זוהי תביעה למתן סעד הצהרתי כי התובעת זכאית לקידום בדרגה בדירוג הנדסאים, כך שביום 1.2.03 היה על הנתבעת להעניק לה דרגה 41, וביום 1.2.06 היה על הנתבעת לקדמה לדרגה 41+. כמו כן, נתבע תשלום הפרשי דרגות. הנתבעת הגישה מנגד תביעה נגד התובעת, בתיק ס"ע 25922-10-12, להשבת כספים, אשר לטענתה שולמו לתובעת ביתר, ומהווים תשלומים חורגים, החל מהיום בו הועלתה לדרגה 40, שכן התובעת זכאית, לטענת הנתבעת, לכל היותר לדרגה 39+. להלן עובדות המקרה: 1. התובעת החלה עבודתה אצל הנתבעת בתאריך 13.6.96. הנתבעת טוענת כי התובעת התקבלה לעבודה כשרטטת ופקחית בניה, ואילו התובעת טוענת כי מיום תחילת העסקתה עבדה כבודקת תוכניות ופקחית בניה. 2. התובעת משרתת את הועדה המרחבית לתכנון ובניה מנשה-אלונה מכוח הוראות סעיף 263(ג) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק התכנון והבניה"). 3. בהתאם לנהלי משרד הפנים, שיצאו בעקבות דו"ח ועדת שחר, זכאים בודקי תוכניות בועדה מרחבית, שהינם עובדי הועדה המרחבית מכוח הוראת סעיף 263(א) לחוק התכנון והבניה, למתח דרגות של 38-41. 4. המחלוקת בין הצדדים בתיק זה נסבה סביב השאלה - מהו מתח הדרגות והדירוג המתאים למשרת "בודק תוכניות", שהינו עובד הרשות המקומית, ומשרת את הועדה המרחבית לתכנון ובניה מכוח הוראת סעיף 263(ג) לחוק הנ"ל. עמדת משרד הפנים: 5. על פי עמדת משרד הפנים, התובעת הינה עובדת הנתבעת ועל כן, כפופה לכללים החלים על עובדי הרשות המקומית, לרבות לעניין קבלה לעבודה ומסלול קידום. בנוסף נטען כי, התובעת הועברה לעבוד כבודקת תוכניות ללא מכרז כדין וללא אישור נחיצות משרה, ואינה עומדת בתנאי הסף למשרה של בודקת תוכניות. התובעת אינה זכאית להעלאה בדרגה הנטענת על ידה, ואף קבלת דרגה 40 לאחר התאריך של 3.3.99 ולכן מדובר כאן בדרגת שכר חריגה לפי עמדת משרד הפנים. 6. התובעת זכאית לדרגה 39+ בהתאם למתח הדרגות התקני למשרתה כשרטטת ופקחית בניה. בחודש 2/01 לאחר שנחתם ההסכם הקיבוצי המסדיר את נושא חריגות השכר בשלטון המקומי מיום 3.3.99 ולמרות האמור בהסכם זה, קיבלה התובעת דרגה 40 בדירוג ההנדסאים, המהווה קידום של שתי דרגות. העלאת התובעת בשתי דרגות נעשתה ללא אישור משרד הפנים ותוך חריגה ממתח הדרגות התקני של המשרה אותה מילאה התובעת, כך שמדובר בחריגת שכר. בודק תוכניות של רשות מקומית מושווה לרמה של אחראי לנושא במחלקה שמתח דרגותיו הינו 37-39. התובעת אינה זכאית למתח הדרגות עפ"י דו"ח ועדת שחר. 7. כמו כן נטען, כי מכתבו של מר ניסים בן יקר מיום 5.2.09 ניתן במענה לפניה בה הוצג מצג כאילו התובעת הינה עובדת הועדה המרחבית, ולא היא. טענות ב"כ התובעת: 8. עמדת משרד הפנים מבוססת על עובדות שגויות - התובעת לא התקבלה לעבודה כשרטטת ופקחית בניה, ולא עברה לעבוד רק בשנת 2002 למשרת בודקת תוכניות. 9. התובעת התקבלה לעבודה בדרגה 37 לדירוג הנדסאים, וזכאית להיכלל בדירוג זה מכוח היותה שרטטת. 10. התובעת טוענת כי, מבחינה לשונית אין בדו"ח ועדת שחר כל הבחנה לעניין תנאי השכר, דרוג ו/או מתח דרגות, בין עובדים המועסקים בועדה המרחבית מכוח סעיף 263(א) לחוק התכנון והבניה ובין עובדים המשרתים את הועדה מכוח הוראת סעיף 263(ג) לחוק התכנון והבניה, בדומה לתובעת. 11. מטרתו של סעיף 263 לחוק התכנון והבניה להשוות את תנאי העסקת עובדי הועדות המרחביות לתנאי עבודתם של המועצות המקומיות. על כן, עמדת הנתבעת כי התובעת כעובדת הנתבעת תקבל מתח דרגות אחר, כשהיא מועסקת בועדה מכוח הוראת סעיף 263(ג) סותרת את תכלית החוק. 12. אין במסלולי הקידום תואר משרה של "בודק תוכניות". 13. התובעת אינה מבקשת לקבל לידיה זכויות יתר מעבר למה שזכאים לקבל שאר העובדים, כך בפועל התובעת כפופה למזכירת הועדה המקבלת שכר בכירים. 14. הנתבעת מעסיקה עובד בשם טל שגן כפקח בניה בדרגה 40+ שניתנה לו לאחר יום 3.3.99, והנ"ל התקבל לעבודה רק בשנת 2005. הנתבעת לא טענה, כי העובד הנ"ל מצוי בדרגת יתר ולא דרשה ממנו כי ישיב כספים. 15. במכרזים פומביים שפורסמו ע"י עיריית בת ים ועיריית נתניה ביחס למשרת בודק תוכניות עולה כי הדרגה המוצעת הינה 39-41+ בדרוג הנדסאים. 16. התובעת טוענת, כי על הנתבעת היה לקדמה בתאריך 1.2.03 לדרגה 41, ומיום 1.2.06 היה על הנתבעת להעניק לה דרגת שהייה לדרגה 41+. 17. תוספת השכר לה זכאית התובעת, נכון לחודש 2/10, הינה על סך של 65,950.08 ₪. כמו כן, התובעת זכאית להפרשי תגמולים לקרן השתלמות, פנסיה ופיצויים בסך של 14,396.9 ₪. 18. לטענת התובעת דין התביעה שכנגד שהגישה נגדה הנתבעת להשבת סך של 18,151 ₪ אשר שולם כביכול ביתר - להידחות שכן הוכח, כי התובעת זכאית למתח דרגות של 38 - 41+. 19. אף אם ביה"ד יקבע, כי התובעת זכאית לכל היותר לדרגה 39+ דין תביעת הנתבעת להידחות. אם אכן חלה טעות והנתבעת שילמה לתובעת כספים ביתר, הרי שלכל היותר מדובר בטעות שבדין שאינה מזכה בהשבה. למעלה מ- 12 שנה התובעת מכלכלת צעדיה בהתאם לשכרה התואם דרגה 40. טענות הנתבעת: 20. התובעת, המועסקת ע"י הנתבעת, מבקשת לקבל לעצמה זכויות של עובדים המועסקים ישירות ע"י הועדה המרחבית לתכנון ובניה. 21. כוונת המחוקק בסעיף 263(א) לחוק התכנון והבניה ברורה ומתייחסת לעובדים אשר מועסקים ישירות ע"י הועדה לתכנון ובניה. על תכלית הסעיף ניתן ללמוד מעמדת משרד הפנים, בה הוסבר כי קיים פער מובנה לטובת עובדי הרשות המקומית לעומת עובדים המועסקים ישירות ע"י הועדה, ועל כן היה צריך "לפצות" את אותם עובדים. 22. הנחיות משרד הפנים בנוגע לעובדים המועסקים ישירות ע"י הועדה לתכנון ובניה מעולם לא הוחלו על עובדי הרשות המקומית, ואין אף כל הגיון להחילם, שכן ההנחיות נועדו לדאוג לעובדים הישירים של הועדות בשל הפגיעה בהם לעומת עובדי הרשויות המקומיות, אשר נהנים מזכויות ותנאים רבים להם לא זכאים העובדים הישירים של הועדות. 23. קיימים מס' מדרגים במסגרת "מתח הדרגות" - דירוג ראשוני לעובדים שאינם בעלי אחריות מנהלית ובאים במגע עם קהל (מתח דרגות בין 36-39), דירוג שניוני לעובדים בעלי אחריות מנהלית (מתח דרגות בין 37-40), דירוג שלישוני ומעלה למנהלי אגפים או דירוג בכירים (מתח דרגות 40 ומעלה או חוזה בכירים). תפקידה של התובעת הינו במסגרת דירוג ראשוני - תפקיד ללא אחריות מנהלית שנמצא במגע עם קהל. 24. משרד הפנים ביצע הקבלה בין תפקידה של התובעת כבודקת תוכניות לבין תפקיד דירוג ראשוני - "אחראי נושא מחלקה", המצוי בדרגות 37-39. התובעת מבקשת כי יוענקו לה זכויות אשר מנהלי מחלקות בעירייה אינם זכאים להם ועוד בעלי תפקידים המצויים בדירוג שניוני ולא בדירוג ראשוני, לו שייכת התובעת. 25. התובעת, כעובדת של הנתבעת, נהנית מזכויות ותנאים מהם לא נהנים עובדים ישירים של הועדות המרחביות. כך למשל התובעת נהנית מקביעות, השתלמויות ע"ח המעביד, ביגוד, חופשת מחלה של בן הזוג, הגנה של ועד העובדים, אפשרות להתמודד בכל מכרז פנימי של הנתבעת, מסלולי הקידום שלה רבים יותר מעובד ישיר של הועדה. 26. התובעת למעשה מבקשת "להנות מכל העולמות", לקבל הטבות של עובדי רשות מקומית וכן תנאים ספציפיים שניתנו לעובדים המועסקים ישירות ע"י הועדה המרחבית. 27. המכרזים בעיריות נתניה ובת ים אינם רלוונטיים, שכן מדובר בעיריות אשר בהן קיימת ועדה מקומית מכוח סעיף 18 לחוק התכנון והבניה אשר סעיף 263 אינו חל עליהן. 28. התובעת זכאית לכל היותר לדרגה 39+. על כן, הנתבעת זכאית להשבת כספים ששולמו ביתר לתובעת ומהווים תשלומים חורגים, וזאת החל מהמועד בו הועלתה לדרגה 40. התובעת הודתה, כי הוציאה את הכספים שקיבלה כשכר לצורך הוצאות מחייתה הרגילות, ובנסיבות אלה נקבע בפסיקה, כי קיימת חובת השבה. 29. התובעת ידעה בפועל על עמדת משרד הפנים עוד משנת 2007 אשר צוינה במכתבו של מר ינון, ואף פעלה באמצעות גורמי ההסתדרות בניסיון לשנותה. משכך לא ניתן לומר כי הייתה תמת לב ולא הייתה מודעת כי היא מצויה בדרגת יתר. 30. באשר לעובד האחר של הנתבעת, שאת שמו ציינה התובעת, העובד הנ"ל אינו באותו סטטוס כמו התובעת שכן הוא מבצע תפקידים שונים בנתבעת. כמו כן, לאור טענת התובעת בנדון - הנתבעת מבצעת בדיקה בנושא מול משרד הפנים, ובמידה ומשרד הפנים יחליט כי שולמו לעובד כספים ביתר, תדרוש הנתבעת כספים אלו חזרה. בנוסף, אף אם נעשתה טעות בעניינו של עובד אחר הרי שאין לתקן טעות בטעות, ועובד אינו יכול לקבל טובת הנאה שלא כדין על בסיס טעות שנעשתה אצל עובד אחר. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 31. אין מחלוקת כי התובעת הינה עובדת של הנתבעת ומשרתת את הועדה המרחבית כבודקת תוכניות מכוח הוראת סעיף 263(ג) לחוק התכנון והבניה. 32. במסגרת סעיף 263(א) לחוק התכנון והבניה קבע המחוקק, כי "תנאי ההעסקה" של עובדי ועדות מרחביות יהיו כשל עובדי מועצות מקומיות. 33. בהתאם לנוהלי משרד הפנים מחודש 6/02, בעקבות דו"ח ועדת שחר, זכאי בודק תוכניות בועדה מרחבית שהינו עובד של הועדה מכוח הוראת סעיף 263(א) לחוק התכנון והבניה למתח דרגות 38 - 41+ בדירוג הנדסאים. 34. מר בועז מנחם, מזכיר הנתבעת, העיד כי התובעת עסקה בפיקוח על הבנייה ובבדיקת תוכניות ממועד תחילת העסקתה, בחודש 9/96. (ראה פרוטוקול דיון מיום 21.4.13 עמ' 17). 35. התובעת התקבלה לעבודה כפקחית בניה ובודקת תוכניות בחודש 9/96 בדרגה 37 בדירוג הנדסאים, וזאת בהתאם לתלוש שכרה לחודש 9/96. 36. כעבור שנה בחודש 6/97 קיבלה התובעת דרגה נוספת - דרגה 38. 37. בחודש 2/01, לאחר שנחתם ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 המסדיר את נושא חריגות השכר בשלטון המקומי, קיבלה התובעת דרגה 40 בדירוג הנדסאים - המהווה קידום של שתי דרגות. 38. בהתאם לעמדת משרד הפנים, בודקי תוכניות ברשויות מקומיות משווים לרמה של "אחראי נושא במחלקה" שמתח דרגותיו עפ"י חוברת מסלולי הקידום של העובדים ברשויות המקומיות הינו 37-39. 39. התובעת טוענת כי יש להחיל עליה את הנחיות משרד הפנים החלות על העובדים הישירים של הועדות המרחביות מכוח הוראת סעיף 263(א), ועל כן היא זכאית למתח דרגות של 38-41. 40. טענה זו של התובעת אינה מקובלת עלינו. סעיף 263(א) קובע, כי יש להשוות את תנאי העסקתם של עובדי הועדות המרחביות לעובדי המועצות המקומיות, וזאת על מנת להשוות את התנאים של עובדי הועדות המרחביות לעובדים ברשויות המקומיות, אשר נהנו מזכויות ותנאים רבים להם לא היו זכאים עובדי הועדות המרחביות. 41. אמנם, נוהל משרד הפנים מחודש 6/02, בעקבות דו"ח ועדת שחר כאמור לעיל, קובע כי עובד של הועדה המרחבית בתפקיד של בודק תוכניות זכאי למתח דרגות של 38-41, אולם התובעת אינה עובדת של הועדה המרחבית אלא עובדת רשות מקומית (הנתבעת), ומשרתת את הועדה המרחבית כבודקת תוכניות מכוח הוראת סעיף 263(ג). לפיכך, נוהל משרד הפנים מחודש 6/02 כאמור, אינו חל על התובעת, והתובעת זכאית למתח דרגות בהתאם למסלולי הקידום של עובדי הרשויות המקומיות, ולא של עובדי הועדה המרחבית. 42. קבלת טענתה של התובעת וקביעה כי היא זכאית למתח הדרגות הקבוע בנוהל משרד הפנים 6/02 החל על עובדי הועדות המרחביות, יפלה, למעשה, לטובה את התובעת מול שאר עובדי הנתבעת, אשר קידומם הינו בהתאם למסלולי הקידום של עובדי הרשויות המקומיות, לרבות עובדים שהינם בדירוג המקביל לדירוגה של התובעת ואף של עובדים בתפקידים בכירים יותר מתפקידה של התובעת, אשר אינם זכאים למתח הדרגות שמבקשת התובעת לקבל. 43. אין ספק כי, התובעת אשר הינה עובדת של הנתבעת ולא עובדת של הועדה המרחבית נהנית מזכויות ואפשרויות קידום בעבודה, אשר עובדי הועדה המרחבית אינם זכאים להם. כך למשל, התובעת נהנית מקביעות, השתלמויות ע"ח המעביד, וכן רשאית להתמודד בכל מכרז פנימי של הנתבעת, ולפיכך מסלולי הקידום שלה הינם מגוונים יותר, אפשרות שאינה קיימת בפני עובדי הועדה המרחבית. התובעת העידה, כי יש לה קביעות, כי השתתפה בהשתלמויות רבות ע"ח המעביד, כי קיימים תפקידים רבים בנתבעת וכי עובד של הנתבעת אשר בעבר עבד בועדה המרחבית עובד כיום בנתבעת בתפקיד אחר. כמו כן, מעדותה של התובעת עולה, כי עד שנת 2012 עבדה כפקחית בניה בנוסף על עבודתה כבודקת תוכניות בועדה המרחבית. (ראה פרוטוקול דיון מיום 21.4.13 עמ' 10-11). 44. מחוברת מסלולי קידום לעובדים ברשויות המקומיות עולה כי, קיימים מספר מדרגים - דירוג ראשוני לעובדים שאינם בעלי אחריות מנהלית, דירוג שניוני לעובדים בעלי אחריות מנהלית ודירוג שלישוני ומעלה של מנהלי אגפים או דירוג בכירים. בהתאם לחוברת מסלולי קידום, עובדים בדירוג ראשוני זכאים למתח דרגות שנע בין 36 - 39. אין מחלוקת כי התובעת אינה בעלת אחריות מנהלית בתפקידה כבודקת תוכניות. 45. עפ"י חוברת מסלולי קידום מנהל מחלקה רמה ג' - של רשות מקומית קטנה זכאי למתח דרגות של 8-10 (38-40 בדירוג הנדסאים) וכולל מנהל מחלקת רישוי עסקים, מנהל מחלקת תברואה וכו', סגן מנהל מחלקה ברמה ג' זכאי למתח דרגות של 7-9 (37-39 בדירוג הנדסאים). תפקידים אלו מהווים "תפקיד שניוני" בעלי אחריות מנהלית, ועל כן, סביר להניח כי התובעת, אשר כאמור אינה בעלת אחריות מנהלית ונמצאת במגע עם קהל, צריכה להיות במתח דרגות הנמוך ממתח הדרגות של בעלי תפקידים אלו. 46. לפיכך, טענת התובעת כי היא זכאית לדרגות 41 ו- 41+, המהוות דרגות הגבוהות מהדרגות להם זכאים מנהלי מחלקות וסגניהם ברשות רמה ג', כדוגמת הנתבעת, הינה בלתי סבירה לחלוטין. 47. על כן, יש לעשות הקבלה בין תפקידה של התובעת כבודקת תוכניות, שהינו תפקיד ראשוני ללא אחריות מנהלית ושנמצאת במגע עם קהל, לתפקידים אחרים במסגרת דירוג ראשוני כגון - תפקיד של אחראי לנושא במחלקה, או פקיד כוח אדם אחראי לנושא. בהתאם לכך, התובעת זכאית למתח דרגות הנע בין 37-39 בדירוג הנדסאים. 48. אשר על כן, התובעת זכאית לכל היותר לדרגה 39+, וקידומה לדרגה 40 החל מחודש 2/01, לאחר הסכם 99, מהווה דרגת שכר חריגה. 49. בנסיבות אלה תביעתה של התובעת למתן סעד הצהרתי הקובע כי היא זכאית לקידום לדרגה 41 ו- 41+, וכן להפרשי שכר - נדחית בזאת. 50. באשר לתביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובעת להשבת התשלומים ששולמו ביתר לתובעת החל מחודש 2/01, מועד העלאתה לדרגה 40, אשר כאמור לעיל מהווה דרגת שכר חריגה, אנו קובעים כי דין תביעה זו להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן. 51. משקבענו כי התובעת קיבלה דרגת שכר חריגה, הרי שבהתאם לסעיף 1 לחוק עשיית עושר שלא במשפט, התשל"ט - 1979 (להלן - חוק עשיית עושר), קמה חובת ההשבה שמטרתה מניעת התעשרות בלתי צודקת. 52. יחד עם זאת, סעיף 2 לחוק עשיית עושר קובע, כי ביהמ"ש רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה כולה או מקצתה כדלקמן - "בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחיסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". 53. אין ספק כי תשלום דרגת שכר חריגה שהתובעת לא הייתה זכאית לה גרמה לחיסרון כיס של הנתבעת, ועל כן יש לבחון האם קיימות נסיבות במקרה דנן העושות את ההשבה בלתי צודקת. 54. התובעת קיבלה דרגה 40 כבר בחודש 2/01, כאשר התביעה להשבה הוגשה רק בחודש 10/12, וזאת רק לאחר שהוגשה לביה"ד במסגרת תביעתה של התובעת להעלאה בדרגה והפרשי שכר, עמדת משרד הפנים. היינו, התובעת קיבלה את השכר החריג במשך למעלה מ- 11 שנים בטרם הועלתה הדרישה של הנתבעת להשבה. התובעת פנתה ביוזמתה לנתבעת בשנת 2007, בדרישה להעלאתה בדרגה, ורק בעקבות הגשת תביעתה לבית הדין, הגישה הנתבעת את התביעה להשבה. 55. אמנם, בתאריך 24.6.07 נשלח מכתב מטעם מר יואל ינון, מנהל תחום פיקוח ובקרת שכר במשרד הפנים, אל מזכיר הנתבעת מר אוזן כי, התובעת זכאית למתח דרגות הנע בין 36 - 39, ועל כן, אין להעניק לה דרגה נוספת. אולם, מעולם לא הועלתה ע"י הנתבעת דרישה להשבה. 56. כמו כן, בתאריך 5.2.09 נשלח מכתב למר אוזן מטעם מר ניסים בן יקר, ממונה על השכר במשרד הפנים, כי מתח הדרגות של בודקת תוכניות הינו 38-41 ועל כן התובעת זכאית לקידום עד לשיא מתח דרגות זה. אין ספק כי, מכתבו הנ"ל של מר בן יקר הינו שגוי, וככל הנראה ניתן בהתבסס על הנחה שגויה כי התובעת הינה עובדת של הועדה המרחבית, ולא עובדת הרשות המקומית, ועל כן, לא חלים עליה הנחיות משרד הפנים מחודש 6/02 הקובעים, בין היתר, את מתח הדרגות לו זכאים בודקי תוכניות אשר הינם עובדים המועסקים ע"י הועדה המרחבית מכוח הוראות סעיף 263(א) לחוק התכנון והבניה. יחד עם זאת, הרי התובעת לא ידעה, כי מכתבו של מר בן יקר שגוי. 57. השכר החריג שולם לתובעת עקב טעות של הנתבעת, ולא הובאה כל ראיה אשר יש בה בכדי להעיד על ידיעה בפועל של התובעת על הטעות שנעשתה בתשלום שכרה. 58. מאידך, לא הובאה כל ראיה המעידה כי השימוש שעשתה התובעת בכספים היה מעבר לשימוש שוטף ושלא לצורך הוצאות מחייתה הרגילות, ועל כן, לא ניתן לומר כי מדובר בהסתמכות אשר שינתה את מצבה של התובעת לרעה. (ראה - ס"ע 12610-04-09 דוד אטיאס נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 30.7.12; תע"א 342/06 מועצה מקומית דיר חנא נ' חג'ו נאיף, ניתן ביום 8.9.11). 59. אשר על כן, לאור האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן משמדובר מחד על תשלום שכר חריג אשר התובעת לא הייתה זכאית לקבלו ולא הוכח כי נעשה שימוש בכספים שלא לצורך הוצאות מחייה רגילות, וכי מדובר בכספי ציבור. מאידך, במכלול השיקולים כמפורט לעיל, לרבות העובדה, כי השכר החריג שולם לתובעת עקב טעות של הנתבעת במשך תקופה כה ארוכה מבלי שהועלתה דרישת השבה, והגנת תום הלב, אנו קובעים כי על התובעת להשיב לידי הנתבעת רק 50% מהסכום הנתבע וזאת בסך של 9,075 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה בתאריך 17.10.12 ועד מועד התשלום בפועל. 60. לאור נסיבות המקרה - כל צד ישא בהוצאותיו. בניההיתר בניה