1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר, בין השנים 2009 ל-2011, בשל הקמתה של סככה מקונסטרוקציה של ברזל וכיסוי פח איסכורית בשטח של כ- 20 מ"ר, בצמוד לדירת מגוריהם, הכל כנראה בתמונות ת/2 ו-ת/3 (להלן: "המבנה"). 2. הנאשמים לא כפרו בהקמתו של המבנה, אך כפרו בביצועה של העבירה המיוחסת להם. זאת, בטענה כי גג המבנה מתקפל, ומשכך המבנה הינו סוכך מתקפל, מרקיזה, שהקמתה אינה טעונה היתר בניה. הנאשמים הוסיפו וטענו כי אפילו היה מדובר במבנה שהקמתו טעונה היתר בניה הרי שיש מקום לביטולו של כתב האישום. כך, מאחר ובתכנון המבנה והקמתו פעלו על פי עצה והנחיה שקיבלו ממחלקת הרישוי בעירית נתניה כי המבנה אינו טעון היתר בניה ותוך שהם מסתמכים על אותו מצג. להלן נבחן את טענות ההגנה הנ"ל כסדרן. 3. טענת הנאשמים כי המבנה אינו טעון היתר מבוססת על הוראות חוק שנמסרו לנאשמים, על פי עדות הנאשם, על ידי נציגיה המוסמכים של עיריית נתניה, במחלקת רישוי הבניה, פעם אחת בסמוך למועד הבניה (הנספחים ת/1 ו-ת/2), ופעם נוספת, נוסח עדכני, לאחר מועד ההקראה בתיק זה (הנספחים נ/1 עד נ/3). המסמכים שהוצגו הינם חלקים מתקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת), תשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות לעבודה מצומצמת") ומתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל -1970 (להלן: "תקנות ההיתרים").תקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת), תשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות לעבודה מצומצמת") ומתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל -1970 (להלן: "תקנות ההיתרים"). 4. עיון בתקנות לעבודה מצומצמת (נ/2) מעלה כי גם עבודות בניה הבאות בדלת אמותיה של הגדרתה של עבודה מצומצמת טעונות היתר בניה, אלא שהיתר בניה לעבודה מצומצמת יינתן בהתאם להוראות התקנות הנ"ל, שבהן דרישות מקלות ביחס לתקנות ההיתרים (ראה שם בסעיף 3). זאת ועוד, העבודות המצומצמות עליהן חלות התקנות הנ"ל פורטו שם בסעיף 2, תוך שהנאשמים מפנים לאמור בסעיף קטן 9- "התקנת סוכך עונתי". סוכך עונתי הוגדר בסעיף ההגדרות של התקנות כדלקמן: "מתקן עשוי חומרים קלים המגן על היושבים במסעדה או בית קפה מפני השפעת מזג האויר בחורף". אין ולא כלום בין הגדרת סוכך עונתי דלעיל לבין המבנה שנבנה על ידי הנאשמים, והתקנות הנ"ל אינן רלוונטיות לענייננו. לכך הסכים גם הנאשם במהלך דיון שמיעת הראיות וסיכומי הטענות בתיק. 5. מתוך תקנות ההיתרים הוצגו סעיפים 4 ו-19 לתוספת השניה לתקנות הנ"ל (להלן: "התוספת השניה")(נ/1 ו-נ/3). בסעיף 17(א) לתקנות ההיתרים הנושא את הכותרת: "חובת קיום הוראות התוספת השניה", נאמר: "לא יינתן היתר אלא בהתאם להוראות המפורטות בתוספת השניה וכל היתר יותנה בתנאי כי העבודה תבוצע בהתאם להוראות האמורות". מכאן שקיום הוראות התוספת השניה אינו מביא לפטור מהיתר, כי אם מהווה את התנאים בהם על המבנה לעמוד על מנת שניתן יהיה להוציא היתר לבנייתו. 6. על אף שדי באמור לעיל על מנת לייתר התייחסות נוספת לתוכן הוראות החוק הנ"ל, שכן אין בהן להוכיח שהבניה נשוא כתב האישום, יהיה סיווגה אשר יהיה, פטורה מהיתר בניה, נוסיף ונתייחס לתוכן פריטי התוספת השניה אליהם הפנו הנאשמים. עניינו של סעיף 19 לתוספת השניה במבנים יבילים אשר הנאשם חזר והסכים כי אינם נוגעים לענייננו. עיון בסעיף 4 לתוספת השניה כהגדרתה לעיל מעלה: - כי עניינו של סעיף 4 לתוספת השניה בתנאים בהם ניתן ליתן היתר בניה לעבודות הבניה המפורטות שם, אשר בהעדר הוראה אחרת יראו כאילו נכללו בכל תוכנית. - פריט 5 בסעיף 4.03 לתוספת השניה עליו הצביעו הנאשמים מוגדר כ"סוכך, גגון בולט מעל כניסה למבנה או חלק ממנה". - סעיף 4.03 הנ"ל כולל דרישות בדבר אורך הבליטה המירבי מקו הבנין, המרחק האופקי המינימלי בין שפת המדרכה לקצה המבנה (0.6 מטר) וגובה מינימלי מפני הקרקע. - סעיפים 4.07 ו-4.08 כוללים תנאים נוספים בהם על פריט 5 לעמוד על מנת שניתן יהיה ליתן היתר לבנייתם. הדרישה הנוספת שבסעיף 4.08(1) (הנסבה על היחס שבין רוחב הגגון לרוחב הכניסה שמתחתיו) אינה חלה על גגון שהוא סוכך מתקפל. מהאמור לעיל עולה: - כי מסעיף 4 לתוספת עולה פעם נוספת הקשרה ותכליתה - קביעתם של התנאים בהם ניתן ליתן היתר לבניה, להבדיל ממניין התנאים בהם הבניה פטורה מהצורך בקבלת היתר. - כי סעיפי המשנה של סעיף 4 לתוספת השניה מונים שורה של תנאים עליהם על הבניה לענות על מנת שניתן יהיה ליתן בגינה היתר בניה. הנאשמים לא הוכיחו כי התנאים כאמור התקיימו בעניינם, והיה עליהם לעשות כן, אם כגרסתם יש בקיום התנאים כאמור להביא לפטור מהיתר. היותו של המבנה סוכך מתקפל (מרקיזה) פוטרת מקיום התנאי הנוסף שבסעיף 4.08(1) לתוספת השניה, אך לא מהתנאים האחרים הכלולים בתוספת הנ"ל. לטענת המאשימה לא רק שהנאשמים לא הוכיחו את קיום התנאים שבתוספת השניה בעניינם, אלא שלא יכולה להיות מחלוקת כי הסככה נשוא כתב האישום אינה בנויה מעל הכניסה לבית המגורים, ומשכך אינה עונה על אחד התנאים המנויים בהוראות התוספת השניה אליה מפנים הנאשמים. 7. סוף דבר, הוראות החוק אליהן הפנו הנאשמים עוסקות בתנאים למתן היתר, ולא בפטור מהיתר, ואין להן רלוונטיות לטענת הנאשם כי עבודות הבניה נשוא כתב האישום אינן טעונות היתר בניה. החובה שלא לבנות ללא היתר בניה כדין נסבה על פי הוראת סעיף 145 לחוק התכנון והבניה על בניין כהגדרתו בחוק הנ"ל ועל כל המחובר לו חיבור של קבע. אני מקבלת את טיעונה של המאשימה כי על פי הוראות החוק הנ"ל והפסיקה שפרשה אותן אין דרישה שהבנין או המבנה יהיו מחוברים לקרקע ביסודות, בעמודים, במסמרים או בכל אמצעי חיבור אחר. כמו כן לצורך עצם החובה לקבלת היתר בניה אין כל חשיבות לחומר ממנו עשוי הבניין ואין כל משמעות לעובדה או לטענה כי מדובר במבנה שניתן לפרק אותו או לקפל אותו או להזיז אותו. גם אם היה מדובר בסככה על גלגלים שניתן היה להזיזה, עדיין היתה הסככה טעונה היתר, וגם אם בענייננו מדובר בסככה שלטענת הנאשם ניתן לפרק אותה או לקפל אותה, אין בכך כדי לצמצם כהוא זה את החובה ואת הדרישה שהסככה תיבנה בהיתר (כפי שעולה גם משורה של פסקי דין שקבעו את הצורך במתן היתר בניה להצבתם של מבנים, על פי טיבם יבילים, אשר שימשו בפועל כמבנים). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנאשם עצמו העיד כי הסככה אינה מפורקת בפועל על ידו ואינה מקופלת, ולמעשה נותרת מוצבת כסככה במקרקעין. ב-רע"פ 5086-97 בעניין בן חור, נפסק על ידי בית המשפט העליון כי אוהלים, סככה ומבנה שירותים טרומי שבמאהל נשוא כתב האישום בתיק דנן, הינם בגדר בניין כהגדרתו בחוק ולפיכך טעונים היתר ואין זה מעלה או מוריד, לעניין ההגדרה של בניין, אם המבנים עשויים עץ או בד או טרומי או חומר אחר והם נחשבים כבניין גם אם אינם מחוברים למים וחשמל וגם אם אין בהם שימוש כלשהו. שם בין יתר המבנים היתה גם סככה. כעניין שבשגרה בתי המשפט קובעים כי בניית סככות הינה בניה טעונה היתר ומי שבונה סככות ללא היתר מורשע בעבירה על פי החוק ומוצאים צווי הריסה. המאשימה הפנתה גם ל-ע.פ. 600/68 מ"י נ' רונן, שם פסק בית המשפט העליון כי סוכך מרקיזה טעון היתר בניה בהיותו מחובר חיבור של קבע לבניין. באותו עניין הבניה נשוא פסק הדין היתה מרקיזה פשוטה, דהיינו סככה בעלת קונסטרוקציה מתקפלת. נקבע שם שלא רק שמדובר בבניה הטעונה היתר בניה בהתאם להוראות סעיף 145 לחוק אלא "שהיה יסוד וטעם להגשת התביעה, בשל שלל צבעיהן וצורותיהן של המרקיזות המכערות את נופה של העיר". סוף דבר, על פי הוראות החוק הקמתם של כל סוכך וכל סככה טעונים היתר בניה. טענת הנאשם, המבקש להבחין בין המבנה שנבנה על ידו לבין סככה אחרת, רק משום קיומו של מנגנון, בו לא נעשה שימוש המאפשר את התקפלותה של הסככה, זרה לתכליות אותן נועד החוק להשיג, מלאכותית, ואין לה אחיזה בחוק או בהלכה הפסוקה. 8. טענתם הנוספת של הנאשמים הינה כי אפילו טעונה הבניה נשוא כתב האישום היתר בניה, הרי שיש לבטל את כתב האישום מאחר ובתכנון המבנה והקמתו פעלו על פי עצה והנחיה שקיבלו ממחלקת הרישוי בעירית נתניה כי המבנה אינו טעון היתר בניה ותוך שהם מסתמכים על אותו מצג. גם דינה של טענה זאת לדחיה, וזאת מהטעמים הבאים. 8.1 הטענה בדבר מצג שהוצג בפני הנאשמים טעונה הוכחה אותה נכשלו הנאשמים מלהביא. הנאשמים ריכזו את ראיותיהם וטיעונם בתוכנו הנטען של ברור אותו ערך הנאשם במחלקת הרישוי בעיריית נתניה, בדבר הצורך בהוצאתו של היתר בניה לאחר הגשתו של כתב האישום, כאשר בניית המבנה נשוא כתב האישום כבר היתה מעשה עשוי. הגנה הנסמכת על הסתמכות טעונה הוכחה של מצג שניתן על ידי אדם מוסמך ואת ההסתמכות על אותו מצג. טענתו הסתמית של הנאשם כי כך היה ללא שהוא נוקב בזהותו של יוצר המצג או מעיד לעניין חילופי הדברים שהתקיימו באותו מועד, עובר לביצוע הבניה, אינם יכולים להניח תשתית עובדתית נדרשת לטענה הנ"ל. 8.2 טענה אחרת היא כי על פי המדיניות שנהגה עובר לבניה והנוהגת עד עצם היום הזה בעיריית נתניה אין עומדים על הוצאתם של היתרי בניה לסוככים מתקפלים, המכונים מרקיזה, אין נוקטים בהליכי אכיפה בשל בנייתם ללא היתר, ואין זה ראוי, צודק או חוקי לנהוג בנאשמים באופן שונה. משכך, הדין עם המאשימה כי ברור המדיניות הנוהגת בעניין זה מחייב הגדרה ומתן הדעת לשאלה מהי מרקיזה או מהו סוכך מתקפל הבא בדלת אמות אותה מדיניות, וכי ברור כן ואמיתי של אותה שאלה, לאחר תחילתו של ההליך המשפטי, חייב את הצגת מלוא הנתונים הרלוונטיים בפני הרשות, כאשר גדר המחלוקת גלוי וידוע כתוצאה מאופן התפתחותו של ההליך המשפטי עד לאותו מועד. בתחילת ההליך ניתנה הסכמה, ממנה חזרו בהם הנאשמים, כי בית המשפט ייתן את הכרעת הדין בהסתמך על עובדות מוסכמות, אשר כללו תמונות של הסככה בכללותה מזה, ותמונות ומסמכים הנוגעים למנגנון התקפלותו של הסוכך מזה. נטען על ידי המאשימה כי ניסיון כן לברור המדיניות החלה חייב את הצגתן של מלוא התמונות בפני הרשות, וכי הצגה של התמונות והמסמכים מטעם הנאשם בלבד יש בהם משום הטעיה בנסיבות העניין. בהקשר זה, אם יש להבין את דברי החקיקה שהוצגו על ידי הנאשם כביטוי למדיניות על פיה לא ינקטו הליכי אכיפה כל עוד עונה הסוכך על התנאים המפורטים בדין כתנאים להוצאתו של היתר הרי שהנאשמים לא הוכיחו כי הסוכך שנבנה על ידם עומד בכל התנאים כאמור, הכל כמפורט לעיל. יתרה מזאת, פקיד מחלקת הרישוי שהובא לעדות לצורך הוכחתה של המדיניות כאמור העיד כי סוכך וגגון מתקפל הבאים בדלת אמות המדיניות הנ"ל צריכים להיות מוצבים מעל כניסה למבנה, דרישה שאינה מתקיימת בענייננו. ספק גם אם פקיד רישוי, זוטר וחדש בתפקידו היה האדם המתאים ביותר לצורך מתן עדות לעניין המדיניות הנוהגת, להבדיל מנוסחו של מצג שהוצג בפני הנאשם ושעל פיו פעל. בשים לב לאמור לעיל עובדות המקרה שבענייננו שונות באופן מהותי מאלה שנדונו ב-עמ"ק 242/05 [אשדוד] עליו סמכו הנאשמים את טיעונם. בעוד שבעובדות פסק הדין הנ"ל נמצא כי מהנדס העיר ראה את הסוכך שנבנה באותו עניין כבא בדלת אמות המדיניות הנוהגת על ידי הועדה המקומית הרלוונטית, תוך שהוא מודע לכל פרטי הבניה וכשבית המשפט נותן משקל למעמדו הבכיר של מהנדס העיר במתן חוות הדעת כאמור, בענייננו מדובר בפקיד זוטר יחסית, בפניו נשאלה שאלה בעלמא, ללא שנפרשו בפניו כל הנתונים הרלוונטיים לבניה, וכאשר בחינה מעמיקה בחקירתו העלתה כי גם לדידו אין הבניה נשוא הדיון באה בגדר המדיניות הנוהגת שלא לאכוף את הצורך בהוצאתם של היתרי בניה ל"מרקיזות". 9. סוף דבר, מהטעמים שפורטו לעיל אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה המיוחסת להם על פי כתב האישום. בניהסככההיתר בניה