בקשה למתן צו מניעה זמני שתכליתו מניעת עבודות בניה ומטרדי רעש במקרקעי משיבה 1. ברקע הבקשה שימוש שעושים בעלי-הדין בנכסי מקרקעין המצויים בשכנות זה לזה. א. הבקשה והצדדים לה 1. המבקשת ומשיבה 1 (להלן המשיבה), שתיהן חברות פרטיות, מחזיקות בנכסי מקרקעין באזור התעשיה אור-עקיבא, בתחומיו של גוש 10202 (להלן המקרקעין); זכויותיהן במקרקעין הן זכויות חכירה ממינהל מקרקעי ישראל (להלן המינהל). משיב 2 (להלן המשיב) הוא מנהל המשיבה. המבקשת זכאית להירשם כבעלת זכויות החכירה במגרשים הידועים במספרים 26, 28 ו-29 בשלמותם ובחלק מסוים במגרש 27 הידוע כמגרש 27/2. מנגד זכאית המשיבה להירשם כבעלת זכויות החכירה במגרש הידוע במספר 25 בשלמות ובחלק מסוים במגרש 27 הידוע כמגרש 27/1. למגרשיהם של בעלי-הדין גבול משותף (להלן גבול המגרשים). חלוקה זו של המקרקעין בין הצדדים תואמת תוספת לחוזה מיום 22.1.2007 שנערכה בין המבקשת, המשיבה והמינהל, והיא אינה שנויה במחלוקת [ראו סע' 12-11 לתצהיר מר מרדכי חן מטעם המבקשת, מ/1, וסע' 3-2 לתצהירו של המשיב, נ/1]. 2. במגרשי המבקשת הוקמו שלושה מבנים להשכרה. בפועל הם מושכרים לעסקים שונים, ביניהם משרדים וחברות העוסקות בפיתוח וייצור מוצרי ביוטכנולוגיה והיי-טק. במגרשי המשיבה פועל עסק לממכר של חומרי בניין ואחסנתם [סע' 14-13 ל-מ/1; סע' 5-4 ל-נ/1; עמ' 12 לפרוטוקול]. המחלוקת שהולידה הליך זה ועימו הבקשה דנן נסבה על שימוש המשיבה במגרשיה הגובלים במגרשי המבקשת. בקליפת אגוז טענה המבקשת שהמשיבה החלה מבצעת במגרשיה עבודות בניה שלא כחוק שאין היתר בניה בצידן ושהוצאתן לפועל מהווה הפרתו של הסכם שנחתם בין הצדדים זה מכבר, בפברואר 2007 (להלן ההסכם). המבקשת עתרה למתן סעד זמני שימנע את עבודות הבניה, כמו גם מטרדי רעש שמקורם במגרשי המשיבה ואשר נוצרו בהם לאחר שנתגלע הסכסוך שנסב על עבודות הבניה ובתכוף קודם להגשת הבקשה. במקביל הגישה המבקשת תביעה למתן צווי עשה ומניעה קבועים שיורו על הפסקת הבניה ומטרדי רעש, כמו גם על הסרת בניה שבוצעה בתכוף קודם להגשת ההליך. עוד עתרה המבקשת להתיר לה לפצל את סעדיה. 3. ביום 11.5.2012 ניתן צו ארעי לפי הבקשה במעמד צד אחד. נוכח התנגדות המשיבים למתן הצו הזמני התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 21.6.2012, במהלכו נחקרו המצהיר מטעם המבקשת והמשיב שנתן תצהיר מטעם המשיבים. ב. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן, שמעתי את עדות המצהירים מטעם הצדדים ונתתי דעתי לטיעוני בעלי-הדין בסיכומיהם מצאתי שיש להותיר את הצו הארעי על מכונו. להלן יובאו הטעמים לכך. כל האמור להלן הינו לכאורה בלבד, בהתאם לשלב הדיוני של הבירור. 1. כללי אין אחידות בין מטרתם ואופן פעולתם של הסעדים הזמניים השונים. חלקם נועדו למנוע את סיכול ההליך או להבטיח את ביצועו של פסק-הדין שיינתן בסיומו. סעדים אחרים נועדו למנוע שינוי במצב זכויותיהם של הצדדים ולשמר את הסטטוס-קוו הקיים עד שייתם בירור ההליך. בתורת הצווים הזמניים מושלת כיום בכיפה הנטיה להשקיף על סעד זמני לא באופן פורמאלי וצר אלא מתוך נקודת מבט רחבה, כאמצעי שנועד לגשר בין האינטרסים של בעלי-הדין בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 189 (מהדורה שנייה, 2008)]. צו זמני אינו ניתן לאחר בירור מלא של זכויות הצדדים ועל-יסוד מסכת ראייתית שלמה אלא בהסתמך על ראיות חלקיות ובטרם התברר הסכסוך לגופו [רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799 (1997)]. לעתים קרובות יש בצו זמני שניתן, או שנמנע, כדי להשפיע על תוצאות ההליך עוד בטרם הוחל הבירור לגופו. לפיכך, וביתר שאת מאז חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לערוך איזון זהיר וקפדני בין זכויותיהם הלכאוריות של בעלי-הדין בגדרו של שיקול-הדעת המופעל על-ידי בית-המשפט לעת מתן החלטה בבקשה לסעד זמני [עניין מרגליות]. מתן תוקף ומשמעות לדברים הללו מחייב הקפדה על התקיימות תנאיה של תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי. בתוך כך מוטל על מבקש הסעד להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה באמתחתו (התנאי של הוכחת זכות לכאורה). עוד עליו להראות שהנזק שייגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני יעלה על הנזק שייגרם לצד שכנגד אם ינתן הסעד (שיקול מאזן הנוחות). אף שבין התנאי של הוכחת זכות לכאורה לבין שיקול מאזן הנוחות מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות' נדרש מבקש הסעד לעמוד ברף שכנוע מינימלי בנוגע לכל אחד מהתנאים הללו בנפרד [רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (טרם פורסם, 6.6.2006)]. כפי שיובהר להלן, המבקשת עמדה בנטל הן בכל הקשור להוכחת זכות לכאורה והן מן ההיבט של מאזן הנוחיות. 2. הוכחת זכות לכאורה (א) אין חולק על כך שהמשיבה החלה בביצוע עבודות בניה הכוללות גם הקמת עגורן זמן קצר טרם הגשת הבקשה שלפני, בגבול המגרשים או בסמוך אליו [עמ' 10-9 לפרוטוקול]. לשיטתה של המשיבה מדובר בהקמה מחדש של עגורן קודם שהיה במקום ופורק על-ידה. המשיבה לא הראתה, לכאורה ולעת הזו, שעומדת לה זכות להקים את העגורן ולבצע את עבודות הבניה הנלוות לכך. מן העבר האחר הראתה המבקשת ברמה הנדרשת של הבאת ראיות לכאורה שהיא זכאית למנוע את הקמת העגורן ואת ביצוע העבודות הכרוכות בכך (להלן יחדיו העבודות). בסופו של יום אין חולק על כך שאין באמתחתן של המשיבות היתר בניה עדכני ותקף שיאפשר להן את ביצוע העבודות הנדונות כאן. היפוכו של דבר הוא הנכון; ביום 7.5.2012 ניתן על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה צו מנהלי להפסקת עבודות הבניה [נספח 6 ל-מ/1; להלן הצו המנהלי]. מקובלת עלי טענת המבקשת כי מתן הצו המנהלי אינו עולה בקנה אחד עם טענת המשיבים כי מצד דיני התכנון והבניה הם רשאים לבצע את העבודות. עוד מקובלת עלי טענת המבקשת כי היתר בניה שניתן לעגורן שהיה קיים במגרשי המשיבה בעבר ופורק פקע זה מכבר ושוב אינו בתוקף, באופן שהוא אינו עשוי לחול על הקמת עגורן אחר שבהקמתו מעוניינת המשיב כעת [ראו נספחי תגובת המשיבים]. הלכה למעשה הודו המשיבים שאין באמתחתם היתר בניה תקף ועדכני שיתיר את ביצוע העבודות וביקשו להסתמך על כך שהגישו בקשה להיתר כזה; עוד אישרו שכל עוד לא ניתן היתר כדין לא ימשיכו בביצוע עבודות הבניה [ראו סע' 5, 9, 24 ו-39 לסיכומי המשיבים]. יש בכך כדי להצדיק את מניעת העבודות במצב דהיום, באין למשיבים היתר בניה כדין; ודאי כך משלא היה בחסרונו של היתר כזה כדי למנוע את המשיבים מלפתוח בביצוע העבודות טרם הגשת הבקשה שלפני. (ב) למתן צו מניעה זמני מקור נוסף שאינו נעוץ בדיני התכנון והבניה ואינו תלוי בקיומו של היתר בניה שיתיר למשיבים את ביצוע העבודות. במה דברים אמורים? בשנת 2007 נערך בין הצדדים ההסכם שנזכר לעיל [נספח 3 ל-מ/1]; במפורש צוין בהסכם שהוא נועד לסלול את הדרך להסרת התנגדות המבקשת לבקשה למתן היתר בניה והקלות שהגישה המשיבה לוועדה המקומית לתכנון ובניה, כמו גם לגיבוש הסכמות בין הצדדים לו באשר לנושאי אסטטיקה ומניעת מטרדים ממגרשי המשיבה [ראו סע' 2.4 להסכם]. באותו הסכם התחייבה המשיבה לקיים את עסקיה בתחום מגרשיה באופן אסטטי ותוך הימנעות ממטרדים למבקשת ולדייריה. לצד התחייבות כללית זו ועל-מנת ליתן לה ביטוי מעשי התחייבה המשיבה להקים על חשבונה קיר אקוסטי על-גבי גדר הבלוקים הקיימת בגבול המגרשים באופן שהקיר יעטוף את הגדר הקיימת לכיוון מגרשי המבקשת ויגביה אותה. בהסכם נקבעו הוראות שונות שנועדו לסלול את הדרך להקמת הקיר האקוסטי על-ידי המשיבה, לרבות בעניינים הקשורים למיקום הגיר, גובהו, מועדי תכנונו והשלמת ביצועו [ראו גם סעיפים 10-9 ל-נ/1 המצדדים באמור לעיל]. אין מחלוקת שהקיר האקוסטי לא הוקם על-ידי המשיבה, בין במועד שנקצב לכך בהסכם ובין במועד מאוחר יותר [ראו עדות המשיב בעמ' 12 לפרוטוקול וסע' 5 ו-39 לסיכומי המשיבים]. נוכח התחייבותה החוזית הכללית של המשיבה לקיים עסקים במגרשיה באופן אסטטי ותוך הימנעות מיצירת מטרדים למבקשת ודייריה, ובהתחשב בהפרת התחייבותה הספציפית לגרום לתוצאה כזו באמצעות הקמת קיר אקוסטי בגבול המגרשים, יש להעדיף קביעה לכאורית כי ביצוע העבודות בגבול המגרשים יוצר מטרד למבקשת מן הסוג שאותו בא ההסכם למנוע על-פני קביעת היעדרו של מטרד כזה בביצוע העבודות. במצב דברים זה הראתה המבקשת די הצורך שעומדת לה זכות לכאורית למנוע את ביצוע העבודות מכוח התחייבותה החוזית של המשיבה שיסודה בהסכם. תוצאה זו עומדת בעינה בין אם מחזיקה המשיבה בהיתר בניה לביצוע העבודות ובין אם לאו. בהקשר זה לא הראתה המשיבה לעת הזו שמכוח ההסכם חלה חובה על המבקשת ליתן הסכמה לביצוע העבודות במישור דיני התכנון והבניה ולצורך מתן היתר בניה ביחס להן. עד המבקשת כפר בפרשנות כזו של ההסכם באופן מפורש [עמ' 11 לפרוטוקול]. כאמור, אפילו כאלה הם פני הדברים, רשאית המבקשת לעמוד על זכותה החוזית למנוע מהמשיבה ביצוען של עבודות הכרוכות ביצירת מטרד לה ולדייריה, כביטויה בהסכם. לשון אחר, עצם קיומו של ההסכם ותוכנו מעמידים למבקשת זכות לכאורית עצמאית למתן הסעד הזמני, בנפרד משאלת קיומה של זכות כזו שיסודה בדיני התכנון והבניה. (ג) קיומה של זכות לכאורית עליה הצביעה המבקשת שמקורה בהסכם בין הצדדים אמורה גם בזכותה של המבקשת לקבל צו זמני שיאסור על המשיבה להשתמש במגרשיה באופן שיוצר מטרדי רעש. המשיבים לא חלקו על כך שמטרדי רעש שביטויים בהשמעת מוסיקה בעוצמה בלתי-סבירה אירעו בפועל אלא שטענו שדובר באירוע חד-פעמי וחריג שהתרחש בהיעדרו של המשיב ובאחריות עובדיו והופסק על-ידי המשיב מיד לאחר שנודע לו עליו [סע' 22 ל-נ/1]. בטענת המשיבים כי דובר באירוע חד-פעמי אין כדי לספק ערובה לכך שהוא לא יישנה בעתיד, ועל כן הראתה המבקשת זכות לכאורה לסעד מניעה זמני גם בהקשר זה. המבקשת אף הציגה חוות-דעת מומחה שתמכה לכאורה בטענתה כי מוסיקה שהושמעה במגרשי המשיבה ביום 7.5.2012 עלתה כדי מטרד רעש ממשי שהיה כרוך בהפרת הוראות הדין הרלוונטיות [נספח 7 ל-מ/1]. 3. מאזן הנוחיות (א) המבקשת פרטה פרט היטב את נזקיה שייגרמו אם לא ינתן הצו הזמני שהתבקש. הם כוללים לא רק נזקים כספיים שביטויים באובדן הכנסה מנכסיה שהוקמו במגרשים אלא גם פגיעה בערך המגרשים וביכולתה להשכירם לעתיד לבוא [ראו סע' 36-34 ל-מ/1]. מן הצד האחר לא הובאה מפי המשיבים כל טענה קונקרטית על-אודות נזק שיהא מנת חלקם אם יעמוד צו המניעה הזמני על-מכונו. הדברים אמורים גם ביחס לביצוע העבודות ולא רק באשר ליצירת מטרדי רעש, לגביהם לא הצביעו המשיבים על סיבה עניינית שתצדיק אותם. (ב) עיקר טענת המשיבים נגד מתן הסעד הזמני נסבה על כך שהשימוש שעושה המבקשת במגרשיה אינו תואם את הייעוד שנקבע למקרקעין בדין, בהתחשב במיהותם של הגורמים להם היא משכירה שטחים בבניינים שהקימה בהם, באופן ששולל את זכות המבקשת לסעד הזמני שהתבקש [סע' 13 ל-נ/1 וסע' 10 לסיכומי המשיבים]. אין בטענה זו כדי להכשיל את הבקשה, לא מן ההיבט של הוכחת זכות לכאורה ואף לא מן ההיבט של מאזן הנוחיות. ראשית, טענת המשיבים לשימוש שעושה המבקשת במגרשיה שאינו כדין לא הוכחה די הצורך מן ההיבט העובדתי שלה, באופן שמונע לעת הזו ובשלב הנוכחי של הבירור אימוץ מסקנה משפטית כזו שאליה כיוונו המשיבים בטענתם [ראו עמ' 8-7 לפרוטוקול]. שנית, שימוש המבקשת במגרשיה שנגדו יוצאים המשיבים חוצץ תואם לכאורה את השימוש עליו הצהירה המבקשת בהסכם בין הצדדים משנת 2007. הוטעם שם באופן מפורש שהמבקשת מנהלת במגרשיה שלושה בניינים ובהם בין היתר דיירים בשכירות שעיסוקם בפיתוח וייצור מוצרי היי-טק וביוטכנולוגיה [שם בסע' 2.1.3]. משמע, המשיבה התחייבה להימנע מיצירת מטרדים ולהקים את הקיר האקוסטי בגבול המגרשים בידיעת אופן ומטרת שימושה של המבקשת במגרשיה. על כן אין לראות כיצד עשוי שימוש זה להקים למשיבה עילה שתפטור אותה מחיוביה החוזיים ותתיר לה ליצור מטרדים בניגוד לרוח ההסכם ולתוכנו. (ג) אינני מקבלת את טענת המשיבים כי הבקשה לסעד זמני הוגשה בשיהוי ניכר; הדבר אינו נלמד מן הראיות הלכאוריות שהוצגו לפני, המעידות דווקא על כך שהמבקשת פנתה בבקשת סעד בתכוף לאחר שהמשיבה החלה בביצוע העבודות ובהקמת מטרדי רעש. ג. סיכומם של דברים הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 11.5.2012 שהושלמה בהחלטה מיום 13.5.2012 יעמוד בעינו עד מתן פסק-הדין בהליך העיקרי. הצו הזמני יחול כלפי משיבה 1 ויחייבה לכל דבר ועניין, בעצמה ובאמצעות מי מטעמה, לרבות אורגנים שלה כדוגמת משיב 2. בכפוף לאמור לעיל אין צורך במתן צו מניעה נפרד נגד משיב 2; חזקה שהלה, במעמדו כמנהל משיבה 1, ידאג לקיים את החלטת בית-המשפט על כל פרטיה ודקדוקיה. משיבה 1 תשלם למבקשת את הוצאות הבקשה בסך כולל של 5,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. סכום שלא ישולם תוך 30 יום מעת שתומצא ההחלטה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה ואילך עד מועד התשלום בפועל. בניההיתר בניה