הבקשה ועיקרי העובדות והטענות : 1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית, שעניינה סירוב הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון (להלן: "הועדה"), ליתן בידי המבקש אישור לרישום נכס מקרקעין שהמבקש רכש מהמשיב 3, יצחק חנוביץ (להלן "חנוביץ"), כל עוד לא משולם היטל ההשבחה, החל על המקרקעין, הידועים כחלקה 28 בגוש 10096. הבקשה נמסרה לכל המשיבים אולם רק המשיבה 1 הגישה תגובה, בה התנגדה להארכת המועד ואף טענה כי יש לסלק את העתירה על הסף. בבקשה להארכת המועד, אשר הוגשה ביום 30.5.12, נכתב, כי "לכאורה מבוקשת הארכת מועד להגשת עתירה כנגד החלטה שנודע לעותר עליה מתוך מכתב שנשלח ב- 16.10.11 והיה על העותר להגיש עתירה בעניינה עד 1.2.11". הוועדה ביקשה, בתגובתה, לדחות את הבקשה להארכת המועד וטענה עוד, כי בשל טעמים לגופו של ענין, יש אף לדחות את העתירה על הסף. 2. המקרקעין הינם חלקת פרדס בת 20 דונם (להלן: "החלקה"), אשר נרכשה, תחילה (ביום 15.2.1984), בחלקים שווים על ידי המבקש וחנוביץ. לאחר מכן, על פי הסכם מכר, שנערך בין המבקש לבין חנוביץ ביום 16.9.96 (להלן: "הסכם המכר"), רכש המבקש מחנוביץ את חלקו בחלקה (להלן: "העסקה") ופנה, באמצעות באת כוחו דאז, עו"ד עידן, בבקשה למתן פטור מהיטל השבחה. שמאי מטעם הוועדה העריך את היטל ההשבחה החל על החלקה, ביחד עם חלקות נוספות באותו גוש (אשר הוכשרו, כולן, ליעוד של בנין ציבורי אשר ישמש כבית אבות). בעלי כל החלקות הנ"ל הגישו שומה נגדית ובסופו של דבר, ביום 2.8.11, התקבלה, על דעת כל הצדדים, שומה מוסכמת, לפיה חלק היטל ההשבחה החל על העסקה הינו 396,372 ₪ (לעומת סך של 182,250 ₪, על פי שומה שהוגשה ע"י בעלי החלקות). ביום 24.1.11 ניתן, בתיק פש"ר 38166-01-11, צו לכינוס נכסיו של חנוביץ (להלן: "צו הכינוס"). 3. לגופה של העתירה טוען המבקש, כי עם מתן צו הכינוס, היה על הועדה להגיש תביעת חוב למנהל המיוחד, אשר מונה בתיק פשיטת הרגל, בגין היטל ההשבחה, שכן החובה לתשלום ההיטל הוטלה, בהסכם המכר, על חנוביץ. לטענתו, חלה חובה על הוועדה לפעול לגביית היטל ההשבחה ומשלא עמדה בחובתה זו, עליה ליתן בידיו אישור, חרף העובדה שההיטל לא שולם. המבקש צירף לעתירה שני מכתבים (אשר נשלחו ע"י ב"כ דאז), מתאריכים 14.4.11 (בטרם חלף המועד להגשת תביעת חוב) ו- 25.8.11, לפיהם הוא פנה אל הועדה ודרש ממנה אישור לרשם המקרקעין, אשר יאפשר רישום הזכויות בחלקה על שם המבקש (להלן: "האישור") תוך שהוא מודיע לועדה על צו הכינוס. כן צירף המבקש מכתבים, החל מיום 7.9.11, בהם דרש את האישור ואף טען כי היה על הועדה להגיש תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל וציין, כי אם לא יינתן האישור, תוגש על ידו עתירה מנהלית. במכתבי התשובה שצורפו לעתירה (החתומים ע"י עו"ד יאנה מרוסיאק מטעם הועדה), מתאריכים 11.10.11 ו- 16.10.11, דחתה הועדה את הבקשה והודיעה למבקש, כי כל עוד לא משולם היטל ההשבחה, לא יינתן האישור. 4. בנימוקיו להארכת המועד טוען המבקש, כי גם לאחר המכתב מיום 16.10.11 נמשך המו"מ בין הצדדים וכי "בדפוס היחסים" בין הצדדים הסתמנו הפסקות ארוכות בין המכתבים . לפיכך, לשיטתו, אין לראות בהמתנת המבקש לתשובת הועדה למכתבו האחרון, משום התנהגות חריגה ואף לא התנהלות שמטרתה "למשוך זמן" ויש לראות בהתכתבות הארוכה, בה צוינה כוונתו של המבקש להגיש עתירה על הסירוב, משום הסכמה מראש של הועדה להארכת המועד, עד למיצוי כל אפשרויות המו"מ בין הצדדים. בתגובתו לבקשה לדחיית העתירה על הסף הוסיף המבקש טענה שלא נטענה על ידו בבקשה והיא, כי משיחה טלפונית (מיום 12.1.12), בין ב"כ המבקש לעוה"ד שפר, שהתמנתה כיועצת משפטית חדשה של הוועדה, הסתבר כי יש מקום להמשיך ולדבר (נספח י' לתגובה לבקשה לדחיית העתירה על הסף). כן טען, כי במכתבה מיום 9.2.12 (נספח ג' לתגובה), הודיעה היועצת המשפטית, כי היא תבדוק את הענין ולכן אין לראות בהמתנתו לתשובה משום שיהוי, או איחור בהגשת העתירה. בענין השיהוי מבקש ב"כ המבקש להביא בחשבון, כי מדובר בעתירה מנהלית, העוסקת בנושא ציבורי חשוב, שלא להפוך את מנגנוני הגביה הנתונים בידי רשות ציבורית למנגנוני העדפת נושים ועקיפת הליכי פשיטת רגל, כפי שיקרה במקרה דנן, אם לא תחויב הוועדה בידיו אישור, תוך קביעה שהיה עליה להגיש תביעת חוב בגין חוב היטל ההשבחה. 5. בתגובתה לבקשה טענה הוועדה, כי יש למחוק את העתירה על הסף מחמת שיהוי ניכר/ התיישנות ו/או בשל חוסר נקיון כפיים. לטענת הוועדה, מאחר שעוד בשנת 1996 הודע למבקש על כך שחל על העסקה היטל השבחה, מדובר באיחור של למעלה מ- 15 שנים ולחלופין, מדובר בשיהוי של 7 חודשים, מאז המכתב האחרון, מיום 11.10.11, בו הודיעה הוועדה למבקש, כי היא מסרבת להוציא אישור, כל עוד לא ישולם מלוא חוב היטל ההשבחה. הוועדה טוענת עוד, כי המבקש בא לבית המשפט בחוסר נקיון כפיים, בכך שהסתיר מבית המשפט עובדות רלבנטיות, הנוגעות ישירות לעתירה, כגון דיווח לא נכון על העסקה - כאילו נמכרה קרקע חקלאית, למרות שהמבקש ידע שלא כך הדבר, שכן הוא היה זה אשר יזם את התכנית שהשביחה את החלקה עשרות מונים וידע שיחול על העסקה היטל השבחה וכי ללא תשלומו לא יינתן לו האישור. לכן, לטענתה, היה על המבקש להבטיח חלק מכספי התמורה עבור ההיטל. עוד נטען, כי המבקש ידע על מצבו הכלכלי הקשה של חנוביץ, שהרי הדבר נאמר בהסכם המכר עצמו וכי המבקש אף לא העביר לוועדה סך של 20,000$, מכספי התמורה, אשר מופקד, עד היום, בידי עוה"ד שייצגה את הצדדים בעסקה. בנוסף נטען, כי המבקש הסתיר מבית המשפט את העובדה, שבינו לבין חנוביץ נערכו עסקאות מקרקעין בשלוש חלקות נוספות, אשר גם במסגרתן לא הובטח תשלום היטל ההשבחה דנן ואף ההיטל שלא היה שנוי במחלוקת (על פי השומה שהוגשה ע"י בעלי החלקות) כבר בסוף שנת 1997 (הרבה לפני צו הכינוס), לא שולמה. הוועדה טוענת, כי ההתנהלות הנ"ל הינה חסרת תום לב, לא רק בשל דיווחים לא נכונים, אלא גם בשל כך שמטרתה היתה להתחמק מתשלום היטל ההשבחה. לטענתה, אין כל קשר בין המכירה, שאירעה לפני כ-15 שנה ובין הליכי הכינוס נגד חנוביץ ומדובר, למעשה, בנסיון של המבקש לעקוף את הליכי פשיטת הרגל ולסייע בהברחת נכסים. דיון ומסקנות : 6. תשובת הוועדה מיום 16.10.11, נספח ב' לתגובת המבקש לבקש למחיקה על הסף), במסגרתה הודע למבקש, במפורש, כי הוועדה אינה יוזמת הליכים לגביית היטל השבחה וכי לא ינתן לו אישור, כל עוד לא ישולם ההיטל, הינה תשובה סופית (אשר כבר ניתנה, למעשה, עוד קודם לכן, במכתב הועדה מיום 11.10.11) ויש לראות בה "סוף פסוק". בכך מיצה המבקש את ההליכים בפני הוועדה ויש למנות את מנין 45 הימים להגשת עתירה נגד ההחלטה, החל ממועד זה. אם לא נאמר כך, ניתן, למעשה, בידי עותר, כח בלתי מוגבל להאריך את המועד להגשת עתירה, כאוות נפשו. די יהא בכך, שמספר חודשים לאחר קבלת התשובה, המהווה יסוד לעתירה, יכתוב העותר מכתב נוסף, או יזום פגישה נוספת בענין עליו כבר הוחלט ועליו נמסרה לו תשובה סופית, כדי ש"יוארך", מניה וביה, המועד להגשת העתירה. ראו, למשל: עת"מ (מחוזי חיפה) 4011/07 אילן גלבסקי נגד מר יעקב פרץ -ראש עירית קרית אתא (25.3.2007). מאז מועד הסירוב האחרון (16.10.11) ועד לחילופי היועצת המשפטית של הוועדה והשיחה שנערכה בין ב"כ המבקש לבינה, כמו גם מכתבה מיום 9.2.12, עברו כשלושה חודשים ולמעשה - חלף המועד להגשת העתירה. בעובדה שהיועצת המשפטית החדשה לא היתה, עדיין, בקיאה בנושא ובתשובתה כי היא מוכנה לבדוק את הסוגיה שהועלתה בפניה, אין לראות משום חידוש מו"מ כלשהו בין הצדדים ואין בנכונותה לבדוק את הענין, כדי להקים לתחיה את זכותו של המבקש - אשר פקעה (לכל המאוחר), כשלושה חודשים קודם לכן - להגיש עתירה על הסירוב המפורש, אשר הודע לו, לכל המאוחר, ביום 16.10.11. 7. גם סיכויי העתירה מצדיקים דחיית הבקשה להארכת המועד. בבסיס העתירה ניצבת טענה, לפיה חלה חובה על הוועדה לנקוט פעולות לגביית היטל השבחה החל על עסקת המקרקעין ובהתייחס למקרה דנן - הטענה כי היתה מוטלת עליה חובה להגיש תביעת חוב בהליכי פשיטת הרגל של חנוביץ וכי משלא עשתה כן, יש לחייבה במתן האישור. לטענה זו אין כל בסיס בחוק או בדין. נהפוך הוא. טענת המבקש, לפיה הוועדה חייבת לנקוט הליכים לגביית היטל ההשבחה וטענתו, לפיה אי נקיטלת הליכים מטילה חובה על הוועדה ליתן בידו אישור חרף אי תשלום ההיטל, לא רק שאיננה מעוגנת בדין, אלא שהיא אינה עולה בקנה אחד עם מנגנון האכיפה הקבוע בסעיף 10 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח-1965 הקובע, כי "לא תרשם בפנקסי המקרקעין פעולה שהיא בבחינת מימוש זכויות במקרקעין, אלא לאחר שהוצגה בפני הרשם תעודה החתומה ביד יושב ראש הועדה המקומית או ביד מי שהסמיכו לכך, המעידה כי שולמו כל הסכומים המגיעים אותה שעה כהיטל החל על המקרקעין על פי תוספת זו, או ניתנה ערובה לתשלומו...". 8. ניתן גם לחשוב על נימוקים ענייניים, נגד גישתו של ב"כ המבקש. כך, למשל, הטלת חובה לנקוט הליכים לגביית ההיטל תחייב את הועדה להידרש לנבכי הסכם המכר על מנת לברר נגד מי עליה לנקוט הליכים, האם נגד הרוכש, שהפך, עקב עסקת המכר לבעלים של המקרקעין, או שמא נגד המוכר ומן המפורסמות הוא שדווקא בנוגע להיטל השבחה רבות המחלוקות בין צדדים לחוזי- מכר. לכאורה, היחסים בין הצדדים להסכם המכר וחובותיהם על פי ההסכם, אינם מעניינה של הוועדה, אלא מעניינם של הצדדים בלבד. ממילא, בכל מקרה בו צד אינו עומד בהתחייבויותיו על פי הסכם המכר, עומדות לצד הנפגע התרופות על פי הסכם המכר ועל פי הדין. הוועדה אינה צריכה לשמש "מכשיר" בידי צד שנפגע מהפרת הסכם המכר, לאכיפת ההתחייבויות החוזיות של הצד האחר כלפיו. לפיכך, לכאורה, ככל שעל פי הסכם המכר חייב חנוביץ, כלפי המבקש, בתשלום היטל ההשבחה, הרי מדובר, לכאורה, במעשה של הפרת ההסכם מצידו של חנוביץ ובפני המבקש פתוחה היתה הדרך לנקוט הליכים בגין הפרה זו ובכללם, לכאורה, הגשת תביעת חוב בפני המנהל המיוחד. 9. למעשה, לכאורה, אין, לענין זה, כל הבדל בין מצב בו מוכר נכס שלא נכנס להליכי פשיטת רגל, מסרב לשלם היטל השבחה (אשר הסכם המכר הטיל חובת תשלומו עליו) ובין מצב בו המוכר נכנס להליכי פשיטת רגל. מה לי היות מוכר שכזה סרבן תשלום, אשר אינו פושט רגל ומה לי סרבן תשלום שהינו פושט רגל? אם נאמר, שחלה על הוועדה חובה לנקוט הליכי גבייה לתשלום היטל ההשבחה וכי אם היא אינה עושה כן נגד מוכר סרבן, לא תוכל לסרב ליתן אישור בידי הרוכש, אין כל הצדקה לייחד חובה זו רק למקרה בו המוכר הינו פושט רגל, אלא יש להחילה בכל מקרה בו מוכר אינו עומד בחובתו, על פי הסכם המכר, לשלם את היטל ההשבחה ולומר, כי בשני המקרים לא תוכל הועדה לסרב ליתן אישור בידי הרוכש. לפיכך, לכאורה, כפי שלא נטיל על הוועדה חובה לנקוט הליכי גביה נגד מוכר שלא שילם את היטל ההשבחה, כך גם לא נטיל עליה חובה להגיש תביעת חוב, במקרה בו ניתן נגד מוכר שכזה צו כינוס נכסים. בשני המקרים, רוכש אשר חפץ לקבל אישור, בטרם מילא המוכר את חובתו (שבהסכם המכר), לשלם את היטל ההשבחה, יכול לשלם את ההיטל בעצמו ולנקוט הליכים נגד המוכר, בגין הפרת הסכם המכר, בין בהגשת תביעה "רגילה" ובין בהגשת תביעת חוב, על פי הענין. אציין עוד, כי בשני המקרים לא מובטח לרוכש כזה, כי יצליח לגבות את מלוא ההיטל, אשר שילם במקום המוכר. 10. לא מצאתי, לכאורה, ממש בטענת ב"כ המבקש, לפיה יש בתשלום היטל ההשבחה על ידו משום העדפת נושים אסורה, שכן הנכס הנדון אינו חלק ממצבת הנכסים של חנוביץ (כפי המקרים שנדונו בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המבקש), אלא הוא בבעלותו של המבקש. לפיכך, תשלום היטל ההשבחה על ידי המבקש אינו גורע מנכסי קופת פשיטת הרגל, אינו מאיין את חובו של חנוביץ על פי הסכם המכר ואינו מהווה העדפת נושים. לו היה המבקש תובע מחנוביץ קיום התחייבויותיו על פי הסכם המכר ומגיש תביעת חוב בהליכי פשיטת הרגל, היתה תביעתו מצטרפת לתביעת שאר הנושים ואם היתה מתקבלת על ידי הנאמן, היה המבקש מקבל, בסופו של יום, את החלק היחסי "בעוגה", ללא שתהיה בכך העדפת נושים. 11. לפיכך, גם לגופו של ענין, לכאורה אין העתירה מגלה עילה ואף משום כך אין מקום להארכת המועד להגשתה. לאור מסקנותיי הנ"ל מתייתר הצורך לדון בשאר טענות הצדדים. לפיכך, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד.היטל השבחה