1. מחלוקת רכושית בין הצדדים עומדת להכרעתי. שתי תביעות מטעם התובע (שהינו גם הנתבע-שכנגד, ולהלן - התובע), וכן תביעה-שכנגד מטעם הנתבעת (והתובעת-שכנגד, ולהלן - הנתבעת) - אשר הדיון בכולן אוחד - הינן נדבך נוסף במסכת ארוכה ורבת-שנים של תביעות הדדיות והליכים משפטיים שונים בין הצדדים. הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י ב-1.1989, נפרדו סופית בחודש 7.2003 והתגרשו זה מזה ב- 2.10.2005. בשנים בהן היו נשואים - חוו מספר משברים בזוגיות, שהובילו למספר פרידות, וכתוצאה מכך במהלך שנות נישואיהם חיו יחדיו ולחוד לסירוגין. לבני הזוג שני ילדים, +++ - יליד 1990, המתגורר עם התובע, ו+++ - ילידת 1994, המתגוררת עם הנתבעת. התביעות ההדדיות שלפניי עתה עניינן איזון משאבים, ביחס לזכויות ולחובות שונים, אשר נצברו במהלך הנישואין, ובנוסף, תביעה מטעם הנתבעת לקבלת פיצויים בגין נזקים שגרם לכאורה התובע לרכוש הנתבעת. רקע כללי להגשת התביעות ההדדיות 2. כרקע לתביעות אלו, יצויין, כי הוגשה על ידי התובע תביעה לשמירת זכויות עוד בשנת 2005 (תמ"ש 24638/02) אולם בירורה התעכב עקב הליכי פשיטת רגל בהם היה מצוי התובע וצו עיכוב הליכים שניתן. משבוטל הצו ובוטלו הליכי פשיטת הרגל, עקב אי-שיתוף פעולה מצד התובע וחוסר תום לב בהתנהלותו, חודשו ההליכים באותו תיק. ביום 1.2.2007 ניתן פסק דין בבית משפט זה באותה תובענה, בו נכללה, בין היתר, הצהרה זו: "בנכסי האיזון ייכללו זכויות הנתבעת בקרן תגמולים דפנה, בקרן גמל גל ובקרן השתלמות בבנק הבינלאומי וחסכון בבנק הפועלים בחשבון מס' +++, ככל שנצברו בתקופת הנישואין, התובע זכאי למחציתם" (עמ' 5 לפסק הדין שורות 9-11). עוד נפסק שם כי: "כן ייכללו בנכסי האיזון זכויות התובע בקופת גמל גל ובמגדל, ככל שנצברו בתקופת הנישואין, התובעת זכאית למחציתם" (שם, שורות 13-14). יצויין כי פסק הדין בתובענה הנזכרת ניתן טרם הוספת סעיף 5א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן - חוק יחסי ממון) בשנת 2008, אשר לפיו ניתן להקדים את המועד לביצוע איזון משאבים אף טרם גירושין. לפיכך, דובר באותה עת בתובענה לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון, ולמתן פסק דין הצהרתי בלבד (אשר אף בהתייחס לכך היו דעות כי לא ניתן לעשות כן נוכח התנאי של מועד עריכת האיזון, שהוא יום פקיעת הנישואין), בניגוד למצב המשפטי כיום לפיו תיתכן הושטת סעד אופרטיבי של איזון משאבים אף טרם פקיעת הנישואין, בתנאים הקבועים בחוק. 3. במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, בין היתר על פסק הדין בתמ"ש 24638/02 הנזכר, הגיעו הצדדים לכדי הסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין (11.3.2008), ולפיה, פסק הדין האמור של בית משפט זה - יבוטל, למעט שורות 9-11 בעמ' 5 לפסק הדין (שהן הקטע שצוטט לעיל), תיוותר בידי התובע זכות להגיש תביעה כספית ביחס למספר נושאים, כפי שנקבע שם, בין היתר ביחס לזכויות התובע בפנסיה שנצטברה על שם הנתבעת, וכן ביחס לחובות שהצטברו לטענתו במהלך הנישואין; ואילו בידי הנתבעת תיוותר זכות להגיש תביעה מצידה כנגד התובע כפי שנקבע שם. שני תנאים נקבעו להגשת תביעה כאמור בידי מי מהצדדים: האחד - הגשת תביעה תיעשה בתוך 60 ימים, והשני - הפקדת סך של 10% מסכום התביעה בקופת בית המשפט להבטחת הוצאותיו המשפטיות של הצד שנתבע. עוד הוסכם, כי ככל שלא תוגש תביעה בידי מי מהצדדים במועד שנקבע לכך - יישאר על כנו פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בנושא הרכוש. 4. כתב התביעה בתמ"ש 16284/05 הוגש מטעם התובע ביום 11.5.2008, דהיינו בתוך התקופה שנקבעה בהסכמת הצדדים, והדיון בתביעה זו אוחד עם הדיון בתיק תמ"ש 16283/05, אשר הוגש לאחר הגשת הערעור אולם לפני שמיעתו, ועפ"י פסק הדין בערעור אוחד תיק זה עם התביעה החדשה. הנתבעת הגישה כתב תביעה-שכנגד ביום 16.10.2012, ובו כללה, כאמור, הן תביעה מצידה לאיזון משאבים בזכויות ובחובות, והן תביעה לפיצויים בגין נזקים לכאורה שנגרמו לה. אדון בתביעות הצדדים כסדרן. תמ"ש 16283/05 - טענת הצדדים 5. לטענת התובע, הוא נשא לבדו בתשלום חובות משותפים לשני הצדדים כלפי צדדים שלישיים. על כן, על הנתבעת להשיב לתובע מחצית מן הסכומים ששילם בפועל לצדדים השלישיים וכן לשאת במחצית מן היתרה של כל חוב משותף, ככל שנותרה יתרה, עד לסיום פרעון כל החובות. ואלו הם החובות אשר נכללו בכתב התביעה ואשר נטען בפי התובע כי הינם משותפים ועל הנתבעת לשאת במחציתם: חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי מר ג.נ. כנגד התובע בלבד; חוב לחברת החשמל; חוב לבנק טפחות; חובות בשלושה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו בידי זוכים שונים כנגד התובע ו/או חברת +++ אותה ניהל התובע (סעיפים 23-27 לתצהיר התובע); חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי נרקיס א.ל. סחר שירותים בע"מ כנגד התובע; חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי יצחק קוסמן כנגד התובע; חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי בזק בינלאומי בע"מ כנגד התובע; חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי בנק הפועלים בע"מ כנגד התובע; חוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח בידי דוד שולץ כנגד התובע. 6. הנתבעת טענה, מנגד, כי ככלל אין לחייבה לשאת בחובות התובע, מאחר שהתובע לא פירנס כלל את התא המשפחתי ולא תרם לו, הוא אף הבריח כספים ומשכורות שקיבל והפקיד אותם בחשבונות בנק של חבריו, ואף יצר חובות אשר הנתבעת לא ידעה אודותם. חובות התובע נוצרו על רקע צרכיו האישיים ותוך הפרת חובת הנאמנות כלפי הנתבעת. מכאן, על רקע התנהלותו חסרת תום הלב של התובע, אין הנתבעת חייבת לשאת במחצית מן החובות. כמו כן, מאחר שבני הזוג חיו לאורך השנים לסירוגין יחד ולחוד, הרי לצורך עריכת איזון המשאבים יש להתייחס אך ורק לשנים בהן חיו הצדדים יחדיו, תחת קורת גג אחת, ולהוציא מכלל האיזון את הנכסים שנצברו במשך השנים בהן התגוררו בנפרד זה מזה, ולא להתחשב בהם (ראו למשל, סעיף 15 לכתב ההגנה; סעיף 53 לסיכומי הנתבעת). לפיכך, אין להורות על שיתוף הנתבעת בחובות שצבר התובע בעת שהצדדים חיו בנפרד. בנוסף, ולגופם של החובות הספציפיים הנטענים, השיבה הנתבעת כי אין היא חייבת לשאת במחציתם: תיק ההוצל"פ שפתח ג.נ. מקורו בחובות של התובע בלבד, ובנוסף, לא זו בלבד שהנתבעת לא היתה מודעת לנסיבות יצירת החוב, הוא אף הוסתר מפניה במכוון; החוב לחברת החשמל נצבר על ידי התובע בלבד; החוב לבנק טפחות נוצר לאחר שהנתבעת כבר לא גרה בדירה המשותפת, ולאחר שמונה בחודש 8/2003 כונס נכסים למכירת הדירה וניתן צו פינוי. חרף מינוי כונס הנכסים, המשיך התובע לגור בדירה שלא כדין, והחוב הנטען הינו התשלום ששילם התובע לכונס הנכסים על מנת שיוכל להמשיך לגור בדירה חרף צו הפינוי, וכלל איננו חלק מן התשלומים השוטפים על חשבון הלוואת המשכנתה. לכן, אין מדובר בחוב בר איזון; חובות חברת ++++. אינם בני איזון מכיוון שהחברה הוקמה בשנת 1995, שעה שהצדדים היו פרודים זה מזה, ולכן אין מדובר בחוב של עסק אשר נועד לייצר פרנסה לתא המשפחתי, ומכאן שאיננו בר איזון; גם החובות הנטענים כלפי האדונים קוסמן ושולץ נוצרו בשנים 95-96' כאשר הצדדים היו פרודים, ועל כן אין מדובר בחוב בר איזון; החובות כלפי בזק, נרקיס ובנק הפועלים נוצרו על ידי התובע ללא ידיעת הנתבעת, ומאחר שהתובע נהג להבריח כספים מן התא המשפחתי כי אז אין לחייבה לשאת בחובותיו. תמ"ש 16283/05 - דיון והכרעה חובות בני איזון - כללי 7. התובע טוען כי על הנתבעת לשאת עמו בחובות, אשר פורטו בתביעתו. הלכה היא שכשם שזכאי בן זוג ליהנות מן הפירות שנוצרו במהלך החיים המשותפים, כך חייב הוא לשאת גם בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים. גישה זו, שורשיה אמנם בהלכת השיתוף והיא הוחלה בחוק גם ביחס לבני-זוג אשר חל לגביהם הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (ולהלן - החוק) - כבענייננו (על תחולת החוק בענייננו אין חולק). ברבות השנים גובשו בפסיקה כמה חריגים ביחס לחובות אשר יוחרגו ולא ייכללו באיזון המשאבים, כגון חובות שנוצרו כתוצאה מפעילות חריגה של אחד מבני הזוג (תמ"ש (י-ם) 2130/07 נ.ק. נ' ל.ק. (לא פורסם, 6.10.2011)); חובות בעלי אופי אישי מובהק; חובות שמקורם בהפרת נאמנות כלפי בן הזוג השני; חובות שנוצרו ביחס לרכוש נפרד שאינו נכלל בנכסי האיזון, וכדומה (תמ"ש 23591-04-10 נ.כ. נ' ר.כ. (לא פורסם, 2011), פסקאות 18-19). המקור המשפטי לחיוב בן זוג אחד בחובות בן זוגו מצוי בסעיף 6 לחוק, בגדרו נקבע, כי בעת עריכת איזון משאבים יש להפחית מתוך שווי נכסיו של כל אחד מבני הזוג את שווי החובות המגיעים ממנו. אכן, משטר איזון המשאבים נועד על מנת להימלט מהצורך, שהיה קיים עת שלט משטר "חזקת השיתוף" ובו נצרך בן הזוג אשר על שמו לא היה רשום נכס להביא ראיות כי הנכס נצבר בתקופת הנישואין ומחציתו שייכת לו. על פי משטר איזון המשאבים אין צורך בכך, כל רכוש חיובי או שלילי (חוב) ככל שנצבר בתקופת הנישואין וככל שאינו מוצא מנכסי האיזון (על פי הוראת סעיף 5 לחוק) ייכלל בנכסי האיזון ללא צורך בהוכחת נסיבות היווצרותו לכאורה. עם זאת, ככל שמדובר בנכס שלילי, אשר בהתייחס אליו מבקש בן הזוג בעל החוב - אשר מחזיק בידיו את המידע אודות החוב - לכוללו בנכסי האיזון יש מקום, מכח העיקרון שלא לפגוע בזכות הקניין של בן הזוג האחר, שלא יחוייב בחוב שאיננו בר-איזון ואשר אין לו כל מידע אודותיו, ומכח עקרונות תום הלב והנאמנות החלים על בן הזוג בעל החוב כלפי בן זוגו לפעול בשקיפות ובגילוי כל מידע שבידו בהתייחס לחוב - יש בידי בן הזוג האחר הזכות לבחון את מהות החוב ומועד היווצרותו ולבדוק האם אכן יש לכוללו בנכסי האיזון. בהעדר יכולת לדלות מידע במקרה בו המידע מצוי אצל בן הזוג בעל החוב יוטל החיוב להביא את כל המידע האמור אודות החוב על בן הזוג בעל החוב ובהימנעותו מלעשות כן, לא ייכלל החוב בנכסי האיזון. 8. משכך, ככלל, בשעה שעולה טענה בדבר קיומם של חובות שיש לכוללם בנכסי האיזון, יש להניח תחילה תשתית ראייתית מספקת בדבר קיומם של החובות, מהותם, ומועד היווצרותם - והנטל בעניין זה מוטל על כתפי הטוען לקיומם של החובות. ככל שיש לבן הזוג השני טענה, כי מדובר בחובות שאינם בני-איזון, מוטל נטל ההוכחה בעניין זה על כתפיו (תמ"ש (ר"ג) 87544/00 ש.ש. נ' ג.ש. (לא פורסם, 31.5.2010)), ככל שיכול הוא ללקט מידע, ולמעט ביחס לחוב שלגביו כל המידע בנוגע לחוב מצוי בידי בן הזוג הטוען לקיום החובות כאמור, שאז יוותר על כתפיו מלוא הנטל להוכיח כי יש לכלול את החוב הנטען בנכסי האיזון. 9. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי יש להחריג מראש מתוך איזון המשאבים את כל חובות התובע אשר נוצרו בתקופות בהן חיו הצדדים בנפרד זה מזה, מסיבה זו בלבד, אף ללא צורך לבחון את החוב הנטען לגופו: ראשית, יש לבחון כל חוב לגופו, לפי טיבו ומהותו, ונקודת המוצא הינה שכל עוד בני הזוג נשואים זה לזה, ופרידתם זמנית, אינה סופית, ואיננה בגדר "קרע בלתי הפיך", כי אז ההנחה הראשונית, כאמור, היא שהוצאותיו של כל בן זוג הינם נכס בר-איזון. מובן, כי פרידת הצדדים הינה נסיבה כבדת משקל שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע האם חוב מסויים אמנם בר איזון הוא, אם לאו, וכן לשקול האם להקדים את המועד הקובע להערכת שווי נכסי האיזון כך שחוב מסויים לא ייכלל בנכסי האיזון, ולא מן הנמנע כי חובות מסויימים שיצר בן זוג אחד בעת שחי והתגורר בנפרד מבן הזוג האחר נועדו, מטבע הנסיבות, למטרותיו האישיות בלבד, ועל כן לא ייכללו בנכסי האיזון. ברם, לא תישלל מראש השתתפות בן זוג אחד בחובות שנוצרו בידי בן הזוג האחר בעיתות פרידה זמנית של הצדדים, מסיבה זו בלבד, כאשר חוטי התא המשפחתי המחברים את בני הזוג הנשואים זה לזה - טרם נחתכו. שנית, במישור הראייתי, הנתבעת לא הוכיחה את המועדים המדוייקים שבהם גרו הצדדים יחדיו או בנפרד לאורך השנים, נשמעו גרסאות שונות וחלוקות לעניין זה, ובסופו של יום ידועות בעיקר השנים בהן חיו הצדדים יחדיו ולחוד, אך לא הובא מידע מדוייק לגבי תאריכי תחילת הפרידות ומועדי סיומן. לעניין טענת הנתבעת, יש חשיבות רבה לקביעת המועדים, שכן הם עשויים להשליך במישרין על ההכרעה האם החוב הינו משותף אם לאו. סיכומה של נקודה זו, בהמשך להלכה הכללית בעניין התחשבות בחובות בעת עריכת איזון משאבים, על התובע להעמיד בסיס ראייתי מספק לקיומו של חוב שנוצר במהלך נישואי הצדדים טרם פקיעתם (וזאת נבחן להלן), לרבות נסיבות יצירתו, טיבו ומהותו, ולעניין זה פרידה זמנית של הצדדים בעת יצירת החוב לא תביא באופן גורף להחרגת חובות שנוצרו בתקופת הפרידה הזמנית, אולם ניתן יהיה להוכיח שתקופת הפרידה כן רלבנטית לצורך הכללת או אי-הכללת חוב ספציפי בנכסי האיזון. 10. עם זאת, יש מקום לקבל את טענת הנתבעת באופן חלקי, ככל שמתייחסת היא לפרידתם האחרונה של הצדדים זה מזה, אשר בשונה מן הפרידות שקדמו לה - לא היתה זמנית אלא קבועה, ועל כן ניתן להניח שהוצאות או חובות שהוצאו החל מהתרחשותה ואילך לא שימשו עוד לרווחת התא המשפחתי, אשר התפצל באורח בלתי-הפיך, כן ניתן להניח כי הוצאו לצרכים אישיים מובהקים של כל אחד מהצדדים. על כן, מצאתי כי ישנה הצדקה בנסיבות אלו לפעול בגדר הסמכות הקבועה בסעיף 8(3) לחוק יחסי ממון, ואשר בגדרה רשאי בית המשפט במסגרת איזון המשאבים "לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע". לכן, ככלל, איזון המשאבים, כפי שיצויין בהמשך, יחושב לפי מועד פקיעת הנישואין, כאמור בסעיף 5 לחוק יחסי ממון; אך מוצדק לקבוע כי חלק מן החישוב, ככל שנוגע הוא לחובות אשר הצדדים ביקשו לכלול במסגרת איזון המשאבים, כמפורט בתביעה זו וכן בתביעה-שכנגד אשר תידון בהמשך, יחושבו לפי שוויים במועד פרידתם הסופית של הצדדים, ולא להביא בתוך איזון המשאבים את החובות אשר נוצרו לאחר מועד זה. במובן זה, ישמש מועד הפרידה האחרונה של הצדדים זה מזה (7.2003) כמועד ציון הדרך הקובע לעניין השתתפות כל אחד מן הצדדים בחובות בן-הזוג השני (ולהלן, לעניין חובות הצדדים בלבד - "המועד הקובע"). 11. באשר לטענת הנתבעת בדבר הברחת כספים ומשכורות מן התא המשפחתי - טענה זו עלתה בפיה הן ביחס לדרישת התובע כי הנתבעת תשתתף בחובותיו והן ביחס לדרישתו להשתתף בזכויותיה. מטעמי נוחות מצאתי לנכון לדון בטענה זו במסגרת הדיון באיזון הזכויות, בהמשך הדברים, אך הקביעות שם רלבנטיות, כמובן, גם כאן. תמ"ש 16283/05 - מן הכלל אל הפרט אבחן אפוא את החובות הנטענים בפי התובע אחד לאחד. 12. חוב בתיק הוצאה לפועל כלפי מר ג.נ. מר ג.נ. הינו גיסה של הנתבעת. מר ג.נ. הינו זוכה בתיק הוצאה לפועל אשר נפתח לפני המועד הקובע כנגד התובע בלבד, בגין שני חובות שפרע מר ג.נ. כלפי צדדים שלישיים, במעמדו כערב לחובות של התובע כלפי הצדדים השלישיים (ביחס לאחד החובות, כמפורט להלן, שימש מר ג.נ. כערב גם של הנתבעת). בגין פרעון שני החובות גם יחד, הגיש מר ג.נ. (כמו גם ערבה נוספת), תביעה כספית לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. +++), בגדרה תבע את התובע בלבד לשיפוי כספי עקב פרעון חובות התובע במעמדו כערב. ניתן פסק-דין לזכותו, בהמשכו פתח מר ג.נ. כנגד התובע תיק הוצל"פ +++. לטענת התובע, שני החובות שפרע מר ג.נ. כלפי צדדים שלישיים כערב, ואשר כתוצאה מפרעונם נפתח כנגדו תיק ההוצאה לפועל כאמור, הינם חובות בני איזון באופן המחייב השתת מחצית מגובה החוב בתיק ההוצאה לפועל על כתפיה. שני החובות אשר מר ג.נ. פרע כלפי צדדים שלישיים במעמדו כערב, המשמשים בסיס לתיק ההוצאה לפועל, הינם: פרעון חוב כערב לפי שטר חוב במסגרת הסכם שכירות, ופרעון חוב כלפי בנק המזרחי, כמפורט להלן. עוד טען התובע, כי בין השנים 1998 ועד 2007 הוא שילם לתיק ההוצאה לפועל סכומים שונים, כמפורט בתצהירו, ועל הנתבעת להשיב לו מחצית מן הסכומים אשר שילם בפועל לתיק ההוצאה לפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובנוסף עליה לשאת במחצית מיתרת החוב אשר נותרה בתיק ההוצל"פ כלפי מר ג.נ. ולחלופין להשיב לתובע מחצית מכל סכום אשר ישלם בעתיד לבוא לתיק ההוצל"פ. א. חוב שמר ג.נ. פרע בגין שטר חוב לפי הסכם שכירות: 13. אין מחלוקת כי הצדדים שכרו יחדיו נכס מקרקעין, אשר שימש בין היתר כגן הילדים אשר הופעל בידי הנתבעת (עמ' 16 לעדות הנתבעת). כערובה למילוי התחייבויותיהם לפי הסכם השכירות מסרו הצדדים לידי משכירת-הנכס שטר חוב, מיום 11.6.1989 (צורף כנספח א1 לתצהיר התובע), כשהצדדים חתומים עליו כעושי השטר. על שטר החוב חתמו גם מספר ערבים, קרובי משפחתה של הנתבעת, וביניהם מר ג.נ.. שטר החוב הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בגין חוב כלפי המשכירה לפי הסכם השכירות, ובסופו של יום כמה מן הערבים, בהם מר ג.נ., פרעו את החוב כלפי המשכירה. הנתבעת טענה תחילה כי תיק ההוצאה לפועל כלל לא נפתח בגין חוב השכירות, שכן החוב שנוצר בגין דמי השכירות נפרע בידי הנתבעת כבר בשנת 1991 (סעיף 4 לכתב ההגנה מטעמה). בחקירתה הנגדית, שינתה הנתבעת גרסתה, והודתה כי אמנם נוצר חוב כלפי המשכירה בגין מגורי הצדדים בנכס, ואשר בעטיו המשכירה אף נקטה נגד הצדדים בהליכים משפטיים, דבר שהוביל בסופו של דבר לכך שהערבים פרעו את החוב כלפיה (עמ' 17-18 לעדות הנתבעת). כאשר נשאלה האם מוטלת עליה אחריות לשאת במחצית הסכומים ששילם התובע לבני משפחה בגין פרעון החוב למשכירת הנכס, השיבה: "כן, אני צריכה להיות שותפה לחובות כמו לזכויות" (עמ' 18 לעדות הנתבעת). יתר על כן, בתצהירו ציין מר ג.נ. מפורשות כי תיק ההוצל"פ נפתח בין היתר בגין חוב ששולם עקב פרעון שטר החוב הנזכר. לבסוף בסיכומיה בכתב, זנחה כליל את טענותיה בעניין פרעון החוב עקב הסכם השכירות, ולמעשה, לא נותרה מחלוקת, בסופו של יום, כי מדובר בנכס ששכרו שני הצדדים והחוב שנוצר כלפי המשכירה הינו משותף. מכאן, שגם פרעון החוב בידי הערב מר ג.נ. יצר חוב משותף של הצדדים כלפיו, חרף העובדה שתביעתו הכספית הוגשה כנגד התובע בלבד, וכך גם תיק ההוצל"פ, כתוצאה משיקוליו האישיים של מר ג.נ. (עמ' 29 לעדות מר ג.נ.). ב. חוב שמר ג.נ. פרע כלפי בנק המזרחי: 14. בשלהי שנת 1988 (ימים ספורים טרם נישואי הצדדים) פתחו הצדדים חשבון בבנק המזרחי המאוחד בע"מ. כפי שעולה מטופס פתיחת החשבון, נספח א2' לתצהיר התובע, חשבון זה נפתח על שם העסק של התובע (שם החשבון הינו: "+++") כחשבון משותף לשני הצדדים (ח-ן +++). בשלב מסויים נוצר חוב בחשבון הבנק, אשר כמפורט להלן - קיימת מחלוקת בנוגע לנסיבות היווצרותו, ולכך אשוב בהמשך. מר ג.נ., כמו גם קרובי משפחה נוספים של הנתבעת, חתם בחודש 10.1989 על "כתב ערבות מתמדת להבטחת כל חוב" כלפי הבנק, אשר צורף כנספח א' לתצהירו של מר ג.נ.. כתב הערבות מגדיר את היקף ערבותו של מר ג.נ. כלפי חובותיו של התובע כלפי הבנק. יובהר, כי כתב הערבות נועד להבטיח סילוקם של חובות אשר התובע בלבד, אשר רק הוא הוגדר כ"לקוח" לפי כתב הערבות, יהיה חייב לבנק. עוד יודגש, כי הנתבעת איננה מוזכרת בכתב הערבות, איננה מוגדרת כ"לקוח" לפיו, כתב הערבות על פניו לא נועד להבטיח את סילוק חובותיה כלפי הבנק, והיא איננה חתומה על כתב הערבות. 15. לאחר שנוצרה יתרת חובה בחשבון המשותף (כפי שעולה מדף חשבון מיום 1.4.1992 שצורף כנספח לתצהירו של מר ג.נ.), ועל רקע קיומו של כתב הערבות, הגיש הבנק תביעה כספית כנגד שני הצדדים, וכן כנגד הערבים לפי כתב הערבות הנזכר - לרבות כנגד מר ג.נ.. בהעדר הגנה, ניתן ביום 20.5.1992 פסק דין כנגד מר ג.נ. (צורף כנספח ב' לתצהיר מר ג.נ.), ולבסוף מר ג.נ. פרע את החוב כלפי הבנק. עקב פרעון החוב כלפי הבנק, הגיש מר ג.נ. תביעה כספית כנגד התובע בלבד, תביעה לשיפוי אשר הוזכרה לעיל, ובעקבות קבלת פסק דין לזכותו, פתח כנגד התובע את תיק ההוצל"פ הנזכר. 16. גם ביחס לחוב זה טען התובע כי מר ג.נ. פרע חוב של שני הצדדים כלפי הבנק, ומכאן שיש להשית על הנתבעת מחצית מחוב ההוצל"פ כלפי מר ג.נ.. לדבריו, החוב כלפי הבנק נוצר עקב משיכות יתר שביצעו הצדדים מחשבון הבנק המשותף, ועל כן מדובר בחוב של שני הצדדים כלפי הבנק (סעיף 7 לתצהיר התובע). 17. לעומתו, טענה הנתבעת כי מקור החוב הוא בהלוואה שנטל התובע מן הבנק, והכחישה שמשכה כספים מן החשבון המדובר (עמ' 18 לעדות הנתבעת). לטענתה, לא זו בלבד שהתובע נטל הלוואה על דעת עצמו, אלא שהנתבעת לא ידעה על ההלוואה ועל השימוש שנעשה בה, והתובע אף הסתיר מפניה באופן מכוון את עובדת נטילתה מן הבנק. יתר על כן, התובע אף הסתיר מפניה כי קרובי משפחתה, ובכללם מר ג.נ., הסכימו לשמש כערבים כלפי הבנק לפרעון ההלוואה (עמ' 19 לעדות הנתבעת). מר ג.נ. העיד אף הוא כי התובע ביקש ממנו שלא לגלות דבר לנתבעת (עמ' 28 לעדות מר ג.נ.; סעיף 3 לתצהיר מר ג.נ.). 18. מבין שתי הגרסאות, אמינה בעיניי גרסת הנתבעת בהקשר זה, אשר נתמכה אף בעדותו של מר ג.נ., כמו גם בכתב הערבות עצמו, ואשר על פיו ערב מר ג.נ. לחובותיו של התובע בלבד. יתר על כן, התובע לא תיאר ולא פירט, וממילא אף לא הניח תשתית ראייתית מתאימה, באשר לשימוש שנעשה בכספים אשר נלקחו כהלוואה או נמשכו מהחשבון ויצרו חוב כלפי הבנק, והאם בפועל שימשו הכספים שנמשכו למטרה משותפת למען העסק ולטובת התא המשפחתי, או ששימשו לענייניו האישיים הפרטיים של התובע. בנסיבות אלה, ובפרט על רקע העובדה שהוכח כי משיכת הכספים מהבנק הוסתרה במכוון מפני הנתבעת, על דעת התובע והגיס, לא ניתן להניח כי הכספים שימשו למשק הבית המשותף למטרה משותפת או כי החוב בגינם הינו משותף או חוב בר איזון, והעדר פירוט מתאים והימנעות מהבאת ראיות תומכות בהקשר זה מצד התובע - צריכים לעמוד לו לרועץ. לפיכך, מסקנתי הינה כי אין מקום לראות בחוב התובע כלפי מר ג.נ. שמקורו בפרעון החוב של מר ג.נ. כלפי הבנק כחוב משותף, או כחוב הנכלל בין נכסי האיזון. 19. התוצאה מכל האמור הינה שהחוב בתיק ההוצאה לפועל +++, כלפי מר ג.נ., הינו חוב בר איזון בחלקו בלבד, וחלק זה צריך להילקח בחשבון עת ייערך איזון המשאבים, זאת על אף שהתיק נפתח כנגד התובע בלבד, ועל הנתבעת לשאת בחלק מיתרת החוב שנותרה בתיק, באופן שיפורט להלן. תיק ההוצאה לפועל שנפתח בידי מר ג.נ. כנגד התובע מקורו, אם כן, בפסק דין שניתן כנגד התובע בגין פרעון שני חובות שפרע מר ג.נ. כערב, כמתואר לעיל, כאשר אחד החובות (חוב השכירות) - הוא חוב משותף לנתבעת, ואילו החוב השני (החוב לבנק) - אין ידוע מקורו; על כן איננו בר איזון. בכתב התביעה, אשר על בסיסו ניתן פסק הדין לטובת מר ג.נ. ונפתח תיק ההוצל"פ, נתבע סך של 13,678 ₪, כאשר 6,340 ₪ מתוך הסכום מקורו בפרעון חוב השכירות (והינם 46% מן הסכום הכולל שנתבע) ו- 7,338 ₪ מתוך הסכום - בגין פרעון החוב לבנק. מכאן, שלעניין איזון המשאבים בין הצדדים, יש לראות ב- 46% מן החוב בתיק ההוצל"פ כחוב שיש לכוללו בנכסי האיזון, ובפועל, כיוון שהחוב הינו בר איזון הוא ייכלל בנכסי האיזון ולמעשה על הנתבעת לשאת במחצית ממנו (דהיינו - 23%= 46%/2 מכלל החוב בתיק ההוצל"פ), כפוף לאמור להלן. אבהיר, כי חלק החוב בתיק ההוצאה לפועל שמקורו בחוב השכירות הינו חוב אשר הנתבעת היתה מודעת, בכוח או בפועל, לנסיבות היווצרותו, טיבו ומהותו, שכן הנתבעת היתה חתומה על שטר החוב שנמסר למשכירה, והיא אף זו ששכרה את הנכס עם התובע. על כן, אף אם לא ידעה בפועל אודות פתיחת תיק ההוצאה לפועל בגין חוב זה, היא ידעה בזמן אמת על קיומו של החוב ונסיבות יצירתו, היה עליה לדאוג שישולם ולמצער היה עליה לברר ולהתעניין האם נפרע ומה עלה בגורלו. לפיכך, יש לכלול בין נכסי האיזון את החוב כפי שיעורו בתיק ההוצאה לפועל, כפוף לאמור לעיל ולהלן, וזאת להבדיל ובשונה מתיקי ההוצאה לפועל בעניין חובות חברת ++++, אשר יידונו להלן, כיוון שלא הוכח כי היה בידי הנתבעת מידע כלשהו אודותם. לפיכך, ביחס לחובות אלו ההכללה בנכסי האיזון תיעשה בצורה שונה לעומת חוב השכירות, כך שחובות אלו יחושבו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, כמפורט להלן וכפוף לאמור להלן. כלומר, הגם שביחס לשני סוגי החובות נפתחו תיקי הוצאה לפועל, אין להחיל לגביהם גזירה שווה ויש להבחין ביניהם לעניין אופן הכללתם בנכסי האיזון, כתלות במידע שהיה בידי הנתבעת אודות החובות. באשר לתשלומים אשר התובע שילם עד כה לתיק ההוצל"פ: מפירוט התשלומים בתצהירו, עולה כי חלק מן הסכומים שולם לפני המועד הקובע (7.2003), שהוגדר לעיל, וחלק - לאחר המועד הקובע. לצורך איזון המשאבים אין מקום להתחשב בסכומים ששולמו על ידי התובע לפני המועד הקובע. ההנחה היא שסכומים אלו שולמו מתוך מכלול המשאבים הכולל של הצדדים. לעומת זאת, יש מקום להתחשב בסכומים ששולמו החל מן המועד הקובע ואילך, לאחר שהצדדים נפרדו סופית. לפיכך, לצורך איזון המשאבים יש להתחשב בתשלומים ששילם התובע על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ (הנוגע לחוב בגין השכירות) מאז המועד הקובע, ולא לפני כן, באופן שהנתבעת חייבת בשיעור 23% מתוך הסכומים הללו. כמו כן, כאמור לעיל, הנתבעת חבה ב-23% מיתרת החוב בתיק ההוצל"פ. חוב לחברת החשמל 20. התובע טען כי בעת עזיבת הנתבעת את דירת המגורים המשותפת, בחודש 7.2003, נותר חוב לחברת החשמל, בסך 1,777 ₪, סכום אותו שילם התובע ביום 22.9.2003, ועל הנתבעת להשיב לתובע מחצית מן הסכום ששולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. התובע צירף תיעוד רלבנטי, הן לעניין גובה החוב, הן למועד היווצרות החוב טרם המועד הקובע, והן לפרעון החוב לאחר המועד הקובע (נספח ד1, וכן נספחים ד2- ד14 לתצהירו). יש מקום, אם כן, להשית על הנתבעת מחצית מן הסכום ששולם לחברת החשמל בגין חוב שנוצר בתקופה בה גרו הצדדים יחדיו, לפני המועד הקובע. חוב לבנק טפחות 21. כל אחד מן הצדדים דרש במסגרת כתב תביעתו כנגד משנהו השתתפות של בן הזוג בתשלומים ששילם לבנק טפחות, בגין הלוואת משכנתה שנטלו הצדדים יחדיו מהבנק (תביעת הנתבעת בהקשר זה תידון בהמשך). בתביעתו, טען התובע כי שילם לבדו לבנק סכומים שונים על חשבון חוב ההלוואה המשותפת, כמפורט בתצהירו. מן התצהיר עולה כי חלק מן התשלומים שולם לפני המועד הקובע, וחלק - לאחר המועד הקובע, בין השנים 2002-2004 (כמפורט בסעיף 18 לתצהירו ונספח ה' שצורף להוכחת התשלומים). לטענת התובע, על הנתבעת להשיב לו מחצית מן הסכומים ששילם בעבר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ולשאת במחצית החוב שנותרה כלפי הבנק. 22. מן המסמכים שצירפו הצדדים לעניין החוב לבנק טפחות עולה כי מדובר בחוב משותף מובהק, בגין הלוואת משכנתה שנטלו שני הצדדים גם יחד מן הבנק, וכל אחד מהם חב ישירות כלפי הבנק בתשלום חלקו בחוב. בשנת 2010 הגיעה הנתבעת לידי הסדר חוב מול הבנק ביחס לפרעון חלקה שלה מתוך החוב (על כך יורחב להלן), אך בטרם הגיעה הנתבעת להסדר מול הבנק, אשר פטר אותה מחלקה בחוב, שילם התובע מספר תשלומים על חשבון החוב המשותף, רובם - לפני המועד הקובע, וחלקם - לאחר המועד הקובע. כפי שכבר ציינתי לעיל, לצורך איזון המשאבים אין להתחשב בתשלומים שבוצעו על ידי מי מהצדדים טרם המועד הקובע, מן הטעמים שפורטו. לעומת זאת, ומאחר שמדובר בחוב משותף, על הנתבעת לשאת במחצית מן התשלומים ששולמו בידי התובע על חשבון החוב המשותף לאחר המועד הקובע, ובטרם הגיעה להסדר הנזכר עם הבנק. מלבד הפירוט בתצהירו, צירף התובע מסמכים כדבעי המעידים על תשלומים שבוצעו על חשבון חוב ההלוואה לאחר המועד הקובע (נספח ה2 - סך 8,000 ₪ ביום 2.10.2003). יתר התשלומים - בוצעו טרם המועד הקובע, ובאשר לתשלום המופיע בנספח ה3' - התובע לא הבהיר די הצורך מה הרלבנטיות שלו לתביעה דנא, שעה שמצויין בו שם לקוח אחר ומספר חשבון אחר, ולכן אינו נלקח בחשבון. טענת הנתבעת כי התשלום בסך 8,000 ₪ שולם למעשה לכונס הנכסים אשר מונה, ושימש לצרכיו האישיים של התובע, וכלל לא שולם על חשבון ההלוואה, אינה מתיישבת עם נספח ה2', אשר מהוה ראיה בכתב לכך שהתשלום הועבר לבנק, בגין "פיגור" ביחס להלוואה המשותפת, כפי שצויין בגוף המסמך. לא מן הנמנע כי נוסף על כך שילם התובע סכום גם לכונס הנכסים, כפי שציין בעדותו (עדות התובע, עמ' 11). סיכומה של נקודה זו, החוב הנטען לבנק טפחות הינו משותף, ועל הנתבעת לשאת במחצית מן התשלום מיום 2.10.2003. 23. הנתבעת הגיעה כאמור להסדר מול בנק טפחות בעקבותיו הופטרה מחלקה בחוב המשותף. על כן, תשלומים שביצע או יבצע התובע על חשבון החוב לאחר הפטרה של הנתבעת, בשנת 2010, יחולו עליו בלבד, בין אם יצליח להגיע בעתיד להסדר חוב דומה מול הבנק ביחס לחלקו בחוב ובין אם לאו, ובכך נדחית דרישת התובע להשתתפות הנתבעת ביתרת החוב שנותרה כלפי הבנק. חובות של התובע לנושי חברת ++++. 24. לטענת התובע, במהלך החיים המשותפים עם הנתבעת הוא ניהל חברה בשם ++++., אשר צברה חובות שונים, בגינם אף חוייב התובע באופן אישי, ובהמשך אף נפתחו כנגדו שלושה תיקי הוצל"פ שמקורם בחובות החברה. לטענתו מדובר בחוב משותף, ויש להשית על הנתבעת את מחציתו, וכראיה לחוב צירף את נספחים ו1 - ו3 לתצהירו: תדפיסים (בלתי רשמיים, וללא ציון תאריכי התדפיסים) אודות פרטי שלושה תיקי הוצאה לפועל: תיק מס' +++ לק. קלאורה בע"מ; תיק מס' +++ לתובל בע"מ; ו- תיק מס' +++ לסופרקרמיק 2000 בע"מ). התדפיסים כוללים פירוט שם החייב בכל תיק, שם הזוכה ומועד פתיחת תיק ההוצל"פ (מהם עולה כי התיקים נפתחו בשנים 1995-1996) ואינם כוללים את התשלומים שבוצעו לתיק מאז פתיחתו, אם בוצעו, ותאריכיהם. מן התדפיסים ניתן להסיק, למצער על פי מאזן הסתברויות, שהחובות נשוא תיקי ההוצל"פ הינם חובות אשר נוצרו במהלך העסקים של החברה, ואשר אין מחלוקת כי היתה בניהולו של התובע, והיוותה מקור לייצור פרנסה ורווחה לתא המשפחתי. בכך הניח התובע תשתית ראייתית, הגם שמינימאלית, לקיומו של החוב ואף לקיומה של רלבנטיות בין החוב הנטען לבין התא המשפחתי, ואין חולק כי החוב נוצר בתקופה שלאחר נישואי הצדדים זה לזה וטרם פקיעתם. בנסיבות אלה, חזקה כי החובות הנטענים הינם ברי איזון, באופן שמעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת כי אין לכלול חובות אלו באיזון המשאבים (ראו גם: תמ"ש (טבריה) ס.א. נ' מ.א. (לא פורסם, 8.5.2012) (פסקאות 67-68 לפסק הדין)). בענייננו לא הכחישה הנתבעת קיומה של החברה או ניהולה בידי התובע, ולכך שהסכימה שהתובע ינהל את העסק על כל היבטיו, אולם טענה כי לא ידעה על החוב. אין די בכך כדי לשלול הכללת החובות האמורים בין נכסי האיזון, או לשלול קשר לתא המשפחתי, ועל כן טענתה נדחית. עם זאת, לאור אי-ידיעתה הנטענת אודות החובות ופתיחת תיקי ההוצאה לפועל, טענה אשר לא נסתרה ולא הוכחשה בידי התובע, ואשר כתוצאה מכך לא ניתנה לנתבעת הזדמנות לסלק את חלקה בחוב ולמנוע תפיחתו, יש לכלול בין נכסי האיזון את החובות כפי שיעורם בעת פתיחת תיקי ההוצאה לפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, ולא לפי שיעורם הנוכחי בתיקי ההוצאה לפועל, שכן שיעורים אלו נובעים מריביות, אגרות שונות ותוספות אחרות, הנובעים מניהול התיקים בלשכת ההוצאה לפועל, אשר אילו ידעה הנתבעת אודותם בזמן אמת ייתכן והיה בידה למונעם. כמו כן, יש לחסר מתוך גובה החובות כאמור מחצית מכל התשלומים ששולמו לתיקי ההוצאה לפועל בתקופה שבין יום פתיחת התיקים ועד למועד הקובע - 7.2003, שכן התשלומים שבוצעו לתיקים בתקופה זו מקורם בנכסי שני הצדדים. עוד יודגש, כי על פי התדפיסים שצורפו לתצהיר התובע, תיק הוצל"פ +++ (נספח ו2 לתצהירו) לא נפתח כנגד חברת ++++ אלא כנגד התובע בלבד, ולא הוכח כלל כי מדובר בחוב של החברה. על כן, חוב זה (לזוכה "תובל בע"מ") אינו שונה, על פניו, מחובות התובע לצדדים שלישיים אחרים, ללא קשר לחברת ++++, ואשר יידונו בהמשך הדברים. ולסיכום: חובות התובע לק. קלאורה בע"מ (נספח ו1 לתצהיר התובע, תיק הוצל"פ +++), וחובות התובע לסופרקרמיק 2000 בע"מ (נספח ו3 לתצהיר התובע, תיק הוצל"פ +++), יכללו בין נכסי האיזון לפי שוויים בעת פתיחת תיקי ההוצל"פ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. חובות של התובע לצדדים שלישיים אחרים (נרקיס א.ל. סחר; יצחק קוסמן; בזק בינלאומי בע"מ; בנק הפועלים בע"מ, דוד שולץ), וכן חוב לתובל בע"מ (לפי נספח ו2 לתצהיר התובע) 25. התובע טען לקיומם של חובות כלפי צדדים שלישיים, אשר בגינם נפתחו כנגדו מספר תיקי הוצאה לפועל. ביחס לחובות אלה נמנע התובע מכל פירוט נוסף, צירף תדפיסים בדומה לתדפיסים הנזכרים לעיל לשם הוכחת החוב (נספחים ז', ח', ט', י' ו-יא' לתצהירו), וטען כי יש להשית על הנתבעת מחצית מן החובות בהיותם חובות בני איזון. ביחס לחובות אלו לא עמד התובע בנטל המוטל עליו, ולא הניח תשתית ראייתית באשר למהות החובות, נסיבות היווצרותם, מועד היווצרותם של החובות (להבדיל ממועדי פתיחת הליכי ההוצל"פ לשם גביית החובות. תיקי ההוצל"פ בגין חובות אלו נפתחו, כפי שעולה מן התדפיסים, בשנים 1995, 1996, 2000 ו-2001, אך אין כל ראיה, או כל טענה, לגבי מועד היווצרות החובות, העומדים בבסיס תיקי ההוצאה לפועל). אף אין ראשית ראיה באשר לרלבנטיות שיש לחובות אלו לתא המשפחתי; התובע לא ציין על איזה רקע נוצרו החובות, ולשם מה שימש השירות או המוצר שקיבל מן הצדדים השלישיים, אם קיבל, אשר בגינם נוצרו החובות, ובניגוד לחובות בהם חבה גם חברת ++++, ובהם דנתי לעיל, הפעם החובות עלומים ומשכך אין לכוללם בנכסי האיזון. אציין בהקשר זה כי לא נעלמה מעיניי "טבלת חובות" אשר צירף התובע לבקשה מטעמו לקבלת פטור מאגרה בהליך זה (הגם שיש לציין כי הטבלה הנזכרת לא צורפה בשום שלב כראיה מטעם התובע בהליך העיקרי). בטבלה צויין ליד כל חוב וחוב "מועד היווצרות החוב" בציון תאריך, וכן קיימת עמודה שכותרתה "ממה נובע החוב". אלא שבמסגרת הטבלה המדוברת, הפירוט הוא מינימאלי ולאקוני מדי (לדוגמה, לצידו של החוב ל"דוד שולץ" צויין כי מקורו ב"המחאות", הא ותו לא) וגם בטבלה זו אין די כדי לבסס ראשית ראיה לקיומו של החוב, למהותו של החוב, למועד היווצרותו ולכך שמדובר בחוב בר איזון או שהינו חוב שנוצר לצורך ענייניו האישיים של התובע. על כן, רכיב זה בתביעתו - דינו להידחות. תמ"ש 16284/05 - טענות הצדדים 26. תביעה זו עניינה בקשת התובע לכלול בין נכסי איזון המשאבים גם את זכויות הפנסיה אשר נצברו לזכות הנתבעת. 27. יובהר ויוזכר, כי בפסק הדין שניתן בתמ"ש 24638/02 כבר נקבע כי בין נכסי האיזון ייכללו זכויות על שם הנתבעת בקרן תגמולים דפנה, קרן גמל גל, קרן השתלמות בבנק הבינלאומי וחסכון בבנק הפועלים כמצויין שם, כפי שנצברו במשך תקופת הנישואין. בתביעה דנא עותר התובע כי יוחל דין זהה אף על זכויות הפנסיה שנצברו לזכות הנתבעת בתקופת הנישואין. 28. הנתבעת הודתה כי נצברו לזכותה זכויות פנסיה מאת משרד החינוך (עדות הנתבעת, עמ' 23). עם זאת, הוסיפה וטענה, כי בנסיבות העניין אין לכלול את זכויות הפנסיה שנצברו לזכותה בין נכסי האיזון, וכי יש להחריגם מן התחשיב הכולל, מן הנימוקים הבאים: ראשית, במהלך נישואיהם התובע היה אלים כלפיה; שנית, במהלך חייהם המשותפים הבריח התובע נכסים מתוך התא המשפחתי, שעה שהסתיר מידיעתה מידע אודות כספים ומשכורות שקיבל מצדדים שלישיים והפקיד אותם בחשבונות בנק של חבריו (סעיפים 31-34 לסיכומיה בכתב). על כן, ומכוח עיקרון תום הלב, אין מקום לשתף את התובע בזכויותיה אלה; שלישית, לחלופין, יש להתחשב, למירב, אך ורק בזכויות אשר נצברו לזכות הנתבעת במהלך התקופות בהן חיו יחדיו, ולא בזכויות אשר נצברו בתקופות בהן חיו בנפרד זה מזה. תמ"ש 16284/05 - דיון והכרעה 29. אין חולק כי לאור מועד נישואי הצדדים, ובהעדר הסכם ממון, חל על הצדדים הסדר איזון משאבים לפי החוק. כידוע, הסדר זה משמעותו הסדר אובליגטורי דחוי, לפיו במהלך חיי הנישואין אין לבן-זוג אחד זכות קניינית ברכושו של בן-הזוג השני כתוצאה מעצם קיומם של חיי הנישואים, אלא זכות אובליגטורית נדחית לביצוע איזון משאבים עם פקיעת הנישואין. בעת פקיעת הנישואין, עם התרתם או עקב מותו של אחד מבני הזוג, מוערך שווי נכסיו של כל אחד מבני הזוג, בניכוי חובותיו, ובן הזוג אשר שווי נכסיו לאחר ניכוי חובותיו גבוה יותר, נדרש לשלם לבן הזוג השני מחצית מן ההפרש בשווי הנכסים. בהתאם לאמור בסעיף 8(1) לחוק, רשאי בית המשפט, עם התקיימותן של נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לקבוע כי שוויים של נכסים מסויימים לא יאוזן בין בני הזוג. במאמר מוסגר אציין, כי על פי הוראת סעיף 8 לחוק, רשאי בית המשפט אף לקבוע כי איזון המשאבים יתייחס לשווי נכסי הצדדים, או לחלקם, במועד מוקדם יותר כפי שייקבע. במקרה שלפניי, ובהעדר כל טענה בפי ב"כ הצדדים כי על איזון המשאבים להתייחס למועד קובע אחר מזה הקבוע בחוק, ועל כן, חרף העובדה שהצדדים נפרדו סופית בחודש 7.2003, יתייחס איזון המשאבים לשווי הנכסים במועד פקיעת הנישואין (ומסיכומי התובע עולה כי הוא אמנם מצדד במועד פקיעת הנישואין כמועד הקובע, סעיפים 11 ו- 15 לסיכומיו בכתב). קביעה זו באה אף בהמשך ובהתאם לפסק הדין בתמ"ש 24638/02, אשר בו ההתייחסות היא לזכויות הצדדים אשר נצברו בתקופת הנישואין, ללא קביעת מועד קובע אחר לעניין ביצוע איזון המשאבים (באותה תובענה ביקש התובע כי איזון המשאבים ייעשה במועד פקיעת הנישואין כאמור בסעיף 17(ה) לכתב התביעה בתמ"ש 24638/02, והנתבעת לא הביעה התנגדות מצידה להיבט זה). עוד אבהיר, כי אין בכך כדי לפגוע בקביעתי לעיל, לפיה לעניין התחשבות בחובות הצדדים יחול סעיף 8(3) לחוק, במובן זה שלצורך איזון המשאבים שוויי החובות יתייחס למועד פרידת הצדדים ב- 7.2003, ולא למועד פקיעת הנישואין, על בסיס הנימוקים שצויינו לעיל. 30. טענת הנתבעת משמעותה, למעשה, כי התקיימו בעניינם של הצדדים נסיבות מיוחדות (נקיטה באלימות ו/או הברחת נכסים), המצדיקות החרגת זכויות הפנסיה אשר נצברו לזכותה מכלל נכסי האיזון. 31. לסוגיית אלימותו הנטענת של התובע כלפי הנתבעת במהלך נישואיהם התייחסתי בפסק הדין בתמ"ש 24638/02, שם כבר צויין כי הוכחה באמצעות ראיות שהוגשו לתיק השמעת איומים מצד התובע כלפי הנתבעת בנוגע לראיית בנם של הצדדים, אך נקבע עוד כי חרף היותה של נקיטה באיומים ראויה לכל גינוי, עדיין אין היא מצדיקה הפעלת שיקול הדעת עפ"י סעיף 8 לחוק לשם החרגת נכס, ובענייננו - לשם החרגת זכויות הפנסיה מנכסי האיזון. אמנם, הנתבעת טענה במסגרת ההליכים דנן להתקיימותה של "אלימות קשה", כלשונה, מצד התובע כלפיה (סעיף 34 לסיכומיה בכתב), אך לא גיבתה טענתה זו בראיות כלשהן, והראיות המצויות בחומר התיק הינן, כאמור, אך אלו שהוצגו בעבר במסגרת תמ"ש 24638/02, כאמור. משכך, בהעדר הוכחה לעצם הטענה, אין צורך לדון בשאלה העקרונית האם אלימות מוכחת מהווה עילה להחרגת נכסים או זכויות מנכסי איזון, ובאילו נסיבות (לעניין זה ראו ע"מ (י-ם) 638/04 ח.ר. נ' ר.ר. (לא פורסם, 23.1.2005) (פסקה 37 לפסק הדין); תמ"ש (י-ם) 26473/97 פלוני נ' אלמונית (15.6.2004); תמ"ש (י-ם) 20674/04 ב.א. נ' ב.מ. (24.7.2008); תמ"ש (קריות) 18044-02-09 ע.י. נ' פ.י. (27.1.2011)). 32. אף לא מצאתי לקבל בנסיבות המקרה את טענת הנתבעת בדבר "הברחת נכסים" שביצע לכאורה התובע. כזכור, טענת הנתבעת מתייחסת לסכומים שקיבל התובע כמשכורות ומענקים מידי צדדים שלישיים בשנים 2002 - 2003 (סעיף 36 לכתב התביעה-שכנגד, והמסמכים שצורפו כראיה מטעם הנתבעת לעניין זה, ולא הוכחשו על ידי התובע, הינם: אישור מיום 4.2.2002 מאת "אגודת +++", ובו אישור כי התובע מקבל מילגה עד סך 900 ₪ בחודש; תצהיר של התובע מיום 3.2.2002 אשר אומת בפני הרב +++, ובו מצהיר התובע כי הוא לומד בכולל "+++" ומשתכר סך של 1,500 ₪; תלוש משכורת של התובע לחודש 1.2003 מאת +++ ובה מצויין שכר נטו של 4,870 ₪). לטענת הנתבעת, סכומים אלו הוסתרו מפניה, והוכנסו בפועל לחשבון בנק של צד שלישי, חברו של התובע. על כן, מדובר בפעולה של הברחת נכסים מן התא המשפחתי שביצע התובע, ואשר צריכה להיות לה תוצאה אופרטיבית באיזון המשאבים. 33. במהלך חקירתו הנגדית, אמנם הודה התובע כי בתקופה מסויימת אכן העביר את משכורתו לחשבון בנק של חברו (עדות התובע, עמ' 9-10). התובע הסביר שבאותם ימים, ינואר 2003 בקירוב, חיו הצדדים בנפרד זה מזה, לא היה לתובע חשבון בנק על שמו, והוא היה זקוק לכסף על מנת לכלכל את עצמו ואת בנם של הצדדים, אשר היה באותה עת בהחזקת התובע: "העברתי את כל הכסף כדי שאוכל לחיות עם הבן שלי כי הוא היה איתי". לשם כך, הסביר התובע, ועל מנת לחמוק מעיקול הכספים על ידי נושים, לרבות הנתבעת, בחר להעביר את משכורתו לחשבון של צד שלישי, חברו. התובע הודה כי לא שיתף את הנתבעת בכספים אלו (עדות התובע, עמ' 10). יצויין, כי התובע לא פירט את היקף הכספים שהעביר לחשבון החבר, וסכומם האמיתי נותר בלתי-ידוע. 34. אכן, הוכח כי התובע העביר במהלך תקופה מסויימת כספים שקיבל מידי צדדים שלישיים כמענקים ומשכורות אל חשבון בנק של צד שלישי. ברם, בנסיבות העניין לא הוכיחה הנתבעת כי הסכומים שימשו למטרות זרות או אישיות של התובע, שאינן לטובת התא המשפחתי, ולא הופרכה טענת התובע כי הכספים שימשו באותה למחייתו ולמחיית בנם המשותף של הצדדים, שעה שהצדדים חיו בנפרד זה מזה, והבן נותר בהחזקתו. הגם שהכספים הופקדו בחשבון שאיננו על שם התובע, הם שימשו בפועל לצרכי התא המשפחתי, ולא למטרות אישיות זרות של התובע, שאינן רלבנטיות לתא המשפחתי (ראו גם: תמ"ש (ב"ש) 8102/00 י.ב. נ' מ.ב. (לא פורסם, 13.1.2012)). יתר על כן, במהלך חיי הנישואין, ולמצער בתקופה הרלבנטית (בשנים 2003-2002), לא ניהלו הצדדים חשבון בנק משותף אליו הזרימו באופן שוטף את משכורותיהם; כל אחד מן הצדדים הפקיד את הכספים שהשתכר בחשבון בנק נפרד על שמו, הנתבעת הפקידה את משכורותיה לחשבונה הפרטי בבנק מסד, ולא נטען כי לתובע היתה גישה לחשבון זה; התובע לא החזיק בחשבון בנק על שמו, ואותה עת בחר להפקיד את כספיו לחשבון של חבר, בין היתר על מנת לחמוק מנושיו. אין כל ספק כי יש פסול בהתחמקות חייב מתשלום חובותיו לנושיו, כן יש פסול באי-גילוי מידע זה לנתבעת, אך במישור המצומצם בו עסקינן עתה, קרי מערכת היחסים שבין הצדדים בלבד ולצורך איזון המשאבים, לא מצאתי כי צריכה להיות להפקדת הכספים בחשבון הבנק של החבר השלכה על חישוב איזון המשאבים. בענייננו אין מדובר אפוא במקרה שבו ישנו חשבון בנק משותף, אליו אמורים שני בני הזוג להזרים את משכורותיהם וכספיהם ובאותה עת אחד מבני הזוג מפקיד כספים בחשבון אחר תוך העלמתו מידיעת בן הזוג השני בכדי שהכספים בחשבון הנסתר ישמשו למטרותיו שאינן רלבנטיות לתא המשפחתי. על כן, הטענה בעניין זה - נדחית. 35. לבסוף, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי מאחר שבני הזוג חיו לאורך השנים לסירוגין יחד ולחוד, הרי לצורך עריכת איזון המשאבים יש להתייחס אך ורק לשנים בהן חיו הצדדים יחדיו, תחת קורת גג אחת, ולהוציא מכלל האיזון את הנכסים שנצברו במשך השנים בהן התגוררו בנפרד זה מזה, ולא להתחשב בהם (ראו למשל, סעיף 53 לסיכומי הנתבעת). 36. לא מצאתי כי בנסיבות המקרה שלפניי יש להחריג את הנכסים אשר הצטברו בשנים בהן לא גרו הצדדים יחדיו. אכן, החוק מתיר לבית המשפט, כאמור, להפעיל שיקול דעת, במקרים בהם חלו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ולהחריג נכסים מסויימים מתוך כלל נכסי האיזון. ברם, אינני סבורה כי פרידות זמניות של הצדדים זה מזה לאורך השנים עולות במקרה הנדון כדי נסיבות מיוחדות המצדיקות להוציא מתוך נכסי האיזון את זכויות הפנסיה של הנתבעת כפי שנצברו בתקופות בהן חיה בנפרד מן התובע. על כך אוסיף, כי אף קיים קושי בטענת הנתבעת בהקשר זה, שעה שבמסגרת התביעה שהגישה כנגד התובע, ואשר תידון להלן, ביקשה לכלול בין נכסי האיזון זכויות שונות של התובע, אך זו הפעם מבלי שטענה כי יש להתחשב רק בזכויותיו אשר נצברו בתקופות בהן חיו יחדיו ולהחריג את הזכויות שצבר בעת שחיו בנפרד (ראו סעיפים 32-34 לכתב התביעה שכנגד). תביעה שכנגד - טענות הצדדים 37. תחת כיפתה של תביעה זו מטעם הנתבעת אוגדו יחדיו שני עניינים נפרדים: האחד, תביעה כספית כנגד התובע בגין נזקים שגרם לכאורה לרכוש גן הילדים אשר הפעילה בשנת 1990 לאחר שהתפרע ושבר במכוון, לכאורה, את כל תכולת הגן, וגרם נזק בסך נטען של 200,000 ש"ח. השני, תביעה לאיזון משאבים, הכוללת בקשה לכלול בין נכסי האיזון זכויות שונות של התובע (בקופת גמל גל; בקרן השתלמות למורים; בחברת הביטוח הפניקס; בחברת הביטוח "מגדל"; ובגדיש קרנות תגמולים), ובנוסף ביקשה כי התובע ישפה אותה בגין חובות שונים אשר שילמה ואשר היה על התובע לשאת בהם במלואם או במחציתם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (מחצית מסכום ששילמה הנתבעת לבנק טפחות; מלוא חוב ששילמה הנתבעת בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדה בגין חוב של התובע כלפי צד שלישי ממנו רכש סוכה; מחצית מסכום הלוואה שנטלה הנתבעת על מנת לכסות חוב כלפי הבנק בו התנהל חשבון הבנק שלה אשר שימש בפועל גם את התובע; מלוא הסכומים ששילמה הנתבעת בגין דוחות חניה שקיבל התובע עת עשה שימוש ברכב הרשום על שמה; ולבסוף הזכירה את חוב המזונות של התובע, כפי הנראה הכוונה לחוב מזונות כלפי ילדי הצדדים, אשר בגינו הנתבעת פתחה כנגדו תיק הוצאה לפועל). 38. התובע מצידו העלה מספר טענות מקדמיות כנגד התביעה-שכנגד: התביעה-שכנגד התיישנה; התביעה-שכנגד הוגשה ונוסחה שלא בהתאם לסדרי הדין; התביעה-שכנגד לא הוגשה בהתאם למתווה הדיוני עליו סוכם בע"מ +++. יצויין כי לכתחילה כלל טענה נוספת לפיה התביעה-שכנגד כוללת מספר עניינים אשר יש לגביהם מעשה בית-דין לאחר שהוכרעו בתמ"ש 24638/02, אך בסיכומיו זנח טענה זו. אקדים ואציין כי יש לדחות את הטענה בדבר פגמים דיוניים בפתיחת ההליך או בניסוח התביעה, אף אם נפלו פגמים שונים עליהם הצביע התובע, אין מדובר בפגמים היורדים לשורש העניין ובוודאי אינם מצדיקים סילוק התביעה על הסף. 39. לגוף העניין, התובע הכחיש את טענת הנתבעת בדבר גרימת נזק לגן הילדים. לעניין איזון זכויותיו טען תחילה כי אינו יודע האם עומדות לו זכויות כלשהן כנטען על ידי הנתבעת, למעט סך של כ- 3,000 ₪, אך גם לא ציין התנגדות לעמדתה של הנתבעת בדבר איזון הכספים (סעיף 15 לכתב התשובה שכנגד). לעומת זאת, במסגרת סיכומיו בכתב זנח כליל את הטענה, ולא התייחס כלל להיבט זה של תביעת הנתבעת בדבר איזון זכויות. באשר לחובות הנטענים טען כי יש לדחות את תביעת הנתבעת, או לקבלה בתנאים שונים כמפורט להלן. תביעה שכנגד - דיון והכרעה הכרעה בטענות מקדמיות ובעילת התביעה הנזיקית 40. לצורך הכרעה בטענת התובע כי יש לסלק את התביעה-שכנגד על הסף, יש להבחין בין שתי העילות אשר אוגדו יחדיו במסגרת התביעה-שכנגד, ופורטו לעיל: איזון המשאבים, והעילה הנזיקית. באשר לאיזון המשאבים, אין מקום לקבל את טענת התובע לסילוק על הסף. משעה שהגיש התובע בעצמו תביעה מצידו לביצוע איזון משאבים בין הצדדים, או-אז יש לערוך את האיזון גם מתוך התחשבות בטענות הנתבעת בעניין זכויות התובע וחובות בני איזון אשר צריכים להילקח בחשבון בעת ביצוע האיזון. איזון משאבים הוא הסדר כולל עבור שני בני הזוג גם יחד, בגדרו נישומים כלל נכסי שני בני הזוג, בניכוי חובותיהם, ונערכת השוואה בין שווי חלקו של אחד מבני הזוג ובין חלקו של בן הזוג השני (סעיפים 5-6 לחוק). איזון משאבים ייערך ביחס למכלול השלם של שני בני הזוג יחדיו, ואין מקום לערוך איזון משאבים ביחס לבן זוג אחד בלבד, או ביחס לנכסים מסויימים בלבד, תוך התעלמות מן הנכסים והחובות המוכחים של בן הזוג השני, שאם לא כן - אין מדובר ב"איזון" אמיתי (ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פ"ד מה(5) 584, 585 (1991); תמ"ש (ת"א) 53351/06 ש.ר. נ' ע.ר. (לא פורסם, 8.11.2012), פסקה 51). התביעה לאיזון משאבים שהוגשה מטעם התובע, משמעותה בקשה לרכז את כלל נכסי שני הצדדים, לרבות חובותיהם, לבדוק ולברור מה נכלל בסל הנכסים הכולל ומה נותר מחוצה לו, ובסיכומו של יום לערוך את התחשיב המתאים, ודרישות וטענות הנתבעת בהקשר זה הינן חלק בלתי נפרד מבירור העניין, כמעין טענות הגנה. אין לקבל איפוא את טענת התובע כי ייערך "איזון משאבים" חד-צדדי, ביחס לנכסי הנתבעת בלבד, בעוד שנכסי התובע יוותרו מחוץ לסל הנכסים, מפאת התיישנות תביעתה, ובאופן מיוחד שעה שמדובר בנכסים אשר באופן מובהק נכללים בגדר איזון המשאבים, כדוגמת פנסיה וזכויות סוציאליות, אשר אלמלא טענת ההתיישנות לא היתה כל מחלוקת באשר להיכללותם בין נכסי האיזון. לשון אחר, מרגע שהגיש התובע תביעה לאיזון משאבים, במועדה, תביעה זו "תופסת" מעצם טיבה את מכלול נכסי בני הזוג וחובותיהם, ויש להידרש לטענות הנתבעת בהקשר זה, ולדחות את טענות התובע כי יש לסלק את התביעה על הסף. אף יצויין כי התובע בעצמו מכיר בחלק מהחובות הנטענים על ידי הנתבעת שיש לכוללם בנכסי האיזון חרף טענתו לסילוק התביעה על הסף עקב התיישנות או אי-עמידה בהסדר הדיוני שנקבע בבית המשפט המחוזי. 41. ומכאן, לבחינת הטענות המקדמיות כנגד העילה הנזיקית שצויינה בתביעה-שכנגד, בנוגע לאירוע משנת 1990 לערך, במהלכו הרס התובע, לכאורה, רכוש וציוד בגן-הילדים של הנתבעת. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי הינה כי יש לדחות את הטענות המקדמיות שהעלה התובע כנגד הגשת התביעה שכנגד, ואין לסלק את התביעה על הסף. עם זאת, יש לדחות את התביעה-שכנגד לגופה, ככל שעוסקת היא בעילה הנזיקית, הכל כמפורט להלן. 42. סעיף 13 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן - חוק ההתיישנות) מורנו, כי בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו היו בעלי-הדין נשואים זה לזה. מכאן, שמרוץ ההתיישנות ביחס לתביעה הכספית הנוגעת לאירוע שהתרחש בשנת 1990, החל עם פקיעת נישואי הצדדים, דהיינו ביום 2.10.2005, הסתיים בחלוף שבע שנים, דהיינו ביום 2.10.2012 (סעיף 5 לחוק ההתיישנות). התביעה דנן הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה, כפי שמעידה חותמת בית-המשפט שהוטבעה עליה, לאחר מועד זה, ביום 16.10.2012, ומכאן שעל פניה התביעה-שכנגד הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. בתשובתה לעניין זה טענה הנתבעת, כי התובע היה נתון בהליכי פשיטת רגל במשך כמה שנים, החל מיום 27.5.2007 היה נתון בעיכוב הליכים וביום 7.8.2008 אף ניתן צו כינוס בעניינו. הליכי הפש"ר כנגד התובע, והעדר אפשרות אפקטיבית להגשת התביעה בגינם, עצרו למעשה את מרוץ ההתיישנות, עד לביטול הליכי הפש"ר ביום 2.10.2011. כתוצאה מכך התביעה כלל לא התיישנה. דין טענה זו להידחות: חוק ההתיישנות כולל בתוכו הוראות שונות באשר למקרים ומצבים מיוחדים העוצרים את מרוץ ההתיישנות, אך נקיטה בהליכי פשיטת רגל כנגד אדם איננה נמנית בחוק כעילה בגינה נעצר מרוץ ההתיישנות (ראו ע"א 402/77 גולדמן נ' הרמן, פ"ד לב(2) 421 (1978), שם נקבע כי דיני ההתיישנות חלים בהליכי פשיטת רגל, וכי נאמן בפשיטת רגל מהווה רשות שיפוטית לצורך חוק ההתיישנות מאחר שתביעת חוב המוגשת לו הינה בגדר הליך אזרחי לפני בית משפט. כמו כן ראו: בש"א (ת"א) 15465/06 זלצמן נ' עו"ד בלופרב ואח' (לא פורסם, 16.2.2009); בש"א (עב' ת"א) 2418/02 בל"ל נ' הראל (לא פורסם, 18.10.2004)). אוסיף, כי ההחלטה בבש"א (ת"א) 12505/02 עו"ד בלס נ' קליין (לא פורסם, 14.3.2004), עליה התבססה ב"כ הנתבעת בטענתה, אינה רלבנטית ישירות לענייננו, עוסקת היא בנסיבות שונות מן הנדון כאן, ואף בשאלה משפטית שונה בתכלית. מכאן, שמירוץ ההתיישנות לא נעצר עקב הליכי פשיטת הרגל, וטענת הנתבעת בהקשר זה דינה להידחות. 43. עוד טוענת ב"כ הנתבעת, בסיכומיה בכתב, כי חרף התאריך הנקוב בחותמת בית המשפט שהוטבעה על כתב התביעה-שכנגד, והמעידה על מועד ההגשה לבית המשפט, מדובר בתקלה טכנית, ויש להתייחס אל כתב התביעה כאילו הוגש כבר ביום 27.9.2012, בטרם התיישנה התביעה. זאת, משום שכתב התביעה-שכנגד נשלח לבית המשפט באמצעות דואר רשום, וברישומי דואר ישראל צויין כי כתב התביעה "נמסר ביעד" ביום 27.9.2012 (אישור של דואר ישראל בדבר מסירה ביעד צורף כנספח לסיכומי הנתבעת). על כן טענה ב"כ הנתבעת כי מטעמים טכניים השמורים עם המזכירות נפתחה התביעה הלכה למעשה רק ביום 16.10.2012, אך בפועל התביעה הוגשה במועד ובטרם התיישנה התביעה. מן הנספחים שצורפו לסיכומי הנתבעת בכתב, ניתן להיווכח כי ב"כ הנתבעת שלחה את כתב התביעה-שכנגד לבית משפט השלום ירושלים, בכתובת רח' חשין 6 ירושלים, בעוד שהתביעה מתנהלת, כמובן, בבית המשפט לענייני משפחה ירושלים, בכתובת אחרת (רח' בית הדפוס 12 ירושלים) - הוא היעד המדוייק למשלוח התביעה-שכנגד. מכאן שאין מדובר בתקלה טכנית של בית המשפט אלא בשגגה שנפלה דווקא אצל ב"כ הנתבעת. עם זאת, מאחר שכתב התביעה-שכנגד נמסר בבית משפט השלום בירושלים לפני תום תקופת ההתיישנות, יש לראות בנסיבות העניין, כאילו הוגש ביום 27.9.2012, הן משום שבית משפט לענייני משפחה הינו בית משפט שלום היושב כבית משפט לענייני משפחה, ובעיקר משום שב"כ הנתבעת לא קיבלה כל התראה מבית משפט השלום המודיעה כי נפל פגם כלשהו באופן ההגשה, התראה אשר היתה מאפשרת לה להגיש מחדש את כתב התביעה-שכנגד לבית המשפט לענייני משפחה בכתובת המדוייקת לפני חלוף מועד ההתיישנות. כתוצאה מהאמור, יש לראות בכתב התביעה-שכנגד כאילו הוגש לפני תום תקופת ההתיישנות, ואין מקום לסלק את התביעה-שכנגד על הסף מחמת התיישנות. 44. אף לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש לסלק התביעה על הסף על רקע ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בע"מ +++, ולפיו היה על הנתבעת להגיש תביעה מטעמה לא יאוחר מיום 11.5.2008 (60 יום לאחר מועד ההסדר הדיוני מיום 11.3.2008), ותוך הפקדת פיקדון כפי שהוסכם לקופת בית המשפט. בהתחדש הדיונים בתביעות, ניתנה ביום 5.7.2012, במעמד הצדדים, החלטה לפיה הנתבעת רשאית להגיש תביעה מטעמה בתוך 45 ימים. החלטה זו נתנה לנתבעת ארכה להגשת התביעה מטעמה, ללא תנאי נלווה של הפקדת פיקדון. על כן, אף טענה זו איננה מצדיקה סילוק התביעה-שכנגד על הסף. 45. עם זאת, יש מקום לדחות את חלק התביעה העוסק בנזקים שנגרמו, לכאורה, לגן הילדים, לגוף העניין, בהעדר תשתית ראייתית מספקת לשם הוכחת חלק זה של התביעה במידה הדרושה. לעניין זה הסתפקה הנתבעת בתצהיר סתמי ולאקוני מטעמה, בו ציינה כי התובע התפרע וגרם לנזקים לכל תכולת גן-הילדים, לפי רשימת ציוד שציינה, בשווי כולל של 200,000 ₪, סכום זה צויין ללא כל פירוט או תחשיב נוסף, וללא צירוף מסמך כלשהו לביסוס השווי הנטען. הנתבעת אף הוסיפה כי הנזק היה כה משמעותי עד כי לא ניתן היה לפתוח את הגן שנהרס כליל, וגרם לסגירת הגן (סעיף 14 לכתב התביעה; סעיף 11 לתצהיר עדותה). בחקירתה הנגדית שינתה הנתבעת את גרסתה, הלאקונית ממילא, וטענה כי מייד לאחר האירוע בני משפחתה סייעו לה להחזיר את הגן על כנו, באופן שכבר למחרת בבוקר חזר הגן לפעול, ורק בשנה שלאחר מכן הגן נסגר, מאחר שבהדרגה הגיעו אליו פחות ופחות ילדים (עדות הנתבעת, עמ' 23). לפניי אפוא מצבור דל של ראיות מטעם הנתבעת, והעדר פירוט חיוני והכרחי בנוגע למהות הנזק, היקפו, ושיעורו, וללא צירוף ראיות מתאימות לביסוס שווי הנזק הנטען, ואף לעצם קיומו של הנזק, וללא הבאת עדים לתמיכה בטענותיה, זאת על אף שציינה שבני משפחתה סייעו לה להחזיר את הגן על כנו. הנתבעת אף ציינה בעדותה כי הגישה תלונה במשטרה בעקבות האירוע, אך לא הגישה כל מסמך או ראיה לתמיכה בטענה זו (עדות הנתבעת, עמ' 21-22). מכלול ראייתי זה שהובא מטעם הנתבעת, איננו עומד ברף ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי, ומוביל למסקנה כי יש לדחות את התביעה-שכנגד בעניין זה לגופה. תביעת הנתבעת לאיזון משאבים - זכויות ממוניות של התובע 46. הנתבעת תובעת מחצית משווי זכויותיו הממוניות של התובע בקופת הגמל גל, בקרן השתלמות למורים, בחברת הביטוח "הפניקס", בחברת הביטוח "מגדל", ובקרן "גדיש" בבנק הפועלים (כמפורט בסעיפים 32, 33, ו- 34 לתצהירה, בצירוף המסמכים לתמיכה). התובע הודה כי לזכותו כספים בקופ"ג גל וב"מגדל", אשר עוקלו ומומשו, וטען כי אינו יודע על קיומן של זכויות נוספות. 47. אכן, הכספים אשר נצברו בקופות, קרנות ובחברות אלה, הינם נכסים שיש לכוללם בנכסי האיזון, ככל שנצברו, מיום הנישואין ועד למועד הקובע (יום פקיעת הנישואין). עוד עולה כי לזכות התובע נצברו זכויות ממוניות בקרן השתלמות למורים וגננות בע"מ (נספח יא לתצהיר הנתבעת, אשר לא הוכחש), ביטוח חיים בפניקס חברה לביטוח בע"מ, ב"המגן חברה לביטוח בע"מ" ובגדיש קרנות תגמולים בע"מ, הכל כפי שעולה מן המסמכים שצורפו כנספח יב' לכתב התביעה-שכנגד מטעם הנתבעת, ואשר לא הוכחשו). אף נכסים אלו יכללו באיזון המשאבים בין הצדדים, ככל שנצברו בתקופת הנישואין ועד למועד הקובע. תביעת הנתבעת לאיזון משאבים - השתת חובות על התובע חוב לצד שלישי בגין רכישת סוכה 48. הנתבעת טענה כי בשנת 2002 רכש התובע מצד שלישי ("סוכות ירושלים עזריאל") סוכה, בסך 250 ₪, ושילם בעדה באמצעות שיק של הנתבעת, שנמשך על חשבון הבנק שלה, ואשר לדבריה זויף בידי התובע. השיק לא כובד בהעדר כיסוי מספיק בחשבון הבנק, דבר שהוביל לכך שהצד השלישי פתח בהליכי הוצל"פ כנגד הנתבעת, עד אשר פרעה בשנת 2012 את החוב, אשר מימדיו גדלו ותפחו בינתיים והוא הגיע לסך של 3,049 ₪. הנתבעת דורשת עתה כי התובע ישיב לה את מלוא הסכום ששולם. טענותיה נתמכו בראיות מצידה, נספח ה' לכתב התביעה-שכנגד. התובע מצידו לא הכחיש כי רכש את הסוכה, אף לא הכחיש כי שילם באמצעות שיק של הנתבעת, כלומר היה לו את כל הידע אודות החוב. 49. מן הראיות שהוצגו, עולה כי מדובר בחוב שנוצר במהלך החיים המשותפים של הצדדים, גם טיב המוצר שנרכש (סוכה) מלמד כי המוצר נועד, מעצם טיבו, לשמש את התא המשפחתי. הנתבעת אף הוכיחה כדבעי כי פרעה את החוב בשנת 2012. על כן, יש מקום לראות בחוב זה כחוב בר איזון, עם זאת, לאור טיבו של החוב הנדון ומועד היווצרותו, לא מצאתי הצדקה להשית על התובע את מלוא החוב, כדרישת הנתבעת. משכך, ייכלל חוב זה בנכסי האיזון. יובהר, כי היות ובידי התובע היה מידע אודות קיומו של החוב, הוא למעשה יצר את החוב, אזי יש לכלול בנכסי האיזון את גובה החוב במלואו, לרבות את חלק החוב שנוצר עקב פתיחת תיק ההוצאה לפועל בגינו וההוצאות שנלוו לכך (בדומה לחוב השכירות שנדון לעיל בתמ"ש 16283/05, ובשונה מן החובות של חברת ++++., שם, מן הנימוקים שפורטו לעיל). חוב לבנק טפחות 50. הנתבעת עתרה להשתתפות התובע בסכומים שהיא שילמה לבנק טפחות על חשבון הלוואה שנטלו הצדדים יחדיו, ואשר הוזכרה לעיל במסגרת דיוננו בתמ"ש 16283/05. לטענת הנתבעת, לצורך רכישת דירה נטלו הצדדים הלוואת משכנתה מבנק טפחות, אך מאחר שהצדדים לא עמדו בהחזרי ההלוואה מונה לדירה כונס נכסים, הדירה נמכרה, ולאחר מכירתה נותרה יתרת חובה לבנק, בסך של כ- 67,042 ₪ (נכון ליום 12.10.2010, עפ"י האמור בהסדר עם הבנק נספח ד' לכתב התביעה שכנגד). בשנת 2010 עלה בידי הנתבעת להגיע להסדר מול הבנק, לפיו תשלם לבנק סך של 28,000 ₪ ובכך תופטר מן החלק שלה בחוב המשותף כלפי הבנק. הנתבעת שילמה חוב זה ללא השתתפות התובע, כפי שעולה מן המסמכים שצירפה לתצהירה, ולשיטתה על התובע לשאת במחצית מן הסכום ששילמה לבנק, דהיינו סך של 14,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 51. עיון בהסדר החוב שנכרת בין הנתבעת לבין הבנק מלמד כי הנתבעת הסכימה לשלם לבנק סך של 28,000 ₪ על מנת לקבל הפטר אישי, עבורה בלבד, מתשלום יתרת החוב (כאמור שם: "...בכפוף לעמידה בכל תנאי מסמך זה הסכים הבנק לקבל תשלום ע"ס 28,000 ₪ במזומן, וליתן לי הפטר מחלקי בלבד בחוב בהלוואה, ומבלי לגרוע מזכותו של הבנק לפעול לגביית יתרת ההלוואה מגבריאל ישר בגין חלקו בחובות ההלוואות", ההדגשה אינה במקור). מכאן, שבעוד החוב המקורי לבנק הינו משותף לשני הצדדים, התשלום ששילמה הנתבעת כחלק מהסדר החוב איננו משותף, שכן באמצעות תשלום זה "רכשה" הנתבעת פטור אישי אל מול הבנק מהמשך הליכי גביה כנגדה בלבד, והותירה בפני הבנק את הזכות להמשיך לגבות את יתרת החוב מאת התובע. לפיכך, אין הנתבעת זכאית לקבל כל החזר מן התובע בעד התשלום שביצעה לפי ההסדר האישי בינה לבין הבנק. עוד ייאמר, כי הנתבעת מנסה "לאחוז את החבל בשני קצותיו", שעה שדורשת היא כי התובע ישתתף בתשלום ששילמה לבנק עבור קבלת פטור אישי עבורה בלבד, אך בה בעת דורשת כי התובע ישא לבדו ביתרת תשלומי המשכנתה לבנק, ללא השתתפותה. פירעון הלוואה שנטלה הנתבעת מבנק מסד לשם כיסוי חוב בבנק פאג"י 52. הנתבעת טענה כי במהלך נישואיהם פתחה חשבון בנק על שמה בבנק פאג"י, ואשר בפועל שימש גם את התובע, מאחר שלא היה יכול לפתוח חשבון בנק על שמו (סעיף 22 לתצהיר הנתבעת; עדות הנתבעת עמ' 25). בכתב התביעה-שכנגד טענה כי התובע משך כספים מן החשבון ובגין פעולותיו של הנתבע בחשבון הבנק נותרה יתרת חובה והנתבעת נאלצה ליטול הלוואה מבנק אחר, בנק מסד, לשם כיסוי יתרת החוב בחשבון, בסך 10,000 ₪. הלוואה זו נפרעה, כפי שטענה במשך שנתיים, החל מחודש 10.2002 ועד חודש 10.2004 לטענתה, על התובע לשפות את הנתבעת בגין מחצית מן הסכומים ששילמה לפירעון ההלוואה (נספח ו' לכתב התביעה שכנגד). 53. על אף שהמסמכים שהציגה הנתבעת בהקשר זה (נספח ו' לכתב התביעה שכנגד) אינם מוכיחים כי הנתבעת פרעה בפועל את ההלוואה, סבורני כי בכל זאת עמדה הנתבעת בנטל המונח על כתפיה, והוכיחה במידה מספקת את החוב הנטען. התובע לא הכחיש כי החשבון בבנק פאג"י שימש אותו, ויש מקום כי יישא במחצית מן החוב בגין ההלוואה. ברם, חובתו להשתתף בחוב חלה, כאמור, רק בתשלומים ששולמו בתקופה החל מן המועד הקובע ואילך (7.2003), שכן התשלומים שפרעה הנתבעת על חשבון ההלוואה לפני המועד הקובע אינם באים באיזון המשאבים, מן הטעמים שפורטו. יתרת ההלוואה שנותרה לפרעון לאחר המועד הקובע ועד יום 2.10.2004, שהוא לפי האמור בנספח ו' מועד סיום פרעון ההלוואה, עומדת על סך של כ-5,000 ₪ לערך. על כן ייכלל סכום זה בנכסי האיזון, ובפועל במסגרת איזון המשאבים יש להשית על התובע מחצית מן הסכום ששולם בגין פרעון ההלוואה בתקופה זו. דוחות חניה 54. לטענת הנתבעת, היא נשאה בתשלום קנסות חניה, בגן עבירות חניה שביצע התובע במהלך חייהם המשותפים באמצעות שימוש ברכב אשר היה רשום על שמה. לטענתה שילמה דוחות חניה בסך 3,500 ש"ח. מן המסמכים נספח ח' לכתב התביעה שכנגד עולה כי בשנת 2012 בוצע תשלום בסך 1,245 ₪ בלבד (ולא כנטען לעיל על ידי הנתבעת) בעד 11 דוחות חניה, בגין עבירות חניה שבוצעו בשנת 2002, באמצעות רכב מס' +++, כמפורט בדרישה לתשלום החוב ביחס לדוחות אלו (צורף כנספח). לא הוכח תשלום בעד דרישת תשלום נוספת בסך 1,687 ₪ בגין דו"ח תנועה עקב עבירת תנועה שבוצעה באותו רכב ביום 1.8.2002. 55. התובע מצידו לא הכחיש את טענת הנתבעת כי הוא אשר השתמש ברכב ואחראי לדוחות והקנסות, ואף הסכים לשאת בתשלום 1,245 ₪ בעד דוחות החניה. בנסיבות העניין, מכיוון שמדובר בחוב שנוצר בגין מחדליו האישיים, באופן מובהק, של התובע, ללא כל קשר למשק הבית המשותף, יש להתחשב במלוא סכום הדוחות והקנסות ששולמו בפועל במסגרת איזון המשאבים, באופן שיש להשית על התובע את מלוא הסכום ששולם. אשר ליתרת החוב הנוספת, בסך 1,687 ₪, על התובע לשאת בו לבדו אם ייתבע לכך. אוסיף, כי אין כל רלבנטיות בהקשר זה ל"תנאי" שהציב התובע, דרישתו להכיר בזכותו למחצית שווי הרכב, והיא נדחית. קיזוז חוב בתיק הוצל"פ +++ 56. הנתבעת טענה כי התובע לא עמד בתשלומי המזונות כלפיה, ובגין חוב המזונות פתחה הנתבעת בהליכי הוצל"פ כנגד התובע במסגרת התיק הנזכר. החוב בתיק ההוצל"פ עמד נכון לשנת 2011, על סך של כ- 85,000 ₪ כפי שעולה מן התדפיסים נספח ט' לכתב התביעה שכנגד. במסגרת סיכומיה בכתב הבהירה הנתבעת כי בהקשר זה היא מבקשת לבצע קיזוז של כל סכום אשר תחוב בו במסגרת התביעה דנן כנגד סכום החוב של התובע כלפיה בתיק ההוצל"פ (סעיפים 71-72 לסיכומי הנתבעת בכתב). 57. בתשובה לכך טען התובע (סעיפים 82-83 לסיכומיו בכתב) כי חוב מזונות איננו חלק מתביעת איזון משאבים, וממילא התדפיסים שצורפו להוכחת חוב המזונות אינם עדכניים, וגם מסיבה זו יש לדחות את תביעת הנתבעת בהקשר זה. 58. הנתבעת לא פירשה בצורה ברורה מהו מקור החוב בתיק ההוצל"פ אותו מבקשת היא לקזז כנגד כל חוב אשר בו תחוייב במסגרת תביעת איזון המשאבים. אכן, צודק התובע כי חוב מזונות בין הצדדים איננו שייך ככלל לעריכת איזון המשאבים ביניהם עם פירוק נישואיהם; אך ככל שבסיומו של תחשיב החובות והזכויות של הצדדים, בהתאם לכל האמור לעיל, יתברר כי הנתבעת היא זו שצריכה לשלם לתובע סכום קצוב כלשהו, אין כל מניעה לבצע קיזוז של חוב קצוב זה כנגד חוב קצוב שחב התובע כלפי הנתבעת לפי תיק ההוצל"פ, אף שמהותית הוא אינו חלק מאיזון המשאבים. הנתבעת הציגה תדפיסי הוצל"פ מהם עולה כי קיים חוב של התובע כלפי הנתבעת, ולמעשה התובע כלל אינו מכחיש את קיומו של תיק ההוצל"פ או את קיומו של החוב כלפיה, אלא הכחיש רק את שיעורו העדכני. העובדה שלא הוצג סכום עדכני בתיק ההוצל"פ לא די בה כדי למנוע בעד הנתבעת לממש את זכותה הכללית לביצוע קיזוז של חובות קצובים הדדיים, ובלבד שהקיזוז יבוצע, כמובן, כנגד סכום החוב העדכני לפי תדפיס רשמי מתיק ההוצל"פ נכון למועד ביצוע הקיזוז בפועל, ככל שיבוצע. 59. יובהר כי בשלב זה, טרם ביצועו של תחשיב מדוייק של איזון המשאבים, כלל לא ידוע האם בסופו של יום הנתבעת היא שתיאלץ לשלם לתובע סכום כלשהו, או שמא התובע הוא שיאלץ לשלם לנתבעת סכום כלשהו. פסק דין זה בא לקבוע ולהגדיר את החבויות והזכאויות העקרוניות שחלות ביחס לצדדים לצורך ביצוע איזון משאבים ביניהם, ומותיר בידי הצדדים את ביצוע החישוב הקונקרטי הלכה למעשה, ובהעדר יכולת להגיע להסכמות - בידי לשכת ההוצאה לפועל. על כן, ובטרם הובהר האם "בשורה התחתונה" תיאלץ הנתבעת לשלם לתובע סכום כלשהו, כלל לא ברור האם יהיה צורך במימוש זכות הקיזוז הנטענת. על כן, ככל שאמנם יימצא כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום קצוב במסגרת איזון המשאבים, או אז, יש להכיר בזכאותה לקזז את חובה זה כנגד חוב התובע כלפיה מכוח תיק ההוצל"פ האמור, לפי סכום החוב העדכני בעת ביצוע הקיזוז. 60. בהערת אגב אוסיף, על אף שטענה זו כלל לא עלתה מפי התובע, כי יש מקום לתהות האם חוב מזונות שחב התובע כלפי הנתבעת בגין מזונות ילדים, הוא אמנם חוב כלפי הנתבעת עצמה, או שמא מדובר בחוב השייך לילדים ולא לה. ממספרו של תיק ההוצל"פ הנדון ומטענת הנתבעת אשר לא הוכחשה למדה אני כי תיק זה נפתח בגין חוב המזונות שחב התובע בגין מזונות ילדיו (להבדיל מתיק ההוצל"פ אשר נפתח בעבר בגין מזונות אישה, ואשר לפי הסכם הגירושין התחייבה הנתבעת לסוגרו (תיק הוצל"פ+++)). בשאלה דומה דנתי בעבר במסגרת תמ"ש 2217/97 ר.ד. נ' י.ד. (לא פורסם, 9.1.2008), שם קבעתי כי מבחינה מהותית חובו של האב למזונות ילדיו, ואשר בגינו נפתח תיק הוצל"פ, הוא חוב כלפי מי שהוציא בפועל הוצאות לשם כלכלת הילדים, ומשכך הוא חוב כלפי האם, באותו מקרה. על כן, גם בענייננו יש לראות את החוב בתיק ההוצל"פ כאן כחוב של התובע כלפי הנתבעת, על אף שמבוסס הוא על חוב בגין מזונות ילדים. 61. ולסיכום, לנתבעת עומדת זכות עקרונית לבצע קיזוז של חוב התובע כלפיה בתיק הוצל"פ +++ כפי סכומו העדכני בעת ביצוע הקיזוז, אם וככל שיתברר שתוצאתו של תחשיב איזון המשאבים בין הצדדים בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק דין זה תהיה שעל הנתבעת לשלם סכום לתובע. סיכום 62. התביעות ההדדיות מתקבלות באופן חלקי, במובן זה שיבוצע איזון משאבים של זכויות הצדדים לפי המתווה והעקרונות המצויינים לעיל, תוך התחשבות בחובות כפי שפורט בהרחבה לעיל. השתתפות בחובות, באופן מלא או חלקי, תכלול הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. 63. למען הנוחות והסדר הטוב, להלן סיכום תמציתי של הקביעות דלעיל: א. חוב הוצאה לפועל למר ג.נ. - חוב ההוצאה לפועל בגין פרעון חוב כלפי בנק המזרחי בהיותו ערב לחובות התובע - לא ייכלל בנכסי האיזון. חוב ההוצאה לפועל באותו תיק בגין פרעון חוב שכירות - נכלל בנכסי האיזון. בפועל הנתבעת תישא ב-23% מכלל הסכומים ששולמו לתיק ההוצאה לפועל מאז חודש 7.2003, לרבות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום, וכן ב-23% מיתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל. ב. חוב לחברת החשמל - ייכלל בנכסי האיזון. בפועל תישא הנתבעת במחצית מסכום החוב ששולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום. ג. חוב לבנק טפחות - תשלום התובע לבנק מיום 2.10.2003 בסך 8,000 ש"ח ייכלל בנכסי האיזון, ובפועל על הנתבעת לשאת במחצית מסכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום. תשלום הנתבעת לבנק במסגרת הסדר לשם קבלת הפטר אישי מן החוב - לא ייכלל בנכסי האיזון. יתרת החוב לבנק - לא תיכלל בין נכסי האיזון. ד. חובות לנושי חברת ++++. - ייכללו בנכסי האיזון לפי שוויים במועד פתיחת תיקי ההוצאה לפועל בצירוף הצמדה וריבית כחוק, ומסכום זה תופחת מחצית מסך כל התשלומים אשר שולמו לתיקי ההוצאה לפועל עד 7.2003. ה. חובות לנרקיס א.ל. סחר; יצחק קוסמן; בזק בינלאומי בע"מ; בנק הפועלים בע"מ; דוד שולץ; תובל בע"מ - לא ייכללו בנכסי האיזון. ו. חוב בתיק הוצאה לפועל בגין רכישת סוכה - ייכלל בנכסי האיזון, ובפועל יישא התובע במחצית מן הסכום ששולם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום. ז. חוב פרעון הלוואה מבנק מסד לשם כיסוי חוב בבנק פאג"י - ייכלל בנכסי האיזון לפי יתרת החוב במועד הקובע 1.7.2003, שהם כ- 5,000 ₪. בפועל יישא התובע במחצית מן הסכום (2,500 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.10.2004 שהוא המועד האחרון לפרעון ההלוואה. ח. דוחות חניה - התובע יישא בתשלומים אלה לבדו. על כן, התובע ישיב לנתבעת סך של 1,245 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולם בידי הנתבעת. התובע יישא לבדו ביתרת החוב בעד דוחות החניה אשר פורטו לעיל. ט. נזקים נטענים לגן ילדים - לא ייכללו בנכסי האיזון. י. פנסיה של הנתבעת - תיכלל בנכסי האיזון ככל שנצברה בתקופה שמיום הנישואין ועד למועד הגירושין, ובפועל זכאי התובע למחצית מסכום זה, ביום מימוש הפנסיה. יא. ייכללו בנכסי האיזון זכויות הנתבעת כפי שנקבעו בפסק הדין בתמ"ש 24638/02 ככל שנצברו בתקופת הנישואין ועד למועד הגירושין, בפועל זכאי התובע למחציתם, ואם טרם הגיע מועד מימושם יהיה זכאי התובע למחציתם במועד המימוש. יב. זכויות התובע בקופת גמל גל קופת גמל למורים, קרן השתלמות למורים וגננות בע"מ, ביטוחי חיים בפניקס חברה לביטוח בע"מ, במגדל חברה לביטוח, המגן חברה לביטוח בע"מ, גדיש קרנות תגמולים בע"מ - ייכללו בנכסי האיזון ככל שנצברו בתקופת הנישואין ועד למועד הגירושין, בפועל זכאית הנתבעת למחציתם, וככל שלא הגיע מועד המימוש, תהיה זכאית למחציתם במועד המימוש. יג. זכות לקיזוז כנגד חוב מזונות של התובע כלפי הנתבעת בתיק הוצאה לפועל - אם לאחר עריכת איזון המשאבים תהא הנתבעת חייבת לתובע סכומים, רשאית הנתבעת לקזז את חיובה כנגד החוב בתיק ההוצאה לפועל שפתחה כנגד התובע בגין חוב מזונות, לפי סכום החוב העדכני בתיק ההוצל"פ. אם לאחר עריכת האיזון לא תהיה הנתבעת חייבת לתובע סכומים כלשהם, תהיה רשאית להמשיך לגבות את החוב בהליכי הוצאה לפועל. 64. הצדדים יפעלו כאמור לעיל. ככל שהצדדים לא יגיעו לעמק השווה בביצוע פסק הדין על-פי המתווה והעקרונות שנקבעו לעיל, ביצוע פסק הדין ייעשה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. 65. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות. איזון משאביםחוב