1. בפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.3.2013 בו התקבל ערעור שהגישו המשיבים על פסק דין של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו ואילו ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין נדחה. המבקשים ציינו כי פסק הדין הומצא לידיהם ביום 13.3.2013, וביום 25.4.2013 - ארבעה ימים לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור על פסק הדין - הגישו בקשה להארכת מועד "להגשת ערעור" בה ציינו כי הוגשה על ידם בקשה להבהרת פסק הדין ועל כן "ולמען הזהירות" מבקשים הם ארכה עד לחלוף 45 ימים ממועד ההחלטה בבקשתם להבהרת פסק הדין. ביום 28.4.2013 הגישו המבקשים בקשה למתן רשות ערעור, אך בגדרה שבו ועתרו למתן ארכה להגשת ערעור "מלא ומקיף" עד לחלוף 45 ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשת ההבהרה שהגישו, ובהודעה נוספת מיום 2.5.2013 הודיעו כי ביום 28.4.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם להבהרת פסק הדין. 2. המשיבים מתנגדים לבקשה להארכת מועד בהדגישם כי המבקשים שגו בסוברם כי עומדת להם זכות ערעור על פסק הדין והיה עליהם להגיש בקשה למתן רשות ערעור בתוך 30 ימים, אך בפועל הוגשה הבקשה רק לאחר חלוף המועד להגשת ההליך. כן מדגישים המשיבים כי הבקשה להבהרת פסק הדין לא התייחסה לגוף פסק הדין אלא רק לעניין ההוצאות, ועל כן הבקשה שהוגשה לא הצדיקה, כשלעצמה, שלא להגיש את בקשת רשות הערעור במועד, ולבסוף הם טוענים כי סיכויי ההליך נמוכים. 3. לאחר שעיינתי בבקשה החלטתי ליתן למבקשים ארכה קצרה להגשת ההליך הערעורי, תוך חיובם בהוצאות המשיבים. ראשית, וכפי שציינו המשיבים, מן הבקשות שהוגשו עולה כי המבקשים סברו שנתונה להם זכות לערער על פסק דינו של בית משפט המחוזי (אם כי כאמור ביום 28.4.2013 הגישו "בקשת רשות ערעור" שאינה שלימה), אך בשים לב לכך שפסק הדין נשוא ההליך הכריע בערעורים שהגישו הצדדים על פסק דינו של בית משפט השלום, הרי שאם חפצו המבקשים להשיג עליו היה עליהם להגיש בקשה למתן רשות ערעור, וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאתו לידיהם. שנית, כמתואר הבקשה להארכת מועד הוגשה ארבעה ימים לאחר חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי כאמור, ובה עתרו לארכה נוספת נוכח בקשה להבהרת פסק הדין שהגישו. ואולם, ספק אם כלל קיימת אפשרות להגיש בקשה להבהרת פסק דין לבית המשפט בו ניתן, וככל שכוונתם של המבקשים היתה הגשת בקשה לתיקון פסק דין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הרי שרק מקום בו ניתנת החלטה המשנה מפסק הדין, יש למנות את הימים להגשת ההליך הערעורי למן מועד התיקון (ראו: בש"א 7655/01 ח.י. המנצח בע"מ נ' עו"ד גבאי, פסקאות- 3-4 (13.11.2001); ע"א 741/10 צים שירותי ספנות משולבים בע"מ נ' כהן, פסקה 5 (8.4.2010); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 136-140 (מהדורה שלישית, 2012)). חרף האמור לא מצאתי לחסום את דרכם של המבקשים לבית משפט זה בשל טעותם וסברתם כי בקשתם להבהרת פסק הדין הצדיקה מתן ארכה להגשת ההליך הערעורי, ובהקשר זה לקחתי בחשבון את העובדה שהבקשה הוגשה ארבעה ימים לאחר חלוף המועד - דהיינו המבקשים העמידו את המשיבים על אי סופיות פסק הדין באיחור קל יחסית, והמשיבים מצידם לא טענו כי בימים אשר חלפו למן המועד האחרון להגשת ההליך שינו מצבם לרעה. כמו כן, ומבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי ההליך לגופו, יש ליתן משקל לעובדה שבית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבים ושינה מקביעות בית משפט השלום, וגם מטעם זה דומני כי ראוי לאפשר למבקשים להעלות טענותיהם בבית משפט זה. אשר על כן ניתנת למבקשים ארכה קצרה להגשת בקשה למתן רשות ערעור כך שזו תוגש בתוך חמישה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהם. עם זאת קבלתה של בקשת רשות הערעור לרישום מותנה וכפוף לכך שהמבקשים יציגו אישור לפיו שילמו למשיבים הוצאות בסך של 3,500 ש"ח. בקשת הבהרה