תביעה זו עניינה הסכם למתן שירותי תכנון בניה, אשר נחתם ביום 3/12/09 בין התובעים לבין הנתבע, הנדסאי אדריכלות ובנין. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, אשר באה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 13/4/11, לפיה יסכמו בעל-פה ויינתן פסק דין, מנומק בקצרה, על יסוד סיכומיהם ומכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. העובדות הצריכות לעניין: אין מחלוקת כי הצדדים הסכימו שבתמורה לשירותי הנתבע, ישלמו התובעים סכום של 8,000 ₪ + מע"מ ובהתאם, שילמו התובעים, במועדים שנקבעו, סך של 6,975 ₪. התוכניות הוגשו ומן המסמכים שהוצגו בפניי עולה כי אף אושרו והוצא, ביום 13/7/10 היתר בניה מתאים, חרף התנגדות דיירים. בהמשך, ביום 22/8/10, הוגש ערר מצד הדיירים וזה נקבע לדיון לחודש דצמבר 2010. בעקבות כך, על מנת למנוע העיכוב בהמתנה לערר, הוצע להגיש תוכניות חדשות בהן תבוטל החריגה מקו הבנין והממ"ד, אשר תוכנן בחריגה, יועתק מקומת הקרקע אל הקומה הראשונה. לצורך כך, הודיע הנתבע לתובעים כי הוא דורש תוספת לסכום שעליו סוכם, כתנאי להכנת התוכניות החדשות, אולם הצדדים חלוקים בשאלת גובהו של אותו סכום אשר נדרש. בעוד הנתבע טוען כי המדובר ב- 2,000 ₪ בלבד, טוענים התובעים כי נדרש מהם סכום גבוה יותר, אולם לא נקבו בו וטוענים הם כי בהתאם להסכם שנחתם ביניהם, הנתבע מחוייב להגיש תוכניות עד לאישור ועל כן לא היו צריכים לשלם פרוטה נוספת בעבור השינוי בתכנון. התובעים סירבו לתשלום נוסף ופנו לבעל מקצוע אחר אשר הכין עבורם את כל התוכניות הנדרשות, על פי הטענה, בתמורה לסך של 9,000 ₪ + מע"מ, ואלו אושרו על ידי הועדה המקומית. המחלוקת בין הצדדים, עיקרה, בשאלה האם ביצע הנתבע את שהתחייב על פי ההסכם בין הצדדים, והאם רשאי היה לדרוש מן התובעים תשלום נוסף עבור הכנת תוכניות חדשות לצורך שינוי מיקום הממ"ד, שכן דרישה זו, כך התברר, היתה העילה להפסקת ההתקשרות בין הצדדים. התביעה: התובעים עותרים להשבת הסכום ששילמו לנתבע כמפורט לעיל. לטענתם, בדרישתו לתוספת תמורה, הפר הנתבע את ההסכם ביניהם. ועוד, התרשל הנתבע בכך שלא הבהיר להם כי קיים מסלול מיוחד - "מסלול ירוק"- אשר יכול היה למנוע את פרק הזמן הארוך בו נאלצו להתמודד עם התנגדות הדיירים הנוספים ולהתגורר, בשל כך, מחוץ לביתם. עוד, עותרים הם לפיצוי בגין הפרת הנתבע את חובתו כלפיהם לסודיות, חובה הקבועה בחוק המהנדסים והאדריכלים, בכך שביום 31/8/10 שלח הנתבע מכתב לתובעים בו ציין כי לאור סירובם לשלם עבור התוכניות החדשות ואי פרעון חובם בגין הכנת התוכניות, הוא מודיע להם כי אין בכוונתו להמשיך ולטפל בבקשתם להיתר בניה והוא אוסר עליהם להמשיך לעשות שימוש בתוכניות שהכין עבורם עד להסדרת התשלום. הנתבע שלח העתקים ממכתב זה לועדה המקומית, לועדת הערר וכן לדיירים המתנגדים לבניה. בכך, לטענת התובעים, הפר את חובתו לסודיות וגרם להכפשת שמם בועדה ולהסתת הועדה נגדם. דיון ומסקנות: עיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים אשר הוגשו בפניי, בין היתר, במסמך "פירוט עבודה + דרישות" (להלן: "ההסכם") אשר נחתם בין הצדדים ביום 3/11/09, במכתבו של הנתבע מיום 31/8/10, בהחלטת הועדה המקומית מיום 13/7/10 ובתוכניות שהכין הנתבע, לטענתו, בעקבות הגשת הערר. אחר זאת הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. אסביר, בקצרה, מסקנתי. התובעים לא הוכיחו כי הנתבע הפר את ההסכם עימם או כי התרשל בעבודתו. לא הוכח בפניי כי תוכניות הבית הראשונות הוכנו על ידי הנתבע מבלי שקיבל הוראות מן התובעים, היינו, לא נטען, קל וחומר לא הוכח, כי תכנון הממ"ד בקומת הקרקע היה גחמה של הנתבע וכי הוא פעל כך בניגוד לרצון התובעים. משכך, מסקנתי היא כי תכנון הממ"ד בקומת הקרקע, תוך חריגה מקו הבנין, נעשה לבקשת התובעים, כפי שאף לשון ההסכם בין הצדדים: "הכנת סקיצות עד הסכמת בעלי הנכס". תוכניות אלה אף אושרו על ידי הועדה ביום 13/7/10, חרף התנגדות הדיירים. אכן, בהמשך, ביום 22/8/10, הוגש ערר על ידי אותם דיירים, ערר אשר נקבע לדיון ליום 9/12/11 וביום 1/9/10 הוגשה תוכנית מתוקנת במסגרתה הועלה הממ"ד מקומת הקרקע לקומה הראשונה, תוכנית שאושרה ביום 7/9/10 וניתן היתר בניה. הנתבע התחייב לייצג את התובעים גם בועדת ערר, אם יידרש הדבר ואכן, לא הוכח כי לא התכוון לעשות כך. הוא אף הציג בפניי תוכניות מתוקנות אותן ערך לצורך העתקת הממ"ד על מנת לחסוך את הליך הערר, כאשר לטענתו, הוסכם עם התובעים כי ישלמו תוספת בגינן. לא מצאתי כי הוכח שהנתבע לא עמד בהסכם שנחתם בינו לבין התובעים. מן ההסכם לא עולה כי היתה התחייבות להגיש תוכניות מתוקנות כדי לעקוף הליך ערר וברור כי תיקון תוכניות דורש עבודה רבה ומשמעותית. לא מצאתי כי הצדדים הסכימו על הכנת תוכניות נוספות, במקרה של הגשת ערר, באותה עלות בסיסית שעליה הוסכם ואף איני מוצאת הגיון בטענה זו. בפועל, ברי כי שינוי במיקום הממ"ד דרש הכנת תוכניות והגשתן לאישור הגורמים השונים. למרבה הצער, בחרו התובעים לפנות לבעל מקצוע אחר ולשלם, כפי הנטען, 9,000 ₪ + מע"מ נוספים, עבור הכנת תוכניות, זאת תחת מתן האפשרות לנתבע להכין תוכניות חדשות בעלות נמוכה בהרבה. בשולי הדברים אומר כי ייתכן שהיה מקום כי הנתבע יציע, מיוזמתו, לתובעים, מלכתחילה, לתכנן את הממ"ד בקומה הראשונה ולא בקומת הקרקע, על מנת למנוע חריגה מקו הבנין, אולם לא הובאו בפניי די ראיות אשר יאפשרו לי לקבוע כי אכן לא הוצעה חלופה שכזו במהלך הכנת הסקיצות וטרם הכנת התוכניות. אשר לטענת התובעים בעניין מכתב הנתבע מיום 31/8/10. דעתי היא כי גם אם אותו מכתב לא צריך היה להישלח למכותבים מסוימים, דוגמת הדיירים המתנגדים, הרי שלא הוכחה פגיעה כלשהי בתובעים. טענתם כי משלוח המכתב לועדה גרם להכפשתם בפניה ולהסתת הועדה נגדם, אינה מתיישבת כלל ועיקר עם העובדה שיום למחרת מועד המכתב מוגשות תוכניות בשם התובעים, המאושרות בתוך 7 ימים עד לקבלת היתר וביטול הדיון בערר. משכך, דין הטענות גם בהיבט זה - דחייה. לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה. לא מצאתי כי זהו המקרה לחיוב ב"הוצאות לדוגמא" כפי שעתר הנתבע. בהתחשב באופן סיומו של תיק זה ובכלל נסיבות העניין, אחייב את התובעים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד לנתבע בסך כולל של 2,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, ולאחר מכן יישא ריבית והצמדה כחוק. כמו כן, אני מורה על החזר אגרת בית המשפט לתובעים, בהתאם לתקנות. בניההיתר בניה