היתר בניה בשטח חקלאי

העותר, תושב כפר סמיע, הגיש עתירה כנגד הגורמים המשיבים, בשל כך שנאלץ לסגור דיר לגידול בעלי חיים בשל מטרד ליישוב שהלך והתרחב, ולא התאפשר לו לבנות דיר חלופי באדמה חקלאית שרכש לטענתו. ועדת ערר מיום 12.3.13 דחתה בהחלטת רוב את הערר שהגיש על החלטה לדחות את בקשתו להיתר לבניית דיר צאן, מתבן, מחסן חקלאי וסככה חקלאית בגוש 19195 חלקה 36. העובדות הצריכות לענין העותר עוסק בגידול בעלי חיים בעסקי הבשר. עד סוף שנות ה-90 היה הדיר שבבעלותו ממוקם בסמוך לביתו. עקב הקמת שכונת מגורים בסמוך, נתבקש על ידי המועצה המקומית להעתיק את הדיר למקום אחר. ואכן, העותר העתיק את הדיר לחלקה חקלאית שבבעלותו, גוש 19203 חלקה 19 (להלן "חלקה 19") וקבל לצורך כך היתר בניה ביום 11.11.99. נציג המועצה טען כי לא היה לעותר רשיון עסק, לא הוצג רשיון כזה, וטענה זו לא נסתרה. על חלקה 19 בגוש 19203 חלה באותו מועד תוכנית ג/7466 במסגרתה יועדה החלקה לשטח חקלאי. ייעודה של חלק מחלקה 19 שונה בתוכנית ג/12370 אשר פורסמה למתן תוקף ביום 27.6.02 והתייחסה למספר חלקות ביניהן חלק מחלקה 19. הייעוד שונה למבנה לצרכי ציבור (בית ספר) ויתרת השטח יועדה לשטח פרטי פתוח ולמגרשי מגורים (32 יחידות דיור). ביום 3.6.09 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/16883 אשר הוסיפה שימוש (אירוח כפרי) בשטחים המיועדים למגורים. שטח חלקה 19 הינו 20,075 מ"ר. העותר רשום בנסח הרישום כבעלים של 1/5 מהשטח, דהיינו בבעלותו כ-4 דונם. כאמור חלק ניכר מהחלקה יועד בשנת 2002 למגרשי מגורים. בית הספר נבנה במקום במהלך העשור הקודם, ונפתח ללימודים בשנת 2009 או בסמוך לכך. גם בתי מגורים החלו להבנות במקום. מאחר ויעוד החלקה שונה, נתבקש העותר להעתיק את הדיר, שכן גבל בבית הספר שהוקם . ברור שחלקה 19 הושבחה. כשהסבתי תשומת לב העותר כי החלקה הושבחה, ולא הגיש בשנת 2002 או בסמוך לכך כל התנגדות לתוכנית המשביחה - טען כי לא ידע על התוכנית, והוסיף כי בעלי החלקה במושעה הם 5 אחים ,שהוא אחד מהם והם חלקו ביניהם את החלקה, כך שבאזור שלו , הסמוך לבית הספר, אין שינוי יעוד למגורים. לא הוצג תשריט חלוקה. לא רשום פירוק שיתוף בנסח הרישום. התוכנית המשביחה פורסמה כדין, ומאחר והתייחסה לשטח הגדול מ-3 דונם, לא היה צורך ליידע אישית את בעלי הקרקע. שאר ההליכים בוצעו על פי הדין. העותר פנה למשרד החקלאות בבקשה להקמת דיר בקר ומפטמה והופנה לראש המועצה על מנת שהמועצה תפנה למנהל מקרקעי ישראל. עוד הופנה לברור רכישת שטח בתחומי המועצה. העותר רכש בשנת 2010 שטח חקלאי חדש, לצורך הקמת הדיר. מדובר בגוש 19195 חלקה 36(להלן "חלקה 36"). יעוד חלקה זו חקלאי, וחל עליה תקנון ת.ב.ע. ג/6540. העותר טען בדיון כי חלקה 36 נרכשה לאחר תיאום עם מנהל המחוז במשרד החקלאות, אך לא הובאה לכך כל אסמכתא. העותר הגיש לועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה הגליל בקשה להיתר בניה בחלקה 36 (דיר צאן, מתבן, סככה ואחסנה, סה"כ כ-1050 מ"ר ) ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 8.7.12 שזה נוסחה : "מדובר בחלקה המיועדת ביעוד קרקע חקלאי על פי תוכנית ג/6540, החלקה נמצאת ביעוד חקלאי נוף כפר פתוח על פי תוכנית מתאר מחוזית תממ/9/2. הועדה מחליטה לדחות את הבקשה מהסיבות הבאות : באזור המוצע לא הוגשו ולא אושרו בקשות למבנים חקלאיים על פי ג/6540 על ידי הועדה. הבקשה המוצעת אינה תואמת את הצרכים התכנוניים לאזור. מדובר בשטח פתוח, הועדה אינה רואה לנכון לעודד הקמת מתחם נוסף למבנים החקלאיים באזור הנ"ל, היות בישוב כסרא סמיע נמצאים מתחמים "של מבנים חקלאיים שאושרו על ידי הועדה." העותר הגיש ערר. ועדת הערר סיירה בשטח, ובהחלטה מנומקת ברוב דעות דחתה את הערר. 3. החלטת ועדת הערר ועדת הערר סקרה את תוכנית תמ"א 35 החלה על חלקה 36 , ,כשהמגמה היא לצמצם את הפגיעה בשטחים פתוחים, עם עדיפות לבניה צמודת דופן. ועדת הערר התייחסה לתמ"מ 9/2 שהגדירה את חלקה 36 כקרקע בעלת רגישות נופית בדרגה 3. ועדת הערר סקרה את עקרונות תוכנית ג/6540 החלה על הקרקע החקלאית, תוך דגש על שיקול דעת רחב לועדה המקומית לגבי התרת בנייתם של מבנים חקלאיים, באופן המאפשר לועדה מקומית לאשר או למנוע את הבניה אם שקלה את השיקולים הנופים, אקולוגיים סביבתיים ואת הצרכים התכנוניים העתידים באזור. ועדת הערר התייחסה לשאלה מהו "מטרד נופי", כפי שנקבע בעע"מ 3252/02 הועדה המקומית משגב נ. בן דוד , הדגישה ערכיות נופית גבוהה לשטחים פתוחים, התריעה על כך שלא קיימת תוכנית מוסדרת ברמה הארצית לייחוד אזור מסויים להקמת מבנים חקלאיים נוכח הצורך של החקלאים בצפון, במיוחד נוכח דרישות בריאותיות של המועצות המקומיות ומשרד הבריאות להרחיק דירי צאן ורפתות ממקום יישוב בשל מפגעים תברואתיים. הועדה קבעה כי חלקה 36 מצויה במתחם שהינו רגיש מאוד מבחינה נופית. הועדה יצאה לסיור לשטח והתרשמה כי מדובר בשטח חקלאי נטוע ואין בו כל מבנה חקלאי במרחק של קילומטרים רבים מהמקום. בניית דיר במקום כה מבודד תחייב גם מבנה לשומר שיגור במקום, והדבר יביא ליצירת מתחם מגורים בלב השטח הפתוח בניגוד לתוכניות החלות באזור. הערר נדחה ברב דעות, כנגד דעה חולקת התומכת לאפשר לעותר לבנות במקום דיר קטן שכן הפגיעה הנופית אינה משמעותית אל מול חוסר הצדק שיגרם לו אם לא יקים דיר במקום. 4. טענות הצדדים 4.1 העותר טוען כי החלטת ועדת הערר לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שכן אין בפניו אלטרנטיבות להקמת הדיר. נטען כי הועדה פרשה באופן רחב את המונח "רגישות נופית" שכן התייחסה למתחם כולו ולא רק לחלקה 3 המוגדרת כשטח בעל רגישות נופית 3. נטען כי הועדה דרשה בניה צמודת דופן, על אף שתמ"מ 2 שינוי מס' 9 מאפשר לאשר בתנאים מסוימים תוכנית בניה שאיננה צמודת דופן, ולצורך כך היה עליה לבדוק את נתוני סעיף 5.4 ד' בתממ 2 . נטען כי הועדה לא התייחסה לכך שקיים בקרבת מקום דיר שהוסב למפעל לחיתוך אבן. עוד נטען כי הועדה לא התייחסה לאפשרות למזעור הפגיעה הנופית על פי הנחיות גידור, צבע הגג, וחובת נטיעת עצים באתר. עוד נטען כי הועדה התעלמה מכך שבקרבת החלקה מצוי כביש ולא נתנה לכך משקל כלשהו. נטען כי הועדה מנציחה את מצוקת העותר, ולא מביאה בחשבון כי הקמת דיר מבוקש היא במקום דיר קיים שהועתק. עוד נטען לאפליה, שכן חקלאים אחרים הקימו מבנים חקלאיים בשטחים בעלי רגישות נופית 3. העותר מוסיף וטוען כנגד משיבות 2,3, כי היה עליהן למצוא פתרון למצוקת העותר, טוען לאפליה שכן קיימת במקום סמוך מחצבת אבן, וכן טוען כנגד המועצה שלא השכילה להגדיר בתחומה שטח מרוכז לגידול בעלי חיים. 4.2 המשיבה 1 טענה כי ועדת הערר נתחה כראוי את המסגרת התכנונית ויישמה אותה בצורה ראויה. מדובר בחלקה המרוחקת מכפר סמיע ומצויה בלב אזור חקלאי המוקף באזורים בעלי רגישות נופית וסביבתית רבה. אין דירים בסביבה, ולא מדובר בשטח מופר. אין בחלקה תשתיות מים, ביוב או חשמל, הנדרשות לצורך הקמת דיר. בשל הריחוק גם ידרש מבנה לשומר, דבר הנוגד את התוכניות החלות במקום. עוד נטען כי על פי נסח הרישום אין לעותר זכויות בחלקה זו. אישור הבקשה היה גורם להפרת שטח פתוח, בניגוד לתפישה התכנונית שמצאה ביטוי בתמ"א 35, תמ"מ 9/2 ותוכנית ג/6540 4.3 המשיבה 2, הועדה המקומית טענה כי בקשת העותר להיתר נדחתה בהתאם לשיקול הדעת המסור לועדה במסגרת ס' 4.6 לתוכנית ג/6540, שכן בסמכותה לדחות בקשות להיתרי בניה שעלולים להוות מטרד נופי או אקולוגי סביבתי, ושמיקומם איננו תואם את צרכי המקום. נטען כי ההחלטה הינה סבירה ומקצועית ועולה בקנה אחד עם מגמות התכנון ברמה המחוזית וברמה הארצית. 4.4 משיבה 3 טענה לדחיית העתירה כנגדה מטעמי שיהוי ובשל כך שלא מוצו הליכים מקדמיים כלפיה. נטען כי העותר החזיק עדר בקר (ולא צאן) ללא רשיון עסק. בשל בית הספר שנפתח במקום נדרש העותר להעתיק את הדיר, והוצא כנגדו צו סגירה. המועצה המליצה שהדיר יבנה בשטח מרוחק ולה עצמה אין שטחים שהיא יכולה ליעד אותם למטרת דיר לבקר. אין למועצה אפשרות להביא לפתרון מצוקת העותר, למעט לתמוך בבקשתו לבנות דיר בשטח חקלאי שבבעלותו, במקום בו נתבקש ההיתר. 5. המסגרת הנורמטיבית 5.1 תוכנית מתאר ארצית - על חלקה 36 חלה תמ"א 35, אשר מגדירה את חלקה 36 כחלק ממרקם שמור משולב, וכשטח בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה. תמ"א 35 קובעת כמטרה את ארגון המרחב של ישראל תוך הבחנה ב-5 סוגי מרקמים והדגשת עקרון הרצף של שטחים פתוחים. תקנון התמ"א קובע עדיפות לתכנון צמוד דופן. במקרה בו המטרות והשימושים מחייבים את מיקום הבניה בשטח פתוח הדבר צריך לתאום את תוכנית המתאר המחוזית ומוסד התכנון צריך להשתכנע כי הבינוי המוצע משתלב באופי הסביבה ואיננו פוגע בערכי הטבע, החקלאות נוף ומורשת וברציפות השטחים הפתוחים. 5.2 תוכנית מתאר מחוזית למחוז הצפון- התוכנית המחוזית התקפה היא תמ"מ 2 שינוי מס' 9, שפורסמה למתן תוקף ביום 30.7.07 הקובעת כי חלקה 36 הינה אזור לפיתוח שימוש קרקע מוגדר, ושטח בעל רגישות נופית מס' 3, שהינו "שטח המכיל משאבי טבע ושטחים פתוחים ושטחים חקלאיים אשר אינם מסווגים בקבוצת הרגישות 1 ו-2 וחשיבותו בשמירת המרחב הפתוח". אחת ממטרות תוכנית זו היא שמירה על רצף של שטחים פתוחים גדולים ועל עתודות קרקע להגנה על משאבי הטבע והנוף החיוניים של האזור ולהבטחת עתודות הקרקע בכלל וקרקע ליצור חקלאי בפרט. התוכנית קובעת בס' 4.16 כי השימושים המותרים באזור חקלאי הינם ,בין היתר, בניה או שימוש בקרקע הדרושים במישרין ליצור חקלאי או לגידול בעלי חיים על פי התוספת הראשונה לחוק. עוד נקבע בסעיף זה כי בתוכנית מקומית מותר לרכז מספר מבני משק חקלאיים על סמך הנחיות משרד החקלאות בכפוף לכך שהענין מתיישב עם הגנה על בריאות הציבור או כדי למנוע מטרד מגידול בעלי חיים, ובלבד שהפיתוח יתחשב ברגישות הסביבתית של השטח וינקטו אמצעים למניעת פגיעה באופיו של הנוף, ינקטו צעדים למניעת זיהום מים וקרקע, עבודות העפר תהיינה מצומצמות, ויובטח קיומן של תשתיות מים ביוב וחשמל. לגבי שטח ברגישות נופית 3 נקבע בס' 5.4 כי תוכנית בשטח כזה תאושר רק אם היא תואמת את אופיה החזותי של הסביבה מבחינת צורת הבניה הקיימת, צפיפותה, רציפותה והתוכנית הינה צמודת דופן. ס' קטן ד' קובע כי מוסד תכנון רשאי לאשר תוכנית אף אם אינה צמודת דופן בתנאים הבאים - "1. הפיתוח המוצע מתחשב ברגישות הסביבתית של השטח וננקטו כל האמצעים למניעת פגיעה באופיו של הנוף הכפרי הפתוח ולמזעור מידת הנצפות של האתר. 2. עבודות העפר תהיינה מצומצמות ככל הניתן. 3. קיומן של תשתיות כגון מים ביוב וחשמל בסמיכות לריכוז המבנים." 5.3 חוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 - חלקה 36 מוכרזת כקרקע חקלאית ובהתאם לתוספת הראשונה של חוק התכנון והבניה, אין בניה בקרקע חקלאית אלא אם אושרה על ידי הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים או שהיא מקיימת את כל הוראותיה של תוכנית המתאר. 5.4 תוכנית מתאר מקומית ג/6540 - שפורסמה למתן תוקף ביום 26.12.91 וחלה על חלקה 36, קובעת הוראות וסייגים למתן היתרי בניה למבנים חקלאיים. התוכנית מבחינה בין דיר צאן (לאכסון צאן) לבין רפת (מבנה לאכסון בקר). מאחר והעותר בקש היתר לבניית דיר צאן (ולא בקר), אתייחס להוראות התוכנית בהקשר לדיר צאן. פרק 3 בתוכנית ג/6540 הדן במגבלות והוראות לבניה למבנים חקלאיים ובנייני משק חקלאי קובע בס' 3.3. שבו - "דיר צאן - על פי תוכנית בינוי שתכלול בין השאר הוראות אלה - גודל חלקה מינימלי לדיר 3 דונם. בחלקות ששטחן פחות מ-3 דונם לא תותר הקמת דיר לצאן. רוחב מינמלי של חזית חלקה 34 מ'. קווי בנין .........לבקשה להיתר בניה לדיר יצורפו תוכנית ניקוז, תוכנית ביוב באישור משרד הבריאות ........" פרק 4 בתוכנית דן בהנחיות כלליות והוא קובע כי לבקשה להיתר בניה יש לצרף חוות דעת משרד החקלאות , תוכנית חיבור לרשת המים האזורית ועוד, וכן מגדיר את מסגרת שיקול הדעת כדלקמן : "4.6 בסמכות הועדה המקומית יהיה לא להתיר בקשות להיתרי בניה וכן לאסור שימושים חקלאיים העלולים להוות מטרד נופי או אקולוגי סביבתי, או מטרד לאזורי מגורים סמוכים, או שמיקומם איננו תואם את הצרכים התכנוניים לאזור. 4.7 הועדה המקומית תהיה רשאית לסרב למתן היתר בניה לגבי כל חלקה או תת חלקה אם תהיה משוכנעת כי צורת החלקה, תת חלקה, גודלה מצבה או איתור יפריעו לביצוע תוכנית זו. 4.8 אין בתוכנית זו כדי לחייב את מוסדות התכנון לאשר בקשות להיתר בניה או לאשר תוכנית מפורטת. מוסדות התכנון יפעלו לפי האמור בסעיפים 4.6 ו-4.7. " (הדגשה לא במקור). 5.5 מהו מטרד נופי או מטרד אקולוגי סביבתי ? - בית המשפט העליון התייחס למשמעות הגדרות אלו בעעמ 3252/02 הועדה המקומית לתכנון ולבניה משגב ואח' נ. יאיר בן דוד (14.4.03) באופן שהבחין בין מטרד אקולוגי הכרוך בדרך כלל בשימוש במבנה להבדיל ממטרד נופי הכרוך בעצם הקמתו. וכך בלשונו - "עולה איפוא, שצריכים להתקיים מספר תנאים ליצירת "מטרד נופי": צריך שהפגיעה תהיה בעוצמה גבוהה, שתיצור דיס-הרמוניה בין המטרד לסביבתו, וכל זאת על פי קנה מידה אובייקטיבי-מקצועי. " בית המשפט לא נתן הגדרה "דווקנית וממצה" אלא התייחס לאמות מידה כלליות להתקיימותו. "ככל שמדובר בהקמת מבנה, הרי שהבחינה אם הקמת המבנה עולה כדי "מטרד נופי" צריכה להיגזר מאופיו של המבנה, מבחינת שטחו, גובהו, התכליות להן נועד. כן היא נגזרת מאופיו של האזור: האם מדובר באזור פתוח, מיוער ועוד כהנה. בהקשר זה, ניתן לבחון האם המקום הוא בבחינת "פינת חמד", בעל ייחוד מוגדר ובעל ערך מבחינה טופוגרפית-נופית וכן אפשר להסתייע בסיווגו של האזור על פי תכניות המתאר השונות. כך, למשל, לא הרי "מטרד נופי" בלב סביבה מיושבת, כהרי מטרד שכזה באזור מבודד בעל נוף טבעי, מיוחד במינו. לאחר בחינת אופי המבנה ואופי הסביבה בה עתיד להתמקם, תיבחן מידת השתלבותו בנוף הסביבה והתאמתו לתוואי השטח.ב" 6. דיון 6.1 אקדים ואציין כי לאחר הנחת התשתית הנורמטיבית, התייחסות לטעונת הצדדים, עיון בתוכניות השונות ובנימוקי ועדת הערר מצאתי כי ההחלטה הינה בתחום הסבירות ואין מקום להתערב בה. אציין תחילה, מבלי לפגוע בדיון לגופו של ענין, כי העותר לא הראה כי הוא בעל הזכויות בחלקה 36, שכן בנסח שצורף איננו מופיע כבעל זכויות כשלהן, וגם לא כבעל הערת אזהרה. 6.2 נקודת המוצא היא כי מדובר בשטח חקלאי, בעל רגישות נופית בדרגה 3, המגבילה את אפשרות הבניה של מבנים חקלאיים. תצ"א מש/1 מדגימה שטח חקלאי פתוח שאיננו מופר. במרחק של כ-800 מ' קיימת מחצבה שנטען על ידי ועדת הערר שאיננה פעילה ואין לה היתר בניה. הוצג רשיון חציבה לתקופה שהסתיימה זה מכבר (1.5.12-31.3.13) ואף הוא כפוף לכל דרישות הדין, לרבות חוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965. לפי מש/1, במרחק רב יותר, כ-1000 מ' מחלקה 36, מצוי דיר קטן. מדובר בדיר בשטח כולל של 217 מ"ר, וההיתר הוא משנת 2004, תקופה הקודמת לאישור תמ"א 35 ותמ"מ 9/2 . למעט שני אלו אלו, מש/1 מדגים שטח רחב ופתוח ברצף, ללא מבנים. ועדת הערר התייחסה לתוכנית קומפילציה של תמ"מ 9/2 ותמ"א 35 וציינה כי חלקה 36 מרוחקת מיישוב ונמצאת בלב אזור חקלאי פתוח. בין החלקה לבין היישוב מצויים אזורים בעלי חשיבות נופית גבוהה, כמו יער נטוע, יער טבעי לשימור ושמורת טבע הר סנה. ועדת הערר יצאה לסיור בשטח, והתרשמה כי מדובר בשטח חקלאי נטוע מבלי שנראה בו כל מבנה חקלאי למרחק קילומטרים רבים מהמקום. הועדה הדגישה את היקף הבניה המבוקש (מעל ל-1000 מ"ר), את העובדה שדיר במקום כה מבודד יחייב הקמת מבנה לשומר שיתגורר במקום, ואת העובדה שכפועל יוצא יווצרו מגורים בליבו של שטח פתוח, בניגוד מוחלט לתוכניות החלות במקום. 6.3 לא רק שאין המדובר בבניה צמודת דופן, אלא שבמקום אין תשתית מים, ביוב וחשמל. הכביש הסמוך העובר איננו פרי תוכנית מאושרת כלשהי ואיננו בהיתר. 6.4 עוד יש ליתן משקל רב למדרון החלקלק שעלול להווצר, עם הגשתן של בקשות דומות על ידי אחרים. משתינתן זכות כזו לאחד, לא ניתן יהיה למנוע זכות כזו לאחרים המצויים במצב דומה ונמצאנו מפרים את רוחן ומטרתן של תוכניות המתאר החלות במקום. על חשיבות קיומם של שטחים פתוחים ראו התייחסות בית המשפט העליון בעע"מ 1446/06 הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ. השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ (21.9.10) - "על מדיניות התכנון להביא בחשבון גם אינטרסים של שימור הסביבה וצרכי החברה בעתיד. אכן, דיני התכנון המודרניים מחייבים לשקול גם שיקולים חברתיים וסביבתיים וכן שיקולים ארוכי טווח "מתוך אחריות ציבורית, לאומית, וחברתית, במבט להווה ולעתיד גם יחד. לפיכך דיני התכנון כיום נותנים ביטוי גם לצורך בשימור הקרקע, ובוחנים את השפעותיהן הכלכליות, חברתיות, חלוקתיות ואקולוגיות של תכניות, לצד ההכרה בצורך בפיתוח ובבנייה" (עניין אי התכלת, פסקה 38; כן ראו עע"ם 4881/08 אלמוג אילת (מ.ד.ע) 2000 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, פסקה י"ז ([], 10.2.2010))." וכן עא 8116/99 אדם טבע ודין נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון (23.7.01) - "הצורך בשימור השטחים הפתוחים התחזק מאוד בעשור האחרון, עת הפכה ישראל לאחת המדינות הצפופות ביותר בעולם המערבי (בלי לכלול את הנגב). הכול מסכימים כי בהיעדר תכנון מתאים ילך השטח הבנוי ויכסה את שטחי הנוף הפתוח ויכלה את ערכי הטבע והמורשת (עוד על פועלם של "הגופים הירוקים" לשימור שטחים פתוחים ראה S. Gabbay The Enviroment in Israel [7], at pp. 197-198). " 6.5 ובהתייחס למסגרת שיקול הדעת הנתונה למוסדות התכנון ,ראו דברי כב' השופט אור בעעמ 3252/02 הנ"ל - " אכן, לא רק מבחינת המובן הלשוני, גם מבחינת תכליתו של סעיף 4.6, נראה שמוענק במסגרתו שיקול דעת לועדה שלא ליתן היתרי בנייה ולאסור שימושים חקלאיים - ככל שנוגע הדבר ל"מטרד נופי" - בכל אותם מקרים שהבניה תביא לפגיעה בדרגה גבוהה בנוף המיוחד של השטח. כשהנוף היפה הוא חלק מייחודו של השטח, ובמקרה שבנייה תהווה פגיעה קשה בו, רשאית הוועדה, על פי שיקול דעתה המקצועי, לסרב ליתן היתר לבנייה. האם יש ייחוד נופי לשטח והאם הבנייה תהווה פגיעה בכך, עניין הוא לאנשי מקצוע המבינים ומנוסים בדבר, כגון אדריכלי נוף, לענות בו. אלה יוכלו להצביע על מקרים בהם אין עסקינן בתחושת אי נחת גרידא או רגישות יוצאת דופן של אדם כלשהו, אלא בפגיעה ממשית אשר תצדיק, בנסיבות העניין, את מניעתה, אף במחיר אי מתן היתר בנייה או איסור שימושים חקלאיים". (הדגשה שלי, ר.ל). 6.6 הכלל הוא כי בית המשפט לעניינים מנהליים איננו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. "התערבותו של בית המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המנהליכגון : חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות" (מתוך עע"מ 2418/05 מילגרום נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים (24.11.05). וראו דברי כב' השופט אור בענין זה בבגץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה (23.6.91) - "שופטים בתוך עמם הם יושבים, ובהתייחס למעשי המינהל, קורה לא אחת שנטיית לבם שונה מהדרך בה ראה המינהל לנהוג. ייתכן שבין האופציות שעמדו לפני המינהל היו בוחרים באופציה אחרת מזו שבה בחר המינהל. ייתכן שלו לבית המשפט הייתה הסמכות להחליט, היה מקבל החלטה אחרת מזו שנתקבלה. אך לא זה המבחן אשר על בית המשפט לפעול על פיו, כשהוא נדרש להתערב במעשי המינהל. השאלה בה עליו להחליט היא לא מה היה מחליט בית המשפט, בנסיבות דומות, אלא אם החלטת המינהל עומדת בפני הביקורת, בהיותה החלטה שרשות מינהלית סבירה יכולה הייתה לקבל. אם ההחלטה עומדת במבחן הסבירות - במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות - לא יתערב בכך בית המשפט. כפי שאומר חברי הנכבד, השופט ברק, בבג"צ 389/80 [2], בעמ' 442:ב"העיקרון בדבר אי-התערבות של בית המשפט בשיקול הדעת המינהלי פירושו כי הבחירה בין הפתרונות האפשריים השונים הנופלים למתחם הסבירות, כל כולה נתונה לרשות המינהלית".... 6.7 ועדת הערר היתה מודעת לבעייתיות שנוצרת נכון להיום בשימוש בשטחים חקלאיים בצפון במיוחד לגבי אלו העוסקים בגידול בעלי חיים (ראו ס' 9-11 להחלטת ועדת הערר). אך למרות התרעות על עוצמת הבעיה, עדין לא גובש על ידי הרשויות השונות ובתיאום ביניהן פתרון תכנוני הנותן מענה, והתוכניות הקיימות הן המחייבות. 6.8 עתירתו של העותר מול המועצה המקומית לוקה בשיהוי ניכר, ולכן איננה צריכה להשמע. עוד אציין כי העותר עמד מנגד כשהשביחו את אדמתו (חלקה 19) עוד בשנת 2002, ולא התנגד לתוכנית שמשמעותה המידית היתה העתקת הדיר מחלקה 19, בד בבד עם השבחת אדמתו שהפכה בחלקה מיעוד חקלאי ליעוד מגורים. מאחר ולא רשומה בנסח הרישום חלוקה פיזית בין האחים השותפים בחלקה 19, וגם לא ברור אם קיימת הסכמה אובליגטורית על חלוקה כזו, לכאורה אמור היה העותר להנות מההשבחה. המועד לוודא שאכן יהיה מקום חלופי לדיר מול המועצה ומול מוסדות התכנון היה אז, עובר לאישור התוכנית המשביחה, ולפני יותר מ-11 שנים. 7. לסיכום 7.1 לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת ועדת הערר. 7.2 בנסיבות הענין אין חיוב בהוצאות. 7.3היתר בניהקרקע חקלאיתחקלאותקרקעותבניה