1.העובדות, המחלוקות וטענות הצדדים בפני עתירה בה מבוקש ע"י העותרים לבטל את החלטתה של המשיבה מס' 1 (להלן: "ועדת הערר") מיום 4/9/06 (להלן: "ההחלטה"), בה התקבל ערר המשיבה 2 על החלטת הסירוב של המשיבה 3 מיום 1/8/05 למתן היתר להריסת מבנה והקמת בית מגורים בן 5 קומות ו-6 דירות ברחוב הגלגל 51 רמת גן, חלקה 457 בגוש 6159 (להלן: "הנכס") הנמצאת באזור מגורים א'/1 והמיועדת לבתים חד משפחתיים או דו משפחתיים בלבד. אין מחלוקת שביום 26/6/05 דנה המשיבה 3 בבקשה מתוקנת של המשיבה 2 (בעקבות בקשה קודמת שנדחתה ביום 8/8/04) לענין מתן היתר להריסת מבנה והקמת בית מגורים בן 2 קומות מעל הקרקע, בתוספת קומת מדרון, קומת ניצול חלל הגג, מחסנים, ממדי"ם ומרתף חניה (סה"כ 6 דירות) בנכס, כשמדובר באישור של דירת מדרון ובהקלה של דירה נוספת מעבר ל-4 דירות המותרות עפ"י התב"ע. הועדה המקומית דחתה כאמור ביום 26/6/05 את ההתנגדויות וקבעה שהבקשה תואמת לתב"ע, לתקנות התכנון והבניה ולסביבה הקרובה. והנה, בדיון חוזר שערכה הועדה המקומית, הוחלט על ידה ביום 1/8/05 לבטל את החלטתה הקודמת, לקבל את ההתנגדויות בחלקן ולאשר 4 דירות בלבד ללא דירת מדרון וללא הקלה במספר יחידות הדיור על מנת למנוע אופי של בית משותף. יש לציין שהועדה המקומית לא ערכה ביקור במקום בנכס. בגין החלטה זו הוגש ערר לועדת הערר (ערר 5438/05), ששמעה את הצדדים, ערכה ביקור במקום, החליטה לקבל את הערר וליתן את ההיתר המבוקש, לאחר שהתרשמה, כאמור בהחלטתה, מאופי הרחוב, הבניה במקום והשפעת הבקשה הנדונה על הסביבה ועל בתי העוררים. ועדת הערר קבעה בהחלטתה כי הוספת יחידת דיור נוספת לבנין הנדון לא מהווה סטיה ניכרת שאין לאשרה בשל שינוי באופיה של הסביבה הקרובה (מעבר ל-4 יחידות הנותרות עפ"י התב"ע ודירת מדרון המותרת גם היא עפ"י התב"ע בתנאים שהתקיימו לטעמה). ועדת הערר התרשמה מעיצוב הבנין המבוקש כבית צמוד קרקע בן 2 קומות לחזית הרחוב, כפי שנקבע בתוכנית, המעוצב באופן שישפר את חזית הרחוב, ושאישורו לא ישנה את אופי הסביבה. לטענת העותרים, הבקשה הנוספת להקלה כוללת למעשה שינוי יעוד של המקרקעין מיעוד של איזור מגורים ליעוד אחר של בניה רוויה בעלת צפיפות דיור גבוהה שאין להתירו. לטענת העותרים הבקשה מהווה סטיה ניכרת אסורה המשנה את אופיה של הסביבה הקרובה, כחריג לשכונה שהיא כולה בתים חד משפחתיים או דו משפחתיים, כך שלא ניתן ליתן הקלה לפי סעיף 151 לחוק התכנון והבניה. לטענת העותרים, אישור הבינוי המוצע יחריף את בעיית החניה והעומס התחבורתי בשכונה, יפגע בתדמיתה ובצביונה של השכונה, יפגע באינטרס ההסתמכות של העותרים ובזכותם להינות הנאה סבירה מרכושם ויגרום להם נזק רב ופגיעה כתוצאה מחסימת האור, השמש, האויר והנוף. יש לציין שהמשיבים 3-7, שכנים של העותרים, לא צורפו כעותרים אלא כמשיבים ולא הגישו תצהיר מטעמם. לטענת המשיבה 1 אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר שהיא החלטה מקצועית וסבירה העוסקת בסוגיות תכנוניות מובהקות, החלטה של גוף תכנוני מקצועי שביקר במקום והתרשם מהבניה המוצעת והשפעתה על הסביבה, כשלא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר. המשיבה 2 מצטרפת לטענות המשיבה 1 לגבי הסוגיה התכנונית ושקו"ד המקצועי של ועדת הערר, כשלטענתה, המבנה המתוכנן על המגרש מתאים מבחינה תכנונית לאופי הסביבה ולא יפגע בהנאת השכנים מקניינם. לטענתה, המשיבה 2 רשאית על פי התב"ע לבנות 4 יחידות דיור במגרש וכן לבנות דירת מדרון במגרש, כשאין מניעה לאשר דירה נוספת בקומה נוספת על דרך של הקלה, כמו גם ההקלות האחרות שאושרו, ואין מניעה ליתן היתר בניה על המגרש כפי שניתן. לטענתה, הבנין המתוכנן לא יחריף את בעיות החניה ברחוב ולא יפגע בקניינם של העותרים ואחרים. המשיבה 3, תומכת בהחלטתה השניה, שלא אישרה את הבניה המוצעת עקב זאת שלטענתה, הבינוי המוצע משנה את אופייה של הסביבה הקרובה ובכך מהווה סטיה ניכרת. 2.דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה ובתשובות על נספחיהן ושמעתי את הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה. ועדת הערר, שמעה את טענות הצדדים, עיינה במסמכים ובטיעונים שהוצגו בפניה, יצאה לביקור במקום על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים, מהפגיעה הנטענת באופי הסביבה, מהבית הנבנה ומיקומו ביחס לשכונה ולבתי העותרים. וכאמור בהחלטה: "החלטת ועדת הערר ניתנת לאחר ביקור שערכו חברי הועדה במקום ולאחר התרשמות מאופי הרחוב, הבניה במקום והשפעת הבקשה הנדונה על הסביבה ועל בתי העוררים". ועדת הערר התרשמה מהסיור שערכה במקום בסביבת המגרש כי בסביבה קיימים מספר בניינים בהם מספר יחידות דיור שהם בתים משותפים כמו מבנה ציבורי של מגן דוד אדום המצוי מול המגרש הנדון ובקרבתו מצוי בית ספר. ועדת הערר התרשמה בסיורה על יד בתי העותרים כי השפעת דירת המדרון בעורף המגרש על העותרים הינה מזערית מאחר ומדובר במדרון ושאין בהוספת יחידת דיור אחת כדי לשנות את אופי הסביבה. ועדת הערר התרשמה מדגם הבניה המוצע כי הבית שייבנה מעוצב כבית צמוד קרקע בן 2 קומות לחזית הרחוב, כפי שנקבע בתוכנית והחניות מצויות בתוך הבנין (ולכן גם לא תיגבר מצוקת החנייה כפי שטענו העותרים). ועדת הערר התרשמה שהבנין לא יחרוג במספר הקומות על פי הנצפה מרחוב הגלגל, וישפר את חזית הרחוב, מה גם שמדובר בבנין הבא במקום בית אבות שהיה קיים במגרש קודם לכן ולכן אין מניעה לאשר את הבנין המבוקש. יש להדגיש שהתרשמות זו נובעת כאמור מביקור במקום שערכה ועדת הערר ומעיון בדגם המוצע וזאת בניגוד לועדה המקומית שלא ביקרה במקום ולמרות זאת החליטה לשנות את החלטתה המקורית ולקבל את ההתנגדויות לאחר שקודם לכן דחתה אותן. יש לציין גם, שטענותיהן העובדתיות של העותרים לכך שועדת הערר שביקרה בשטח בנוכחותם, סירבה להיכנס לביתם ולראות כך את הפגיעה בהם, לא נטענו במסגרת העתירה והתצהיר התומך בה. מכל מקום, ועדת הערר התרשמה בסיור שערכה גם מבתי העותרים, כמצויין במפורש בהחלטתה. עפ"י תוכנית המתאר החלה על המקום תוכנית רג/340 כפי שתוקנה גם בתוכנית המתאר המקומית רג/מק/340/ג12, ניתן לבנות על המגרש הנדון בנין אחד בן 4 יחידות דיור (ולא רק בתים דו משפחתיים או חד משפחתיים כפי שטוענים העותרים). עפ"י סעיף 162 לתקנון התוכנית רג/340 נקבע כי במגרשים בעלי אופי מדרוני, ניתן להתיר הקמת דירת מדרון נוסף על מספר יחידות הדיור המותרות באזור, כך שניתן לאשר על המגרש 5 יחידות דיור בבית אחד (4 יחידות דיור בתוספת דירת מדרון) אין גם כל מניעה לאשר הקמת יחידת דיור נוספת בדרך של הקלה לפי תקנה 2(9)(א) לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית) התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות סטיה ניכרת"). ההקלה שאושרה, בדרך של יחידת דיור נוספת, לא מהווה סטיה ניכרת עפ"י תקנות סטיה ניכרת, כשלא מדובר בתוספת של מעל 20% מהמספר המירבי של דירות המגורים המותרות לבניה על המגרש עפ"י התוכנית החלה על המגרש. למעשה, השאלה המרכזית וטענתם העיקרית של העותרים מכוונת כנגד אישור יחידה נוספת בקומה נוספת זו, בכך שמדובר בבנין, שלאחר הוספת הקומות והשימוש בו או בקרקע אינו משתלב בסביבתו ומשנה את אופיה של הסביבה הקרובה ולכן מהווה סטיה ניכרת עפ"י תקנה 2(8), 2(1) ו-2(2) לתקנות סטיה ניכרת, כך שלא ניתן לאשר הקלה בדרך של קומה נוספת לבנין. מדובר בהחלטה תכנונית מובהקת שבית המשפט לא יתערב בה. כך, ברע"א 5927/98 בחוס נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה, פ"ד נז(5) 752 (להלן: פס"ד בחוס") נדונה שאלה דומה, האם שינוי השימוש בקומה הנוספת בבנין מגורים למסחר הוא סטיה קלה מתוכנית או סטיה ניכרת עקב שינוי אופי הסביבה הקרובה. בית המשפט העליון בפס"ד בחוס, לא מתערב בהחלטת ועדת הערר שקבעה שלא מדובר בשינוי אופי הסביבה הקרובה ולכן לא מדובר בסטיה ניכרת, בציינו בעמוד 760 לפסה"ד בחוס ע"י כבוד השופטת פרוקצ'ה: "אין להתערב במסקנה זו של מוסד התכנון, שהיא פרי תפיסה תכנונית שיושמה על ידיו לאחר בדיקת הנתונים בשטח ולאחר ששמע התנגדויות ונתן דעתו על כל פרטי העניין. כלל ידוע הוא כי תחום התכנון הופקד בידי מוסדות התכנון על פי החוק. בית המשפט אינו אמור לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעת מוסד התכנון, אלא אמור הוא לבחון אם נפל פגם בהליך שהתנהל או בשיקול הדעת שהופעל על ידי הגוף המוסמך על פי מבחנים של המשפט הציבורי (בג"צ 465/93 טריידט ס.א., חברה זרה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הרצליה, פ"ד מח(2) 622, בעמ' 634; ע"א 1805/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' משרד התשתיות (להלן - פרשת מחצבות כנרת, פ"ד נו(2) 63, בעמ' 70). בענייננו לא ניתן ביסוס כלשהו לטענת אי הסבירות שבעמדת מוסד התכנון שלפיה אין בהיתר לשימוש מסחרי בקומה הנוספת כדי לשנות מאופי הסביבה. האזור משופע בבניינים שיש בהם שימושים מסחריים, והדבר עולה בבירור מתכנית המיתאר עצמה. גם בבניין נושא הליך זה מיועדת מלכתחילה קומת הקרקע למסחר על פי התכנית. בנתונים אלה השימוש המסחרי בקומה הנוספת משתלב באופי הסביבה ואינו משנה אותה, ולפיכך אין עילה להתערב במסקנות מוסדות התכנון ככל שהן נוגעות לקביעה כי אין בשינוי השימוש משום סטייה ניכרת מתכנית". גם במקרה שלנו, מדובר בהחלטה תכנונית מקצועית של ועדת הערר שביקרה במקום, שמעה את טענות הצדדים ונתנה דעתה על כל פרטי הענין בהחלטה מקצועית וסבירה. זאת ועוד, עיון בהדמיית הבנין שהוצג בפני ע"י הצדדים מצביע על כך שאכן לא מדובר במבנה החורג בגובהו ובצורתו מהבניינים הקיימים כבר ברחוב הגלגל. גם מתמונות העותרים, שהציגו תמונות של מבנים חד משפחתיים ודו משפחתיים ברחוב הגלגל וגם מתמונות המשיבה 2, ניתן לראות שמעבר למבני הציבור הקיימים שפירטה ועדת הערר בהחלטתה, קיימים גם מבנים לא מעטים הנראים בצורתם ובגובהם יותר כבית משותף מאשר בתים חד או דו משפחתיים ושהבנין המוצע לא יהווה חריג בהם (לדוגמא התמונות לגבי רחוב הגלגל 49, 53, 38-44, 38, 40, 33). בית המשפט לעניינים מנהליים אינו יושב כועדת ערר עליונה של ועדות תכנון ואינו בודק מה היה מחליט לו ישב הוא כועדת תכנון. הנטיה של בית המשפט היא לא להתערב בהחלטת רשויות התכנון אלא מקום שנפל בהן פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות ולא לבוא בנעליהן של רשויות התכנון המוסמכות (בג"צ 4776/03 מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' שר הפנים תקדין עליון 2005 (2) 1158). וכדברי ביהמ"ש: "בעיקרו של דבר, ביהמ"ש לא ממיר את שיקול דעת הרשות התכנונית שהחלטתה עומדת למבחן בשיקול דעתו. היקף הביקורת שעל ביהמ"ש להפעיל מתמצה בבדיקה האם החלטת מוסד התכנון נתקבלה ללא משוא פנים, בלא הפליה, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בתום לב וללא שיקולים זרים והאם מצויה היא בתחום הסבירות" (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה של נצרת עילית, תקדין עליון 2001 (4) 73 תוך הפניה לרע"א 8366/99 עפרת נ' שר הפנים, פ"ד מח (2) 622, בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, משרד הפנים, פ"ד מה (3) 678, עע"מ 1490/05 ד"ר וותד נשאת נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז תקדין עליון 2005 (1) 3801). במקרה דנן, מדובר בשקו"ד תכנוני ובהחלטה שנשענה והתבססה על ביקור במקום ובחינה במראה עיניים של הפגיעה הצפויה, כך שמדובר בהחלטה מקצועית וסבירה שאינה חורגת ממתחם הסבירות ולא נפל בה פגם משפטי המצדיק את התערבות ביהמ"ש, כשביהמ"ש לא יתערב בשקו"ד התכנוני של הרשות משלא הוכחה בפניו כל עילה להתערבות כזו. (ראו לגבי שקוה"ד הרחב של הועדה לאחר ביקור במקום והתרשמות מהפגיעה הקשה במשיבים, המטה את הכף אף לשינוי החלטה, עע"מ 1868/01 לוזון נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ת"א, תקדין עליון 2003 (1) 1931). גם אם היתה יכולה להינתן החלטה זו או אחרת, בית המשפט לא שם עצמו בנעליה של ועדת הערר לא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו ולא יתערב בהחלטה מקצועית ותכנונית סבירה שלא נפל בה כל פגם ולא הוכח שהיא משנה את אופי הסביבה. במקרה דנן, לא הוכחה גם כל פגיעה של ממש בעותרים שלא צירפו אף חוו"ד מומחה לגבי הנזקים שייגרמו להם לטענתם כתוצאה מהבניה. ברי, כי כל בניה של שכנים, במיוחד בניה בהיקף כזה, גורמת לאי נוחות לשכן ופוגעת בהנאתו, לאחר שבמקום השטח הפתוח שהיה לצד ביתו יצוץ מבנה חדש (במקרה הנדון מדובר בכיוון אחד בלבד מדירת העותרים שממנו יראו את הבנין הנבנה). יחד עם זאת, גם אם היתה המשיבה 2 בונה בהתאם לתב"ע וללא קבלת הקלה היא יכלה לבנות מבנה דומה, בתכנון אחר, שהיה מפריע לעותרים באותה מידה ואולי אף יותר. מעיון בהדמיה ובשקפים שצורפו ע"י המשיבה 2 לתגובתה, ניתן לראות שאין למעשה החרפה בהסתר לבית העותרים בין המבנה שייבנה לבין המבנה שניתן היה לבנות ללא ההקלות (נספחים א' וב' לתשובת המשיבה 2). העותרים גם לא יכולים לטעון שהם יודעים היום שהמשיבה 2 תפר את ההיתר בעתיד ותבנה בניגוד לו, כך שהחלל המותר ייסגר על ידה לצרכי בניה בזמן שההנחה הינה שהבניה תיעשה כחוק עפ"י ההיתר. אין גם כל מניעה ליתן היתר בניה על המבנה הכולל גם את הריסת המבנה הקיים. גם חניית העותרים לא תיפגע (הבנין כולל חניות בתוכו). 3.התוצאה בנסיבות אלו, אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת המשיבה 1 ולפיכך העתירה נדחית. העותרים ישלמו ביחד ולחוד למשיבות 1 ו-2 (לכל אחת מהן) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הריסת מבנהמבנה