לפני בקשת הנתבעת שכנגד ( להלן: "המבקשת" ) למחיקת שתיים מהתובעים שכנגד ( להלן: "המשיבות" ) מכתב התביעה שכנגד בשל חלוף המועד להגשת כתב תביעה שכנגד. לטענת המבקשת, כתב התביעה שכנגד מטעם המשיבות הוגש ביום 9.12.13 כאשר כתב ההגנה מטעם המשיבות הוגש ביום 27.2.13 , בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות סדר הדין האזרחי שקובעת כי כתב התביעה שכנגד להיות מוגש "בתוך המועד שבו הוא נדרש להגיש את כתב הגנתו בתביעה המקורית", דהיינו תוך 30 מהיום שהומצא להם כתב התביעה, היה על המשיבות להגיש את כתב התביעה שכנגד יחד עם כתב ההגנה. לטענת המבקשת, משחלף המועד האחרון להגשת כתב תביעה שכנגד, איבדו המשיבות זכותן להגיש את כתב התביעה שכנגד, בחלוף שנתיים מיום הגשת כתב ההגנה. המשיבות בתגובתן עותרות לדחיית הבקשה וטוענים כי אין להורות על מחיקת העמותה והמרכז ללימוד קבלה מכתב התביעה שכנגד לאור נסיבותיו המיוחדות של התיק, נסיבות אשר בשלן לא חל איחור בהגשת התביעה שכנגד. לטענת המבקשים, בשל מתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד נתבעים 4-10, וביטולו ע"י ערכאת הערעור "אופסו", כהגדרתם, המועדים שבתיק, אין מניעה שהתביעה שכנגד תוגש מטעם כל הנתבעים שחפצים בכך. המשיבות טוענות, כי מכיוון שהוגשו כתבי הגנה מטעם הנתבעים בשני מועדים שונים, בגין אותה מסכת עובדתית ואותן סעדים, נפתח פתח להגיש תביעה שכנגד, בשם כל הנתבעים. לטענת המשיבות, לא חל איחור בהגשת כתב תביעה שכנגד, לא חלף המועד להגישו, לא קיים כל איסור סטטוטורי על הגשת התביעה שכנגד ואין לראות בצירוף מי מהם כתובע שכנגד משום איחור בהגשת כתב התביעה שכנגד. לטענתן, קבלת הבקשה , תיצור כפל הליכים, סרבול דיוני, הוצאות מיותרות, בזבוז זמן שיפוטי וסכנה מפני קבלת הכרעות סותרות, כאשר המשיבות תצטרכנה להגיש תביעה נפרדת בגין עילות התביעה שמפורטת בכתב התביעה שכנגד. לחילופין מבקשות המשיבות, כי בית המשפט יאריך בדיעבד את המועד להגשת כתב תביעה שכנגד לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה ולראות בהן "טעם מיוחד" לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובהתאם לפסיקה כהגדרתם, ובכל מקרה, לא מדובר באיחור משמעותי, בנסיבות העניין, בכלל, ובפרט כאשר ההליך בתחילתו ולא התקיימו הליכים מקדמיים וכן לאור קיומם של שיקולים מוסדיים כהגדרת המשיבים המחייבים לשיטת המשיבות בירור הטענות בהליך אחד. המבקשת בתשובתה, דוחה את טענת האיפוס מחדש שמעלות המשיבות, בעקבות פסק דינה של ערכאת הערעור. לטנתה, פסק דינה של כבוד השופטת צ'רניאק מתייחס רק לנתבעים הנוספים, נתבעים 4-10, ומתיר רק להם להגיש כתב הגנה ואיננו מתייחס לנתבעים 1-3 שכבר הגישו כתב הגנה ואיבדו את זכותם להגיש כתב תביעה שכנגד. המשיבות ויתרו על זכותן להגיש כתב תביעה שכנגד כאשר הגישו כתב הגנה ולא צרפו אליו כתב תביעה שכנגד. הגשת כתב התביעה שכנגד ע"י המשיבות מהווה לשיטת המבקשת, ניסיון חסר תום לב להכשיר את הפסול בהעדר הגשת כתב הגנה וניסיון לכפר על מחדליו של המרכז באי הגשת התביעה שכנגד במועד שנקבע בחוק. לטענת המבקשת, עצם הצטרפות המשיבות לתביעה שכנגד, מהווה כהגדרת המבקשת ניסיון למקצה שיפורים והרחבת חזית והעלאת טענות שהיו ידועות להם בזמן הגשת כתב ההגנה ובחרו לוותר על זכותן. המבקשת בתשובתה מבקשת לדחות את טענת המשיבות שמסתמכות על תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, 1984 וטוענים כי מהלאו ניתן להסיק את ההן, כאילו מכך שתקנה 53 לא אוסרת הגשת כתב תביעה שכנגד , אזי קיימת למשיבות זכות להגיש תביעה שכנגד יחד עם הנתבעים הנוספים. לשיטת המבקשת דין הטענה להידחות , לאור קיומה של הוראה ברורה שמחייבת הגשת כתב תביעה שכנגד יחד עם הגשת כתב הגנה. לטענת המשיבות, לפיה קבלת הבקשה דנן, תביא לסרבול ההליך ותגרום לכפל דיונים, מאחר שבמצב כזה, יגישו תביעה חדשה כנגד המב קשת בגין אותן עילות שהועלו בכתב התביעה שכנגד, הינה טענה חסרת תום לב , היות ותיצור מצב לפיו תקנה 54 שמחייבת הגשת כתב הגנה שכנגד יחד עם כתב ההגנה תרוקן מתוכן, ולכן דינה להידחות. לבקשת המשיבות למתן ארכה בדיעבד להגשת כתב תביעה שכנגד לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, טוענת המבקשת כי דין הבקשה להידחות שכן נדרשים טעמים מיוחדים לדחיית המועד שקבוע בחיקוק . לשיטת המבקשת, כאשר הבקשה למתן ארכה מוגשת בדיעבד, כשנה לאחר הגשת כתב ההגנה, מהווה, לשיטת המבקש, בקשה חסרת תום לב וניסיון להכשיר את הפסול. דיון: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה מצאתי, כי אין בטיעוני המשיבים בכדי לאיין את איחורם ( איחור של קרוב לשנה) בהגשת כתב תביעה שכנגד במועד בהתאם להוראת התקנות, ואין בהחלטת בית המשפט המחוזי בכדי "לאפס" כהגדרת המשיבים מועדים שנקבעו בחיקוק, בכלל, ובפרט כאשר המשיבים אינם צד להליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי. אומנם לבית המשפט שיקול דעת, במקרה זה, ואומנם ההלכה המנחה שנקבעה בע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 433 לפיו "הפרוצדורה איננה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה...", אולם במקרה נשוא הדיון, כאשר לא ניתן כל הסבר לאיחור שנמשך שנה בהגשת תביעה שכנגד, הסבר שיכול לאיין את טיעוני המבקשת, את אינטרס הציבור לסדר, לוודאות, יעילות ושמירה על זמנו של בית המשפט, אין בטיעון לפיו הליך שהמשיבות אינן צד לו "מאפס" כלשונן מועדים שנקבעו בתקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"א 3511/09 קמטק בע"מ ואח' נ אורבוטק בע"מ ואח' ( ביום 7.5.09 ). "ד"ר שלמה לוין המשנה לנשיא בית משפט זה בדימוס ומגדולי המומחים לפרוצדורה הלכה למעשה, מציין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית": מבוא ועקרונות יסוד( מה' 2 , 2008 ) כי ישנה מגמה של טשטוש גדול בין פרוצדורה למהות ( עמ' 21 ) המחבר מונה (עמ' 22-23 ) את אמות המידה להדרשות לענייני פרוצדורה, והן שיקולי סדר, וודאות, יעילות, חוקתיות ( לרבות שוויון),צדק ומניעת שרירות לב: אצטרף אליו לעניין אמות מידה אלה, ואתגרו של בית המשפט באיזון ביניהן. רבים נהגו לצטט, בבואם להשיג על החלטות פרוצדורליות, את דברי השופט ברנזון בע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ה כ(3) 477, 479, כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה...היא מסגרת רחבה וגמישה למדי...הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות": ואולם, כמו בכל -תחום משפטי- ואחר, השכל הישר יורה דרכו, אם נביא את הדברים לכלל קצה, תיפתח לרווחה הדלת "למקצה שיפורים" פרוצדורליים עד אין קץ. בצד האינטרסים של הצדדים, שאליהם נדרש השופט ברנזון. ישנו גם אינטרס הציבור בשמירה על זמנו של בית המשפט העמוס, על כן על בית המשפט לאזן, כאמור מעלה..." לאור האמור, אין להביא את הדברים לכלל קצה ואין לפתוח לרווחה את הדלת "למקצה שיפורים" עד אין קץ. עיון בתיק האלקטרוני מלמד כי המשיבות היו מיוצגות מתחילת ההליך, כן עולה מהתיק כי המשיבות הגישו בקשות 13 בקשות ותגובות במהלך ניהול התיק, לפני ואחרי מועד מתן פסק הדין שניתן כנגד הנתבעים האחרים בתיק, בעדר הגנה. ביום 19.3.12 הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון, ביום 19.3.12 הוגשה בקשת ארכה להגשת כתב הגנה. ביום 19.3.12 הוגשה בקשה למחיקת כתב התביעה מחוסר סמכות עניינית. ביום 23.4.12 הוגשה בקשה להבהרת החלטה. ביום 7.5.12 הוגשה בקשה נוספת להבהרה. ביום 10.5.12 הוגשה הודעה מטעם נתבעים 1-3 . ביום 26.6.12 הוגשה בקשה לביטול ישיבה. ביום 12.7.12 הוגשה בקשה לדחיית דיון. ביום 6.9.12 הוגשה תגובה לבקשת ארכה לתשלום אגרה. ביום 11.10.12 הוגשה בקשת דחייה למתן ארכה לתשלום אגרה. ביום 13.1.13 הוגשה בקשה למחיקת סעיפים מכתב התביעה. ביום 17.1.13הוגשה בקשה נוספת למחיקת סעיפים מכתב תביעה. ביום 8.7.13 הוגשה בקשה לדחיית דיון. ביום 3.10.13 בקשה להחלפת ייצוג. ביום 15.10.13 הוגשה בקשת דחייה. כאשר לאחר מתן פסק הדין בהעדר הגנה שניתן כנגד נתבעים אחרים בהתיק הוגשו ע"י המשיבות 5 בקשות שונות. קרי, מדובר בנתבעים מיוצגים ופעילים במהלך כל התקופה. לפיכך בשים לב להתנהלות המשיבות כפי שהיא מצטיירת לעיל וכן בשים לב לכך שהיו מיוצגות במהלך ההליך ע"י משרדי עורכי דין, שוכנעתי כי אין הצדקה להגשת כתב תביעה שכנגד באיחור רב כל כך ונראה שלכך כיוון בית המשפט ברע"א 3511/09 המפורט לעיל בדבריו. לפיכך הבקשה נדחית. המשיבות יישאו בהוצאות המבקש בסך 2,000 ₪. כתב תביעהמסמכיםתביעה שכנגד