המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן סעד זמני, האוסר על המערערים להמשיך בהליכים למימוש משכנתא במסגרת תיק הוצאה-לפועל על מקרקעין בחיפה ככל שהדבר נוגע לזכויותיה של המשיבה במקרקעין עד למתן פסק-דין בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המערערים. בית-המשפט המחוזי קיבל את הבקשה למתן סעד זמני, והורה על הפקדת התחייבות עצמית של מנהלי המשיבה ועל הפקדת עירבון בסך 50,000 ש"ח (להלן: ההחלטה הראשונה). המערערים לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ואילו המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בקשה לשינוי ההחלטה ולביטול הוראה שנכללה בה בדבר הפקדת הערובה בסך 50,000 ש"ח, כאמור. המערערים, שנתבקשו להגיב לבקשה, עתרו במסגרת תגובתם לשינוי ההחלטה הראשונה בשל שינוי נסיבות. שתי הבקשות נדחו על-ידי בית- המשפט המחוזי (להלן: ההחלטה השניה). גם אז לא הגישו המערערים בקשת רשות ערעור על החלטה זו. חלף זאת, פנו המערערים לבית-המשפט המחוזי בבקשה לתיקון ההחלטה הראשונה כך שצו המניעה הזמני שניתן בהחלטה הראשונה יהא מותנה בהפקדת ההתחייבות העצמית והעירבון שנקבעו ואשר טרם הופקדו. בית-המשפט המחוזי קבע, כי הצו אכן מותנה בהפקדת הערבויות, וכי המועד להפקדתן חלף זה מכבר, ואולם איפשר למשיבה למלא אחר התנאים בתוך שבוע ימים (להלן: ההחלטה השלישית). או אז הגישו המערערים לבית-משפט זה בקשה למתן רשות ערעור על שלוש ההחלטות, וכן בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה והשניה. שכן, לטענתם, יש לראות את ההחלטות השניה והשלישית כהחלטות שניתנו במסגרת ההחלטה הראשונה. לטענתם, המתינו למתן הכרעה בהחלטה השלישית ורק אז הגישו בקשה למתן רשות ערעור וזאת, כדי להימנע מכפל הליכים מיותר. בקשתם להארכת מועד נדחתה על-ידי רשם בית-המשפט העליון, אשר קבע, כי אין לראות בהחלטותיו השונות של בית-המשפט המחוזי כחטיבה אחת, וכי לפיכך אין בהליכים שבאו בעקבות ההחלטה הראשונה כדי לשנות לעניין מועד תקיפתה של החלטה זו. שכן, ההחלטה הראשונה הינה ההחלטה בה העניק בית-המשפט המחוזי סעד זמני למשיבה, ובהחלטה השניה - אשר דחתה את בקשות הצדדים - אין כל שינוי ביחס להחלטה הראשונה. כן נקבע, כי בקשתם של המערערים לתיקון ההחלטה הראשונה לא נתקבלה, וכי לפיכך אין בהחלטה השלישית כדי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור. אשר לטענה כי עשו כן כדי למנוע הליכים מיותרים, הרי שנקבע, כי אין בשאיפה זו כדי לפרוק את בעל-הדין הרואה עצמו נפגע מהחלטה מן החובה לנקוט בהליך במועד. מכאן הערעור שבפניי, בגידרו חזרו המערערים על טענותיהם. דין הערעור להידחות. לאחר שעיינתי בטענות המערערים, הגעתי לכלל דעה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו המפורטת והמנומקת של רשם בית-המשפט העליון, אשר דחה את בקשתם של המערערים להארכת מועד, ובדין דחה. המדובר בשלוש החלטות נפרדות. ההחלטה הראשונה היא ההחלטה המורה על מתן הסעד הזמני, ואין בהחלטות השניה והשלישית כדי לשנות את ההחלטה הראשונה, אשר המועד להגשת בקשת רשות הערעור בגינה עבר זה מכבר. משלא הצביעו המערערים על קיומה של עילה מוצדקת להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, לא היה מקום להיעתר לבקשתם. אשר-על-כן, הערעור נדחה. ערעור לעליוןרשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור