בפניי תביעה כספית על סך של 135,250 ₪ וכן תביעות למתן צו מניעה קבוע ולמתן צו הריסה. הצדדים הינם שכנים בבית משותף ברחוב יעקובסון 5 ברחובות, הידוע כחלקה 270 בגוש 3704 (להלן: "הבית המשותף"). יסודו של הסכסוך בשאלות הנוגעות לבנייה בבית המשותף. סכסוך זה נדון בבוררות שהתנהלה בין הצדדים בבד"ץ מהדרין. התביעה שבפניי עניינה טענת התובעים כי הנתבעים הפרו את פסקי-הבוררות של הבד"ץ וכן את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי אשר אישר פסקי-בוררות אלה. לטענת התובעים, הנתבעים הפרו פסקי-דין אלה בכך שפעלו להשגת היתר להקמת תוספות בנייה על גג הבית המשותף ואף הקימו בגג פרגולה בעלת קירות זכוכית (להלן: "הפרגולה" או "תוספת הבניה"). ביום 31.5.2012 הגישו הצדדים לבית-המשפטהודעה על הסדר דיוני, לפיו הוסכם ביניהם כי בית-המשפט יכריע בתביעה הכספית במסגרת סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "סעיף 79א"), וזאת ללא הגבלה בסכומים, על-פי טיעוני הצדדים בכתב. עוד יצוין כי בהודעת הצדדים נכתב כי: הצדדים מודיעים כי הסכימו, בהתאם להמלצת בית המשפט הנכבד, ומבלי שהדבר קשור לתביעה זו, כי ככל שיש טפטוף מים ממנועי המזגנים של הנתבעים או מצנרת המזגנים אל דירת התובעים או חלונותיה או מרפסותיה, הנתבעים יסדירו את הפסקת טפטופי המים. בהמשך להסדר דיוני זה, הודיעו באי-כוח הצדדים במהלך דיון שהתקיים בפניי ביום 14.3.2013 כי: מוסכם עלינו, כי אין צורך לדון בבקשה לצו הריסה. כמו כן, מוסכם עלינו, כי יינתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על הנתבעים להפוך את המבנה שנבנה על הגג לחדר ו/או להוסיף בנייה אחרת. כל שנותר הוא שבית המשפט יפסוק בעניין הכספי בלבד, בהתאם לטענות שהועלו על ידינו. מכאן הכרעתי בתביעה הכספית במסגרת סעיף 79א. העובדות וההליכים התובעים והנתבעים הינם, כאמור, שכנים בבית המשותף. התובעים מתגוררים בקומה הרביעית ואילו הנתבעים מתגוררים בקומה החמישית והשישית של הבית המשותף. לטענת התובעים, הסכסוך ביניהם החל על רקע בנייה בלתי-חוקית של מטבח, אשר הנתבעים הקימו בשנת 2000-1999 על גג הבית המשותף הצמוד לדירתם. על מנת ליישב את הסכסוך, פנו הצדדים בהסכמה להליך בוררות בפני כבוד הרב אברהם רובין (להלן: "הבורר"). במסגרת פסק-ביניים שניתן על-ידי הבורר ביום 27.11.2002 (נספח ד' לכתב-התביעה, להלן: "פסק-הביניים"), נקבע כי על הנתבעים להפסיק את פעולות הבנייה על הגג וכן נאסר עליהם להוסיף בניה כלשהי מעבר למבנה הקיים, היינו, מעבר למטבח שכבר נבנה על ידם. כמו כן נקבע בפסק-הביניים כי על התובעים להסיר את ההתנגדות שהגישו לרשויות התכנון למתן היתר בניה לנתבעים, ובלשונו של הבורר: [הנתבע] לא משנה כלום מהמצב הנוכחי העכשווי שבקומת דירתו שום תוספת בניה בכל צורה שהיא ואף לא במעט, וכאמור המצב נשאר כקדמותו. לעומת זאת על הבנייה שנעשתה בעבר בקומתו של [הנתבע] היא נשארת בעינה, וכל ההתנגדויות לכך של דרי הבית הם בטלים, וצריכים השכנים כולם כולל [התובעים] לבטל את כל התלונות והתנגדויות אצל הגורמים המוסמכים לכך, כמו בעיריה באופן מידית, ואין זכות הריסה ולצו הריסה מחמת תביעת השכנים וכל מה שנוגע ושייך להם, וכ"ז במסגרת הבוררות וההסכם. [ההדגשות במקור - א.ל.ע.] ביום 22.3.2003 ניתן פסק-דינו הסופי של הבורר (נספח ו' לכתב-התביעה, להלן: "פסק-הבוררות הראשון"), שבו הורה הבורר כי פסק-הביניים ייוותר על כנו. כמו כן הורה הבורר לנתבעים לתקן את המרזב ולשלם לתובעים סכום גלובאלי של 350 ₪ בגין ניקיון הלכלוך החריג שנגרם לביתם בעקבות הבניה בגג. עוד נקבע בפסק-הבוררות הראשון כי לא הוכח שנגרמו נזקים נוספים לתובעים בגין תוספת הבניה שביצעו הנתבעים. בנוסף לכך, התייחס הבורר בפסק-דינו לתביעה נוספת, שהוגדרה על ידו כ"תביעת בליטת הגג", אשר כפי הנראה התייחסה לפרגולה שהוקמה על-ידי הנתבעים, והורה כי בעניין זה יתקיים דיון חוזר בין הצדדים. בפועל הועבר הדיון החוזר ב"תביעת בליטת הגג" לבד"ץ מהדרין בהרכב של שלושה דיינים, הבורר עצמו ושני דיינים נוספים (להלן: "הבד"ץ"). בשנת 2004 הגישו הנתבעים לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רחובות (להלן: "הוועדה המקומית") תכנית שינוי מתאר מס' רח/550/ד/8/20 (נספח ט' לכתב-התביעה, להלן: "התכנית"), שמטרתה הייתה תוספת שטח לחדר יציאה לגג בקומה השישית והקמת מרפסת מקורה בקומה השישית. ביום 28.4.2004 החליטה הוועדה המקומית להעביר את התכנית לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מרכז (להלן: "הוועדה המחוזית") כהמלצה להפקדה, וביום 15.3.2005 החליטה הוועדה המחוזית על הפקדת התכנית. ביום 13.7.2005 ניתן פסק-דינו של הבד"ץ (נספח ח' לכתב-התביעה, להלן: "פסק-הבוררות השני"). בפסק-הבוררות השני נקבע כדלקמן: א) פסק דין הקודם, ופסק דין הביניים נשאר בעינו ללא שינוי. ב) ולכן המבנה הקיים [המטבח - א.ל.ע.] נשאר בעינו ואין רשות [לתובעים] להתנגד ע"כ. ג) מעבר למבנה הקיים על כל התכניות שהגיש [הנתבע] יכולים [התובעים] להתנגד מיד אצל השלטונות העוסקים בכך. ד) אין רשות [לנתבע] לבנות יותר מעל הקיים, ואין לו רשות גם לעשות הכנות לכך. ה) על המבנה הקיים [המטבח - א.ל.ע.] [הנתבע] יכול לעשות ולהשתדל כל מה שביכולתו לאשר את המבנה הקיים ולמנוע את הצו הריסה, פרט לתביעת הגדלת המבנה הנוסף, אפ"י כשהמטרה לקבל רשות לקיים את הקיים. ... ז) ... אין... עילה לאשר [לנתבע] להעשות גג רעפים או תקרת בטון וכדו'. ח) פרגולה פלסטיק שהוסכמה על שני הצדדים בשעת הד"ת מותר [לנתבע] להעשות. בלבד. ... י) דמי הוצאות שתבע[ו] [התובעים] אין בי"ד נזקק לכך וא"א לחייב את הנתבע כלל על כך. [ההדגשות במקור - א.ל.ע.] ביום 8.11.2005 כתב הבד"ץ לנתבע, באמצעות אחד הדיינים (כבוד הרב רייך) (נספח י"ב לכתב-התביעה), כדלקמן: לכבוד [הנתבע] [התובע] הראה לנו מסמך שמשתמע ממנו שאתה ביקשת אישור להמשך בנייה על הגג, וכפי שנמסר לו, מדובר על בניית גג רעפים. להוי ידוע לך שלפי פסק הדין שהוצא על ידינו ו' תמוז תשס"ה אסור לך לבנות יותר מהקיים, וגם אין לך רשות לעשות הכנות לכך. בית הדין רואה בחומרה הפרת פסק הדין. עליך להפסיק מידית בכל הנוגע להגשת רשיונות לבנייה על הגג, וגם לחדול מלעשות כן בעתיד. כל שכן אסור לך לעשות שום מעשה בנייה בשטח. ביום 5.12.2005 ניתן פסק-דין נוסף של הבד"ץ (נספח י"ג לכתב-התביעה), שבו נצטוו הנתבעים להפקיד בבית-הדין שטר-חוב על סך של 10,000$, כאשר בעניין זה כתב הבד"ץ: והיה אם ישמע ח"ו שהנתבעים עברו על פסקי הדין ללא היתר מבית הדין, הן בבקשת אישורי בניה, והן בהמשך בניה, למעט בניית גג כפי שאושרה בפסק דין הקודם, בית הדין יחקור וידרוש היטב, ואם אמת נכון הדבר, יעבירו את שטר החוב לתובעים וירשה להם לפדות אותו ללא טענות ומענות מהנתבעים. והנתבעים מקבלים על עצמם, בהפקדת שטר החוב, שהם לא יוכלו לטעון שום טענה של אסמכתא או שום טענה אחרת לבטל או לעכב פרעון שטר החוב. ביום 4.1.2006 ניתנה החלטה נוספת של הבד"ץ, מפי כבוד הרב רייך, אשר התייחסה - בין היתר - לחומר ממנו תיבנה הפרגולה (נספח א' 10 לכתב-ההגנה): צריכים להבהיר מה כוונת הפס"ד שניתן על ידינו שמותר [לנתבעים] לבנות פרגולה מפלסטיק. כוונת [הנתבעים] שיהי כיסוי כזה שימנע כניסת גשמים למקום, ויהי דבר קבוע שלא יתעופף עם הרוח. [התובעים] מפחדים שלא יהי בניין קבוע שעם הזמן יהי אפשר בקלות להוסיף חלונות וכו' וזה יהפך לחדר. על כן צריכים להביא איש מקצוע למקום, שיקבע מה הדבר המינימום שיענה על דרישות [הנתבעים], שבזה לא יהי מקום לדאגת [התובעים]. בהמשך לכך ניתנה ביום 16.1.2006 החלטה נוספת בעניין זה מאת כבוד הרב רייך (נספח א' 12 לכתב-ההגנה): בעניין בניית פרגולה, מכיון שיש לכם צורך מיידי להתקין פרגולה, וצריכים פרגולה כזה שיעמוד ברוחות המצויים בגג שלכם - כלומר בצדדים אלו ובגובה כזאת - הנני להבהיר שמותר לך לעשות כל סוג פרגולה מפלסטיק או פיברגלס וכל דבר דומה, רק לא מרעפים וכדומה, דבר שעשוי להפוך לבניה של חדר. ביום 28.5.2006 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לדחות את התנגדות התובעים לתכנית ולתת לתכנית תוקף (נספח ט"ו לכתב-התביעה). ביום 21.11.2006 דחתה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המקומית את התנגדות התובעים והתנגדויות נוספות למתן היתר בניה לנתבעים בהתאם לתכנית (נספח ט"ו לכתב-התביעה). בד בבד, בשנת 2005, הגישו התובעים בקשה לאישור פסק-בוררות לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 1270/05, נספח ט"ז לכתב-התביעה). הבקשה התייחסה לפסק-הביניים, לפסק-הבוררות הראשון ולפסק-הבוררות השני. הנתבעים, מצידם, הגישו בקשה לביטול פסק-הבוררות (ה"פ 499/06, נספח י"ז לכתב-התביעה). ביום 14.12.2006 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בשתי בקשות אלה (כבוד השופט י' זפט), שבו נדחתה בקשת הנתבעים ופסק-הבוררות אושר בהתאם לבקשת התובעים, תוך שבית-המשפט המחוזי קובע כי "בפסיקת הבורר הקובעת כי נאסר על [הנתבע] להוסיף בניה מעבר לקיים וממילא לעשות הכנות לבניה כזו, לא חרג הבורר מסמכותו" (נספח י"ט לכתב-התביעה). בעקבות אישור פסק-הבורר שבו התובעים ופנו לוועדה המקומית ולוועדה המחוזית - לרבות באמצעות בא-כוחם - בניסיון נוסף למנוע את אישור התכנית והוצאת היתר בניה מכוחה (נספחים כ'-כ"ד לכתב-התביעה). לאחר התכתבויות שונות בין הצדדים, לרבות התכתבויות בין הוועדה המקומית והוועדה המחוזית לבין עצמן, אישרה ועדת משנה ב' של הוועדה המקומית את הוצאת היתר הבנייה לנתבעים. ביום 7.10.2008 הוצא לבסוף היתר הבניה לנתבעים (נספח כ"ה לכתב-התביעה), שעניינו "סגירת מרפסת וקירוי מרפסת גג עליון בגג רעפים". ביום 5.7.2009 הוצא מסמך על-ידי הבורר שכותרתו "השתלשלות הדברים וסיכום פסקי הדין" (נספח כ"ז לכתב-התביעה). במסמך, שבו הדגיש הבורר כי "מסמך זה אינו מהווה פסק דין, אלא סדר השתלשלות הדברים כפי שמופיע בתיק", נסקר הסכסוך לפרטיו, ובין היתר נכתב שם: [הנתבע] במידה מסוימת הפר את [פסק-הבוררות השני] בזה שקיבלנו ידיעה ע"י [התובע] שאכן [הנתבע] ביקש משלטונות בקשה על בניית גג רעפים. ובעקבות כך קיבל [הנתבע] [את מכתב הבד"ץ מיום 8.11.2005 (נספח י"ב לכתב-התביעה) א.ל.ע.] שלפי פסק דין... אין לו כל רשות לבנות ואסור לו לבנות יותר מהקיים וגם אין לו רשות הכנות לכך וחייב להפסיק מידית בכל הנוגע להגשת רשיונות לבניית הגג ולחדול מכך בעתיד. וכ"ש שאסור לו לעשות כל בנייה בשטח שביה"ד רואה בחומרה הפרת פסק הדין. ולמרות זאת המשיך הנתבע בהגשת בקשת הרשיונות לבניית גג רעפים והובאו הוכחות מוחצות לכך לפני ביה"ד. אחר כך היה בקשת [הנתבע] לבטל את כוח ביה"ד בבוררות שלהם ע"י תצהיר לבית המשפט, דבר שהוא ננזף על כך. לאחר מכן סוכם בין השכנים שמותר לו [לנתבע] לבנות פרגולה ולא גג רעפים וניתן על ידו ערבות של עשרת אלפים דולר אמריקאי. אחר כך אמר [הנתבע] בביה"ד [שהתובע] לא הוריד את ההתנגדות מהשלטונות ולכן הוחזרה חזרה הערבות. הובהר לביה"ד כי הוטעה לגבי הטענה [שהתובע] לא הסיר את ההתנגדות... אחר החזרת הערבות פנה מחדש [הנתבע] לבקש רישיון על גג רעפים וסגירה מסביב לגג שהיא הפרה מוחלטת של החלטת ביה"ד. לאחרונה בנה [הנתבע] על הגג גג מחומר "אזכורית" שלא הוכרע ע"י בי"ד אם זה הפרת פסק דין במוחלט מאחר שאין זה רעפים ואין זה פרגולה, מה דינו של דבר זה באמצע וניתן להמשיך תביעה על נושא זה. יש לציין בב' באייר תשס"ט קיבל [הנתבע] מכתב מהרב רייך בשם ביה"ד שההתר היה רק לבניית גג מפלאסטיק או מפיברגלס וכדו' וכאמור איזכורית לא מוכרע מה דינו. אבל מה שברור שיש בו הפרה מוחלטת של פסקי הדין על בקשת רישיון לגג רעפים [שהתובע] רשאי בכל ערכאה ללכת לערער על כך. וכן יכול [התובע] לתבוע תביעה לקבלת הערבות שניתנה בזמנו שהופרה לאחר מכן בבקשת הרישיון ע"י [הנתבע] לגג רעפים. לאור האמור שתיק זה מסתבך אני מציע על סמך התייעצות עם הדיינים האחרים שבי"ד בד"ץ מהדרין יסלק את שיפוטו מכאן ואילך. כל פסקי הדין הקודמים שרירים וקיימים וכל הנקודות האחרות שצריכות עדיין פסיקה או תביעות חדשות משני הצדדים יועברו לבי"ד אחר. [ההדגשות במקור - א.ל.ע.] וראו גם מכתב המשך של הבורר ברוח זו מיום 6.8.2009 (נספח כ"ח לכתב-התביעה). טענות הצדדים לטענת התובעים, יש לקבל את התביעה הכספית ולחייב את הנתבעים בתשלום, וזאת בשל שתי סיבות עיקריות: בניית גג מחומר החורג מן המותר על-פי פסקי-הבוררות השונים ובעיקר סגירתו מן הצדדים בוויטרינות זכוכית, וזאת בניגוד גמור לפסקי-הבוררות. אי-הפסקת הליכי התכנון והבנייה שיזמו הנתבעים לשם אישור התכנית וקבלת היתר בנייה לגג רעפים, וזאת בניגוד לאמור בפסקי-הבוררות השונים. בהקשר זה הדגישו התובעים כי, כמתואר לעיל, הנתבעים המשיכו את הליכי התכנון והבנייה במשך שנים ארוכות לאחר מתן פסקי-הבוררות ולא חדלו מכך למרות התראות חוזרות ונשנות של הבד"ץ. הנתבעים, מצידם, טענו כי יש לדחות את התביעה הכספית. אשר לחומר ממנו נבנתה הפרגולה, טענו הנתבעים כי חומר זה עומד בתנאים שהוצבו בפסקי-הבוררות וכי קיבלו אישור מפורש מן הבד"ץ בדבר טיב החומר עובר להתקנת הפרגולה. על כל פנים טענו הנתבעים, כי מבחינת תכליתם של פסקי-הבוררות מדובר על "בניה קלה" לשם מניעת בעיות רטיבות בביתם של הנתבעים, ללא כל כוונה להשתמש במבנה זה כחדר נוסף בבית. בהקשר זה היפנו הנתבעים להחלטתו הנ"ל של כבוד הרב רייך מיום 16.1.2006, בה נפסק כי מותר לנתבעים "לעשות כל סוג פרגולה מפלסטיק או פיברגלס וכל דבר דומה". כן היפנו הנתבעים למכתב של אחד מדייני הבד"ץ, כבוד הרב מיכאל חסין, מיום 12.4.11 (נספח א' 20 לכתב-ההגנה), שבו נכתב כי: בדבר הסכסוך המתמשך בין [התובע] ובין [הנתבע] רציתי להבהיר בזה כי לאחר בדיקה שערכתי במקום אני סבור כי הגג והחומרים (אלומיניום-פולסטירון) שמהם נבנה הגג ע"י [הנתבע] תואם את פסקי הדין שניתנו בניהם בבוררות בעניין זה. אשר להליכי התכנון והבנייה טענו הנתבעים כי הפנייה להליכים אלה מהווה זכות בסיסית שאין להגבילה וכי, על כל פנים, לא הפרו את פסקי-הבוררות ולא היה בכוונתם להפר אותם, וזאת מן ההיבט של בניית גג קבע. הנתבעים טענו עוד כי בעקבות פסקי-הבוררות פנו לוועדה המקומית בבקשה לתקן את היתר הבנייה, כך שבמקום גג רעפים ייבנה גג מבנייה קלה. עם זאת יצוין בהקשר זה, כי היתר הבנייה שצורף לכתב-ההגנה על-ידי הנתבעים עצמם (נספח ב' לכתב-ההגנה) היה אותו היתר מיום 7.10.2008 שצורף לכתב-התביעה ועניינו גג רעפים (נספח כ"ה לכתב-התביעה). הכרעה כאמור, הצדדים בתיק אזרחי זה הסכימו והסמיכו את בית-המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול-דעתו, לפי סעיף 79א וללא נימוקים. הובהר לצדדים כי בהכרעה מסוג זה רשאי בית-המשפט לקבל את התביעה, כולה או חלקה, לדחות את התביעה, כולה או חלקה, או לקבלה לשיעורין, הכול על-פי שיקול-דעת בית-המשפט, לרבות משיקולי פשרה וצדק, ללא קביעות וללא נימוקים. כמו כן הובהר לצדדים כי על פסיקה כזו כמעט ואי אפשר לערער. לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות ובטיעוני הצדדים בכתב אני פוסקת כי הנתבעים ישלמו לתובעים סך כולל של 12,000 ₪. בנוסף לכך הנתבעים ישיבו לתובעים את אגרת התביעה ששילמו - ככל ששילמו אלא אם כן האגרה תוחזר בהתאם לתקנות - וזאת כנגד הצגת קבלה בגין תשלום האגרה על-ידי בא-כוח התובעים. הסכומים הנ"ל ישולמו על-ידי הנתבעים לתובעים תוך 30 יום. כמו כן - ובהתאם להסכמה הנ"ל של הצדדים - ניתן בזאת צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעים להפוך את המבנה שנבנה על הגג לחדר ו/או להוסיף בנייה אחרת. כאמור, פסק-הדין ניתן ללא נימוקים. כך הסכימו הצדדים מראש, וזוהי גם הדרך הנכונה בפסיקה על-פי סעיף 79א, הן על מנת שפסק-הדין יהיה סופי ויסיים הסכסוך בין הצדדים, הן על מנת לקצר את זמן מתן פסק-הדין והן על מנת לחסוך בהוצאות גבוהות. למען הסר ספק אוסיף עוד, כי הואיל ופסק-דין זה ניתן לפי סעיף 79א כאמור, הרי שאין בו קביעת ממצאים ולא קביעות בעניין מהימנות. זהו עוד אחד היתרונות שישנם למתן פסק-דין זה. יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת ביניהם בדרך זו ויש לקוות כי יהיה זה אקורד הסיום של סכסוך שכנים ממושך, שבעקבותיו ישכילו הצדדים לצאת לדרך חדשה ולחיות בשלום ובשלווה איש לצד רעהו. בניהפרגולההיתר בניה