1. בפניי בקשה שהגיש המבקש לביטול צו הריסה מנהלי שנחתם על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום, ביום 30.4.2012, לפי סעיף 238א(ב1)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 [להלן: "החוק"], כנגד מבנה עשוי בלוקים בשטח של כ- 122 מ"ר הנמצא בנ.צ. 178411/591027 מערבית לכביש 40, במתחם המזרחי של פזורת זיאדנה שמצפון לרהט [להלן בהתאמה: "המבנה" ו- "צו ההריסה"]. טיעוני הצדדים וגדר המחלוקת 2. במסגרת הבקשה נטען על ידי ב"כ המבקש כי הצו לא היה דרוש למניעת עובדה מוגמרת, שכן מדובר במבנה שנבנה לפני למעלה משלוש שנים, והוא משמש את המבקש ומשפחתו לצרכי עבודה ואירוח מסורתי (שיג). המבקש צירף לבקשתו העתק צילום אוויר שנערך במסגרת סקר נכסים שבוצע על ידי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב [להלן: "רשות הבדואים"] ובו נראה המבנה. לטענת המבקש, עקב העדר תשתית בסביבת המבנה, חדרו מי הגשמים למבנה וגרמו לנזקים למבנה ועל כן במהלך החורף האחרון [חורף 2012] בוצעו במבנה עבודות שליכט (מלט צבעוני), צבע, חשמל, והותקנו חלונות זכוכית, בנוסף לחלונות התריס של המבנה. עוד אישר המבקש כי במהלך אותן עבודות שיפוץ, הוא הוסיף קיר בטון למניעת זרימת מי הגשמים ובנה חדר שירותים נוסף בסמוך למבנה [לגבי חדר זה הוצא צו הריסה נפרד - א.ב.ג]. עוד נטען, כי המבנה הינו אחד מבין שורה של מבנים הנמצאים באותו מתחם, אשר לגביהם מתנהל מו"מ בין משפחת המבקש לרשות הבדואים, בנוגע להסדרתם כשכונה נפרדת במסגרת העיר רהט. לפיכך, התבקש במסגרת הבקשה ליתן את הדעת לעובדה זו, במסגרת שיקולי בית המשפט. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה מדובר במבנה חדש, שהוקם על תילו של מבנה קודם, על מקרקעין בייעוד חקלאי שלא ניתן להוציא בהם היתרי בניה. המאשימה מתבססת על תצהירו של המפקח אילן אוחיון שגילה את המבנה בשלבי בניה וטרם איכלוס, ואף צילם את המבנה בשלבי הבניה השונים. המשיבה טענה גם לפער משמעותי בהיקף המבנה הקיים ביחס להיקף המבנה הנראה בצילום האוויר אותו הגיש המבקש, ובכל מקרה, כך נטען, אף אם מדובר בשינויים שנעשו במבנה קיים, הרי שמדובר בשינויים במבנה שהוקם ללא היתר ועל כן ניתן להוציא לגביהם צו הריסה מנהלי. המשיבה אינה מכחישה בתשובתה קיומו של מו"מ ע"י רשות הבדואים, אולם לטענתה לא ניתן בשלב זה להעריך סיכויי התממשותו ובכל מקרה, בכל הסכם שייחתם - דין המבנה להיהרס. לטענת המשיבה, המבקש הוזהר שוב ושוב במהלך הבניה שלא להמשיך בה, ולמעשה עשה דין עצמי ועל כן אינו זכאי לסעד המבוקש על ידו. גלגולו של הדיון בבית המשפט, והראיות שנשמעו והובאו 4. ביום 16.5.2012 התייצבו הצדדים לדיון, ובית המשפט הציע לצדדים לצאת ולסייר במקום המבנה. הצדדים בירכו על ההצעה ואכן התקיים סיור עוד באותו יום. במהלך הסיור, בו נכחו המבקש, המפקח אילן אוחיון ומר ברק גרונר נציג רשות הבדואים (וכמובן ב"כ הצדדים), זוהה המבנה, כשהמבקש מראה לבית המשפט את החלק של המבנה שלטענתו היה בנוי עוד קודם לעבודות הבניה. לדברי המבקש, בעת הדיון, המבנה נועד להיות שטח אירוח ומשרד לעסק של אישתו. המבקש הצביע על רמפה בצד הצפוני של המבנה (מחוץ למבנה) שדרכה עלו הנוכחים בסיור לגג המבנה עצמו. בשלב זה, וביחס למשטח בטון שנמצא מדרום למבנה, זוהה על ידי בית המשפט ועל ידי הנוכחים, כי קווי המתאר של המבנה אינם כפי שהיו נראים לכאורה בצילום האוויר משנת 2010, אשר צורף לתגובת המשיבה, וזאת הן בחלק מערבי שהורחב, הן בהוספת הרמפה בצד הצפוני של המבנה שהרחיבה את שטח המבנה והן בהוספת תוספת מעוגלת נוספת בצד המזרחי. בשלב זה של הסיור, טען ב"כ המבקש כי הדרך החד משמעית להשוות את המבנה לתצ"א, היא באמצעות מינוי מומחה. 5. בית המשפט הציע לצדדים, לנוכח ממצאי הסיור, לנסות להידבר ביניהם. ואולם, ב"כ המבקש הודיע כי הצדדים לא הגיעו להבנות, ועל כן התקיים דיון נוסף ביום 21.6.2012. באותו דיון עמד בית המשפט על הנטל המוטל בהליך זה על המבקש וב"כ המבקש ביקש דחייה לצורך המצאת חוות דעת מומחה מטעמו. למרות התנגדות המשיבה לדחיית הדיון, אפשרתי למבקש להגיש שתי חוות דעת: האחת על ידי מפענח תצלומי אוויר, שיידרש לבקר בשטח להשוות בין המבנה הקיים לזה שנראה בצילום האוויר משנת 2010; והשניה - של קונסטרוקטור, שיידרש להשפעת העבודות שבוצעו על יציבות המבנה. לפיכך, קבעתי מועד חדש להצגת חוות הדעת, ליום 16.7.2012. ביום 16.7.2012 התייצבו הצדדים והודיעו כי אין חוות דעת, ועוד הוסיפו כי הגיעו להסכמה שנועדה לייתר את עדותו של מר גרונר (נציג רשות הבדואים), ולפיה הוא יגיש דיווח בדבר המצב התכנוני והתקדמות המו"מ. הצדדים הסכימו לוותר על חקירת מצהירים ועל כן התפנו לסכם בכתב. 6. בסיכומיו, חזר ב"כ המבקש על גרסת המבקש לפיה המבנה הוקם לפני כשלוש שנים ומאז אוכלס. עוד הפנה ב"כ המבקש לעמדת רשות הבדואים ולפיה מתנהל מו"מ בין רשות הבדואים לשבט אלזיאדנה, להעברת מגורי השבט לתחומי העיר רהט, וכי נערך סקר מבנים כמצע לתכנון מפורט עתידי. לטענת ב"כ המבקש, גרסת המבקש לא נסתרה בראיות המשיבה, וכי אין זה הגיוני שהמבנה שנבנה לפני 3 שנים נהרס ותחתיו נבנה המבנה הנוכחי. לטענת ב"כ המבקש, אף אם נבנתה תוספת למבנה המקורי, עדיין אין לצוות על הריסת כל המבנה כולו, אלא לכל היותר על הריסת התוספת למבנה. עוד מוסיף ב"כ המבקש בסיכומיו כי מדיניות שיפוטית ראויה צריכה להביא בחשבון את קיומו של המו"מ ואת סקר המחוברים שבוצע על ידי זרוע שלטונית, ולשקול את האינטרס הציבורי שבביצוע הצו. לטענתו, ממילא בכוונת המשיבה להכשיר את המבנה עם סיום הליכי התכנון, ועל כן האינטרס הציבורי הוא דווקא בהותרת המבנה על כנו, על ידי ביטול צו ההריסה המנהלי. 7. המשיבה, מנגד, בסיכומיה, מדגישה את נטל הבאת הראיות והשכנוע הרובץ לפתחו של המבקש את ביטול צו ההריסה המנהלי. לטענת ב"כ המשיבה, לא הצליח המבקש לסתור את חזקת התקינות של המעשה המנהלי, ולא הצליח לשכנע את בית המשפט כי בניית המבנה הסתיימה וכי הוא אוכלס במועד הביקורים שערך המפקח אוחיון. לטענת ב"כ המשיבה, נפלו סתירות לא מעטות בדברי המבקש עצמו במהלך הסיור, וכי עולה בבירור מצילום האוויר משנת 2010, שהוגש, כי המבנה הנוכחי אינו אותו מבנה שהיה אז. עוד הדגיש ב"כ המשיבה, בסיכומיו, את בחירתו של המבקש שלא להגיש חוות דעת מטעמו, על אף דברי בא-כוחו בסיור, שזו הדרך הראויה להוכיח טענת המבקש. באשר להסכם ההבנות למול רשות הבדואים, הדגיש ב"כ המשיבה כי ההסכם אינו כולל בניה חדשה בתחומי השבט, ועוד שב טען כי אין להמשיך ולבנות בחסות אותו מו"מ נטען. הדיון האם הצו היה דרוש למניעת עובדה מוגמרת? 8. סעיף 238א(א) לחוק קובע כי - 238א (א) הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך המציין כי - (1) לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג; (2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר; (3) ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; 9. צו ההריסה נחתם על ידי יו"ר הועדה המחוזית ביום 30.4.2012, והוא מבוסס על תצהיר מתכננת המחוז מיום 23.4.2012 ולמעשה על ביקורי המפקח אילן אוחיון [להלן: "המפקח"] במקום, בתאריכים שונים החל מיום 25.3.2012 ובהמשך גם בימים 5.4.2012 ו- 17.4.2012. הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות של המצהירים ועל כן אין כל קושי לקבל כראיה את תצהירו של המפקח שצורף לבקשה, על כל חלקיו, לרבות התמונות שצולמו על ידו. עולה מתצהיר המפקח ומהתמונות שצורפו לו, כי בביקורו מיום 25.3.2012 היו המבנה בשלבי בניה וכמובן שלא היה מאוכלס. בתמונות (נספח א' לתצהיר המפקח) נראים גם בלוקים של בטון, חומרי עבודה בתוך ומחוץ למבנה והמקום נראה כ"אתר בניה", לא הושלמה בניית קירות המבנה, לא היה ריצוף, לא היו חלונות ודלתות, ורמפת העליה לגג נראתה חדשה וטריה. עולה מתצהירו של המפקח (ומהתמונות נספח ב/1 ו- ב/2) כי בביקור נוסף שערך במקום ביום 5.4.2012 ו- 17.4.2012 חלה התקדמות בשלבי הבניה, הושלמה צביעת הקירות, הושלמה עבודת הריצוף, בוצעו עבודות חשמל, הותקנו חלונות ודלתות, אולם עדיין אין סימן לאכלוס המבנה. עוד עולה מתצהיר המפקח כי גם ביום הדבקת הצו (2.5.2012) לא היה המבנה מאוכלס עדיין. 10. מנגד כאמור טענת המבקש ולפיה מדובר היה במבנה ישן ש"שופץ קלות" על ידו. אלא שהמבקש, במסגרת תצהירו, לא פירט מתי בדיוק בוצעו עבודות השיפוץ, וחזר בתצהירו על כך שהמבנה היה מאוכלס. 11. הנטל להוכיח כי הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת מונח בעניינינו לפתחו של המבקש [השוו רע"פ 634/97 אילן נקש ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לעיר בני ברק (פורסם במאגרים); ע"פ 9091/09 וחידי סייד שויקי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פורסם במאגרים)]. השאלה אימתי תיחשב בניית מבנה כעובדה מוגמרת היא שאלה שהמבחן לגביה הוא מבחן אובייקטיבי. על בית המשפט לשאול עצמו האם המבנה הגיע למצב מוגמר, ובין היתר גם בשים לב לאיך תוכנן והאם הוא יכול לשרת את בעליו כפי שתכננו. 12. לטעמי, הצליח המבקש להוכיח כי במקום בו קיים המבנה היה מצוי בעבר מבנה אחר. הדבר נראה היטב בצילום האוויר מחודש דצמבר 2010, שצורף לבקשה ואף כנספח ד' לתצהיר המפקח [להלן: "צילום האוויר"]. נשאלת השאלה אם כן, האם המבנה שלפנינו הוא אותו מבנה ישן שהיה במקום בשנת 2010, ואם לא - מה טיבן של העבודות שבוצעו במבנה. 13. לא בכדי עמדתי על הנטל המוטל על המבקש בהליך זה. נוכח שאין מחלוקת שלמבנה הישן אין היתר בניה, ונוכח שאין מחלוקת כי לעבודות שבוצעו במבנה לא היה היתר בניה, קיימת חזקה של תקינות המעשה המנהלי, המבוססת על פעולות שעושים מפקחי הבניה במסגרת תפקידם וגילויים שהם מגלים במסגרת סיוריהם. עמדתי כבר על כך שחזקת התקינות של המעשה המינהלי מניחה יכולת זיהוי של בניה חדשה על ידי מפקחים, ומעבירה את הנטל אל מבקש ביטול הצו להראות כי אין מדובר בבניה חדשה, או למצער - טיבה של אותה בניה חדשה, וזאת במאזן הסתברויות. 14. כאמור, במקרה דנן נערך סיור שטח והתאפשר לבית המשפט לעמוד, ביחד עם הצדדים עצמם, על גגו של המבנה. הדרך לגג היתה באמצעות רמפה חדשה, שלא היתה מחלוקת שהוצבה בעת האחרונה, כחלק מאותן עבודות שיפוץ. אלא שבסיור התגלה כי בהמשך לאותה רמפה, מתחיל גג, וזאת בשונה מהגג של המבנה שנראה בצילום האוויר. המשמעות היא אחת משתיים: או שמדובר במבנה ישן שגגו וקירו הצפוני הורחבו צפונה, או שמדובר במבנה אחר. אני מוכן להניח, לצורך המשך הדיון, כי המבנה הישן לא נהרס, וכי העבודות שבוצעו הינן במהותן עבודות שיפוץ של המבנה הישן. עדות לכך נראתה בסיור עצמו בתוך המבנה ובסביבתו, וכן ברמפה עצמה שגם נראית בתמונות ככזו שנבנתה לאחר שהמבנה היה קיים כבר. גם המפקח, בתצהירו, מציין את רטיבות הבטון של הרמפה, ולא את רטיבות הבטון במבנה עצמו. 15. ועדיין, נשאלת השאלה מה טיבו של אותו "שיפוץ" ומה היקפו? נתון משמעותי שהתגלה בסיור, ולגביו נדמה כי מתאים הביטוי "טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים", הוא שטחו של המבנה, וליתר דיוק - אורכו. בצידו הדרומי של המבנה קיים בית המגורים של המבקש. מבנה המגורים הוא מבנה רחב היקף, מגונן, והכניסה הראשית למבנה היא מצד מזרח. גם הגינה של המבנה נמצאת ממזרח לו והיא כוללת, בין היתר, משטח בטון ארוך ובסופו "כיכר בטון" קטנה. כיכר בטון זו היתה קיימת לטענת המבקש בסיור, כבר משנת 2005, כפי שהיא היום. כיכר זו נראית היטב גם בצילום האוויר, והיא משמשת, ביחד עם מבנה המגורים, קנה מידה להתייחסות לגבי גודלו ואורכו של המבנה נשוא צו ההריסה. 16. בעומדנו כולנו [בית המשפט והצדדים] על גגו של המבנה, במהלך סיור השטח, זוהה כי קווי המתאר של המבנה אינם כפי קווי המתאר שנראים לכאורה בצילום האוויר. נראה כי בנוסף להוספת אותה רמפה בצד הצפוני של המבנה, הורחב גג המבנה גם דרומה והורחב גם מזרחה. נתון זה ניתן היה לראות בוודאות ביחס לאותה "כיכר בטון" שבגינה מדרום למבנה. ממצאי הסיור היו כה משמעותיים בהקשר זה, וביחד עם הדברים שנצפו בתוך המבנה, ניתן לומר כי הרושם הוא שהמבנה שופץ על ידי הרחבתו צפונה ומזרחה, ועל ידי הרחבת הגג עצמו גם דרומה. מהתמונות, מהסיור ומדברי המבקש עצמו, עולה כי המבנה הורחב צפונה על ידי הזזת הקיר הצפוני, הזזה של ממש, אשר איפשרה יצירת תא השירותים והמטבח שבתוך המבנה, ואותה הרחבה אפשרה גם את הנחת רמפת העליה למבנה. בגג עצמו ניתן היה להבחין באותה הרחבה שבוצעה צפונה. גגו של המבנה הורחב גם דרומה, אולם הקיר הדרומי של המבנה (בשונה מהקיר הצפוני) - לא הוזז. המבנה גם הורחב מערבה, הרחבה שכללה מספר מטרים, ולא רק תוספת דקורטיבית שנראית בתמונות בגג המבנה. אותה הרחבה מערבה נצפתה גם על גג המבנה. 17. כאמור, ב"כ המבקש עתר להגשת חוות דעת. אפשרתי לו זאת כמובן, אולם בסופו של דבר לא הוגשה חוות דעת שתסתור את ממצאי הסיור. אי הגשת חוות הדעת פועלת לחובת המבקש: הן בשל עצם העובדה שהנטל להוכיח את היקף השיפוצים ומשמעותם מוטל עליו, והן כיוון שחזקה על המבקש שאם היתה פועלת חוות דעת זו לטובתו היה פועל להשיגה, במיוחד נוכח דברי בא-כוחו כי "הדרך החד משמעית היחידה להשוות את המבנה לתצ"א, מדצמבר 2010 היא באמצעות מינוי מומחה" [פרוטוקול הסיור], וכן בקשתו במהלך הדיון מיום 21.6.2012 (לאחר הסיור), להגיש חוות דעת מומחה להשוואת צילום האוויר ומבנה הקיים ומינוי המומחה הקונסטרוקטיבי. עצם ויתורו של המבקש על הגשת אותן שתי חוות דעת מלמדות שלא יכול היה להוכיח באמצעותן את טענותיו. בוודאי יש בכך משום אי עמידה בנטל הבאת הראיות והשכנוע המוטל על המבקש. 18. אין בידי לקבל טענת המבקש לפיה מדובר בעבודות שיפוץ מינוריות בלבד. לא רק שניתן היה לראות שינויים קונסטרוקטיביים במבנה [הרחבתו צפונה, הרחבת הגג דרומה והוספה בצידו המזרחי], אלא שחזקה היא שמדובר בשינויים קונסטרוקטיביים, שבוצעו בקווי המתאר של המבנה, בחיצוניותו וביציבותו וכי הם מחוייבים בהיתר בניה לפי סעיף 145(א) לחוק. שינוי קונסטרוקטיבי אינו מתבטא בהוספת שטח רצפה או תוספת חדר למבנה, אלא יכול להיות שם שינוי ביציבות המבנה, בגובהו, בגגו ובפתחיו, כמו גם בשינוי הפנימי שנעשה בו. שינויים אלו הם שינויים שהמחוקק ראה לנגד עיניו כשינויים המחייבים היתר בניה, לשם הבטחת בטיחות הציבור, והאינטרס הציבורי שבשמירה על תוכנית בניין עיר שבתוקף. העובדה שלמבנה הקודם לא היה היתר בניה, רק מחזקת את הצורך בהיתר בניה גם לעבודות שבוצעו, ואין בעובדה שמדובר בתוספת למבנה קיים שנבנה ללא היתר, כדי לפטור את הבניה הנוכחית מהיתר בניה [ראו לעניין זה ע"פ (חי') 539/98 חאלד אחמד מחאמיד נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (פורסם במאגרים) וכן עפ"א (ת"א) 80167/05 לוי יוסי נ' עירית תל-אביב-יפו (פורסם במאגרים)]. כאשר מבוצע שינוי כפי שבוצע, חזקה היא שמדובר בשינוי קונסטרוקטיבי והנטל מוטל על המבקש להוכיח כי אין כך הדבר. כאמור, המבקש ויתר על הגשת חוות דעת קונסטרוקטור בהקשר זה, ולא עמד בנטל השכנוע גם בנקודה זו. נוכח האמור, אני קובע כי אמנם שוכנעתי כי מדובר היה בבסיסו במבנה ישן, אולם העבודות שבוצעו בו אינן מינוריות, והן עבודות שכללו שינויים קונסטרוקטיביים מהותיים, שחייבו היתר הבניה. עוד שוכנעתי כי במועדי ביקור המפקח טרם הסתיימו העבודות והמבנה לא אוכלס. 19. די בכל האמור כדי לקבוע כי הצו היה דרוש למניעת עובדה מוגמרת. 20. שקלתי האם נוכח העובדה שמדובר בתוספת למבנה ישן, ראוי כי הצו יהיה מכוון רק לאותה תוספת בניה, ולא לכלל המבנה. סעיף 238א לחוק פותח בביטוי "הוקם בנין חורג". המונחים "בנין" ו- "בנין חורג" מוגדרים בסעיף 1 לחוק כ- "בנין" - כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות - (1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע; (2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל; "בנין חורג" - בנין שלא נתקיימה בו הוראה מהוראותיה של תכנית או של תקנה אחרת לפי חוק זה החלות עליו, בין שניתנו לסוג מיוחד של בנינים ובין שהן חלות עליו בהיותו נמצא באזור או בשטח מיוחד, או שלא נתקיימה בו הוראה של היתר שניתן לבנייתו על-פי חוק הדן בתכנון ובבניה; [הדגשה שלי - א.ב.ג] ההגדרה הרחבה שניתנה למונח "בנין", בסעיף 1 לחוק, מביאה למסקנה כי בנין חורג ייחשב גם בניין ישן שנעשו בו שינויים במבנהו. סעיף 145(א) קובע את הצורך בהיתר בניה גם לתוספת למבנה קיים, ומכאן גם שכאשר תוספת זו נבנית ללא היתר, ניתן לצוות על הריסתה, אף בצו מינהלי [השוו ר"ע 135/86 דוד בלנגה נ' שמעון רודיק ואח', פ"ד מ(2) 239]. במקרה שלפנינו, מדובר בשיפוץ משמעותי, הכולל כאמור הזזת קירות, הרחבת גג והרחבת המבנה עצמו, וללא חוות דעת קונסטרוקטור סותרת לא נותר אלא לקבוע כי היקף עבודות הבניה יורד לשורשו של המבנה הישן עד כי אין עוד להפריד בין הישן לחדש, והכל, כמקשה אחת, נמצא תחת עבודות בניה שבוצעו ללא היתר. מטעם זה, יש לקבוע כי הצו יחול על כלל המבנה. טענותיו הנוספות של המבקש, לעניין קיומו של מו"מ בינו לבין רשות הבדואים 21. כאמור, נטען על ידי המבקש כי המבנה משמש את המבקש לאירוח ולעסק משפחתי, וכי מתנהל מו"מ בין משפחת המבקש לרשות הבדואים ובמסגרתו מתוכנן תכנון עתידי למקום שיאפשר הכשרת המבנה. בהתאם להסכמה הדיונית, צירף המבקש לסיכומיו את אותו מסמך עדכון שנערך על ידי מר ברק גרונר, הממונה על ניהול המו"מ עם שבט אלזיאדנה ברשות הבדואים. ממסמך זה עולה כי בשנת 2000 החליטה ממשלת ישראל על הקמת שכונה של היישוב רהט לטובת הסדרת התיישבותם של בני שבט אלזיאדנה. בשנת 2007 החלה רשות הבדואים בסקר התכנות לתכנון שכונה חקלאית לכל פלגי השבט, ובשנת 2010 נחתם הסכם עם הפלג המזרחי. עוד עולה כי בשנת 2012 גובש מתווה לתוכנית מתאר והתבצעו תיאומים עם רשויות התכנון, משרד החקלאות, רשויות מקומיות ומשרד הגנת הסביבה, ושבשנה זו התבצע סקר מבנים בפלג המזרחי על מנת לספק תמונה למתכננים לעניין איכויות הבניה ואפשרות שילובם של המבנים במסגרת התכנון. לבסוף, מציין מר גרונר, במסמך העדכון, שבחודשים האחרונים קיימים מגעים בין המועצה האזורית בני משעון לבין עיריית רהט, במטרה לגרוע את השטח מתחומי המועצה האזורית ולהעבירו לרהט, וכי במקביל בוצע תכנון מוקדם עפ"י סקר המבנים כמצע לתכנון מפורט, אולם טרם הופקדה תוכנית כלשהי. עמדתי כבר בעבר על כך שטענה שעניינה ביטול או אפילו עיכוב ביצוע צו הריסה מטעמים של "צדק" היא טענה מקוממת מטבעה והיא למעשה חותרת תחת אכיפתו של החוק. ספק בעיני האם ניתן להעלות טענה מסוג זו הנטענת על ידי המבקש. המבקש אינו יכול לתקוף החלטה כדין של הרשות המינהלית לאחר שהוא עצמו פעל בניגוד לחוק, ובוודאי שאינו יכול להסתמך לשם כך במו"מ שסופו מי ידע. עצם החשיבה לפיה המבקש יכול לנהל מו"מ מחד, ומאידך להמשיך ולבנות שלא כדין, מקוממת. הדברים נכונים שבעתיים כאשר המבנה כלל אינו דרוש למגורי המבקש ומשקל טענתו של המבקש מזערי ביותר. אין ולא יכול להיות בשום מסמך כוונות של המדינה או הסכם עקרונות, משום מתן הכשר לבניה שלא כדין. לכל היותר ישנה הבנה שלפיה לא יהרסו בשלב זה מבנים קיימים, במסגרת אותו שטח עליו מבוצע סקר נכסים. ואולם, ברור כי המשך בניה תחת ניהול אותו מו"מ חותרת תחת עקרונות המו"מ ובוודאי שהיא חותרת תחת הוראות החוק המפורשות. לא מצאתי במסמך שהוגש על ידי מר גרונר טעם המצדיק את הבניה שבנה המבקש ולא מצאתי טעם המצדיק את ביטול צו ההריסה. לא מצאתי באותו מסמך אופק תכנוני ממשי הנראה לעין. הדרך להכשרת המבנים או ליצירת תוכנית מתאר שעל פיה ייבחן האם בכלל ניתן יהיה להכשיר את המבנה הספציפי, ארוכה ביותר וסופה עדיין לא נראה לעין. אין גם מקום לעיכוב ביצוע צו ההריסה בחסות אותו מו"מ. האינטרס הציבורי מחייב דווקא הריסת המבנה, שהורחב ללא היתר או רשות, וזאת על מנת שלא יצא חוטא נשכר. בוודאי נכונים הדברים שעה שאין מדובר במבנה הדרוש למגורים ואין כל אפשרות להכשרה וודאית של המבנה באופק הנראה לעין. סוף דבר 22. מדובר במבנה ישן שבוצעו בו עבודות בניה נרחבות, בעלות היבטים קונסטרוקטיביים, אשר היה בהן כדי לשנות את יציבות המבנה, תוך הרחבתו מזרחה וצפונה ותוך שינוי מהותי בגג המבנה. העבודות יצרו למעשה מבנה חדש על בסיס מבנה קיים, שאף הוא היה בנוי ללא היתר. עבודות הבניה לא הסתיימו במועד ביקורי המפקח, והמבנה לא היה מאוכלס, ומשכך יש לקבוע כי צו ההריסה נחתם כדין והוא היה דרוש למניעת עבודה מוגמרת. יש לדחות גם טענת המבקש לעיכוב ביצוע צו ההריסה נוכח המו"מ המתנהל למול רשות הבדואים, וזאת מן הטעמים שצויינו לעיל. 23. נוכח כל האמור, דין הבקשה להידחות, ואני קובע כי צו ההריסה בתוקף וניתן לבצעו. 24. בנסיבות בהן למעשה חסך המבקש בזמן השיפוטי כשוויתר על חקירת מצהירים ואף על הגשת חוות דעת נוספות, סבורני שנכון יהיה לאפשר למבקש להרוס בעצמו את המבנה ובכך לקבל לידיו את הפיקדון שהפקיד בתיק, אולם זאת בתוך זמן מוגבל. ככל שלא יעשה כן המבקש, ראוי כי הפיקדון ישמש לכיסוי הוצאות המשיבה בהליך דנן ובביצוע ההריסה. 25. נוכח חג סוכות וחג הקורבן המתקרב בסוף חודש אוקטובר, והצורך גם בהיערכות משטרתית, ובשים לב לאפשרות שהחלטתי לתת בידי המבקש לבצע הריסה עצמית של המבנה, אני מורה כדלקמן: (א) ניתנת שהות למבקש להרוס בעצמו את המבנה כולו, ולסלק מהמקום את שרידיו, וזאת עד ליום 5.11.2012. ככל שהמבקש יעמוד בלוח זמנים זה, והדבר יאושר על ידי מפקחי המשיבה, יושב למבקש הפיקדון שהפקיד בתיק בית המשפט; (ב) ככל שהמבקש לא יהרוס בעצמו את המבנה עד ליום 5.11.2012, יחולט הפיקדון לטובת המשיבה לכיסוי הוצאותיה בהליך זה, והמשיבה תהיה רשאית לבצע את צו ההריסה בעצמה בתוך 90 (תשעים) יום החל ממועד זה. בניהמבנההיתר בניה