עניינה של עתירה זו היא תוכנית נקודתית לסגירת מרפסת בדירת העותרים ברח' יצחק רבין 34 בחולון. העותרים קירו את המרפסת, לטענתם בשל התפרקות חלקי קיר מעל דירת העותרים ונפילתם למרפסת. בעקבות התראה שנשלחה לעותרים הם ניהלו מגעים עם העירייה (משיבות 3-5) לצורך השגת היתר בניה כדין. על אף מגעים אלו הוגש כנגד העותרים הוגש כתב אישום. הצדדים הגיעו להסדר טיעון ובמסגרתו ניתנו לעותרים 3 שנים לצורך השגת היתר או אישור תכנית נקודתית. משהתברר כי לא ניתן לקבל היתר (בשל חוסר בזכויות בניה), הגישו העותרים בקשה לאישור תכנית נקודתית. הועדה המקומית אישרה את התכנית, והוועדה המחוזית דחתה אותה. הטעם העיקרי לדחית הבקשה בוועדה המחוזית היה כי מדיניות הוועדה המחוזית היא שלא לאשר תכנית נקודתית להכשרת בניה בלתי חוקית. כנגד החלטה זו של הועדה המחוזית הוגשה העתירה שלפניי. העובדות שלעניין על מרבית העובדות אין מחלוקת בין הצדדים. הבנין שבו מצויהה הדירה נבנה וקיבל אישור בהתאם להיתר בניה 516 מתאריך 11.6.00. בהתאם להיתר כללה דירת העותרים מרפסת לא מקורה בשטח של כעשרה מ"ר. העותרים קיבלו את הדירה לחזקתם בשנת 2002, ובשנת 2003 קירו את מרפסת דירתם בתקרת בטון. העותרים טוענים כי עשו כן כיון שחלקי קיר מעל נפלו לתוך המרפסת. חיזוק לטענתם נמצא בהתכתבויות עם הרשויות שצורפו כנספחים לעתירה באשר למסוכנות שבנפילת אריחים מהבניין. המשיבה 2 טוענת כי העותרים עשו זאת כדי ליצור חדר נוסף בדירתם ולו הבעיה הייתה נפילת אריחים היה המקום לפתור את הבעיה ולא ליצור שטח נוסף בדירה. מכל מקום, כחודש לאחר ביצוע הקירוי קיבלו העותרים מכתב התראה מעיריית חולון לפיו עליהם להסיר את הקירוי או להגיש בקשה להיתר. בעקבות זאת החלו מגעים בין מחלקת הפיקוח לעותרים (נספח ה' לעתירה). כך, למשל, נדרש ויתור של הדיירים לצורך קבלת היתר והוגשו חתימות הדיירים. נספח יב' לעתירה הוא בקשה להיתר בניה שהגישו העותרים בנובמבר 2004. על גבי הבקשה נכתב: "בדיקה אדריכלית תעשה אחרי החלטת ועדה". היינו, בקשה להיתר בניה הוגשה מיד בסמול לדו"ח הביקורת של מחלקת הפיקוח, לאחר חליפת מכתבים בין העותרים למחלקת הפיקוח. ביום 11.1.05 קיבל המהנדס מטעם העותרים, מר אריה שפירא, מכתב ממינהל התכנון וההנדסה בעיריה מכתב ולפיו לא ניתן לקבל הקלה 6% באיזור מגורים ולא ניתן לאשר סגירת מרפסת פתוחה. במכתב לא נאמר למהנדס או לעותרים כיצד ניתן לפתור את הבעיה בכלל, ולא צוינה האפשרות להכין תוכנית נקודתית בפרט. העותרים פנו לגורמים בעירייה והומלץ להם להגיש בקשה לועדת חריגים בעירייה. העותר פנה לגב' דפנה ברקאי, וקיבל אישור לזימון ועדת חריגים בעניינו. על אף דברים אלו, ועל אף שהעותרים היו לאורך כל הדרך במגעים עם אגף הרישוי של עיריית חולון, ועל אף שהייתה תלויה ועומדת בקשתם לועדת חריגים, ביום 25.7.06 הוגש כנגד העותרים כתב אישום בגין אותה עבירת בנייה (ת.פ. 650/06). העותר פנה לעירייה במכתב מיום 25.8.06, ציין את המגעים שהתנהלו וציין שהוא ממתין קרוב לשנתיים לזימון ועדת חריגים בעניינו. המכתב (המצורף כחלק מנספח ה' לעתירה) הופנה לכל הגורמים בעירייה עמם היו העותרים במגע. בעקבות זאת, קיבל התובע מכתב מגב' ברקאי, רכזת ועדת החריגים (מיום 24.8.06, חלק מנספח ה' לעתירה) ובו נאמר: "הנני להביא לידיעתך כי בהמשך להחלטת הועדה יש לפנות לתובע העירוני תוך תיאום מראש לביצוע עסקת טיעון". בעקבות מגעים בין הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודו העותרים והורשעו בבניה ללא היתר, ושילמו קנס כספי של 1,000 ₪. לצד זה קיבלו דחיה של שנה לביצוע צו הריסה. בהסדר נקבע כי אם בתוך אותה שנה תוגש בקשה לתב"ע נקודתית, תוארך התקופה ב-24 חודשים נוספים. ביום 14.9.06 אישר בית המשפט את הסדר הטיעון. העותרים פנו לאדריכל עזרא אהרן לצורך הכנת תוכנית נקודתית ושילמו בגין שירותיו סכום של כ-30,000 ₪. ביום 5.6.08 אישרה הועדה המקומית (ברוב) את התוכנית הנקודתית. יש להדגיש כי החל משנת 2004 משלמים העותרים ארנונה בגין השטח הנוסף. התכנית הועברה לאישור הועדה המחוזית. הועדה המחוזית, דחתה את הבקשה לאישור התכנית, כאשר הטעם המרכזי לכך הוא מדיניות הועדה שלא לאשר תכנית נקודתית שמטרתה היא להכשיר עבירות בנייה. 2. טענות הצדדים העותרים טוענים כי החלטת הועדה המחוזית אינה סבירה בנסיבות העניין. לטענתם, אין מדובר כלל ועיקר בהכשרת בנייה בלתי חוקית, כיון שמלכתחילה לא היה מקום להגיש נגדם את כתב האישום. אולם, משהוגש כתב אישום, והצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו תוגש תכנית נקודתית, לא היה מקום להגיע לעסקה כאמור, אם המדיניות של הועדה המחוזית היא שלא לאשר תוכניות כאמור. עוד טוענים העותרים כי מדיניות זו של הועדה המחוזית אינה יכולה לעמוד בהעדר חקיקה. הועדה המקומית סבורה כי לאור השתלשלות העננינים, על אף שמדובר בבנייה ללא היתר, ניתן לאשר את התכנית. בכך, מצטרפת הועדה המקומית למעשה לטענות העותרים לפיהם בנסיבות ספציפיות אלו היה מקום לאשר את הבקשה. הועדה המחוזית מיקדה את טענותיה בכך שאי עידוד עבריינות בנייה הוא שיקול חשוב ומרכזי בהחלטות מוסדות התכנון. הועדה המחוזית מפנה לעניין זה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שהועברו למוסדות התכנון כחלק מחוזר מנכ"ל משרד הפנים 1/2004. בנוסף, טוענת הועדה המחוזית, מדובר גם בפגיעה אסטתית וגם מסיבה זו לא היה מקום לאשר. 3. מדיניות לפיה אין לאשר תכניות שמטרתן הכשרת עבירות בנייה א. הכלל ככלל, מוסדות התכנון רשאים ואולי אף חייבים, לקחת בחשבון במסגרת השיקולים, גם את השיקול שלא לעודד עבירות בנייה. הנחיית היועץ המשפטי לממשלה וחוזר המנכ"ל מציינים לעניין זה כי מדובר בשיקול שניתן לקחת בחשבון במסגרת יתר השיקולים. כך, בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה (מס' 8.1150 מיום 24.1.01) נאמר: "בשולי הדברים יצוין, כי אין זה מופרך, כי במסגרת מכלול השיקולים שרשאית ועדת התכנון לשקול לעניין הטיפול והאישור של התכנית המוגשת לה על ידי מי שתלויים ועומדים כנגדו הליכים פליליים, כאמור, רשאית היא להביא בגדר שיקוליה גם את העובדה שמדובר בבקשה המיועדת להכשיר בדיעבד עבירות בניה, וכן את השיקול של מניעת עידוד עבריינות בניה" יש להדגיש כי ההנחיה עניינה: "בקשות לדחיית דיון בהליכים פליליים בשל הגשת בקשה להיתר או לתכנית". ההנחיה רובה ככולה עוסקת בהנחיות לתובעים כיצד לנהוג בבקשות לדחית דיון לצורך הגשת בקשות להיתר. בסוף ההנחיה, בסעיף 6, הפותח במילים "בשולי הדברים", הוספו דברים אלו. מכל מקום, גם בהנחייה נאמר כי מדובר בשיקול אחד במסגרת כלל השיקולים. בחוזר מנכ"ל משרד הפנים ללשכות התכנון 1/2004 נאמר: "מוסדות התכנון כולם, ובכללם הוועדה המקומית, חייבים לתת את דעתם בעת שהם דנים, בתכנית המיועדת להכשיר בדיעבד עבירות בנייה, את השיקול של אי עידוד עבריינות ולתת לו את המשקל הראוי במסגרת מכלול שיקוליהם לצורך קבלת החלטתם....במסגרת זו יש כמובן לתת את הדעת, בין היתר, לחומרת העבירה, להיקפה ולהתנהגות העבריין ביחס לעבירה בה מדובר." יש להדגיש כי מדובר בשיקול אחד מתוך מכלול שיקולים שעל מוסדות התכנון לקחת בחשבון. החוק קובע אפשרות להגיש תכנית נקודתית ואינו מסייג זאת במקרים בהם מיועדת התכנית להכשיר עבירות בנייה. יתכנו מקרים בהם יגבר שיקול זה על שיקולים אחרים, אך יש מקום לאזן שיקול זה מול כלל השיקולים האחרים. ב. הפרט - השיקולים של ועדות התכנון במקרה שלפניי (1) הועדה המקומית הועדה המקומית לקחה את השיקול של אי עידוד בנייה ללא היתר בחשבון, בין יתר השיקולים. מהנדסת העיר, בדיון בועדת משנה לתכנון ובנייה מיום 13.5.03 דנה בבקשת העותרים לאישור תכנית נקודתית. מהנדסת הועדה המליצה שלא לאשר את התכנית בין היתר משום שמדובר בהכשרת עבירות בניה, וכן בשל פגיעה בחזית הארכיטקטונית של המבנה (נספח ב' לתגובת המשיבות 3-5). לאחר שנשמעו העותרים ןהאדריכל מטעמם, הוחלט כי נציגי הועדה יבקרו במקום ואז תתקבל החלטה. בעקבות ביקור במקום, דנה ועדת המשנה לתכנון ובנייה שנית בבקשה ביום 27.5.08 (נספח ג' לתגובת המשיבים 3-5). בועדה הוחלט (ברוב של חמישה נגד שניים) לאשר את הבקשה. בתגובת המשיבים 3-5 (המאומתת בתצהירו של מר חיים זברלו, סגן ראש עיריית חולון וחבר הועדה המקומית), הובהר מדוע החליטה הועדה לאשר את הבקשה (סעיף 14 לתגובה): "הועדה המקומית סבורה, כי יש לגנות בכל תוקף את התנהלותם של העותרים ולפעול בכל האמצעים המשפטיים כנגד חריגות הבנייה שביצעו (כפי שנעשה במקרה הנדון שבו הוגש כתב אישום, הוצא צו הריסה והוטל קנס כספי). יחד עם זאת, בהתייחס לשיקולים התכנוניים המיוחדים של המקרה הנדון ראוי לאשר את התכנית המוצעת וזאת כמפורט להלן: ראשית, המרפסת סגורה משלושה עברים: מצד דרום ומצד מזרח על ידי קירות הבניין ומצד צפון על ידי קיר בניין גובל (בקיר משותף) בגוש 6873 חלקה 78 מגרש 15ב' רחוב יצחק רבין 36 חולון. שנית, קירוי המרפסת אינו הופך אותה למפגע אסתטי ואינה משפיע באופן כלשהו על חזות הבניין. במילים אחרות, בנסיבות המקרה הנדון, כפי שפורט לעיל, המתבונן בבנין מהצד לא יבחין בהבדל כלשהו בין המרפסת כשהיא מקורה ובין המרפסת כשהיא פתוחה לשמיים. שלישית, המרפסת מצויה במרחק של כ-9מ' ממערב לרחוב יצחק רבין. בנסיבות אלו קירוי המרפסת אינו פוגע במראה הארכיטקטוני של הבניין כפי שהוא משתקף בעיניהם של ציבור הולכי הרגל ברחוב יצחק רבין". כלומר, הועדה המקומית שקלה את מכלול השיקולים והחליטה לאשר את התכנית. בהקשר זה יש חשש מסוים כי הועדה המקומית תטה לאשר תוכנית, כאשר, כמו במקרה שלפניי, התנהלותה שלה תרמה לעובדה שהוגש כתב אישום. כך, במקרה שלפניי, אמנם העותרים בנו מבלי שהיה בידם היתר בניה, אולם, מיד בסמוך, אם קבלת התראה מהעירייה, מיהרו ופנו וניסו להסדיר את העניין על פי הנחיות העירייה. עניינם לא טופל כראוי, וכתב אישום הוגש למעשה בחלוף שלש שנים מיום ביצוע העבירה, וכאשר העניין היה תלוי ועומד לפני וועדת החריגים של העירייה למעלה משנה. על-כן יש צורך באישור הועדה המחוזית, שתבחן מחדש את נסיבות העניין. (2) הועדה המחוזית הוועדה המחוזית, כאשר היא דנה באישור תכנית, חייבת לשקול מחדש עניינים אלו. גם אם הוועדה המקומית לא פעלה כנדרש, הועדה המחוזית היא נאמנת הציבור ועליה לבחון את העניין מחדש לאור כל השיקולים. היה על הועדה המחוזית לשקול את היקף הבנייה (מדובר בכ-10 מ"ר), את העובדה שהיתר הבנייה כלל קירות משלושת צידי המרפסת, כך שהמראה כמעט ולא השתנה בעקבות הקירוי. כן היה על הועדה המחוזית לקחת בחשבון את העובדה שקודם לקירוי התעוררה בעייה של נפילת אריחים. כיון שאין מרפסות מעל מרפסת העותרים חששו העותרים מנפילת אריחים נוספים, ומסיבה זו מיהרו לבנות. עם זאת, מיד, כעבור חודש, כשהבהירו להם שנדרש היתר פעלו ללא לאות, ועל פי הנחית הרשות, לקבלת היתר כאמור. עוד היה על הועדה המחוזית לקחת בחשבון את המגעים עם העירייה, העובדה שועדת החריגים לא נתנה החלטה בעניין העותרים במשך למעלה משנה, והעובדה שהעירייה הציעה הסדר טיעון של הגשת תכנית נקודתית, ואף דחתה את המועד במסגרת הסדר הטיעון לשלש שנים לצורך כך. הועדה המחוזית לא שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים הללו. מהחלטת הועדה עולה כי השיקול של אי הכשרת תכנית נקודתית כהכשרת בניה ללא היתר, היה השיקול המרכזי, אם לא היחיד, מבלי שהועדה שקלה את שאר נסיבות העניין. למעשה הועדה בהחלטתה שוללת את האפשרות, הקיימת בחוק, להכשיר בניה ללא היתר באמצעות תכנית נקודתית. השיקול של הרתעה מפני בנייה ללא היתר הוא, כאמור, שיקול בין שיקולים אחרים ואין מדובר באיסור מוחלט. לצד השיקול האמור, אנו רואים תושבים הפונים לעירייה בבקשה לאישור ומחכים שנים, ללא כל הסבר ולו לקבלת החלטה בבקשתם. אין כוונתי לומר כי בכל מקרה שכזה יש ליטול את החוק לידיים ולבנות ללא היתר, אולם כאשר שוקלים את הצורך בהרתעת עברייני בנייה יש לקחת זאת בחשבון. אין דינו של מי שבנה ללא היתר ולא פנה מעולם לעירייה, כדין העותרים, שמרגע שקיבלו מכתב התראה סמוך למועד הקירוי פעלו ללא לאות למען הכשרת הבנייה. הועדה המחוזית הפנתה בטיעוניה לעת"מ (י-ם) 214/07 תכפור אוהרנסיאן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים. אולם בדברים שמביאה הועדה עצמה בטיעוניה (סעיף 42 לתגובתה) התייחס בית המשפט כשיקול מרכזי ל: "התנהגותו המזלזלת של העותר בצווי בית המשפט ובהתחייבויות שקיבל על עצמו בין כתלי בית המשפט". במקרה שלפנינו ההפך הוא הנכון. העירייה, שהעותרים היו עמה במגע במשך כשלש שנים לצורך הכשרת הבנייה, אותה עירייה שפנית העותרים לועדת החריגים שלה לא נענתה במשך למעלה משנה, הגישה נגד העותרים כתב אישום והציעה לעותרים להגיע להסדר טיעון לפיו יגישו תכנית נקודתית, והעותרים מיהרו ופעלו כאמור ואף הוציאו לשם כך ממון רב. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין בעע"מ 11061/04 הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה נ' עיריית קרית אתא (29.6.05), שם עמד על העובדה כי יש לקחת בחשבון גם את אינטרס הסתמכות, למשל כאשר: "יזם פרטי השקיע כספים רבים בנושא ספציפי ועתה באים לשלול ממנו את טובת ההנאה" (באותו עניין גבר האינטרס הציבור, אך שם היה מדובר בהקמת שכונה ובצורך בשטחים פתוחים). במקרה שלפניינו, השקיעו העותרים ממון רב, לצורך הכנת התכנית הנקודתית, על סמך הסדר הטיעון אליו הגיעו עם העירייה, וכפי שציינתי, היה על הוועדה המחוזית לקחת זאת בחשבון. שיקול נוסף אותו ציינה הועדה המחוזית כשיקול לדחיית הבקשה הוא פגיעה בחזות הבניין. אולם, הועדה המחוזית, לא ציינה ולא הבהירה מהי אותה פגיעה. זאת, על אף היתר הבנייה של הבניין שהוגש לה, ממנו עולה, כפי שציינה הועדה המקומית, כי למרפסת היו שלושה קירות מצידיה, כך שעניין זה לא היה תלוי בעותרים, וזה מה שנראה למי שמסתכל על הבניין. את הקירוי כמעט ולא רואים, אם בכלל. כאשר רואים את נימוקי הועדה המקומית שנציגיה ביקרו בשטח, ניתן להתרשם כי נימוק זה של פגיעה אסטתית, לא הווה נימוק מרכזי בהחלטת הוועדה המחוזית, וכי שאר נסיבות העניין לא נשקלו. 4. לסיכום כיון שהנימוק העיקרי בהחלטת הועדה המחוזית היה כי מדובר בהכשרת עבירות בניה, ושאר נסיבות העניין לא נשקלו, החלטת הועדה המחוזית במקרה זה אינה סבירה ודינה להתבטל. על הועדה לאשר את התכנית הנקודתית כפי שהמליצה הועדה המקומית בכפוף להערות מינהל ההנדסה (כאמור באישור הועדה המקומית). אני פוסקת לעותרים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בניהמרפסתהיתר בניה