לפני בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על משיבים 1,2 לבצע כל פעולת בניה ו/או פעולה אחרת בתחום המקרקעין של אדמות כאוכב אלהיג'א הידועים כחלקה 8 בגוש 17693 בלשכת רישום מקרקעין בנצרת (להלן: "המקרקעין"). הבקשה המקורית תוקנה באופן שנמחקה כנגד משיבה מס' 3 - הועדה לתכנון ובניה משגב, והוסף סעד ספציפי שיאסור על המשיבים להמשיך בהליכי הוצאת היתר בניה. המשיבים הגישו לועדה לתכנון ובניה משגב (להלן: "הועדה") בקשה להיתר בניה בחלק מסוים במקרקעין. הועדה פעלה בהתאם לסמכותה בתקנות 2ב.,2ג. לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 ולאחר דחיית התנגדות המבקש החליטה לאשר את הבקשה בתנאים. המבקש הגיש ערר לועדת הערר המחוזית והערר נדחה. טעמי הדחיה הן של הועדה והן של ועדת הערר הינם בתמצית כי הועדות מונחות ע"פ שיקולים תכנוניים בלבד ואין הן מוסמכות להכריע במחלוקת הקניינית. באופן עובדתי מצוי העניין כעת בתפר שבין האישור העקרוני שכבר ניתן לבין היתר בניה כדין שטרם הוצא. המקרקעין הינו בשטח של 101,418 מ"ר ונמצא בבעלות משותפת (מושאע) של קרן קימת לישראל ואנשים פרטיים שונים. (ראה נסח רישום, נ/1). ע"פ הנסח, המבקש ביחד עם אחיו בעלי זכויות יחד ב 22,819/101,418 (דהיינו בעלי כ 22% מהזכויות במקרקעין). המקרקעין מיועד לחקלאות, תעשיה, מגורים, ש.צ.פ ודרכים. שטח המגורים נמצא ברצועה לאורך הגבול הדרומי של המקרקעין ועומד על 4,254 מ"ר מתוך כלל המקרקעין. (ראה תצהיר המבקש שלא נסתר וכן תשריט שהגיש המשיב נ/2 סימון בתשריט 8/10). חשבון פשוט מלמד כי למבקש ביחד עם אחיו מגיע לכאורה שטח של 935 מ"ר בלתי מסוימים בשטח המגורים (22% מ 4,254 מ"ר). למשיבים אין, לפי נסח הרישום, כל זכות רשומה במקרקעין ואולם לטענתם רכשו 500 מ"ר במקרקעין. הטענה העובדתית לא נתמכה בכל ראיה, הסכם, תצהיר, הערת אזהרה וכד', ואולם גם אם אקבל את הטענה העובדתית הלא מוכחת, הרי שמקום בו עסקינן במקרקעין בבעלות משותפת, כמו בעניננו, ממילא לא ניתן לפי הוראות סעיף 13 לחוק המקרקעין התשכ"ט-1969 למכור חלק מסוים במקרקעין. המכירה היא אם כן של חלק יחסי ערטילאי, דהיינו 500 מ"ר מתוך 101,418 מ"ר. (כ % 1/2 מהזכויות במקרקעין). במצב דברים זה, הרי שחלקם היחסי של המשיבים בחלק המיועד למגורים לא יכול על פי הטענה, לעלות על 22 מ"ר. (% ½ מ 4,254 מ"ר). בקשת המבקש לצו מניעה נסמכת אפוא הן על טענה בדבר היעדר זכות קניינית בכלל ו/או בפרט בשטח שהתבקש בהיתר הבניה והן על המיקום המסוים שבחרו להם המשיבים לבנות, שאינו כדין נוכח היעדר הסכמת כל הבעלים בהסכם שיתוף שאושר. להשלמת התמונה יצוין כי באותם מקרקעין ממש נתתי ביום 14.8.05 צו מניעה זמני במעמד צד אחד ולאחר מכן ביום 16.8.05 במעמד הצדדים ובהסכמתם, כנגד המבקש כאן (המשיב שם) להפסקת כל פעולת בניה לאחר שכבר קיבל היתר בניה מהועדה, מהטעם שעסקינן בבעלות משותפת במקרקעין שאינה מאפשרת להם להחליט בעצמם וללא הסכמת שאר הבעלים על יחוד חלק ספציפי לעצמם. עוד הצעתי שם לאור המחלוקות וחוסר היכולת להגיע להסכמה בדבר חלוקת המקרקעין לתקן את התביעה באופן שיתבקש פירוק שיתוף במקרקעין תוך צירוף כל הבעלים המשותפים. (בש"א 2781/05 בתיק ה"פ 2691/05). לאור ההחלטה שם ובאותו רציונל מתחייבת ההחלטה גם כאן לפיה עד שיחולקו המקרקעין בעין, בין בהסכם שיתוף הניתן לרישום ע"פ דין ובין על דרך פירוק השיתוף בהתאם למנגנון הקבוע בחוק המקרקעין, ראוי ליתן צו מניעה כנגד כל בניה וקביעת עובדות בשטח מסוים ע"י מי מהבעלים במשותף. הסוגיה היחידה המעוררת קושי היא אם ראוי להיעתר לבקשה שתורה למשיבים להימנע מהמשך ההליכים להוצאת היתר הבניה. לכאורה, גם אם יוּצַא היתר הרי משניתן צו האוסר על המשיבים לבצע כל פעולת בניה, יהא ההיתר חסר נפקות מעשית בבחינת אבן שאין לה הופכין ומה הטעם בצו מניעה בענין זה? מצד שני, הואיל ומתקיים הליך משפטי שכרוכות בו זכויות קנייניות של הצדדים המשליכות על זכויות הבניה והואיל והזכויות תוכרענה רק לאחר שמיעת ראיות בתיק העיקרי, נראה שהוצאת היתר בניה למשיבים תוך תשלום אגרות, עשוי להתברר כמהלך סרק ובזבוז כספי המשיבים במידה ויקָבע כי זכויות הבניה שנתבקשו בהיתר אינן ניתנות למימוש מחמת העדר זכות קניינית בשטח המבוקש. לא זו אף זו, הענקת היתר למשיבים עלול לגרום למודד שיצטרך לתת דעתו לחלוקה הראויה בין הבעלים המשותפים, לראות בהיתר עובדה מוגמרת ו/או להניעו להתחשב בהצעת החלוקה שיכין, במשיבים שכבר הוציאו הוצאות. מן הראוי כי המודד יהא חף מכל שיקול מסוג זה העלול להיות בלתי הוגן ביחס למי שלא ביקש ליחס לעצמו חלק מסוים במקרקעין. באיזון האינטרסים נראה כי הנזק בהוצאת ההיתר גובר על הנזק באי הוצאתו. לאחר ששקלתי את הדברים, נוכח המחלוקת הקניינית האמיתית והצורך בשמירה על המצב הקיים ובשים לב לנזק העלול להיגרם אם יוצא ההיתר הגובר על הנזק שיגרם אם לא יוּצַא, אני סבורה שיש הצדקה להורות למשיבים להימנע מהמשך מילוי התנאים לצורך קבלת היתר באופן שלא ישולמו האגרות ההליך יוקפא וכפועל יוצא לא ינתן היתר בניה. סוף דבר ניתן בזאת צו זמני האוסר על המשיבים ו/או מי מטעמם לבצע כל פעולת בניה, גידור חפירה במקרקעין וכן אוסר עליהם להמשיך במילוי התנאים לצורך הוצאת היתר בניה במקרקעין. הצו יעמוד בתקפו עד החלטה אחרת. המשיבים ישאו בהוצאות הבקשה (אגרה). כ"כ ישלמו המשיבים למבקש שכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,500 ₪ + מע"מ.בניההיתר בניה