1. בפני בקשה לצו מניעה זמני. 2. ביום 17.2.2014 הגישו המבקשים, מר אריה אוהב שלום (להלן: המבקש) ואביו (להלן: האב), שהם, לטענתם, בעלי דירות בחלקה 138 בגוש 13076, תביעה נגד שכנם (להלן: המשיב) ונגד הועדה המקומית לתכנון ובניה - צפת. בכתב התביעה נטען שהמשיב בנה ובונה בנייה בלתי חוקית בדירתו ובכך גורם להם נזק. הסעדים המתבקשים בתביעה הם סעדי ציווי, להריסת הבניה הבלתי חוקית הנטענת ולמניעת המשך בנייה בלתי חוקית או שימוש בבניה הבלתי חוקית; וכן סעדים כספיים. למחרת הגשת התביעה, הגישו המבקשים בקשה "דחופה" לצו מניעה זמני. בבקשה נטען כי המשיב בונה את הבניה הבלתי חוקית הנטענת מזה כחצי שנה או יותר. לטענת המבקשים, הבניה הבלתי חוקית כוללת בניית דירה נוספת מעל הקומה השניה בבנין, פתיחת חלונות, הריסת קירות, פתיחת פתחים בקירות ובניית מרפסת וקירות שלא כדין, שבירת שיש, ביצוע חפירה שלא כדין, הריסת גדר, עמודי תאורה ואבני שפה, השחתת צנרת מים וביוב ובניית מדרגות ללא היתר בניה. נטען עוד, כי הבניה מבוצעת תוך הפרת צווים מינהליים, בידי מי שאינו קבלן רשום ותוך הסגת גבול ברכוש המבקשים. נטען, כי מדובר בבניה שאותה לא ניתן להכשיר, שכן היא נוגדת את תכנית בנין העיר. המבקשים צירפו לבקשה חוות דעת של מהנדס אזרחי אשר מדד את בית השכן הנמצא בסמוך לבית המבקש. צוין בחוות הדעת כי קומת הקרקע בבנין זה שייכת לאב וכי דירת השכן משתרעת על קומות א' ו-ב'. נקבע בחוות דעת, כי השכן בנה ובונה בדירתו תוך הפרת הוראות תכנית המתאר בענין שמירה על מרחקי הנסיגה הדרושים. כן נקבע כי שביל ההליכה ממערב הרוס ומהווה סכנת חיים להולכי רגל. המומחה קבע, כי השכן בנה 224 מ"ר כאשר בידיו זכות לבנות 140.75 מ"ר בלבד. עוד נקבע בחוות הדעת כי המשיב פתח חלונות מול חדר השינה של המבקש. בסיום חוות דעתו כותב המומחה "אני בטוח ומשוכנע שהשכן בנה ללא היתר בניה כלל". צו המניעה הזמני שהתבקש הוא צו אשר ימנע מהמשיב מלבצע בניה ללא היתר ויאסור עליו לעשות כל שימוש בבנייה שנבנתה ללא היתר (או בסטייה מהיתר). 3. בתגובה לבקשה, התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף (ולחלופין לגופה) תוך חיוב המבקשים בהוצאות לדוגמה. נטען, כי המבקשים עצמם ביצעו עבירות תכנון ובניה לאורך שנים, אך הסתירו זאת מבית המשפט בבקשתם, בחוסר נקיון כפיים. נטען, כי חלק מרכיבי הבניה שעליהם מלינים המבקשים כבניה בלתי חוקית הם רכיבים חוקיים, כאשר דווקא המבקשים בנו בעבר בדירותיהם רכיבים מאותו סוג ללא היתר בניה כלל ועיקר (למשל - המדרגות שבנה המשיב כדין והמדרגות שבנו המבקשים שלא כדין). נטען כי המבקש בנה בדירתו וגידר את רוב חצר הבניין תוך ניכוס חלקים מהרכוש המשותף. כן טוען המשיב, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, וכי מדובר במעשה עשוי. עוד נטען, כי משהסתיימה הבניה בדירת המשיב, למעט מספר פעולות השלמה, ממילא אין כל צורך מעשי בצו המבוקש. נטען, כי הבקשה מערבבת בין הדין הפלילי לבין הדין האזרחי, תוך יומרה להחליף את הרשויות המוסמכות בכל הנוגע לאכיפת חוקי התכנון והבניה. בענין מאזן הנוחות נטען, כי המבקשים כלל לא טענו לנזק בלתי הפיך. זאת ועוד: דירת המשיב הושלמה לחלוטין וראויה למגורים כבר כעת (מלבד התקנת מספר אביזרי בטיחות ופרטים קטנים בתוך הדירה). לטענת המשיב, המבקשים לא הראו כל סכנה או היזק העלולים להיגרם כתוצאה משימוש בדירה; ואילו אם יינתן הצו, הדבר ימנע מהמשיב לגור בדירה שבנה. כתוצאה מכך, לא יוכל למכור את דירתו הנוכחית בה הוא מתגורר כיום, והדבר יגרום להתמוטטותו הכלכלית, שכן תמורת מכירת הדירה הנוכחית מתעתדת לממן את חובות המשיב לבעלי המקצוע אשר בנו את הדירה החדשה ולפרוע חובות נוספים. לענין זכות לכאורה נטען בתגובה כי כמעט כל פעולות הבניה הבלתי חוקית הנטענות אינן מופיעות בחוות הדעת שצורפה לבקשה. צורפה לתגובה תמונה של השביל שצוין בחוות הדעת כשביל הטעון תיקון (סעיף 11.1 לחוות הדעת) ונטען כי ניתן להתרשם שמדובר בשביל שהוא "תקין כמעט לחלוטין" וכי השימוש בו אינו מהווה כל סכנה. 4. הצדדים הסכימו בדיון כי המשיב יגיש העתק היתר הבניה שהוא מחזיק, לטענתו, עד יום 11.3.2014 בשעה 12:00, והוריתי כי אם יוגש, יגישו הצדדים סיכומים משלימים לענין ההיתר. הצדדים הגישו סיכומים משלימים המתייחסים להיתר כאילו הוגש, אך עיון בתיק לא הביא לאיתורו (אציין בשולי הדברים, כי עצם הודאת המבקשים בקיום היתר הבניה כיום מכרסמת בקביעת המומחה מטעמם שלא ייתכן שיש למשיב כל היתר בניה). גם לאחר החלטה נוספת לפיה המשיב יגיש את ההיתר עד השעה 16:00, ההיתר אינו מופיע בתיק. קראתי את הסיכומים המשלימים של הצדדים. אניח לצורך הדיון (מבלי לקבוע בדבר), כי היתר הבניה מוכיח לכאורה כי המשיב ביצע עבירות בניה כטענת המבקשים, וכי יש לראות בהיתר כל מה שלטענת המבקשים יש לראות בו. גם בהנחה זו, דין הבקשה להידחות על הסף, כפי שיפורט. 5. הטעם הראשון לדחיית הבקשה על הסף הוא חוסר ניקיון כפיים. המבקש, אשר הגיש בקשה זו בטענה שהמשיב ביצע ומבצע עבירות בניה בבנין, אישר בחקירתו הנגדית כי הוא עצמו ביצע עבירות בנייה בבניין והשתלט על שטח משותף - נתון שהוא לא גילה בבקשתו. בחקירה הנגדית, תחילה טען המבקש כי דירתו, שהוא רכש מאביו (שאף הוא מבקש בבקשה זו) נבנתה בהתאם להיתר בניה (פרוטוקול 10.3.2014, ע' 3 ש' 5-10) וכי מאז רכישת הדירה הוא לא ביצע בינוי בשטח (שם, ש' 2-3). אולם בהמשך החקירה הוא הודה כי נבנו מספר מטרים בגובה בגג "בטעות" וכי הוא פתח חלונות במקום על מנת לשמש את המקום (שם, ש' 11-16) ללא היתר (שם, ש' 23-24, המבקש טוען כי הבניה האמורה נמצאת בהליכי אישור בדיעבד). המבקש אישר כי הוא גידר את החצר; תחילה טען בחקירה הנגדית כ "זה השטח שלי", אך כאשר נשאל אם השטח רשום על שם מי מהמבקשים ברישום חוקי כלשהו הוא טען כי הוא "לא מכיר את הנושא הזה" (שם, ע' 5, ש' 1-18). כאשר בעל דירה הבונה שלא כדין והמשתלט על רכוש משותף מבקש בקשה לצו מניעה נגד שכן בגין בניה שלא כדין (כפי שנטען בבקשה) והשתלטות על רכושו (כפי שהוסיפו וטענו המבקשים בסיכומיהם המשלימים), הוא לוקה בחוסר ניקיון כפיים (ראו רע"א 9072/02 גלעדי נ' גלעדי (19.1.2003)). הוא בגדר הפוסל שבמומו פוסל. ועוד: אי גילוי פרטים רלוונטיים אלה בבקשה מהווה, כשלעצמו, חוסר ניקיון כפיים (ראו רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 441-442 (2001); רע"א 199/09 סרי נ' בנק הפועלים בע"מ (5.2.2009)). 6. טעם נוסף לדחיית הבקשה לצו למניעת בניה נוספת שלא כדין (במובחן מהצו המבוקש בענין שימוש בבניה שנבנתה שלא כדין) הוא שהבקשה לצו מניעת בניה נוספת היא למעשה תיאורטית. אין חולק שדירת המשיב כבר נבנתה. לטענת המשיב, הפעולות היחידות שנותר לבצען הן בניית מעקה למרפסת פתוחה, התקנת כלים סניטריים וחיבור בין נקודת החשמל לתוך הבית (ע' 13 ש' 6-8). המבקש אישר שהוא לא יודע על פעולות בניה שהמשיב מתעתד לבצע (פרוטוקול, ע' 6 ש' 22-23). צודק בא כוח המשיבים כי אם בעתיד יסברו המבקשים כי המשיב בונה בניה בלתי חוקית, יוכלו אז לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה, אך בנסיבות הענין, הסעד הזמני המבוקש בענין בניה הוא כעת למעשה ענין תיאורטי (ראו והשוו: רע"א 3300/10 קרן קיימת לישראל נ' מחצבות ורד בע"מ, פס' 7 (16.6.2010)). דומה כי המבקשים ערים לכך: המבקש אישר בדיון שמה שנבנה זה "מעשה שנעשה" (ע' 6 ש' 29-30). כשנשאל מדוע הגיש את הבקשה לצו מניעה אמר כי הוא מבקש להחזיר את המצב לקדמותו (ע' 7 ש' 2-3); אך צו שכזה אינו צו מניעה (אלא צו עשה) וזה אינו הצו שהתבקש. ודוק: אין לראות באי מתן צו זמני בענין בניה שלא כדין, כתוצאה משקילת השיקולים בבקשה אזרחית לסעד זמני, השלמה של בית המשפט עם בניה בלתי חוקית. התביעה העיקרית בעינה עומדת והיא כוללת סעד בדבר הריסה, ולענין אכיפה פלילית, לטענת המבקשים הם פנו לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בנושא הבנייה בדירת המשיב. 7. אוסיף, בענין הצו המבוקש בדבר איסור שימוש בבניה הבלתי חוקית בדירה, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיב. ראשית, בא כוח המבקשים ציין בסיכומים שלא הצליחו במסגרת הבקשה לברר אלו חלקים מן הדירה נבנו שלא כדין (פרוטוקול, ע' 18 ש' 6-7). אם המבקשים לא יידעו אם שימוש המשיב בחלק זה או אחר בדירתו מהווה שימוש בבניה שלא כדין, הם ממילא לא יוכלו לטעון כי שימוש באותו חלק גורם להם נזק מפאת אי-חוקיותו. שנית, גם אם ניתן היה ליתן בנסיבות ענייננו צו מוגדר דיו לצורך אכיפת איסור שימוש בחלקים בדירה שנבנו שלא כדין, המבקשים לא הצביעו על כל נזק שייגרם להם מעצם השימוש במה שכבר נבנה (במובחן מנזק מבנייה שטרם הושלמה). 8. סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דינו של המשיב סך של 3,500 ₪. בניההיתר בניה