זהו ערעור מנהלי שהגישה המערערת על פסק דינה של ועד הערר לענייני ביוב, מחוז תל-אביב (להלן: "ועדת הערר") מיום 17.8.03. העובדות: 1. המשיב רכש בשנת 1978 קרקע הידועה כחלקה 251 בגוש 6518 בהרצליה. 2. המשיב הקים על הקרקע מבנה בן מספר קומות שלא למטרות מגורים, אשר בנייתו הסתיימה והושלמה בשנת 1980. 3. בעת הוצאת היתר הבניה לבניית הנכס, בשנת 1978, שילם המשיב אגרות והיטל פיתוח לרבות היטל ביוב. 4. בשנת 2001 ביקש המשיב לקבל היתר בניה לתוספת בניה והוא חוייב, בגין הבקשה להיתר בניה, בין היתר, בהיטל ביוב. 5. המשיב שילם, תחת מחאה, סכום של 26,720 ₪ בגין היטל ביוב, וקיבל היתר לתוספת הבניה. 6. על דרישת המערערת לתשלום היטל ביוב הגיש המשיב ערר לועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1962. 7. ביום 15.7.03 ניתנה החלטה ע"י ועדת הערר (וע/1532/01) בה התקבל הערר, ובוטלה דרישת המערערת לתשלום היטל ביוב. 8. על החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי נשוא פסק דין זה. דיון: 9 טענתה המרכזית של המערערת היא כי הדרישה לתשלום היטל ביוב חלה מכוח ס' 18(3) לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הביוב") וס' 3 לחוק העזר להרצליה (ביוב) תשל"ד-1974 (להלן: "חוק העזר"). לטענתה, משהגיש המשיב בקשה למתן היתר לתוספת בניה לנכס הקיים ע"י הגדלת הנכס בשטח נוסף, הוא נדרש לשלם היטל ביוב עבור השטח הנוסף בלבד, ודרישת התשלום אגב הוצאת ההיתר, תוך פירוטו, עונה על הדרישות. 10. אחת מטענותיו העיקריות של המשיב היא כי מערכת הביוב היא מערכת "ישנה" אשר הותקנה בתקופת חוקי העזר הקודמים, לפיהם מומנו מערכות הביוב בשיטת "דמי ההשתתפות", ובכך מוצה התשלום בעבור מערכת הביוב ואין לגבות היטל נוסף עבורו (ר' ס' 3 11-10 לתגובה, וס' 13 לערר בפני ועדת הערר). 11. דין הטענה לפיה משוחרר המשיב מהיטל ביוב, מהטעמים המפורטים בס' 10 לעיל, להדחות מהנימוקים כדלקמן: א. המשיב לא הוכיח כי שולמו דמי השתתפות בגין מערכות הביוב הישנות. ב. בתצהירו מיום 8.1.03, במסגרת הערר שהוגש לועדת הערר, טען המשיב כי לא קיבל מהמשיבה הודעה על התקנת קו ביוב שישרת את הנכס אך לא טען כי בגין הנכס שולמו דמי השתתפות. ג. בעת חקירתו של המשיב בפני ועדת הערר העיד המשיב כי לאחר שרכש את הנכס ב- 1978, הוא שילם היטל ביוב בעבר, על שטח של 10,000 מ"ר, עבור כל הבנייה (ר' ע' 2 לפרוטוקול מיום 27.2.03). גם הועדה קבעה בהחלטתה (ס' 20 להחלטה) כי המשיב שלם בשנת 1978 היטל ביוב. ד. המשיב שילם, כאמור, היטל ביוב כשביקש היתר בניה לבניית הנכס בשנת 1978. אילו שולמו דמי השתתפות בעבר לא ניתן היה להטיל היטל ביוב פעם נוספת על הנכס. מכוח חזקת תקינות המינהל ניתן לקבוע כי משהוטל היטל ביוב על המשיב לאחר רכישת הנכס ב- 1978, ומששילם המשיב סכום זה ללא מחאה וללא שהגיש על כך ערעור, ומבלי שטען כי שולמו בעבר דמי השתתפות, חזקה היא שלא שולמו דמי השתתפות בעבר בגין הנכס. ה. בכתב הערר שהוגש לועדה נטען על-ידי המשיב, כטענה חלופית, כי שולמו בעבר דמי השתתפות בגין תשתית הביוב (ס' 13 לערר). הועדה לא התייחסה לנושא זה ולא קבעה כי שולמו דמי השתתפות בעבר אלא קבעה כי שולם בעבר היטל ביוב. 12. אשר על כן ולסיכום מחלוקת זו ניתן לקבוע כי לא שולמו בעבר דמי השתתפות בגין הנכס ומכאן רשאית המערערת להטיל על המשיב היטל ביוב, הכל בגדר החוק. 13. ס' 16 לחוק הביוב קבע 2 אופציות לתשלום ההיטל. הראשונה, הקבועה בס' 18(2) לחוק הביוב לפיה יוטל ההיטל לפי הבניה בפועל ולפי ה"ניתן לבניה" לפי כל תוכנית. האופציה השניה מופיעה בס' 18(3) לחוק הקובעת כדלקמן: "(3) על אף האמור בפיסקה (2) רשאית רשות מקומית לקבוע בחוק העזר כי מטר מרובע או מטר מעוקב של בניה יחושבו לפי הבנוי למעשה בכל קומותיו של הבנין, ומשעשתה כן, חייבים בעלי הנכס בהיטל על כל תוספת של מטר מרובע או מטר מעוקב של בניה שתיווסף לנכס אחרי מסירת ההודעה לפי ס' 16, לפי השיעור המחייב בשעת גמר בניית התוספת." 14. בשנת 2001, כאמור, הגיש המשיב בקשה למתן היתר בניה לתוספת בניה והגדלת שטח של 457.62 ממ"ר. לאור הגדלת שטח זה נדרש המשיב לשלם היטל ביוב, מכוח ס' 18(3) לחוק הביוב היינו, דרישה בגין התוספת של 457.62 ממ"ר. הודעה כזו אכן נשלחה למשיב, לרבות פירוט השטחים והתעריפים ביום 15.4.01 (ר' נספח א' לתיק הערר). ס' 16 לחוק הביוב דורש כי הודעה על התקנת ביוב תימסר לבעלי הנכסים הנוגעים בעניין, וס' 18(3) קובע כי בעלי נכסים שיידרשו לשלם היטל ביוב בגין תוספת בניה, יעשו כן לאחר מסירת הודעה לפי ס' 16. 15. אני מקבלת את עמדת המערערת לפיה מדובר במספר שלבים לחיוב בהיטל, כשהשלב הראשוני הוא ס' 16 לחוק הביוב (ודרישת ההודעה) והשלב הנוסף הוא, אגב היתר בניה לבניה נוספת. אין חולק כי מאז 1980 לא הונח קו ביוב חדש (ר' טיעון ב"כ המערערת בע' 4 לפרוטוקול), והזיקה שבין המשיב לחיובי הביוב הוא השימוש בתשתיות הביוב ואין צורך בהודעה מכוח ס' 16 לחוק. מאחר והמשיב כבר שילם היטל ביוב על מלוא הנכס לאחר רכישתו בשנת 1978, כי אז נושא "ההודעה" על התקנת ביוב או קנייתו, כנדרש בס' 16 לחוק הביוב, היה רלוואנטי באותו מועד. כשמדובר היום בדרישה להיטל ביוב מכוח תוספת בניה, לאחר ששולמו דמי היטל בעבר, אין על המערערת לעמוד היום בדרישות "ההודעה" לפי ס' 16 לחוק הביוב. סעיף 16 קובע, למעשה, תשלום "אחד" של היטל ביוב המחולק למספר שלבים. התשלום הראשון הוא בעת "ההודעה" והוא התשלום על מלוא הנכס. התשלום השני (או גם השלישי, הרביעי וכו') הוא בגין תוספת של הבניה על בסיס החיוב העקרוני הראשון שעליו ניתנה הודעה. משום כך הזיקה לתשלום היא השמוש בתשתיות הביוב, בנפרד מאגרת ביוב, שכן היטל ביוב מוטל בגין ההוצאות בעבר ובעתיד (ר' בענין זה ע.א. 263/78 חב' חשמל לישראל בע"מ נ. המועצה המקומית נשר, פד"י ל"ג I 757). 16. מששילם המשיב היטל ביוב בעבר, אין הוא יכול להעלות היום טענה בדבר היעדר הודעה בגין התשלום בעבר. ולעניין דרישת התשלום בגין היטל ביוב עבור תוספת בניה - אין על המערערת לעמוד בדרישות המפורטות בס' 16 לחוק שכן אין מדובר בהתקנת מערכת ביוב חדשה אלא בשימוש במערכות הביוב הקיימות, וחיוב עפ"י גודלה של תוספת הבניה, ואלו פורטו בדרישה שהועברה למשיב. 17. אשר על כן אני מקבלת את הערעור. החלטתה של ועדת הערר מס' 1532/01 מיום 17.8.03 מבוטלת. 18. המשיב ישלם למערערת הוצאות בסכום של 30,000 ₪ + מע"מ. 19.בניהתוספת בניה