1. הנאשמים הועמדו לדין בגין העבירות השונות שפורטו בכתב האישום וכפרו באישומים שיוחסו להם על פי הטענות שפורטו על ידיהם. מצאתי לנכון לזכותם באופן חלקי כפי שיפורט להלן. אפרט עתה את הטענות שהועלו על ידם במסגרת תגובתם לאישום, כדלקמן: א. לטענת הנאשם 1: הוא ביקש לפעול לקיום הצו, אך הנאשם 2 התחייב לבצעו ואין לו שליטה על פעולות הנאשם 2, שהינו השוכר והמחזיק בפועל בשטח. כך לגבי צו ההריסה. באשר לעבירת השימוש לצורך ניהול העסק, התייחס לכך הנאשם 2. ב. לטענת הנאשם 2: צו ההריסה שניתן כנגד הנאשם 1 בתיק המקורי קויים על ידו, במועד. הוא הודה בבניית רצפת/משטח העץ. הוא כפר בעבירת השימוש אשר יוחסה לו ולנאשם 1 וטען כי ממועד כניסת צו איסור השימוש לתוקף, לא הופעל עסק במקום ולא בוצע שימוש חורג ולא נעשה בהם שימוש מסחרי. 2. התיק מתנהל מאז 8.08 ולבסוף, ביום 23.1.11 הושמעו ראיות הצדדים. כן, בעבר נכח עו"ד רביבו, שהינו התובע מטעם הועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה ומסר דברים שאינם במחלוקת שבין הצדדים, אם כי אין בהם כדי להשפיע על עצם הכרעת הדין במסגרת תיק זה ומקומם יותר, בטיעונים לעונש. (ראה הפרוטוקול מיום 15.3.10 עמוד 5 שורות 15 עד 17). 3. האישום הראשון מתייחס לבניית הדק, אותו משטח עץ שנבנה במקום והתגלה בהליכי בניה על ידי ע.ת. 1, המפקח מטעם הועדה המחוזית ב-3.08 (ראה עדותו וכן ת/9 ות/10). טענות הנאשם 1 שאין לו שליטה על פעולות הנאשם 2 בשטח אינן מקובלות עלי ובידיו כלים רבים ומגוונים למנוע מהנאשם 2 לבצע פעולות בלתי חוקיות בשטח. לא ברור מה מצאו להם הנאשמים טעם בהקמת רצפת עץ חדשה במקום, גם אם אין המדובר בבניה נרחבת ועבודה שהינה יותר אסתטית ודומה לעבודות פיתוח מאשר עבודות בניה מסיביות, שעה שהם נדונו כבר בגין המבנים שהיו קיימים בשטח בעבר וניתן כנגדם צו הריסה. בנוסף לאמור, הרי שביום 16.4.07, במסגרת הליכי ת.פ 143/06, ניתן אף צו שיפוטי האוסר על ביצוע כל עבודות בניה נוספות בשטח, אשר נכנס לתוקף באותו מועד והינו בתוקף עד היום לגבי כל עבודות בניה טעונה היתר, שלא הוצא לגביה היתר כדין. 4. אני מוכנה לקבל את טענת הנאשמים שאותו דק עץ אינה עבודת בניה מסיבית, אולם, ככל שמדובר בשטח המיועד כשמורת חוף, בעל רגישות חופית ונופית וככל שהתנהלו כבר הליכים נגד הנאשמים במסגרת ת.פ 143/06 וניתן צו הריסה, צו להפסקת שימוש חורג והצו הנ"ל האוסר על ביצוע כל עבודה נוספת עוד קודם לכן, מצאה המאשימה ענין ציבורי בנקיטת ההליכים בקשר למבנה זה. אוסיף ואציין מבנה שכזה הינו טעון היתר, ככל מבנה, מטעם הגוף התכנוני הרלוונטי. 5. הנני על כן מרשיעה את הנאשמים בעבירה שיוחסה להם באישום הראשון בכל הקשור לבניית הדק מעץ ללא היתר כדין, כאשר עבירה זו בוצעה תוך כדי הפרת הצו השיפוטי שניתן בנוכחות הנאשם 1 ביום 16.4.07, כמפורט באישום הראשון לכתב האישום. 6. באישום השני נטען כי חלק מהמבנים נשוא צו ההריסה שהוטל על הנאשם בת.פ 143/06 לא סולקו במועד שנקבע בפסק הדין ולא הופסק השימוש החורג בהם. יוחסה לנאשמים עבירה של הפרת הצו השיפוטי. 7. אין מחלוקת שהמפקח לא צילם את המקום בשעה שמתנהל בו פעילות עסקית. השוני שרואים בשטח בהשוואת התמונות שצולמו ב-1.08, 3.08 לעומת 5.08 יכול להעיד, באופן תיאורטי, על כוונה לשימוש עסקי, אולם כאשר הננו דנים בתחום המשפט ובוודאי בתחום הפלילי, אין אנו דנים על פי השערות, ניחושים או תחושות בטן. לא הוצגו בפני ראיות מטעם המאשימה שיש בהן כדי להוכיח שהמבנים שנותרו במקום שימשו את הנאשמים להמשך הפעלת עסק במקום, ממועד כניסת הצו לאיסור השימוש החורג לתוקף. 8. טענת הנאשמים, כי אינם עורכים אירועים ואינם מנהלים עסק במקום מאז כניסת הצו לתוקף, לא נסתרה בראיות התביעה, על כן אין להרשיעם בהפרת הצו השיפוטי להפסקת השימוש העסקי שנעשה במבנים ובמקום. 9. כאן המקום לציין שהנאשם 1 טען כי המקום הינו בבעלות שלו/בני משפחתו והנאשם 2 מחזיק כשוכר. סמכויותיה של המאשימה אינן נוגעות לשאלות קנייניות. כל בעל מקרקעין זכאי להשתמש וליהנות ממקרקעין שבבעלותו, במגבלות שנקבעו בדין. לפעמים מדובר במגבלות מכוח חוק התכנון והבניה, הנובעות מהמצב התכנוני שבתוקף. אדם בעל שטח שייעודו על פי תוכנית שבתוקף הינו "שמורת חוף", זכאי לעשות כל שימוש בשטח אשר הותר על פי תנאי והוראות התוכנית שבתוקף. הוא אינו זכאי לעשות שימוש שלא הותר על פי התוכנית, אלא על פי היתר לשימוש חורג וכן אינו זכאי להקים מבנים כלשהם, ללא היתר כדין. סביר לדעתי שהינו זכאי לשבת על כיסא נוח וליהנות מחוף, שהינו בעל זכויות קנייניות בו, מבלי שהדבר יהווה עבירה על הוראות הדין/תוכנית ומבלי שהדבר ייחשב כהפרת צו שיפוטי אשר אסר על שימוש חורג בשטח, מהוראות התוכנית ושימוש חורג במבנים שנבנו ללא היתר ושלגביהם ניתן צו הריסה. 10. יש בעדות ובראיות שהוצגו על ידי ע.ת 1, המפקח מר עידן שקד כדי לבסס את טענות המאשימה כי על אף שצו ההריסה קויים בחלקו, חלק מהמבנים נשוא צו ההריסה שניתן בת.פ 143/06 כנגד הנאשם 1 לא נהרסו ולא סולקו במועד (ראה גם נ/2 מיום 7.12.05 ועדות המפקח והתצלומים שצולמו על ידו ב-5.1.08, 23.1.08, 19.3.08 ו-26.5.08., ת/6 עד ת/10). הטענה של הנאשמים שהינם מטילים ספק באשר למועדי הצילום, כפי שנטענו על ידי המפקח, אין לה על מה להתבסס והנני דוחה אותה. 11. במהלך שמיעת הראיות נשמעו עדויות אודות פינוי נוסף של מבנים, לאחר כניסת הצו לתוקף ונקיטת הליכים בתיק זה, אולם טענות אלה מקומם בטיעונים לעונש וכתב האישום נבחן על פי הנטען בו,קרי- אי קיום צו ההריסה במועד שנקבע לכך. מאחר וצו ההריסה הוטל על הנאשם 1 (ראה מסמכי התיק המקורי ת/1 עד ת/4), הרי שהוכח שהוא לא קיים את הצו וביצע את העבירה של אי קיום הצו במועדו. 12. באשר לנאשם 2, בפסק הדין שניתן כנגדו הוא הצטווה לסלק מחסומים ושלט שהוא הציב במקום (ראה סעיף 3 לגזר הדין בעניינו מיום 15.7.07). על פי עדות המפקח מחסומים אלה או אחרים (ואין הדבר מעלה או מוריד ככל שהחלפתם באחרים אינו מהווה קיום צו שיפוטי ככתבו וכלשונו), לא סולקו במועד שנקבע בצו. כך עולה אף מצילומי הפקח מיום 5.1.08. גם אם הם סולקו לאחר מכן, הרי שהוכח שבמועד הביקורת, טרם סולקו בפועל וכנדרש על פי הצו שניתן כנגדו באשר למבנים אלו, וכנגד הנאשם 1 באשר למכלול המבנים, כולל הגדר. 13. יש בכל האמור כדי לבסס את האישום כנגד הנאשמים אודות אי קיום צו ההריסה השיפוטי במועד באשר לאותם המבנים שעדיין נותרו במקום במועד כניסת הצו לתוקף אשר התגלו על ידי המפקח בחודש 1.08 ולאחר מכן, כולל אותם הגדרות שציינתי לעיל. 14. הנני על כן מרשיעה את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם כדלקמן: באשר לאישום הראשון מדובר בהרשעה בגין בניית אותו דק מעץ כאשר לגבי הנאשם 1 מדובר אף בעבירה של אי קיום צו שיפוטי להפסקת עבודות הבניה שניתן בנוכחותו. באשר לאישום השני הנאשם 1 לא דאג להריסת כל המבנים שהוטל עליו להרוס במועד על כן הנני מרשיעה אותו בהפרת צו זה כאשר כבר ציינתי לעיל שלא הוכח שהפר את צו איסור השימוש וכי המשיך שימוש מסחרי בפועל במקום. באשר לאישום השני והנאשם 2 הרי לא דאג לסילוק המחסום במועד ובכך הפר את צו ההריסה השיפוטי. גם בעניינו לא הוכח כי הפר את צו איסור השימוש וכי נמשך במקום שימוש מסחרי בפועל. גזר דין הנאשמים הורשעו כמפורט לעיל בהכרעת הדין בחלק מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. המדובר, בעבירה של אי קיום צווי בית משפט במועד, כמפורט לעיל וכן בניית מבנה נוסף (ראה האישום הראשון כאשר בכל הקשור לנאשם 1 ניתן צו להפסקת עבודות הבניה בנוכחותו בזמנו והצבת הדק בוצעה תוך כדי הפרתו מבחינתו. על אף שוני זה יש מקום לראות את הנאשמים כנושאים באחריות משותפת לכל האמור ולעבירות שהורשעו בהם בתיק זה. עבירות הבניה הינן חמורות ונפוצות ונהיו למכת מדינה. בתי המשפט מחוייבים להחמיר בגינן. חומרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש וכאשר מתווספות לכך עבירה נוספת של בניה חדשה. נאשמים אלה אינם זכאים לאותה התחשבות המוענקת לפנים משורת הדין לאותם הנאשמים המופיעים בישיבה הראשונה ומבקשים להודות ולסיים את עניינם תוך כדי תרומה לחסכון זמן שיפוטי. חלק מטענותיהם התגלו כחסרות בסיס. מאידך כפי שציינתי בהכרעת הדין לא נמצאו בפני ראיות המעידות על המשך שימוש עסקי במקום והפעלתו והנאשמים טענו וטוענים גם בטיעוניהם לעונש כי מאז כניסת הצו להפסקת השימוש האמור, אין שימוש עסקי בפועל במקום. כמו כן על פי חומר הראיות אכן חלק מהריסה בוצע במועד ומבנים נוספים נשוא הצו סולקו על ידי הנאשמים בפועל לאחר מכן ועד היום. הנני רואה בנסיבות אלה כנסיבות מקלות במידת מה. כפי שציינתי בהכרעת הדין, מקובלת עלי עמדת ב"כ המאשימה שהחומרה שיש לייחס להצבת הדק מעץ במקום אינה נובעת מהיקף הבניה וסוגה אלא מעצם העובדה שהקמתה במקום, בנסיבות שתוארו מעידה על אי הפנמת הלקח מההליך הראשון שנוהל בעניינם. על פי הפסיקה לבית משפט אין שיקול דעת שעה שמתבקש להורות על חילוט התחייבות שנחתמה ככל שמדובר בהתחייבות שהינה ברת הפעלה באופן אוטומטי, בדומה לשטר, גם ללא הכרזה שכזו מטעם בית משפט. מאידך, לאור גובה ההתחייבויות שבית משפט התבקש להפעיל ולהתחשב בנסיבות המקלות שציינתי לא אטיל קנסות נוספים בנדון. לאור כל האמור, ולאחר ששמעתי ושקלתי את טיעוני הצדדים לקולא ולחומרה הנני מטילה על כל אחד מהנאשמים עונשים כדלקמן: 1. מאסר על תנאי לתקופה של 100 יום והתנאי הוא שהנאשמים לא יעברו במשך 3 שנים מהיום עבירות על סעיפים בהם הורשעו בתיק זה, ויורשעו בהם בין בתקופת התנאי ובין לאחריו. 2. הנני מורה על הפעלת ההתחייבויות שנחתמו ע"י הנאשמים בת.פ 143/06 , באשר לנאשם 1 מדובר בהתחייבות על סך 25,000 ₪ או 250 ימי מאסר תחתיו. הסכום ישולם ב -10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, הראשון לא יאוחר מיום 20.4.11 והאחרים לא יאוחר מה-20 לכל חודש שלאחריו. לא ישולם תשלום במועד יעמוד מלא הסכום לתשלום מיידי. באשר לנאשם 2 מדובר בהתחייבות על סך 20,000 ₪ או 200 ימי מאסר תחתיו. הסכום ישולם ב -10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, הראשון לא יאוחר מיום 20.4.11 והאחרים לא יאוחר מה-20 לכל חודש שלאחריו. לא ישולם תשלום במועד יעמוד מלא הסכום לתשלום מיידי. 3. נמנעתי מלהטיל קנס נוסף מהטעמים שפרטתי כבר לעיל. 4. אני מחייבת את הנאשמים לחתום על התחייבות כספית בסך 25,000 ₪ כל אחד, להימנע, תוך 3 שנים מהיום, מלעבור עבירה על סעיפים 204,205,210,237,240 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 . יסרבו לחתום על ההתחייבות יאסרו ל -30 ימים או עד שיחתמו, לפי המוקדם. 5. אני מחייבת את הנאשמים להרוס את מבנה הדק נשוא האישום הראשון, כמצבו ביום ההריסה, בתוך 12 חודשים מהיום-זולת אם יהיה להם היתר כדין . הנני להזכיר לנאשמים פעם נוספת שהצווים שניתנו בתיק המקורי שרירים וקיימים כל עוד אין בידיהם היתרים ורשיונות כדין הן בכל הקשור לשימוש בשטח והן בכל הקשור לביצוע עבודות בניה בשטח. הודעה והוסברה זכות ערעור תוך 45 יום מהיום . בניההיתר בניה