1. המבקשת הגישה עתירה מנהלית להורות על ביטול היתר הבניה שניתן על ידי המשיבה 1 ביום 28.6.05 לבניית מבנה על ידי המשיבה 2, בטענה כי היתר זה יאפשר שימוש חורג, תוך סטייה מהיתר הבניה המקורי ומזכויות הבניה המותרות באיזור, בלא שניתנה לעותרת הזדמנות להשמיע את טענותיה בעניין. בגדרה של עתירה זו הוגשה בקשה למתן צו ביניים, אשר יאסור על המשיבים 2-4 לבצע פעולות בניה כלשהן בבנין שבבני ברק, שהוא נשוא ההיתר, עד להכרעה בעתירה כנגד היתר הבניה שהוציאה המשיבה 1 לבניית הבנין (להלן: "הבניין"). הבקשה נתמכת בתצהירו של בנה של העותרת. 2. הבעלים של הבנין הם גוזי מעוז וכוכבה עטיה, שצורפו כמשיבים לעתירה, אך לא לבקשה. ביום 7.9.97 הוצא היתר הבניה המקורי למשיבה 2, שהתיר בניית 8 יחידות דיור (יח"ד) בבנין, וכן 3 עליות גג הצמודות לדירות העליונות (להלן: "ההיתר המקורי"). לטענת המבקשת, במהלך הבנייה של הבנין נעשו עבודות ללא היתר, ותוך סטייה מן ההיתר שניתן, חרף צווי הפסקה מנהליים שהוצאו על ידי המשיבה 1, ואף כתב אישום שהוגש בשנת 2002 כנגד הבעלים של הבנין והקבלן, בו נטען כי הוספו 3 יח"ד תוך סטייה מן ההיתר. לטענת המבקשת, המתגוררת בסמוך לבנין, תוספות הבנייה גורמות לה למטרד, חוסמות את אור השמש, ויוצרות צפיפות דיור ובעיית חניה. אך המבקשת לא נקטה צעדים כלשהם, כנגד עבירות הבניה הנטענות, משום שהיא סמכה על המשיבה 1 שתמצה את ההליכים כנגד הבעלים והקבלן. 3. המבקשת טוענת כי החל משנת 1999 ניסו הבעלים של הבנין לקבל היתר בניה נוסף לתוספת שלוש יחידות דיור. המשיבה 1 דחתה בקשה זו בשנת 1999, ולאחר מכן בשנת 2000, וביום 30.10.03 הוציאה צו הפסקה מנהלי לבניית כל העבודות במקום. כיוון שהבעלים של הבנין המשיכו בבנייה, הגישה המבקשת ביום 1.12.03 תביעה אזרחית כנגד בעלי הבנין ואחרים, בשל חריגות הבניה, ואף עתרה למתן צו מניעה זמני להפסקת העבודות כל עוד לא ניתן היתר כדין, וצו מניעה שכזה אכן ניתן ביום 5.12.03 בבית משפט השלום בתל אביב. העותרת שלחה העתק מצו המניעה לב"כ המשיבה 1, על מנת שתפעל להפסקת העבודות, אך דבר לא נעשה. ביום 15.3.04 ניתן צו מניעה קבוע בתביעה שהגישה המבקשת כנגד בעלי הבניין ואחרים, לאחר שהנתבעים לא התייצבו לדיון. 4. רק לאחרונה התברר למבקשת, כי ביום 28.6.05 הוציאה המשיבה 1 היתר בניה למשיבה 2, המאפשר לה תוספת של שתי יחידות דיור ותוספת דירת גג (להלן: "ההיתר החדש"). היתר זה הוא נשוא העתירה. המבקשת הגישה ערר על ההחלטה ליתן את ההיתר, והערר נדחה ביום 13.7.05 בשל העדר סמכות. 5. בינתיים נמשכות עבודות בניה על פי ההיתר שניתן ביום 28.6.05, על ידי הקבלן המבצע - המשיב 4. בעלת ההיתר היא המשיבה 2 ובעלה הוא המשיב 3. הבקשה איננה מבהירה מה תפקידו של המשיב 3 בעניין, אך צו המניעה דלעיל ניתן גם נגדו. הבקשה גם איננה מפרטת מהי העילה לבקשה, דהיינו: מה פסול ניתן למצוא בהיתר שניתן ביום 28.6.05, שמכוחו מתבצעות העבודות כיום. ההנחה של ב"כ המבקשת היתה, כפי הנראה, שבית המשפט אמור למצוא את הטענות בעתירה עצמה. 6. מתגובתה של המשיבה 1 ניתן ללמוד על השתלשלות העניינים שהובילה להוצאת ההיתר החדש, כדלקמן: א. ההיתר המקורי אפשר לבנות 3 עליות גג בשטח של 23 מטר בכל אחת מדירות הגג שבקומה השלישית, ושטח עלית הגג של כל דירה הוגדל ל- 40 מטר על פי תוכנית שקיבלה תוקף בשנת 2001. הבנין נבנה על פי ההיתר המקורי - אמנם עם חריגות בניה שבוצעו בעיקר בקומת הכניסה ובקומת המרתף - וניתן היתר לאכלס את הבנין (טופס 4) בשנת 1998. ב. לאחר אכלוס הבנין הגישו המשיבים 2-3 בקשות לניתוק עליות הגג מהדירות שמתחתיהן, והפיכתן לדירת גג אחת, והבקשות נדחו. לפיכך הגישה המשיבה 2 בשנת 2004 לוועדה המקומית תוכנית מיתאר בסמכות מקומית (תוכנית בב/מק/766), שתאשר את ניתוק עליות הגג מהדירות שמתחתיהן, ובנית דירת גג נפרדת (להלן: "התוכנית"). התוכנית כללה גם פיצול של אחת משתי היחידות בקומה השניה לשתי יחידות דיור, באופן שבאותה קומה תהיינה 3 יחידות דיור, כאשר גם בקומות א' ו- ג' בבניין יש 3 יחידות דיור בכל קומה. הואיל והמשיבה 1 אישרה במקרים רבים תוכניות דומות לניתוק עליות גג מהיחידות שמתחתיהן, וניצול שיטחן ליצירת דירת גג נפרדת, והואיל ותוכניות דומות מאושרות גם בערים אחרות, החליטה ועדת המשנה של המשיבה 1 ביום 14.6.04 לאשר להפקדה את התוכנית שהגישה המשיבה 2. הועדה היתה ערה לחריגות הבניה שבוצעו בבנין, אך סברה שאין קשר בין אלו לבין יצירת דירת גג בקומת הקרקע. על מתן ההחלטה פורסמו הודעות כנדרש על פי החוק, והתוכנית הועברה ליו"ר הוועדה המחוזית, אשר קבע כי התוכנית איננה טעונה אישור השר (ראה סעיף 109 לחוק התכנון והבניה). בחלוף תקופת ההפקדה, ומשלא הוגשו התנגדויות, אושרה התוכנית למתן תוקף ביום 20.12.04, ועל כך פורסמו הודעות כנדרש על פי סעיף 117 לחוק. ג. ההיתר החדש הוצא על סמך התוכנית הנקודתית הנ"ל, לאחר אישורה, וכן ניתנו הקלות שפורסמו בעיתונות ובמודעות, הנובעים מאישור קומת הגג כקומה חלקית, ושינויים בקו הבנין. ועדת המשנה אישרה את הבקשה להיתר ביום 3.1.05, וביום 28.6.05 ניתן ההיתר בהתאם לתוכנית. לכן, טוענת המשיבה 1, כי הבניה המתבצעת כיום על גג הבנין נעשית על פי התוכנית ועל פי ההיתר, ואין בה כל סתירה לצו המניעה שאסר בניה כל עוד לא ניתן היתר. ד. המשיבה 1 אף מציינת כי המבקשת איננה מתגוררת בבניין, ואף לא בבניין הגובל בו (הבניין הוא ברחוב אמרי חיים 34, והמבקשת מתגוררת ברחוב אמרי חיים 40). ה. המשיבה 1 מדגישה כי אין כל רלבנטיות לעתירה זו לעבודות שבוצעו בעבר ללא היתר, והמשיבה 1 אף הגישה כתב אישום בגינם. 7. המשיבים 2-3 מדגישים בטיעוניהם, כי הבניה נעשית כיום על פי היתר שהוצא כדין, בהסתמך על תוכנית שאושרה כדין. בתוכנית נקבע (סעיף 17) כי הוראותיה גברות על כל תוכנית אחרת. לכן, היה על המבקשת להתנגד לאישור התוכנית, או להגיש ערר על אישורה, דבר שלא נעשה. עוד טוענים המשיבים 2-3 כי על פי פסק הדין שניתן בתביעה שהגישה כנגדם המבקשת, נקבע כי: "אם וכאשר ינתן היתר בניה, יהיה עליהם (הנתבעים) לבצע בניה על פי אותו היתר וללא חריגות ממנו". כך בדיוק נוהגים המשיבים כיום, ואין טענה אחרת. כל טענותיה של המבקשת לגבי חריגות בניה שבוצעו בעבר, אינן רלבנטיות לבניה של דירת הגג המתבצעת כיום על פי התוכנית ועל פי היתר שניתן כדין. אשר לטענתה של המבקשת כי הגשת הבקשה לאישור התוכנית לא פורסם כדין, מצרפים המשיבים 2-3 צילומי עיתונים שונים בהם פורסמה ההודעה בדבר אישור התוכנית, וכן צילום מודעות שפורסמו. מכל מקום, מדגישים המשיבים 2-3, לא היה צורך להודיע למבקשת על התוכנית והיתר הבניה, שכן היא איננה בעלת חלקה גובלת בבנין. המבקשת טוענת בתגובתה לתגובת המשיבים 2-3 כי היא כן מתגוררת בחלקה גובלת, והיא צרפה שתי תמונות מהן לא ניתן ללמוד דבר. לבסוף מדגישים המשיבים 2-3 כי אין כל בסיס לטענה של המבקשת בדבר הפרעה לאור השמש או בעיית חניה, כאשר רק לאחד מעשרת הדיירים המתגוררים בבניין יש רכב. מהנדס החניה של הועדה המקומית נתן אישורו לעניין החניות בבניין, על פי אישור שצרפו המשיבים. בנסיבות אלו, סבורים המשיבים 2-3 כי העילה לבקשה היא ניסיון לסחוט כספים מהמשיבים 2-3. 8. מהבקשה ומהתשובות לה קשה להבין מהו תפקידם של המשיבים 2-3 בפרשה, שהרי הם אינם בעלי הבנין. לא ברור מדוע הבקשה לצו ביניים שיאסור את המשך הבנייה הוגשה כנגדם, ולא כנגד הבעלים, מי הם בעלי דירת הגג שעומדים לבנות, ומדוע לא צורפו. די בכך כדי לדחות את הבקשה. לגופו של ענין, עיקר טענותיה של המבקשת בבקשה ובעתירה מופנות כנגד חריגות בניה שבוצעו בעבר, ושאין להם כל קשר לדירת הגג הנבנית כיום על פי תוכנית שאושרה כדין, והיתר שהוצא בהתאם לאותה תוכנית ומכוחה. לא ברור מהו הבסיס המשפטי לטענתה של המבקשת כי היה על המשיבה 1 להזמינה לדיון, מעבר להליכי הפרסום הנדרשים על פי החוק, וכאשר על פני הדברים היא איננה מתגוררת בחלקה גובלת. אין בעתירה או בבקשה כל נימוק של ממש להימנעות מאישור התוכנית או ההיתר, והעובדה שבעבר בוצעו חריגות בניה איננה נראית רלבנטית. בנוסף, לא הונחה תשתית ראייתית המסבירה מה הנזק שהבניה גורמת למבקשת, שכאמור איננה מתגוררת בחלקה גובלת. כמו כן לא שוכנעתי כי יש בסיס לטענת המבקשת שההיתר הוצא בניגוד לתוכניות קיימות, וכי הוא מאפשר אחוזי בנייה מעבר למותר על פי התוכניות החלות. המבקשת טוענת כי ההיתר המקורי אפשר בניית 8 יחידות דיור, כאשר בפועל בנו המשיבים 11 יחידות, כפי שאכן עולה מכתב האישום שהגישה המשיבה 1 כנגד בעלי הבניין (נספח ג' לעתירה). מכתב האישום עולה כי בבניין הוספה יחידת דיור בקומה ב', וכן יחידת דיור בקומת העמודים המפולשת. עתה, התירה המשיבה 1 בניית יחידת מגורים נוספת בקומת הגג, במקום 3 עליות הגג שהיו צמודות לשלוש דירות הגג. אולם, טענותיה של המשיבה 1 לעניין זה נשמעות סבירות על פניהן. ההיתר החדש מכשיר אמנם בניית יחידה נוספת בקומה ב', אשר נבנה שלא כדין, אך עניין זה איננו נראה בעייתי, בהתחשב בכך שגם בקומות האחרות בבניין יש שלוש יחידות בכל קומה, וסביר להניח שלו היו מבקשים מלכתחילה לבנות 3 יחידות בקומה ב' היה ניתן היתר לכך. אשר ליחידת הדיור שנבנתה שלא כדין, על פי כתב האישום שהוגש, הרי שבניה זו לא הוכשרה על ידי המשיבה 1, ולא נותר אלא להמתין לתוצאות ההליך הפלילי, אשר כרגיל גורר, במקרה של הרשעה, צו הריסה לגבי הבניה שלא כדין. נותרת איפוא שאלת הוספתה של דירת גג, אך גם נקודה זו איננה נראית בעייתית מבחינת המשיבה 1, שכן דירת הגג נבנית במקום 3 עליות גג, וכפי שמציינת המשיבה 1 הדבר נעשה במקומות רבים הן בבני ברק והן בערים אחרות. לכן, לכאורה, לא צריך היה להיות קשר בין חריגות הבנייה שבוצעו לבין אישור התוכנית להפיכת 3 עליות הגג לדירת גג אחת. 9. סוף דבר: לא שוכנעתי כי קיימת עילה לכאורה לטענות המועלות בעתירה, וגם לא שוכנעתי כי למבקשת עלול להגרם נזק של ממש אם תושלם בנית דירת הגג על פי ההיתר שניתן. 10. לפיכך הבקשה נדחית. המבקשת תשלם הן למשיבה 1, והן למשיבים 2-3 (המשיב 4 לא הגיש תגובה) שכ"ט עו"ד בבקשה זו בסך של 5,000 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. בניהגגמקרקעיןהיתר בניה