1. בפניי בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי מספר 20/13 שהוצא ביום 24.12.2013 על-ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה, ואשר הורה על הריסה של: א) יציקת עמודים ב) עבודות תפסנות וברזל, בקומת הקרקע, לקורות בטון, שחלקן כבר נוצקו ג) הרכבת פלטות טרומיות -ספנקריט של תקרת בטון בקומת הקרקע בשטח כולל של כ- 2,400 מ"ר ד) יציקת קירות בטון בקומת הקרקע; שהוקמו ללא היתר בנייה ברחוב טום לנטוס פינת בני רייך, נתניה גוש: 9904 חלקה 6. ( להלן :"הבניה" ו"צו ההריסה המנהלי" בהתאמה ). הצו הוצא על-סמך תצהירו של המהנדס ודים טיברובסקי אשר הסתמך על דוחות, תצלומים ותשריטים שנערכו על ידי מפקח הבנייה מר ויקטור ברטורו, אשר הצהיר כי באותו מועד הקמת הבניין לא נסתיימה וכי הבניין אינו מאוכלס. 2. צו ההריסה המנהלי הודבק ביום 24/12/13 ( ר' טופס ההדבקה והצילומים שצורפו לתגובת המשיבה וסומנו א3 ). עוד אעיר, כי ביום 18/11/13 הוצא צו הפסקה מנהלי מספר 46/13 להפסקת עבודות הבניה נשוא הבקשה. הצו נמסר לעורך הבקשה מר פריאן אלכס ביום 21/11/13, למתכנן השלד מר בורושנסקי ביום 25/11/13 ולמבקשת עצמה נמסר ביום 26/11/13. צו ההפסקה המנהלי אושר על ידי ביהמ"ש, בהסכמת הצדדים, בהחלטה מיום 6/1/14. 3. אין חולק שהבניה נשוא צו ההריסה המנהלי נבנתה ללא היתר, וכי הבניה נתפסה בעיצומה. כעולה מן המסמכים ומהצילומים, אשר צורפו לתגובת המשיבה, הודבק צו ההריסה כדין על קיר חיצוני של הבניין, כנדרש בהוראות סעיף 238א(ה) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ( להלן: "חוק התכנון והבניה ). משכך הם פני הדברים, הדין עם המשיבה בטענתה כי צו ההריסה המנהלי ניתן כדין, והשאלה הרלבנטית היחידה בענייננו, הנה כלום ראוי לעכב את ביצועו. 4. לשיטת המשיבה אין לעכב את ביצועו של צו ההריסה המנהלי, שלא נמצא כל פגם בחוקיותו, עד להשלמת הליכים תכנוניים הננקטים על ידי המבקשת לצורך הכשרת הבניה. עוד גורסת המשיבה, כי ההיתר במקרה דנן אינו מצוי בהישג יד, וזאת נוכח העובדה שלא הושלמו כל התנאים הקבועים בהחלטת ועדת הרישוי ( בעיקר מפנה המשיבה לכך שלא הוגשה תכנית בינוי ) וכן נוכח העובדה שהוגש ערר מס' 340/13 בנוגע להחלטת רשות הרישוי מיום 2/6/13, ודיון בו צפוי להתקיים ביום 12/2/14. בהקשר זה, מדגישה המשיבה כי בהתאם להוראות סעיף 152(ב) לחוק התכנון והבניה: "משהוגש ערר כאמור, לא יינתן היתר עד למתן החלטה בוועדת הערר". עוד נטען ע"י המשיבה כי בהתאם לדוחות הפיקוח נראה כי בוצעו עבודות בניה ע"י המבקשת אף לאחר הוצאת צו ההפסקה המנהלי. 5. המבקשת טוענת כי במקרה דנן, מצוי היתר הבניה בהישג יד ולפיכך יש לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי. בעניין זה, מפנה המבקשת לעובדה שבקשתה להיתר בניה לבניין הוגשה זה מכבר ואושרה בישיבת רשות הרישוי מיום 5/6/13 , בכפוף לתנאים, אשר מרביתם מולאו על ידה. בדיון שהתקיים בפניי, הגישה המבקשת לעיון ביהמ"ש מסמך מיום 2/1/14 ( מ/1 ), אשר הופנה אליה מהגב' קוזניצקי ממח' ת.ב.ע., ואשר ממנו עולה כי הוגשה תכנית בינוי ע"י המבקשת אלא שנדרש לבצע בה מספר תיקונים (טכניים במהותם). כן הוצגו לעיון ביהמ"ש העתקי אישורים שונים אשר נתקבלו בנוגע להיתר הבניה המבוקש, ובהם אישור רשות הכיבוי מיום 1/1/14. עוד מפנה המבקשת לכך, שביום 23/7/13 הנפיקה רשות הרישוי למבקשת היתר לביצוע חפירה ויסודות. באשר לערר שהוגש נגד החלטת רשות הרישוי, טוענת המבקשת כי מתגובת המשיבה לערר עולה שהיא מתנגדת לערר וסבורה כי יש לדחותו הן מטעמים של חוסר סמכות והן לגופו של עניין, נוכח היות הבקשה להיתר תואמת את יעוד המגרש ואת השטחים המותרים לבניה על פי כל יעוד בהתאם לתב"ע ( ר' למשל ס' א, ס' ג(1) לתגובת המשיבה לערר ). 6. בטרם אפנה לדון בבקשה לגופה, אציין כי לא מצאתי מקום לדחותה על הסף, מחמת שיהוי, כמבוקש ע"י המשיבה, וזאת נוכח העובדה שבהתאם לסעיף 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה ( סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי ), התש"ע-2010, מניין שלושת הימים יחל מרגע שנודע למבקש על הצו, כאשר במקרה דנן נטען כי נודע למבקשת על הצו רק ביום 31/12/13. 7. בחינה של הפסיקה בעניין עיכוב ביצוע צווי הריסה מנהליים מלמדת כי ככלל אין להורות על עיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי לשם קידום הליכי תכנון, אלא אך "במקרים חריגים ויוצאי דופן", כמו למשל, כאשר היתר הבנייה נמצא "בהישג יד", להבדיל מהליכי תכנון המצויים בראשיתם. ראו לעניין זה: רע"פ 1651/09 מחמוד יוסף עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים : " למעלה מן הדרוש אוסיף, כי טענות דומות לאלו שעל בסיסן עותר המבקש לקבלת רשות ערעור, הועלו בעבר ברע"פ 10992/07 סרחאן ני יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (לא פורסם, 13.1.2008 ), ושם נקבע, כי אין בפתיחתם בדיעבד של הליכים להכשרתה של בנייה שנעשתה שלא כדין, כדי לייתר את הצורך באכיפה מהירה של חוקי התכנון והבניה. עוד צוין, כי הדברים נכונים גם ביחס להיתר בנייה שאיננו מצוי בהישג יד, ושהשגתו תארך זמן רב כמו גם במקרה הנוכחי (שם, בפסקה 6)". עוד יוסף, כי במרבית המקרים בהם נדונו ונדחו בפסיקה בקשות לעיכוב ביצוע צווי הריסה מנהליים, דובר במצבים בהם טרם הוחל בהליכי רישוי או במקרים בהם הליכי הרישוי היו בראשיתם וברור היה כי השלמתם עלולה להימשך זמן רב, מסיבות שונות ומגוונות, כגון: מחלוקות לעניין הבעלות במקרקעין, בקשות להיתרים העומדות בסתירה לתכנית תב"ע ועוד. 8. נוכח ההלכה הפסוקה, השאלה הטעונה הכרעה במקרה שבפניי הנה כלום מצוי היתר הבנייה במקרה דנן ב"הישג יד" באופן המצדיק עיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי. 9. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים והמסמכים שהובאו בפניי, כמו גם את מגוון טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי עסקינן באחד מאותם מקרים יוצאי דופן, בהם מצוי היתר הבניה "בהישג יד", וזאת נוכח הטעמים הבאים; ראשית, אין חולק כי לא מדובר במקרה בו הליכי הרישוי מצויים בראשיתם, אלא במקרה בו הבקשה להיתר בניה הוגשה זה מכבר ע"י המבקשת, כאשר בישיבת רשות הרישוי מיום 5/6/13 הוחלט לאשר עקרונית את הבקשה וזאת בכפוף לקיום התנאים המפורטים בה. שנית, כעולה מן המסמכים שהוגשו לעיון ביהמ"ש במהלך הדיון, מאז החלטת רשות הרישוי, פעלה המבקשת במרץ למילוי התנאים עליהם הורתה הרשות, כאשר מרבית האישורים הנדרשים מצויים כבר בידה ( ר' אישור ממ"י, אישור הג"א, אישור רשות הכיבוי, אישור משרד הבריאות, אישור מורשה נגישות מבנים, הצהרת מהנדס, אישור חברת חשמל להוצאת היתר הבניה, אישור תל"כ, אישור בזק ואישור מי נתניה ). שלישית, מן המסמך שסומן מ/ 1, עולה כי גם תכנית הבינוי אליה התייחסה ב"כ המשיבה בטיעוניה, אכן קיימת והוגשה לרשות אלא שהמבקשת נתבקשה לבצע בה תיקונים טכניים במהותם. רביעית, ביום 23/7/13 הנפיקה רשות הרישוי למבקשת היתר בניה מספר 1800211, לביצוע חפירה ויסודות למבנה נשוא הבקשה וכן להקמת גדר קלה מאיסכורית. האם ניתן לטעון ברצינות כי לולא סברה הועדה המקומית לתכנון ולבניה כי היא עתידה להעניק בקרוב היתר לבניית המבנה המבוקש, הייתה מאשרת למבקשת לחפור ולצקת את יסודותיו של המבנה האמור? נראה כי הנפקת היתר הבניה הנ"ל מלמדת שלשיטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ההיתר הסופי למבנה מצוי ב"הישג יד" ולא קיימות בדרכו אבני נגף משמעותיות, ולפיכך אפשרה הועדה למבקשת להתחיל הלכה למעשה בביצוע עבודות הבניה בשטח. חמישית, הערר בעניין היתר הבניה נשוא הבקשה דנן, קבוע בפני ועדת הערר במחוז מרכז ליום 12/2/14, מועד שאינו רחוק, ושלאחריו ניתן יהיה לדעת בצורה טובה יותר, מהו טווח הזמנים הריאלי להוצאת היתר הבניה שבנדון. לא למותר להוסיף בהקשר זה, כי המשיבה מתנגדת לערר שהוגש כנגד החלטת רשות הרישוי, הן מנימוקים הנוגעים לסמכות הועדה והן לגופו של עניין, דבר התומך אף הוא בטיעוני המבקשת, לפיהם קיים סיכוי טוב להשלמת הליך היתר הבניה בטווח הקרוב. 10. בהינתן צו הפסקת העבודות השיפוטי שניתן על ידי ביום 6/1/14, בהתחשב בהתחייבות המבקשת שלא לבצע עבודות בנייה כלשהן עד לקבלת היתר הבניה, בשקלי את הנזקים הניכרים הכרוכים בביצועו לאלתר של צו ההריסה, ובעיקר נוכח התרשמותי כי היתר הבניה המבוקש מצוי בהישג ידה של המבקשת, אני סבורה כי מן הראוי לעכב, ולו לתקופה מדודה, את ביצועו של צו ההריסה המנהלי. לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצועו של צו ההריסה המנהלי עד ליום 7/4/14. זכות ערעור כחוק. בניההיתר בניה