת הסיכון והבנתו. לגישה פטרנליסטית כזו ביחסי עורך-דין ולקוח אין מקום. היא עומדת בניגוד למושכלות יסוד שעליהן מבוססת עריכת עסקאות בשוק חופשי ומתעלמת מכך שאנשים שונים נבדלים זה מזה בכל הקשור לשנאת-סיכון ואהבת-סיכון. בענייננו הובהר הבהר היטב שהעסקה הגלומה בחוזה, אשר נחתם מבלי שכלל מנגנון להפקדת סכומים בנאמנות, הייתה לרצונם של שני הצדדים לו. שניהם שקלו וויתרו, כל אחד מסיבותיו הוא, על אימוץ מנגנון כזה בחוזה שכן עמידה עליו הייתה מסכלת, כך נראה, את חתימתו ומובילה למכירת הנכס בידי הכונס. במצב דברים זה הטלת אחריות על עו"ד מרעי לחסרונו של מנגנון הפקדה בנאמנות חורגת אל מעבר לחובות החלות עליו על-פי דין בתפקידו כבא-כוחם של הצדדים לעסקה ועושה אותו למבטח דה-פקטו של הקונים מפני התממשות סיכון גלוי ומודע שהם בחרו ליטול על עצמם כשהתקשרו בחוזה. לכך אין כל יסוד. אני דוחה אפוא את התביעה נגד עו"ד מרעי ככל שהיא נסבה על רשלנות שיוחסה לו בשל אי-הכללת מנגנון להפקדת סכומי-כסף בנאמנות בחוזה. ג. שלב ביצוע העסקה הלכה למעשה נשאו הקונים לא רק בתשלום מס רכישה שהושת עליהם בחוזה אלא גם בתשלום מס שבח והיטל השבחה שלפי החוזה חלו על המוכר. לטענת התובעים נבע הדבר מהפרה שהפר המוכר את חובותיו החוזיות ומהטעיה שהוטעו בידי עו"ד מרעי באשר לחיוביהם על-פי החוזה. מנגד גרס המוכר שחובת תשלום מלוא המסים החלים בגין העסקה הושתה על הקונים בהסכם פנימי שערך עמם על-פה ושלא עוגן בחוזה. עו"ד מרעי הטעים שלא נחשף לקיומה של הסכמה כזו אלא בשלב מאוחר יותר, לאחר שנחתם החוזה ובעת שהתקבלה שומת מס שבח. גם בעניין זה מצאתי שיש לבכר במובהק את גרסת הנתבעים על-פני גרסת התובע. 1. עדות התובע על-אודות תוכן ידיעתו והבנתו בכל הקשור לחלוקת נטל המס בין הצדדים כפי שנקבעה בחוזה לא הייתה עקבית ולא עוררה אמון. הלה סתר את עצמו בעניין זה, שהוא מהותי להצלחתו בתביעה, הן בעדותו הראשית והן בחקירה הנגדית. התובע הודה בפה מלא שכבר בפגישה שקדמה לחתימת החוזה שמע מפיו של עו"ד מרעי שהוא כקונה ישלם את מחיר הנכס ומס רכישה ואילו ביתר תשלומי המס יישא המוכר [סע' 8 ל-ת/1 וראו גם ע' 8 ו-12 לפרוטוקול]. נוכח ידיעה ברורה זו שהייתה נחלתו של התובע בעת שהתקשר בעסקה אין לראות כיצד זה עשוי היה להיות נתון להטעיה מצדו של עו"ד מרעי ולסבור שהוא, ולא המוכר, נושא בחובת תשלום מס שבח והיטל השבחה. יש בכך כדי להשליך במישרין על ניסיונו של התובע להישמע בטענה שהוטעה בעניין זה ורק בדיעבד, לאחר ששילם מס שחל על הצד האחר לעסקה, התחוור לו שהוטעה [כך, לשון סע' 13 לתצהיר התובע, ת/1]. לא זו בלבד שהתובע לא יישב את הקושי האמור הטמון בטענותיו אלא שהוא הלך והסתבך אגב מסירת גרסאות אחרות, סותרות, שנועדו - ללא הצלחה - לטשטש אותו קושי ולהעלימו. כך, למשל, ניסה התובע לטעון שכלל לא ידע על מי חל מס השבח בעסקה ולא הבין מה קורה [ע' 12]. עוד טען שכלל לא הוסבר לו שיש תשלומים נוספים החלים בגין העסקה ולא נדונה שאלת זהותו של הנושא בהם. בלשונו: "[...] לא עלה נושא הזה של מס שבח בכלל לדיון. כאשר ישבתי עם הנתבע 2 והמוכר בעצמו הנתבע 2 לא הסביר לי שיש עוד תשלומים שיש לשלם, אם עבור המוכר או עבור הקונה לא הוסבר הנושא הזה ולא עלה לדיון" [ע' 13]. הדברים סותרים את הודאתו הגלויה והמפורשת של התובע שהובאה בתצהירו, לפיה הוסבר לו עוד קודם לחתימת החוזה שתשלום מסים שאינם בגדר מס רכישה יחולו על המוכר ואילו הוא כקונה נדרש לשאת רק במס רכישה [סע' 8 ל-ת/1]. התובע נתפש בתוכנה של הודאה זו. מסירת גרסה חדשה וסותרת בחקירה הנגדית, עת עומת התובע עם שאלות שלא היו נוחות לו ושתשובה ממשית להן לא נמצאה בפיו, מעידה על מידת האמון לה הוא ראוי. אני קובעת אפוא שבמעמד חתימת החוזה ידע התובע היטב שחלקו בעסקה מתמצה בתשלום מחיר הנכס לרון פז ותשלום מס רכישה, וכי בתשלום מס שבח והיטל השבחה שיחול עד יום כריתת החוזה ישא המוכר. מכאן שהתובע לא הוטעה ולא יכול היה להיות מוטעה על-ידי עו"ד מרעי בעניין כלשהו הקשור לחלוקת נטל המס בינו לבין המוכר במועד שהיה מאוחר לחתימת החוזה, כאשר התקבלו שומות מס שבח והיטל השבחה. 2. כאמור, המוכר טען שבא לידי הסכמה עם הקונים לפיה יישאו הם לבדם במלוא המסים החלים על העסקה. לשיטתו הסכמה כזו תואמת את הנוהג בכפרם של הצדדים, פרדיס. אותו הסדר פנימי בין הצדדים באשר לחלוקת נטל המס ביניהם נעשה מבלי שעו"ד מרעי נחשף אליו ומבלי שניתן לו ביטוי בחוזה שערך עבורם [ע' 24-23]. עו"ד אלטואפשה הצהיר שבמועד מאוחר לחתימת החוזה שמע מפי הקונה על כך שבא לידי הסכם עם המוכר לפיו ישלם הקונה את כל המסים החלים בגין העסקה [סע' 10 ו-14 ל-נ/3]. עו"ד אלטואפשה עמד על הדברים גם בעדותו לפני [ע' 37, 39]. מצאתי שיש ליתן אמון בעדות זו, הן כשהיא לעצמה והן בהתחשב בכך שנותנה דבק בה אף שבכך נמצא מעיד נגד התובעים שהינם קרוביו; אבי-אשתו של עו"ד אלטואפשה והתובע הם בני-דודים [ע' 37]. אין זה טבעי שעו"ד אלטואפשה יעדיף את האינטרס של עו"ד מרעי, אפילו הוא ידידו וחברו למקצוע, על-פני אינטרס קרוביו שעדותו הזיקה להם במובהק. על כן חזקה עליו שעדותו בסוגיה זו הייתה אמת. אכן, עדות המוכר בכל הקשור למועד גיבושו של ההסדר הפנימי עם הקונה, שמא קדם לחתימת החוזה או נולד רק לאחריה, לא הייתה עקבית והועלו בגדרה גרסאות שונות [ראו סע' 10-7 ל-נ/1 וע' 25-22 לפרוטוקול]. עם זאת נחה דעתי שהסדר כזה אכן בא לעולם, כשהוא חיצוני לחוזה שנערך ונחתם במשרדו של עו"ד מרעי ושדבר קיומו לא הובא על-ידי הקונה והמוכר לידיעתו של עו"ד מרעי אלא כעבור זמן, כשהתקבלה שומת מס שבח. 3. גם התנהלות הקונים בכל הקשור לתשלום מס השבח והיטל ההשבחה עולה בקנה אחד עם קיומו של הסדר פנימי ביניהם לבין המוכר, בו התחייבו הם לשאת בתשלומים הללו חלף המוכר. משהתקבלה שומת מס שבח במשרדו של עו"ד מרעי פנה הלה למוכר על-מנת שישלמה כקבוע בחוזה. או אז שמע מהמוכר על אותו הסדר פנימי שערך עם הקונים וששינה את חלוקת נטל המס ביניהם. עו"ד מרעי פנה לתובע שאישר את הדברים, בתיאום עמו נקט אל מול רשויות המס הליך שהביא להפחתת מס השבח מסך 134,605 ₪ לסך 112,338 ₪ והודיע לתובע על קבלת השומה המתוקנת. בו ביום סר התובע למשרדו, נטל את השובר, שילמו בבנק והחזירו לעו"ד מרעי כשהוא משולם [סע' 18-14 ל-נ/2]. התובע אישר את ביצוע התשלום בדרך זו [ע' 18]. עוד אישר התובע שכאשר קיבל לידו את השובר שנועד לתשלום מס שבח לא פנה למוכר בדרישה שהלה ישלמו, בין על-פה ובין בכתב [ע' 12]. משהוברר שלתובע היה ידוע וברור שעל-פי החוזה חל תשלום מס שבח על המוכר הרי שחסרונה של פניה כזו, כמו גם פעולתו המיידית של הקונה לתשלום מס השבח מכיסו, אומרים דרשני. הם מתיישבים יותר עם קיומו של הסדר פנימי בין הצדדים ששינה את נטל תשלום המס ביחס לקבוע בחוזה מאשר עם היעדרו של הסדר כזה. הדברים עומדים בעינם גם באשר לתשלום היטל השבחה בידי הקונים חודשים ספורים לאחר שנשאו בתשלום מס השבח. התובע ניגש למשרדי הוועדה המקומית לתכנון ובניה ביחד עם עו"ד מרעי ועו"ד אלטואפשה, פגש שם ביחד עימם בשמאי הוועדה, קיבל שובר לתשלום המס ואץ-רץ לבנק לשלם את השובר [ע' 20-19]. התובע נהג כך אף שבאותו מעמד ובטרם שילם את השובר שמע מפיו של עו"ד מרעי שניתן לערער על שומת היטל השבחה ולהפחיתה [ע' 21]. התנהלות הקונים בזמן-אמת מלמדת שבשלמם את מס השבח והיטל ההשבחה פעלו לסילוק תשלומים שחובת הנשיאה בהם חלה עליהם ולא על איש זולתם. מיידיות התשלום - שבשני המקרים בוצע בידי הקונים על-אתר וללא שהות, היעדר כל פניה מטעמם למוכר על-מנת שיישא בתשלומים הללו מכיסו, וחסרונה של כל טרוניה מצד הקונים כלפי עו"ד מרעי בנושא חלוקת נטל המס, הם הנותנים שבטענת הקונים כי פעלו כך מחמת אי-הבנה והטעיה אין כל ממש. 4. תימוכין לקיומו של הסדר פנימי שגובש במישרין בין הקונה למוכר ונסב על חלוקת נטל המס מצויים בשתי המחאות משוכות על חשבון התובע שאת העתקיהן הציג המוכר [נספח ב' ל-נ/1; להלן ההמחאות]. לגרסת המוכר מסר לו הקונה את ההמחאות להבטחת התחייבותו, שלא זכתה לעיגון בלשון החוזה, לשלם את מס השבח והיטל ההשבחה חלף המוכר [סע' 8-7 ל-נ/1]. התובע, שנוכח הצגת העתקי ההמחאות בידי המוכר נאלץ לספק הסבר שיבאר את טיבן, מסר בסוגיה זו עדות שלקתה על-פניה בחוסר אמינות בולט. לשיטתו דובר בהמחאות שמסר לעו"ד מרעי, האחת לתשלום מס הרכישה שחל על הקונים והשנייה לתשלום יתרת שכרו של עו"ר מרעי לו יהא זכאי לאחר שהעסקה תסתיים ברישום. אלא שמפי התובע התמלטה הודאה בכך שמס רכישה יש לשלם בשיק בנקאי דווקא, ולא בשיק רגיל כזה שהוצג ונמסר לעו"ד מרעי לטענתו [ע' 8]. יתרה מכך, התובע טען שמסר לעו"ד מרעי המחאה שנועדה לתשלום מס רכישה בשל היותו אדם עסוק ועל-מנת שעו"ד מרעי ישלם את המס עבורו [ע' 10]. הדברים עומדים בניגוד גמור לכך שהתובע שילם בעצמו את מס הרכישה כאשר התקבל שובר בגינו, שלא באמצעות ההמחאה דנן [ע' 11, 17]. לא-זו-אף-זו, כשהגיעו שוברים לתשלום מס שבח והיטל השבחה בגין העסקה מחל התובע על עיסוקיו הרבים, שכח שלשיטתו אין לו זמן לסור לבנק לשלמם, מיהר להתייצב בעצמו כדי לקבל את השוברים ושילמם במו ידיו. התנהגותו מאיינת את הסבריו באשר למטרת הפקדתה של המחאה שנועדה לתשלום מס רכישה בידי עו"ד מרעי. התובע אף לא השכיל לבאר מדוע עליו להשאיר בידי עו"ד מרעי המחאה פתוחה לתשלום יתרת שכרו כאשר הסכום המהווה את יתרת השכר ידוע וקבוע מראש כבר בעת מסירת ההמחאה [ע' 10]. עו"ד מרעי שלל את טענות התובע כי מסר לו את ההמחאות לשם תשלום מס רכישה ויתרת שכר טרחה והטעים שלא קיבל מהתובע המחאה כלשהי. לדבריו, הוצגו לו העתקי ההמחאות על-ידי המוכר במועד שהיה מאוחר להגשת התובענה [סע' 29-26 ל-נ/2]. על אותם דברים חזר עו"ד מרעי בעדותו לפני [ע' 35]; מצאתי שיש ליתן בהם אמון מלא. זאת ועוד, התובע גרס שאת ההמחאה שנועדה להבטיח את יתרת שכרו של עו"ד מרעי קיבל כששילם לו את יתרת שכרו לאחר שזכויות הקונים בנכס נרשמו בפנקסי המקרקעין [ע' 10]. עו"ד אלטואפשה שנכח באותו מעמד שלל את הדברים והטעים שלתובע לא נמסר כל שיק אגב הסדרת שכרו של עו"ד מרעי [סע' 15 ל-נ/3 וע' 38 לפרוטוקול]. המוכר ביאר שהשיב את ההמחאות המקוריות לתובע בעת שהלה הציג לו שוברים משולמים שהעידו על כך שנשא בתשלום מס השבח והיטל ההשבחה שלהבטחתם מסר המחאות למוכר מלכתחילה [ע' 23]. התובע הודה שההמחאות המקוריות הושמדו על-ידו [דברי בא-כוחו בישיבת יום 18.2.2010 ועדות התובע בע' 11 לפרוטוקול]. הימצאותם של צילומי ההמחאות בידי המוכר, שחתימת התובע עליהן אינה שנויה במחלוקת ושעל אחת מהן נרשם "עבור תשלום מס שבח", מתיישבות יותר עם קיומו של הסדר פנימי בין הקונים למוכר שנסב על חלוקת נטל המס בעסקה והיה חיצוני לחוזה עליו חתמו מאשר עם היעדרו של הסדר הזה. הכחשת התובע כל קשר למה שנרשם בהמחאות הללו זולת חתימתו עליהן אינה מעלה ואינה מורידה [ע' 11-10]; בסופו של יום לא היה בכוחו לספק הסבר משכנע להימצאותם של צילומי ההמחאות בידי המוכר. 5. אליבא דקונה נודע לו שלפי החוזה אין עליו לשאת אלא בתשלום מחיר הנכס ומס רכישה לאחר ששילם את מס השבח ובטרם נשא בתשלום היטל השבחה, והכל לאחר שנועץ בעורך-דין אחר שהיפנה אותו להוראות החוזה [סע' 19-17 ל-ת/1]. מכאן שבעת ששילם הקונה את היטל ההשבחה, ודאי בעת שהעסקה הושלמה ברישום וזכויות המוכר בנכס הועברו על שם הקונים, כבר באו לעולם והתחוורו לאשורן תלונותיהם של התובעים נגד עו"ד מרעי כביטוין בהליך דנן. אלא שמציאות שונה לחלוטין הצטיירה מתוך עדות הקונה על האופן בו שולם היטל ההשבחה: "[...] לא פניתי אליו (למוכר, ק"א) לא בכתב ולא בעל פה לקחתי את זה כתורה מסיני לקחתי את השובר ושילמתי, והכול היה בלי לחשוב בכלל, הכול היה על הכיפאק" [ע' 19]. יש בכך משום ראיה מכרעת לכך שבעת ששילם התובע את היטל ההשבחה ידע היטב שחובת התשלום - חובתו היא, על-פי אותו הסדר פנימי שגובש בינו לבין המוכר ואשר בא חלף הוראות החוזה באותו עניין. יתרה מכך, עם השלמת העסקה ברישום סר התובע למשרד עו"ד מרעי ושילם לו את יתרת שכרו בגין ייצוגו בעסקה בסך 5,000 ₪, זאת בנוסף ל- 10,000 ₪ ששילם לו במועד חתימת החוזה [ע' 10-9]. התובע הטעים שבמועד בו שילם לעו"ד מרעי את יתרת שכרו "הכול היה כראוי" ולא חשב לתבוע [ע' 15]. גם בסוגיה זו גרסתו אינה מתקבלת על הדעת ואחת דינה להידחות. לשיטתו שלו העובדות שביסוד התובענה היו בידיעתו בעת שנשא בתשלום היטל השבחה, ודאי וודאי בעת שהעסקה נגמרה ברישום. במצב דברים זה ניתן לצפות שנוכח טענותיו נגד עו"ד מרעי לא יזדרז לשלם לו את יתרת שכרו. אין זה מדרכם של הבריות לשלם לבא-כוחם שהתרשל בייצוג 5,000 ₪ ולאחר מכן לתובעו לפצותם בסך של כ- 260,000 ₪. אף בעניין זה תהיות ופרכות בעדות התובע רובצות לפתחו והסבר להן אין. לא למותר לציין את עדותו של עו"ד אלטואפשה, לפיה כשהושלמה העסקה ברישום פנה אליו הקונה וביקשו לייצגו בתביעה נגד המוכר בגין אי-תשלום המסים, זאת חרף ידיעתו של עו"ד אלטואפשה מפי הקונה עצמו את-דבר קיומו של ההסדר הפנימי בינו למוכר בנושא נטל המס [סע' 13 ל-נ/3]. 6. אין באמור לעיל כדי למצות את הקשיים בראיות הקונים או את הסתירות שנגלו בעדות התובע. כך, למשל, סתר עצמו התובע כשטען תחילה שאינו יודע הערת אזהרה מהי ולאחר מכן אישר שעו"ד מרעי הסביר לו מה טיבה ומה כוחה [השוו ע' 12 ש' 20-19 וע' 17 ש' 23]. התובעת, שהייתה נוכחת במעמד חתימת החוזה ויכלה לשפוך אור על סוגיות שהיוו את סלע המחלוקת, לא הובאה למתן עדות מבלי שניתן לכך טעם ממשי. כשנשאל התובע על כך הייתה תשובתו מגומגמת ומתפתלת [ע' 13]. נגד התובעים פועלת החזקה שהיה בעדות התובעת, לו נשמעה, כדי לחזק דווקא את גרסת הצד שכנגד [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)]. 7. אכן, תוכנו של החוזה עליו חתמו הצדדים הוא ללא ספק בעל משקל; יחד עם זאת אין הוא אלא נקודת מוצא לדיון ולא חזות הכול. זאת ועוד, טענה על-אודות קיומה של הסכמה נוגדת, חיצונית לחוזה, היא בין העניינים שניתן להוכיחם בראיות אף בהינתן הכלל המסייג כוחו של בעל-דין להעלות טענה על-פה נגד מסמך בכתב. הדברים יפים במיוחד בהתחשב בכך שהכלל הקבוע בסע' 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני אינו אלא שריד להוראות שמקורן בדין הקונטיננטאלי, אשר מבכר את שיטת הראיות בכתב על-פני עדות הנשמעת על-פה. מדובר בכלל שהינו חריג בשיטת המשפט הישראלית, בה מושלת בכיפה נטייה כללית לעבור מכלל של קבילות לכלל של מהימנות הראיות ומשקלן [שלמה לוין הפרוצדורה האזרחית החדשה, מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שניה, 2008); ע"א 703/86 ברנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג(4) 529 (1989); ע"א 8423/06 שדה נ' לוינזון (טרם פורסם, 10.8.2010)]. בענייננו הובאו די והותר ראיות שמלמדות על כך שהקונה והמוכר באו ביניהם לכלל הסכמה שחרגה ממה שנקבע בחוזה והמירה את הסדריו בהסדר אחר, מכוחו נשאו הקונים לבדם בכל המסים שחלו על העסקה על-פי דין. די בכך כדי לקבוע שהחוזה הממשי שבין הצדדים לא הופר וכי התובעים אינם זכאים לפיצוי או להשבה מכל סוג שהוא. 8. בשולי הדברים, אני דוחה את טענת התובעים כי עו"ד מרעי התרשל בכך שלא קיים בדיקה מקדימה לבירור שיעורי המס שיחולו בעסקה. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומיהם וזכרה לא בא בכתב-התביעה. לגופה אין בה כול ממש. ראשית, על עניינם הרב של הקונים בעסקה עמדתי לעיל; התובע הטעים שהוא דבק בעסקה גם כיום וסירב לבטלה ולו גם במחיר של השבה מלאה של כול מה ששילם בגינה, לרבות כספי המסים [ע' 15]. שנית, התובע גילה אדישות לשאלת גובה המס ובחר לשלם את היטל ההשבחה בסכום שננקב בשומה, אף שעו"ד מרעי הבהיר לו שבהליך מתאים ניתן יהיה להפחיתו. לא הונחה אפוא תשתית עובדתית שתראה שאילו ידעו הקונים מהו שיעור המס שיחול בעסקה לא היו מתקשרים בה; ההיפך הוא הנכון. ד. סיכומם של דברים לא ראיתי מקום לדון בטענות נוספות שהעלו הצדדים מהיותן בלתי נחוצות להכרעה בשאלות הממשיות השנויות במחלוקת. התביעה נדחית. התובעים ביחד ולחוד ישלמו לכל אחד מהנתבעים סך 15,000 ₪ בגין הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד. סכום שלא ישולם תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לתובעים ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל. היטל השבחהמיסיםמס רכישה