בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה ע"י כב' הרשם יוחנן גבאי ביום 12.11.12. ביום 21.3.13 נתקיים בפני דיון בבקשה אליו התייצבו המצהירים מטעם הצדדים וב"כ הצדדים. תחילה נחקרו בחקירה נגדית המצהירים מטעם המבקשת-ב"כ עו"ד מלכה והמבקשת עצמה ולאחריהם נחקר המצהיר מטעם המשיבות עו"ד עופר. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה והגיעה השעה ליתן החלטה בבקשה. התובענה הנוכחית שהגישו המשיבות בחודש ספטמבר 2012 ממקדת עצמה בתביעת מזונות שהגישה המבקשת כנגד בעלה אורי רביבי. בית המשפט התבקש ,בין היתר, להכריז בסעד הצהרתי על תביעת המזונות כפיקטיבית ועל תיק ההוצל"פ שפתחה המבקשת ככזה שיש להפסיק את הליכי הגבייה בו, להכריז על בטלות ההליכים שנוהלו בו, ולהורות על סגירתו. כן תבעו המשיבות מן המבקשת סך של 1 מיליון ₪ מטעמי אגרה בגין הנזקים שהסבה להן לשיטתן בפעולות להברחת הכספים של בעלה אורי וסעד של מתן חשבונות. המבקשת טוענת כי יש לבטל פסה"ד הן מחובת הצדק והן משיקול דעת של ביהמ"ש. באשר לביטול מחובת הצדק טוענת המבקשת בסיכומיה מס' טענות. טענה ראשונה, שלא מולאו הדרישות עפ"י תקנה 9(1) ותקנות 18 עד 20 בתקנות סד"א. הלכה פסוקה היא שעקרו הידיעה אינו מרפא פגם זה. עפ"י תקנה 9(1) צריכה התביעה להכיל את שם ביהמ"ש ששם התובענה מוגשת לו ומסירתה צריכה להיות עפ"י טופס 2,חתומה ע"י פקיד ביהמ"ש שהינה הזמנה לדין. טענה שנייה, בכתב התביעה טוענות המשיבות שאין להם ידיעה כמה המבקשת גבתה דמי מזונות. ניתן ליתן פס"ד על יסוד כתב התביעה בלבד. בתביעה לא נטען בשום צורה שהמבקשת קיבלה/גבתה 1 מיליון ועל כן היה על הרשם להעביר התביעה לשופט לשמיעת עדות. טענה שלישית, סעד של ביטול פס"ד רבני שנתן תוקף להסכם פשרה ולקביעת פיקטיביות של תביעת מזונות שנפתח בעקבות פסה"ד הרבני-הסמכות מסורה לבג"צ ואין סמכות לביהמ"ש בתל-אביב לבטל פס"ד של בימ"ש/בי"ד אחר. טענה רביעית, הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה הוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 7.11.11 פחות מ-30 יום מסיום פגרת הסוכות ובטרם חלף המועד להגשת כתב הגנה. טענה חמישית, כל הבקשות שהוגשו לתיק עד מתן פסה"ד היו במכוון תוך ציון עו"ד ציפי פיק,שייצגה כביכול את המבקשת ושימשה כבאת כוחה, וזאת למרות שב"כ המשיבות, עו"ד צוקרמן ציין במכתבו מיום 15.10.12 לפיו הוא שומע לראשונה כי עו"ד מלכה מייצג את המבקשת. רק יום למחרת פסה"ד ב-13.11.12 בבקשה מס' 20 ציין לראשונה ב"כ המשיבות את עו"ד מלכה כמייצג המבקשת, ויש בכך משום הטעייה או חוסר תום לב. באשר לסיכויי ההגנה, טוענת המבקשת בסיכומיה כי אילו פורטו בהרחבה בתצהירה התומך בבקשה, ומאחר ומבקשים לייחס לה סיוע לעבירה פלילית של הונאת נושים בפתיחה פיקטיבית של תביעת מזונות נגד בעלה, נדרשות עפ"י הפסיקה כמות ראיות רבות שיש ליתן בגינן יומה בביהמ"ש. ב"כ המשיבות בסיכומיו, טוען כי כלל הידיעה גובר על כלל ההמצאה כפי שהיה במקרה דנן. באשר לסמכות עניינית של ביהמ"ש נטען משהתביעה הועברה ע"י ביהמ"ש המחוזי לביהמ"ש השלום, חל הכלל לפיו "לא תעבירנו עוד" לפי הוראת סעיף 79 לחוק בתי משפט והערכאה אליה מועבר ההליך קונה סמכות עניינית לדון בו בכל מקרה, גם אם מלכתחילה לא היתה מוסמכת לדון בו. באשר לסוגיית הפגרה, הטענה מהווה הרחבת חזית אסורה וגם לגופה אינה נכונה. פסה"ד ניתן ביום 12.11.12 בחלוף 30 יום להגשת כתב הגנה והמועד הקובע הוא מועד מתן פסה"ד ולא מועד הגשת הבקשה. באשר לאירועים שאירעו לפני 15.10.12 כתב התביעה שהוגש לביהמ"ש המחוזי הומצא כדין ביום 3.10.12 הן למבקשת והן לב"כ עו"ד ציפי פיק. העובדה שבמהלך התקופה להגשת כתב הגנה הועבר ההליך לביהמ"ש השלום אינה מתחילה מחדש את מניין הימים להגשת כתב הגנה. הדבר אף היה ידוע לב"כ שמדובר באותו תיק מיפוי הכח והנספחים שצורפו במסגרת כתבי בי דין. כתב ההגנה לא הוגש במועד ואין שום חשיבות מי לא הגישו במועד-עו"ד ציפי פיק או עו"ד מלכה.גם אם מדובר בטעות מדובר בטעות בתום לב בציון זהות ב"כ המבקשת במסגרת הבקשות השונות ולא בחוסר תום לב. באשר לטענות וסיכויי הגנה הפנה ב"כ המשיבות לסתירות ברבות של המבקשת בעדותה בהליכים משפטיים כמו גם הפנייה להחלטות שיפוטיות שמפריכות עדות המבקשת וסיכויי הגנתה. לאור כל הנטען, טוען ב"כ המשיבות כי אין לבטל פסה"ד לא מחובת הצדק ולא משיקול דעת ביהמ"ש. המסגרת הנורמטיבית תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"), שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, קובעת כך: "ביטול החלטה על פי צד אחד ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם." לפי תקנה 214 לתקנות, הוראות תקנה 201 הנ"ל חלות גם במקרה של ביטול פס"ד שניתן בהיעדר בקשת רשות להתגונן, או בשל החלטה לדחות בקשת רשות להתגונן שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בשל אי התייצבות מצהיר. בקשה לביטול פס"ד חייבת להיתמך בתצהיר לגבי כל העובדות הנטענות בה, שאחרת תידחה הבקשה, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)). בהלכה הפסוקה נעשתה אבחנה בין שני סוגים עיקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו ומקרים שבהם פסה"ד בלתי פגום, כאשר הפגם המדובר מתבטא בדרך-כלל בכך שמסירת כתב הטענות שעל בסיסה ניתן פסה"ד בוצעה שלא כדין, אם כי הפגם עשוי להתבטא גם בדברים אחרים, למשל בכך שפסה"ד בהיעדר הגנה ניתן למרות שבמועד מתן פסה"ד היה קיים בתיק ביהמ"ש כתב הגנה, שהוגש באיחור (ראו: ע"א 12/86 עיזבון ריגלר נ' קזרו, פ"ד מב (3) 422 (1988)). לכל אחד משני סוגי המקרים הנ"ל נתייחד דין שונה, כמפורט להלן. ביטול מחובת הצדק: במקרים מן הסוג הראשון הנ"ל (מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו) ההלכה היא שביהמ"ש חייב לבטל את פסה"ד, אך ורק לאור הפגם שדבק בו וללא התייחסות לטענות בעל הדין שכנגדו ניתן פסה"ד ולסיכויי הצלחתן להתקבל וללא התייחסות לשאלה אם פסה"ד מוצדק לגופו של עניין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק" (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954); רע"א 5664/09 עו"ד הניג נ' פוריץ (פורסם באתרים משפטיים, 14.10.09)). ביטול על-פי שיקול דעת ביהמ"ש: במקרים מן הסוג השני הנ"ל (מקרים שבהם פסה"ד לא פגום בהליך נתינתו) ההלכה היא שביהמ"ש לא חייב לבטל את פסה"ד, אלא נתון בידיו שיקול דעת רחב אם לבטלו, כאשר שיקול הדעת צריך להתחשב בשתי השאלות הבאות: השאלה מהי סיבת מחדלו של בעל הדין להגיש את כתב הטענות במועד או להתייצב במועד (להלן - "שאלת סיבת המחדל"); והשאלה מהו הסיכוי שטענות בעל הדין שחדל לגופו של עניין יתקבלו, אם ייבוטל פסה"ד (להלן - "שאלת סיכויי ההצלחה"). עפ"י ההלכה הנוהגת, שאלת סיכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, וזאת מאחר, שבעוד שברגיל ניתן "למחול" לבעל הדין על מחדלו אם ניתן לפצות את בעל הדין שכנגד בפסיקת הוצאות על הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו בשל המחדל, הרי שאין צידוק ענייני לבטל פס"ד אם ברור מראש שגם אם ייבוטל פסה"ד צפוי להינתן לאחר-מכן פס"ד דומה לאור היעדר טענות ראויות לגופם של דברים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)). יחד עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 6.4.08)). מודגש, כי, בהתאם להלכה הפסוקה, יש לברר במסגרת בקשה לביטול פס"ד בהיעדר הגנה את שתי השאלות הנ"ל, בבחינת תנאים מצטברים לביטול פסה"ד, אולם די בקביעה שלא מתקיים אחד משני התנאים כדי לדחות את הבקשה ובמקרה כזה אין צורך בבחינת התקיימות התנאי השני (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 2.2.09); רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, 19.8.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם באתרים משפטיים, 4.10.09). כך, למשל, באותן הלכות (רע"א 2201/09 + 6379/09 + רע"א 4861/09) קובע בית המשפט העליון כי כאשר בחינת הדברים מלמדת שמחדלו של בעל הדין להתגונן נגוע בזלזול בהליכים המשפטיים הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית בקשתו לביטול פסה"ד ואין צורך לבחון כלל את שאלת סיכויי ההצלחה; וכך גם, למשל, בהלכה הנ"ל ב-רע"א 6379/09 קובע בית המשפט העליון כי בהיעדר כל הסבר למחדל אי-ההתגוננות במועד, אין להידרש לסיכויי ההגנה. בבירור שאלת סיבת המחדל יש להתחשב בשאלת המשנה הבאה: האם המחדל נובע מזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה, שאז הנטיה היא לדחות את הבקשה לביטול פס"ד (אלא אם הדבר יגרום ל"עיוות דין בולט"), או שמא נובע המחדל מ"צירוף נסיבות אומלל", מאי-הבנה או מהיסח דעת או אף מרשלנות מסוימת מצד בעל הדין או בא-כוחו, שאז הנטיה היא לקבוע שיש בסיבת מחדל מסוג זה כדי להביא לביטול הבקשה לביטול פס"ד, בתנאי כמובן שמתקיים גם התנאי השני בדבר סיכויי ההצלחה (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 2.2.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם באתרים משפטיים, 4.10.09). ואילו בבירור שאלת סיכויי ההצלחה המבחן הוא מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דוקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח ממש את הגנתו (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349 (1963); ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983)). יש לציין, כי, באופן כללי, הפעלת סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 201 לתקנות צריכה להיעשות תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ותוך חתירה לתוצאה מידתית, כך שעל בית המשפט לשאוף ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט תוך ריפוי מחדלים דיוניים בהטלת הוצאות (ראו: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה (5) 43 (2001); רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים, פ"ד נה (4) 198 (2001); רע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 16.1.05). יחד עם זאת, ההתחשבות הנ"ל בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין אינה בלתי מוגבלת, וכאשר בעל הדין מפגין זלזול בהחלטות ובהליכים הדיוניים, בית המשפט לא ייעתר לבקשה לביטול פסה"ד, כאשר בית המשפט מבהיר שהגשמת ערך חתירת המשפט לאמת ולצדק צריכה להיעשות על בסיסם של הכללים הפרוצידוראליים (ראו: ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 6.4.08); רע"א 7151/09 שלומוביץ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (פורסם באתרים משפטיים, 1.10.09)). דיון השאלה המרכזית שמונחת בפני כפי שאף באה לידי ביטוי במסגרת סיכומי הצדדים הינה האם יש לבטל פסה"ד שניתן בהעדר הגנה מחובת הצדק האם לאו. המבקשת טוענת במסגרת תצהירה התומך בהתנגדות כי פסה"ד ניתן שלא במועד,בחוסר תום לב מוחלט ותוך העלמת עובדות מהותיות ביותר. המבקשת טוענת כי ביום 3.10.12 מצאה בפתח דלת ביתה העתק מכתב התביעה על נספחיו ובקשה לצו מניעה זמני שהוגשו ע"י המשיבות לביהמ"ש המחוזי בת"א ביום 13.9.12 בלא ציון מס' תיק ביהמ"ש וכן מכתב נילווה של ב"כ המשיבות בדבר מסירת המסמכים הנ"ל באמצעות שליח. מלבד מסמכים אילו לא הומצא ולא נתקבל כל מסמך אחר, לא הזמנה לדין ולא כל החלטה שהיא. באותו היום נמסר במשרד ב"כ הקודמת של המבקשת, עו"ד ציפי פיק המסמכים שנמסרו למבקשת והעתק מהחלטת ביהמ"ש השלום בת"א במסגרת התיק דנן מיום 28.9.12 (כב' השופט אריאל צימרמן) שעניינה הגשת תגובה למתן צו מניעה זמני שהגישו המשיבות עד ליום 16.10.12. כל הבקשות הנוספות שהגישו המשיבות לביהמ"ש השלום כמו גם החלטות ביניים וכן החלטת ביהמ"ש המחוזי על העברת התביעה בעניינינו לביהמ"ש השלום מפאת גובה סכום התביעה לא נמסרו למבקשת ו/או לב"כ הקודם. המבקשת מבהירה הבהר היטב כי לא נמסר לה כל בקשה ו/או החלטה ו/או מסמך כלשהו הנותן הסבר "למעבר" שעשה התיק הנדון מביהמ"ש המחוזי לביהמ"ש השלום וזאת בניגוד להחלטות מפורשות שניתנו ע"י ביהמ"ש. התביעה כאמור כמו גם הבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשו לביהמ"ש המחוזי בת"א והועברו לביהמ"ש השלום בת"א עפ"י החלטת כב' השופט יונה אטדגי מיום 13.9.12. ביום 9.10.12 החליט ביהמ"ש השלום בת"א מפי כב' השופט צימרמן ולבקשת ב"כ המבקשת כי על המשיבות למסור לב"כ המבקשת לאלתר כל כתבי בי הדין והחלטות ביהמ"ש. ההחלטה לעיל הועברה לב"כ המשיבות ביום 10.10.12 וביום 15.10.12 ולאחר פניית ב"כ המבקשת, עו"ד מלכה, העביר ב"כ המשיבות מסמכים חלקיים-העתק החלטת כב' השופט צימרמן מיום 19.9.12 והעתק החלטת ביהמ"ש המחוזי על העברת התביעה לביהמ"ש השלום לו הסמכות העניינית. רק ממועד זה (15.10.12) ואילך יש למדוד את מניין 30 הימים שעל המבקשת להגיש כתב הגנה, קרי, עד ליום 14.11.12. אם החלטת ביהמ"ש המחוזי לא היתה נמסרת לב"כ המבקשת בדבר העברת התיק לביהמ"ש השלום, אזי היתה מחויבת המבקשת להגיש כתב ההגנה לביהמ"ש המחוזי מה שלא מתקבל על הדעת. פסה"ד ניתן ביום 12.11.12 ובטרם חלוף המועד להגשת כתב הגנה. אני סבור כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק הן על פי כלל ההמצאה והן על פי כלל הידיעה. באשר לכלל ההמצאה- המסמכים החלקיים (כתב תביעה, בקשה למתן צו מניעה זמני ומסמך נילווה של ב"כ המשיבות המעיד על מסירת המסמכים באמצעות שליח) נמסרו כאמור למבקשת ולב"כ הקודם עו"ד ציפי פיק (בנוסף גם החלטת ביהמ"ש השלום בת"א מיום 28.9.12 בדבר צו מניעה זמני) ביום 3.10.12. לא נמסר כל מסמך אחר כנטען ע"י המבקשת. עוד נטען על ידה כי לא נמסר בניגוד לתקנות סד"א כל הזמנה לדין בכלל והזמנה לדין המתייחסת לביהמ"ש השלום בפרט. אי מסירת הזמנה לדין יש בה כדי לפגום בהליך כולו. כתב ההזמנה לדין הוא חלק בלתי נפרד מכתב התביעה ,יש בו לפרש את ערכאת ביהמ"ש אליו יש להגיש את כתב ההגנה ואת פרק הזמן להגשת כתב הגנה. ההזמנה לדין אף מקבלת בעניינינו משנה תוקף וחשיבות לנוכח העברת התביעה בהחלטה שיפוטית מביהמ"ש המחוזי לביהמ"ש השלום מבלי ,כך נטען, שהדבר הובא לידיעת המבקשת או באת כוחה הקודמת. המבקשת לא נחקרה בדיון בפני בעניין טענותיה לגבי המסמכים שנמסרו לה ויותר חשוב לגבי המסמכים המהותיים שלא נמסרו לה לטענתה. אף עו"ד פיק לא זומנה ולא נחקרה בדיון, ועל כן, גירסתה של המבקשת לעניין אי ביצוע מסירה כדין לא הופרכה בדיון. מכאן עולה כי המסירה למבקשת ביום 3.10.12 לא בוצעה כדין ועל בסיס מסירה זו ניתן פסה"ד ע"י כב' הרשם יוחנן גבאי ביום 12.11.12. נשאלת השאלה האם יש להותיר את פסה"ד מכח כלל הידיעה. ב"כ המבקשת,עו"ד מלכה, טען הן בתצהיר והן במסגרת חקירתו הנגדית כי המסמכים הקושרים את התביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי עם התביעה שהועברה לביהמ"ש השלום נמסרו לו רק ביום 15.10.12 לאחר בקשה שהוגשה על ידו לביהמ"ש השלום ביום 9.10.12 במסגרת צו מניעה זמני ולאחר שניתנה החלטת ביהמ"ש השלום (השופט צימרמן) ופנייה לב"כ המשיבות. אני סבור כי עדותו של ב"כ המבקשת לא הופרכה ונותרה עקבית. רק ביום 15.10.12 מסר ב"כ המשיבות כי נודע לו על ייצוג המבקשת ע"י עו"ד מלכה ,ומסר החלטת ביהמ"ש המחוזי על העברת התביעה לביהמ"ש השלום כמו גם החלטת ביהמ"ש השלום בבקשה לצו מניעה זמני. במסמכים ,חלקיים אילו יש לציין, יש בהם כדי לקשור וליידע המבקשת באמצעות ב"כ כי התביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי מתנהלת כעת בביהמ"ש השלום. רק ממועד זה הוכח בפני שהמבקשת ו/או ב"כ ידעו על התביעה בביהמ"ש השלום שהועברה מביהמ"ש המחוזי בת"א. רק ממועד זה ואילך יש לספור את מניין 30 הימים להגשת כתב הגנה, ומאחר ופסה"ד ניתן ביום 12.11.12, בטרם חלוף המועד להגשת כתב הגנה יש לבטלו מחובת הצדק. אני סבור אף כי על ב"כ המשיבות במסגרת בקשתו למתן פס"ד בהעדר הגנה היה להודיע לביהמ"ש כי ב"כ המבקשת עו"ד מלכה הינו המייצג את המבקשת ולא עו"ד ציפי פיק, כפי שאף פנה אליו עו"ד מלכה במסגרת מכתב להמצאת מסמכים והחלטות ביהמ"ש לאחר בקשה שהוגשה על ידו לתיק ביהמ"ש ולאחר שניתנה החלטת כב' השופט צימרמן מיום 9.10.12. כל שציין ב"כ המשיבות במסגרת בקשתו למתן פס"ד בהעדר הגנה היה מסירת כתב התביעה לידי המבקשת ביום 3.10.12 ומסירת כתב התביעה לידי עו"ד פיק באותו היום. לא צויין כל התכתובת שבין עו"ד מלכה לב"כ המשיבות לאחר מועד זה במסגרת התיק דנן,כמו גם החלטות ביהמ"ש בבקשה/ות שהגיש עו"ד מלכה בתיק. אני סבור כי על ב"כ המשיבות היה לפרוש בפני ביהמ"ש את כל העובדות לטענתו בין אם ליתן פס"ד על פי כלל ההמצאה ביום 3.10.12 לידי המבקשת וב"כ הקודמת עו"ד ציפי פיק או על פי כלל הידיעה לאחר מכן לב"כ בתיק דנן עו"ד מלכה . ב"כ המשיבות בחר כאמור שלא לציין במסגרת בקשתו למתן פס"ד את השתלשלות העניינים עם ב"כ המבקשת עו"ד מלכה ולא ציין אף את שמו במסגרת הבקשה כמייצג את המבקשת אלא את עו"ד פיק, למרות שיום למחרת מתן פסה"ד דאג במסגרת בקשה אחרת (בקשה מס' 20) לציין שמו של עו"ד מלכה כמייצג את המבקשת. אני סבור כי אף הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה שנחתמה ע"י כב' הרשם גבאי ביום 12.11.12 הוגשה ונחתמה שלא כדין, שכן כותרת הפסיקתא שנחתמה כאמור הינה "בבית המשפט המחוזי בתל-אביב" ולא בית המשפט השלום. סיכום לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים במסגרת הבקשה והתגובה לה, התצהירים והנספחים, החלטות ופסק הדין של ביהמ"ש ופרוטוקול הדיון וסיכומי הצדדים- הגעתי לכלל מסקנה כ פסה"ד שניתן בהעדר הגנה הינו פגום ויש לבטלו מחובת הצדק הן על פי כלל ההמצאה, הן על פי כלל הידיעה, הן מפאת אי מסירת טופס הזמנה לדיון, הן מפאת אי ציון שם ביהמ"ש ששם הוגשה/הועברה התובענה והן מפאת כללי הצדק הטבעי וחובת תום הלב. למעלה מן הצורך, אני סבור כי יש לבטל את פסה"ד משיקול דעת ביהמ"ש על מנת שידון במחלוקות בין הצדדים הן בנוגע לתביעת המזונות "הפיקטיבית" של המבקשת והן לגבי הסכום שקיבלה/גבתה מבעלה במסגרת תביעה זו. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסה"ד שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקשת ביום 12.11.12 מחובת הצדק. המשיבות ישאו בהוצאות המבקשת בסך כולל של 1,500 ₪. המבקשת תגיש כתב הגנה לתיק בתוך 30 יום. כתב הגנהמסמכיםמזונות