מדובר בתביעה שהוגשה על ידי התובעת כנגד מר יהודה מימון (להלן: "הנתבע") בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות עסקת רכישת דירה מן הנתבע. לאחר הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע לבית המשפט הודעת צד ג' כנגד מר גד באלי (להלן: "צד ג'"). בכתב תביעתה המתוקן ציינה התובעת, בין היתר כדלקמן: התובעת הינה רוכשת של הזכויות בבית דו משפחתי המצוי ברח' האשל 1, אשדוד (להלן: "הבית") במסגרת מו"מ שנערך בין התובעת לבין הנתבע הוצגו בפני התובעת פרטי הבית ובתוך כך הוצג בפניה כי בבית קיימים חלון וגרם מדרגות שבעניינם יהיה צורך להוציא היתר והנתבע התחייב במסגרת המשא ומתן לטפל בנושא הסדרת חריגות הבניה. בהמשך נחתם בין הצדדים הסכם מכר במשרדי עו"ד ברמלה. כעבור זמן מחתימת הסכם המכר התברר לתובעת, כי קיים צו הריסה הנוגע לחדר שלם בדירה וכי לא ניתן יהיה להוציא אישור בניה לאותו חדר, אלא לאחר הריסת המבנה הבלתי חוקי. מיד לאחר שהתברר לתובעת דבר קיומו של צו ההריסה, פנתה התובעת בדחיפות אל עוה"ד שייצג אותה בהתקשרות ובמסגרת זו נערך הסכם נוסף ובו התחייב הנתבע לשאת בהוצאות בניית חדר חלופי באותו גודל במקום אחר. למרות התחייבות הנתבע לשאת בעלות הבניה התחמק הנתבע מקיום התחייבויותיו על פי ההסכם. במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית המשפט ולאחר צירוף עירית אשדוד להליך, נתנה עירית אשדוד הסכמתה להעברת הזכויות בדירה לנתבעת בכפוף להסדרת היתרי בניה. התובעת הגישה תוכניות הכוללות גם את החדר שלגביו ניתן צו הריסה לצורך קבלת היתר,אך הרשויות הסכימו שינתן היתר בכפוף לבניית ממ"ד בבית. שווי בניית ממ"ד מגיע לכדי 52,795 ₪ ובנוסף לכך לצורך קבלת היתר הבניה תהייה מחוייבת התובעת לשאת בתשלום היטל השבחה בסך של 12,000 ₪ ובתשלום הוצאות נוספות בסך של 8,000 ₪. בנסיבות האמורות לעיל, יהיה על בית משפט להורות לנתבע לפצות את התובעת על נזקיה וכן לפצותה על עוגמת הנפש שנגרמה לה. בכתב הגנתו המתוקן טען הנתבע, בין היתר כדלקמן: במעמד חתימת זכרון הדברים ציין הנתבע בפני התובעת כי ישנן חריגות בניה בבית. חריגות הבניה אף פורטו בפני התובעת ועובדה זו אף באה לידי ביטוי בזכרון הדברים ובהסכם המכר שנחתם לגבי הבית. בהסכם המכר אף נכתב כי התובעת מקבלת על אחריותה את כל השינויים, כולל את הטיפול בחריגות הבניה. בהסכם מכר הדירה אף הוסכם כי הטיפול בחריגות הבניה יחול על התובעת ובעקבות זאת אף הסכים הנתבע להוריד סך של 7,500 דולר ממחיר הדירה ביחס למחיר שנקבע בזכרון הדברים. במועד הגשת כתב ההגנה המתוקן, הגיש הנתבע גם הודעת צד ג' מתוקנת ובה ציין בין היתר, כדלקמן: בתאריך 20.9.00 מכר צד ג' את הבית לנתבע. בעת ניהול המו"מ למכירת הבית מצד ג', העלים צד ג' מהנתבע את העובדה שבדירה קיימות חריגות בניה שאין עליהן היתר כדין. עירית אשדוד הנפיקה לצד ג' אישור טאבו המתיחס לבית ועל סמך זה שילם הנתבע לצד ג' את מלוא תמורת הבית. בעת ניהול המו"מ הונה צד ג' את הנתבע ובכך גרם לו לנזקים הנתבעים בתביעה. לאור האמור לעיל, יהיה על צד ג' לפצות את הנתבע בכל סכום כסף שהנתבע יחוייב בו ובנוסף, יהיה עליו לפצות את הנתבע בגין הסך של 7,500 דולר שנאלץ להוריד ממחיר הדירה ושיכול היה לקבל מאת התובעת עבור הבית לולא חריגות הבניה. כן יהיה על צד ג' לפצות הנתבע בגין עוגמת הנפש שנגמרה לו ובגין הלוואה שנתן לתובעת לצורך הסדרת חריגות הבניה. בכתב הגנתו המתוקן ציין צד ג', בין היתר, כי הנתבע הוא אשר בנה את הבניה החריגה בבית ללא קבלת היתר ובעת מכירת הבית על ידי צד ג', לא היו כל חריגות מהיתר הבניה. במהלך הדיון שבפני נשמעו התובעת, הנתבע וצד ג' וכן נשמעו עדויותיהם של מר אלי אלייב, מפקח בניה בעירית אשדוד ושל הגב' רבקה פפה. לאחר ששמעתי הצדדים, אני קובע כדלקמן: תביעת התובעת כנגד הנתבע האם ציין הנתבע בפני התובעת את חריגות הבניה בתצהירה ציינה התובעת כי ביום 18.8.05 חתמה עם הנתבע על זכרון דברים (להלן: "זכרון הדברים") ובהמשך ביום 4.9.05 חתמה עם הנתבע על הסכם למכירת הזכויות בדירה (להלן: "הסכם המכר"). עוד ציינה התובעת בתצהירה, כי משהגיעה לעירית אשדוד לאחר החתימה על עסקת מכר הדירה, התברר לה כי המצג שהציג בפניה הנתבע ולפיו בדירה קיימת בעיה של חלון ומדרגות חיצונים בלבד שיש להוציא בעניינם היתר, היה מצג שווא ובפועל הוצא כנגד הנתבע צו הריסה בגין תוספות בניה נוספות, וביניהן תוספת חדר בדירה שנבנה על ידי הנתבע בלא היתר. הנתבע מצידו ציין בתצהירו, כי כאשר רכש את הבית מצד ג' היו בבית בין היתר, גם המבנה בצידו המזרחי של הבית עם גג בטון שלגביו לא היה לצד ג' היתר ובמהלך המשא ומתן עם התובעת, הודיע לה הנתבע על כל חריגות הבניה שיש בבית (סעיפים 10, 11, 13 לתצהיר). במהלך הדיון שבפני צורף לבית המשפט כתב אישום שהוגש כנגד הנתבע כבר ביום 21.1.02 בתיק עמ"ק 214/02. בכתב האישום צוין בין היתר, כדלקמן : "2. בביקורת שנערכה במקרקעין במהלך חודש אוגוסט 2001, נמצא, כי במקרקעין בוצעו עבודות בניה הטעונות היתר, מאת הוועהד המקומית לכתנון ולבניה אשדוד, ללא היתר, כמפורט להלן. 2.1 פתיחת חלון בחזית המערבית. 2.2. הגדלת פתח בחזית הצפונית, מחלון לפתח כניסה ויציאה. 2.3 בנייית מבנה עם גג בטון בצד המזרחי. 2.4 בניית גרם מדרגות חיצוני מקומת קרקע לקומה א'. 2.5 בניית חדר שירותים ומקלחת בחניה. 2.6 סגירת פתח יציאה מהסלון ובניית קיר במקום תריס." כן צורף לבית המשפט גזר דין שניתן כנגד הנאשם על ידי בבית משפט שלום באשדוד, ביום 14.5.02 בתיק עמ"ק 214/02, ובו הוצא צו הריסה לעבודות המתוארות בכתב האישום שיכנס לתוקף בתוך 5 חודשים מיום מתן גזר הדין (כתב האישום וגזר הדין צורפו נספח ה' לתצהיר התובעת). כבר בשלב זה יובהר, כי במהלך הדיונים שבפני הסתבר כי החדר שעל פי טענת התובעת בכתב תביעתה נבנה בלא היתר (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן) ובגינו הוצא צו ההריסה, הינו "המבנה עם גג בטון בצד המזרחי" המפורט בכתב האישום שצוין לעיל (ראה בהמשך). במהלך חקירתו הודה הנתבע כי בעת הוצאת צו ההריסה נכח בבית המשפט (עמ' 30 שורה 29 עד עמ' 31 שורה 1), ולדבריו לאחר שהוצא צו ההריסה, הצו לא בוצע על ידו (עמ' 31 שורות 2- 3). לא זאת אף זאת, במהלך חקירתו הודה הנתבע כי במהלך המשא ומתן לקראת מכירת ביתו, לא ציין בפני התובעת כי על הבית קיים צו הריסה וכדבריו: "ש. אתה מסכים איתי שכשבן אדם שקונה בית יש צו הריסה, אתה מצפה מבן אדם כזה, גם אם אתה היית קונה דירה, שיידע אותך שיש צו הריסה. נכון? ת. ..... בהצהרה שלה, שהיא אמרה שהיא הורסת את הכל, לא ראיתי מקום להגיד לה שיש מקום לצו הריסה..." (עמ' 32 לפרוטוקול שורות 17 - 21). טיעונו של הנתבע כי לא הודיע לתובעת על צו הריסה, מאחר והתובעת הודיעה לו כי בכוונתה להרוס את הבית, אינו יכול להתקבל. אדם המוכר ביתו מחוייב להודיע לרוכש הדירה כי בעניינו של הבית קיים צו הריסה שהוצא על ידי בית משפט, ולפיכך משלא הודיע הנתבע לתובעת על קיומו של צו ההריסה, נהג שלא כדין. סעיף הוויתור בהסכם המכר והוראות הסכם המכר וזכרון הדברים בענין החריגות. בסיכומיו הפנה ב"כ הנתבע את בית המשפט לכך שמתוך סעיפים 5 ו- 6 לזכרון הדברים שנחתם בין הצדדים ביום 18.8.05 (נספח א' לתצהיר התובעת) עולה כי התובעת היתה מודעת לחריגות הבניה וכן ציין שבהסכם המכר מיום 4.9.05 חזרו הצדדים והביעו את ידיעתם המפורטת על חריגות הבניה. לדבריו מתוך האמור לעיל עולה, כי התובעת ידעה על חריגות הבניה, הן במעמד חתימת זכרון הדברים והן במעמד חתימת הסכם המכר. כן הפנה ב"כ הנתבע לעובדה שבסעיף 2 (א) להסכם המכר הצהירה התובעת, כי בדקה את מצבה המשפטי של הדירה ומצאה אותה מתאימה לצרכיה וגם קיבלה על עצמה את הטיפול בחריגות הבניה. עיון בסעיף 6 לזכרון הדברים מיום 18.8.05 מעלה כי אכן באותו סעיף מצוין כי "הקונה מודעת שיש חריגות בניה אשר אינן מאושרות על ידי מחלקת הבניה בעירית אשדוד" ומקבלת על עצמה כל שינוי שמחלקת הפיקוח תדרוש לשנות. בסעיף 2 א' להסכם המכר הצהירה התובעת, כדלקמן: "הקונה מצהירה כי קודם לחתימת הסכם זה , ניתנה לה הזדמנות נאותה לבדוק את הנכס וכי בדקה בפועל את הנכס ולרבות מהבחינה הפיזית, התכנונית, ההנדסית, השמאית והמשפטית ומצאה אותם מתאימים וראיים למטרותיה ולשביעות רצונה המלאה והיא מוותרת בכך על זכותה לכל טענת אי התאמה או ברירה מחמת מום או פגם בנכס. הקונה מקבלת על עצמה ועל אחריותה את כל השינויים כולל הטיפול בחריגות הבניה והיא תטפל מול היועץ המשפטי של עירית אשדוד". עיון בסעיפים שצויינו לעיל, מעלה כי התובעת אכן ידעה על קיום חריגות בניה בנכס וויתרה על כל טענה בעניין חריגות בניה. יחד עם זאת, קיימת מחלוקת בין הצדדים סביב השאלה, על אילו חריגות בניה ידעה התובעת, וזאת לאחר שהתובעת ציינה שידעה על גרם מדרגות וחלון בלבד החורגים מן ההיתר, (סעיף 8 לתצהיר התובעת) והנתבע מצידו טען כי פירט בפני התובעת את כל חריגות הבניה (סעיף 13 לתצהיר הנתבע). בחקירתה בענין טענה התובעת, בין היתר, כדלקמן: "...ניגשנו לעוה"ד שלו ידעתי שיש חריגה לפי הזכרון דברים אבל במדרגות וחלון אך כשהתגלתה בעיה אחרי שהגעתי ליועמש גיילתי את החריגות בנייה שלו. גיליתי דברים שכלל לא נאמרו לי אחרי עשיתי איתו חוזה. היועמ"ש של העיריה הסבירה לי את הבעיה. היא אמרה שהז לא בעית חריגה של חלון ומדרגות ויש חדר בגודל של 27 מטר שנבנה ללא תכנית בניה. (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 28 - 32) ת. ... ניגשתי שוב לעיריה ואז התבררה הבעיה שיש צו הריסה על חדר שלם ואז באמת זו הייתה המכה של החיים שלי, זה היה משהו מעבר ליכולת שלנו. .... (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 44 - 46) ת....זה היה בתחילת דצמבר. אחרי מס' ימים נפגשנו שוב ואמרתי שזה לא יתכן הייתי נסערת ולקחתי את זה קשה. נסענו לעוה"ד ברמלה עו"ד ברונו מנדלסון. הוא היה כעוס וכנראה היה מידע שהעלימו גם ממנו. על המסמך מיום 17/2/05 חתמתי במשרד עוה"ד בינינו בנוכחות עוה"ד. " (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 27 - 31) מתוך דבריה אלה של התובעת עולה כי לאחר חתימת הסכם המכר הסתבר לה שבניגוד למה שנאמר לה ע"י הנתבע, חריגות הבניה נגעו לא רק לחלון ומדרגות, אלא גם לחדר בגודל 27 מ' שנבנה ללא היתר בניה ובהמשך משנודע לה כי קיים צו הריסה על החדר האמור, הוכתה בתדהמה. לטענתה, בהמשך היתה נסערת וכשהגיעה לעוה"ד של הנתבע, היה עוה"ד כעוס גם הוא על כך שהעלימו ממנו מידע, ובהמשך נחתם הסכם נוסף במשרד עוה"ד. במהלך הדיון שבפני הוצג לבית משפט ההסכם הנוסף שנחתם בין התובעת לנתבע ביום 7.12.05, לאחר שנתגלה לתובעת דבר צו ההריסה (להלן: "ההסכם המשלים") ובאותו הסכם צויין, בין היתר, כדלקמן: "1. הגב' יפה אדריאן תגיש לעירית אשדוד תוכנית בניה חדשה שבמסגרתה יבקשו לאשר ולהכשיר את החדר שחל עליו צו הריסה. ... 3. במידה והתוכנית תאושר תחזיר יפה אדריאן למימון יהודה את הסך של 2,500$ פחות הוצאות התוכנית. 4. במידה ותוכנית לא תאושר ח"ו ויחד עם זאת יאשרו ליפה אדריאן לבנות חדר חלופי באותו גודל מתחייב יהודה מימון לשאת בעלות הבניה (כ- 20 מ"ר)" מתוך הדברים האמורים לעיל, עולה כי לאחר שהתגלה דבר צו ההריסה לתובעת, הסכים בפועל הנתבע לממן בניית חדר חלופי לתובעת, במידה ולא תאושר בקשת התובעת להכשיר החדר שבגינו הוצא צו ההריסה ויאושר לתובעת לבנות חדר חלופי (לענין טענות התובע בענין נסיבות חתימת ההסכם, ראה בהמשך). בנסיבות האמורות לעיל, יהיה מקום לראות בהתחייבותו של הנתבע לממן בניית חדר חלופי כראיה בעלת משקל מכריע לכך שבמהלך ניהול המשא ומתן עובר לחתימת הסכם המכר לא ציין בפני התובעת את העובדה שהחדר נשוא הדיון נבנה בלא היתר, שאם לא כן לא היה מסכים בשום מקרה לממן החדר החלופי. זאת ועוד, עיון בתאריכי חתימת הסכם המכר (מיום 4.9.05) וההסכם המשלים (מיום 7.12.05), מעלה כי בין חתימת הסכם המכר לבין חתימת ההסכם המשלים, חלפו כ- 3 חודשים בלבד. העובדה האמורה אשר על פיה חלפו 3 חודשים בלבד בין הסכם המכר להסכם המשלים, רק תחזק את התחושה שההסכם המשלים נחתם על רקע תחושת אכזבה שחשה התובעת עת התברר לה שהולכה שולל, והסכמת הנתבע לשנות את הסכם המכר באופן משמעותי לרעתו, בתוך 3 חודשים מיום חתימתו, תחזק אף היא את המסקנה שהדבר נעשה על רקע תחושתו של הנתבע כי פעל באופן לא הוגן בעת חתימת הסכם המכר. בנסיבות האמורות לעיל, קיבלתי את גירסת התובעת, לפיה הופתעה כשהסתבר לה כי חריגת הבניה נוגעת גם לחדר שלם בבית ולא רק למדרגות וחלון ולפיכך, קיבלתי את טענתה כי במהלך משא ומתן לא הודיע לה הנתבע כי חריגות הבניה שצויינו בזכרון הדברים ובהסכם, נוגעות גם לחדר שלם בבית. לא למותר יהיה לציין, כי העובדה האמורה תקבל חיזוק מתוך ההנחה שבהיגיון ולפיה סביר יותר שאדם יהיה מוכן לרכוש דירה תוך לקיחת אחריות לתיקון חריגות בניה קלות יחסית (כדוגמת מדרגות חיצוניות וחלון) מבלי שחריגות הבניה יצויינו באופן מפורט וקונקרטי בהסכם, אך סביר פחות שיהיה מוכן לרכוש בית כאשר חריגת הבניה בעניינו נוגעת לחדר שלם בגודל גדול יחסית לשאר חלקי הבית,מבלי שחריגה זו תפורט באופן קונקרטי בהסכם. בשולי הדברים יוער, כי לא יכולתי לקבל את טענת הנתבע כי הפער בין מחיר הדירה על פי זכרון הדברים לבין מחיר הדירה בהסכם המכר שעמד על סך של 7,500 דולר, יעיד על כך שדיווח לתובעת על העדר אישור לחדר נשוא הדיון וזאת לאחר שקיבלתי את הסבריה של התובעת, כי הפער האמור נבע מכך שהותירה בידו של הנתבע את כל תכולת הדירה, טענה שלא נסתרה על ידי הנתבע. מתוך כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע לא ציין בפני התובעת כי החדר נשוא דיוננו נבנה בלא היתר כדין. זאת ועוד, בענייננו הפנה כאמור ב"כ הנתבע לסעיף 2 (א) להסכם המכר שבו וויתרה התובעת על כל טענה הנוגעת לחריגות בניה. כפי שצוין לעיל הודה הנתבע כי לא ציין בפני התובעת כי בעניין הבית קיים צו הריסה. בענין זה יהיה מקום לקבוע כי אין דין הודעה על חריגות בניה הקיימות בבית שנרכש על ידי אדם, כדין הודעה על צו הריסה החל על הבית, ואין דין אדם הרוכש בית בלא צו הריסה ומסכים לקחת על עצמו הכשרת חריגות בניה בלבד, תוך ויתור על טענות בענין, כדין אדם הרוכש בית תוך ידיעה על מספר חריגות בניה בבית אך תוך אי ידיעה על צו הריסה שריר ותקף הנוגע לאותן חריגות. מתוך האמור לעיל, יהיה מקום להחמיר בבחינת תום ליבו של אדם שהסתיר דבר קיומו של צו הריסה שריר ותקף הנוגע לחלק משמעותי בנכס הנמכר על ידו. בדרך כלל כאשר אדם יודע ידיעה פוזטיבית על דבר קיומו של צו הריסה החל על ביתו אך הוא אינו מדווח על כך לקונה, לא יהיה מקום לאפשר לו לחסות תחת סעיף ויתור על תביעות שעליו חתם הקונה. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף במקרה בו מוכר נכס מוסר מידע לרוכש הנכס אודות חריגות בניה, אך הוא אינו מידע אותו אודות דבר קיומו של צו הריסה הנוגע לחריגות הבניה וזאת בשל האפשרות שרוכש נכס אשר יודע על קיום חריגות בניה ומסכים לשאת בסיכון של קיומם (תוך הנחה שיוכל להחזיק בנכס לאורך שנים רבות בלא שידרש להרוס את עבודות הבניה, או שיוכל להכשיר את חריגות הבניה), יסכים לחתום על סעיף וויתור על תביעות, אך הוא לא היה מסכים לחתום על סעיף כזה במקרה בו היה נודע לו כי על הנכס קיים צו הריסה קונקרטי. לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע שלא ציין בפני התובעת דבר קיומו של צו הריסה על החדר האמור, הפר את חובת תום הלב בה הוא מחוייב בעת משא ומתן לקראת חתימה על חוזה (סעיף 12 לחוק החוזים, חלק כללי). החוזה המשלים מיום 7/12/05. כפי שצויין לעיל ביום 7.12.05, לאחר שנתגלה לתובעת דבר צו ההריסה, חתמו הצדדים על הסכם נוסף, הוא ההסכם המשלים. בין יתר הוראות ההסכם המשלים צוין כדלקמן: "1. הגב' יפה אדריאן תגיש לעירית אשדוד תוכנית בניה חדשה שבמסגרתה יבקשו לאשר ולהכשיר את החדר שחל עליו צו הריסה. ... 3. במידה והתוכנית תאושר תחזיר יפה אדריאן למימון יהודה את הסך של 2,500$ פחות הוצאות התוכנית. 4. במידה ותוכנית לא תאושר ח"ו ויחד עם זאת יאשרו ליפה אדריאן לבנות חדר חלופי באותו גודל מתחייב יהודה מימון לשאת בעלות הבניה (כ- 20 מ"ר)" מתוך הוראות ההסכם המשלים שצוטטו לעיל, עולה כי במסגרת ההסכם הוסכם על הצדדים כי התובעת תגיש לעירית אשדוד תוכנית להכשרת החדר שעליו חל צו ההריסה ובמידה והתוכנית לא תאושר ותחת זאת יאושר לתובעת לבנות חדר חלופי באותו גודל, ישא הנתבע בעלות הבניה (כ- 20 מ'). בתצהירו אישר הנתבע כי חתם על החוזה המשלים מיום 7.12.05, אך באשר לנסיבות חתימתו ציין כדלקמן : "הסכם אשר חתמתי עליו לאחר שהתובעת אילצה אותו לעשות כן, ולאחר שבעלה של התובעת איים עלי ועל חיי. מתוך חשש לחיי חתמתי על אותו הסכם אשר איננו עומד בקנה אחד עם ההסכמים הקודמים". במהלך חקירתו בפניי העיד הנתבע בענין זה כדלקמן : ש: ואם היא לקחה על עצמה לטפל בחריגות בניה, מדוע חתמתם על ההסכם הנוסף,אותו הסכם שראית קודם, שאתה מתחייב לשאת בעלות של 20 מ' ?איך זה הגיע? ת: בעלה התקשר אלי ואמר לי שהוא נמצא במצב כלכלי קשה ושאני אלווה לו 2,500 דולר.אני מתוך אמונה, והאנשים האלה נראו לי נחמדים, כמו משפחה, אמרתי, בסדר. אין בעיה. לאחר שסיכמנו את הדברים ולקחו את המפ תח, החלו להתנהג אחרת. בחיים שלי לא ראיתי, שאדם שאתה נותן בו אמון, והופך אותו לבן משפחה, פתאום מאיים עליך ופתאום לקח בלוק ורצה לזרוק עלי, כדי שאני אוריד לו במחיר. .... (עמ' 40 לפרוטוקול שורות 6 - 10 ) "ש: אתה חתמת על ההסכם תוספת של 20 מ' תחת איומים ? ת: כן. ש: אז מדוע לא התלוננת במשטרה על ההסכם?הרי איימו עליך? ת: אני לא הלכתי למשטרה. זה נגמר בלחיצת יד. ישבנו אצל עו"ד וסיכמנו דברים. אמרתי עדיף לשלם כסף מאשר לקבל מכות או להירצח. .... (עמ' 40 לפרוטוקול שורות 16 - 20 ) ש: אז היו איומים או שהסכמת? ת: אני הסכמתי לשלם, בגלל שהיו איומים. לא מרצון. ש: אז למה לא התלוננת במשטרה? ת: כי דיבר העו"ד שלנו ודיברה אשתו שנגיע לסולחה ונלחץ ידיים. .... (עמ' 40 לפרוטוקול שורות 24 - 27) ש.ואם סמכת על העו"ד שייצג אותך בעסקה, מדוע לא פנית אליו כאשר התגלו הבעיות ואמרת לו, תשמע, יש מצב כזה וכזה או איימו עלי ומה אתה מייעץ לי לעשות. למה לא פנית אליו לעזרה? ת: הוא לא אבא שלי שאני יכול לפנות אליו בכל בעיה. אם זה נכון או לא, אני לוקח אחריות....... (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 3 - 6) ש: דיברתם איתו לפני ההסכם?לא באתם אליו כדי לראות אותו. דיברתם איתו והוא הציע הצעה מסוימת. ת: לא יודע אם הציע או לא הציע, אני יודע שמיוזמתי, לאחר שקיבלתי את האיומים האלה , אמרתי שאני מוכן לקחת על עצמי את העלות של החדר הזה, עד 20 מ'. (עמ' 44 לפרוטוקול שורות 18 - 21). ש: אז לא הייתה שום סיבה מסוימת. נסעתם לרמלה, לעו"ד, כדי לחתום על אותו הסכם שאתה מדבר עליו? ת: לא נסענו בשביל לחתום על ההסכם. אני מתוך פחד מהאיומים האלה, ניצלתי את הזמן שאנו ביחד, גם יפה וגם בעלה והצעתי את ההצעה הזו. לא הייתה שום התערבות של העו"ד." (עמ' 44 לפרוטוקול שורות 26 - 30) עיון בדבריו של הנתבע בתצהירו, מעלה כי בתצהירו ציין הנתבע באופן לאקוני, כי חתם על החוזה המשלים תחת איומיו של בעלה של התובעת. דא עקא, שבמהלך חקירתו ציין התובע פרטים נוספים שלא בא זכרם בתצהיר ולפיהם עובר לחתימתו על ההסכם המשלים לקח בעלה של התובעת "בלוק" ורצה לזרוק עליו, עובדה שגרמה לו לחתום על ההסכם מתוך חשש לחייו. ראשית יובהר, כי העובדה שהתובע לא פירט דבר האיום באמצעות הרמת "בלוק" בתצהירו, ובחר לציין באופן לאקוני כי בעלה של התובעת איים עליו, תקשה על בית המשפט לקבל גירסתו, שכן מדובר בעובדה כה משמעתית שהיתה מחוייבת להיות מצויינת בתצהירו, והעדרה של טענה זו מן התצהיר תעלה חשש שהוצגה במהלך הדיון בלא כל בסיס ממשי. זאת ועוד, לא בתצהירו ולא בחקירתו לא פירט הנתבע כל איומים מילוליים קונקרטיים מצד בעלה של התובעת, לבד מהרמת הבלוק ועובדה זו לבדה לא תאפשר לקבל גירסתו כי איום שאיים עליו בעלה של התובעת הוא שגרם לו לחתום על החוזה המשלים. לא זאת אף זאת, בחקירתו ציין התובע לראשונה, כפי שצוטט לעיל, כי הוא היה זה שמיוזמתו הציע לבנות את החדר וגם טענה זו שהועלתה לראשונה בחקירה תקשה על בית משפט לקבל את גירסת הנתבע כי אויים על ידי בעלה של התובעת. בנוסף לאמור לעיל, העובדה שהנתבע לא ערב את עוה"ד באיומים שאיימו עליו, תקשה אף היא על בית משפט לקבל גירסתו בעניין. לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובע לא הוכיח כי חתימתו על ההסכם המשלים מיום 7.12.05 נחתמה תחת לחץ אסור ולפיכך, אני קובע כי ההתחייבויות שלקח על עצמו הנתבע במסגרת החוזה המשלים, הינן בנות תוקף. הנזק שנגרם לתובעת ובגינו יש לפצותה. בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי יש לפצות התובעת בגין הריסת החדר נשוא דיוננו ובנית חדר אחר במקומו ולחלופין, ביקש לפצות התובעת בגין הצורך בבניית הממ"ד. בנסיבות ענייננו, לאחר שהובהר שניתן יהיה להותיר החדר על כנו, תוך בניית ממ"ד לצידו, לא יהיה מקום לבחון את החלופה הראשונה והחלופה שיהיה על בית המשפט לבחון תהיה החלופה של בנית הממ"ד לצד החדר הקיים לאחר שיאושר על ידי הגורמים המתאימים. בסיכומיו ביקש ב"כ התובעת להורות לנתבע לפצות את התובעת בגין הרכיבים האמורים: ערך בניית ממ"ד - 52,795 ₪. עוגמת נפש - 19,750 ₪. תשלום אגרות הבניה - 5,550 ₪. היטל השבחה - 26,700 ₪. בניית הממ"ד בתצהירה סעיף 26 ציינה התובעת כי הרשויות הסכימו לפנים משורת הדין, להוציא היתר לחדר שלגביו ניתן צו ההריסה על תנאי שיבנה ממ"ד כמתחייב מהוראות החוק. על פי האמור בתצהירה ובחוות דעת שמאית שצירפה לתצהירה (שערך השמאי עופר עמיאל), שווי בניית הממ"ד עומד על הסך של 52,795 ₪. האמור בתצהירה של התובעת לא נסתר ולאור זאת, יש לקבוע כי כתנאי למתן היתר לחדר שעליו הוצא צו ההריסה יהיה על התובעת לבנות ממ"ד. זאת ועוד, לאחר שהנתבע לא הציג כל חוות דעת נגדית, יהיה מקום לקבוע כי ערך בניית הממ"ד מגיע לסך של 52,795 ₪ נכון ליום עריכת חוות דעת השמאי מיום 30.4.08. בסיכומיו טען ב"כ הנתבע כי לאחר בניית הממ"ד תהנה התובעת הן מהחדר הנוסף שבעבר היה אמור לההרס והן מהממ"ד. לטענתו, בנסיבות הענין, לאחר שאין מחלוקת כי תוספת הממ"ד תשביח את הנכס כולו, לפחות בסכום שהושקע בבנייתו, אין לפצות התובעת בגין בנית הממ"ד. כפי שצוין לעיל, קבעתי כי הנתבע הפר את חובותיו על פי הסכם המכר, בכך שלא גילה לתובעת את דבר קיומו של צו ההריסה ולא ציין דבר העדרו של היתר לחדר שעליו הוצא צו ההריסה. כן קבעתי לעיל, כי התחייבותו של הנתבע בהסכם המשלים מיום 7.12.05 לממן את בניית החדר החלופי במידה ולא יוצא היתר לחדר שעליו הוצא צו ההריסה, הינה התחייבות ברת תוקף. בנסיבות הענין, לאור כל שפורט לעיל ולאחר שהסתבר שהתובעת תאלץ לבנות על חשבונה ממ"ד כתנאי לקבלת היתר לחדר שעליו הוצא צו ההריסה, יהיה מקום להורות לנתבע לממן את עלות בניית הממ"ד. בנסיבות הענין, לאחר שהוכח שהתובעת תאלץ לבנות ממ"ד כתוצאה ישירה מהפרת חובות הנתבע במשא ומתן לקראת חתימת חוזה המכר, ולאחר שהוכח שהתובעת כלל לא התכוונה בעת עריכת החוזה לשאת בעלות נוספת כלשהי כתוצאה מרכישת הדירה , יהיה מקום לחייב הנתבע לפצות התובעת בגין בניית הממ"ד. זאת ועוד, כפי שצוין לעיל התחייב הנתבע במסגרת ההסכם המשלים לשאת בעלות חדר חלופי אם לא תאושר התוכנית לקבלת היתר לחדר שעליו הוצא צו ההריסה ובנסיבות אלה, לאחר שהובהר שכתנאי לקבלת היתר לחדר שעליו הוצא צו ההריסה, יהיה על התובעת לבנות ממ"ד, לא יהיה מנוס מלקבוע כי על הנתבע יהיה לשאת בעלות בניית הממ"ד המהווה תנאי להכשרת החדר נשוא הדיון. בכלל נסיבות הענין ולאחר שהובהר כאמור שבעת עריכת החוזים לא היה בכוונת התובעת להוציא כל עלות נוספת מעבר לרכישת הדירה ולאחר שהסתבר שהתובעת תאלץ לבנות ממ"ד בעלות של עשרות אלפי שקלים כתוצאה ממחדלי הנתבע, לא ניתן יהיה להביא בחשבון גם את ההנחה שכתוצאה מבניית הממ"ד יעלה ערך דירתה של התובעת. ראוי יהיה לציין בענין זה ,כי לו רצה הנתבע להוכיח את טענתו שערך הדירה יעלה כתוצאה מבניית הממ"ד, היה עליו להגיש חוות דעת מקצועית בענין ערוכה כדין ובנסיבות ענייננו לא ניתן יהיה להסתמך על דבריה של האדריכלית הגב' פפה במהלך חקירתה שהשיבה באופן לאקוני, כי בניית הממ"ד תעלה את ערך הבית לפחות בערך ההשקעה בו (עמ' 26 לפרוטוקול שורה 19). מדובר בתשובה קצרה ובלתי ממצה שנטענה בלא שהוגשה חוות דעת בעניין ולפיכך לא ניתן יהיה להסתמך עליה. לא למותר יהיה לפנות לענין זה גם לדבריו של ב"כ הנתבע בסיכומיו (סעיף 27) ולפיהם לא ניתן ליחס לעדותה של גב' פפה כל משקל בענין עלות בנייתו של ממ"ד, שכן הגב' פפה העידה כי אין לה כל ידע הנוגע לעלות בניית ממ"ד. כן יהיה מקום להפנות לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו בדבר סתירות שעלו מתוך עדותה של גב' פפה ולטענתו כי מדובר בעדות לא עקבית. זאת ועוד, בסיכומיו טען ב"כ הנתבע, כי גם אם היתה התובעת מגישה תוכניות לקבלת היתר להכשרת החריגות בעניין גרם המדרגות והחלון, היתה התובעת מחוייבת לבנות ממ"ד. בנסיבות ענייננו, לא ניתן יהיה לקבל גם טענה זו, בין היתר, מאחר שלא הוכח בפני באופן מפורש כי לו היתה התובעת מבקשת לקבל היתר להכשרת גרם המדרגות והחלון היה עליה לבנות ממ"ד. אין לקבל את ניסיונו של ב"כ הנתבע לסמוך טענותיו על דברי האדריכלית, הגב' פפה, שטענה שלאחר שנת 2005 דרשו הרשויות לבנות ממ"ד בכל בקשה ובקשה (עמ' 25 לפרוטוקול שורה 27) וזאת לאחר שמדובר בטענה שנטענה בלא שהוצגה כל חוות דעת מקצועית בעניינה ובטענה שעל פניה נשמעה כטענה גבולית ביותר. העובדה שהוכחה במסגרת דיוננו ולפיה לא הודיע הנתבע לתובעת על צו ההריסה שחל גם על המדרגות וגם על החלון, תקשה עליו להוכיח טענתו בענין חובת בניית ממ"ד בכל מקרה, שכן קיימת אפשרות שלולא צו הריסה היתה התובעת בוחרת להתגורר בדירה משך שנים רבות בלא להוציא היתר לגרם המדרגות ולחלון ובכך היתה נמנעת ממילא מכל צורך בבניית ממ"ד. לאור האמור לעיל, אני קובע כי על הנתבע יהיה לפצות את התובעת בגין הצורך בבניית הממ"ד בסך של 52,975 ₪ כערכם ביום הוצאת חוות דעת ביום 30.4.08. תשלום אגרות בניה. בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי על הנתבע לשאת בתשלום הוצאות אגרת בניה בגין תוספת הבניה שבוצעה בפועל ולדבריו על פי חוות דעת שהוגשה על ידי המהנדס ארנון בן נתן, הוצאות אגרת הבניה הגיעו לסך של 5,500 ₪. בסיכומיו טען ב"כ הנתבע בין היתר, כי גודל הממ"ד על פי חוות דעתו של השמאי עמיאל, עומד על 9 מ"ר ועל כן סך אגרות הבניה יגיע לכל היותר לסך של 1,980 ₪. לאחר שגודלו המינימאלי של ממ"ד עומד על 9 מ"ר (עמ' 28 לפרוטוקול שורה 25) ולאחר שהנתבע לא כופר בטענה שסך אגרת בניה לבניה רגילה עומד על 220 ₪ למטר (סעיפים 26 - 28 לסיכומי הנתבע), אני קובע כי בגין הצורך בתשלום אגרות בניה ישלם הנתבע לתובעת סך של 1,980 ₪. היטל השבחה בחוות דעת שהוגשה על ידי התובעת ואשר נערכה על ידי המהנדס ארנון בר נתן, ציין מר בר נתן כי לצורך בניית חדר חדש יהיה על התובעת לשלם היטל השבחה בסך של 11,700 ₪. בנסיבות הענין ולאחר שלא נסתרה טענת התובעת כי תאלץ לשלם היטל השבחה גם במקרה של הותרת החדר נשוא הדיון על כנו והוצאת היתר לאותו חדר כדין (סעיף 29 לתצהיר), אני קובע כי על הנתבע יהיה לשלם לתובעת הסך של 11,700 ₪ בגין הצורך בתשלום היטל השבחה כערכם ביום הוצאת חוות דעתו של מר בר נתן ביום 23.3.06. הוצאות תכנון בתצהירה ציינה התובעת כי לצורך הוצאת היתרים היא נאלצה להוציא הוצאות נוספות הכרוכות בהכנת תוכניות בסכום של 8,000 ₪ (עמ' 30 לתצהיר). בחקירתה של האדריכלית הגב' פפה טענה הגב' פפה כי על חשבון עבודתה שולם לה על ידי משפחת התובעת סך של 1,000 ₪ ובנוסף לכך אמורה התובעת לשלם לה סך נוסף של 3,000 ₪ (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 24 - 29). בנוסף לאמור לעיל, לא מן הנמנע הוא שבגין הוצאת ההיתר נגרמו לתובעת הוצאות נוספות שיש להעריכם באופן גלובלי בסך של 3,000 ₪. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 7,000 ₪ בגין הוצאות שנגרמו לה לצורך בניית הממ"ד. עוגמת נפש בענייננו מדובר בתובעת שנאלצה להתגורר בדירה שעל חלקה קיים צו הריסה שדבר קיומו לא הודע לה על ידי הנתבע בעת מכירת הדירה. זאת ועוד, מדובר בתובעת שכפי שהוכח בפני נאלצה לבצע פעולות רבות לצורך הכשרת החדר עליו הוצא צו ההריסה ולצורך בניית ממ"ד המהווה תנאי להוצאת היתר לחדר כאמור. לאור האמור לעיל, אני מורה לנתבע לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש והטרחה שנגרמו לה בסך של 20,000 ₪. החזר הסך של 2,500 דולר בסיכומי טען ב"כ הנתבע כי על התובעת יהיה להשיב לנתבע הסך של 2,500 דולר שמסר לה כהלוואה במסגרת ההסכם המשלים. טענתו זו של הנתבע לא נסתרה ולפיכך יהיה מקום להפחית מכל סכום שיפסק את הסך השווה ל- 2,500 דולר. הודעת צד ג' לאחר הגשת כתב התביעה הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד מר גד באלי. בתצהירו ציין הנתבע מר מימון, בין היתר, כדלקמן: בתאריך 20.9.00 חתמתי על הסכם לפיו רכשתי ממר גד באלי בית ברח' האשל 1, באשדוד. צד ג' לא הציג בפני בעל פה ובוודאי שלא העלה זאת בהסכם הרכישה על הכתב כי בנה תוספות לבית אשר לגביהן אין היתרי בניה, כל זאת על אף שידע שהוא עצמו בנה תוספות לבית כפי שיתואר להלן. עובדות אלו לא היו ידועות לי, אלא לאחר שהוגש נגדי כתב אישום על שימוש ללא היתר. עובדה שאין עליה עוררין היא, שכאשר רכשתי את הבית מצד ג' היו בבית בין היתר, מבנה בצידו המזרחי עם גג בטון, גרם מדרגות חיצוני וחדר שירותים ומקלחת בחניה של הבית, אשר לגביהם לא היו בידיו של צד ג' היתרי בניה כדין. בתאריך 28.1.02 לאחר שרכשתי את הבית מצד ג' כאמור לעיל, הוגש נגדי כתב אישום. מתוך האמור לעיל, עולה כי על פי טענת הנתבע צד ג' הוא שבנה, בין היתר, את הבניה החריגה ובעת עריכת החוזה הוא לא הודיע לנתבע על קיום בניה החורגת מן ההיתר. בתצהירו ציין צד ג' , בין היתר, כדלקמן : לפני מתן אישור לטאבו על ידי עירית אשדוד לגבי בית פרטי, כפי שקרה במקרינו, עירית אשדוד נהגה והיא עדיין נוהגת לשלוח פקח לבדוק אם נעשו חריגות בניה, במיוחד בבתים פרטיים. תפקידו של הפקח לבדוק האם קיימות חריגות בניה ו/או בניות לא חוקיות. עצם מתן אישור העיריה מהווה אסכמתא חד משמעית כי במועד מכירת הבית על ידי צד ג' לנתבע, לא היו חריגות בניה בבית. הנתבע בנה יחידות דיור לא חוקיות, השכיר אותן בכסף רב לאנשים, הפך את הבית לבית המחולק ליחידות דיור רבות בניגוד לחוק ושלשל לעצמו כספים רבים. אני ניהלתי את המו"מ עם הנתבע באופן גלוי וסיפרתי את כל הנדרש וכל ידוע לי בזמן מכירת הבית על ידי. הנתבע ביקר בעירית אשדוד וידע על המצב לאשורו. החדר כפי שצוין לעיל טען צד ג', כי בעת שמכר את הבית לא היו בבית חריגות בניה וכן ציין כי ניהל את המשא ומתן עם הנתבע באופן גלוי וסיפר את כל הנדרש וכל שהיה ידוע לו. זאת ועוד, עיון בכתב האישום שהוצא כנגד הנתבע (צורף נספח ה' לתצהיר התובעת), מעלה כי מבין כלל חריגות הבניה המפורטות בכתב האישום, חריגת הבניה הנראית כמתאימה ביותר להגדרת החדר נשוא דיונינו היתה "בנית מבנה עם גג בטון בצד המזרחי" (סעיף 2.3 לכתב האישום). לא זאת אף זאת, מתוך כלל הדיונים שנערכו בפני ניתן היה להסיק כי בפועל לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי החדר נשוא הדיון שעליו הוצא צו ההריסה הינו ה"מבנה עם גג בטון בצד המזרחי" המצוין בכתב האישום כפי שפורט לעיל. במהלך הדיונים שבפני הוצגה לבית משפט תוכנית בניה מיום 5.3.98 שהוגשה על ידי צד ג' לעירית אשדוד (להלן: "התוכנית"). (התוכנית צורפה וסומנה נ/ 2). עיון באותה תוכנית מעלה, כי המבנה הרלבנטי והמתאים ביותר להגדרה "מבנה עם גג בטון בצד המזרחי" הינו המבנה המצוי בצד המזרחי של הבית נשוא דיוננו אשר אותו סימן הפקח מר אלייב בחקירתו באות B על גבי התשריט נ/ 1. לאור האמור לעיל, אני קובע כי המבנה שסומן באות B על גבי התוכנית הוא החדר שבעניינו הוצא צו ההריסה (ראה לענין זה דבריו של הפקח מר אלייב בחקירתו ולפיהם למבנה B לא ניתן היתר (עמ' 50 לפרוטוקול שורות 6 - 10). בנית "החדר" במהלך הדיונים שבפני לא היתה מחלוקת אמיתית על כך שבעת מכירת הנכס מהנתבע לתובעת היה במקום המסומן B ע"ג התוכנית חדר סגור (ראה לדוגמה סעיף 14 לתצהיר התובעת שלא נסתר). דא עקא, שבמהלך חקירתו ציין צד ג' כדלקמן : "ש. מדובר בחדר מזרחי בקומת קרקע, אתה מזהה? חדר מזרחי שפונה לחצר של השכן, ברוק. ת. היה מרפסת. זו טועת. אני אראה לך במפה. ש. הייתה מרפסת של מה? ת. מרפסת מקורה. החלק המזרחי היה גינה. שמתי שם נדנדה ומול זה היה מקום שישבנו, היה חשוף לשמש, פניתי את זה אבל לא היה חדר. ... (עמ' 53 לפרוטוקול שורות 25 - 30). ש. איזה גג היה שם? ת. מאוד יכול להיות שבטון" (עמ' 54 לפרוטוקול שורות 2 - 3). מתוך דבריו אלה של צד ג' עולה כי לשיטתו בעת שמכר את הבית לא עמד אותו חדר על תילו וכל מה שהיה במקום היתה מרפסת מקורה חשופה לשמש. צד ג' חזר על דבריו מס' פעמים (עמ' 58 לפרוטוקול שורות 15 - 22), ודבריו בענין נשמעו כנים. זאת ועוד, עיון בתוכנית שהוגשה כאמור בשנת 98, מעלה כי בצד האות B רשומה המילה "גג" בנוסף לכך הדופן המזרחית לאותו מבנה הינה דופן מקווקוות, ומכאן שבשנת 98 היה במקום גג בלבד ולא חדר סגור. לא זאת אף זאת, גם בדו"ח שערך מר אלייב ביום 13.9.01 (נספח ג' לתצהיר התובעת), ציין מר אלייב את "החדר" כ"בניית תוספת עם גג בטון בצד המזרחי" ומתוך כך ניתן להסיק שבעת שביקר מר אלייב במקום היה במקום שבו מצוי כיום החדר גג בטון בלבד, שאם לא כן לא היה מציין מר אלייב את "החדר" כ-"גג בטון". בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שהוכח בפני שבשנת 2001 בעת עריכת הדו"ח ע"י מר אלייב עמד במקום שבו עומד "החדר" נשוא דיוננו כיום גג בטון בלבד או "מרפסת" כדבריו של צד ג', יהיה מקום לקבוע כי מי שהקים את הקיר הסוגר בצד המזרחי מתחת לגג הבטון ומי שהפך את אותה "מרפסת" לחדר, היה הנתבע בעצמו שרכש את הנכס עוד בשנת 2000. ידיעתו של צד ג' על חריגות הבניה. כפי שהוכח לעיל, בעת שמכר צד ג' לנתבע את הבית, לא עמד "החדר" על תילו ובאותו מקום היה קירוי גג בטון בלבד. במהלך חקירתו ציין צד ג' כי לא ידע על חריגות הבניה (עמ' 57 לפרוטוקול שורה 13) וכן ציין כדלקמן : "ש. אתה הגשת את הבקשה הזאת לקבל היתר בניה, אתה קיבלת היתר בניה? ת. כן..... (עמ' 55 לפרוטוקול שורות 25 - 26). ש. של גג בטון. ת. כן. ש. יש לך היתר בניה על זה? ת. לפי התוכנית שאתה ראית, שעו"ד בכור הגיש לכב' השופט, שבתוכנית שם, זה נראה כאילו יש לי היתר בניה. אני הייתי בעיריה. אף אחד לא אמר לי שם שזה לא בסדר. לא שלחו לי פקח ולא אמרו לי על הגג ולא על הקירוי ולא על המדרגות." (עמ' 58 לפרוטוקול שורות 21 - 26). מתוך דבריו אלה של צד ג' עולה כי על פי גירסתו, מתוך התוכנית שהוצגה לבית המשפט עולה כי ניתן לו היתר בניה לבניית גג הבטון. כפי שצוין לעיל במהלך הדיונים שבפני נחקר פקח עירית אשדוד מר אלי אלייב. בחקירתו ציין מר אלייב , בין היתר, כדלקמן : "התוכנית שאני מחזיק ביד והבאתי אותה איתי היום (נ/ 2-- ראה עמ' 49 שורות 7 - 9 - א.ח), אושרה. לכן נכון להיום, זה ההיתר הרלבנטי..... (עמ' 48 לפרוטוקול שורות 18 - 20). ש. מה הייתה הבקשה למתן היתר ולמה ניתן היתר? ת. הבקשה הייתה לשינוי גג החניה מאזבסט לרעפים ושינויים בגודל החניה. זה הכל. לפני שמגישים את הבקשה מביאים תוכנית מודד על מצב קיים. ההיתר מתייחס אך ורק לחניה." (עמ' 49 לפרוטוקוול שורות 13 - 16) מתוך דבריו אלה של הפקח מר אלייב ניתן להסיק כי הצגת התוכנית שסומנה ת/ 2 נועדה לאישור בניית גג אחר שהינו גג החניה ולדבריו, לתוכנית האמורה ניתן היתר. עיון בתוכנית האמורה מעלה כי באותה תוכנית, כפי דבריו של מר אלייב, הוצג ה"מצב קיים" ובאותו תאור "מצב קיים" שורטט בנוסף לגג החניה גם "הגג" נשוא דיוננו שהפך ברבות הימים לחדר. לאחר שקיבלתי את דבריו של מר אלייב, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהיתר הבניה שנתקבל על בסיס התוכנית האמורה לא חל על הגג האמור נשוא דיוננו. יחד עם זאת, לא ניתן יהיה לשלול מכל וכל את ההנחה שלאחר שצד ג' קיבל היתר על בסיס התוכנית נ/ 2 שבה פורט ב"מצב קיים" גם הגג נשוא הדיון, סבר צד ג' מתוך טעות כי קיבל היתר גם לגג נשוא דיוננו וגם למדרגות שבפורטו באותה תוכנית (סומנו C על גבי נ/ 1). לאור האמור לעיל, אני קובע כי טענת הנתבע שבעת רכישת הנכס מצד ג', ידע צד ג' על חריגות הבניה, לא הוכחה. שיהוי בהגשת התביעה כנגד צד ג' במהלך חקירתה העידה האדריכלית הגב' פפה כדלקמן : "ש. אני מציג לך נספח ד' שצורף לתצהיר התובעת. יש פה בקשה משנת 13/9/01, זו בקשה שהוגשה על ידך. ת. נכון. ש. בקשה להיתר? ת. כן. מר מימון רכש את השירות שלי, להוציא היתר בניה על מה שהוא רוצה לבנות. ש. מה הוא רצה לבנות? ת. את החדר." (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 28 - 29). מתוך דבריה אלה של גב' פפה עולה כי ביום 13.9.01 הגישה בשמו של הנתבע מר מימון בקשה להוצאת היתר בניה לחדר נשוא הדיון. זאת ועוד, לבית משפט הוגש טופס פרטים שהוצא ע"י עירית אשדוד מיום 13.9.01 וטופס זה התייחס לבקשתו של הנתבע למתן היתר. בנוסף לאמור לעיל, הודה הנתבע בחקירתו כי הגיש בקשה להיתר בניה לתוספות האמורות (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 19 - 22). מתוך כלל האמור לעיל, עולה כי כבר ביום 13.9.01 ידע הנתבע על הצורך להגיש בקשות לקבלת היתר לחדר האמור ומכאן שידע שהחדר נבנה שלא כדין. לא זאת אף זאת, במהלך הדיונים הוצג כאמור לבית המשפט כתב אישום שהוגש כנגד הנתבע בתיק עמ"ק 214/02 מיום 28.1.02 (נספח ה' לתצהיר התובעת) ובנוסף צורף לבית המשפט גזר דין באותו תיק מיום 14.5.02 שבו הוצא כנגד הנתבע צו להריסת הבניה הבלתי חוקית. במהלך חקירתו העיד הנתבע כי היה נוכח בעת הקראת גזר הדין. מהדברים שצויינו נראה שכבר בחודש ספטמבר שנת 2001 ידע התובע על חריגות הבניה ובחודש מאי 2002 אף הוצא כנגדו צו להריסת הבניה הבלתי חוקית. כתב התביעה בהודעת צד ג' הוגש לבית המשפט לראשונה ביום 28.5.06. מתוך כלל האמור לעיל עולה שעל אף שהנתבע ידע כבר בחודש ספטמבר 2001 כי בדירה שנמכרה לו נמצאו חריגות בניה חמורות ביותר ועל אף שבחודש מאי 2002 הוצא כנגד הנתבע צו להריסת חדר באותו בית, בחר הנתבע להגיש את כתב תביעתו כנגד צד ג' רק בחודש מאי 2006, דהיינו, כ- 4 שנים לאחר הוצאת צו ההריסה. העובדה האמורה די בה לבדה כדי להעיד על כך שהתובע ידע על חריגות הבניה בעת רכישת הנכס מצד ג', שאם לא כן, היה נזעק ומגיש כתב תביעה כנגד צד ג' בתוך פרק זמן קצר לאחר קבלת הידיעה על חריגות הבניה או לאחר קבלת כתב האישום. זאת ועוד, עיון בתצהירו של הנתבע מעלה כי באותו תצהיר לא ציין הנתבע ולו פניה אחת שפנה למר באלי, צד ג', לאחר שנודע לו על החריגות או על כתב האישום או לאחר שהוצא כנגדו צו ההריסה. כן מעלה עיון בהודעת צד ג', שכל שמציין הנתבע בענין זה הוא שלאחר שנודע לו שלגבי חלק מהבית לא היו לצד ג' היתרי בניה, הוא פנה לשכנים וכדבריו, "שאלתי את השכנים אשר אישרו בפני כי צד ג' ביצע תוספות בניה..." (סעיף 6 לתצהיר). לא זאת אף זאת, במהלך החקירתו כאשר נשאל הנתבע כיצד פעל לאחר שנודע לו על החריגות השיב כדלקמן : "ש. פנית לגד באלי, אותו אחד שמכר לך את הבית, לומר לו שיש בעיות וכן או לא ידעתי? ביקשת ממנו להשתתף בעלויות? ת. פניתי לעו"ד אביטל שייצג אותי ויפנה אליו. ש. כלומר, בפעם הראשונה שפנית, זה היה דרך התביעה. ת. לא. הייתי אצלו פעם אחת. אני חושב שדיברתי איתו גם בטלפון אחרי שזה נודע לי. ש. שלחת לו מכתב, דרשת ממנו? ת. לא זוכר". מתוך דבריו אלה של הנתבע עולה, כי הנתבע אינו זוכר אם שלח לתובע מכתב כלשהו לאחר שנודע לו על החריגות, הוא אינו זוכר בוודאות כי שוחח עם צד ג' בפלאפון וכל שידע לומר הוא כי פנה לעו"ד אביטל והיה פעם אחת בביתו של צד ג'. הנתבע לא פירט לא בתצהירו ולא בעדותו מה אמר לו עו"ד אביטל ומה נאמר בביתו של צד ג' בעת הביקור. צד ג' מצידו ציין בסעיף 9 לתצהירו, כי הנתבע מעולם לא פנה אליו בכל דרישה להסדיר חריגות כאלו או אחרות בבית ולדבריו: "רק בהליך הנוכחי הדגיש בפני בית המשפט הנכבד הוא מעלה אותן כנגדי לראשונה". לאחר שהנתבע לא טען בתצהירו, לא במפורש ולא בכללא, כי פנה בפניה כלשהי לצד ג' לאחר שנודע לו על חריגות הבניה ולאחר שהנתבע לא ידע לומר דבר על פרטי שיחות שבוצעו בינו לבין צד ג', לאחר שנודע לו על חריגות הבניה ולאור טענתו של צד ג' בתצהירו כי הנתבע לא הודיע לו דבר על חריגות הבניה בטרם הגשת כתב התביעה ככנגדו, אני קובע כי הנתבע לא הצליח להוכיח כי פנה בפניה כלשהי לצד ג' מיום שנודע לו על חריגות הבניה ועד הגשת ההודעה כנגד צד ג'. כפי שצוין לעיל נודע לנתבע לראשונה על חריגות הבניה כבר בשנת 2001 וכן צוין לעיל כי הודעת צד ג' נשלחה על ידי הנתבע לצד ג' ביום 28.5.06. בנסיבות הענין, לאחר שהוכח שהנתבע פנה לראשונה לצד ג' בחלוף כ- 5 שנים מיום שנודע לו על חריגות הבניה ובחלוף כ- 4 שנים מיום שהוצא כנגדו צו הריסה, לא ניתן יהיה לקבל את טענת הנתבע כי צד ג' פעל כנגדו בדרך לא נאותה בעת שמכר לו את הבית. כל אדם סביר שהיה מקבל לידיו צו הריסה בגין בניה לא חוקית עליה לא ידע, היה פונה מיידית לאדם שמכר לו את הבית בדרישה שישפה אותו על נזקיו ובענייננו, כאשר הנתבע ישב בחיבוק ידיים ולא עשה דבר לאחר שנודע לו על חריגות הבניה, יהווה הדבר ראיה מכרעת לכך שהנתבע ידע על חריגות הבניה בעת שרכש הבית ולכל הפחות, ידע שבין הצדדים הוסכם במפורש כי במידה ויתגלו חריגות בבית, הוא לא יוכל בשום דרך לחזור לצד ג' בטענה כלשהי. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבע כי צד ג' פעל כנגדו בדרך פסולה בעת מכירת הבית. סעיף הוויתור בהסכם המכר בין צד ג' לנתבע עיון בהסכם מכר הבית שנחתם בין צד ג' לבין הנתבע ביום 20.9.00 (נספח א' לתצהיר הנתבע), מעלה כי באותו הסכם צויין, בין היתר, כדלקמן : "והואיל: והקונה הצהיר כי ראה את הנכס ומצאו מתאים לו והוא מוותר על כל טענות אי התאמה בכפוף לכך שהנכס יימסר לו באותו מצב כפי שהינו בעת עירכת החוזה למעט בלאי עקב שימוש סביר כאשר אביזריו ומערכותיו הקיימות תקינות". מתוך אותו סעיף עולה כי בהסכם המכר וויתר הנתבע באופן מפורש על כל טענות של אי התאמה. זאת ועוד כפי שצוין לעיל, לא פנה הנתבע לצד ג' לאחר שנודע לו על חריגות הבניה ולאחר שהוגש כנגדו כתב אישום. בנסיבות הענין, אני קובע כי בעת חתימת החוזה הובהר בין הצדדים באופן מפורש, כי הנתבע מוותר על כל טענה של אי התאמה. לא למותר לציין בענין זה, כי לא ניתן יהיה לערוך כל היקש בין ההתייחסות לסעיף הוויתור בהסכם שבין צד ג' לבין הנתבע לבין ההתיחסות לסעיף הוויתור בהסכם שבין הנתבע לתובעת, בין היתר, לאחר שהוכח שבכל הנוגע להסכם מול צד ג' ויתר הנתבע בפועל על כל טענה של אי התאמה מול צד ג' שספק אם ידע על חריגות הבניה, ובניגוד לכך בהסכם מול התובעת החתים הנתבע את התובעת על סעיף וויתור על אף שידע מפורשות שעל הבית הוצא צו הריסה שלתובעת לא היה מושג על קיומו. לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע וויתר על זכותו לטעון טענות כנגד צד ג' ולפיכך, דין טענותיו בענין להידחות. הנתבע ידע בפועל על החריגות בחקירתו טען צד ג', בין היתר כדלקמן: "ש. עצם העובדה שעירית אשדוד הוציאה אישור למימון, זה ראיה שלא היו חריגות, כך אתה אומר בתצהיר? ת. מר מימון והחבר השני שלו, ידעו בדיוק על מה מדובר. הם הלכו לעיריייה ובדקו. הם יכלו לומר לי, אנו לא רוצים את הדירה ויש חריגות ולא הייתי מוכר הדירה ואני מצטער בכלל שמכרתי אותה. ש. אתה לא יידעת אותם שיש חריגות בניה בהסכם המכר? ת. לא מבין בזה, העו"ד שלי שהיה גם שלו, ישב והראה לו והסביר לו. ש. מה הסביר לו? ת. על הכל. לא יודע אם חריגות בניה. הסביר לו. אמר לו. אתה רוצה אותה, כן. לך לעיריה ותבדוק ותחזור אלי. אם תרצה, אני אזמין את העו"ד שעשה את זה והוא יוכל לומר לךך דברים יותר ברורים". מתוך האמור לעיל עולה עולה טענתו של צד ג' ולפיה ניגש הנתבע לעיריה בטרם רכישת הדירה ובדק את תוכניות החלות והתקפות. טענתו זו של צד ג' לא נסתרה ומתוך כלל העובדות שצויינו לעיל וביניהן העובדה שהנתבע לא פנה לצד ג' במשך שנים לאחר שנודע לו על חריגות הבניה, אני קובע כי הנתבע ידע בפועל על חריגות הבניה בעת רכישת הנכס. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן : הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים : בגין הצורך בבנית הממ"ד - 52,975 ₪ כערכם ביום 30.4.08 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. בגין תשלום אגרות בניה - 1,980 ₪. בגין היטל ההשבחה - 11,700 ₪ כערכם ביום 23.3.06 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. בגין הוצאות תכנון - 2,000 ₪. בגין עגמת נפש - 20,000 ₪ מהסכום האמור יופחת סך של השווה ביום מתן פסק הדין ל- 2,500 דולר. תביעת הנתבע כנגד צד ג' - נדחית. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הנתבע ישלם לצד ג' הוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאור האמור לעיל, אני דוחה את תביעת הנתבע כנגד צג '. בניההיתר בניהמרחב מוגן (מקלט) / ממ"ד