החלטה 1. בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה שליד עיריית פתח תקווה מיום 25.3.19 אשר התקבלה אצל המבקשות ביום 4.4.19 (להלן: החלטת ועדת הערר). 2. בפני ועדת הערר הוגשו מספר עררים אשר אוחדו ונדונו במאוחד. בערר ים נדונו מספר סוגיות שהיו במחלוקת שעניינן: (1) מדידת שטחים שנעשתה על ידי מנהל הארנונה בעקבות החלטת הוועדה מיום 1.9.14- דהיינו, יישום החלטת הוועדה. בסוגיה זו נשאלה השאלה האם יש לפטור מארנונה שטחים נוספים, (2) האם יש לראות במשתכני בית האבות כמחזיקים ביחידות מגורים- הסוגיה שנותרה לדיון היא נושא רישום הדירות שבנכס על שם דייריהם, (3) שאלת סיווג הנכס, (4) פטור מארנונה בשטח המצוי בקומת הקרקע (5) שימוש במחסנים (6) סיווג שטחים בקומת קרקע בבניין 3 (7) סיווג מחסנים בקומת קרקע בבניין 5 והשטח בקומת הקרקע בבניין 7. 3. בהחלטתה, הוועדה דנה בכל סוגיה בנפרד ונימקה מסקנותיה. 4. על החלטה זו, אשר נתקבלה במשרדי המבקשות ביום 4.4.19 הגישו המבקשות ביום 16.5.19 בקשה להבהרת החלטה (להלן: הבקשה להבהרה) משום שלטענתן בהחלטה קיימות סתירות שלא ניתן ליישב. 5. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי הוגשה ביום 20.5.19, זאת טרם חלף המועד להגשת ערעור מנהלי, לפי תקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) , התשס"א- 2000. 6. לטענת המבקשות, יכול שלאחר שתינתן החלטת הוועדה בבקשה להבהרה שהגישה, יתייתר הצורך בהגשת ערעור מנהלי, על כן הן עתרו ליתן להן אורכה לפי אחד מהמועדים הבאים: מתן ארכה של 45 ימים מיום החלטת הועדה בבקשה להבהרה. מתן ארכה של 14 ימים נוספים מתום המועד החוקי להגשת ערעור מנהלי (27.5.19) או מיום מתן החלטה בבקשה זו. 7. המבקשות לא נימקו בקשתן. עם זאת בתשובה שהוגשה מטעמן הסבירו כי בקשת ההבהרה שהוגשה נוגעת לסוגיה מרכזית שנותרה במחלוקת לשיטתן, בה קיימת סתירה מהותית ונראה היה לה נכון בנסיבות העניין למצות תחילה את ההליכים מול וועדת הערר בטרם פניה לערכאות שיפוטיות. 8. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו אין בפניה לבקשת הבהרה כדי להאריך מועדים הקבועים בחוק. לגופו של עניין טוען שהבקשה למתן הבהרה נדחתה על ידי ועדת הערר כבר ביום 22.5.19 . דיון 9. לאחר עיון בבקשה ותגובות אין בדעתי להיעתר לבקשה. 10. הסמכות להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי קבועה בתקנה 38 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) , תשס"א- 2000, וזוהי לשונה: בלי לגרוע מהוראות תקנות 3 ו-4, רשאי בית המשפט או הרשם לשנות כל מועד שנקבע לעשיית דבר שבסדר דין; ואולם מועד להגשת ערעור מנהלי, ערעור לבית המשפט העליון או בקשת רשות לערער לא יוארך אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. 11. כאשר מובאת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי , יש להתייחס לשאלה - האם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים היענות לבקשה . 12. לפי הפסיקה, בית משפט נדרש לבחון בין היתר, האם היה טעם מיוחד לאי הגשת הערעור במועד, והאם הארכה עלולה לפגוע בציפייתו של בעל הדין שכנגד לכך שלא יוטרד בערעור מצד מבקש הארכה (בש"מ 3108/03 קבוצת ברן בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ 1, 2 (1.5.03)). 13. כחלק משאלת ציפייתו והסתמכותו של המשיב יש לבחון האם המבקש יידע את המשיב בדבר כוונתו לערער על פסק הדין טרם חלף המועד להגשת הערעור. 14. בענייננו, בקשת הארכה הוגשה טרם חלף המועד להגשת ערעור ומכאן שהמשיב מודע לאפשרות שההליך ימשיך להתברר ומכאן שלא חלה פגיעה בציפייתו. אולם, שיקול נוסף בבחינת קיומם של "טעמים מיוחדים" שיש להביא בחשבון הוא בחינת סיכויי הערעור להתקבל. 15. המבקשות לא נימקו מהם סיכויי הערעור, מהן הסתירות שכביכול נפלו בהחלטת וועדת הערר, על מה בדעתן לערער. מנגד, עיון בהחלטת ועדת ערר מעלה כי ההחלטה מנומק ת ונדונו במסגרת ה מלוא טענות הצדדים . וועדת הערר דחתה את בקשת ההבהרה לאחר שעיינה בטענות המבקשות ובטענות המשיב וקבעה כי ההחלטה בהירה ואין צורך בהבהרתה. יוער כי המבקשות צירפו את בקשת ההבהרה ממנה עולה כי הן טוענות לסתירה אחת שכביכול נפלה בהחלטת ועדת ערר, אולם, ועדת הערר דנה בבקשת ההבהרה ודחתה אותה. כך, לא מובן מתוך בקשת הארכה מה הם נימוקי הערעור. כמו כן, המבקשות לא נימקו מדוע השתהו כל כך בהגשת בקשת ההבהרה, אשר הוגשה יותר מחודש לאחר שקיבלו לידן את החלטת ועדת ערר. 16. בענייננו, ניתן להשוות בין בקשה לעיון חוזר אשר מוגשת לעיתים לאחר קבלת פסק דין לבין הבקשה שהוגשה לוועדת הערר למתן הבהרות. בפסיקה נקבע כי אחד הנימוקים שעשוי לעלות כדי "טעם מיוחד" הוא קיומו של הליך תלוי ועומד שעשוי לייתר את הצורך בהגשת הליך ערעורי או להשפיע על תוכנו או על דרך בירורו. בהקשר זה נקבע שיש לבחון בין היתר את טיבו של ההליך התלוי ועומד, את האופן שבו יתברר ואת עוצמת הזיקה שבינו לבין ההליך הערעורי שעל הפרק. כמו כן יש חשיבות לסיכוייו הלכאוריים של ההליך. עוד נקבע, שכאשר ההליך התלוי ועומד הוא "בקשה לעיון חוזר", לא בנקל ניתן לגזור מקיומו "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך השגה על ההחלטה המקורית. זאת בעיקר לאור הנטל הכבד הרובץ על בעל דין המבקש עיון חוזר בהחלטה שיפוטית. במיוחד יש לבחון אם על פני הדברים מתקיימים התנאים (המצומצמים) לעיון חוזר, ובעיקר הצגתן של נסיבות חדשות המשנות באורח מהותי את התמונה. ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין (ראו: רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן). 17. על רקע זה, לא שוכנעתי בענייננו שראוי להאריך את המועד להגשת ערעור עד לאחר מתן ההחלטה בבקשה למתן הבהרה. כאמור, המבקשות לא נימקו מהם סיכויי הליך הערעור בענייננו. 18. מכל מקום יש להעיר שביחס לקביעות עובדתיות של ועדת הערר, לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. (ראו לעניין זה ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב(2), 582). הלכה זו אומצה על ידי בית המשפט אף כאשר זהות הערכאה הראשונה הינה וועדת ערר לעניין ארנונה (ראו לעניין זה עמ"נ (ת"א) 274/05 מנהל הארנונה נ' קו אופ, (8.7.07)). 19. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. 20. בנסיבות העניין ובשים לב לכך שהבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת ערעור, לא מצאתי לחייב את המבקשות בהוצאות.ארנונההארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעורערעור מנהליעררועדת ערר