הנאשמים הם בעליה של דירת קרקע בבניין משותף שברחוב קרסקי בר"ג. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בטענה הבאה: "1. במהלך נובמבר 2006 ואילך או בכל מועד סמוך לכך, ביצעו הנאשמים את העבודות הבאות בנכס הנ"ל: בצד המערבי בנו גדר בלוקים בגובה 1.5 מ' ובאורך 13 מ'. בצד צפון בנו גדר בלוקים וקבעו פתח לשער, וסה"כ אורך הגדר 10.0 מ', וגובהה 1.80 מ'. בצד מזרח בנו גדר בלוקים באורך של כ-2.5 מ' ובגובה 1.5 מ'. בצד הצפוני והמערבי של המגרש יצקו משטח בטון בשטח של כ-70.0 מ'". כאמור בכתב האישום, הבניה בוצעה מבלי שהיה לנאשמים היתר ולכן הם ביצעו עבירה על סעיפים 145, 204, 205, 206 ו-208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ח-1968 [החוק או חוק התכנון והבניה]. הנאשמים אינם מכחישים את עצם הבניה אך טוענים טענת התיישנות. לטענתם הגדרות והמשטח הוקמו (ללא היתר) בשנת 1999, ובשנת 2006 רק נהרסו והוקמו מחדש בשל עבודות בניה שבוצעו (בהיתר) בדירה עצמה. כמו כן נטענו טענות שונות, למשל, שהמפקח לא צפה בנאשמים מבצעים את הבניה בפועל; שמדובר בגדר השייכת לבניין המשותף ולא לנאשמים; ושביסוד כתב האישום עומד רצון העירייה להפקיע חלק מן השטח עליו משתרעת חצר הנאשמים. התשתית החקיקתית בפתח הדברים, ועוד טרם נבחן את הראיות, ניפנה לסעיף 145(א) לחוק התכנון והבניההקובע את המסגרת החוקית שבה נדון, ונמצא כי בהתאם לחוק הריסתו והקמתו מחדש של בניין או חלק ממנו הן פעולות הדורשות היתר, ובלשון המחוקק: 145. (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי העניין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר: (1) ... (2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה; המונח "בנין", הוגדר בסעיף 1 לחוק "לרבות - ... גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל". עולה אפוא כי בהתאם לחוק הריסת הגדר והמשטח והקמתם מחדש מחייבת היתר בניה, וכפי שנפסק בע"פ 223/66 תיק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(2) 558 [1966]: "אם תאמר כי כל מבנה הבא "במקום" אינו טעון רישיון, יצא כי גם הבניה מחדש של קיר שנפל לא תצריך רישיון בניה. ודבר זה אינו מתקבל על הדעת". ראו גם רע"פ 5278/07 סבלסון נ' מדינת ישראל [2007]. עד כאן המסגרת החוקית, ועתה נבחן את העדויות והראיות שהוצגו. הראיות שהוצגו מטעם המאשימה העיד מפקח הבניה מר יוסי מזרחי אשר ביקר במקום (ב-10/12/06) והעיד כי ראה את הגדרות והמשטח במהלך בניה. מר מזרחי תמך את עדותו בתמונות שצילם [מ/2 א-ד]. מתמונות אלו ניתן לראות את כל שלוש הגדרות כשהן נמצאות בשלבי בניה. הגדרות חשופות, ללא טיח, כשיציקות הבטון והבלוקים גלויים לעין. ניתן לראות שהגדר הצפונית מורכבת אמנם בחלקה מבניה ישנה (דבר העולה גם ממוצג נ'1) אולם חלקיה האחרים של הגדר, כולל השער, חדשים לחלוטין [נ/2 ג]. יתרה מכך, גם משטח הבטון שנוצק בחצר נמצא בשלבי בניה ראשוניים. בנוסף העיד מטעם המאשימה מר גדעון גולדשטיין, שכנם של הנאשמים שהתלונן נגדם. מר גולדשטיין העיד על בניית הגדר המערבית, החוצצת בין חצרו לבין חצרם של הנאשמים ומסר כי מדובר בגדר חדשה לחלוטין שהחליפה גדר חיה. עדותו הייתה אמינה, והיא נתמכת בתמונות שצילם מר מזרחי המראות את הגדר החדשה מחצרם של הנאשמים [מ/2 א] ומחצרו של מר גולדשטיין [מ/2 ד]. מטעם הנאשמים העיד נאשם 2 [להלן - הנאשם] שהסביר כי במהלך השיפוצים נהרסו הגדרות והמשטח, לפחות בחלקם, ונבנו מחדש. כן הודה בבניה חדשה בגדר המערבית. הנאשם הודה שלא היה בידיו היתר - לא בשנת 1999 ולא בשנת 2006 - ולטענתו כלל לא ידע שבניה מסוג זה מחייבת היתר. אתייחס אפוא לעדויות ולראיות בנוגע לכל אחד כתב האישום. גדר מערבית: הנאשמים מואשמים כי בנו גדר בגובה של כ 1.5 מטר ובאורך 13 מטרים. מתמונות מ/2א ו-מ/2ד, ומעדותם של מר מזרחי ומר גולדשטיין עולה שמדובר בגדר בלוקים גבוהה וחדשה לחלוטין. הנאשם העיד שהייתה במקום גדר תומכת נמוכה, בגובה 60 ס"מ, שהוקמה בשל הפרשי גבהים בין החצרות ונועדה למנוע גלישת עפר. עם זאת הודה כי חיזק את הגדר התומכת והוסיף עליה, ובלשונו: "אני הוספתי ... אני חיזקתי את הבטון ובניתי בלוקים. בתמונה רואים הפרשי גבהים. אין חולק שהיתה גדר של כ-60 ס"מ ואני הוספתי עליה" [עמ' 18, 8-5]. אכן, הגדר המצולמת בתמונות גבוהה בהרבה מקו חצרו של מר גולדשטיין וברי כי לא נועדה רק לצורך תמיכה בעפר - צורך שאותו שירתה הגדר הישנה. בנסיבות אלו, נוכח העדויות הברורות והתמונות המדברות בעד עצמן, מצאתי שהנאשמים הקימו גדר חדשה בגובה של 90 ס"מ לפחות. גדר מזרחית: הנאשם העיד כי בנו גדר זו כבר בשנת 1999. אני נותן אמון בעדותו זו שנתמכה בתמונה נ/3 המראה את הגדר "ההיסטורית". עם זאת, יתר הראיות שהוצגו מצביעות על כך שבשנת 2006 נהרסה הגדר המקורית ותחתיה הוקמה גדר חדשה. טעם הדבר: בתמונה נ/3 ניתן לראות את הגדר בנויה וצבועה בשפריץ לבן, ואילו בתמונה החדשה מ/2ב ניתן לראות את יציקת הבטון חשופה וגלויה לעין ללא טיח או שפריץ ומעליה שתי שורות חדשות של בלוקים בשלבי בניה. ניתן להבחין כי גם החיבור בין הגדר המערבית לבין חלק הגדר הצפונית הישן אינו מושלם, וברור כי מדובר בשתי בניות נפרדות לחלוטין. נזכיר כי גם המפקח מזרחי שהיה במקום וראה את התמונה הכללית התרשם שמדובר בגדר חדשה. מצאתי שאף שהגדר המזרחית הייתה בנויה בעבר הנאשמים הרסו והקימו אותה מחדש בשנת 2006. גדר צפונית: מדובר בגדר המפרידה בין חצרם של הנאשמים לבין הכביש, והנאשמים מואשמים שבנו גדר בלוקים בגובה 1.8 מ' ובאורך 10 מ' וקבעו בה שער. הנאשם העיד שהגדר הייתה קיימת בעבר ועדותו נתמכה בתמונה "היסטורית" נ/2, המציגה את הגדר, וכן בתמונות נ/1 ו-מ/2ב המראות כי חלק מן הגדר הצפונית מורכב מבנייה ישנה. לטענת הנאשם היה עליו להרוס חלק מן הגדר כדי לאפשר כניסת כלים כבדים שנדרשו לשיפוץ הדירה ועם סיום העבודות הוא הקים אותה מחדש. הנאשם הודה בחקירתו כי בשנת 1999 לא היה היתר להקמת הגדר, שכן "לא ידעתי שצריך היתר" [עמ' 18, 30]. גם במקרה זה אני מקבל את גרסת הנאשם בנוגע לקיומה של גדר היסטורית, אולם גם כאן מצאתי שהגדר נהרסה ברובה והוקמה מחדש. לא זו בלבד שהנאשם הודה בכך במפורש, אלא שעיון בראיות ובעיקר בתמונות מ/2 ו-נ/1, מלמד כי רוב רובה של הגדר המקורית נהרס והוקם מחדש וההבחנה בין הגדר הישנה לחדשה נראית בתמונות בבירור. בנוסף ניתן להתרשם מן התמונות כי הגדר הקיימת הוגבהה [נ/1, מ/2ב]. יתרה מכך הנאשמים פרצו שער מחצרם לרחוב, ועיון בתמונה מ/2ג מעלה שמדובר בשער חדש וגדול שמשני צידיו יציקות בטון חדשות. הנאשם לא טען כי השער היה קיים גם בעבר. משטח בטון: גם בנושא המשטח מקובלת עלי גרסת הנאשם כי בחצר היה משטח בטון כלשהו שנבנה בשנת 1999. דבר זה עולה מעדותו של הנאשם, מתמונות נ/2, נ/3 ו-נ/4 ומן העובדה שבתשריט [מ/1] סומן משטח בטון ישן. עם זאת, גם במקרה זה הראיות מעידות כי בשנת 2006 נבנה משטח חדש לחלוטין, ואפנה לעדותו של מפקח העירייה מר יוסי מזרחי ולתמונה מ/2א המציגה את המשטח בשלבי בניה. למעשה גם הנאשם העיד על פירוק המשטח הישן ובנייתו מחדש, וכשנשאל "למה רואים בטון חדש?" השיב: "כי חידשתי את הכול. כשנכנס הדחפור הוא הרס את הבלטות וחידשנו את הכול" [עמ' 19, 5-4]. הנאשם הודה כי בשנת 1999 לא היה בידיו רישיון לקמת המשטח [עמ' 18, 32-31]. למען שלמות התמונה אציין כי מן התמונות שהציג הנאשם (נ/2 ו- נ/3) עולה לכאורה שמשטח הבטון הישן קטן יותר מן המשטח החדש שנבנה, אולם באין ראיות ברורות אינני קובע ממצא בנוגע ליחס בין המשטחים, ודי בכך שהמשטח נהרס ונבנה מחדש. תוכנו של היתר הבניה למען הסדר הטוב יודגש שהנאשמים לא טענו שיש בידיהם היתר לבניית הגדרות והמשטח. כאמור למעלה בשנת 1999 לא היה בידיהם היתר לבנייה משום שהם כלל לא היו מודעים לצורך בהיתר, ואילו ההיתר שניתן בשנת 2006 [נ/6] אינו מזכיר את הגדרות ואת משטח הבטון, והוא מתיר בניה כדלקמן: "להגדיל חדרים בשטח כולל של 9.48 מ"ר בדירה קיימת בקומת קרקע, סגירת מרפסת קיימת, סגירת פתח כניסה לדירה מחדר מדרגות משותף ופתיחת דלת כניסה לדירה מהחצר ושינויים פנימיים". הא ותו לא. לשון אחר: אין בידי הנאשמים היתר להריסתם ולבנייתם מחדש או לבנייה חדשה של הגדרות והמשטח. סיכום הממצאים מן העדויות והראיות עולה שבשנת 1999 הקימו הנאשמים, ללא היתר, את הגדר המזרחית והצפונית ואת משטח הבטון. כמו כן היה קיים קיר תומך בגובה של כ-60 סנטימטרים בצד המערבי, בין חצרם לחצר השכנים. בשנת 2006, נהרסו רוב הגדר הצפונית, הגדר המזרחית ומשטח הבטון ותחתם הוקמו גדרות ובנייה חדשים. בנוסף נבנתה גדר חדשה בגובה של 90 ס"מ בין חצרם לבין חצר השכנים, בצד המערבי. גדר זו לא הייתה קיימת בעבר. כאמור בפתח הדברים, סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה מגדיר עבודה גם כהריסתו של בניין והקמתו שנית, כולו או מקצתו, כאשר בניין כולל גם גדר, ומכאן שהנאשמים ביצעו עבודות כהגדרתן בחוק. לנאשמים היה אמנם היתר בניה, אולם היתר זה לא כלל את הגדרות והמשטח, ולכן ביצעו עבירה לפי סעיף 204(ב) לחוק שעניינו "המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בסטייה מהיתר". אחריות הנאשמים טענת הנאשמים כי מפקח הבניה לא ראה אותם מבצעים את העבודות בפועל או שמדובר בגדר השייכת לבית המשותף אינה מעלה או מורידה, הן משום שנאשם 2 הודה באחריותם לביצוע הבניה והן משום שסעיף 208 לחוק מרחיב מאוד את מעגל האחראים לעבירה וכולל בו, לבד מבעלי הקרקע וממי שבנה בפועל, גם את בעל ההיתר, את מי שהחזיק את המקרקעין בפועל, ואת המשתמש בפועל במקרקעין. מן הממצאים האמורים עולה כי הנאשמים נופלים לכל אחת מן ההגדרות, שכן הגדרות נבנו על פי הזמנתם ולשימושם האישי, לצורך תחימת החצר שבשליטתם. בחנתי טענות נוספות שהעלו הנאשמים, למשל את הטענה כי העירייה הגישה את כתב האישום משום שברצונה להפקיע חלק משטחם של הנאשמים או שמדובר בגדרות השייכות לבית המשותף, ולא מצאתי כי איזו מן הטענות רלוונטית להרשעתם. יתרה מכך, הנאשמים לא הציגו ראיות שיבססו את הטענות, וכאמור, הם הודו כי הגדרות נבנו על ידם, סביב חצרם ולנוחותם. סוף דבר מצאתי ללא כל ספק כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום ועל כן אני מרשיע אותם בדין. בניההיתר בניהגדר