1. ביום 2.6.05 הגישו המבקשים בקשה דחופה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת ש. ולך מיום 19.5.05 בבקשה למתן הוראות מטעם המשיבה, בבש"א 4998/04 (להלן: "הרשמת"; "ההחלטה"). טוענים המבקשים כי המשיב הגיש ביום 5.4.05 בקשה למתן הוראות וההחלטה הנעתרת לה, התקבלה במשרד בא כוחם ביום 20.5.05 . משהמבקש 2, מנהלה של המבקשת 1, שהה בחו"ל, ביום 1.6.05, מיד עם שובו לישראל לצורך ישיבת גישור שנקבעה - נודע לו לראשונה על קבלת ההחלטה. בנוסף, נודע לב"כ המבקשים "בימים האחרונים" (ולאחר שחלף המועד להגשת ערעור על ההחלטה) על החלטה שניתנה ביום 15.5.05 ע"י כבוד השופט א. איטח בעניין דומה ביותר (עב (ת"א) 9867/04 א.ח. יצור ושווק אופנה בע"מ נ' לוי שמעון), פס"ד התומך חד משמעית בעמדת המבקשים (להלן: "החלטת לוי"). בשל צירוף נסיבות זה ועל מנת לא לפגוע בזכותם המהותית, יש להורות על הארכת מועד לצורך הכנת והגשת כתב ערעור, במסגרתו יוכלו להתבסס על החלטת לוי. הצדדים מנהלים הליך גישור מחוץ לביה"ד. "מטעם זה נדחה עיון בבקשה דומה שהגישו המבקשים לגילוי מסמכים ספציפיים ביום 29.12.04". לא יגרם נזק של ממש למי מהצדדים בגין ההארכה הקצרה המבוקשת. לבקשה צורף תצהירו של המבקש המציין כי ביום 1.6.05, עת שב מחו"ל במיוחד לצורך ישיבת גישור, נודע לו לראשונה על קבלת ההחלטה. ביום 7.6.05 הגיש המשיב תגובתו לבקשה, עתר לדחייתה תוך חיוב המבקשים בהוצאות הולמות. מדובר בנדבך נוסף בגישתם הקנטרנית של המבקשים למשוך עד אין קץ את הליכי בית המשפט. ההחלטה היא פרוצדורלית וניתנה בהתאם להלכה הנוהגת. לו חפצו יכלו המבקשים לערער במועד. החלטת לוי מתייחסת לחריג לכלל של עיון במסמכים, אין היא הלכה חדשה ומתייחסת היא לנסיבות שונות, כשבענייננו, מדובר בעיון במסמכים לגביהם לא נדרש חסיון. ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות פרוצדורליות של הערכאה דלמטה, מה גם שהחלטת לוי ניתן עוד לפני ההחלטה. משמדובר בהלכה שאין בה חידוש, שנסיבותיה שונות, המצאותו הנטענת של המבקש בחו"ל אינה מעלה ואינה מורידה, כשניתן ליצור קשר גם לחו"ל (טלפון, פקס, אינטרנט). הטענה הסתמית בדבר המצאותו בחו"ל אינה נסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של בעל הדין ואינה מצדיקה הארכת מועד. עמדת המבקש המתנגדת לחשוף "החומר המוקלט" הייתה ידועה לבאי כוחו, כאמור בתשובתם המפורטת לבקשה. הטענה ביחס להליכי גישור אינה ראויה ואין בה להכשיר הליכי סרק חסרי תקומה. אף ל? מדובר בהלכה חדשה - אין בכך להאריך המועד (דב"ע נה/234-9 מרדכי ובר נ' מב"ל). 3. ביום 8.6.05 ועפ"י החלטה מיום 7.6.05, העבירו המבקשים לתיק ביה"ד עותק ההחלטה ועותק החלטת לוי. בין לבין ובטרם ניתנה החלטתנו בבקשה - הגישו המבקשים ביום 15.6.05 ערעור על ההחלטה, בטענה כי בנסיבות העניין יש לאפשר להם לדחות חשיפתו של חומר מוקלט שבידם, עד למועד הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב (עב 5921/05). במאמר מוסגר, משהערעור נקבע למותב זה, נדון בו אם וככל שתעתר בקשה זו. 3. ולהכרעתנו - א. בקשה למתן הוראות הוגשה ע"י המשיב דנא ביום 5.4.05, במסגרת תביעה שהגיש ביום 19.2.04 כנגד המבקשים דנא; המבקשים שבפנינו הגישו כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד ביום 4.4.04. במסגרת זו ניתן (1.11.04) צו גילוי ועיון מסמכים (בתצהיר). כעולה מ"בקשה למתן הוראות" (4998/05) הודיעו המבקשים (במכתב) כי ברשותם מסמכים שונים, כולל מסמכים שחל עליהם חסיון עו"ד- לקוח או חסיון Attorney work product (ס' 2.15 למכתב ב"כ המבקשים מיום 1.12.04). ביום 27.12.04, "במסגרת ההכנות לקראת הדיון", הודיע ב"כ המבקשים כי "איתרו מרשיי את מסמכים נוספים וביניהם חומר מוקלט" (1.8 למכתב) זהו הבסיס לבקשה למתן הוראות (זה ומסמכים נוספים), ולאחר שנתקבלה תשובת המבקשים ותשובת המבקש לזו - ניתנה ההחלטה, בהאי לישנא: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה אני נעתרת לבקשה כמבוקש. הגילוי והעיון יתבצע ע"י המשיבים בתוך 30 יום." ב. כמקובל הועברה ההחלטה לב"כ המבקשים, כטענתם, ביום 20.5.05. לא נבין איפוא מה לנו העדרו של המבקש, שהינו גם מנהל של המבקשת - מהארץ. האמנם, בעניין משפטי-פרוצדורלי (ולו מהותי-משפטי) נדרש המייצג ללקוח?! חזקה על המבקשים וב"כ, כי ידעו עוד מחודש דצמבר 2004 מהי עמדתם של אלה ואלה ביחס לחומר המוקלט, ודי בהפנייתנו לעיל לשני הסעיפים בשני המכתבים. משבחרו המבקשים שלא לחסות את הקלטתיהם - ודאי ידעו כי מבקשים הם להשתמש בחומר המוקלט והיו ערים למשמעות העניין. יתר על כן, מטרת המצאותו של המבקש בחו"ל - אינה ממין העניין. המבקשים בבקשתם נמנעים מציין מה מנע (אם בכלל) הקשר בינם לב"כ. בפועל - אין בבקשה ולו רמז לטענת "טעם מיוחד" (בהקשר זה) שיצדיק הארכת המועד להגשת ערעור. אין בפנינו, ול? הסבר קלוש, לעיתוי המצאותו בחו"ל של המבקש, להתייחסותו ולעמדתו לבקשה עצמה, בעת שנדונה, היכן שהה, האמנם לא ניתן היה ליצור עמו קשר ולהביא גם לידיעתו ההחלטה?! ונתמה - האמנם (וכך לא נטען) רק המבקש הוא שיודע אל נכון כי לטעמם של המבקשים, ההחלטה שגויה? ביה"ד אכן נוהג באופן סלחני, בפרשו המונח "טעם מיוחד", בשים לב לאופיו וליעודו של ביה"ד. דא עקא, הלכה היא מלפנינו כי נוהגנו זה אינו בא לאפשר פריצת הדלת וההלכה, בהעדר הנמקה ראויה, בהעדר טענה לנסיבות שאינן בשליטת הצד (ודי אם נזכיר דב"ע נג/95-9 גת נ' הבנק הבינלאומי). הנה כי כן בהנמקה זו של העדר המבקש מהארץ - אין דבר. ג. מעניין לציין כי המבקשים העֵרים בוודאי להלכה לפיה סיכויי הערעור הם נמוק רלוונטי - לא מצאו לצרף לבקשתם עותק מנוסח הערעור שבדעתם להגיש, הגם שסיכויי הערעור לכשעצמם אינם "טעם מיוחד" להעתר לבקשה להארכת מועד (דב"ע נד/96-9 קופטאן נ' מלון אייל). במיוחד מעניין הדבר, משהמבקשים ראו לעשות כן, ולהגיש ערעור (עב' 5912/05), שבוע לאחר שהגישו לפי החלטת ביה"ד את ההחלטה ואת החלטת לוי ושבועיים כמעט, לאחר הגשת הבקשה. אין חולק איפוא כי לא אצה להם דרכם. ג. ולהחלטת לוי - גם בעניין זה "עמומה" עד מאוד הבקשה. אין לדעת מתי נודעה לב"כ המבקשים החלטת לוי (שקדמה להחלטה דנא) ומדוע יש בכך, כדי טעם מיוחד להארכת מועד (נעיר כי להנמקה זו אין כל ביסוס בתצהיר). בכל הענווה, בבקשה למתן הוראות, הפנו הצדדים להלכות התומכות בעמדותיהם. משמע, בהחלטת לוי לא נמצא למבקשים עניין חדש, שאינו ידוע. עוד ראוי להזכיר כי בדין מפנה המשיב לכך כי (הגם) הלכה חדשה אין בה כדי הארכת מועד, שאחרת לעולם לא תתכן סופיות הדיון. רואים אנו רק להוסיף ולציין כי בהחלטת לוי ראה כבוד השופט א. איטח, בנסיבות ההליך שבפניו, לפעול עפ"י החריג לכלל (המחייב הליך פתוח ללא שליפת שפנים מהכובע) (הלכת סויסה, רע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת היישוב). ה. לא ראינו להכביר בכך, אך בהקשר זה לא נדע נחיצותה של הטענה בעניין הליכי גישור. ו. לאור כל האמור - נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ בתוך 30 יום. גישורהמועד להגשת ערעוריםיישוב סכסוכיםערעור