1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מקומיים בחיפה (ת"פ 43/98, כב' השופטת קנטור, מיום 4.9.06), לפיו נדחתה בקשתו של המערער לבטל צו הריסה מינהלי (המסומן נ/1) שהוציא יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, ביום 14.10.98, כפי סמכותו שבסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, לגבי תוספת בניה בקומת עליית הגג בדירה בה מתגורר המערער ברחוב משה שרת 13 , קרית חיים. 2.הפרטים הצריכים לעניין הם כדלקמן: המערער מתגורר בדירה הנ"ל המצויה בקומה העליונה של הבניין האחורי הבנוי על חלקה 61 בגוש 11580, ברח' משה שרת 13 ק. מוצקין. את הבנין בנה הקבלן סלומון על פי היתר בניה שניתן לו מאת הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה בתיק מס' 1120/88 (ר' נ/2) ולפיו כלל הבנין האחורי בו מצויה הדירה 3 קומות וכן עליית גג. במהלך הבניה, ולאחר רכישת הדירה על ידי המערער, ביקש הקבלן להרחיב את עליית הגג ולכלול בה שטחים נוספים, תוך כדי הגבהת גג הרעפים והפיכת עליית הגג, לקומה (ר' ת/8). בקשה זו לשינוי ההיתר ואישור תוספת הבניה שנומקה בין היתר בכך שהיא "מבוקשת עבור דיירים שהינם משפחה שכולה ממלחמת יום כיפור 2 ההורים חולי לב שזקוקים לטיפול בנם היחיד בנם יגור בקומה השלישית והם יגורו בעליית הגג", נדונה על ידי הועדה המקומית ביום 30.1.89 (ר' נספח ג' לנ/1). ככתוב שם, מדובר ב"תוספת שטח של 25 מ"ר ... (ה)כרוכה בקומה נוספת". הבקשה אושרה, אך היתר בניה לכך לא הוצא, שכן היתה בכך חריגה מאחוזי הבניה המותרים, והיה צורך ליתן על כך פרסום ברבים ולשלם היטל השבחה. כמו כן היה צורך לתקן את התכנון באשר ל"קוקיות" שבגג ולהשלים את הנדרש לצורך קבלת היתר. במסמך שהוציאה הועדה נרשם כי "אין מכתב זה משמש היתר בניה." הקבלן נקלע ככל הנראה לקשיים, ולא השלים את בניית עליית הגג. לטענת המערער (ס' 1 לבקשתו לביטול הצו) "כלל לא היה גג לדירה, ... כשגג הרעפים הרעוע ותיקרת הגבס שהותקנה במקום גג רגיל יצוק החדירו מים לכל שטח הדירה, ובמיוחד מאיזור המרפסת הדרומית ושללו אפשרות מגורים בדירה למבקש ומשפחתו." בשנת 1998 החל המערער לבצע עבודות בניה בעליית הגג ומעליה לשם תיקון המעוות, וכפי שניתן לראות מן התמונות שהוגשו לערכאה הראשונה כללה הבניה לא רק זאת, אלא גם סגירת מרפסת ותוספת ניכרת לבניה המקורית כפי שנמסרה למערער על ידי הקבלן: למעשה, הוגדל שטח הדירה ונוספה לה קומה. בעוד שקודם לכן, היא כללה קומה אחת ומעליה עליית גג, כוללת היא, בעקבות העבודות, שתי קומות ומעל הקומה השלישית, עליית גג עם "קוקיות". (ר' התמונות המצורפות לנ/1 וכן ת/9, ת/10 , ת/11, נ/5 ו - נ/3). בניה זו שלא על פי היתר, הביאה להוצאת צו ההריסה המינהלי מיום 14.10.98. ביום 3.11.98 פנה המערער לבית המשפט קמא וביקש לבטל את הצו. ביצוע הצו עוכב, וההליכים בערכאה הראשונה ארכו, למרבה הצער, תקופה של יותר כ - 8 שנים. בתחילת ההליך טען המערער בערכאה הראשונה כי מדובר בבניה שאושרה עוד בשנת 1988 שענינה "הקלה לקומה נוספת שאושרה ופורסמה כדין ולא בוצעה ע"י הקבלן שברח" (עמ' 2 לפרוט' מיום 6.7.99). הוא אישר כי מדובר ביציקת גג בטון וסגירת מרפסת שהיתה צריכה להיות פתוחה. לאחר מכן טען המערער כי ההריסה תפגע בקונסטרוקציה של הבנין, וביום 27.12.01 הודיעה המשיבה לבית המשפט קמא כי מוסכם על הצדדים שלצורך הדיון, "לא יחול הצו על תקרת הבטון בשטח של כ - 14 מ"ר, המקרה את המרפסת הפתוחה הכלולה בצו." בינואר 2003, הגיש המערער למשיבה בקשה להיתר בניה ל"לגליזציה לתוספת בניה ועלית גג - מצב סופי" (ת/7) המראה בבירור את מצב הדירה לאחר עבודות הבניה שבוצעו על ידי המערער: דירת המערער מותחמת בצבע אדום והיא כוללת שתי קומות ומעליהן עליית גג. תכנית זו מאשרת את מה שמצא המהנדס ולדמיר אודלר שעל סמך בדיקתו הוצא הצו. בביקורים במקום בתאריכים 29.9.98; 4.10.98 וכן 13.10.98 נמצא כי בקומת עליית הגג, בצד המערבי של הבניין האחורי הבנוי על החלקה, נבנתה תוספת בנייה של שני קירות מבלוקים, שני קירות יצוקים מבטון ומעליהם גג רעפים, כך שהבניה יצקה תוספת שטח של כ 18 מ"ר, הביאה לקירוי של מרפסת הגג הדרומית, להגבהת המבנה תוך כדי בניית קירות חדשים מעל קירות ומעקות קיימים, ומעליהם גג רעפים חדש, בגובה ובשיפועים שונים מגג הרעפים המאושר, כאשר מעליו עוד הוסיפו ובנו שתי קוקיות חדשות. הפרטים בקשר לבניה האמורה מתוארים בנספח ל נ/1 הכולל גם תרשימים. כמו כן ניתן לשוב ולהפנות לתמונות שהוגשו לערכאה הראשונה בנספח לתצהירו של המהנדס. כמו כן ניתן להפנות לתמונות ת/9 עד ת/11 וכן נ/3 עד נ/5 כמתויק בתיק המוצגים של הערכאה הראשונה. כאמור לעיל, ביקר המהנדס במקום 3 פעמים. היה קושי לעמוד על המתרחש שכן בכל הביקורים לא איפשר לו המערער להיכנס אל הדירה. 3. מכל האמור לעיל ניתן ללמוד, כי בדין נדחתה טענתו העיקרית של המערער כאילו מדובר ב"בניה שאינה תוספת וקיימת תשע שנים" (ס' 13 לבקשה לביטול הצו) וכי הוא לא ביצע בדירתו אלא שינויים ותיקונים פנימיים עקב אי השלמת הדירה על ידי הקבלן, תוך שהבניה תואמת את מה שכלול בהיתר המקורי ו/או באישור ועדת המשנה מיום 30.1.89. עיקר השגת המערער היא על קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אך השגה זו יש לדחות. פסק דינה של כב' השופטת קנטור מפורט ומנומק תוך התיחסות לראיות ומשקלן; היו בפניה ראיות למכביר להוכיח את ביצוע הבניה שלא כחוק על ידי המערער, ובכך אינני רואה, להתערב. יצויין, כי עיון בפסק דינה של הערכאה הראשונה מלמד, שגירסת המערער ועדיו, לא זכו לאמון ונמצאו בהן סתירות לא מעטות. ר' למשל בעמ' 80 ו - 81 לפסק הדין. 4. הוכח איפוא כי התמלא במקרה דנן התנאי הבסיסי הקבוע בס' 238א לחוק התכנון והבניה, היינו, כי "הוקם בנין .. ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית ..." וכן כי לא הוכח לשם ביטול הצו, הנדרש על פי ס' 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, כי "הבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת." 5. בבקשתו לביטול הצו טוען עוד המערער כי הצו הוצא שלא כדין ובגלל שיקולים פוליטיים הקשורים למערכת הבחירות שנועדו להיערך ביום 10.11.98 לרשויות המקומיות בהן מתמודד המערער כנגד ראש העיר ומפלגתו. עוד טען, כי "במהלך בירור ענין צו ההריסה המינהלי ... קיבל המבקש הצעות ומסרים בשם ראש העיר, לשיתוף פעולה פוליטי שיסיר את צו ההריסה מסדר היום". בהמשך הבקשה, מגדיר המערער את הצו כ"מעשה לינץ' ברברי המונע ע"י מניעים פוליטיים כוחניים של ראש עיר המנהל מאבק פוליטי אישי נגד יריבו הפוליטי, המבקש, על רקע מערכת הבחירות לרשויות המקומיות והבחירות לועד קרית - חיים הקרבות והולכות." טענות מעין אלה, יש להוכיחן, ולא די להעלותן. במקרים חריגים וקיצוניים, מקרים שערוריתיים, הן עשויות להקים למי שננקט נגדו הליך פלילי, ואפשר גם למי שמוצא נגדו צו הריסה, הגנה מן הצדק. הנטל, בנידון זה, רובץ על המערער והוא לא הצליח להרימו. ר' ע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ'מ. ישראל, פ"ד נ(2) 221; ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, תקדין עליון 2005(1), 4756 וכן ת"פ (מחוזי חיפה) 4021/05 מדינת ישראל נ' ישראל סדן ואח', תקדין מחוזי 2006(4), 4771. יש להדגיש כי קודם כל, וראשית דבר ולפני הכל, חייב כל אדם, ובמיוחד זה הרואה עצמו כאיש ציבור, נבחר ציבור, להחמיר עם עצמו ולקיים את הנדרש ממנו בחוק, ואם הוא בונה בית, אל יעשה כן לפני שיש בידו היתר, ולכשיבנה, יעשה זאת אך ורק במדויק כמוגדר בהיתר. איש ציבור המפר את החוק אל יבוא בטענה לרשויות אכיפת החוק על כי הן פועלות נגדו, כנדרש, שכן עליו "לקיים רמה מוסרית נאותה בהתנהגותו - בין הפרטית ובין הציבורית - על מנת שיוכל להמשיך לכהן במשרתו." (ר' בג"ץ 251/88, עודה נ' טלאל ראבי, פ"ד מב(4) 837). בעניננו, מדובר גם במשפטן, אשר נראה כי ידע, בעת הבניה, שפעולתו מנוגדת לחוק. הדבר משתקף גם מסירובו לאפשר את כניסת המפקח, לדירה. 6. הערכאה הראשונה התייחסה בפירוט לעוד מספר נושאים ככתוב בפסק דינה של כב' השופטת קנטור. קביעותיה מקובלות עלי, ולא ראיתי להתערב בשאר מסקנות הערכאה הראשונה, שהן, רובן ככולן, לחובת המערער. 7. בסיום ראוי להעיר הערה: צו הריסה מינהלי נועד, ככתוב בחוק, "לשם מניעת עובדה מוגמרת". המערער החל ביצירת עובדות על ידי הבניה האמורה, בספטמבר 1998. הצו הוצא ביום 14.10.98. חלפו מאז יותר מ - 8 שנים. עד היום לא בוצע הצו. הדבר מעיד על כשל, נקודתי כך יש לקוות, ביישום החוק ובאכיפתו, הנובע, בין היתר, מהתמשכות בלתי סבירה של ההליך המשפטי בערכאה הראשונה. חייב היה בית המשפט לענינים מקומיים לסיים את הדיון בבקשה לביטול הצו עוד לפני שנים, ויש להצר על כך שהנדרש לא נעשה. לכך תרם לא מעט המערער, שפנה חזור ופנה לבית המשפט קמא, בבקשות חוזרות ונשנות לדחיית המועדים שנקבעו. יש שיסיקו כי ראוי לשלב את בית המשפט לענינים מקומיים כחלק בלתי נפרד בבתי המשפט הרגילים, יש שיציעו הצעות אחרות, אך נושא זה חורג מגבולות הדיון בפרשה הנוכחית. 8. לאור כל האמור, אני מחליט לדחות את הערעור. בניהגגהיתר בניה