רקע ותמצית טענות הצדדים 1. המבקשת עותרת, כי בית המשפט יאריך לה את המועד להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור וכן יתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי מיום 17.2.2010, לפיה נותרה למשיב מס' 1 (להלן:"התובע") נכות לצמיתות בשיעור 10% בעקבות החמרת מצב. כבר כעת אציין, כי הבקשה הוגשה לאחר שנשמעו ראיות בתיק. 2. עסקינן בתובענה לפיצויים בגין נזקים אשר נגרמו לתובע בעת שהיה מעורב בתאונת דרכים ביום 8.5.03. 3. במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת, כי יש להאריך לה את המועד להגשת הבקשה מאחר ולאורך כל הדרך טענה, כי היא עומדת על כוונתה להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור, ככל שהתביעה נגדה תמשיך להתברר. בנוסף, המבקשת העבירה את החומר הרפואי לייעוץ רפואי שבעקבותיו נתבקשה להמציא חומר רפואי נוסף שאותר רק לאחרונה בסמוך להגשת הבקשה. לטענת המבקשת, רק מספר שבועות טרם ישיבת ההוכחות נתקבלה חוות דעת המומחה עימו התייעצה ולפיה התובע סובל ממחלת "פודגרה" (גאוט) והבעיה ברגל שמאל מקורה במחלה זו שאובחנה עוד בשנת 2007 ולא בתאונה הנדונה. עוד מציינת המבקשת, כי הקושי באיתור המסמכים נובע מהאיחור בהגשת התביעה על סף ההתיישנות. 4. התובע מתנגד לבקשה להארכת מועד ולטענתו לא צורף תצהיר התומך בעובדות הנטענות בה. בנוסף, טוען להרחבת חזית מאחר ולאורך כל הדרך לא אוזכרה מחלת "פודגרה". בנוסף, טוען התובע לאיחור הבלתי סביר בהגשת הבקשה ללא כל הסבר מניח את הדעת. 5. לאחר ששקלתי טענות המבקשת והתובע ולאחר שלקחתי בחשבון את האיחור בהגשת הבקשה לאחר שמיעת ראיות בתיק, מצאתי, כי יש מקום להאריך את המועד להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור, מאחר ובסופו של יום המטרה היא להגיע לחקר האמת ולקבוע את מצבו הרפואי הנכון של התובע והאם נובע מהתאונה בה עסקינן אם לאו. בנסיבות המקרה שלפני, לאחר שעיינתי בחומר הרפואי שצירפה המבקשת מצאתי, כי יש מקום לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור ולמנות מומחה מטעם בית משפט לבדיקת התובע מהנימוקים שיפורטו בהמשך ועל כן אני אף נעתרת לבקשה להארכת מועד. 6. לגופו של עניין טוענת המבקשת, כי מספר וועדות במל"ל קבעו לתובע נכות לצמיתות בשיעור 0% וכי לא חלה החמרה במצבו לרבות וועדה מחודש אוגוסט 2008. רק הוועדה האחרונה שביעית במספר מיום 17.2.10 קבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור 10%. לשיטת המבקשת, די בכך שמרבית הוועדות והרופאים שבדקו את התובע ומצאו לנכון לקבוע, כי לא נותרה לו נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה כדי להצדיק להתיר לה להביא ראיות לסתור. 7. עוד טוענת המבקשת, כי התובע הגיש במסגרת הדיונים במל"ל חוות דעת רפואית מטעמו דבר שהקנה לו יתרון לא הוגן. המבקשת מציינת, כי התובע כרך בחוסר תום לב במסגרת חוות הדעת טענה לפגיעה גבית כתוצאה מהתאונה וזאת למרות שטענה זו משוללת כל יסוד וכל זאת על מנת להשפיע על הוועדה. המבקשת מציינת את התאונות הקודמות לתאונה בה עסקינן בהן לטענת התובע הוא נפגע בגבו. 8. המבקשת אף מפנה בבקשתה להתנהגות התובע בעת בדיקתו בפני הוועדות השונות, כפי שהוועדות עצמן מציינות בפרוטוקולים. 9. עוד טוענת המבקשת, כי בפני הוועדה הרפואית לא עמד כל החומר הרפואי או שהיא התעלמה מכך שהתובע אובחן כחולה מחלת "פודגרה" (גאוט). לטענת המבקשת, התובע אושפז בבית חולים בנהרייה ביום 13.7.2007 עקב כאבים ונפיחות בברך שמאל ללא סימני חבלה. בגיליון סיכום אשפוז נרשם, כי התובע סובל ממחלת גאוט ועל כן הוחל בטיפול בסטרואידים וטיפול אנטיביוטי שהביא לשיפור במצבו. לטענת המבקשת, מחלת גאוט הינה דלקת מפרקים כרונית הנובעת משיבוש מטבולי בגוף והיא גורמת לכאבים מפרקיים ולשינויים ניווניים ולקליטה מוגברת בבדיקות מיפוי עצם. המבקשת טוענת, כי מחלה זו יכולה להסביר את העובדה שכ- 6 וועדות רפואיות קבעו, כי לתובע לא נותרה כל נכות רפואית ורק הוועדה השביעית שככל הנראה בדקה את התובע בעת שהלה סבל מהתקף מחלה קבעה לו נכות לצמיתות. 10. התובע מתנגד לבקשה לגופה וטוען, כי דינה להדחות. התובע מתנגד לצירוף חוות דעת פרטית מטעם המבקשת לפיה הוא סובל לכאורה ממחלת "פודגרה" (גאוט) ולטענתו, חוות הדעת צורפה בחוסר תום לב. בנוסף מציין, כי המבקשת לא הצביעה על כל טעם מיוחד המתיר לה להביא ראיות לסתור. לטענתו, הוועדה כלל לא הסתמכה על חוות הדעת הפרטית שהגיש לה אלא על סמך בדיקה קלינית וממצאי בדיקת MRI מיום 24.6.09. בנוסף, העובדה שמספר וועדות קבעו, כי לא נותרה לו נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה ורק הוועדה האחרונה קבעה אחרת, אין בכך כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור. זאת ועוד, בפני הוועדה הרפואית עמד כל החומר הרפואי הנוגע לתובע והיא כלל לא הזכירה את מחלת ה"פודגרה" (גאוט) הנטענת והמוכחשת. 11. התובע מפנה להלכה לפיה רק במקרים חריגים וקיצונים יטה בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור. לטענתו, במקרה הנדון אין סיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשה. התובע טוען, כי לא התקיימו התנאים המהווים בסיס למתן רשות להביא ראיות לסתור. לטענתו, המבקשת לא הצביעה על טעם מפורש וקונקרטי אשר יש בו כדי להצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור. דיון ומסקנות 12. לאחר ששקלתי טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי כפי שאף צוין לעיל, כי דין הבקשה להבאת ראיות לסתור להתקבל לאחר ששוכנעתי, כי על מנת שאוכל להכריע בשאלת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה שעבר נשוא התיק שלפני, יש מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית משפט וזאת לאור השאלות העולות מהמסמכים הרפואיים שהוצגו שלא מצאתי להן כל מענה במסמכי המל"ל. 13. סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע, כי "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. אולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". 14. המטרה אשר עמדה בבסיס חקיקתו של הסעיף האמור היינה ייעול הדין וקיצורו. המחוקק ביקש לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות מקום בו קיימת קביעת נכות רפואית על פי דין. רשות להביא ראיות לסתור נכות אשר נקבעה על פי דין תינתן במקרים חריגים, כאשר בית המשפט שוכנע, כי מן הצדק לעשות כן, מטעמים מיוחדים שיירשמו. על הטוען לקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר להביא ראיות לסתור, מוטל הנטל להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות. מצאתי, כי עלה בידי המבקשת להרים את הנטל המוטל על כתפיה. 15. בחוק ובפסיקה לא נקבעה רשימה סגורה של מקרים בהם ייעתר בית המשפט לבקשה להביא ראיות לסתור. עם זאת, מהפסיקה עולה, כי באופן כללי קיימים שני סוגי טעמים עיקרים המצדיקים היעתרות לבקשה להביא ראיות לסתור: טעמים עובדתיים- כגון שינוי מהותי במצב התובע או גילוי נכות חדשה לאחר שנקבעה נכותו. וטעמים משפטיים- כאשר בית המשפט סבור, כי נפל פגם בהליך קביעת נכותו של התובע. 16. ההלכה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור רק במקרים חריגים בהם עולה חשש, כי נפלו בהליך קביעת הנכות פגמים וכי בהעדר הבאת ראיות לסתור ייפגעו עקרונות הצדק הטבעי. בבואו להכריע בשאלה האם ראוי להתיר לצד להביא ראיות לסתור דרגת נכות אשר נקבעה על פי הדין, על בית המשפט לאזן בין האינטרס של ייעול ההליך, חסכון בזמן שיפוטי והרמוניה בין ההכרעות באשר להיקף פגיעתו של התובע לבין הגנה על זכויות המתדיינים ומניעת עיוות דין. 17. אין חולק, כי שש וועדות שונות קבעו בעניינו של התובע, כי לא נותרה לו נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה הנדונה. בוועדה האחרונה מחודש פברואר 2010 נקבעה לתובע נכות בשיעור 10% וזאת לאחר שהוועדה התרשמה, כי חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע בהשוואה לוועדה קודמת. הוועדה מתארת, כי התובע מתהלך בצליעה בולטת על כף רגל שמאל ונשען על קב ואינו יכול לדרוך על הרגל ללא קב. בנוסף, מצאה הוועדה נפיחות ברגל שמאל בהשוואה לרגל ימין. עוד ציינה, כי התובע מתנגד לבדיקה עקב תלונות על כאבים. נעשתה לתובע בדיקת MRI מיום 24.6.09 שהדגימה שינויים דלקתיים קלים באיזור אחורי טלארי. כבר כעת אציין, כי ללא כל קשר לבקשת המבקשת, קיים פער גדול ביותר בין קביעת הועדה, כי נותרה לתובע נכות בשיעור 10% בשל החמרת מצב החל מיום 17.2.10 בלבד ללא הפעלת תקנה 15 מאחר והתובע יכול לשוב לעבודתו לבין טענות התובע, כי אינו עובד מאז התאונה בשנת 2003 בשל מצבו הרפואי. 18. בסעיף 18 לדו"ח הוועדה הרפואית שבו כאמור נקבעו לתובע אחוזי נכות, פורטו המסמכים שעמדו בפני הוועדה. כאמור, ביום 13.7.07 אושפז התובע בבית חולים גליל מערבי בנהריה בשל כאבים ונפיחות ברגל שמאל. אציין, כי מהמסמך עולה, כי התובע שולל חבלה אולם מזכיר את תאונת העבודה בה נחבל בכף רגל שמאל במסגרת מחלות רקע. במהלך האשפוז נלקחו מהתובע תרביות דם בחשד לתהליך זיהומי בברך והחל טיפול אנטיביוטי. בהמשך האשפוז הופיעו גם כאבים ונפיחות בכף רגל שמאל ובעיקר באזור הבוהן. לאור האמור הוחלט בבית החולים, כי מדובר במחלת גאוט והוחל בטיפול בהתאם שבעקבותיו מצבו הכללי של התובע השתפר, הכאבים פחתו ואין הגבלה בתנועות הברך והנפיחות במפרקים ירדה. התובע שוחרר עם המלצות להמשך מעקב לרבות ראומטולוגי ואורתופדי לרבות הפנייה לדיאטנית. המסמך האמור כלל אינו מצוין בין המסמכים שעמדו בפני הוועדה הרפואית במל"ל ומשכך לא התרשמתי, כי בפני הוועדה עמדה תמונה מלאה ונכונה באשר למצבו הרפואי של התובע. 19. לאור העובדה, כי הוועדה הרפואית במל"ל כלל לא התייחסה לנתונים אלו ולאור הפער הגדול בין תלונות התובע לבין ממצאי הוועדה הרפואית במל"ל ולאור הספק שנותר אצלי בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לתאונה שעבר לאור המפורט לעיל מצאתי, כי על מנת לקבל תמונה נכונה על מצבו הרפואי של התובע בין אם הנובע מהתאונה ובין אם אינו קשור אליה, יש מקום למינוי מומחה רפואי. ברי, כי אם התובע סובל ממחלת גאוט הגם אם בסופו של יום ייקבע, כי אף נותרה לו נכות בעקבות התאונה שלפני יש בכך כדי להשליך על סוגיות הקשורות בתיק שלנו כמו לדוגמא מה פוטנציאל ההשתכרות של התובע לאור מצבו הרפואי שאינו קשור לתאונה, מה היקף העזרה לה ידרש כתוצאה מהתאונה וללא כל קשר אליה וכיוב'. 20. התובע חולק על כך, כי סובל ממחלת "פודגרה" (גאוט). ברם, לאור האמור במסמכים הרפואיים מחודש יולי 2007 ולאור הפער העצום בין ממצאי הוועדה הרפואית במל"ל גם זו האחרונה לבין תלונות התובע במהלך השנים והתנהגותו לרבות במהלך עדותו לפני מצאתי, כי עסקינן בסוגיות אשר דרוש, כי מהבחינה הרפואית ייתן להן את הדעת מומחה מטעם בית המשפט. 21. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי, כי המקרה שלפניי נופל בגדר המקרים המיוחדים בהם מוצדק להתיר לצדדים להביא ראיות לסתור קביעת נכות על פי דין. סבורני, כי נכון יהיה, בנסיבות העניין, להתיר הבאת ראיות לסתור. בנסיבות אלו, אני נעתרת לבקשה. 22. לאור מהות השאלה שבמחלוקת סבורני, כי ראוי שהמומחה שימונה יהיה בעל הידע והניסיון בטיפול ואבחון של מחלת הגאוט "פודגרה" ראומטולוג או אורתופד. ניתנת לצדדים שהות של 20 ימים ממועד המצאת החלטה זו לנסות להגיע להסכמה באשר לזהות המומחה שימונה. בהיעדר הודעה עד לא יאוחר מיום 10.10.13 יבחר בית המשפט את זהות המומחה על פי שיקול דעתו והצדדים יהיו מנועים מלהעלות כל טענה בעניין. לעיוני ביום 13.10.13. בקשה להבאת ראיות לסתורראיות