1. בקשה לאיחוד הדיון בין ערעוריהם של יהודה ליאור (ע"מ 10-01-136717) וחברת ב.ל. לב חשמל הנדסה וביצוע בע"מ (להלן- המערערת) (ע"מ 13771-01-10) לבין ערעורו של בשיר נסראלדין (ע"מ 29319-01-10). הבקשה הוגשה על ידי בשיר נסראלדין. יהודה ליאור והמערערת מתנגדים לאיחוד ואילו פקיד השומה משאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. 2. מעיון בכתבי הטענות מתברר כי יהודה ליאור ובשיר נסראלדין היו בעלי מניות משותפים במסמכי החברה ובהם המערערת. במערערת החזיק כל אחד משניהם כ-50% מהמניות. כך גם בחברת ב.ל. חשמל (2003) בע"מ. כל אחד מהשניים החזיק גם בכ-25% ממניות חברת לירון טכנולוגיות ציוד ומיתוג בע"מ, וחברת גרנד אלקטריק בע"מ. בשנת 2006 נערך הסדר בין יהודה ליאור לנסראלדין לפירוק השיתוף בניהם והעברת הזכות במניות מאחד למשנהו. בעקבות הסכמה זו נותר יהודה ליאור בעל המניות היחיד במערערת וכן קיבל את מלוא המניות בחברת ב.ל. לב חשמל (2003) בע"מ. מנגד, הועברו מניותיו של יהודה ליאור בחברות לירון טכנולוגיות בע"מ וגרנד אלקטריק בע"מ לנסראלדין בשיר. פרט להעברת המניות נקבעו הוראות נוספות כמפורט בהסכם מיום 24/12/06. בין היתר הוסכם על העברת דירה, שהיתה רשומה על שם המערערת לנסראלדין וכן תשלום מזומן בסך של 820,000 ₪. 3. בעקבות ביצוע ההסכם התגלעו מחלוקות בין כל המערערים לפקיד השומה. פקיד השומה הוציא לנסראלדין שומות לשנים 2006-2004. לגבי השנים 2006-2004 נקבע כי יתרת החו"ז של בעלי המניות במערערת, כפי שנרשמה במאזני החברה היתה מוטעית ועל כן החליט פקיד השומה לראות ביתרות החו"ז כדיבידנד שנמשך על ידי הבעלים. לאור זאת חייב כל אחד מבעלי המניות בדיבידנד בסך של 159,844 ₪ לכל שנת מס. עוד קבע פקיד השומה כי לנסראלדין נוצר רווח הון במכירת המניות בסך של 2,060,900 ₪. 4. פקיד השומה הוציא שומת מס למערערת וליהודה ליאור. בשומה שהוצאה למערערת לשנים 2004-2006 (השנים בהם היה נסראלדין בעל מניות בה), קבע המשיב כי אין להכיר בהוצאות המימון שדרשה החברה מהטעם כי הוצאות אלו הוצאו לרכישת נכסים שאינם מניבים. התוצאה היתה כי בשומת 2004 נקבעה הכנסת החברה על סך של 219,641 ₪ (במקום 141,141 ₪ על פי ההצהרה). בשנת 2005 נקבע כי לחברה נגרם הפסד בסך של 148,742 ₪ (במקום הפסד מוצהר של 274,712 ₪), ובשנת 2006 נקבע כי לחברה הכנסה בסך של 1,135,546 ₪ (במקום הכנסה מוצהרת של 877,546 ₪). 5. פקיד השומה הוציא שומה גם ליהודה ליאור. בשומה נקבע כי ליהודה ליאור נוצר רווח הון ממכירת מניותיו בלירון טכנולוגיות ציוד ומיתוג בע"מ בסך של 1,959,880 ₪. כמו כן קבע פקיד השומה כי יש לייחס ליהודה ליאור הכנסות מדיבידנד במערערת בשנים 2006-2004, בדיוק כמו שחויב נסראלדין בשיר, דהיינו 158,844 ₪ בכל שנה. עוד נקבע כי העברת הזכויות בדירה שהיתה רשומה על שם המערערת לבשיר נסראלדין, בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים, היתה למעשה משיכת דיבידנד על ידי יהודה ליאור, כשווי הדירה, ועל כן הוספה לחובתו בשנת 2006 הכנסה מדיבידנד בסך של 65,000 ₪. עוד נקבע כי ליהודה ליאור היתה הכנסה מדיבידנד בשנת 2004 מכספים שמשך מחברת לירון טכנולוגיות מיתוג וציוד בע"מ, לשם רכישת המניות בחברת גרנד אלקטרון בע"מ בסך של 670,000 ₪. 6. נסראלדין טוען בבקשתו כי השומות שהוצאו לו, ליהודה ליאור ולמערערת קשורות זו בזו וכי בכולן מתעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות. השומות כולן נובעות מפעילות משותפת שלו ושל יהודה ליאור בהיותם בעלי מניות במערערת ומעסקת המכירה ביניהם. לפיכך סבור הוא כי על מנת לייעל את הדיון ולמנוע החלטות סותרות, יש לאחד את הדיונים בכל הערעורים. נסראלדין מדגיש כי יש לו גם עניין בשומת המערערת בשנים 2006-2004, שכן בשנים אלו היה בעל מניות בה ותוצאת ההליך לגבי המערערת עשויות להשפיע גם על חיוביו שלו. 7. יהודה ליאור מתנגד לבקשת האיחוד בעיקר מהטעם שיש בה משום פגיעה בזכותו לסודיות בנוגע לכל מידע שהגיע לפקיד השומה בדבר הכנסותיו (סעיף 231(א) לפקודת מס הכנסה. לדבריו, איחוד הדיון יפגע בזכותו לחיסיון ובפרטיותו. יהודה ליאור מדגיש כי כל נישום הינו אישיות משפטית נפרדת וראוי לכן שעניינו ידון בנפרד. עם זאת יהודה ליאור והמערערת אינם חולקים על כך כי קיימות שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות לכל הערעורים. 8. לאחר ששקלתי את כל הטענות הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על איחוד הדיון. מכוחה של תקנה 9(א) לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט-1978, יש להחיל גם בערעורי מס את תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המאפשרת את איחוד הדיון בעניינתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המאפשרת את איחוד הדיון בעניינים בהן קיימות שאלות משותפות. זהו בדיוק המקרה. 9. הטעמים העיקריים המצדיקים איחוד עניינים הינם ייעול הדיון, ומניעת הכרעת עובדות משפטיות סותרות. במקרה הנוכחי אין ספק כי השומות כולן נובעות מאותה מסכת עובדתית ומאותה עסקה שבין הצדדים. אין על כן כל ספק שישנן שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות בכל השומות. אם הדיון לא יאוחד עשויות להיות החלטות סותרות (ראה והשווה עמ"ה 1105/03 פקיד שומה דן נ' אילן סמואל (ניתן ביום 8/7/03)). אוסיף עוד כי עד כה כל קדמי המשפט נוהלו יחדיו ואף התבקשו בקשות לעיון בין המערערים השונים. יהודה ליאור ביקש צווים לעיון במסמכי לירון טכנולוגיות ונסראלדין ביקש עיון במסמכי המערעת. 10. איני סבור גם כי הפגיעה בסודיות או בפרטיות במקרה הנוכחי שקולה כנגד האינטרסים לאיחוד הדיון, שכן עולה כי השומות כולן עוסקות בעניינים המשותפים לשני המערערים ובפעולות שנעשו בתקופה שבה שני הצדדים היו בעלי מניות משותפות בחברה. הפגיעה בפרטיות הינה על כן מצומצמת ביותר. 11. על כן הנני מקבל את הבקשה ומורה על איחוד הדיון בכל שלושת התיקים. הוצאות בקשה זו יפסקו במסגרת ההכרעה בתיק העיקרי. איחוד דיוןדיוןהגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות