לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) בע"א 26317-05-11 מיום 16.5.2011 בו נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (השופט ש' מנהיים) מיום 13.3.2011 בה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא. רקע והליכים קודמים 1. המבקשת 2 והמשיבה 2 הינן אחיות. המבקשים והמשיבים הינם בעלים רשומים בחלקים שווים של חלקת קרקע ברעננה (להלן: החלקה), אותה קיבלו המבקשת 2 והמשיבה 2 במתנה מהוריהן במועדים שונים. על החלק הקדמי של החלקה בנוי בית על שטח קרקע של 420 מ"ר המוחזק על ידי המשיבים ועל חלקה האחורי בנוי בית על שטח קרקע של 610 מ"ר המוחזק על ידי המבקשים. הגם שהצדדים רשומים כבעלי החלקה בחלקים שווים ביניהם, בפועל יש הפרש של 190 מ"ר בין שטח הקרקע של הבית המוחזק על ידי המבקשים לבין שטח הקרקע המוחזק על ידי המשיבים. המשיבים הגישו תביעה נגד המבקשים לבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (תמ"ש 24600/07), במטרה לאזן את חלקם בחלקה על ידי הוספת שטח קרקע של כ-100 מ"ר לחזקתם בשטח האחורי של החלקה, אשר מוחזק בפועל על ידי המבקשים. 2. ביום 27.3.2008 מינה בית המשפט לענייני משפחה את השמאית יעל מירוז אדיבי (להלן: אדיבי) כמומחית מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעת באשר לערך החלקה וערך המגרשים עליהם בנויים שני הבתים, כאשר זכויות הבנייה לכל אחד מהצדדים הינן 50%. לפי חוות הדעת השמאית מיום 7.7.2008 שערכה אדיבי, שווי מגרש בית המשיבים הוערך בסך 2,030,000 ש"ח ושווי מגרש בית המבקשים הוערך בסך 2,270,000 ש"ח. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 2.2.2010 נדונה הצעה לפשרה בין הצדדים לפיה כל צד ימשיך להחזיק בחלקה בחלקים אותם הוא מחזיק בפועל וישולמו תשלומי איזון בהתאם לחוות דעת השמאית שערכה אדיבי. בא כוח המשיבים טען כי מיום עריכת חוות הדעת השמאית על ידי אדיבי חלפה תקופה של כמעט שנתיים וחלו שינויים במחירי הנדל"ן ועל כן יש לעדכן את השומה. הואיל והשמאית אדיבי כבר לא התגוררה בארץ באותה תקופה, הוסכם למנות שמאי אחר לבצע את הערכת שווי המגרשים. נוכח זאת, במועד דיון ההוכחות האמור ניתן פסק דין המאשר את הסכמות הצדדים ובהתאם לכך מינה בית המשפט לענייני משפחה את השמאי גיל סגל (להלן: סגל) למתן חוות דעת באשר לערך המגרשים של הצדדים. בפסק הדין נקבע כי לצורך חוות דעתו יעירך סגל אך ורק את ערך המקרקעין כמגרש ללא הבנוי עליו ובהתחשב בזכויות הבנייה של 50% הניתנות לכל צד. עוד נקבע בהחלטה כי סגל יגיש את חוות דעתו תוך 45 יום מיום מינויו. על פי חוות הדעת השמאית מיום 23.5.2010 שנערכה על ידי סגל הוערך שווי מגרש בית המשיבים בסך 2,260,000 ש"ח ושווי מגרש בית המבקשים הוערך בסך 3,685,000 ש"ח. 3. ביום 11.7.2010 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט לענייני משפחה באמצעות בא כוחם הקודם במסגרתה ביקשו להורות לסגל לפרט ולנמק את העובדות ואת השיקולים המנחים בעריכת השומה. כן ביקשו למנות שמאי מכריע להכרעה בין חוות הדעת השמאית שערכה אדיבי לבין חוות הדעת השמאית שערך סגל ולעכב את ביצוע פסק הדין. ביום 15.8.2010 דחה בית המשפט לענייני משפחה (השופט צ' ויצמן) את הבקשה (להלן: ההחלטה הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה), וקבע בהחלטתו כי אין מקום למנות שמאי נוסף או לעכב את ביצוע פסק הדין. עוד צויין כי המבקשים לא הגישו שאלות הבהרה לשמאי במועד שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) וכי הם מבקשים כעת לחלוק על האמור בחוות דעתו בדרך של מינוי שמאי נוסף. הוסיף וקבע השופט ויצמן כי לא מצא מקום להיעתר למבוקש למרות הפערים שבין חוות דעתו של סגל לבין חוות דעתה של אדיבי. 4. לאחר מתן ההחלטה הראשונה פנה בא כוח המבקשים דאז במכתב לסגל למתן הבהרות והשמאי סגל השיב לפנייה כי נוכח התנגדות בא כוח המשיבים אין באפשרותו להשיב בשלב זה לשאלות ההבהרה כמבוקש. לאחר מכן, הגישו המבקשים ביום 6.10.2010 בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להארכת המועד לפנייה לשמאי לקבלת הבהרות. כמו כן, למחרת היום, 7.10.2010, הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה הראשונה. בו ביום נדחתה בקשת המבקשים להארכת המועד תוך שצויין בהחלטה: "ראה החלטתי מיום 15.8.2010" (להלן: ההחלטה השנייה של בית המשפט לענייני משפחה). סמוך לאחר מכן, ביום 11.10.2010, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה (להלן: ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי). בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי על פי הוראת תקנה 258יב(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי היה על המבקשים להפנות שאלות הבהרה למומחה בתוך שבעה ימים מיום קבלת חוות הדעת ומשאיחרו מועד זה אין ליתן יד לעקיפת התקנות בדרך של מינוי מומחה נוסף או בכל דרך אחרת שאינה תואמת אותן. בנוסף, נקבע כי בסעיף 8(א) לחוק בית משפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה) אין כדי להושיע את המבקשים, שכן האמור בסעיף זה אינו מתייחס להוראות שהינן ספציפיות לבית המשפט לענייני משפחה כדוגמת תקנה 258יב לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד צויין בהחלטה כי במקביל לבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להארכת מועד להגשת שאלות הבהרה למומחה, בקשה אשר טרם הוכרעה. בית המשפט המחוזי קבע כי במצב זה ראוי היה להמתין עד להחלטה בבקשה הנדונה ואין להטריח שתי ערכאות באותו העניין ממש. 5. ביום 14.11.2010 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה השנייה של בית המשפט לענייני משפחה. גם בקשת רשות ערעור זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט) ביום 27.1.2011 (להלן: ההחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי). בהחלטה זו נקבע כי לא רק שטרם הופקד עירבון אלא שמעיון נוסף בבקשה עולה כי דינה להידחות מתוקף הוראת סעיפים 1(1) ו-1(2) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. 6. לאחר מכן, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה שכותרתה: "בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לפסילת חוות דעת ו/או לחלופין להגשת בר"ע". מן הבקשה עלה כי עניינה של בקשת רשות הערעור הוא בהחלטה הראשונה וההחלטה השנייה של בית המשפט לענייני משפחה. בקשה זו נדחתה ביום 13.3.2011 על ידי השופט מנהיים, בכשירותו כרשם (להלן: ההחלטה השלישית של בית המשפט המחוזי) תוך שהוא קובע כי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לפסילת חוות דעת יש להגיש לערכאה הדיונית וכי אין מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור שכן עניינה של זו בהחלטות אשר האחרונה שבהן ניתנה עוד בדצמבר 2010. בהמשך לכך, נקבע כי על המבקשים להודיע בתוך שבעה ימים האם הם עומדים על חלק זה של הבקשה. 7. המבקשים לא משכו את הבקשה וביום 29.3.2011 דחה אותה השופט מנהיים (להלן: ההחלטה הרביעית של בית המשפט המחוזי). בהחלטה נקבע כי: "המועד להגשת בר"ע קבוע בחיקוק והארכתו מחייבת טעם מיוחד. ה'ריכוך' בדרישה זו אין משמעותו ביטולה כליל. העובדה שהמבקשים טוענים שלגופו של עניין הדין והצדק איתם אינה יכולה להספיק, משום שאם נאמר כך פירוש הדבר ביטול מגבלת המועדים בכל הליך ערעורי שסיכוייו טובים". עוד נקבע בהחלטה כי אין הבקשה מגלה טעם כלשהו לשיהוי בהגשתה והעובדה כי המבקשים נקטו בהליך אחר באותו עניין, עת היו מיוצגים על ידי בא כוח אחר, והעלו חרס, אינה יכולה להצדיק הארכת מועד. 8. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטות רשם בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, וזו נדחתה בהחלטתי מיום 1.5.2011 תוך שקבעתי כי הדרך הראויה להשיג על החלטות הרשם היא באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בהמשך לכך, הגישו המבקשים ערעור על החלטות הרשם לבית המשפט המחוזי וביום 16.5.2011 נדחה הערעור. בפסק הדין ציין בית המשפט המחוזי כי כמו רשם בית המשפט המחוזי אף הוא סבור כי המבקשים לא הציגו כל טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, אשר בד בבד לה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שניתן ביום 2.2.2010. טיעוני המבקשים 9. לטענת המבקשים שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשת רשות הערעור מפני שחוות הדעת השמאית שנערכה על ידי סגל הינה שגויה, פסולה ובלתי מידתית. לעניין זה מעלים המבקשים טענות שונות באשר לחוות הדעת שנערכה על ידי סגל וביניהן כי: חוות הדעת לא נערכה על פי ההנחיות שנקבעו בפסק הדין; היה על סגל לגזור את זכויות הבנייה משטח החלקה כולה ולחלקן שווה בשווה בין בעלי הזכויות ולא לגזור את זכויות הבנייה ביחס לשטח כל מגרש כפי שעשה; חוות הדעת אינה מידתית ביחס לחוות הדעת שנערכה על ידי אדיבי, כפי שעולה משמאות נוספת שערכו המבקשים בימים אלו; אין בחוות הדעת פירוט של נתוני ההשוואה וניתוחם; חוות הדעת הוגשה באיחור ולא במועד שנקבע בפסק הדין ובתקנות סדר הדין האזרחי; ולבסוף, חוות הדעת נערכה בסטייה מהתקינה השמאית ובניגוד לכללי האתיקה המקצועית שנקבעו בתקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), התשכ"ו-1996, כאשר לא נכללו בה כל הפרטים המהותיים. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא התייחס לעובדה כי חוות הדעת השמאית שערך סגל לא נעשתה בהתאם להנחיות פסק הדין וקיבל אותה ללא בדיקה. לטענתם, ככלל הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בהעדר טעות בולטת, אולם במקרה דנן נפלה טעות בולטת בדרך החישוב של השמאי סגל. 10. בנוסף, באשר לאי עמידתם במועדים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי טוענים המבקשים כי סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה מאפשר לבית המשפט בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין לנהוג בדרך הנראית הטובה ביותר לעשיית משפט צדק. נוכח זאת ובנסיבות העניין טוענים המבקשים כי היה על בית המשפט לענייני משפחה להורות לסגל להשלים את חוות דעתו או לאפשר להם לפנות אליו בשאלות הבהרה. זאת ועוד, לפי סעיף 9 לחוק זה לבית המשפט הדן בערעור על פסק דין או החלטה של בית המשפט לענייני משפחה תהא הסמכות לשמוע עדויות או להביא ראיות נוספות, אם הדבר דרוש לבירור הערעור, ולכן מקל וחומר כי ישנם מצבים בהם ראוי שהערכאה הראשונה תאפשר את קבלת הראיות. מכך, ברי כי לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות להאריך את המועד לבקשה לקבלת הבהרות מהמומחה. 11. לטענת המבקשים, האמור לעיל מקים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור וזאת מאחר שייגרם להם עיוות דין בלתי סביר, שכן הם יאלצו לשלם מאות אלפי שקלים נוספים עקב טעות שנעשתה בחוות הדעת של סגל ועקב כך שבית המשפט לענייני משפחה סירב לאפשר להם להגיש שאלות הבהרה מבלי שיינתן להם יומם בית המשפט ומבלי שטענותיהם באשר לטעויות שנפלו בחוות הדעת תבחנה לגופן. המבקשים מוסיפים ועומדים על כך כי המקור לאיחור הוא החלפת בא כוחם וכי המדובר באיחור מינורי. דיון והכרעה 12. דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא קבלת תגובה המשיבים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר) חיפה בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1983)]. מקרה זה אינו נמנה על אותם המקרים. טענות המבקשים נוגעות לחוות הדעת השמאית של סגל שניתנה במסגרת ההליך שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי ולהחלטות הדיוניות של בית המשפט לענייני משפחה שפורטו לעיל. טענות אלה נוגעות לנסיבות המקרה הפרטני ואין בהן דבר בעל השלכה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים. ככל שהדברים נוגעים לאי הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, הרי שאף בעניין זה אין בטענות המבקשים דבר החורג מגדר הסכסוך הקונקרטי. רשם בית המשפט המחוזי, ולאחריו בית המשפט המחוזי, יישמו את ההלכה הנוגעת להארכת מועד ואין בהחלטותיהם המיישמות את ההלכה או בטענות המבקשים דבר החורג מנסיבות המקרה [ראו: רע"א 3536/08 נחלה נ' תלמה נסיעות בע"מ (לא פורסם, 24.8.2008); רע"א 8860/09 ד"ר חסון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 18.1.2010); רע"א 1283/11 עזבון המנוחה אילנה לוי ז"ל נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 28.3.2011)]. 13. למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. אין לקבל את טענת המבקשים כי נגרם להם עיוות דין. כפי שפורט לעיל, המבקשים קיבלו את חוות הדעת שערך סגל אך נמנעו מהגשת בקשה להבהרות במועד שנקבע לכך בתקנות סדר הדין האזרחי. במקום זאת, רק כחודש וחצי לאחר מועד מתן חוות הדעת הגישו בקשה לבית המשפט לענייני משפחה בעניין חוות הדעת ומשזו נדחתה פנו בכתב לשמאי, הגישו בקשה נוספת לבית המשפט לענייני משפחה להארכת המועד לפנייה לשמאי לקבלת הבהרות ובמקביל הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה. כאמור לעיל, לאחר שנדחתה גם בקשתם השנייה על ידי בית המשפט לענייני משפחה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור נוספת לבית המשפט המחוזי, ומשזו נדחתה, פנו בפעם השלישית לבית המשפט המחוזי והפעם בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לפסילת חוות הדעת ולחלופין להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות השנייה והשלישית. לא בכדי פורטה השתלשלות העניינים האמורה, שכן יש בה כדי להדגיש את התנהלות המבקשים, אשר פנו שוב ושוב לערכאות השונות באותו העניין ואשר לא ציינו בבקשתם כל טעם מיוחד אשר בגינו נמנעה מהם האפשרות להגיש במועד לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להבהרות בעניין חוות דעת המומחה. נוכח זאת סבורני כי לא נגרם למבקשים כל עיוות דין ואין להם אלא להלין על עצמם. 14. ככל שהדברים נוגעים לאי הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, הרי שלא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור תינתן כאשר בית המשפט שוכנע כי קיים "טעם מיוחד" להארכת המועד [ראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 2876/08 שידלובסקי נ' נאדר (לא פורסם, 26.7.2009); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 771-770 (מהדורה תשיעית, 2010)]. טענות המבקשים לפיהן לא תבחנה טענותיהם המהותיות ככל שלא יוארך המועד להגשת בקשת רשות הערעור אינן מרפאות את הפגם שנפל בהתנהלותם באי הגשת בקשת רשות הערעור במועד, מה גם שאי הדיון בטענות המהותיות של בעל דין הוא תמיד תוצאה ישירה של דחיית בקשה להארכת מועד. באשר להחלפת באי כוחם של המבקשים, איני סבור כי עובדה זו כשלעצמה מקימה טעם מיוחד להארכת המועד. יש לתת את הדעת בעניין זה על ציפיית המשיבים כי לא יוטרדו עוד בהליכי ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה במיוחד בשים לב לפרק הזמן שחלף מאז ניתנו ועד להגשת הבקשה להארכת מועד. 15. אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות. המועד להגשת ערעוריםערעורבית המשפט לענייני משפחה