1. מבוא: לפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ועיכוב ביצועו שהוגשה מטעמה של חברת מ.מ. דן אור בע"מ (להלן: "המבקשת"), כנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה "מגדל העמק" (להלן: "המשיבה"). ביסוד הבקשה צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 25.10.2012 המתייחס לגדר רשת מגולוונת ועמודי ברזל אשר הוקמו בגוש 17439, חלקה 55,65 מחוץ לגבולות המגרש ללא היתר בניה (להלן: "צו ההריסה המנהלי"). 2. טענות המבקשת: לטענת המבקשת, הגדר נשוא צו ההריסה המנהלי קיימת מאז שנת 1997, ובנסיבות העניין הצו שהוצא על ידי המשיבה אינו דרוש לצורך מניעת עובדה מוגמרת, בהתאם לדרישת סעיף 238 א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בנוסף, נטען על ידי המבקשת כי, הגדר נבנתה בהתאם להסכמה שניתנה לעניין זה על ידי עיריית מגדל העמק, מלפני מספר שנים. עוד נטען כי אין המדובר בבניית גדר חדשה אלא בגדר קיימת שמעליה הוסרו פחים חלודים שכיסו אותה. 3. תגובת המשיבה: בתגובה אשר הוגשה מטעמה של המשיבה התנגדה האחרונה לבקשה ונימוקיה לכך הם שצו ההריסה מתייחס לבניית גדר רשת מגולוונת ועמודי ברזל על ידי המבקשת. לטענת המשיבה הצבתם של עמודי הברזל המרכיבים את הגדר, טעונה היתר שלא התבקש על ידי המבקשת וממילא לא ניתן לה. המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשת אינה טוענת לכך שמצוי בידי היתר בנייה, אלא מבקשת לבטל את הצו בהסתמך על כך שגדר זו באה במקומה של גדר שהוקמה עוד קודם לכן. לעניין זה, נטען על ידי המשיבה כי עצם העובדה כי במקום שבו הוקמה הגדר החדשה, ללא היתר כאמור, היתה קיימת בעבר גדר אחרת ישנה, אין בה כשלעצמה כדי לפטור את המבקשת מן הצורך בקבלת היתר לבניה חדשה, וממילא אין בה בטענה זו, כך נטען, כדי להוות עילה לביטול צו ההריסה המנהלי. בנוסף, הוסיפה המשיבה וטענה בתגובתה הנ"ל, כי הבניה נשוא הצו נעשתה בשטח המוגדר ומסווג כשטח ציבורי פתוח. 5. סיכומי המבקשת: בדיון אשר התנהל לפני ביום 30.12.2012, חזרו הצדדים על טיעוניהם שעל עיקרן עמדתי לעיל. בתום הדיון, ובין היתר בשל העובדה כי המבקשת אינה מיוצגת בהליך שלפני על ידי עו"ד, הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. בסיכומים אשר הוגשו מטעמה חזרה המבקשת על טענותיה, והוסיפה כי המבקשת שוכרת את השטח משנת 1997, וכי מאז אותו מועד השטח מגודר. המבקשת הכחישה את הטענה לפיה הגדר נבנתה מחדש, וציינה כי הפחים החלודים הוסרו מעל הגדר וזאת לבקשת ראש עיריית מגדל העמק. העמודים שעליהם הוקמה הגדר, כך נטען, לא הוחלפו בחדשים למעט עמודים בודדים, שנים וחלודים, בצדה הצפוני של הגדר, ובנוסף העמודים נצבעו. לדידי המבקשת, צו ההריסה המנהלי שניתן במקרה דנן אינו דרוש לצורך מניעת עובדה מוגמרת, זאת מאחר והמדובר בגדר שנבנתה משנת 1997 ומאז אותו מועד היא קיימת בשטח. המבקשת הוסיפה כי הריסת הגדר עלולה לגרום לנזקים כבירים לעסק והיא מעמידה את העסק בסכנת סגירה. לעניין זה נטען כי בעסק הושקעו כספים רבים ובנסיבות העניין שבה המבקשת ועתרה במסגרת בקשתה לביטולו של צו ההריסה. 6. סיכומי המשיבה: במסגרת סיכומיה ציינה המשיבה כי, במקרה דנן לא מתקיימות העילות הקבועות בחוק לצורך ביטולו של צו מנהלי. בכל הנוגע לטענה לפיה המבקשת לא בנתה גדר חדשה, המשיבה ציינה כי המדובר בטענה חסרת יסוד ושחר, והוסיפה כי בהתאם להצהרת המפקח אשר ביקר בשטח, הן העמודים והן הרשת הוחלפו בחדשים. לדידי המשיבה הדבר עולה גם מהתמונות אשר צורפו על ידה לתגובתה בכתב, וגם מעדותה של המבקשת לפיה החליפה חלק מהגדר לרבות עמודים בצד הצפוני. המשיבה במסגרת סיכומיה העלתה טענות נגד אמינותו של נציג המבקשת, ובעניין זה צויין על ידה כי במסגרת חקירתו של האחרון בפני בית המשפט, הוא ניסה הוא להתחמק ממתן תשובות ונמנע מלציין מהות תפקידו בחברה המבקשת. לדידי המשיבה דבר זה יש בו כדי להשפיע על מידת האמינות שבית המשפט יכול ליתן בנ"ל. לבסוף, עתרה המשיבה לדחיית הבקשה מאחר ואין עילה לביטול הצו. 7. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 1 לחוק התכנון והבניה כולל הגדרות למושגים ומונחים, קובע כי: "בנין" - "כל מבנה בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר לרבות- (1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע (2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים או מיועדים לגדור או לתחום שטח קרקע או חלל." סעיף 145 לחוק התכנון והבניה קובע כי: 145. (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר: (1)התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה; (2)הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה; בפסקה זו - "שינוי פנימי" - שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור; (ההדגשה אינה במקור). סעיף 238 א' (א) לחוק קובע כי : "הוקם בנין חורג לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתוכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יו"ר הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתוכנית, יהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך המציין כי - (1) לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג; (2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר מ- 60 ימים לפני יום הגשת התצהיר; (3) ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים;" סעיף 238א' (ח) לחוק התכנון והבניה, קובע את העילות לביטול ו/או להתליית צו הריסה מנהלי וזו לשונו: "(ח) לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". במסגרת בע"פ 7344/04 אל עוקבי איברהים נ' מדינת ישראל הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז הדרום (ניתן ביום 20.4.05 מח' ב"ש), נקבע כי: "סעיף 238 א' לחוק עניינו "צו הריסה מנהלי", במאובחן מ"צו הריסה שיפוטי". סעיף זה הוסף לחוק בשנת תשמ"א, במטרה להרחיב את הסמכויות אותן מקנה החוק לרשויות התכנון והבניה ואשר נועדו לעצור את התופעה הנפוצה של בניה ללא היתר או בניה בניגוד להיתר ו/או בחריגה ממנו. הסמכות לתת צו הריסה מנהלי (במאובחן מצו הריסה שיפוטי, שהוא הכלל), הוקנתה ליו"ר הוועדה המקומית, וזאת לאחר שהתייעץ, כאמור בס"ק (ב), ולאחר שהוגש לעיונו תצהיר מטעם מהנדס הוועדה המקומית או מהנדס / אדריכל אחר, ובו מפורטים שלושה אלמנטים: "1. לפי ידיעתו הוקם הבניין ללא היתר או שהבניין חורג ובמה הוא חורג; 2. לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבניין או שנסתיימה לא יותר מ-60 ימים לפני יום הגשת התצהיר; 3. ביום הגשת התצהיר, אין הבניין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על 30 הימים". סעיף 238 א' הנ"ל מאפשר פניה לבית המשפט, אך המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית המשפט בהפעלת הביקורת על הצו, לשני מקרים כפי שכבר צוין לעיל. עם זאת כבר נקבע כי תפקידו של בית המשפט אינו מצומצם אך ורק לעילות ההתערבות הקבועות בסעיף 238 הנ"ל. בית המשפט יתערב גם באותם מקרים בהם הוצא הצו בלא שנתקיימו התנאים המוקדמים הנדרשים להוצאתו על פי החוק. 8. חוקיות הבניה: הוראות סעיף 145 (א)(2) לחוק מחייבות הוצאת היתר טרם ביצוען של עבודות שהן במהותן "הוספה לבניין או תיקון בו", לרבות לחלק של מבנה "וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע". מן הכלל אל הפרט, בענייננו יש לבדוק תחילה אם בנית הגדר נשוא הצו נעשתה כדין. כאמור אין חולק כי בנית הגדר נשוא הצו טעונה קבלת היתר בניה, זאת בהתאם להוראות סעיף 145 לחוק התכנון והבניה הנ"ל, כמו כן אין חולק כי היתר כזה לא ניתן בענייננו, דבר אשר עולה גם מגרסתה של המבקשת. בהתאם לטענתו של נציג המבקשת, המדובר בגדר אשר באה במקום גדר ישנה שהוקמה עוד בשנת 1997. לדידו, בגדר שנבנתה לא נכללו תוספות למעט כמה עמודים בצד הצפוני והסרת הפחים החלודים, ובנסיבות העניין, כך נטען, המדובר בצו שאינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת מאחר והגדר הייתה קיימת מזה כמה שנים ללא היתר. כאן המקום לציין כי, גם אם אקבל את טענתו זו של ב"כ המבקשת, הרי שבהתאם להוראות סעיף 145 לחוק התכנות והבנייה, גם העבודות שבוצעו, בהן מודה המבקשת, קרי: החלפת עמודים והסרת פחים, טעונות היתר, שלא ניתן בעניינו. אם כן הוכח לפני, כי המבקשת בנתה ועשתה שינויים בגדר מבלי שהיה מצוי בידה היתר בניה כדין. בנסיבות העניין לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי הבניה נשוא הצו בוצעה על פי חוק. לאחר שהגעתי למסקנה ומצאתי כי הגדר נשוא הצו נבנתה ללא היתר, יש לבדוק עתה אם הוכח כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. על מנת להשיב לשאלה הנ"ל יש לבחון את הקריטריונים שנקבעו בסעיף 238 א(2) ו(3) לחוק. כבר נקבע לא פעם כי צו ההריסה המנהלי נועד על מנת לתת מענה מיידי ויעיל לבניה בלתי חוקית, כך שאם הבניה הסתיימה לפני יותר מ- 60 יום ממועד שבו הוגש תצהיר המהנדס שעליו נסמך הצו, או שהמבנה נשוא הצו מאוכלס מעל ל- 30 יום לפני מועד זה, ניתן להסיק מכך כי הצו אינו נחוץ עוד על מנת למנוע עובדה מוגמרת. במקרה דנן עולה מן הנתונים שהובאו לפני, כי הבנייה לא הסתיימה לפני יותר מ- 60 ימים ואין המדובר בבנייה הניתנת לאכלוס ומכאן שהקריטריון השני, שעניינו מבנה המאוכלס בדיירים למשך תקופה העולה על- 30 ימים, אינו רלבנטי בענייננו. בנסיבות העניין, הריני קובעת כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. אם כך הדבר, נשאלת כאן השאלה האם קיימת בנסיבות העניין וחרף האמור הצדקה להורות על ביטול הצו ולמצער התלייתו. לא אחת נפסק כי, היתר בניה למבנה נשוא צו ההריסה המנהלי איננו נמצא כלל בהישג יד מידי, ואין מקום לכן שבית משפט יעכב ביצוע צו הריסה מנהלי שלא נמצא פגם בחוקיותו, רק כדי לאפשר למבקשים להתחיל ולטפל בהליכי רישוי, ולקוות לקבלת היתר בניה, אם בכלל. בית משפט מוסמך לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי אך השימוש בסמכות זו צריך להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן כשקבלת היתר בניה הינה בהישג יד מידי, כפי שכבר צוין לעיל. על פי הפסיקה בית המשפט מוסמך לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי אף אם לא נפל בו פגם המביא לבטלותו, אולם הדבר ייעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ראו לעניין זה (רע"פ 8720/09 אחסאן אבו רנה נ' יונה יהב, ראש עיריית חיפה, (מיום 1.11.09 ); רע"פ 7405/04 שוויקי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, (מיום 23.8.04); רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים פ"ד נח (4) 385, 388). בענייננו לא מצאתי כי המקרה בו עסקינן הוא מקרה חריג ויוצא דופן המצדיק עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי. הלכה פסוקה היא שניתן לעכב את ביצוע של צו הריסה מנהלי וזאת רק באותם מקרים מיוחדים בהם היתר הבניה נמצא בהישג יד מידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב את הוצאתו. לעניין זה ראו פסיקתו של כב' השופט ג'ובראן רע"פ 5971/06 זחאיקה נ. יו"ר הועדה המקומית בירושלים: "בנוגע למשקלם של הליכים לקבלת היתר בעת הוצאה ומימוש צו הריסה מינהלי כבר התייחסתי בהחלטתי ברע"פ 7405/04 האני שוויקי נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (טרם פורסם) שם נקבע כי אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שנבנה ללא היתר, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי, אשר כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית". בענייננו אין מחלוקת על כך שהמבקשת טרם החלה בהליכי הרישוי. במילים אחרות, בידי המבקש לא קיים היום היתר בניה ולמעשה טרם ננקט על ידה כל הליך שמטרתו קבלת היתר שכזה. בנסיבות אלו כפי שפורטו, הרי כפי שנפסק לא אחת, אין מקום לכך שבית המשפט יעכב ביצוע צו הריסה מנהלי, שלא נמצא פגם בחוקיותו, רק כדי לאפשר למבקש להתחיל בהליכי רישוי. כאן המקום להוסיף ולציין כי נציג המבקשת לא השכיל להוכיח את טענתו לפיה, המבקשת ערכה את השינויים במבנה, לגביהם מתייחס צו ההריסה נשוא החלטתי זו, לאור בקשתו של ראש העיר מגדל העמק. בהקשר זה יצויין כי הנטל להוכחת הטענה רובץ על המבקשת וכי בידי המבקשת לא עלה להרים את נטל ההוכחה הנ"ל ולהוכיח, על פי מאזן ההסתברויות, כי החלפת הגדר, בין כולה ובין חלקה, נעשתה באישורו של ראש העיר מגדל העמק ועל פי בקשתו. בעדותו לפני אישר ראש העיר - מר אלי ברדה, כי התנהלה בינו, מצד אחד, לבין נציג המבקשת, מצד שני, שיחה בנוגע למראהו החיצוני של עסק המבקשת, אולם הנ"ל עמד בתוקף בחקירתו על כך כי במהלך השיחה לא עלה נושא הגדר באופן ספציפי. לעניין זה ציין ראש העיר בעדותו ש: "לא דיברנו על הגדר אף פעם" (ראה עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 3). אציין כי עדותו הנ"ל של ראש העיר הותירה בי רושם חיובי ואני נותרת אמון מלא בדבריו ומקבלת את גרסתו לעניין תוכן השיחה הנ"ל כגרסת אמת אשר משקפת את המציאות כהוויתה. מעבר לאמון הסובייקטיבי הנ"ל, אציין כי גם אם אקבל את טענת המבקשת לעניין בקשתו של ראש העיר מנציג המבקשים להסיר את הפחים המכסים את הגדר ולשפר את חזות העסק, אין בכך ולו דבר לעניין הצורך בקבלת האישורים הדרושים לכך, על פי חוק, וממילא אין בדרישה כאמור משום פטור מקבלת אישור בנייה שהחוק מחייב קבלתו. מכל מקום, נראה כי המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה לעניין זה ומכאן הריני דוחה בזאת את טענתה הנ"ל. באשר לטענת המבקשת, בעיקר בסיכומי טענותיו, לנזקים כלכליים רבים העלולים להיגרם לה במידה וצו ההריסה יבוצע, הרי שדין טענה זו להדחות אף היא. כאמור על פי החוק הטעמים בגינם רשאי ביהמ"ש לבטל או לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי מוגבלים כמפורט בסעיף 238 א (ח) לחוק. מכאן עולה כי, מאזן הנזקים הנטען אינו נימוק רלוונטי לביטול או התליית צו הריסה מנהלי. במקרה דנן אין למבקשת אלא להלין על עצמה. יפים לענייננו הדברים שנאמרו במסגרת בע"פ 7337/06 יסמין אטרש נ. מדינת ישראל ביהמ"ש המחוזי באר שבע מפי כב' השופט אלון כדלקמן: "מטרתו ותכליתו של הצו המינהלי, לפי סעיף 238 א' הינה בהסמכת הרשות המינהלית לבער נגע בניה שלא כחוק בעודו באיבו - על כל המשתמע מכך... מצוקתה האישית אין בה כדי לגרוע מהסעד המינהלי שקבע המחוקק לתופעה שכזו, מהסמכות שהפקיד בעניין זה בידי הרשות ומהצמצום המופלג שצומצמה ההתערבות השיפוטית בצווים אלה". לא מצאתי ממש בנימוקים ובטענות הנוגעות לנזק שעלול להיגרם כתוצאה מביצוע הצו, אותן העלתה המבקשת. אל מול נימוקים אלה עומדת תופעת הבניה הלא חוקית, זאת מבלי להכביר מילים על החומרה הרבה הטמונה בתופעה זו הפוגעת בשלטון החוק ובאכיפתו, תופעה שיש למגרה. בשולי החלטתי זו אציין כי במהלך הדיונים שנערכו לפני בבקשה, ובעיקר בשלב השמעת הראיות, הוסט הדיון לנושאים נוספים בלתי רלבנטיים שזכרם לא בא, לא במסגרת כתבי הטעות (הבקשה והתגובה לה), ולא במסגרת סיכומי הטענות שהגישו הצדדים בכתב. בנסיבות העניין, איני רואה מקום להתעכב על אותם הנושאים שאינם רלבנטיים ממילא להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בתיק זה. סוף דבר בנסיבות העניין, ולאור כל המפורט לעיל, הנני קובעת כי הצו ניתן כדין לאחר שנתמלאו כל התנאים הדרושים להוצאתו, ואיני רואה מקום לביטולו. לפיכך הנני מורה על דחיית הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, ומותירה למשיבה לבצע את הצו תוך 60 יום ממועד קבלת החלטה זו. לפנים משורת הדין, אינני רואה מקום לתת צו להוצאות. בניההיתר בניה