1. ערעור על החלטתה מיום 26.2.03, של כב' הרשמת עפרון לפיה נדחתה בקשתם של המערערים לבטול פסקי הדין אשר ניתנו כנגדם בהעדר הגנה. בהחלטתי מיום 11.12.06 הוריתי למשיב להגיש עיקרי טיעון לא יאוחר מיום 4.1.07. בתאריך 28.12.06 הגיש ב"כ המשיב בקשה להארכת המועד להגשת עיקרי הטיעון עד ליום 14.1.07 ובקשתו נענתה. בתאריך 10.1.07 הגיש ב"כ המשיב בקשה נוספת להורות על קביעת סכום העירבון בהתאם לתקנה 428 ולהאריך את המועד להגשת עיקרי טיעון עד לאחר חלוף 20 יום מהמועד בו יפקידו המערערים את העירבון שיקבע. עוד מוסיף ב"כ המשיב וקובע בבקשתו כי לפי תקנה 427 המערערים חייבים לערוב להוצאות המשיב. בתאריך 16.1.07 הגיש ב"כ המערערים בקשה למתן פסק דין בערעור, בהעדר עיקרי טיעון מטעם המשיב מהנימוקים המפורטים בבקשה. מבדיקה שנערכה במזכירות ביהמ"ש עולה כי עד למועד מתן פסק דין זה לא הגיש המשיב עיקרי טיעון. הבקשה לקבוע את סכום העירבון אינה במקומה, אלא אם כן נועדה כדי לבקש להאריך את המועד להגשת עיקרי הטיעון שכן בערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט לא חל סימן ד' בפרק הערעור שעניינו ערובה להוצאות. 2. תקנה 446 (ד) קובעת כי בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד שנקבע דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון. בעניין זה קובעת תקנה 450 (2) כי אם לא יתייצב המשיב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי יתברר הערעור או יידחה למועד אחר, כפי שיחליט ביהמ"ש. איני רואה כל סיבה לדחות את הדיון למועד אחר, במובן של מתן אורכה להגשת עיקרי טיעון לאחר שכבר החלטתי כי הערעור יוכרע על בסיס טיעונים בכתב ולאחר שניתנה לב"כ המשיב אורכה כפי שביקש. 3. עיון בהחלטה נשוא הערעור מגלה כי הרשמת הנכבדה לא מצאה מקום וצורך להתייחס לטענות המערערים בקשר למחדלם שהביא לאי הגשת הבקשות למתן רשות להתגונן במועד, אלא דנה בסיכויי ההגנה לאור טענות ההגנה אשר הועלו בבקשה. משקבעה הרשמת הנכבדה בהחלטתה כי אין למערערים הגנה כנגד התביעות אין צורך לדון בנקודה הפחות חשובה והיא מדוע לא הוגשו הבקשות לרשות להגן במועד. רמת ההגנה אשר מבקש בטול פסק דין צריך להציג בבקשתו איננה כזו הנדרשת בהליך העיקרי על מנת שהגנתו תתקבל, ודי כי יציג טענות הגנה אפשריות שאם יתקבלו כולן או חלקן יהיה בהן משום הגנה להדיפת התביעה. בנוסף, יש להתחשב בזכותו של בעל דין לקבל את יומו בביהמ"ש ולאפשר לו להציג את טענותיו ולנסות להוכיחן, כנגד מתן פסק דין בשל מחדל דיוני, גם אם היה. זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כזכות חוקתית אשר תשלל רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. אינני סבור כי במסגרת בקשה לבטול פסק דין יש לדקדק בבדיקת טענות ההגנה כפי שנעשה הדבר בהחלטה נשוא הערעור, וגם אם יש למערערים טענות בעל פה כנגד הסכמי ההתקשרות אין בכך כדי לחסום את דרכם ולמנוע מהם מלהוכיח את טענותיהם. 4. לאחר עיון בהודעת הערעור ולאחר ששקלתי את הנימוקים המובאים לבטול ההחלטה, אל מול ההחלטה נשוא הערעור, ובהעדר עיקרי טיעון מטעמו של המשיב אני מקבל את הערעור ומורה על בטול ההחלטה נשוא הערעור. בעקבות קבלת הערעור מבוטל פסק הדין אשר ניתן ביום 25.11.01 כנגד המערער וכן מבוטל פסק הדין אשר ניתן ביום 23.12.01 כנגד המערערת. הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ לגבי כל אחד מהתיקים הנכללים בכתב הערעור, יהיו לפי התוצאה הסופית בכל אחד מהתיקים. המערערים יגישו תוך 30 יום בקשה בכתב למתן רשות להתגונן בכל אחד מהתיקים האמורים. התיק יועבר למנ"ת על מנת שייקבע מועד לדיון בפני המותב המטפל. עיקרי טיעוןמסמכיםערעור