1. החלטה זו ניתנת לאחר עיון בכתב התביעה , בבקשה מיום 30.4.12 , בתגובת התובעת מיום 8.5.12 ובתשובת הנתבעת לתגובת התובעת שהוגשה היום . 2. התובעת הגישה נגד הנתבעת ביום 29.3.12 תביעה ע"ס 15,000 ₪ בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמו לה לטענתה ע"י הנתבעת במספר אירועים בשנים 2008 ו 2009 , כמפורט בכתב התביעה . התובעת והנתבעת גרות בשכנות ברח' רענן בחיפה -התובעת בבית מס' 34 והנתבעת בבית מס' 16 . התובעת טוענת כי הנתבעת טופלת עליה אשמות שווא בכל הנוגע לאופן ההשגחה של התובעת על כלבת דוברמן גזעית שבבעלותה . לטענת התובעת הנתבעת ביימה תקריות , ביצעה מארבים והפיצה דברי בלע כנגד התובעת וכלבתה , הן באוזני השכנים והן באוזני הרשויות . 3. ביום 30.4.12 הגישה הנתבעת את הבקשה שלפני לחייב את הנתבעת בהפקדת ערובה בסך של לא פחות מ 20,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת וכן להאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד שתופקד הערובה בקופת בית המשפט . בהחלטת ביניים מיום 30.4.12 הוארך המועד להגשת כתב הגנה עד 30.6.12 . יוער כי בסמוך להגשת התביעה נקבע דיון בתביעה ליום 30.7.12 . 4. הנתבעת טוענת כי תביעה זו היא נדבך נוסף בסאגה אינסופית של הליכים משפטיים בין הצדדים . ראשית הסאגה ביום 13.1.08 כאשר הנתבעת ננשכה ע"י כלבתה של התובעת . בגין אירוע זה הגישה הנתבעת תביעת נזיקין נגד התובעת שהתקבלה בפסק דין של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופטת קראי-גירון ) מיום 24.2.11 ( ת"א 12105-04-09 ) . התובעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי באמצעות פרוייקט שכר מצווה של לשכת עורכי הדין . בקשת התובעת לפטור אותה מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות הנתבעת בערעור נדחתה והערעור נמחק לבקשת התובעת . התובעת לא השלימה עם סגירת תיק הערעור והגישה תלונה נגד רשמת בית המשפט המחוזי לנציב תלונות הציבור על שופטים . כמו כן , הוגשה בקשה כלשהי לתיק הערעור שנדחתה בהחלטת כב' רשמת בית המשפט המחוזי ביום 30.4.12 ( ההחלטה צורפה כנספח לתשובה לתגובה ) . המשך הסאגה בתביעה קודמת שהגישה התובעת נגד הנתבעת לבית משפט זה ( ת"ק 50485-10-10 ) . תביעה זו התמקדה באירוע מיום 13.1.08 , אם כי ציינה גם אירועים נוספים . תביעה זו נמחקה בהסכמת התובעת בדיון מיום 22.9.11 . התובעת הסכימה למחיקה זמנית של התביעה אך הודיעה כי בכוונתה לחדש את התביעה . כיוון שהדיון התקיים לפני גמר הליך הערעור בבית המשפט המחוזי , התביעה נמחקה ללא צו להוצאות . במקביל הגישה הנתבעת תלונות נגד התובעת לשירות הוטרינרי . בעקבות אחת התלונות נדרשה התובעת ביום 14.1.08 להביא את כלבתה לתחנת ההסגר ( נספח א' לתגובה ) . ביום 3.10.11 התובעת הגישה תלונה נגד הנתבעת למשטרת ישראל . המשטרה סגרה את תיק התלונה בנימוק "אין אשמה פלילית" . התובעת פנתה בענין זה לפרקליטות , אשר הודיעה ביום 1.5.12 כי פנייה זו הועברה לגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל . לפיכך טוענת הנתבעת כי התביעה בתיק זה היא תביעת סרק המצדיקה חיוב בהפקדת ערובה . 5. עוד נטען כי מצבה הכלכלי של התובעת ואי קיום פסק הדין בתביעת הנזיקין מצדיקים אף הם חיוב בהפקדת ערובה . הנתבעת מצרפת מסמכים מתיק ההוצל"פ מהם עולה התובעת חייבת לנתבעת 17,885 ₪ שלא ניתן לגבותם , שכן צורפו לתיק האיחוד של התובעת , במסגרתו היא משלמת 100 ₪ לחודש לארבעה נושים , להם היא חייבת סכום כולל של 116,234 ₪ . 6. התובעת מבקשת לדחות את הבקשה . לטענתה בקשה זו היא הפעם השלישית שהנתבעת מנצלת בציניות את היות התובעת מוגבלת באמצעים כדי לדרוש ערבון כספי ובכך לחסום הליך באמצעותו מנסה התובעת לקבל סעד ממערכת המשפט . התובעת טוענת כי טענות שהעלתה נגד הנתבעת לא התבררו לגופן ע"י השופטת בטענה שמדובר בפלילים ופנייה למשטרה נענתה כי לא מדובר בפלילים ועילה להגיש תביעה אזרחית . 7. תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976 ( להלן "תקנות השיפוט") קובעת כי לבית המשפט לתביעות קטנות יהיו הסמכויות הנתונות לבית משפט שלום בעניינים שבסדר דין או בנוהג , אולם רשאי בית המשפט שלא להשתמש בסמכות מסמכויות אלה אם נראה לו הדבר מועיל יותר להכרעה צודקת ומהירה . 8. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 ( להלן "התקנות ") מרשה לבית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו של נתבע , אם נראה לו הדבר . בית המשפט העליון קבע כי בהפעלת שיקול הדעת לפי תקנה 519 יש לאזן בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של הנתבע הנגרר להליך המשפטי , לבין הרצון שלא למנוע מתובע את זכות הגישה לערכאות רק בשל עוניו . בהתאם נקבע כי יש להגביל את השימוש בתקנה 519 למקרים בה נראה לבית המשפט כי קלושים סיכויי התובע להצליח בתביעתו . 9. יוער כי לא מצאתי בכתבי הטענות מטעם הנתבעת , אשר הוכנו בעזרת עורכי דין , כל מקרה קודם בו חייב בית המשפט לתביעות קטנות תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע לפי תקנה 519 . גם חיפוש שערכתי בעצמי באחד המאגרים המשפטיים לא העלה החלטות שכאלה . לכשעצמי אני סבור כי ספק רב האם יש מקום להפעיל את הכללים הרגילים החלים בנוגע לתקנה 519 על תביעות בבית המשפט לתביעות קטנות . לאור מהותו של בית המשפט לתביעות קטנות , לשמש כלי נוח , זול , יעיל ומהיר לבירור תביעות מסויימות , נראה כי רק במקרים יוצאי דופן יש מקום לחסום את זכות הגישה בעזרת חיוב בהפקדת ערובה . אני סבור כי המקרה דנן אינו אחד מאותם מקרים יוצאי דופן , כפי שאפרט להלן . 10. להבדיל מהתביעה הקודמת שהגישה התובעת לבית משפט זה ונמחקה "זמנית" בהסכמתה , בתביעה דנן לא נזכר האירוע מיום 13.1.08 כחלק מעילת התביעה . על כן , הקביעות החלוטות של כב' השופטת קראי-גירון בפסק הדין בתביעה הנזיקית אינן מונעות דיון באירועים האחרים המוזכרים בתביעה . העובדה כי מדובר ברצף של אירועים שיש ביניהם קשר ענייני , אינה שוללת את האפשרות כי בתביעה שלפני יעלה בידי התובעת להוכיח את טענותיה . 11. קיימות בתיק מספר אינדיקציות לכך שמצבה הכלכלי של התובעת קשה ולכן חיובה בהפקדת ערובה יסגור בפניה את שערי בית המשפט - אי הפקדת ערבון בבית המשפט המחוזי , צו התשלומים הנמוך בתיק האיחוד בהוצל"פ , מתן ייצוג ע"י פרוייקט שכר מצווה . גם לפי הפסיקה בנוגע לתקנה 519 מצב כלכלי קשה מהווה שיקול שלא לחייב את התובע בהפקדת ערובה שנראה מראש כי לא יוכל לעמוד בה . 12. על כן , אני דוחה את הבקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת . כיוון שמצאתי כי היתה עילה להגשת הבקשה , אין צו להוצאות . 13. הנתבעת תגיש כתב הגנה בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 30.6.12 . כתב הגנהמסמכיםתביעות קטנות