1. התובעים הגישו תביעה לתשלום פיצויי פיטורין בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, הפרשי שכר עבודה, דמי הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי נסיעות, ביגוד והנעלה. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בו תבעה פיצוי כספי עקב גניבת מזגנים, החזר הלוואה ופיצויי כספי בגין מעילה באמון, פגיעה במוניטין, איומים וגרימת נזק. 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר אינן שנויות במחלוקת: א. הנתבעת הנה חברה בע"מ ובבעלותה מסעדת "פונדק אסא" בצומת לטרון, (להלן: "המסעדה") . ב. התובעים עבדו במסעדה כעובדי מטבח ונקיון. ג. התובע 1 עבד במסעדה החל מיום 26/4/04 ועד ליום 3/6/07, סה"כ כ - 37 חודשים. ד. התובע 2 עבד במסעדה החל מחודש 6/05 ועד ליום 3/6/07, סה"כ כ - 24 חודשים. ה. התובע 2 הנו יליד 10/91 והחל לעבוד בנתבעת, בהיותו מתחת לגיל 14. ו. ביום 3/6/07, פוטרו התובעים מעבודתם בטענה, כי גנבו מזגנים מהמסעדה. ז. התובעים לא קיבלו מכתבי פיטורין מהנתבעת ולא שולמו להם פיצויי פיטורין. 3. ראיות ועדים התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית והעידו בפני. מטעם הנתבעת הגישו תצהיר והעידו מר יצחק ברוך, מנהל הנתבעת בפועל בתקופת העסקת התובעים ומר יוסף הולי, מנהל עסק למצלמות אבטחה. יוער, כי בקשת הנתבעת להגיש את תצהירו של מר יאיר אקראי, הבעלים הנוכחי של המסעדה, לאחר שהסתיים הליך הראיות, נדחתה. 4. הסוגיות השנויות במחלוקת בתיק זה נוגעות לזכויות התובעים במהלך תקופת העסקתם במסעדה ולנסיבות סיום העסקתם. התובעים טוענים, כי סולקו מעבודתם שלא כדין, תוך הטחת האשמות שווא כי גנבו מזגנים מהמסעדה. עוד הם טענו, כי במהלך תקופת העסקתם לא קיבלו את זכויותיהם על פי דין, כי עבדו מדי יום שעות נוספות ללא קבלת תמורה וכי שכר עבודתם שולם בחסר. הנתבעת טוענת, כי התובעים קיבלו את שכרם כדין ובהתאם להיקף העסקתם. לטענתה, לאחר שהתברר כי התובעים ביצעו גזל וגניבה מהמסעדה, הם פוטרו באופן מיידי וכי בנסיבות אלו הם אינם זכאים לפיצוי בגין פיטוריהם. 5. נסיבות סיום העסקת התובעים חוק פיצויי פיטורין התשכ"ג - 1963 קובע, כי במקרים מסוימים נשללת זכאותו של עובד לפיצויי פיטורין למרות שפוטר על ידי מעבידו. במצב דברים זה, הנטל על המעביד להוכיח, כי למרות שפיטר את העובד, מדובר בנסיבות אשר שוללות את זכאותו לקבלת פיצויי פיטורין. הזכות לפיצויי פיטורין הנה זכות במעלה הראשונה אשר כדי להביא לשלילתה נדרשות נסיבות מיוחדות כאמור ומעבר לכך, נדרשת רמת הוכחה מוגברת למעלה מהנהוג במשפט האזרחי. כן נפסק בעניין זה, כי לא כל גניבה ממעביד תביא בהכרח לשלילת פיצויי פיטורין ויש לבחון כל מקרה לגופו טרם שימוש בסנקציה כאמור. 6. בתביעה זו, נטענה טענת גניבה. משמדובר בטענה לגניבה אשר שוללת את זכאותם של התובעים לקבלת פיצויי פיטורין, נדרשת רמת הוכחה מוגברת אשר מוטלת על הנתבעת. ייאמר כבר עכשיו, כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ולא הוכיחה את טענתה, כי התובעים ביצעו מעשה גניבה במהלך עבודתם. מר יצחק ברוך פרט בתצהירו ובעדותו את מעשה הגניבה לכאורה, "באחד הימים גילתה המצלמה פריצה לחנות. למרבה ההפתעה עין המצלמה גילתה את שניים מעובדיה, הם התובעים, כשהם מפרקים את המזגנים מהמסעדה. מזגנים יקרים ששוויים כ - 60,000 ₪, (סעיף 4 ג. לתצהיר). למרות טענת הנתבעת, כי התובעים זוהו בוודאות על ידי מצלמת האבטחה גונבים מזגנים, הנתבעת לא הציגה ולא הגישה לבית הדין את סרט הצילום. גרסתו של מר ברוך בעניין זה הייתה מרובת סתירות. מחד הוא טען בתצהיר, כי סרט הצילום נמחק, "כאשר ביקשתי את סרט הצילום והמצלמה שצילמה את הגניבה - נציג החברה שהתקין את המצלמה אמר לי שהסרט נמחק. יצויין כי נציג זה ראה במו עינו בסרט הצילום (בטרם זה נמחק) את הגניבה..., (סעיף 5 לתצהיר).כאמור הנציג לא הוזמן לעדות . מאידך טען ברוך בעדותו, כי סרט הצילום נמסר למשטרה על ידי אביו והוא נמצא במשרד בבית שמש, (ראה עמ' 23 לפרוט' ש' 22 - 20). במצב דברים זה, בו הציג ברוך גרסאות שונות באשר לראיה החשובה ביותר, סרט הצילום, לא ניתן להסתמך על אף אחת מהגרסאות שהועלו ויש בכך כדי להעלות ספקות ותהיות באשר לקיומו של סרט הצילום ובמיוחד, באשר למעורבותם של התובעים במעשה גניבה כלשהו. 7. בעדותו טען מר ברוך, כי המזגנים שנגנבו היו מזגנים ניידים וכי הגניבה של המזגנים אירעה ביום שבת והתגלתה ביום ראשון בבוקר, כאשר אביו הגיע למסעדה, (עמ' 23 לפרוט' ש' 13-5). לדבריו, עזב את המסעדה ביום שבת בשעה 21:30 בערב ורק ביום שבת בבוקר התברר שהמזגנים נגנבו. מהאמור עולה לכאורה, כי המזגנים נגנבו בשעות הלילה, לאחר סגירת המסעדה. אולם, כאשר נחקר ברוך על ידי ב"כ התובעים האם נעשה ביטוח למזגנים, טען, כי הביטוח על המזגנים לא מכסה גניבה של ציוד כאשר העסק פועל. בהתאם לכך הוא טען, כי המזגנים נגנבו על ידי התובעים במהלך עבודתם במסעדה. טענה זו של ברוך נראית בלתי סבירה. לא ניתן כל הסבר מתקבל על הדעת, כיצד התובעים גנבו את המזגנים בעת שעבדו במסעדה וכיצד לא הבחינו בהם. טענתו של ברוך, כי ניתן היה לבצע את מעשה הגניבה בעת שהמסעדה הייתה פתוחה היות והמזגנים היו בגודל של דלפק ואפילו קטנים יותר, לא הייתה משכנעת, (עמ' 25 לפרוט' ש' 6-2). זאת ועוד, אם נכונה הייתה טענתו כי הגנבים נראו בסרט הצילום מבצעים את מעשי הגניבה ניתן בוודאות היה לדעת, באיזה שעה נגנבו המזגנים. העובדה, כי לא ניתנה על כך תשובה מדוייקת וחד משמעית מעלה ספקות באשר לאמינות גרסת הנתבעת כאמור. 8. הנתבעת זימנה למתן עדות את מר יוסף חולי, בעל עסק להתקנת מצלמות אבטחה. בתצהירו טען, כי ראה במצלמות האבטחה, כי גנבים מפרקים את המזגנים של המסעדה וכי כאשר הראה את הצילום למר ברוך זה אמר לו, כי אלה עובדים של המסעדה, (ראה סעיפים 4 ו - 5 לתצהיר). זאת ועוד, במהלך עדותו בפני, מר חולי לא ידע לזהות את התובעים כגנבים שנצפו בסרט הצילום. לאור האמור, לא ניתן להתבסס על עדותו של חולי ולייחס לתובעים את גניבת המזגנים. בנוסף לאמור, גרסתו של מר חולי לא התיישבה ועמדה בסתירה לגרסתו של מר ברוך כאשר חולי טען, כי ראה גנבים מפרקים מזגנים שהיו מותקנים על הקיר ואילו מר ברוך טען, כי המזגנים שנגנבו היו מזגנים ניידים אשר היו מכניסים אותם לעבודה בסוף היום. מר חולי לא ידע ליישב את הסתירה והמשיך לטעון בתוקף כי מדובר במזגנים אשר היו מותקנים על הקיר, (ראה עמ' 17 לפרוט' ש' 13-8). 9. בנוסף לכל אלו, הגם שנטען על ידי הנתבעת כי הוגשה תלונה במשטרה , זו לא הוצגה על ידי מי מעדיה. 10. מנגד התובעים הכחישו מכל וכל את טענת הנתבעת כי גנבו מזגנים מהמסעדה. לטענתם, מדובר בטענה מופרכת ולא מבוססת. לטענתם, כל עובדי המסעדה זומנו למשטרת ישראל על מנת להיחקר בנוגע לגניבת המזגנים וכי לא נפתח להם תיק פלילי בגין הגשת התלונה ולא התקיים כנגדם כל הליך משפטי בעקבות גניבת המזגנים. התובעים טענו, כי לא היה כל קשר בין פיטוריהם לבין גניבת המזגנים. גרסת התובעים הייתה משכנעת יותר מגרסת הנתבעת והיא השתלבה עם יתר הנסיבות הקיימות בתיק. 11. לאחר שמיעת העדויות וטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי התובעים גנבו מזגנים מהמסעדה. הנתבעת לא הציגה בפנינו ראיות מוחשיות, לא את סרט הצילום לכאורה, לא את ממצאי חקירת המשטרה ולא כל ראיה נוספת לביסוס גרסתה. בנוסף כפי שקבעתי לעיל נמצאו עדויות עדיה בענין זה בלתי אמינות. טענות בדבר גניבה ממעביד הנן טענות חמורות וקשות ויש לבסס אותן בראיות מוצקות וחד משמעיות, הדבר לא נעשה במקרה שלפני. גרסת הנתבעת הייתה רצופת סדקים ובנויה כולה מתוך השערות והנחות. במצב דברים זה לא ניתן לקבל את גרסת הנתבעת ולקבוע, כי התובעים גנבו מזגנים מהמסעדה. אני מקבלת את גרסת התובעים כי פוטרו לאחר שפנו ודרשו את זכויותיהם על פי דין מהנתבעת. 12. לסיום פרק זה ברצוני לציין כי אופן התנהלות הנתבעת בסיום העסקת התובעים וההשלכות של מעשיה הוסיפו משקל רב לגרסת התובעים . מעדותו של ברוך התברר, כי התובעים פוטרו ללא כל הודעה מפורשת כי הם מפוטרים ועל ידי סילוקם מהמסעדה: "ש. איך הודעת להם שפיטרת אותם? ת. באותו היום שנסגרה המסעדה כל העובדים נאמר להם שהמסעדה נסגרת עד לבירור. ש. חוזר על השאלה ת. סגרנו את המסעדה", (עמ' 24 לפרוט' ש' 13-9). מר ברוך אף הודה בכך, כי לא ניתנו לתובעים מכתבי פיטורין וניסה להסיט את האשמה לכיוונו של אדם בשם יוסי חדד, אשר לדבריו היה אחראי היה על נושא העסקת עובדים במסעדה. מר חדד כאמור, לא זומן לעדות מטעם הנתבעת ולכן, טענתו של מר ברוך בעניין זה אין לה כל משקל. התנהלותה של הנתבעת אשר פעלה שלא כדין ואף לא ניסתה להתגונן על ידי הסבר וצידוק למעשיה מעידה כאלף עדים על התנהלות קלוקלת, על חוסר סדרים בניהול כספים ועל אי עמידה בהוראות החוק באשר לזכויות העובדים. יצויין כבר עתה, כי לא די היה לנתבעת בהתנהלות שלא כדין בסיום העסקתם של התובעים אלא, וכפי שיפורט בהמשך פסק הדין, התנהלותה חמורה עוד יותר בתשלום שכר העובדים ושמירה על זכויותיהם הסוציאליות. לאור כל קביעותי דלעיל, הנתבעת תשלם לתובעים פיצויי פיטורין כדין עבור כל תקופת עבודתם. 13. התובע 1 - שכר קובע התובע טען, כי שכרו הקובע עומד על סך של 6400 ₪ לחודש. לדבריו, קיבל תלושי שכר מהנתבעת באופן לא סדיר וכי תלושי השכר שקיבל לא שיקפו את התשלומים שקיבל בפועל. הנתבעת טענה, כי שכרו הקובע של התובע עומד על סך של 4500 ₪. לטענתה, התובע עבד בתחילה כטבח והשתכר שכר שעתי בסך של 24 ₪ לשעה כמפורט בתלושי השכר. אולם, 4 חודשים לפני שפוטר החל לעבוד, לבקשתו, כמלצר ולכן הרכב שכרו שונה - התובע קיבל שכר קבוע בסך של 4500 ₪ בתוספת טיפים אשר קיבל מאורחי המסעדה. ייאמר כבר עתה, כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי חל שינוי כלשהו בתפקידו של התובע 1 וההיפך הוא הנכון, מר ברוך כשל בעדותו כאשר הסביר את תפקידיהם של העובדים במסעדה וטען בעניין זה, כי לא היו מלצרים במסעדה וכל העובדים היו עובדי מטבח ומלצרים, (עמ' 21 לפרוט' ש' 5-2). 14. התובע והנתבעת צרפו את תלושי שכרו של התובע לחודשים - 4/04, 7/04, 8/04, 9/04, 10/04, 12/04. 1/05, 3/05, 5/05, 6/05, 7/05, 8/05, 11/05. 1/06, 4/06, 5/06, 6/06, 9/06, 10/06, 12/06. 1/07, 2/07, 4/07, 5/07. מעיון בתלושי השכר עולה, כי עד לחודש 10/06 התובע השתכר שכר עבודה שעתי בסך של 24 ₪. החל מחודש 12/06 התובע השתכר שכר קבוע בסך של 4594 ₪ מלבד חודש 4/07 בו השתכר סך של 5500 ₪. 15. התובע טען, כי מי שניהל את המסעדה בפועל היה יהודה, אביו של מר יצחק ברוך וכי הוא היה אחראי על כל נושא הכספים במסעדה, ניהול העובדים ועוד. לטענתו, סיכם עם יהודה, כי ישתכר שכר של 25 ₪ לשעה ויעבוד 8 שעות ביום, מעבר לכך יהיה זכאי לגמול שעות נוספות. לדבריו, תלושי השכר לא משקפים את ההסכמות בניהם. התובע הכחיש מכל וכל כי בסוף תקופת עבודתו ביקש מיוזמתו לעבור למשכורת חודשית וטען, כי מחה בפני יהודה כי איננו מוכן להפחתת שכרו אולם לא נענה וקיבל תשובות מתחמקות. התובע העיד על כך, "על זה הייתה הבעיה. על זה שנתן לי 4500 אמרתי לו שזה לא יכול להיות דיברתי גם עם האבא וגם עם הבן, האבא אמר שידבר עם הבן והמשיך את זה בערך 4 חודשים, סחב את זה, (עמ' 8 לפרוט' ש' 18-17). התובע חזר שוב ושוב על טענה זו ועדותו הייתה מהימנה ועקבית, "הלכתי אליו והוא אמר לי שזה טעות והבן שלו יתקן לי בחודש הבא. כל חודש היה דוחה אותי, (עמ' 9 לפרוט' ש' 19). התובע טען, כי אין כלל תפקיד במסעדה של מלצרות המבוסס על שכר קבוע בתוספת טיפים וכי הוא עבד כטבח אולם יחד עם זאת ביקשו ממנו לצאת החוצה לנקות שולחנות ולעזור בהגשה. לדבריו, מדובר במסעדה בשירות עצמי ואף אחד מעובדי המסעדה לא קיבל טיפים מלקוחות. עדותו של התובע בעניין זה הייתה מהימנה ומשכנעת וכאמור, התיישבה עם עדותו של מר ברוך כפי שפורט לעיל. שוכנעתי, כי התובע לא הסכים לשינוי שחל בשכרו החל מחודש 12/06 וכי מדובר היה בפעולה חד צדדית של הנתבעת. כן התרשמתי, כי התובע התנגד לכך והלין על כך לממונים עליו ללא הועיל. 16. מר ברוך העיד בעניין שכרו של התובע וטען, כי התובע השתכר שכר עבודה בהתאם לתלושי שכרו ובהתאם למה שסוכם עמו. לגבי השינוי שחל בשכרו של התובע טען, כי הדבר בא מיוזמתו של התובע, "סמיר ביקש להיות מלצר מכיוון שראה שהטיפים שם מסתכמים במאות שקלים ליום ובשבתות באלפים והוא החליט שהוא רוצה אם זה אפשרי לוותר על העבודה במטבח ולעבור לעבוד בחוץ כדי שזה ישתלם לו, ואנחנו אמרנו לו שלא ייתכן שיקבל משכורת גבוהה בתור טבח וגם יהנה מהשירות והחלטנו להפוך אותו לעובד חודשי עם משכורת כמו מלצר", (עמ' 26 לפרוט' ש' 30-27). טענה זו של ברוך סותרת את עדותו הקודמת כי כל העובדים במסעדה היו עובדי מטבח ומלצרים. זאת ועוד, מלבד עדותו לא הוצג בפנינו כל מסמך המאמת את גרסתו. כמו כן טענת הנתבעת כי מלצרים הרוויחו טיפים בגובה של מאות ואלפי שקלים אף היא לא הוכחה. הנתבעת כלל לא התמודדה עם טענה התובע כי אף אחד מעובדי המסעדה לא קיבל טיפים מלקוחות, דבר שבנקלה הייתה יכולה להפריך בהבאת מי מעובדיה כדי להעיד על כך. 17. לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים שהובאו בעניין זה שוכנעתי, כי התובע השתכר שכר עבודה שעתי בסך של 24 ₪ כפי שמצויין בתלושי השכר. טענת התובע כי סוכם עמו שכר שעתי בגובה של 25 ₪ לשעה לא הוכחה. 18. התובע 2 - שכר קובע התובע 2 יליד 9/10/1991 והיה מתחת לגיל 14 במועד תחילת העסקתו בנתבעת. העסקת קטין מתחת לגיל 14 מהווה עבירה על החוק ומנוגד לכל דין והחקיקה ברורה בנושא. זאת ועוד, התובע 2 הועסק על ידי הנתבעת בלא שהופקו עבורו תלושי שכר ושכרו שולם לו במזומן וללא רישום. דבר זה אף הוא מהווה עבירה על החוק ומנוגד לכל דין. הסבריה הקלושים של הנתבעת טוב היו אם לא נטענו. טענתו של מר ברוך בעדותו, כי לא היה מודע לגילו של התובע איננה משכנעת, כך גם טענתו כי העסיק את התובע על מנת שלא ידרדר לפשע וכן, כי הדבר לא היה באחריותו וכי הוא סר למרותם של הממונים עליו. בעדותו התברר, כי לכאורה מעולם לא בדק את פרטיו האישיים של התובע, מעולם לא בדק את תעודת הזהות שלו ומעולם לא עשה פעולה כלשהי על מנת להעסיק את התובע כדין ולדווח על העסקתו לרשויות השלטון והמס. 19. גרסת התובע 2 לשכר עבודתו - בתצהירו טען התובע, כי שכרו הממוצע עמד על סך של 5500 - 6000 ₪ בחודש. בעדותו טען התובע, כי שכרו הממוצע עמד על סך של 4500 - 5000 ₪ בחודש. בהמשך עדותו טען התובע, כי סיכם עם יהודה על שכר שעתי בגובה של 24 ₪ לשעה. התובע נחקר בעניין זה ולא נתן הסברים משכנעים לגרסת שכרו: "ש. הדוד שלך סמיר סיכם על 25 ₪ לשעה. אבל בתלוש כתוב לו 24 ₪ לשעה. איך יכול להיות שאתה ילד בלי ת. אני ישבתי איתו וסגרתי על 24 ₪", (עמ' 13 לפרוט' ש' 19-16). וכן, לשאלת בית הדין: "ש. אמרת ליהודה שאתה רוצה 24 ₪ לשעה כשאין לך ניסיון בעבודה והוא אמר לך שהוא ישלם לך את הסכום הזה כשהוא יכול היה לשלם לילד יהודי רק 14 ₪ לשעה. אולי זה היה 14 ₪ לשעה. ת. לא. סגרנו על 24" (עמ' 13 לפרוט' ש' 28-25). 20. הנתבעת טענה, בכלליות וללא כל פירוט, כי התובע השתכר שכר מינימום שעתי. הנתבעת לא נקבה בשיעור שכר המינימום השעתי ששולם לתובע. הנתבעת אף לא טענה, מה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו. 21. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי שכרו הקובע של התובע 2 היה שכר מינימום שעתי. טענתו כי השתכר שכר שעתי בגובה של 24 ₪ לשעה בלתי סבירה בנסיבות העניין כאשר מתחשבים בגילו, בחוסר הניסיון שלו ובהשוואה לשכרו של התובע 1. למרות שהנתבעת פעלה במקרה זה שלא כדין ולא דיווחה לשלטונות על העסקת התובע, לא הנפיקה עבורו תלושי שכר ולא הציגה בפנינו כל ראיה לגובה שכרו של התובע, לא ניתן לקבל את גרסת התובע. לאור האמור יש לחשב את שכרו של התובע בהתאם להיקף משרתו כאשר בבסיס החישוב יעמוד שכר מינימום על פי דין. 22. לבני נוער יש שכר מינימום משלהם, נמוך משכר המינימום למבוגרים. ובהתאם לגילו של התובע הרי ששכר המינימום שאמור היה להיות משולם לו עמד על סך של 14.51 ₪ לשעה. 23. היקף העסקה וגמול שעות נוספות מהראיות והעדויות שעמדו בפני עלה, כי התובעים שניהם עבדו במשרה מלאה במסעדה, (186 שעות בחודש). התובעים טענו, כי מעבר לכך, עבדו שעות נוספות במסעדה ולא קיבלו על כך תמורה על פי דין. מעיון בתלושי השכר של התובע 1 התברר, כי הנתבעת לא פרטה כמה שעות עבודה נוספות ביצע התובע 1 בפועל וכיצד אלה חושבו , כך גם לגבי התובע 2 אשר כלל לא הופקו עבורו תלושי שכר. בהתנהלותה זו עברה הנתבעת על הוראות סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 הקובע: "25. פנקס שעות עבודה וכו' (א) מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות. בפסק הדין בעניין ימית א. בטחון, (ע"ע (ארצי) 212/06, ימית א. בטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים, לא פורסם, ניתן ביום 12/11/08), סקר בית הדין הארצי את המגמה בדבר הגמשת נטל ההוכחה המוטל על העובד בתביעה לגמול שעות נוספות. בסיום הסקירה הביע בית הדין עמדתו בנוגע לכלל התביעות מכוח חוקי המגן: "לנוכח השינויים במגמת הפסיקה והחקיקה בעניין נטל הראייה להוכחת תביעות שעניינם מימוש זכויות מכוח חוקי המגן; לנוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם על פי חוקי המגן; לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי ציות לחוקי המגן, מן הראוי לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, דהיינו חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו על פי הדין. יש להחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי ניהול פנקס חופשה על אי קיום חובות רישומיות אחרות, דהיינו לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק". כב' הנשיא אדלר סיכם את השלבים לדיון בתביעת עובד לתשלום בעד עבודה בשעות נוספות המבוססת על הטענה בדבר עבודה במתכונת קבועה, באופן הבא: "בשלב הראשון - על העובד להוכיח מתכונת קבועה של עבודתו, ובכך מועבר אל המעסיק נטל ההוכחה; בשלב השני - על המעסיק להוכיח את מספר שעות העבודה של העובד ואת היעדרויותיו של העובד. בהעדר הוכחה מדויקת, המעסיק אינו מרים נטל זה; בשלב השלישי - ככל שהמעסיק לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו, על יסוד מתכונת העבודה הקבועה שהוכחה על ידי העובד והנתונים המוכחים בנוגע לשכרו, בית הדין קובע את שיעור הסכום המגיע לו, כאשר ניתן לעשות זאת על דרך של אומדנא". מכאן, שמגמת הפסיקה הינה הגמשת נטל ההוכחה המוטל על העובד והעברתו אל כתפי המעביד מקום בו הוכחה מתכונת עבודה קבועה. 24. בנסיבות תביעה זו הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעים שניהם עבדו שעות נוספות בנתבעת משך כל תקופת העסקתם וזאת בשל הטעמים להלן: א. תלושי השכר של התובע 1 מעידים היטב ובאופן ברור וחד משמעי, כי עבד מדי חודש שעות נוספות בנתבעת. התובע 2 בשל התנהלות שלא כדין של הנתבעת, לא הציג כל מסמך או ראיה לביצוע שעות נוספות בפועל. ברם, אין לזקוף זאת לחובתו היות והדבר לא היה בשליטתו. ב. עדותו של מר ברוך באשר למתכונת העסקת התובעים העלתה באופן ברור, כי לא שולמו לתובעים גמול שעות נוספות וכי הדבר נעשה בידיעה גמורה של הנתבעת. מר ברוך לא נתן כל הסבר סביר והגיוני לכך שלא שולמו לתובע 1 שעות נוספות. למרבה הפלא, ברוך אף לא הכחיש כי לא שולמו לתובע 1 שעות נוספות וטען, כי התובע קיבל גמול עבור עבודתו לפי שכר עבודה שעתי בסך של 24 ₪ במכפלת שעות עבודתו. זאת, בידיעה גמורה כי לא שולמו לתובע שעות נוספות עבור עבודתו, ראה סעיף 10 לתצהירו של ברוך: "התובעים נשכרו לעבודה לפי תשלום של שכר עבודה לשעה. בתלושי המשכורת נרשמו אפוא מס' שעות העבודה בכל חודש, השכר עבור כל שעה, ותשלום המשכורת היה מכפלה של שעות עבודה כפול השכר לכל שעה..." וכן בעדותו: "ש. לקחת את הכרטיס עבודה של התובע 1, והיית מגיע ל 300 שעות. היית משלם לו 300 כפול 24 כשאתה יודע שצריך לשלם לו שעות נוספות? ת. נכון", (עמ' 26 לפרוט' ש' 24-22). ג. עדותם של התובעים כי עבדו שעות נוספות במסעדה הייתה משכנעת ומהימנה. גרסתו של התובע 1 כי עבד שעות נוספות בנתבעת השתלבה היטב עם תלושי השכר שהוצגו על ידו. עדותו של התובע 2 עלתה בקנה אחד עם עדותו של התובע 1 והתרשמתי, כי שניהם יחד עבדו במקביל ובאותו היקף העסקה. ד. חולשת גרסתה של הנתבעת - הנתבעת לא פירטה את היקף העסקתם של התובעים וטענה בעמימות כי התובעים לא עבדו שעות נוספות ולא הציגה גרסה נגדית וברורה להיקף העסקתם בפועל. ה. אין חולק, כי הותקן שעון נוכחות במסעדה וכי נעשה בו שימוש על ידי התובעים. התובעים טענו, כי הנתבעת לא העבירה לידם את דוחות הנוכחות ואילו הנתבעת טענה כי דוחות הנוכחות אינם נמצאים בהישג יד בשל חילופי הבעלות במסעדה. טענה זו איננה יכולה לרפא את הפגם שנפל בהתנהלות הנתבעת. הנתבעת, כפי שעולה היטב מהתנהלותה כמעבידה נהגה שלא לקיים את המוטל עליה על פי דין גם בעניין זה. 25. לכן ולאור כל האמור לעיל נקבע בזאת, כי התובעים עבדו שעות נוספות בנתבעת. לגבי התובע 1 - חישוב גמול השעות הנוספות המגיעות לו יעשה על ידי בדיקת מספר השעות הנוספות שעבד בפועל בהתאם לתלושי השכר. לגבי החודשים שאין בידי את תלושי השכר והחודשים בהן שונתה מתכונת העסקתו, השעות הנוספות יחושבו על ידי ממוצע השעות הנוספות שעבד בפועל, כך גם לגבי החודשים בהם שונתה באופן מלאכותי מתכונת העסקת התובע. לגבי התובע 2 - חישוב השעות הנוספות שלו יעשה בהתאם לממוצע השעות הנוספות של התובע 1 היות ושוכנעתי, כי עבדו באותה מתכונת העסקה. 26. גמול שעות נוספות התובע 1 חודש 7/04 - עבד 283 שעות, זכאי ל - 97 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (6*48.5) 291 + (48.5*12) 582 = 873 ₪. חודש 8/04 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 9/04 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 10/04 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 12/04 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 1/05 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 3/05 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 5/05 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 6/05 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 7/05 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 8/05 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 11/05 - עבד 266 שעות, זכאי ל - 80 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (40*6) = 240 + (40*12) 480 = 720 ₪. חודש 1/06 - עבד 260 שעות, זכאי ל - 74 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (37*6) = 222 + (37*12) 444 = 666 ₪. חודש 4/06 - עבד 228 שעות, זכאי ל - 42 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (21*6) = 126 + (21*12) 252 = 378 ₪. חודש 5/06 - עבד 248 שעות, זכאי ל - 62 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (31*6) = 186 + (31*12) 372 = 558 ₪. חודש 6/06 - עבד 260 שעות, זכאי ל - 74 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (37*6) = 222 + (37*12) 444 = 666 ₪. חודש 9/06 - עבד 260 שעות, זכאי ל - 74 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (37*6) = 222 + (37*12) 444 = 666 ₪. חודש 10/06 - עבד 210 שעות, זכאי ל - 24 שעות נוספות לפי החישוב הבא - (12*6) = 72 + (12*12) 144 = 216 ₪. סה"כ גמול שעות נוספות לפי עבודתו בפועל בסכום של - 11943 ₪. ממוצע גמול שעות נוספות בחודש - 663.5 ₪, ממוצע שעות נוספות בחודש - 74. לגבי יתר החודשים אשר אין בנמצא את תלושי השכר יחושב גמול השעות הנוספות לפי סכום של 663.5 ₪. מדובר ב - 13 חודשים - 5/04, 6/04, 11/04, 2/05, 4/05, 9/05, 10/05, 12/05, 2/06, 3/06, 7/06, 8/06, 11/06 בהם זכאי התובע לסך של 663.5* 13 = 8626 ₪ גמול שעות נוספות. לגבי החודשים בהם שונתה מתכונת ההעסקה, 12/06 עד 5/07 בסה"כ 663.5 * 6 = 3981 ₪. סה"כ גמול שעות נוספו לתובע 1 - 24550 ₪. התובע 2 זכאי לגמול שעות נוספות בהתאם לחישוב הבא - סה"כ ממוצע של 74 שעות בחודש בהתאם לממוצע שעות נוספות של התובע 1 - (37 * 3.6) 133 ₪ + (37 * 7.3) 270 = 403 ₪ * 24 = 9672 ₪. סה"כ גמול שעות נוספות לתובע 2 - 9672 ₪. 27. פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת שכר קובע בהתאם למתכונת העסקתם וגובה שכרם הרי השכר הקובע של התובע 1 הוא 4464 ₪ (24*186) והשכר הקובע של התובע 2 הנו - 2699 ₪ (14.51*186). לאור האמור הנתבעת תשלם לתובע 1 פיצויי פיטורין בסך של 13764 ₪ (37/12*4464) עבור כל תקופת עבודתו. הנתבעת תשלם לתובע 2 פיצויי פיטורין בסך של 5398 ₪ (2699*24/12), עבור כל תקופת עבודתו. בנוסף לכך ומשאין חולק כי הודעה מוקדמת על פיטוריהם לא ניתנה לשני התובעים הרי שיש לחייבה בתשלום חלף הודעה מוקדמת לתובע 1 בסך של 4464 ₪. הנתבעת תשלם לתובע 2 חלף הודעה מוקדמת בסך של 2699 ₪. 28. חופשה שנתית כבר נפסק כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד ומחובתו של המעביד לנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים. סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע את חובת המעביד ליתן תלוש משכורת המפרט את רכיבי שכרו של העובד ואת פירוט התשלומים האחרים ובכללם פדיון חופשה. במקרה לפנינו אין חולק כי הנתבעת לא קיימה את דרישות החוק ולא ניהלה פנקס חופשה עבור התובעים. מעיון בתלושי השכר של התובע 1 עולה, כי בחודש 5/06 קיבל התובע תמורת חופשה 9 ימים. מעבר לאמור לא הוכח כי התובע קיבל תמורת חופשה מהנתבעת. 29. על פי החוק, בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות - זכאי עובד במשרה מלאה ל- 14 יום. מכסה זו כוללת מכסת חופשה זו כוללת מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה ( יום אחד לעובד שישה ימים בשבוע, ויומיים לעובד חמישה ימים בשבוע). מכוח חוק חופשה שנתית, זכאי תובע לצבור זכויות לחופשה לשלוש השנים האחרונות להעסקתו בנוסף לזכאותו בשנת העבודה השוטפת. 30. מעיון בתלושי השכר של התובע 1 עולה, כי עבד 6 ימים בשבוע. גרסה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת. לגבי התובע 2 - זה טען, כי עבד כל יום במסעדה ובנסיבות העניין, כאשר אין בנמצא ראיה אחרת לסתור, הרי ששוכנעתי, כי התובע 2 אף הוא עבד 6 ימים בשבוע. לאור האמור זכאים התובעים לתשלום פדיון חופשה שנתית לפי החישוב הבא - התובע 1 - 192x 28 (9-37) =5376 ₪. התובע 2 - 116 x 24 = 2786 ₪. 31. הבראה התובעים טענו, כי הנתבעת לא שילמה להם דמי הבראה על פי דין. בתצהירו טען מר ברוך, כי דמי ההבראה שולמו לתובעים במזומן אולם לא הציג כל מסמך או ראיה לתשלום דמי הבראה ואף לא נתן הסבר שבדין לתשלום דמי ההבראה בזומן וללא רישום. זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר של התובע 1 עולה באופן ברור, כי לא שולמו לו דמי הבראה על פי דין. לאור האמור מתקבלת תביעתם של התובעים לתשלום דמי הבראה. יודגש, כי לאחר סיום יחסי עובד מעביד ניתן לתובע דמי הבראה רק עבור השנתיים האחרונות לעבודה. לכן התובעים זכאים לדמי הבראה בהתאם לחישוב הבא: התובע 1 זכאי 11 ימי הבראה x 318 = 3498 ₪. התובע 2 זכאי ל 10 ימי הבראה x 318 = 3180 ₪. 32. נסיעות התובעים טענו כי הם מתגוררים באזור ירושלים ואילו המסעדה ממוקמת בצומת לטרון. לכן הם זכאים להחזר הוצאות נסיעה ממשי בעלות של תחבורה ציבורית ממקום עבודתם למקום מגוריהם. התובע 1 טען, כי קיבל מהנתבעת 150 ₪ עבור נסיעות ואילו התובע 2 טען, כי לא קיבל כלל גמול נסיעות. בעדותו טען מר ברוך, כי התובעים לנו במבנה סמוך למסעדה 5 לילות בשבוע ולא נסעו חזרה לביתם לאחר שעות העבודה. לדבריו, התובעים עבדו עד שעות הלילה המאוחרת וכלל לא הייתה תחבורה ציבורית זמינה בשעות אלו. התובעים הכחישו את האמור אולם עדותם הייתה מגמתית ולא מהימנה. התובעים הודו כי סיימו לעבוד בשעות הלילה המאוחרת ולא הצליחו בעדותם להסביר כיצד נסעו לביתם בתחבורה הציבורית בשעות בהן התחבורה הציבורית לא פועלת. לאור חוסר הסבירות בגרסתם של התובעים, עדיפה בעניין זה גרסת הנתבעת ולכן, תביעתם בעניין זה נדחית. 33. שכר חודש מאי התובעים טענו, כי פוטרו מעבודתם תוך הטחת אשמות שווא וסילוקם מהמסעדה ומבלי ששולמה להם משכורת חודש מאי. הנתבעת לא התמודדה עם טענת התובעים בעניין זה ולא הציגה כל ראיה ממשית לתשלום שכר חודש מאי לתובעים. אמנם הנתבעת הציגה את תלוש השכר של התובע לחודש מאי אולם, לא הצגיה כל ראיה כי שילמה לתובע את שכרו. במצב דברים זה ולאור העובדה כי התובעים פוטרו באופן מיידי על ידי הנתבעת, כי הנתבעת הפרה ללא כל צידוק את הוראות החוק והתרשמותי מדרך התנהלות הנתבעת עד כה שוכנעתי, כי הנתבעת אכן לא שילמה לתובעים את שכר חודש מאי. לאור האמור הנתבעת תשלם לתובע 1 שכר חודש מאי בסך של 4464 ₪ ולתובע 2 שכר חודש מאי בסך של 2699 ₪. 34. ביגוד לא מצאתי מקור שבדין לחובתה של הנתבעת לשלם לתובעים דמי ביגוד והנעלה ולכן, תביעתם בעניין זה נדחית. 35. הלנת פיצויי פיטורין והלנת שכר עבודה בנסיבות המקרה שלפני התרשמתי כי בין הצדדים אכן קיימת מחלוקת כנה באשר לנסיבות סיום עבודתם של התובעים וזכאותם לקבלת פיצויי פיטורין. לפיכך אין מקום לפסוק לתובעים פיצויי הלנת פיצויי פיטורין. הנתבעת אכן היתה בדעה שהתובעים אינם זכאים לקבלת פיצויי פיטורין לאור חשדותיה כי התובעים ביצעו מעשי גניבה. הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה ולכן מצאתי כי היא תחויב בתשלום פיצויי פיטורין לתובעים. ברם ויחד עם זאת זכותו של מעביד לפטר את עובדו בנסיבות בהן הוא חושד בו במעשי גניבה. במקרה שלפנינו אכן התרשמתי כי מדובר היה בחשד אמיתי. נציין בעניין זה כי לא נחה דעתנו באשר לדרך שבה התובעים פוטרו אולם אין בכך כדי להקים לתובעים זכות לקבלת הסעדים דלעיל. לגבי הלנת שכר עבודה - בנסיבות העניין, בהעדר נתונים, משמבוססת עיקר קביעתנו על הערכה אינני מוצאת מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר. 36. התביעה שכנגד הנתבעת הגישה כנגד התובעים תביעה שכנגד וטענה, כי התובעים חייבים לה סך של 60,000 ₪ בגין גניבת המזגנים, כי התובע 1 חייב סך של 15,000 ₪ בגין הלוואה שקיבל וכי שניהם יחד חייבים בפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין הפרת יחסי עבודה, מעילה באמון, פגיעה במוניטין, איומים הפחדות ונזקים. לאור כל האמור בפסק הדין יש לדחות את התביעה שכנגד, הנתבעת לא הוכיחה כי התובעים גנבו מזגנים, לא הוכיחה את עלותם של המזגנים ולא הוכיחה כי שילמה עבור המזגנים סכום כלשהו. הנתבעת לא הוכיחה כי העניקה הלוואה לתובע 1 וככל שניתנה, לא הוכח כי ההלוואה לא הוחזרה על ידו. מר ברוך בעדותו טען, כי התובע לא הוחתם על מסמך הלוואה ועדותו בעניין זה הייתה לא ברורה כאשר טען כי מדובר בהלוואה על חשבון פיצויי פיטורין. כך או כך, לא הוכח כי ניתנה לתובע 1 הלוואה וכי הוא חייב בהחזרה בסך של 15,000 ₪. יתר רכיבי התביעה לא הוכחו כלל ואין בהם כל בסיס משפטי או עובדתי. לסיכום - מדובר בתביעה אשר נוסחה בכלליות, ללא פירוט וללא בסיס ראייתי כלשהו ולפיכך, התביעה שכנגד נדחית. 37. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: לתובע 1 א. גמול שעות נוספות בסך של 24550 ₪ ב. פיצויי פיטורין בסך של 13764 ₪ ג. חלף הודעה מוקדמת בסך של 4464 ₪ ד. פדיון חופשה שנתית בסך של 5376 ₪ . ה. דמי הבראה בסך של 3498 ₪ ו. שכר חודש מאי בסך של 4464 ₪ כל הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.07 ועד לתשלום המלא בפועל. לתובע 2 א. גמול שעות נוספות בסך של 9672 ₪ ב. פיצויי פיטורין בסך של 5398 ₪. ג. חלף הודעה מוקדמת בסך של 2699 ₪. ד. פדיון חופשה שנתית בסך של 2786 ₪. ה. דמי הבראה בסך של 3180 ₪. ו. שכר חודש מאי בסך של 2699 ₪. כל הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.07 ועד לתשלום המלא בפועל. 38. הנתבעת תשא בהוצאות משפט ושכ"ט ב"כ התובעים בסכום כולל של 10,000 בתוספת מע"מ כדין אשר ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים. 39. מזכירות בית הדין תעביר פסק דין זה למשרד התמ"ת על מנת שיבחן את התנהלות הנתבעת אשר העסיקה את התובע 2 בניגוד לחוק, כקטין מתחת לגיל 14 וכן שילמה את שכרו ללא הוצאת תלושי שכר. העסקת בני נוערשכר מינימוםנוער