1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 10.6.2013 (השופטת ד"ר ד' אבניאלי, עת"מ 33247-05-13). בהחלטה זו דחה בית המשפט קמא בקשה למתן סעד זמני, כמפורט להלן. 2. ביום 19.5.2013 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט קמא. בעתירה התבקש בית המשפט קמא להורות למשיבים לסלק סוללות עפר ברחוב החרצית בעיר הרצליה, שנבנו, לטענתו, ללא היתר. בעתירתו, ציין המבקש כי בחודש מרץ 2013 החלה העירייה לבצע עבודות סמוך לביתו. חלק מהעבודות, כך נטען, כלל הריסה של חלק מחורשה סמוכה, ובסמוך לאחר מכן נבנו שתי סוללות עפר בגובה של כשני מטרים מעודפי עפר שהובאו למקום באותה עת (האחת - בסמוך לרחוב גולדה מאיר, והאחרת - בצד הצפוני של רחוב החרצית). בהמשך העתירה ציין המשיב כי פנה בעניין זה אל מינהל מקרקעי ישראל ואל הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ובעקבות כך, בתחילת חודש מאי 2013, פונה חלק קטן בלבד מסוללות העפר האמורות. העתירה הוגשה נגד ראש עיריית הרצליה (המשיב 1); יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה - הרצליה (המשיב 2); מינהל מקרקעי ישראל (המשיב 3); ויושבת-ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל-אביב (המשיבה 4). 3. ביום 5.6.2013 פנה המבקש לבית המשפט קמא בבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד שנסבה על עבודות נטיעה שהתבצעו, לטענתו, על גבי סוללות העפר נשוא העתירה. המבקש ציין שביום 4.6.2013 נוכח לדעת כי עבודות כאמור עודן מתבצעות, לאחר שהוגשה העתירה, ועל כן הוא מבקש כי בית המשפט קמא יורה על הפסקת ביצוען. 4. ביום 10.6.2013 דחה בית המשפט קמא הדוחה את הבקשה. בהחלטה צוין כי הסעד הזמני המבוקש זהה לחלוטין לסעד המבוקש בעתירה, שהוגשה רק כחלוף שלושה חודשים מתחילת העבודות, וכי אם תתקבל העתירה ממילא ניתן יהיה לדון גם בעניין הנטיעות על גבי הסוללה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור הנוכחית. 5. ביום 24.6.2013 הוריתי למשיבים על הגשת תשובה לבקשה. 6. בתשובתם, שהוגשה ביום 27.6.2013, הביעו דעתם המשיבים 2-1 כי הדיון וההכרעה בבקשה התייתרו. הם הסבירו כי בעקבות פנייתו של המבקש מחודש אפריל 2013 נעצרו העבודות נשוא הבקשה - על מנת לבחון אם נדרשת לביצוען הוצאתו של היתר בניה כן הסבירו כי בוצעו פעולות לשם השבת פני השטח לקדמותם. המשיבים 2-1 מוסיפים וטוענים כי נטיעת העצים לא בוצעה על גבי סוללת העפר אלא בחלק אחר של המקרקעין, במסגרת השבת המצב לקדמותו,וכי ממילא נטיעת עצים, כשלעצמה, איננה דורשת הוצאת היתר בניה. מכל מקום, הם מציינים גם כי העבודות הקשורות בנטיעת העצים נעצרו לעת עתה עד להוצאת היתר בניה שיחול על כלל העבודות. 7. המשיבים 4-3 הגישו אף הן תשובה ביום 27.6.2013. משיבים אלה מציינים כי אינם מתנגדים לקבלת הבקשה. לטענתם, החלקה שבה מבוצעות העבודות הינה בבעלות הקרן הקיימת לישראל, והיא לא הוקצתה לעיריית הרצליה. עוד מוסיפים המשיבים 4-3 כי לשיטתם כל עבודות הפיתוח בשטח מחייבות הוצאתו של היתר בניה, וזה לא ניתן עד כה ביחס לחלקה. ממילא, כך הם סבורים, כלל העבודות שבוצעו - כריתת עצים, עבודות עפר ובניית הסוללות - נעשו ללא היתר ממינהל מקרקעי ישראל וללא אישורו. 8. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בשים לב לכך שהדיון בה התייתר. רשמתי בפני את הודעת המשיבים 2-1 לפיה עבודות הנטיעה הופסקו, כמו גם את התחייבותם להימנע מהמשך ביצוע העבודות עד לקבלת היתר בניה. כמובן, כי ככל שיחול שינוי רלוונטי בנסיבות העניין שמורה למבקש זכותו לפנות לבית המשפט קמא בבקשה לסעד זמני. 9. סוף דבר: עיון בתשובות שהוגשו מעורר תחושת אי-נוחות, מאחר שלפחות לכאורה דומה שהכול מסכימים כיום שלא כל הבדיקות שהיו צריכות להתבצע עובר לתחילת ביצוען של העבודות אכן התבצעו. מכל מקום, בעת הזו, דין הבקשה להידחות, בכפוף להתחייבות המשיבים להימנע מהמשך העבודות. בנסיבות העניין, המשיבים 2-1 ישאו בהוצאות המבקש בסך 5,000 שקל. בניההיתר בניה