טענות התובעים התובעים, מכח היותם יורשיו המנוח יצחק סלומון ז"ל, הינם הבעלים של שתי דירות בקומה א' בצידו הדרומי של בניין, הנמצא בבעלות משותפת (מושע) ברח' רבוצקי 60 ברעננה (להלן - הבניין). הבניין נמצא בשטח מרחב התכנון של הנתבעת 1 (להלן - הועדה המקומית). הנתבעים 2-3 הם בעלי דירה בקומת קרקע בצידו הדרום מערבי של הבניין. הנתבעת 4 הינה אימו של הנתבע 2 ובעלת דירה בקומת הקרקע בצידו הדרום מזרחי של הבניין. הנתבעת 5 היא אימה של הנתבעת 4 וסבתו של הנתבע 2, והיא בעלת שתי דירות בקומת הקרקע בצידו הצפוני של הבניין. התובעים טוענים, כי הנתבעים 2-3 פיצלו את דירתם ללא היתר ובניגוד להוראות החוק. בכך גרמו לעיוות האיזון בצריכת השירותים המשותפים בבניין וברכוש המשותף. במעשיהם אלו, גרמו הנתבעים 2-3 ליצירת נזקים כלכליים ומבניים, המהווים הפרעה של ממש ועוולה של מטרד ליחיד. כמו כן, הנתבעים 2-3 הרחיבו את דירתם, על חשבון השטח המשותף, באופן שהביא להעדר נגישות מוחלטת לאותו השטח. הנתבעים 2-3 שינוי את מיקומו של הגגון, שהיה מותקן בכניסה לבניין; התקינו בשטח המשותף מאוורר, הפולט ריחות ביוב; התקינו את דוד החשמל בביתם באופן רשלני ולא בטיחותי; פירקו מרצפות משביל הגישה לבניין; בנו קיר נוסף לצורך הרחבת דירתם שלא כדין. קיר זה הינו בעל גימור כושל ולא אסטטי, והדבר פוגע בחזות הבניין. הנתבעים 2-3 פנו באמצעות הנתבעת 4 במרמה, תוך הצגת מצג שווא ובחוסר ניקיון כפיים אל הועדה המקומית בבקשה למתן היתר בניה. הם עשו זאת בניגוד להוראות החוק. הבקשה הוגשה תוך מתן הודעה כוזבת ותוך זיוף חתימתם של יתר בעלי הזכויות בבניין, כל זאת מבלי שתהא בידם ההסכמה הנדרשת. התובעים טוענים עוד, כי הנתבעות 4-5 השתלטו על חלק ניכר מהחצר המשותפת בבניין וניכסו אותה, שלא כדין, לעצמן ולצרכיהן בלבד. התובעים טוענים כי הנתבעות 4-5 גידרו את השטח עליו השתלטו, חסמו את הגישה אליו והחלו בפעולות בניה להרחבת דירתן והקמת מחסנים בשטח המשותף. כל זאת ללא קבלת הסכמת התובעים ויתר בעלי הזכויות בבניין. ביחס לועדה המקומית טוענים התובעים, כי זו התרשלה בתפקידה שעה שהפרה את חובתה החקוקה כלפי התובעים, בעת שהותיאה לנתבעים 2-3 היתר בניה שלא כדין (להלן - היתר הבניה). היתר הבניה הוצא בניגוד לתכנית המתאר ומבלי שהועדה המקומית בדקה קיום הסכמה של שאר בעלי הזכויות בבניין. כמו כן, במסגרת היתר הבנייה אישרה הועדה המקומית לבצע תשתית לפיצול דירת הנתבעים 2-3 לשתיים. בכך איפשרה הועדה המקומית, ביודעין, חריגה מתקנות התכנון והבנייה. התובעים טוענים עוד, כי הועדה המקומית פעלה בניגוד לאמור בתקנות התכנון והבניה המחייבות המצאת העתק הבקשה לבעלי הזכויות בטרם מתן ההיתר. במעשיה גרמה הועדה המקומית לתובעים לנזקים, הפסדים, כאב, סבל, אי נוחות ועגמת נפש. התובעים עותרים לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך כולל של 814,785.66 ₪, כמפורט בסעיף 139 לכתב התביעה: 55,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירות של התובעים; 100,750 ₪ בגין שווי זכויות הבנייה של התובעים; 57,375 ₪ בגין תשלום דמי שימוש ראויים בעד השימוש שלא כדין בשטח המשותף לאורך כל התקופה בה נבצר מהתובעים לעשות שימוש במקרקעין המשותפים. התביעה הינה בגין תקופה בת 45 חודשים; 150,000 ₪ בגין עילת מטרד ליחיד עקב פיצול דירת הנתבעים 2-3 שלא כדין; 45,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירות של התובעים עקב פיצול דירת הנתבעים 2-3; 11,011 ₪ בגין שומת ארנונה ביתר; 120,000 ₪ בגין עגמת נפש; 14,671 ₪ בגין "הוצאות" (סעיף 139.8 לכתב התביעה); 260,978.66 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית. עוד עותרים התובעים למתן צווים כדלקמן: צו עשה לסילוק ידם של הנתבעים 2-3 מהמקרקעין המשותפים וכן לסילוק כל מבנה שנבנה על המקרקעין המשותפים ללא הסכמת התובעים והבעלים במשותף, באופן שיאפשר שימוש סביר ליתר בעלי הזכויות בבניין (סעיף 140 לכתב התביעה); צו מניעה, שיאסור על הנתבעים 2-5 להמשיך את הבניה והמשך השתלטותם על הרכוש המשותף (סעיף 141 לכתב התביעה); לחייב את הנתבעים 2-5 בתיקון כל הליקויים והמפגעים שגרמו לבניין ולמקרקעין המשותפים (סעיף 148 לכתב התביעה). טענות הועדה המקומית עניינה של התביעה דנן היא המשך ישיר לניסיונות התובעים לנגח את הועדה המקומית, על כך שפעלה כדין והעניקה היתר בניה לנתבעים 2-3, למורת רוחם של התובעים. ביום 13.2.07 הגישו הנתבעים 2-3 בקשה להיתר בניה להריסת יחידת מגורים בקומת הקרקע בבניין ובניית יחידת מגורים חדשה תחתיה. ביום 14.2.07 הופקו ונשלחו הודעות בגין אותה בקשה, כאמור בהוראות תקנות התכנון והבניה. הועדה טוענת, כי התובעים לא קיבלו הודעה בעניין היתר הבנייה משום שזכויותיהם לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ואף לא נרשמה גם הערת אזהרה לטובתם. זאת בניגוד לשאר בעלי הזכויות בבניין. הועדה טוענת עוד, כי זכויות התובעים בבניין הינן זכויות חוזיות בלבד. החלקה עליה ניצב הבניין הינה בבעלות עיריית רעננה. בחלקה אין רישום של בית משותף ולא נרשם בעניינה כל הסכם שיתוף. ביום 10.6.07 התקיים דיון בבקשה למתן היתר בנייה והוחלט לאשרה בכפוף לתנאים שנקבעו. ביום 24.10.07 הוצא לנתבעים 2-3 היתר הבניה. ביום 5.11.07 ולאחר שחלף המועד לדון בהתנגדות להיתר, נתקיים דיון בועדת המשנה, מחוץ לסדר היום, בעניינו של היתר הבנייה. בדיון זה נמצא, כי היתר הבנייה ניתן כדין. לפיכך התנגדות התובעים נדחתה. ביום 27.11.07 הגישו התובעים לועדת הערר בקשה להורות לנתבעים להפסיק את עבודות הבניה וכן ערעור על החלטתה הנ"ל של ועדת המשנה מיום 5.11.07. ביום 24.12.11 דחתה ועדת הערר את הערר, שהגישו התובעים. הערר נדחה פה אחד ע"י כל חברי ועדת הערר. נקבע, כי היתר הבנייה אינו חורג מהוראות תכנית המתאר, החלה על המקרקעין. בבד בבד עם הגשת הערר, הגישו התובעים לבית המשפט בקשה לצו מניעה זמני, אשר יורה לנתבעים 2-3 להימנע מלהמשיך לבצע את עבודות הבנייה נשוא היתר הבנייה. ביום 29.11.07 דחה סגן הנשיא, כב' השופט גולדס, את בקשת התובעים. כב' השופט גולדס קבע, כי אין מניעה שוועדת התכנון תידון בבקשה להיתר בניה גם כאשר הבקשה לא נחתמה ע"י כל מי שצריך לחתום עליה עפ"י התקנות. זאת ועוד, בד בבד עם הגשת הבקשה למתן צו מניעה, הגישו התובעים לבית המשפט תביעה נזיקית נגד הנתבעים 2-3. הועדה המקומית טוענת, כי דין התביעה להידחות מחמת העדר סמכות עניינית. מקומן של טענות התובעים להתברר במסגרת עתירה מנהלית, שאותה היה על התובעים להגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים. עוד טוענת הועדה המקומית, כי דין התביעה להידחות מחמת קיומו של מעשה בית דין, וכן מן הטעם של סופיות הדיון. התובעים הגישו, באותו עניין ובהתבסס על אותם טיעונים, בקשה לועדת הערר, בקשות לצווי מניעה ותביעה נזיקית. ועדת הערר שמעה פעמיים את הערעור על החלטת הועדה המקומית ודחתה את טענות התובעים. הועדה המקומית טוענת, כי החלטת ועדת הערר הינה סופית. משדנו הערכאות הרלוונטיות בטענות התובעים בערר, בתביעה הנזיקית ובבקשה לצווי המניעה, נוצר מעשה בית דין, ושוב אין מקום לחזור ולדון באותן טענות. הועדה המקומית טוענת בנוסף, כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה. החלטתה הראשונה של הועדה המקומית ניתנה כבר ביום 10.6.2007 והחלטתה האחרונה ניתנה ביום 5.11.2007. התביעה דנן הוגשה בשנת 2011 בחלוף ארבע שנים ובשיהוי ניכר. לבסוף טוענת הועדה המקומית, כי דין התביעה להידחות מחמת העדר יריבות ומחמת העדר עילה. הועדה המקומית איננה צד למחלוקת הקניינית שבין התובעים והנתבעים 2-5 ו/או לסכסוך השכנים ביניהם. כמו כן, אין בנטען בכתב התביעה כדי לבסס עילת רשלנות מצד הועדה המקומית. טענות הנתבעים 2-5 הנתבעים 2-5 חוזרים ומציגים את ההליכים המשפטיים הקודמים, שניהלו התובעים בעניין הבניין דנן, וביניהם: תביעה בת"א (פ"ת) 4064/07, שנמשכה ע"י התובעים; הבקשה למתן צווי המניעה (בש"א 3633/07), שנדחתה; בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש לדחות את הבקשה למתן צווי מניעה, שנמשכה ע"י התובעים; בקשה לוועדת הערר, שנדחתה אף היא. הנתבעים 2-5 טוענים, כי טענות התובעים נדונו במספר ערכאות ונדחות או נמשכו ע"י התובעים עצמם, ובכל מקרה קיים לגביהן מעשה בית דין. הנתבעים 2-5 טוענים, כי דין התביעה להידחות מחמת העדר סמכות עניינית. ככל שטענות התובעים נוגעות לזכויותיהם הקנייניות ו/או לתקפותו של היתר הבנייה ו/או להיקף הבעלות במקרקעין הרי שהסמכות לדון בכל אלו מסורה לבית המשפט המחוזי. ככל שטענות התובעים נוגעות לטענות תכנוניות, הסמכות לדיון בטענות אלו מסורה למפקח על הבתים המשותפים, כסמכות ייחודית. הנתבעים 2-5 מכחישים את טענות התובעים ולפיהן רימו, הציגו מצגי שווא או ביצעו הרחבת בנייה בלתי חוקית. הנתבעים 2-5 טוענים, כי כל הפעולות שננקטו על ידם נעשו כדין, לרבות הבנייה שבוצעה לפי היתר בנייה שניתן כדין. בעניין טענת פיצול הדירה ע"י הנתבעים 2-3, המדובר בטענה, שהועלתה כבר בעבר ע"י התובעים. עיריית רעננה שלחה לדירה פקח, יותר מפעם אחת, אשר בדק את טענות התובעים ביחס לפיצול הדירה ומצא כי אין להן שחר. דיון והכרעה הליכים קודמים התובעים לא מכחישים את קיומם של ההליכים הקודמים, שהתנהלו בעניין הבניין דנן. התובעים מציינים, כי הגישו בקשה למתן סעדים זמניים להפסקת הבנייה, אשר נדחתה. התובעים מציינים עוד כי בקשת רשות ערעור על דחיית הבקשה לסעדים זמניים - נמחקה על הסף (ראה סעיפים 75-76 וגם סעיף 86 לכתב התביעה). ערר על החלטת הועדה המקומית ליתן היתר בנייה נדחתה גם כן (ראה סעיפים 69-70 לכתב התביעה). התובע 3 הזכיר את כל אותם הליכים קודמים, שנדחו או נמחקו, גם בעדותו בפני (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 3-6): "הגשנו ערר על ההחלטה של הועדה המקומית. הוא נדחה. היו הליכים בפני השופט גולדס בפ"ת. בקשה לסעד דחוף וגם זה נדחה על ידי השופט גולדס. לא תבענו אותם מעולם בעניין קניני. ביקשנו סעד לעצירת הבנייה. אני לא זוכר מה טענו בעניין של עצירת הבנייה. אני לא יודע מה בתי-המשפט קבעו אלא אני יודע שהם דחו את העתירות שלנו". התובעים אינם מכחישים כי ניתן היתר בנייה לביצוע עבודות הבניה נשוא התביעה דנן, וכך אמר ב"כ התובעים בדיון ביום 22.2.2012 (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 15): "אין מחלוקת כי ניתן היתר בנייה לביצוע הבנייה נשוא התביעה כאן". חבות ואחריות הועדה המקומית התובעים טוענים, שהיתר הבנייה ניתן שלא כדין, בניגוד להוראות תכנית המתאר החלה על המקום, ונפלו בהליך הוצאתו פגמים רבים, ביניהם: מבקשי הבקשה היו חתומים באופן שלא ניתן להבחין מי חתום, על הבקשה לא חתמו כל בעלי הזכויות בנכס ולא ניתנה הודעה לזכאים. טענות התובעים בנוגע לאי חוקיותו של היתר הבניה נדונו והוכרעו כבר בעבר בהחלטתו של סגן הנשיא, כב' השופט גולדס, אשר דן בטענות התובעים במסגרת בקשה למתן צווים זמניים להפסקת הבנייה (בש"א 3633/07), וכך נכתב שם (נספח כב לתצהיר עדותו של התובע 3): "ראש וראשון יש לבחון את הטענה על העדר החתמת המבקשים להסכמתם לבנייה ... ... אין מניעה שועדות התכנון ידונו בבקשה להיתר בנייה גם כאשר הבקשה לא נחתמה ע"י כל מי שצריך לחתום עליה על פי התקנות. ... ... אין כל חשיבות לכך אם הבקשה חתומה ע"י כל הדיירים או חלק מבעלי הדירות בבית משותף. ... במקרה דנן, גם אם נפלה שגגה בידי מי שהדריך את המשיבים לענין את מי יש להחתים על הבקשה, הרי שאין הדבר מטיל פגם בהיתר הבנייה וההיתר ניתן כדין". עניינינו הרואות, טענותיהם של התובעים בעניין חוקיותו של היתר הבנייה נדונו, נשקלו והוכרעו במסגרת החלטתו של כב' השופט גולדס, שצוטטה לעיל. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נמשכה על ידי התובעים דנן. התובעים טוענים כעת, כי הנתבעת 4 הגישה תצהיר כזב לביהמ"ש ובמסגרתו הצהירה, שהחתימה על הבקשה להיתר הבנייה את כל בעלי הזכויות הרלוונטיים בבניין. לטענת התובעים, תצהיר כוזב זה היה היחיד שעמד בפני כב' השופט גולדס והביא למתן החלטה הנ"ל (ראה סעיפים 137-149 לתצהיר עדותו של התובע 3 ובפרט סעיף 147 לתצהירו). אין בטענות אלו כדי לשנות את האמור בהחלטת כב' השופט גולדס, שם נקבע, כי הועדה המקומית נתנה את היתר הבניה כדין. החלטה זו ניתנה לאחר שנבחנו טענות התובעים דנן. נקבע בהחלטה זו, כי בנסיבות הענין הועדה המקומית לא היתה מנועה מלדון בבקשה למתן היתר הבניה, למרות שלא כל בעלי הזכויות בבניין חתמו על הבקשה. כפי שנאמר לעיל, התובעים משכו בקשת רשות ערעור, שהגישו על החלטה זו. משפעלה הועדה המקומית כדין, אין היא חבה בפיצוי התובעים בגין שום נזק הנטען על ידיהם, ודין התביעה, ככל שהיא נוגעת לועדה המקומית, להידחות. בהקשה זה ייאמר, כי התובעים התנגדו למתן היתר הבניה. התנגדות זו נידונה בפני הועדה המקומית ונדחתה. ערר, שהוגש על החטה זו, נדחה אף הוא. התובעים נמנעו מתקיפת החלטות אלו בבית המשפט לעניינים מנהליים. לגופה של טענת התובעים, שלו היו יודעים על הגשת הבקשה למתן היתר הבניה ע"י התובעים, היו מזדרזים ומגישים התנגדות למתן היתר הבניה. משהדבר לא נעשה, נמנעה מהם ההזדמנות להתנגד למתן היתר הבניה, וזה ניתן שלא כדין. דין טענה זו להידחות. הפגם אליו מכוונים התובעים התרפא בדיון, שהתקיים בועדה המקומית, שם נדונה התנגדותם של הנתבעים למתן היתר הבניה, וכן בדיון בועדת הערר, שם נדון ערר של התובעים על דחיית התנגדותם למתן ההיתר. היתר הבניה ניתן ביום 31.10.2007 (נספח ח לתצהיר עדותו של התובע 3). כבר ביום 6.11.2007 נשלח לב"כ התובעים דאז, עו"ד שלוה פוטשניק (להלן - עו"ד פוטשניק), מכתב מטעמה של עו"ד עירית גל - ב"כ הועדה המקומית (להלן - עו"ד גל). במכתב זה מפרטת עו"ד גל כי בעקבות טענות התובעים, קיימה הועדה המקומית דיון נוסף, מחוץ לסדר היום, בעניינו של היתר הבניה וכך נכתב שם (נספח יד לתצהיר עדותו של התובע 3): "בשם מרשתי, הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה, הריני להודיעך כדלקמן: בעקבות פניותיך אלי ואל חלק מחברי ועדת המשנה בעניין מרשייך ה"ה סולומון, נתקיים ביום 5.11.2007 דיון בועדת המשנה, מחוץ לסדר היום, בעניינו של היתר הבניה שאושר והוצא לה"ה בוארון. מבדיקת תיק הבניה והוראות התב"ע רע/275/1 שמכוחה אושר היתר הבניה, מסתבר עי היתר הבניה כפי שאושר בישיבת רשות רישוי מיום 10.6.07 תואם את הוראות התב"ע המאושרת. תוספת הבניה כפי שאושרה הינה בקומת קרקע בצד הדרום מערבי, בעוד שמרשייך מתגוררים בקומה א' בצד הצפון המערבי. לפיכך לא ברור לחברי הועדה כיצד הבניה כפי שאושרה פוגעת בזכויות מרשייך ו'בכניסת אויר צח לדירתם', כפי שטענת בפנייתך אלי מיום 29.10.07. ... 6. מרשתי חוזרת ומצטערת על כך כי מרשייך לא קיבלו הודעה על פי תקנה 2ב' לתקנות מן הטעם כי זכויותיהם לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, לרבות הערת אזהרה לטובתם. 7. יחד עם זאת מכיוון שכאמור כל נזק לא נגרם למרשייך, שכן גם אם היו נשמעים בפני הועדה היתה התנגדותם נדחית מטעמים כפי שפורטו לעיל, לא נותר לי אלא להודיעך כי מבחינת מרשתי תם ונשלם הטיפול בנושא זה" (ההדגשות במקור - נ"ש). ביום 24.12.07 התקיים דיון בועדת הערר המחוזית (נספח טז לתצהיר עדותו של התובע 3). החלטת ועדת הערר ניתנה עוד באותו יום ובה הוחלט כדלקמן (נספח יט לתצהיר עדותו של התובע 3): "עיקר טענותיהם של העוררים ממוקד בהליך לאישור היתר הבנייה, זכויותיהם הקנייניות ויחסי הגומלין בין השניים. אנו סבורים כי עיקר המחלוקת היא קניינית ואינה נוגעת לוועדות התכנון, ומכל מקום, היה לעוררים יומם הן בפני ועדה זו (מהפן התכנוני) והן בפני ביהמ"ש (מהפן הקנייני). ... לפיכך לא מצאנו כי ההיתר חורג מהוראות התב"ע והתאמה (כך במקור - נ"ש) לא מצאנו כל ממש בטענות העוררים, הערר נדחה בזאת". במצב דברים זה, שעה שטענות התובעים ביחס להיתר הבניה נדונו הן בועדה המקומית והן בועדת הערר המחוזית, יש כדי לרפא את הפגם, ככל שאכן קיים, ביחס לאי מתן הודעה מראש אודות הגשת הבקשה למתן היתר הבניה. בנסיבות העניין, ומשנקבע כי הפגם אליו מכוונים התובעים התרפא, יש לדחות את טענות התובעים בענין זה. פרט לטענות בנוגע לאי חוקיות היתר הבניה, טוענים התובעים עוד, כי הועדה המקומית משתפת פעולה עם הנתבעים 2-3 ומאפשרת להם את פיצול דירתם שלא כדין (ראה סעיפים 75-80 לתצהיר עדותו של התובע 3). בהקשר זה התובעים מוסיפים וטוענים, כי הועדה המקומית לא מתייחסת כנדרש לטענות התובעים ביחס לפיצול הדירה ולחריגות הבניה (סעיפים 168-183 לתצהיר עדותו של התובע 3). שיתוף הפעולה הנטען בין הועדה המקומית ובין הנתבעים 2-3 בעניין פיצול הדירה לא הוכח. היתר הבנייה ניתן כדין, לאחר הדיון הועדה המקומית. כאשר מידת חוקיותו של היתר הבניה שבה ונבחנה בפני ועדת הערר, ושם נקבע שוב, כי היתר הבניה ניתן כדין. יתירה מכך, עיון בנספחים מד - מז לתצהיר עדותו של התובע 3 מלמד, כי קיימת תכתובת בין התובעים ומחלקת רישוי ופיקוח על הבניה בעיריית רעננה. מהתכתובת עולה, שמחלקת הרישוי פיקחה על הבנייה והעבודות, שבוצעו בבניין, תוך מתן הוראות לפירוק תוספות, שנעשו שלא כדין. בעניין זה ראה לדוגמא את האמור במכתב מחלקת הרישוי מיום 27.8.08 (נספח מו לתצהיר עדותו של התובע 3) שם נכתב: "ביום 25.8.08 ערכתי ביקור נוסף בבנין הנדון, בביקור נמצא כי: א. הגגון שהותקן בוצע כנראה ע"י הגב' רחל בוארון אשר זומנה לשימוע במשרדי ליום 9.9.08. בהתאם לממצאים שיועברו לתובע העירוני יוחלט על המשך טיפול. ב. לשער הכניסה ניתן אישור ע"י סגנית מהנדס העיר. ג. המזגן הנזכר במכתבך שבנדון פורק ממקומו והועתק למקום אחר. ד. פתיחת פתח עגול בגגון והולכת צינורות חשמל ומים אינם בטיפולנו. ה. לא קיים דוד שמש כנזכר במכתבך. בזמנו הותקן דוד חימום רגיל חיצוני אשר פורק בהתערבותנו". תמה אני, האם עשייה שכזו מצידה של הרשות מלמדת על שיתוף פעולה?! דברים דומים עולים גם ממכתב מחלקת הרישוי מיום 2.12.08 (נספח מז לתצהיר עדותו של התובע 3). מעיון באמור שם עולה, כי מחלקת הרישוי אכן התייחסה לטענות התובעים במלוא הרצינות וביצעה ביקורות בבניין. נתבעים 2-5 התובעים טוענים, כי הנתבעים 2-5 ביצעו שינויים והרחבות בדירות מגוריהם וכן בשטח המשותף, חלקם עפ"י היתר בניה וחלקם ללא היתר (ראה למשל סעיף 9 לתצהיר עדותו של התובע 3 שם מדובר על גידור חלק מהשטח המשותף עפ"י היתר וכן ראה סעיף 18 לתצהיר עדותו של התובע 3 שם דובר על הרחבת בניה ללא היתר). עוד התובעים טוענים להשתלטותם של הנתבעים 2-5 על חלקים מן הרכוש המשותף בבנין. באשר לטענת התובעים אודות פלישה לרכוש המשותף, השתלטות עליו וחריגה בביצוע העבודות מהיתר הבניה, לא הובאו בעניין זה כל חוות דעת של מומחה, אשר יכולה היתה להצביעה על כך, שנעשתה בניה ברכוש המשותף תוך מניעת שימוש של התובעים בחלקים ממנו. כך גם לא הובאה כל חוות דעת של מודד, שמצביעה על חריגה מהיתר הבניה. מיקומה המדוייק של בנייה, האם המקום בו נעשתה אינו בשטחם של התובעים, והאם היא תואמת את ההיתר שניתן לביצועה הם עניינים שבמומחיות, אותם ניתן להוכיח באמצעות חוות דעת של מומחה. משנמנעו התובעים מהגשת חוות דעת מתאימה, לא עמדו בנטל המוטל עליהם, ולא הוכיחו טענותיהם. די בכך כדי להצדיק דחיית טענת התובעים בעניין זה. זאת ועד, כבר ביום 15.11.07 הגישו המנוח יצחק סלומון ז"ל, שממנו ירשו התובעים את זכויותיהם בדירות שבבנין, והתובעת 1 לבית משפט זה במסגרת ת"א 4064/07 תביעה נגד הנתבע 1 דנן ונתבע נוסף. הסעדים שהתבקשו באותה תביעה היו צו מניעה, שיאסור המשך ביצוע עבודות בניה בבנין, וכן צו עשה, שיורה על השבת המצב לקדמותו. כל טענות התובעים דנן בנוגע למידת חוקיותו של היתר הבניה ובנוגע לפגיעה ברכוש המשותף וההשתלטות עליו מצידם של הנתבעים 2-5 הועלו ונטענו במסגרת אותה תביעה. בד בבד עם הגשת אותה תביעה עתרו התובעת 1 ובעלה המנוח למתן צו מניעה זמני, שיורה על הפסקת ביצוע העבודות בבנין. בקשה זו נדונה בפני סגן הנשיא, כב' השופט גולדס, ובהחלטתו מיום 29.11.07 דחה כב' השופט גולדס את הבקשה. כב' השופט גולדס בהחלטתו בחן את טענות התובעים שם לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות ויצירת מטרדים, ודחה אותן, תוך שהוא קובע, כי לא הוכח קיומם של מטרדים וכך גם לא הוכחה פגיעה בזכות קניינית כלשהי של התובעים שם, שהתובעים דנן הם חליפיהם. נראה שגם בכך די להביא לדחיית תביעתם של התובעים דנן. מידת חוקיותו של היתר הבניה נבדקה גם אי על ידי ועדת הערר, כאמור לעיל, אשר דחתה את הערר, שהגישו התובעים בענין זה. התובעים נמנעו מהגשת עתירה מנהלית על החלטה זו של ועדת הערר. למעלה מן הצורך אתייחס גם לגופן של טענות התובעים. התובעים טוענים לנזק שנגרם להם עקב פיצול דירה מדירות הנתבעים 2-5 בניגוד לדין. טענה זו בדבר קיומו של פיצול נסתרה בעדותו מר פלג מיראמי (להלן - מיראמי), מפקח בניה מטעם עיריית רעננה. כפי שעולה ממוצג נ/2, ביקר מיראמי בבנין. בין השאר בדק את הטענה בדבר פיצול הדירה. בדו"ח הביקור מיום 25.8.08 מציין מיראמי מפורשות, כי הדירה אינה מפוצלת. מוצג נ/3 הוא דו"ח אודות ביקור נוסף שער מיראמי במקום. הדו"ח הינו מיום 1.5.13, וגם שולל מיראמי את הטענה, כי קיים פיצול של דירה. המדובר בעד אובייקטיבי, אשר הגיע למקום לשם עריכת ביקורת מטעם הרשות. יש לקבל עדות אובייקטיבית ובלתי תלויה זו של מיראמי, אשר לא נסתרה על ידי התובעים. לפיכך דין הטענה בדבר פיצול דירה להידחות. סיכומם של דברים, התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו פלישה של התובעים לרכוש המשותף והשתלטות על חלקים ממנו. הטענה בדבר תוספות בניה לא חוקיות תוך חריגה מהיתר הבניה לא הוכחו גם הן. הטענה בדבר פיצול אסור של דירה נסתרה, והוכח היפוכם של דברים. לנוכח דברים אלו, דין התביעה להידחות, גם ככל שהיא נוגעת לנתבעים 2-5. סיכום התביעה נדחית. התובעים, ביחד ולחוד, ישאו בשכ"ט ב"כ הנתבעת 1 בסך 25,000 ₪, וכן בשכ"ט ב"כ הנתבעים 2-5 בססך 25,000 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בניהפיצול דירה / מקרקעיןמקרקעיןהיתר בניה