בערר שלפנינו הסוגיה במחלוקת בין הצדדים היא האם הפטור בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, חל על כל אחת ואחת מדירות המגורים של העוררים כטענתם, או שהפטור הינו פטור למגרש או חלקה, כטענת המשיבה. אין מחלוקת בין הצדדים כי במקרה שלפנינו מדובר בעוררים יחידים שאין קירבה משפחתית ביניהם למעט עוררים 8-6 שהם הורים וילדיהם הנשואים, אשר רכשו דירות באותו בניין. אולם נטען כי, מדובר בתאים משפחתיים נפרדים. עוררים 3 ו- 13 שהינם הורים וילדיהם הנשואים רכשו דירות בבניינים נפרדים וגם לגביהם נטען לתאים משפחתיים נפרדים. נטענה טענה מקדמית כי הערר הוגש באיחור של כשלושה חודשים מאז הודעת המשיבה, כי הפטור יוענק לדירה אחת בלבד, בתשובה לבקשות פטור בצירוף תצהירים שהגישו העוררים למשיבה ביום 25.4.10 (נספח ג' לערר). הערר הוגש ביום 12.9.10. נטען כי אין בהתכתבות נוספת של העוררים עם המשיבה כדי להאריך את המועד להגשת ערר ואף נאמר להם כך במפורש במכתבה האחרון של המשיבה מיום 26.7.10, בסעיף 10 כי: "אין באמור במכתבי זה ... כדי להכשיר איחור ו/או ליתן אורכה להגשת ערעור... על פי ההליכים הקבועים בתוספת השלישית לחוק". העוררים משיבים כי במכתב מטעם המשיבה מיום 30.5.10 (נספח ד', לערר) נאמר במפורש, בסיפא, כי: "בהתאם לאמור לעיל נושא הפטור ייבחן לאחר הגשת בקשה מתאימה". לפיכך, נטען כי, את המועד להגשת ערר יש למנות רק לאחר קבלת התשובה הסופית מהמשיבה ביום 26.7.10, לאחר פנייתם הנוספת מיום 8.6.10. כמו כן, טוענת המשיבה כי היה על העוררים לצרף לערר את כל המחזיקים במגרש. העוררים טוענים כי לא כל בעלי הזכויות מבקשים לקבל פטור. צורפו כעוררים רק אותם אלו המבקשים פטור. לכן גם לא צפויה פגיעה בלתי סבירה בתקציב המשיבה כנטען על ידה. עיון בתכתובות בין הצדדים מעלה, כי לאחר קבלת תשובת המשיבה ביום 30.5.10, נשלח מכתב על ידי העוררים ביום 8.6.10 ובו פירוט טענותיהם ונימוקיהם כנגד החלטת הוועדה. המכתב מפרט מצטט ומאבחן פסיקה נרחבת בעניין. בסעיף 2 למכתב נאמר כי: "עמדתכם לפיה כביכול הפטור הקבוע בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה מוגבל ליחידה אחת בלבד לכל מגרש או חלקה, מנוגדת לא רק לתכליות של אותו סיעף פטור, אלא גם להלכה הפסוקה בעניין זה." היינו, מדובר מפורשות במכתב המפרט את חילוקי הדעות שיש לעוררים עם החלטת המשיבה. בטיעון בפנינו ניסו העוררים להיאחז במשפט בסיפא של מכתב המשיבה מיום 30.5.10 (נספח ד1 לערר), בטענה כי יש בו כדי לעגן את טענתם כי טרם ניתנה החלטה סופית בבקשת הפטור שלהם והיא ניתנה רק עם מכתבה האחרון של המשיבה, מיום 26.7.10. דא עקא שעיון באותו מכתב של העוררים מיום 8.6.10: מעלה כי "בזמן אמת" לא כך הבינו העוררים את המשפט האחרון, שכן הם עצמם כותבים במכתבם כי משפט זה איננו ברור שכן לכאורה הם כבר הגישו בקשה לפטור וגם, קיבלו תשובה - עליה הם חולקים במכתבם זה. וכך נאמר במפורש על ידם בסעיף 12 למכתבם מיום 8.6.10 (נספח ד/2): "בשולי מכתבנו זה נציין כי הסיפא למכתבך לפיה "נושא הפטור ייבחן לאחר הגשת בקשה מתאימה" אינו ברור לנו כלל וכלל, שכן במכתבנו אליכם מיום 25.4.2010 נתבקש פטור מהיטל ההשבחה לגבי אותם אלו מבין שולחינו שפורטו שם, ולמכתבנו זה צורפו תצהירים מתאימים לקבלת הפטור". סעיף 14 (א) לתוספת השלישית קובע במפורש לאמור: "ועדת הערר רשאית לדרוש מעורר או ממשיב להמציא לה, בתוך מועד שתקבע, מסמכים או ידיעות הדרושים לדעתה, לבירור הערר, ולקבל חוות דעת מומחה, ככל שתראה לנכון; ידיעות כאמור יוגשו לוועדת הערר בתצהיר". אשר על כן, התבקשו הצדדים להמציא לוועדה אסמכתאות למועד המצאת השומה לעוררים. המשיבה צירפה להודעתה את האסמכתאות הבאות: "1. מכתב דרישת התשלום מאת הוועדה המקומית מיום 10.11.09 אל ב"כ העוררים - היטל השבחה בקשה להיתר 20090025 (18 יח' דיור, מתייחס אל חוות הדעת/שומה, נספח א' לתשובת המשיבה לערר) לרבות אישור משלוח בדואר רשום. 2. מכתב דרישת התשלום מאת הוועדה המקומית מיום 7.1.10 אל ב"כ העוררים - היטל השבחה בגין הקלה להצמדת דירות גן ע"פ בקשה להיתר 20090023, לרבות אישור משלוח בדואר רשום. 3. מכתב דרישת התשלום מאת הוועדה המקומית מיום 16.4.10 אל ב"כ העוררים - היטל השבחה בגין הקלה להצמדת דירות גן ע"פ בקשה להיתר 20090025 (מתייחס אל חוות הדעת/השומה, נספח ג' לתשובת המשיבה לערר), לרבות אישור משלוח בדואר רשום. 4. מכתבה מיום 30.5.10, של הגב' חנה רנד, מנהלת מחלקת רישוי בניה, אל ב"כ העוררים (נספח ד'1 לערר, במענה למכתב נספח ג' לערר), לרבות אישור משלוח בדואר רשום. 5. מכתב דרישת התשלום מאת הוועדה המקומית מיום 15.6.10 אל ב"כ העוררים - היטל השבחה בקשה להיתר 20090023 (19 יח' דיור, מתייחס אל השומה, נספח ב' לתשובת המשיבה לערר). 6. העתק אישור תשלום היטל השבחה מס' 3372, 3.10.10 (בגין השומות הנזכרות בסעיפים 1 ו - 3 לעיל, צורפה כנספח ד'). 7. העתק אישור תשלום היטל השבחה מס' 3355, 29.12.10 (בגין השומות הנזכרות בסעיפים 2 ו - 4 לעיל)." העוררים, בהודעתם מיום 25.3.12, טענו כי, אין רלבנטיות למסמכים שצורפו בעניין מועדי דרישת תשלום היטל ההשבחה וחזרו על טענתם כי את המועד יש למנות ממועד הוצאת המכתב מיום 26.7.10 אשר התקבל אצלם, לטענתם, ביום 29.7.10, אשר דחה את מתן הפטור. העוררים התבקשו להמציא באופן מסודר גם העתק של הסכמי המכר. לאחר שעיינו בכל המסמכים הרלבנטים, עולות העובדות הבאות: במקרה שלפנינו נשוא היטל ההשבחה הינה תכנית כס/80/1/א אשר פורסמה למתן תוקף ביום 24.12.06. עוררים 9,5,4 ו - 13 נרשמו כבעלים ביום 23.10.06. עוררים 7-6 נרשמו כבעלים ביום 25.2.07, לאחר אישור התכנית, הסכם המכר נחתם עימם בהתאמה בתאריכים 23.11.06, 29.6.06. עוררים 3-1 נרשמו כבעלים ביום 3.9.07. הסכם המכר עימם נחתם ביום 1.3.05. עוררים מס' 8 נרשמו כבעלים ביום 27.1.08 והסכם המכר עימם נחתם ביום 30.11.06. אשר על כן כל העוררים היו בעלים למעשה של המקרקעין בעת אישור התוכנית נשוא הערר. המשיבה טוענת כי הערר הוגש באיחור של כמה חודשים מאז המצאת השומה לידי העוררים. העוררים טוענים כי את מנין הימים להגשת ערר יש למנות ממועד קבלתם את תשובתה הסופית של המשיבה כי לא חל פטור מהיטל השבחה. סעיף 14(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, קובע כי: "על שומה לפי סעיף 4 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה בתוך 45 ימים מיום שבו הובאה השומה לידיתע החייב." במקרה שלפנינו אין מחלוקת בדבר המועד "שבו הובאה השומה לידיעת החייב". טענת העוררים היא כי את המועד להגשת ערר יש למנות לא מיום הבאת השומה לידיעתם, אלא ממועד המכתב האחרון שהם קיבלו מהמשיבה, אשר בו לטענתם ניתנה החלטתה "הסופית" על אי מתן פטור לעוררים לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965. לטענה זו או לפרשנות זו של העוררים את הוראות הדין, לא מצאנו כל תימוכין בלשון החוק. סעיף 4 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 קובע כי: "4. על שומת ההשבחה יחולו הוראות אלה: (1) ההשבחה תקבע בידי שמאי מקרקעין בסמוך לאחר אישור התכנית, התרת השימוש החורג או מתן ההקלה; אולם רשאית הוועדה המקומית לדחות את עריכת שומת ההשבחה עקב אישור תכנית עד למימוש הזכויות במקרקעין שבהם חלה ההשבחה... ... (7) השומה תיערך ליום תחילת התכנית, או ליום אישור ההקלה או השימוש החורג לפי הענין, בהתחשב בעליית ערך המקרקעין וכאילו נמכרו בשוק חופשי." המועד להגשת ערר על שומה לפי סעיף 4, נקבע בסעיף 14 לתוספת השלישית, לאמור: "14 (א) על שומה לפי סעיף 4 ניתן לעורר לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה בתוך 45 ימים מיום שבו הובאה השומה לידיעת החייב; על לוח שומה לפי סעיף 5 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה בתוך שנה ממועד הצגת לוח השומה; יושב ראש ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה רשאי להאריך את התקופות האמורות מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ב) (1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), החייב בהיטל רשאי, אם אין הוא חולק על החיוב כשלעצמו, לפנות, בתוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א), לפי העניין, ליושב ראש מועצת שמאי המקרקעין בבקשה שימנה שמאי מכריע לצורך הכרעה בעניין גובה החיוב; יושב ראש מועצת שמאי המקרקעין רשאי להאריך את התקופות האמורות מטעמים מיוחדים שיירשמו." הנה כי כן, את מנין 45 הימים להגשת ערר, יש למנות החל: "מיום שבו הובאה השומה לידיעת החייב". [כאשר בוחר החייב בחלופה לפי סעיף 14(ב)(1) - פניה ליו"ר מועצת שמאי המקרקעין בבקשה למנות שמאי מכריע - גם פניה זו צריכה להיות בתוך המועד שנקבע בס"ק 14(א), היינו - בתוך 45 יום מיום בו הובאה השומה לידיעת החייב]. אין מחלוקת בערר שלפנינו לגבי המועד בו הובאה השומה לידיעת החייב - העוררים. לא מצאנו כל אסמכתא בלשון החוק, כאילו ניתן למנות את המועד הקבוע בחוק - מיום סיום ההתכתבויות שבין הצדדים. ככל שלחייב השגות על השומה או על אי מתן פטור זה או אחר, הרי שאם ברצונו או בכוונתו לממש את הזכות המוקנית לו בדין לערור לוועדת הערר, עליו לעשות כן ולהגיש ערר, גם אם במקביל הינו עורך התכתבות או הליכים כלשהם ישירות מול הוועדה המקומית. אין כל אחיזה בלשון הסעיף לכך, כי יש בהתכתבויות או בהליכים כלשהם שחייב מחליט לנהל ישירות מול הוועדה המקומית, כדי לעצור או לשנות את מועד תחילת מניין הימים הקבועים בחוק להגשת ערר. ההיפך הוא הנכון - הוראת החוק ברורה היא - ערר יש להגיש תוך 45 יום מיום המצאת השומה לידיעת החייב. בשולי הדברים יוער גם, כי אף לא הוגשה בקשה כלשהי להארכת המועד להגשת ערר במקביל להתכתבויות שניהלו העוררים לטענתם עם המשיבה. בכל מקרה בקשה מסוג זה, כפי שנקבע בפסיקה ובהחלטותינו אנו, יש להגיש בתוך המועד אותו מבקשים להאריך. גם זאת לא נעשה. לא יהא זה גם למותר להעיר, כי לטעמנו גם במקרה של התכתבויות וניהול מגעים עם הוועדה המקומית, כמו למשל במקרה שלפנינו שבו נושא ההתכתבויות היה שאלת חלותו של הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית, אין בהם כלשעצמם בכל מקרה, כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערר. את כל הטעמים וההנמקות שהיו לעוררים במגעיהם עם המשיבה, יכלו להעלות הם על גבי כתב ערר ולהגישו במועד כדין. אין מדובר בראיות או בנימוקים שלא היו ידועים לעוררים בתוך המועד בו היה עליהם להגיש ערר. לא נמצאה כל מניעה וגם לא נטען על ידם למניעה כלשהי - מצידם מלהגיש את הערר במועדו. בנסיבות אלו לפיכך, אין מנוס מדחיית הערר בשל האיחור בהגשתו. אשר לטענות לגופו של הערר, מאחר ועניין זה עולה מפעם לפעם בפנינו, מצאנו לנכון להעיר את הערותינו בענין, לתשומת ליבה של המשיבה: איננו סבורים כי עניינו של הפטור בסעיף 19(ג)(1) הינו פטור ל"מגרש" או "חלקה" כטענת המשיבה. סעיף 19(ג)(1) עוסק במפורש בפטור ל"מחזיק" לדירת מגורים. הפטור אכן פטור יחיד הניתן פעם אחת בלבד הוא כטענת המשיבה - אך לכל "מחזיק או קרובו". היינו- כאשר על אותו מגרש, כמו במקרה שלפנינו, ישנם כמה מחזיקים הרי שכל אחד מהם זכאי לפטור ולפטור אחד בלבד. איננו סבורים גם, כי בכל מקרה של קבוצת רכישה יש להתייחס אל כל יחידי הקבוצה כאל "מחזיק" אחד. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה. כאשר מדובר ב"קבוצת רכישה" יש לבדוק גם את מועד רישום כל אחד מיחידיה בלשכת רישום מקרקעין. העובדה שמדובר ביחידים שבאו כקבוצת רכישה לרכוש את דירותיהם אין בה כדי להשליך מינה וביה על אי חלותו של הפטור. אלא בכל מקרה ומקרה יש לבדוק מיהו בעל הזכויות במקרקעין ואת מועד רכישת הזכויות על ידו. כך למשל, במקרה שלפנינו, מדובר ביחידים אשר רכשו דירת מגורים ונרשמו בנפרד כיחידים בלשכת רישום המקרקעין ולא כ"קבוצת רכישה". עניין אחר הוא כאשר הבעלים או החוכר לדורות של הדירה הוא "קבוצת רכישה" חברה או שותפות, או כל ישות משפטית אחרת. כאשר יש בעלים אחד רשום על המקרקעין - הזכאות היא לפטור אחד בלבד בתנאי שיעמוד בכל תנאי סעיף 19(ג)(1). כאשר יש בעלים נפרדים הרשומים כל אחד בנפרד על חלק מסוים אחר של המקרקעין, הרי שכל אחד מהם זכאי בנפרד לפטור, ולפטור אחד בלבד. בעניין זה נפנה גם לערר 8062/10 טירן ראובן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה זמורה (פורסמה בנבו). אשר לאותם עוררים שקרוביהם גם קנו דירות בבניינים אלו, אין מדובר במקרה שלפנינו ב"מחזיק או קרובו" על אותם מקרקעין, אלא מדובר על מקרקעין נפרדים ורישום נפרד של כל אחד מהבעלים. העובדה שמדובר בקירבת משפחה שאף עונה להגדרת "קרובו" רלבנטית רק כאשר מדובר באותו בעלים ואז ינתן פטור אחד בלבד. המבחן לתחולתו של סעיף 19(ג)(1) הוא האם מדובר באותו בעלים או בבעלים נפרדים אם מדובר באותם בעלים לגבי דירות שונות, אז זכאי הבעלים לפטור אחד בלבד ולא לפטור עבור כל דירה ודירה בבעלותו. כאשר אין מדובר באותו בעלים על אותו מקרקעין, זכאי כל אחד מהבעלים לפטור אחד כל אחד. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ההחלטה התקבלה פה אחד. בניההיטל השבחהקבוצת רכישה