שני התיקים שבכותרת אוחדו, והם כוללים שני כתבי אישום מתוקנים. הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בשני כתבי האישום המתוקנים, וזאת בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין, ללא היתר [בתיק עמ"ק 70/07] ובשימושים נוספים ללא היתר [בתיק עמ"ק 1163/08]. הנאשמת 1 הורשעה על פי הודאתה בכתב האישום המתוקן בתיק עמ"ק 1163/08 בשימוש במקרקעין ללא היתר. כל העבירות הינן לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 [להלן: "החוק"]. המעשה שיוחס לנאשם 2 בלבד [בתיק עמ"ק 70/07] הוא עבודות בניה שכללו חיפוי במבנה יביל שהוצב ללא היתר, וזאת במקרקעין הידועים כמשק 4 במושב שדה צבי [להלן בהתאמה: "המקרקעין" ו- "המבנה היביל"]. המעשים שיוחסו לשני הנאשמים, [בתיק עמ"ק 1163/08] הינם שימוש במבנים ללא היתר, אשר אף הם מצויים במקרקעין והוצבו ללא היתר, כמפורט להלן: מכולה בשטל של כ- 19 מ"ר; שתי סככות עשויות פח, בשטח של 20 מ"ר כל אחת מהן; קראוון בשטח של כ- 40 מ"ר; גדר עשויה פח אסכורית באורך של כ- 400 מטר; להלן כל המבנים, לרבות המבנה היביל: "המבנים"]. נטען ויוחס עוד לנאשמים, במסגרת עמ"ק 1163/08 שימוש חורג במקרקעין, ללא היתר, וזאת משעשו שימוש במקרקעין שייעודם חקלאי לשם אחסון בלוני גז אותם מספקים הנאשמים ללקוחות שונים במסגרת עסק שאינו מתנהל על המקרקעין האמורים. אציין, כי תחילה הואשמו בתיק עמ"ק 1163/08 נאשמים אחרים, אולם כתב האישום תוקן במסגרת ההסדר והנאשמים שלפניי כיום הם אלו ששמם נכלל בכתב האישום המתוקן והם אלו שהודו בכתב האישום המתוקן בתיק זה. ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, הגיש (בהסכמה) צילומים המתעדים ביצוע העבירות אך טען כי לפי מה שמסר לו הפקח, מיכלי הגז סולקו ולא היו קיימים במועד הטיעונים לעונש על המקרקעין. לפיכך, ביקש צו מניעת שימוש במקרקעין, שלא לפי היתר. ב"כ המאשימה ביקש להדגיש את חומרת העבירות ועל כך שמדובר בחמישה מבנים שונים בתיק עמ"ק 1163/08. יחד עם זאת, ביקש להביא לזכותם של הנאשמים את העובדה שחזרו בהם ממעשיהם הלא חוקיים ושסילקו את כל המפגעים. אשר לשימוש המיוחס לנאשם 2 בלבד [השימוש במבנה היביל], ביקש ב"כ המאשימה שלא להקל עם הנאשם וזאת על מנת לשרש את התופעה של הצבת מבנים יבילים שכאלה במושבים. ב"כ המאשימה הדגיש את הימשכות השימוש על פני מספר שנים עד להגשת כתב האישום וביקש להשית קנס שלא יפחת מ- 150,000 ₪, ואף זאת אך בשל העבודה שהמפגעים סולקו פרט למבנה היביל שלגביו הנאשם 2 פועל לקבלת היתר. עוד עתר ב"כ המאשימה להתחייבות משמעותית ולכפל האגרה. כמו כן עתר לצו הריסה דחוי ביחס למבנה היביל. הסנגור, מצידו, וככל שהדבר נוגע לאישומים בתיק עמ"ק 1163/08, הציג מסמכים רבים שלטענתו מאשרים שאין מדובר בפעילות מסוכנת של אחסנת הגז [אישום שנמחק מכתב האישום המתוקן]. לטענת הסנגור, למרות האישורים של הגורמים העוסקים בגז עצמו, התברר לנאשמים שקיימת בעיה מבחינת דיני התכנון והבניה ועל כן פעלו לאיתור מקום חלופי. לפיכך, ביקש הסנגור להביא לזכותם של הנאשמים שלא המתינו להכרעת בית המשפט ופעלו בעצמם לסילוק המפגעים. אשר למבנה היביל טען הסנגור כי מבנה זה הובא למקום לשם מענה לעולים חדשים וטען כי הגם שהחיפוי עצמו טעון היתר, נמענת בד"כ המאשימה להגיש כתבי אישום בגין עבודות אלו בלבד. נטען, כי הנאשם פועל לקבלת היתר למבנה היביל, שלא הוא הקים והוצגו מסמכים המלמדים על פעולות אלו אשר כללו פניה למנהל בקשה להיתר והחלטת ועדה מקומית מחודש יולי 2010 המלמדת על התהליך המתנהל. אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם 2, נטען כי הוא עבר להתגורר במבנה היביל לאחר שהתגרש מאשתו ועזב ביתו, וכי במסגרת הליך גירושין זה נותר חייב כ- 700,000 ₪ ויש נכגדו הליך בהוצל"פ אשר במסגרתו משלם כ- 200 ₪ לחודש. לטענת הסנגור, הנאשם פועל בשנים האחרונות לשיקום מצבו הכלכלי והחל לעסוק ולהגביר עיסוקו בחברה הנאשמת 1, לרבות קבלת תפקידי וניהול הפיעלות בדרום. עוד נטען שהנאשם 2 אינו בריא וכי הוא סובל ממחלת הסכרת הכרוכה בעלות חודשית של כ- 750 ₪. הסנגור הפנה למספר החלטות שניתנו במקרים אחרים וביקש לאמץ רף ענישה נמוך. הדיון השיטה של "נבנה ולאחר מכן נקבל היתר" היא שיטה פסולה שלא רק שעושה את החוק פלסתר אלא שהיא מעניקה יתרון לפורעי החוק על שומרי החוק. לא בכדי הוכרה עבירת הבניה כמכת מדינה וכבר נפסק שמדיניות הענישה צריכה להיות מחמירה [ראו למשל רע"פ 4357/01סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49; ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29], כזו שתאיין את התועלת הכלכלית הצומחת לעוברים על חוקי התכנון והבניה [רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל]. תועלת כלכלית זו, יכולה להיות התועלת הנובעת מבניה מוקדמת יותר. קיומו של היתר בניה הוא שלב-בלעדיו-אין בהליך בניה וההיתר עצמו הוא דבר מוחשי שעל המבקש לבנות לאחוז בו בידו טרם יניח את אבן הפינה. כל פעולת בניה הקודמת לקבלת היתר היא בבחינת עשיית דין עצמי שאין לתת לה יד. במקרה שלפנינו, לא יוחסה לנאשמים, בתיק עמ"ק 1163/08, עבירת בניה, אולם גם שימוש ללא היתר, במיוחד שימוש החורג מייעוד המקרקעין - אף הוא תופעה שלילית שיש לשרשה. קל וחומר שעה שהפעילות והשימוש החורגים הינם למטרות עסקיות. מדובר בעבירות כלכליות במהותן, שיש להתמודד עימן באמצעות ענישה כלכלית מרתיעה. בצד הרצון להילחם בתופעת הבניה הלא חוקית, יש כמובן לבחון כל מקרה וכל נאשם לגופו. מעבר למצבו האישי של הנאשם, יש לבחון, בין היתר, את היקף החריגה, מספר החריגות והמקרים בהם הורשע הנאשם, מידת ההנאה של הנאשם מהחריגות השונות, את ייעודן של חריגות הבניה, וגם את ההליכים שנעשו להסדרת החריגות. כעולה מהכרעת הדין ומכתבי האישום מדובר על 6 מבנים (לגבי הנאשמת 1 מיוחס שימוש ב- 5 מבנים). הלכה היא שבית המשפט רשאי לחשב את גובה הקנס בגין עבירה על החוק, לפי מספר המבנים אשר בהם נעשה שימוש, אף אם פורטו באישום אחד בכתב האישום [רע"פ 913/09דידי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה שמעונים, וכן ראו רע"פ 8701/08 מלכה וונש נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה - לודים]. העונש המירבי על כל עבירת שימוש כיום 75,300 ש"ח [סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977]. בנוסף, וכיוון שמדובר בעבירה נמשכת, ניתן גם להשית על הנאשמים קנס כנקוב בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום שבו נעשה שימוש ללא היתר, ולכל מבנה. לאור כתב האישום המתוקן (בתיק עמ"ק 1163/08), ניתן לייחס לנאשמים עבירת שימוש מחודש יולי 2005 ועד לחודש ספטמבר 2006. הקנס המקסימאלי אם כן שניתן להשית על הנאשמים בגין כל העבירות בתיק עמ"ק 1163/08 הוא בשיעור של כ- 640,000 ₪ בגין כל אחד מ- 5 המבנים בהם עשו שימוש. לגבי הנאשם 2 ניתן להוסיף לסכום הנ"ל גם הרשעה נוספת בבנייה ובשימוש ללא היתר, ולהוסיף לסכומים האמורים סך נוסף של כ- 150,000 ₪. כל זאת, אף מעבר לעונשי המאסר שבצד עבירות אלו. לחומרה, אני מביא בחשבון שמדובר בפעילות עסקית רחבת היקף, שהגם שהעסק עצמו לא נוהל על המקרקעין, שימשו המקרקעין את העסק, וכל שעניין את הנאשמים היה למצוא מקום אחסון לצרכי עסקיהם. דיני התכנון והבניה והרציונאל התכנוני העומד מאחריהם לא עניין אותם כלל. אני מביא בחשבון את היקף השימוש החורג, הן במבנים עצמם והן במקרקעין. אני מביא בחשבון שמדובר בחברה פעילה ושכאמור, השימוש היה למטרה עסקית. אני בחשבון לחובתו של הנאשם 2 את היקף השימוש החורג וללא היתר, שעשתה הנאשמת 1 במקרקעין, וזאת תחת ניהולו. אני מביא בחשבון לחובתו של הנאשם 2 שעשה דין לעצמו ושיפץ את המבנה היביל ללא נקיטה בהליכי הרישוי הנדרשים על פי החוק. את הבקשה להיתר הגיש הנאשם רק בשנת 2010, למעלה משלוש שנים לאחר הגשת כתב האישום. לזכותו של הנאשם 2 יש להביא בחשבון את הודאתו וחסכון בזמן השיפוטי, כמו גם שפעל להצגת הסדר בשני התיקים. הבאתי בשיקוליי טענת הסנגור לגבי מצבו הכלכלי של הנאשם. אני מביא בחשבון את מצבו הבריאותי של הנאשם אולם זאת בהיבט הכלכלי של עלויות התרופות. אני מביא בחשבון לזכותו של הנאשם שהאישום בגין הבנייה עצמה נמחק לגביו ועל כן, כפירתו בתחילה לא היתה לשווא. אני מביא בחשבון את מהות עבירת הבניה [ביחס למבנה היביל], שנמצאת ברף הנמוך של עבירות הבניה [החיפוי החיצוני]. אני מביא בחשבון לזכותם של הנאשמים שהסירו את המפגעים נשוא כתב האישום בתיק 1163/08 וכיום אין עוד שימוש חורג וללא היתר במקרקעין. אני מביא בחשבון גם את ההליכים שנוקט בהם היום הנאשם 2 לקבלת היתר בניה למבנה היביל. אציין, כי אילו לא הבאתי בחשבון את השיקולים לקולא, המבוססים על טענות הסנגור, היה העונש המושת על הנאשם גבוה משמעותית מזה שיפורט להלן. בהתחשב בכל האמור לעיל, בנסיבות העבירה הנ"ל, ולאחר ששקלתי השיקולים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשמים לעונשים הבאים: הנאשמת 1 תשלם קנס בסך של 110,000 ₪. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.2.2011 ובכל 1 (ראשון) לחודש שלאחריו. במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. הנאשם 2 ישלם קנס בסך של 30,000 ₪. הקנס ישולם ב- 30 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.2.2011 ובכל 1 (ראשון) לחודש שלאחריו. במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. אני מצווה על הנאשם 2 להרוס את המבנה היביל (נשוא כתב האישום בתיק עמ"ק 70/07). כדי לאפשר לנאשם 2 להשלים את ההליכים לקבלת ההיתר, אני קובע שצו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 16.12.2011 בשעה 08:00 בבוקר. החל ממועד זה נאסר על הנאשם לעשות שימוש במבנה היביל אלא לפי היתר כדין. אם הנאשם 2 לא יקבל, את ההיתר עד למועד הנ"ל, וזאת מסיבות שאינן תלויות בו, הוא יהיה רשאי להגיש, במועד הקבוע בתקנות, בקשה לדחייה נוספת של כניסת הצו לתוקף, ואולם מובהר כי אין ודאות שהבקשה תתקבל, ובכל מקרה מוזהר הנאשם 2 כי בלא היתר בידה ובלא ארכה מבית המשפט הוא חייב למלא אחר צו ההריסה. אם וכאשר יינתן היתר למבנה היביל, יפקע צו ההריסה שניתן בסעיף זה. אם הנאשם 2 לא יבצע את צו ההריסה במועד שנקבע לעיל, שהרי שמבלי לפגוע בחובתו של הנאשם 2 לעשות כן, תוסמך הועדה המחוזית ו/או הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לבצע את צו ההריסה במקומו של הנאשם 2 ולחייבו לשאת בעלויות הביצוע. בנוסף, אני מורה לנאשמים להפסיק לאלתר כל שימוש חורג וללא היתר במקרקעין ובמבנים המצויינים בכתב האישום שבתיק עמ"ק 1163/08. אם קיים מבנה כלשהו מבין המבנים המצויינים לעיל [למעט המבנה היביל], אני מורה לנאשמים להרסם באופן מיידי ולא יאוחר מיום 30.12.10. אני רואה מקום להזהיר את הנאשם 2, כי אם עד המועד האמור בס"ק (ב) לעיל לא יהא בידו היתר בנייה כדין למבנה היביל, ולא תינתן לו ארכה נוספת להשגת ההיתר כאמור, הרי שאם לא תבוצע ההריסה הוא עלול להיות מואשם בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי וכי ההתחייבות עליו הוא נדרש לחתום כמפורט להלן, כוללת עבירה זו, וכי העונש שעשוי להיות מוטל עליו בגין עבירה זו יבוא בנוסף לעונשים שהוטלו עליו במסגרת גזר דין זה. אני מחייב את הנאשם 2 לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק, למעט עבירת שימוש ללא היתר ביחס למבנה היביל, עד למועד תחילת תוקפו של צו ההריסה שיינתן בס"ק (ב) לעיל. ההתחייבות תהא למשך שלוש שנים מהיום ובסכום של 50,000 ₪ ואם היא לא תינתן, בתוך 72 שעות, יאסר הנאשם 2 לשם כפייה, למשך 10 ימים. אני מחייב את הנאשמת 1 לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק. ההתחייבות תהא למשך שלוש שנים מהיום ובסכום של 250,000 ₪ ואם היא לא תינתן, בתוך 72 שעות, יאסר הנאשם 2, כמנהלהּ, לשם כפייה, למשך 10 ימים בנסיבות הקנסות שקבעתי, ומשהוסרו המבנים, אינני מחייב את הנאשמים בכפל האגרה. לגבי המבנה היביל, יסדיר הנאשם את האגרה עצמה למול הועדה המקומית. נציג המאשימה ימציא עותק מפסק הדין ללשכת רישום המקרקעין ו/או למנהל מקרקעי ישראל, לצורך רישום הערה בנוגע לצו ההריסה שניתן. זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. בניההיתר בניה