בפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. הבקשה הוגשה ע"י המבקש, אלוש ליאור, (להלן:"המבקש") לגבי צו הריסה מנהלי שהוצא ע"י יו"ר הועדה המקומית לתכנון והבניה עמק חפר (להלן:"המשיבה"). המבקש טען בבקשתו המתוקנת שהוגשה באמצעות בא כוחו עו"ד מאור, כי יש מקום לביטול צו ההריסה המנהלי ו/או עיכוב ביצועו של צו זה מאחר ונתגלו בו פגמים היורדים לשורשו של ענין עד כדי בטלותו. טענתו זו של המבקש מבוססת על כך שלא מופיע בצו ההריסה המנהלי תאריך הוצאת הצו, גודל המבנה כפי שפורט בצו אינו עולה בקנה אחד עם גודל המבנה בפועל, ועם גודל המבנה כפי שתואר בעדות הפקח מטעם המשיבה. עוד טוען המבקש כי המבנה נשוא צו ההריסה המנהלי היה מאוכלס למעלה מ- 30 יום לפני מועד ביקור פקח המשיבה, בנכס ביקור שהיה ביום 11.8.05. בנסיבות אלו טען המבקש שיש מקום לבטל את צו ההריסה המנהלי, ולחלופין בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה, נכותו בשעור 100%, היותו אב ל-4 ילדים כאשר האחד מהם אוטיסט, ובכך שכבר פנה לאדריכל ולמודד על מנת להכשיר את הבניה ולקבל היתר בניה כדין- יש מקום להורות על עיכוב בצוע צו ההריסה המנהלי. המשיבה עתרה לדחית הבקשה בציינה שצו ההריסה המנהלי הוצא כדין לבניה נשוא הצו שנבנתה ללא היתר בניה כדין. הוסיפה המשיבה כי המבקש מאשר שהבניה נשוא צו ההריסה המנהלי נבנתה ללא היתר כדין וכי לא הגיש בקשה לקבלת היתר בניה. המבקש, באופן בוטה, כך ציינה המשיבה, הציב את המבנה, שהוא מבנה יביל, במקרקעין ללא היתר כדין, מקום בו אף לא יוכל לקבל היתר לבניה נשוא הצו שכן מדובר ביחידת דיור שלישית במגרש שבו מותרת בנית יחידת דיור אחת בלבד. המשיבה הוסיפה כי לא נפלו כל פגמים בצו ההריסה המנהלי שכן התאריך הקובע לענין הצו הינו מועד מסירתו ו/או הדבקתו ובצו נרשם לא רק תאריך ההדבקה אלא נרשמה אף השעה (16.8.05 שעה 11:30), כך גם הוגדר שטח המבנה באופן שיש בו כדי להגדיר במדויק מבנה זה. המשיבה ציינה כי יש לדחות טענת המבקש באשר למועד איכלוס המבנה, ולקבל עדות הפקח במלואה לפיה בעת ביקור הפקח בתאריך 11.8.05 בנכס נשוא הצו המבנה נשוא הצו לא היה מאוכלס ולא היה מחובר לתשתיות. המשיבה טענה כי בעניננו לא מתקיים אף תנאי מן התנאים הקבועים בסעיף 238 א' (ח) לחוק התכנון והבניה ומשכך הדבר - אין מקום לבטול צו ההריסה המנהלי שכן צו הריסה מנהלי זה הוצא כדין, הינו תקף ומחייב ולפיכך אין מקום לבטול צו ההריסה המנהלי ו/או עיכובו. עיינתי בבקשה שהוגשה במסגרת ב"ש 6268/05, בתגובת המשיבה שניתנה בכתב, שמעתי עדויות הצדדים, עיינתיבמוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים בכתב. סעיף 238 א' (ח') לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן:"החוק") קובע את המסגרת לבחינת תוקפו של צו הריסה מנהלי, ולשונו כדלקמן: "לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". בית המשפט יכול לבטל או להתלות את צו ההריסה המנהלי בהתקיים אחת משתי העילות: (א) הוכח שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין. (ב) הוכח שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית המשפט בביקורתו על הצו בשני טעמים בלבד, ורק אם מתקיים האחד מבין השניים, יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו, לבטל או להתלות את הצו. מחומר הראיות עולה בבירור, וכך אני קובעת, כי צו ההריסה המנהלי הוצא כדין לגבי הבניה נשוא הצו. בעניננו לא מתקיים אף תנאי מן התנאים הקבועים בסעיף 238 א'(ח') לחוק. כפי שעולה מעדות המבקש עצמו ומראיות המשיבה, הרי שאין למבקש כל היתר בניה לבניה נשוא צו ההריסה המנהלי, והמבקש אף לא הגיש כלל בקשה להיתר בניה לבניה נשוא הצו. כל שציינה ב"כ המבקש לענין זה הוא "המבקש החל לפעול להוצאת היתר בניה ואף פנה לאדריכלית ולמודד ובכוונתו להכשיר את הבניה", תוך שהודגש מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה של המבקש ומשפחתו והנזק שיגרם למבקש אם יבוצע צו ההריסה המנהלי. המבקש נמנע מלציין בבקשתו את העובדה שבמקרקעין נשוא הבקשה מותרת בניית יחידת דיור אחת, כשבפועל פרט למבנה היביל נשוא צו ההריסה המנהלי קיימים כבר שני מבנים שזה מצב הנוגד את החוק ולא יאפשר הוצאות היתר לבניה נשוא צו ההריסה המנהלי. לא זו אף זו- טענת המבקש לפיה נפל פגם בצו ההריסה היורד לשרשו של עניין ויש בו כדי להביא לביטולו אין בה ממש, דינה להדחות וכך אני מורה. פקח המשיבה, עודד שנהב ביקר במקרקעין בהם הוקם המבנה נשוא צו ההריסה ביום 11.8.05, ערך דו"ח וצלם תמונות שצורפו לדו"ח זה - מוצג ת/1. בעקבות דו"ח ותמונות אלו הוצא ביום 11.8.05. צו ההריסה המנהלי ע"י יו"ר המשיבה, ואף אם לא צוין בו תאריך הוצאתו, הרי שזה הוצא בהמשך לאותו דו"ח פקח מיום 11.8.05, כשמועד מסירתו של הצו ההריסה המנהלי למשיב הינו 16.8.05 שעה 11:30 דהיינו המועד הקובע לעניין כניסתו לתוקף של צו ההריסה המנהלי הינו מועד מסירתו למשיב, ואין חולק כך גם עולה מעיון בצו ההריסה המנהלי שמדובר ב- 16.8.05 שעה 11:30. באשר לשטח המבנה נשוא צו ההריסה המנהלי הרי שמדובר במבנה המשיב, שהינו מבנה יביל אשר צויין בצו ההריסה המנהלי שגודלו כ- 100 מ"ר. באשר לגודל המבנה, המבקש ציין תחילה בבקשתו לביטול צו ההריסה המינהלי מיום 7.9.05 שהוגשה לביהמ"ש טרם היה מיוצג, ששטח המבנה הינו כ- 49 מ"ר. בבקשתו השניה שהוגשה כשהוא מיוצג ע"י עו"ד ציין כי שטח המבנה הינו כ- 56 מ"ר, כשהשטח כולל מרפסת, ובחקירתו הנגדית בביהמ"ש הודה כי אותם 56 מ"ר אינם כוללים את שטח הגלריה, שאת שטחה לא ציין כלל, כך שגם לטענת המבקש שטח המבנה גדול מאותו שטח שציין בבקשתו. פקח המשיבה בעדותו ציין כי שטח המבנה נשוא הצו כשהוא כולל את הגלריה והגג הינו כ- 80 מ"ר, וכי כשקבע ששטח כ- 100 מ"ר מדובר היה בהערכה בלבד הואיל ולא ביצע מדידות מדויקות. סע' 238 א' (ד) לחוק קובע כי בצו ההריסה יפורטו "הבנין או החלק ממנו שהצו מסמיכו להרסו, לפרקו ו/או לסלקו" ואין הוראה המורה על קביעה מדוייקת של שטח המבנה בצו. גודל שטח המבנה היביל נשוא הבקשה כפי שצויין ע"י פקח המשיבה הינו בהערכה כ- 100 מ"ר, וגם אם הינו כ- 80 מ"ר בהערכה הרי מדובר באותו מבנה יביל שהוצב במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי, שהמבקש אינו חולק כלל שהציב במקרקעין, ושמודה הוא שהוצב למגורים ללא היתר בניה כדין ובהגדרת מבנה זו כפי שהוגדר ותואר בצו ההריסה המנהלי אין כל פגם באופן היכול להביא לטעות כלשהי בזיהויו של מבנה זה. העולה מהמקובץ הוא שצו ההריסה המנהלי נשוא הבקשה אינו לוקה בפגם חמור היורד לשורשו של עניין, דבר ההופך את הצו לבטל מעיקרו. כך גם טענת המבקש לפיה כביכול אוכלס המבנה נשוא צו ההריסה המנהלי לפני למעלה מ- 30 יום מיום מסירת צו ההריסה לידיו, דהיינו המבנה אוכלס עוד ביום 3.7.05 דינה להדחות וכך אני מורה. מהימנה עלי ללא כל סייג עדותו של מפקח המשיבה עודד שנהב לפיה במועד ביקורו בנכס נשוא צו ההריסה המנהלי - 11.8.05 היה המבנה לא מאוכלס, המבנה היה בשלבי בניה, לא היו למבנה עדיין חלונות, דלת, ריצוף, לא היה מחובר לתשתיות מים, חשמל וכיוב' ובתוך המבנה נמצאו עובדים אשר עסקו בביצוע עבודות חלוקה פנימית של המבנה ע"י בנית קירות גבס ובוצעו בו עבודות חשמל. המבנה עדיין לא היה מקורה ברעפים, דבר שאושר גם ע"י המבקש עצמו, נראה בתמונות שצולמו. מפקח הבניה גם צלם את המבנה כפי שהיה במצבו אותה עת והצלומים שהוגשו ביחד עם הדו"ח - מוצג ת/1 - מדברים בעדם. טענת המבקש לפיה הבית היה מאוכלס ויחד עם זאת בוצעו בו עבודות סיום הבניה אינה מהימנה עלי כל עיקר ואין בה יותר מאשר "פרי המצאה" לצרכי משפט, בנסיון "להנציח" את השארת המבנה נשוא צו ההריסה המנהלי במקומו אף שצו ההריסה המנהלי ניתן כדין למבנה זה שהוקם ללא היתר בניה. לסכום, קובעת אני כי הבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה שלא כדין, וכי בצוע הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. צו ההריסה המנהלי ניתן כדין ואף אחת מן העילות לביטולו, איננה מתקיימת במקרה הנוכחי. העובדה שהמבקש החל לפעול לצורך הכשרת הבניה ופנה למודד ולאדריכלית ובכך עושה מאמץ אינה נימוק שמוכר בחוק לבטול צו הריסה מנהלי שהרי החוק אמר את דברו כפי שפורט לעיל. לענין עכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי - אין לי אלא להביא מפסיקת בית המשפט העליון. ברע"פ 1288/04 כב' השופט טירקל דחה הבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי ואישר החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בציינו בזו הלשון: "דין הבקשה להדחות גם לעיצומה. תכליתו של צו הריסה מנהלי, סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות (ראה רע"פ 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה פד"י מ (2) 447). כמו כן צו הריסה מנהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א יפו נגד עורקבי פד"י מח' (2) 397, 404, ורע"פ 5738/00 סאלמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה בי-ם (לא פורסם). משום כך, משניתן צו הריסה כדין נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד בו קבוע לביצועו...על חשיבות אכיפתו של צו כזה נאמר בעבר כי הפקוח על הבניה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית - משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבניה שלא כחוק. צו ההריסה המנהלי נועד להיות מכונה כזאת, אך די שחלק אחד של המכונה יעלה חלודה, כדי שהמכונה כולה תושבת (דברי השופט י. זמיר ברע"פ 5635/93)". בית המשפט מוסמך לעכב בצוע צו הריסה מינהלי, אך השימוש בסמכות זו צריך להשמר למקרים חריגים ויוצאי דופן. בעניננו, אין המקרה חורג ויוצא דופן ואין לעכב ביצוע צו ההריסה המנהלי. יש לזכור שמדובר במבנה יביל אותו ניתן להסיר מיידית ולהעתיקו לאכסון במקום ראוי והיה אם וכאשר ינתן היתר כדין, יוכל המבקש להחזירו למקומו. נוכח האמור לעיל, איני מורה על עכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי. בקשת המבקש לעכוב בצוע צו ההריסה המנהלי נדחית. אני מחייבת המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן ההחלטה ועד התשלום המלא בפועל. החלטתי תשלח לבאי כח הצדדים בדואר רשום בצרוף אישורי מסירה כדין. בניהמבנההיתר בניה