רקע זוהי החלטה בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי שניתן למבקש על ידי המשיב 1 ביום 25.4.12 (להלן: "צו ההריסה"), לגבי קונסטרוקציה מפרופיל ברזל בגודל 45 מ"ר עם כיסוי בד שהוקמה ללא היתר במקרקעין המצויים בחלקה 111 באדמות תרשיחא (להלן: "המבנה"), בצמוד למסעדה המצויה בבעלות המבקש. לחילופין התבקש בית המשפט להורות על עיכובו או התלייתו של צו ההריסה עד מתן היתר למבנה. טענות הצדדים לטענת ב"כ המבקש יש להורות על צו ההריסה מן הנימוקים הבאים- - המבנה שלגביו הוצא צו ההריסה הנו "רשת צל" שכלל לא מצריכה היתר. - הצו הוצא מבלי שקוימה חובת ההתייעצות עם היועץ המשפטי כפי שמצווה סעיף 238א(ב) לחוק התכנון והבניההתשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). - התצהיר שצורף לצו ההריסה אינו מקיים אחר דרישות סעיף 238א(א) לחוק הואיל ואינו מציין דבר לעניין אכלוס המבנה. בפועל, מדובר במסעדה הפועלת מזה כשנתיים ומאוכלסת מאז ומתמיד באופן רציף. - עסקים אחרים שנוהלו בעבר במתחם בו מצוי המבנה מושא בקשה זו, מעולם לא נתקלו בקשיים או בצווי הריסה בדומה לקשיים שמוערמים על גבו של המבקש. בנסיבות אלה, צעד כה דרסטי של מתן צו הריסה מנהלי אינו מידתי, אינו סביר בעליל והוא מונע ממניעים ושיקולים פסולים וזרים, תוך נקיטת אכיפה סלקטיבית. לחילופין, ביקש ב"כ המבקש כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד להשלמת הליכי מתן ההיתר למבנה מושא הצו והפנה בהקשר זה להלכה הקובעת כי בית המשפט מוסמך לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי אף אם לא נפל בו פגם המביא לבטלותו, במקרים בהם ההיתר נמצא בהישג יד. ב"כ המבקש הוסיף וטען כי הנזק שייגרם לו אם לא יבוטל או יעוכב צו ההריסה הנו בלתי הפיך ועולה על הנזק שייגרם אם יבוטל הצו או יעוכב. לטענת ב"כ המשיבים, יש לדחות את הבקשה מן הטעמים הבאים: - הבקשה הוגשה באיחור ואינה נתמכת בתצהיר של איש מקצוע כנדרש על פי חוק. - למבנה שמחייב היתר בהתאם להוראות סעיפים 1 ו-145(א) לחוק לא ניתן היתר ואין כל צפי לקבל היתר, הואיל ואף בקשתו של המבקש להיתר עבור המסעדה הסמוכה למבנה נדחתה. מאחר והמבנה נועד להיות חלק מפעילות בלתי חוקית של מסעדה קיימת והצו נועד למנוע עובדה מוגמרת של שימוש לצורכי עסק ללא היתר- הרי שלא התקיימו שני התנאים החלופיים לביטול או התליית צו הריסה. - צו ההריסה ניתן כדין לאחר קיום התייעצות עם היועצת המשפטית של העירייה ועל יסוד תצהיר ערוך כדין של מהנדס הועדה המקומית. המבקש לא טען ולא הוכיח כי המבנה, להבדיל מהמסעדה הסמוכה, היה מאוכלס בעת הוצאת הצו והוא עצמו מתייחס אליו כ"רשת צל". - המבנה הממוקם בסמוך למסעדה בלתי חוקית קיימת, נבנה בשטח המיועד לשמש חניון לדירות מגורים הנמצאות במבנה סמוך ועצם בנייתו מהווה סכנה בטיחותית. - טענות המבקש לגבי אכיפה סלקטיבית ושיקולים זרים נטענו בעלמא כשחזקת תקינות המנהל העומדת למשיבה - לא נסתרה. ב"כ המשיבים הוסיף וטען כי ביטול או עיכוב הצו ירוקנו מתוכן את כוונת המחוקקת בחוקקו את סעיף 238א לחוק ויפגע באינטרס הגלום בחוק - מיגור התופעה הנפוצה של בנייה בלתי חוקית. דיון עיינתי בבקשה ובתגובה לה והגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקש הן מנימוקים "פרוצדוראליים" והן לגופו של עניין. דחייה על הסף מחמת הגשת הבקשה שלא על פי הוראות הדין תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות") קובעת: "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". תקנה 2 לתקנות מפרטת את אופן הגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי וקובעת בין היתר כי על בקשה כזו להיות מוגשת בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו, כי עליה לפרט באופן מלא את כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבנייה או השימוש שאליהם מתייחס הצו, וכי יצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי הדין וכן עליה להתמך בין היתר בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי, בצירוף העתקים של כל המסמכים הנוגעים לעניין. עיון בבקשה בה עסקינן, מעלה כי היא אינה עומדת בדרישות האמורות. ראשית, כעולה מנספח א' לבקשה צו ההריסה הומצא למבקש ביום 25.4.12. דא עקא שהבקשה דנן הוגשה ביום 14.5.02, ללא כל הסבר סביר לשיהוי ומבלי שהוגשה במקביל בקשה להארכת מועד. שנית, הבקשה אינה מפרטת באופן מלא את כל ההליכים המשפטיים בעניין המבנה, להבדיל מהמסעדה, אין בה כל התייחסות לשאלה האם הוגשה בקשה למתן היתר למבנה ומה סיכוייה להתקבל ולא צורף לה תצהיר של איש מקצוע המטפל בהליך קבלת הרישוי, אם בכלל. יפים לעניין זה דבריה של חברתי כב' השופטת וינברג בב"נ (קרית ביאליק) 7012-04-12 - משה בן חמו נ' הועדה המקומית לתכנון קרית אתא (ניתן ביום 24.4.12): "מחדלים אלו הגם שהם פרוצדוראליים בהגדרתם, מהותיים הם בתוכנם שכן בהיעדרם אין לבקשה כל בסיס או עוגן עובדתי ו/או משפטי כלשהו שתושתת עליו וכלל ידוע הוא ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אי עמידה על קיום דרישות אלו, מרוקנת מכל תוכן את תכלית הדין ופותחת פירצה להצפת בתי המשפט בבקשות סרק שלא נתמכות במסמכים כנדרש ושכל תכליתן להרוויח זמן ותו לא בבחינת דחיית הקץ ככל הניתן". בנסיבות, די היה בטעמים אלה בכדי לדחות הבקשה על הסף אף מבלי לקיים בה דיון. יחד עם זאת, לגופו של עניין- סעיף 238א(ח) לחוק מעניק לבית-המשפט סמכות לבקר חוקיותם של צווי הריסה מנהליים שהוצאו: "(ח)לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת." בעע"מ 5318/02 רג'בי נ' יושב ראש הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים פ"ד נז(1) 196 נקבע כי בית משפט השלום אינו כבול אך ורק לעילות הביטול המפורטות בסעיף 238א(ח) לחוק והוא רשאי להורות על ביטול צו הריסה מנהלי גם מטעמים אחרים, כגון מקרים של הוצאת הצו בחריגה מסמכות, שלא בהתאם לחוק או משיקולים זרים אולם הדבר ייעשה רק במקרים חריגים וחמורים ההופכים את הצו לבטל. הלכה פסוקה היא כי הטוען לפגם בהוצאת צו ההריסה המנהלי, עליו הנטל להוכיח את הפגם (ראה רע"פ 8720/09 - אחסאן אבו רנה נ' יונה יהב, ראש עיריית חיפה ויו"ר הועדה המקומית (ניתן ביום 1.11.09)). במקרה דנן אני סבורה כי המבקש לא הרים הנטל האמור, בשל הטעמים שיפורט להלן: א. המבנה נבנה שלא כדין טענת ב"כ המבקש לפיה המבנה אינו טעון היתר, דינה להידחות. סעיף 145 לחוק התכנון והבניה קובע כדלקמן: "(א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר: ...(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה; בפסקה זו". סעיף 1 לחוק התכנון והבניה מגדיר מהו מבנה: "בנין" - כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות - (1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע; (2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל"; לאור האמור, ברי כי המבנה מושא הבקשה - קונסטרוקציה מפרופיל ברזל בגודל 45 מ"ר עם כיסוי בד, מצריך היתר. המבקש לא הציג היתר ואף לא טען לקיומו ומשכך מדובר בבנייה ללא היתר. בכך, נשמטו היסודות תחת התנאי הראשון המאפשר ביטול צו הריסה מנהלי על ידי בית המשפט. ב. ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת בענייננו, המבנה הנו נספח למסעדה, אשר אף היא פועלת ללא היתר ומשכך יהווה תוספת לפעילות עסקית ללא היתר. משכך, אני סבורה כי הצו נועד למנוע עובדה מוגמרת של שימוש במבנה לצורכי עסק ללא היתר. ג. לא נפלו פגמים בהוצאת הצו טענות ב"כ המבקש לפיהן נפלו פגמים בהוצאת הצו נטענו בעלמא ואינן נתמכות בכל ראיה. הטענה לפיה לא קוימה חובת ההתייעצות עם יו"ר הועדה, נסתרת על ידי האמור בצו ההריסה, בתצהיר מהנדס הועדה המקומית ועל ידי חזקת תקינות המנהל. (בהערת אגב ייאמר כי בפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקש עצמו נקבע כי אין כל הכרח כי ההתייעצות עם היועץ המשפטי תעשה בכתב, ר' רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (ניתן ביום 14.2.00)). כך גם הטענה לפיה בתצהיר שצורף לצו ההריסה לא פורט דבר לעניין אכלוס המבנה, אשר נסתרת על ידי סעיף 2 סיפא לתצהיר האמור. יתרה מזאת, המבקש לא טען ובוודאי שלא הוכיח כי המבנה מאוכלס ואף מהתייחסותו למבנה כ"רשת צל", ניתן להבין כי אין מדובר במבנה מאוכלס. ד. שיקולים פסולים, חוסר סבירות ואכיפה בררנית טענת ב"כ המבקש בדבר שיקולים פסולים, חוסר סבירות ואכיפה ברננית נטענה בעלמא ולא נתמכה ולו בראשית ראיה ומשכך דינה להידחות. מכל המקובץ עולה כי המבקש לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי נתקיימו נסיבות המצדיקות את ביטול צו ההריסה. האם יש מקום להורות על עיכוב צו ההריסה? הלכה היא, כי בית-המשפט מוסמך לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי אף אם לא נפל בו פגם המביא לבטלותו, אולם הדבר ייעשה רק במקרים חריגים (ראו רע"פ 5205/07 אוהרנסיאן תכפור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (ניתן ביום 5.9.07)). איני סבורה כי המקרה שלפניי נופל באותם מקרים יוצאי דופן המצדיקים עיכוב הצו. תכליתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות" (ראו ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מ(2) 445, 447) סעיף 238א נחקק לאחר שהתברר, כי האמצעים הקיימים לא נתנו בידי הרשויות מענה מספק לצורך לפעול כנגד בניה בלתי חוקית בעודה באיבה והוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה (ראו רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404 וכן ראו הדיון בכנסת בקריאה השנייה והשלישית שהוביל לקבלתו של חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 12), התשמ"א- 1980-, ד"כ 90 (תשמ"א), 270(. במקרה שבפניי, המבקש בנה את המבנה ללא היתר ושלא כדין ובכך עשה דין לעצמו. משכך, ככל שייגרמו למבקש נזקים בגין ביצוע צו ההריסה, הרי שאלה היו צפויים וידועים לו מראש עת לקח על עצמו סיכון ובנה בניגוד לחוק. משכך - אין לו אלא להלין על עצמו. מנגד, היעתרות לבקשת המבקש תפגע בשלטון החוק ותחטא הן לתכלית הכללית של חוק התכנון והבניה שעיקרה למנוע הקמת מבנים העלולים לסכן את הציבור, הן לתכלית הספציפית שביקש המחוקק להשיג בחוקקו את סעיף 238א לחוק כמפורט לעיל ואף תפגע באינטרסים מוצדקים אחרים, כגון יעדים תכנוניים אחרים המיועדים לאותו שטח, ובעניינו- חניון. (ראה ע"פ 31/50 מלצקי נ' היועץ המשפטי פ"ד ד 555 בע' 557). הדברים יפים מקל וחומר כאשר המבקש לא הניח בפניי כל ראיה המלמדת כי היתר הבניה למבנה מצוי בהישג יד וטענה זו אף לא נטענה. סוף דבר לאור כל שפורט, אני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪. בניההיתר בניה