קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים בצומת T - תביעת נזקי רכוש לרכב: בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעות - רכב פרטי מתוצרת פורד (להלן - "הפרטית"). רכב הנתבעים - משאית גרר (להלן - "המשאית"). מקום התרחשות התאונה: צומת T של הרחובות ההסתדרות ו-כ"ג בגבעתיים. שעת התרחשות התאונה: 10:00 (אור יום מלא וראות טובה). המחלוקת אין חולק כי התאונה התרחשה בתוך הצומת, כאשר הפרטית הגיעה אליו מרחוב ההסתדרות ופנתה ימינה לתוך רחוב כ"ג ואילו המשאית ביצעה תמרון בצומת והייתה עובר לנסיעה במגמה של נסיעה קדימה לעבר רכב כ"ג (במקביל למעשה לפרטית). אין גם חולק כי בתאונה התנגש אזור החלק הקדמי של דופן שמאל של הפרטית (מעל כנף קדמית-שמאלית) עם אזור דופן ימין של המשאית. המחלוקת היא בשאלה איזה משני הנהגים נהג בחוסר זהירות בנסיבות, בשים לב לתנאיי הדרך ולאופני הנסיעה במקום. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעות שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעות. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת 1. תמונות שחור לבן של נזקי הפרטית. תמונות בצבע של זירת התאונה. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי לקבוע כי נהג המשאית אשם בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהגת הפרטית יש אשם עצמי תורם משמעותי לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 50, כך שבסופו של יום יהיו התובעות זכאיות לפיצוי חלקי בשיעור של % 50 בלבד מהנזק הנתבע. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי כי לשני הנהגים אחריות משותפת, במידה שווה, לקרות התאונה. כל אחד מהשניים עצם את עיניו, למעשה, מלראות את הסכנה המוחשית שהשני יצר בנסיבות ובמקום, והתעלם ממנה בחוסר זהירות. נהג המשאית: הנהג ביצע תמרון מיוחד ומסוכן בתוך צומת לא גדול. שוכנעתי כי הנהג ראה את הפרטית עוד בטרם קרות התאונה, והוא אף צפה סכנה בזיקה לפרטית, ולכן צפצף לה, וחזר והדגיש בעדותו את הצפצוף הזה. אך דווקא צפצוף זה מעיד שהנהג חייב היה להישמר היטב בטרם השלמת הפרסה המיוחדת שביצע בצומת, וחייב היה להתחשב בפרטית המתקרבת לצומת והנכנסת לצומת. מעדות הנהג וממכלול הראיות והנסיבות עולה, כי למרות צפצוף נטען זה הפרטית כן נכנסה לצומת וכן החלה לנסוע בו, ולכן מחובתו של נהג המשאית היה להתחשב יותר בפרטית ולהימנע מהמשך נסיעה כדי לאפשר לפרטית להשלים נסיעתה. שוכנעתי ממכלול הראיות שהמשאית ביצעה תמרון מיוחד בצומת, שעליו מעיד הנהג שהיה זה מהלך של פניית פרסה, ואילו נהגת הפרטית מעידה שהיה זה להבנתה ניסיון של המשאית להיכנס לחניון בית פרטי במקום. כך או כך, ברור שהמשאית התעכבה בצומת וביצעה בו תמרון, וכנראה שתמרון זה כן כלל גם נסיעה לאחור, כפי עדות הנהגת ובניגוד לעדות הנהג, מאחר שסביר יותר שתמרון של משאית גדולה במקום לא כה גדול יכלול גם נסיעה לאחור, מה גם שעדות הנהגת בנושא זה הייתה מהימנה עליי. לפיכך, מחובת נהג המשאית היה לוודא היטב שכל שלב בתמרון ובנסיעה בתוך הצומת הוא בטוח ואפשרי ואינו יוצר סיכון עבור יתר משתמשי הצומת, הפרטית ביניהם. נהגת הפרטית: הנהגת בחרה להיכנס לצומת, למרות שבכניסה לצומת חייבת הייתה לתת זכות קדימה לנמצאים בצומת ולמרות שראתה את המשאית מתמרנת בצומת. שוכנעתי ממכלול הנסיבות והראיות, כי הנהגת הבחינה היטב במשאית בטרם כניסתה לצומת וחייבת הייתה להבין ולראות שהמשאית החלה גם בנסיעה קדימה, כחלק מאותו תמרון בו חזתה הנהגת, ולכן מחובת הנהגת היה להימנע מלהיכנס לצומת בטרם הצומת יתפנה מהמשאית שאכלסה אותו. ניכר כי הנהגת נטלה סיכון גדול ולא זהיר, עת בחרה להיכנס לצומת, למרות שראתה את המשאית ולמרות שחייב היה להיות ברור לה שהמשאית במקום מתמרנת באופן לא ברור, חריג ומסוכן. לחובת התובעות נזקף גם מחדל דיוני לא מבוטל, והוא אי-הבאה לעדות של עד ראייה ניטרלי. גילמתי מחדל זה במסקנותיי הכלליות הנ"ל. סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (בהפחת אשם תורם). על הנתבעים לשלם לתובעות את הסכומים הבאים: סך של 3,310 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת