המקרקעין נשוא ערר 8104/12 הם חלקה 179 בגוש 3946, בפינת הרחובות רזיאל דוד, רוז'נסקי מרדכי ובסקינד דוד באיזור התעשייה החדש בראשון לציון, ששטחם כ- 24.114 דונם. ביום 25.12.11 הוציאה המשיבה דרישת היטל השבחה לעוררת, בעקבות מכר של המקרקעין מיום 30.3.09, בגין אישור תכנית רצ/1/1/יג', שאושרה ביום 9.3.04, בסך 1,875,000 ש"ח, ובגין אישור תכנית רצ/מק/39/1/1, שאושרה ביום 22.5.09, בסך של 798,335 ש"ח. בשומה מכרעת של השמאי המכריע רן וירניק, נקבע היטל השבחה בגין אישור תכנית רצ/1/1יג', בסכום של 1,250,000 ש"ח. המקרקעין נשוא ערר 8119/12 הם חלקה 177 בגוש 3946, ברחוב נפתלי פלטין 2, באיזור התעשייה החדש בראשון לציון, ששטחם כ- 11.5 דונם (11,432 מ"ר). בחלקה היה קיים מבנה תעשייה. ביום 25.12.11 הוציאה המשיבה דרישת היטל השבחה לעוררת, בעקבות מכר של המקרקעין ע"י העוררת מיום 31.3.09, בגין אישור תכנית רצ/1/1/ט"ו, שאושרה ביום 28.7.96, בסך 1,099,731.29 ש"ח ובגין אישור תכנית רצ/1/1/י"ג, שאושרה ביום 9.3.04, בסכום של 3,821,947 ש"ח. בשומה מכרעת של השמאי המכריע שאול אשרת, נקבע היטל השבחה בגין אישור תכנית רצ/1/1/יג', בסכום של 1,084,500 ש"ח, ובגין אישור תכנית רצ/מק/1/1/טו', בסכום של 158,498 ש"ח. העררים הוגשו כנגד הקביעות בשומות המכריעות של השמאי כי תכנית רצ/1/1/יג, שעניינה קביעת שטחי שירות, תכנית משביחה היא. העוררת טוענת כי יש לראות בהחלטת הוועדה המקומית מיום 9.6.04, אשר הוסיפה שטחי שירות מכח תקנה 13(ב)(3) לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), התשנ"ב- 1992, מצב תכנוני קודם. אשר על כן, לא התכנית היא אשר השביחה בגין הוספת שטחי שירות אלא החלטת הוועדה המקומית. העוררת רכשה את זכויותיה במקרקעין ביום 1.8.88. לטענתה, התקבלו אישורי עירייה על העדר חובות, כולל היטל השבחה בתאריך 13.8.97 ובשנת 1999. רישום הזכויות על שמה בלשכת רישום מקרקעין נעשה בשנת 1999. על כן, לטענתה, לא ניתן יותר לגבות היטל השבחה בגין תוספת שטחי שירות. המשיבה טוענת כי המצב התכנוני הקודם לתכנית רצ/1/1/י"ג, הינו תכנית רצ/1/2/2/10, שאושרה ביום 22.6.95. תכנית זו קבעה את היקף זכויות הבניה במקרקעין ולא איפשרה תוספת שטחי שירות. תכנית רצ/1/1/י"ג היא אשר איפשרה תוספת שטחי שירות ולכן היא תכנית משביחה. אין פגם וטעות כלשהי בשומה המכרעת בענין זה. המשיבה טוענת כי החלטת הוועדה המקומית איננה חלה על המקרקעין, וחלה עליהם התכנית המפורטת - רצ/10/2/2/1. כן טענה, שעם אישורה של תכנית רצ/1/1/י"ג, ממילא פקעה ועברה מן העולם החלטת הוועדה המקומית. המשיבה טוענת כי בכל מקרה על העוררת לשלם היטל השבחה בגין תוספת שטחי השירות, בין אם לשיטתה, תוספת שטחי השירות היא מכח החלטת הועדה המקומית משנת 1994, וזאת מכח הלכת סמפלסט ומכח דיני עשיית עושר ולא במשפט (ע"א 1341/93 סי אנד סאן ביץ הוטלס בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב), ובין אם לשיטת המשיבה והשמאי המכריע, מכח תכנית רצ/1/1/י"ג, שכן בכל מועדים אלו היתה העוררת בעלת הזכויות במקרקעין והיא זו אשר נהנתה מההשבחה בגין תוספת שטחי השירות. אשר לטענה כי ניתנו אישורי זכויות על ידי המשיבה על העדר חובות, או לטענתה, כי לא גבתה עם מתן היתר בניה במימוש הראשון, טוענת המשיבה כי גם אם נפלה טעות בעניין זה מצידה, אין בכך כדי לפטור את העוררת מחובת תשלום היטל השבחה, זאת על פי עררים 8011/09 קיבוץ עינת נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה דרום השרון; ערר (ש"ד) 86139/1 ש.פ מהנגב בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שדרות; ע"ש 9/07 דניאל דניאל ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים. השתלשלות העניינים במקרה שלפנינו היא כלהלן: ביום 11.8.88 רכשה העוררת את זכויותיה במקרקעין, באיזור התעשייה החדש בראשון לציון. בשנת 1997, ונטען כי כך גם בשנת 1999, ניתנו "אישורי עירייה" בדבר העדר חובות לצורך הסדרת רישום העברת הזכויות במקרקעין על שם העוררת. בשנת 1999 נרשמו זכויות העוררת במקרקעין. בתאריך 9.6.94 ניתנה החלטה של הוועדה המקומית על תוספת שטחי שירות מכח תקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכנית ובהיתרים), התשנ"ב-1992. ביום 22.6.95 אושרה תכנית מפורטת החלה על המקרקעין - יחד עם עוד מספר חלקות המפורטות בה. תב"ע מפורטת רצ/10/2/2/1, שמטרתה בין היתר, קביעת זכויות בניה למגרשים המפורטים בה. ביום 9.3.04 אושרה תכנית רצ/1/1/י"ג, הקובעת הוראות בנוגע לתוספת שטחי שירות. ביום 31.3.09 ו-30.3.09 מכרה העוררת את זכויותיה במקרקעין. השתלשלות העניינים פשוטה היא, וסבורים אנו גם כי, מצב הדברים איננו סבוך ומפולפל כפי שנטען בפנינו. אין מחלוקת בין הצדדים כי יש בתוספת שטחי שירות כשלעצמה, משום השבחה. לשיטת העוררת, ההשבחה נוצרה עם החלטתה של הועדה המקומית בשנת 1994. אלא, שלשיטתה, מנועה המשיבה מלגבות היטל השבחה בשל אישורים שנתנה בדבר העדר חובות או בשל אי גביית היטל השבחה בהזדמנות הראשונה. העוררת טוענת טענות מסוג מניעות, מצג והסתמכות. כפי שנפסק ע"י בתי המשפט וגם בהחלטותינו אנו, טענות מסוג אלו חורגות ממסגרת הדיון בערר היטל השבחה, ומסמכותנו לבחון האם היטל ההשבחה הוטל כדין אם לאו. כך גם נפסק, כי אין באי גביית היטל השבחה בהזדמנות הראשונה, משום מניעות מלגבותו, מקום בו יש לגבותו על פי דין. לפיכך אין בטענות אלו כדי למנוע את גביית היטל ההשבחה מאת העוררת מקום שהוא הוטל עליה כדין. ומהכלל אל הפרט: העוררת בעלת זכויות במקרקעין היתה, גם לעת מתן החלטתה של הועדה המקומית לשיטתה היא, בעניין תוספת שטחי השירות. אשר על כן, אין בעצם מתן אישור ע"י המשיבה בדבר העדר חבות או באי גביה של היטל השבחה ע"י המשיבה "בהזדמנות הראשונה" כנטען, כדי למנוע מהמשיבה מלגבות היטל השבחה בגין השבחה זו מהעוררת. גם לשיטתה של העוררת, כי החלטתה של הוועדה המקומית היא ההחלטה המשביחה ואשר בגינה ניתן היה לשלוח דרישת היטל השבחה מכח הלכת סמפלסט, הרי שעליה לשלם היטל השבחה. לגופה של הסוגיה, סבורים אנו כי לא נפלה טעות מהותית בשומות המכריעות ואין מקום להתערבותנו בקביעות אלו שבשומות המכריעות. והערה לסיום - לא הוברר לנו עד תום גם סדר ההליכים בו נקטה העוררת, נוכח הסוגיה שהובאה על ידה לפתחנו. נוכח מהותה של הסוגיה שהביאה לפתחנו שאין היא שמאית כלל ועיקר, על פי תיקון 84 לחוק, היה עליה לפנות לוועדת ערר ולא למינוי שמאי מכריע, וגם בכך יש אולי לשפוך אור על כי סוף מעשה יתכן ומעיד הוא על תחילתו. סוף דבר אם כן הוא, כי העררים על השומות המכריעות נדחים ואין מקום להתערבותנו בהן. העוררת תישא בהוצאות המשיבה בכל אחד מהעררים בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ההחלטה התקבלה פה אחד. היטל השבחהשטחי שירות