1. לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת הדס יהלום; על"ח 3207-03-11). בפסק הדין נדחה ערעור של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים על פי פקודת מס הכנסה (להלן - הוועדה) מיום 27.12.10, בעניין קביעת דרגת נכותו הרפואית של המנוח. 2. פסק הדין ניתן ביום 23.1.12 והומצא לבא כוח המבקש ביום 25.1.12, כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה יום 9.2.12. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 4.3.12. 3. בפסק הדין מושא הבקשה נכתב כי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בשלב זה יובהר כי נפלה טעות קולמוס בפסק הדין לעניין המועד להגשת בקשת רשות ערעור, שכן על פי הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים ולא בתוך 30 יום. 4. ביום 26.2.12 ניסה המבקש להגיש בקשת רשות ערעור, אולם הבקשה לא נתקבלה לרישום, עקב האיחור בהגשתה. 5. בבקשה להארכת מועד טען המבקש כי הסתמך על המועד שנקבע בפסק הדין, ולפיכך טעותו נבעה מטעות בית הדין האזורי. עוד טען המבקש כי מדובר בפסק דין שגוי, שיש לו השלכה על גורלו ועל כן דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין. 6. הבקשה להארכת מועד נשלחה לתגובת המדינה, אך זו לא הגיבה עד היום, למרות שהתבקשה לעשות ביום 5.3.12 ו- 22.3.12. הכרעה 7. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הסמכות לדון בערעורים על החלטות של וועדות לעררים מכוח פקודת מס הכנסה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה (בג"צ 7078/08 הסה נ. משרד האוצר אגף מס הכנסה, 24.8.2008). בית המשפט העליון קבע כי בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לעותר עומדת זכות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפני בית הדין האזורי לעבודה, אשר על פסק דינו יוכל העותר לערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה. 8. מסגרת הזמן להגשת בקשת רשות ערעור מעוגנת בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 ולפיה: בקשת רשות ערעור על החלטה של בית הדין האזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו. 9. מהאמור עולה כי היה על המבקש לפנות בבקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום מהיום שהומצא לו פסק הדין, קרי ביום 9.2.12. לפיכך, האיחור בהגשת הבקשה הוא בן 17 ימים. 10. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". 11. כפי שעולה מהבקשה, פסק הדין הומצא לבא כוח המבקש ביום 25.1.12. היום השלושים לאחר המצאת פסק הדין היה ביום 24.2.12 (שהיה יום שישי) ועל כן המועד האחרון להגשת הערעור הוא 26.2.12. המבקש ניסה להגיש את בקשת רשות הערעור ביום 26.2.12, דהיינו בתוך התקופה בת 30 ימים מיום שהומצא לו פסק הדין. כאמור, בפסק הדין נכתב בטעות כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין הוא שלושים יום מיום המצאת פסק הדין. טעות שכזו בפסק הדין מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, שכן סביר, שבעל דין יסתמך על האמור בפסק הדין לעניין המועד להגשת ערעור, אף אם הוא מיוצג ויכול היה לגלות את הטעות. 12. בנסיבות אלה, בהן טעותו של המבקש נגרמה עקב הרשום בפסק הדין, הבקשה לרשות ערעור הוגשה בתוך התקופה בת שלושים יום ממועד קבלת פסק הדין ובהיעדר תגובת המשיבה, יש לראות בטעותו של המבקש משום "טעם מיוחד" להארכת מועד. 13. לאור האמור, יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור.נעל המבקש לשלם אגרה בגין בקשת רשות ערעור, וזאת בתוך 15 יום מהמועד בו תומצא לו החלטה זו. בכפוף לתשלום האגרה בתוך המועד הנ"ל, המזכירות תרשום את בקשת רשות הערעור. רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור