התובע רכש בחודש 9/94 פוליסת אובדן כושר עבודה. השאלה שעלי להכריע בה במסגרת פסק דין זה היא, האם התקיימו התנאים המזכים את התובע בתשלום פיצוי חודשי, על פי הפוליסה. סעיף 6 לפוליסה קובע: "המבוטח ייחשב כבלתי כשיר מוחלט לעבודה אם עקב מחלה או תאונה, נשלל ממנו בשיעור של 75% לפחות ולתקופה העולה על תקופת המתנה הקבועה בפוליסה, הכושר לעבוד במקצוע בו עבד או לעסוק בעיסוק שבו עסק עד אותה מחלה או תאונה, ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו" . התובע סובל ממחלת סרטן שגורמת לו בין היתר לתכיפות במתן שתן ועבר שני ארועי לב, ומספר צנטורים. הסכום החודשי על פי הפוליסה עומד על 5,394 ₪. עיסוק התובע על פי הפוליסה הוא נהג משאית. העיסוק המשני הוא נהג עם טעינה ופריקה. גרסת התובע: התובע יליד 1956, נשוי ואב לשלושה. התובע שירת כנהג משא כבד במסגרת שירותו הצבאי. לאחר מכן המשיך לעבוד כאזרח עובד צה"ל בתפקיד נהג תובלה עד שנת 1986. במהלך שנת 1986 עזב את עבודתו בצבא, רכש משאית ושימש כקבלן משנה בהובלת חצץ ועפר לכל הארץ. משנת 1990 ועד שנת 1996 עבד התובע כנהג על משאית "פול טריילר" שנרכשה על ידו. בשנת 1996, מכר התובע את המשאית שהייתה ברשותו והמתין להגעת משאית חדשה. במהלך תקופה זו, התגלה אצלו גידול סרטני. התובע ביטל את הזמנת המשאית ופתח, ביחד עם שותף, מסעדה באשקלון בשם מסעדת "אל פונצ'ו". התובע צבר ידע והכשרה בעסקי המסעדנות ולאחר 3 חודשים נפרד משותפו והמשיך להפעיל את המסעדה לבדו. לדברי התובע, במסגרת עבודתו היה נוסע לבנקים, עורך קניות בשווקים וסוחב אותם בעצמו. בנוסף היה מכין את האוכל, משרת את הלקוחות ומבצע עבודות ניקיון במסעדה. העבודה נמשכה משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות. ביולי 2000, התבשר התובע כי הגידול הסרטני מתפשט וכי יאלץ להעדר מעבודתו לתקופה בת חודשיים לצורך ניתוח וטיפולים. התובע החליט לדחות את הניתוח ובינתיים מצא קונה למסעדה. באוקטובר 2000, לאחר שמכר את המסעדה, עבר ניתוח וטיפולים כימותרפיים עד דצמבר 2000. כתוצאה מהטיפולים שעבר, נפגעו הסוגרים של התובע. התובע איבד את השליטה על מתן שתן ונזקק ללכת לשירותים בתדירות גבוהה, דבר שפגע גם בשנתו בלילה. התובע החל שימוש בטיטולים, ודימויו העצמי נפגע כתוצאה מכך. על פי עדותו הוא משתדל כיום להמנע משימוש בטיטולים (עמוד 8 שורה 29 לפרוטוקול מיום 21.12.06). התובע עבר בחודש יולי 2002 ובחודש מאי 2003 שני התקפי לב ובעקבותיהם בוצעו מספר צנתורים במהלכם הוחדרו תומכי עורקים. לטענת התובע, מצבו הנפשי ותחושת חוסר האונים, גרמו לו להתקפי הלב שבאו זה לאחר זה. בעקבות הטיפולים שעבר, נפגע התובע בעיניו, וכיום הוא סובל מגלאוקומה ואינו רואה היטב בעין שמאל. התובע מציין כי מאוקטובר 2000, הוא אינו עובד. נעשו ניסיונות מצידו לעבוד בעבודות שונות אך ללא הצלחה. התובע ציין בחקירתו, כי במהלך הלילה הוא מתעורר בין 4 ל- 5 פעמים במהלך השינה, מה שגורם לכך ששנתו אינה סדירה והוא סובל מעייפות במהלך היום. הוא יושן בצורה שדומה לצורת ישיבה, אחרת הוא סובל מקוצר נשימה. (עמוד 9 שורות 1 - 7 לפרוטוקול מיום 21.12.06). לפי דו"ח ועדת המל"ל מיולי 2003, התובע סובל מ 280% נכות על מגוון בעיות רפואיות. מתוך נכויות אלה 150% הינם באופן זמני בחודשים הסמוכים להתקפי הלב . בעקבות מצבו הרפואי, פנה התובע אל הנתבעת כדי שתשלם את הסכומים שנקבעו בפוליסה. הנתבעת העבירה לו תשלומים חלקיים ולא סדירים עד חודש פברואר 2004. במועד זה הודיעה לו כי היא חדלה לשלם לו. לטענתה, התובע כשיר לעבוד כמנהל מסעדה. התובע מדגיש בתצהירו, כי אינו מסוגל לעבוד כמנהל מסעדה עקב שלל בעיותיו הרפואיות. התדירות בצורך לנגישות לשירותים, בעיות העיניים, בעיות הלב, כל אלו מונעים ממנו לעסוק כמנהל מסעדה. בעמוד 5 לחוות דעתו, מתאר ד"ר סקולסקי, מומחה לרפואה תעסוקתית שמונה מטעם בית המשפט את בעייותיו הרפואיות של התובע: "מר שמיע ידוע כסובל מגידול ממאיר בשלפוחית השתן (משנת 1997), גידול פפילארי בדרגת ממאירות נמוכה. בשנת 2000 נתגלתה הישנות של המחלה. עבר כריתה כירורגית. לאחר הניתוח עבר טיפול ב- BCG בשטיפות מקומיות וככל הנראה גם בכימותרפיה מקומית. הוא טוען על הפרעות בשליטת על סוגר השתן לאחר הניתוח, בעיקר קושי רב להתאפק ואיבוד שתן כאשר מתאפק, כמו כן הטלת שתן תכיפה, ככל 30 דקות. בתאריך 17.7.02 אושפז בשל אוטם חריף בשריר הלב, בדופן קדמי-צדדי. צונתר תוך כדי אשפוז. בוצעה הרחבה של העורק היורד הקדמי. עבר צנתור נוסף ב- 27.3.03 עקב תעוקת חזה. בתאריך 5.5.03 אושפז שוב בשל איסכמיה, ללא אוטם. צונתר פעם השלישית ובוצעה הרחבה של העורק האלכסוני. הוחדר תומך עורקים. מזה כארבע שנים ידוע כסובל מגלאוקומה. מטופל בטיפול פומי ובטיפות עיניים. בבדיקת עיניים מתאריך 23.1.05 חדות הראיה היתה 6/6 מימין ו- 6/12 משמאל". תצהיר הנתבעת מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' בתיה לייפנברג שמשמשת כראש צוות תביעות באגף ביטוח חיים אצל חברת שמג"ד, שפועלת בשם הנתבעת. הנתבעת מסתמכת על המחשב ומפרטת את המועדים בהם שולמו לתובע תגמולים בגין אובדן כושר עבודה מלא או חלקי, ואת הסכומים ששולמו. מדובר על תקופות החל משנת 1997 וכלה בשנת 2004. כך לדוגמא נאמר בתצהיר כי בגין התקופה מיום 1.8.97 ועד לחודש 9.08, שולמו תקבולי אובדן כושר עבודה מלאים, עד שהתברר לנתבעת כי התובע עובד. הסכום הכולל של הסכומים ששולמו במהלך שנים אלה מסתכם בכ- 240,000 ₪. חוות דעת רפואיות מטעם התובע: אורולוגיה כללית ואונקולוגיה: ד"ר אילן ליבוביץ נתן את חוות דעתו ביום 2.8.01. בחוות דעתו מתאר ד"ר ליבוביץ סימפטומים חמורים של מערכת השתן, עליהם מתלונן התובע כגון תכיפות במתן שתן אחת ל 45 דקות- שעה, דחיפות קיצונית במהלך שעות היום והלילה עד כדי איבוד שתן לא רצוני. סימפטומים אלו יוצרים פגיעה ממשית באיכות חייו, בתפקודו היום יומי ואף מונעים ממנו שנת לילה סדירה. הנכות הנגרמת על ידי הסימפטומים מונעת ממנו לעסוק כנהג משא כבד, ומצמצמת מאד את כושרו לעבוד גם בכל מקצוע אחר עקב עייפות כרונית, וחוסר היכולת לעבוד עבודה רצופה. בנוסף, צפויה הפרעה לעבודה סדירה גם בגלל הצורך במעקב אורולוגי- אונקולוגי צמוד הכולל ביקורות כל 3 חודשים וסיכוי לצורך בניתוחים נוספים וטיפולים תוך שלפוחיתים גם בעתיד. עוד קובע ד"ר ליבוביץ, כי יש להניח שהסימפטומים הקיימים כבר למעלה מחצי שנה ללא שיפור, לא יחלפו ומדובר במצב כרוני. בסיכום חוות דעתו, קובע ד"ר ליבוביץ כי הוא ממליץ על קביעת נכות אורוגניטלית צמיתה בשיעור 70% נכות לפי סעיף 23 (2)(א)(v) מותאם ו 30% לפי סעיף 24 (5) מותאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן- "תקנות המל"ל"). לסיכום, קובע המומחה, כי התובע אינו כשיר לצמיתות לעבודה במקצועו כנהג משא כבד או בכל מקצוע אחר. מחלות לב ומחלות פנימיות: ד"ר יהודה אדלר בדק את התובע בתאריך 15.7.04. בחוות דעתו הוא קובע, כי הסימפטומים הקרדיאליים מהם סובל התובע, פוגעים קשות באיכות חייו ובכושרו התעסוקתי. התובע אינו כשיר לעבודת נהיגה. מצבי מתח ורוגז עלולים לסכן את חייו. גם אם יתבצע לתובע צנתור חוזר, התובע לא יוכל לשמש בכל תפקיד או עבודה המצריכים יום עבודה מלא ללא הפסקות, או עבודה הדורשת מגע עם קהל, או כל עיסוק שעלול להביאו למצבי לחץ, כמו-גם עבודה בתור מנהל מסעדה. התובע מסוגל לעבוד בעבודה משרדית של עד 3 שעות ביום, וזאת אם יתאפשר לו לא להגיע לעבודה כאשר איננו חש בטוב. לסיום, קובע ד"ר אדלר, כי לתובע 70% נכות לפי סעיף 9 (2) (ג) לתקנות המל"ל, ו- 40% נכות לפי סעיף 9 (1) (ג) 3 לתקנות המל"ל. רפואה תעסוקתית: ד"ר רורליך מונל בדק את התובע ביום 27.4.06. בחוות דעתו קובע ד"ר רורליך , כמו יתר המומחים, כי התובע אינו כשיר לעבוד כנהג משאית או בעבודה פיזית אחרת. לא מומלץ כי יעבוד בניהול מסעדה עקב העומס והלחץ הנפשי הכרוכים בעבודה זאת. הצורך בביקורים תכופים בשירותים מעורר בעיה של היגיינה בזמן מגע עם מוצרי מזון. לגבי השתלבות התובע בשוק העבודה קובע ד"ר רורליך, כי להערכתו אומנם התובע מסוגל לעבודה משרדית, תוך היעדרויות צפויות רבות, בהיקף של שלוש-ארבע שעות ביום, אך בהתחשב בגילו, השכלתו ומצב התעסוקה במשק, משימה זו, היא כמעט בלתי אפשרית, ולכן יש להכיר בו כמי שנמצא באי כושר עבודה מלא. חוות דעת רפואיות מטעם הנתבעת: אורולוגיה: ד"ר דב אנגלשטיין בדק את התובע בחודש אוקטובר 2005. לדעתו הגידול הסרטני הינו ברמת ממאירות נמוכה. המומחה מטיל ספק ברמת התכיפות במתן שתן אותה מתאר התובע, ומציין כי קיים טיפול תרופתי העשוי למתן את התכיפות במתן שתן. בחוות דעתו קובע ד"ר אנגלשטיין, כי התובע כשיר לעבודה בתנאי שבעבודתו יהיה נגיש לשירותים בקרבת מקום. הוא אף מציין כי התובע שותף לקביעה זו. ד"ר אנגלשטיין קובע כי נכותו הצמיתה של התובע באספקט האורולוגי היא 10%, לפי סעיף 23 (2) א' 2 לתקנות המל"ל, בגין ההפרעות במתן שתן. רפואה פנימית וקרדיולוגיה: ד"ר רסין טובי בדק את התובע ביום 14.9.05. לדעתו, התובע אינו מוגבל כלל עקב אי ספיקת לב למעט לתקופה של שלושה חודשים מיד לאחר האוטם. עוד הוא קובע כי אומנם קיימת הגבלה מסוימת בגין תעוקת חזה, אך זו לא הייתה קיימת לאחר הטיפול האנגיופלסטי בעקבות האוטם. היא אומנם נשנתה בחודש מאי 2003, טופלה ושוב אין עדות למחלה כלילית משמעותית. מגבלתו התפקודית הצמיתה אינה עולה על 25%. לסיכום קובע ד"ר רסין, כי התובע אינו נמצא במצב של אובדן מוחלט של כושר עבודתו, וכי הוא כשיר לשוב לעיסוקיו הקודמים כבעל מסעדה, או לעסק אחר, תוך הימנעות ממאמץ גופני קשה. רפואה תעסוקתית: ד"ר חיים כהן בדק את התובע בתאריך 16.12.05. בחוות דעתו קובע ד"ר כהן, כמו יתר המומחים, כי התובע אינו כשיר לעבוד כנהג משאית בשל הקושי הפיזי הכרוך בטיפוס על משאית, כיסוייה בברזנט והצורך בגישה נוחה לשירותים בקרבת מקום. יחד עם זאת, התובע כשיר ומסוגל לעבוד כמנהל מסעדה. בעיסוק מסוג זה לא יגיע התובע לדרגת המאמצים הפיזיים הקשים שאותם מתקשה לבצע, ובנוסף תהיה לו גישה נוחה לשירותים בכל עת שיחוש צורך להטיל את מימיו. בנוסף, אין לתובע מניעה רפואית לעסוק ברשימת עיסוקים נוספים אותם מפרט ד"ר כהן בחוות דעתו. גם בחוות הדעת המשלימה מטעמו ביום 7.7.06, ולאחר שעיין בחוות הדעת התעסוקתית שהוגשה מטעם התובע, קובע ד"ר כהן חד משמעית, כי התובע אינו נמצא במצב של אובדן כושר עבודה מלא על פי הגדרת המונח אובדן כושר עבודה בפוליסה. מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם בית משפט: בתאריך 30.12.2007 נבדק התובע על ידי ד"ר מריו סקולסקי, מומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו קובע ד"ר סקולסקי, כי התובע, במצבו הנוכחי, מסוגל לעבוד בעבודה ללא הרמה או נשיאה של משאות כבדים, ללא כיפופים ממושכים, עם שימוש במשקפיים אופטיות מתאימות ולא עבודות הדורשות שדה ראיה תקין דו צדדי. הוא אף מסוגל לעבוד יום עבודה מלא עם המגבלות הללו. בתשובות לשאלות בית המשפט קובע ד"ר סקולסקי, כי התובע אכן לוקה היום בנכות הגורמת למגבלות שתוארו לעיל. עקב סוג מחלותיו, מגבלות אלה הן לצמיתות. אין לצפות לשיפור במצב בריאותו של התובע בעתיד. אם יחול שינוי במצבו בעתיד, סביר להניח שמצבו יחמיר. ד"ר סקולסקי סבור, כי בהתאם לתנאי הפוליסה, התובע אינו מסוגל כעת ולא היה מסוגל לעבוד כנהג משאית החל מיולי 2002, אז לקה באוטם חמור בשריר הלב. באשר לעבודה כבעל מסעדה, קובע ד"ר סקולסקי, כי התובע אינו ממלא אחר תנאי הפוליסה, זאת משום שהוא היה מסוגל לעבוד בעבודה הזו במשך כל התקופה ועד היום, פרט לתקופות שבהן היה מאושפז ותקופות ההתאוששות לאחר האשפוזים. לגבי להשתלבות בשוק העבודה בתחומים אחרים מציין ד"ר סקולסקי כי התובע מסוגל לעבוד בעבודות אחרות ועל כן אינו ממלא אחר תנאי הפוליסה. ד"ר סקולסקי נותן בחוות דעתו מספר דוגמאות לעיסוקים אפשריים על ידי התובע, גם במצבו הנוכחי. "באשר לעבודות סבירות אחרות, המתאימות לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו, מר שמיע מסוגל לעבוד בעבודות אחרות, כגון נהג מונית, עבודה בשליחויות והעברת חבילות ברכב, עבודות פקידותיות ואדמיניסטרטיביות, עבודות בתיעוד מלאי ומחסנאות במחסן של פריטים קלים, עבודות מודיעין בחנות גדולה, מכירת מזון, שיווק טלפוני וכו'" (עמוד 6 לחוות הדעת). המומחה מציין כי הרופאים הקרדיולוגים שטיפלו בתובע לא אסרו עליו לעבוד בסיום ההחלמה ממחלת הלב. הדיון המשפטי: בע"א 1683/08 סלוצקר פולה נ' אליעזר בר לב (פורסם במאגרים המשפטיים), סעיפים 15 עד 17 לפסק הדין רוכזו ההלכות המשפטיות הנוגעות לקביעת התנאי המפעיל את הפוליסה שהוא אובדן כושר עבודה מוחלט. פסק דין זה אושר ברע"א 2840/10 פולה סלוצקר נ' אליעזר בר לב (פורסם במאגרים המשפטיים). יש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים על מנת שהמבוטח יהיה זכאי לפיצוי חודשי. האחד - העדר יכולת להמשיך בעיסוק שבו עסק המבוטח המפורט בפוליסה. השני- נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר. העיסוק האחר הינו עיסוק העולה בקנה אחד עם מכלול ההקשרים התעסוקתיים של עבודתו הקודמת של המבוטח. ראה ע"א 300/97 יהודה חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ"ב (5) 746, 757. עצם העובדה שאינו מסוגל לנהל את עסקיו כפי שניהל אותם בעבר אין משמעה כי איבד את כושר השתכרותו לחלוטין. ראה ע"א 61/03 אריה חברה ישראלי לביטוח בע"מ נ' שמואל אבני. סעיף 9 לפסק הדין (פורסם במאגרים המשפטיים). בפסק דין זה נקבע, כי גם מי שאינו יכול לעסוק בעבודה הדורשת מאמץ פיזי, אולם יכול לעסוק בעבודה משרדית וניהולית, לא איבד את כושר עבודתו באופן מוחלט כמוגדר בפוליסה. ברע"א 572/89 מוסה עדני ובניו בע"מ נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד מ"ז (2) 179 , 191, מוזכר בהסכמה עניינו של נהג משאית שלא יכול להמשיך בעבודתו , כנהג משאית. מיוחסת לו האפשרות לנצל את הידע והנסיון שרכש לתחומים משיקים כגון הדרכה ופיקוח. קיים צורך בזיקה כלשהו בין העיסוק של המבוטח ערב הארועי הביטוחי לעיסוק החדש הכרעה : כהערת פתיחה אציין, שבחלק מן המקרים שנדונו בפסיקה קיים ניסוח בפוליסה לפיו אובדן הכושר קשור למקצוע המפורט בהצעת הביטוח. בפוליסה נשוא תביעה זאת לא קיימת הפניה להצעת הביטוח. התייחסות היא למקצוע בו עבד. התובע הפסיק לנהוג והתחיל לנהל מסעדה. לעובדה זאת יש משמעות, שכן התובע עשה הסבה מקצועית במהלך התקופה שבין רכישת הפוליסה לאירוע הביטוחי. המבחן לקביעת אובדן כושר עבודה מבוסס על בסיס מצבו הרפואי של המבוטח על סמך חוות הדעת וכלל הנסיבות, הן של עיסוקו הקודם של המבוטח, והן אפשרויות תעסוקתיות אחרות. ראה ע"א 1683/08 הנ"ל סעיף 2 לפסק דינו של כב' השופט שנלר. 3 מומחים מטעם התובע כל אחד מומחה בתחומו, קובעים בסופה של חוות דעת ארוכה, מפורטת ומנומקת כי התובע אינו מסוגל לעבוד או במקרה הטוב מסוגל לעבוד בעבודה משרדית 3 או 4 שעות ביום. 3 מומחים מטעם הנתבעת קובעים כי התובע כשיר לעבודה במגבלות מסוימות. קיימת הסכמה של כל המומחים כי התובע אינו יכול לעבוד כנהג משאית. לבסוף מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום התעסוקתי, שעיין בכל חוות הדעת, ביצע בדיקות ויישם על כל אלה את ניסיונו והתמחותו שרלבנטיים ביותר לשאלה הנתונה במחלוקת. על רקע חילוקי הדעות בין המומחים השונים, ועל רקע ההלכה הפסוקה, על בית משפט לתת משקל נכבד לממצאים של המומחה מטעם בית המשפט ולמסקנותיו. המומחה מטעם בית המשפט מציין, כי חלק מהבדיקות וחוות הדעת מבוססות על בדיקות שנערכו לפני מספר שנים. תוצאות הבדיקות העדכניות מלמדות על שיפור במצב הלב (תשובה 3 לשאלות ההבהרה). לדעתו אם יעבוד בעבודה שאינה דורשת מאמץ פיסי, גם אם יעבוד כל היום, לא תיגרם החמרה במצבו הרפואי (ראה תשובה 10 לשאלות ההבהרה). לדעתו של ד"ר סקולסקי רוב החולים ממחלת לב כלילית משתקמים ומשתלבים בשוק עבודה (תשובה 5 לשאלות ההבהרה). הנתונים האובייקטיבים שהוצגו בפני ד"ר סקולסקי הביאו אותו למסקנה שאין מניעה, מבחינת מחלת הלב של התובע, כי התובע יחזור וישתלב במגוון רב של עבודות הרלוונטיות שקשורה לניסיונו של התובע, הן בתחום המזון והן בתחום הנהיגה. מסקנותיו מקובלות עלי. המסקנות מבוססות על לימוד כל חוות הדעת ויישום הידע המקצועי הרלוונטי שלו על מכלול הנתונים הקיימים. חוות דעתו, כמו גם התשובות לשאלות ההבהרה, נעשו בצורה יסודית, מקיפה ומעמיקה. ניתנה בידי ב"כ הצדדים, ובמיוחד ב"כ התובע, שראה את התובע כמי שקופח בחוות הדעת, הזדמנות להתמודד עם חוות הדעת. המומחה נחקר על ידו בחקירה ארוכה ביותר, ואף אני הקשיתי על המומחה בניסיון להבין את מצבו הרפואי של התובע וההשלכות הקיימות על יכולתו לעבוד. המבחן הקובע הינו יכולתו לעבוד ולא יכולתו למצוא עבודה. מדובר בשתי שאלות נפרדות. יכולתו של אדם לעבוד נגזרת ממצבו הרפואי. יכולתו של אדם למצוא עבודה נגזרת גם ממצבו הרפואי אולם במידה מרובה ממצב שוק התעסוקה. אנשים רבים אינם מוצאים עבודה למרות שהם מעוניינים לעבוד, ולמרות שמצבם הרפואי אינו מונע זאת מהם. לבקשת ב"כ הנתבעת אפשרתי לו, לאחר החקירה, להציג בפני המומחה שאלות הבהרה. ב"כ הנתבעת ניצל את זכותו עד תום והפנה למומחה עשרות שאלות. המומחה ענה על השאלות בסבלנות רבה ומבלי להתחמק. שתי מחלות שאינן קשורות אחת לשניה התמזגו אצל התובע. האחת - גידול סרטני שמשליך מבחינה מעשית על תכיפות במתן שתן והצריך ואולי גם מצריך כיום טיפולים שונים. השניה - מספר אוטמים בשריר הלב ומספר צינטורים שהובילו להחדרת תומכי עורקים לכלי הדם. מתוך מחלות אלה קיימת הגבלה בראייתו של התובע ומחלת גלאוקומה. המגבלות שיש להטיל על התובע בעבודה, נובעות גם מכך שאין מקום לגרום לתובע יצירת סיכון מיותר. קיימות מגבלות שהינן תוצאה ישירה של יכולתו לבצע פעולות מסוימות. כך לדוגמא התעוררה מחלוקת האם התובע מסוגל לעלות במדרגות. ד"ר סקולסקי השיב על שאלה זו בחיוב (עמוד 10 שורה 15 לפרוטוקול מיום 21.1.09). התובע העיד כי אם הוא עולה מספר מדרגות, חצי קומה לדבריו, הוא מקבל קוצר נשימה (עמוד 10 שורה 21). אני מעדיף את חוות הדעת של המומחה שמבוססת על נתונים אובייקטיביים. לא מן הנמנע, שמומחה אחר יגיע למסקנה שעדיפה זהירות יתר שתמנע מהתובע לעלות במדרגות, או אם להביא זאת לכלל קיצוניות לצאת כלל מהבית. סוג אחר של קושי בהשתלבות בעבודה הוא התכיפות במתן שתן. לא הרי מי שנדרש להטיל את מימיו כל עשר דקות, כהרי מי שנדרש להטיל מימיו כל שעה וחצי. התובע העיד כי כאשר אינו שותה הוא נזקק לשירותים לכל המאוחר לאחר שעה, וכאשר הוא שותה לאחר חצי שעה (עמוד 9 שורה 2). המומחה התעסוקתי מטעם הנתבעת ד"ר כהן ציין בחוות דעתו, כי במהלך בדיקה שנמשכה כ- 75 דקות, נזקק התובע לצאת לשירותים לאחר עשר דקות ולאחר מכן שלט על סוגריו עד תום הבדיקה. במהלך הדיונים שנערכו, ומבלי שהבטתי בשעון, גם אני התרשמתי שהתובע יכול היה להשתתף בדיון פרקי זמן ממושכים ללא שנזקק לצאת לשירותים. האם הנכויות והסימפטומים של התובע מצטברים, באופן שהתובע נעדר יכולת תעסוקתית, או שמא אין ביניהם קשר באופן שהתובע יכול להשתלב בשוק העבודה למרות קיומם. אני סבור שתכיפות במתן שתן אינה מונעת אפשרות לעבוד, בקשת רחבה ביותר של תחומים שבהם קיימים שירותים זמינים במהלך שעות העבודה. מי שעובד במקום עבודה מסוים, בודאי שיש לו שרותים נגישים, וגם מי שעובד בסוגים שונים של הובלות ומשלוחים יכול למצוא את הזמן הקצר והמקום לעשות את צרכיו. קשה לי להניח שבעיה זאת כשלעצמה היתה מונעת מהתובע לעבוד. על פי השתלשלות האירועים תחילת המחלה האיסכמית היא מיום 15.7.02, אז אושפז עקב ארוע של אוטם שריר הלב. התובע לא עבד גם לפני שהתגלו אצלו בעיות לב. חוות הדעת של ד"ר אדלר מומחה למחלות לב מטעם התובע מבוססת על בדיקה שנערכה ביום 15.7.04 ובסופה נאמר שבמקרה האופטימאלי מסוגל התובע לעבוד בעבודה משרדית למשך שעתיים שלוש. חוות הדעת של ד"ר רסין טובי שהוגשה מטעם הנתבעת נערכה ביום 16.10.05 ובעמוד 4 נאמר שהתובע אושפז בחודש אוגוסט 2004 לצורך צנתור. בצנתור לא הודגמה מחלה חסימתית משמעותית (עמוד 4 באמצע). ד"ר סקולסקי אינו רואה מניעה לכך שהתובע יעבוד עם מגבלותיו במשך יום שלם. אני מאמץ את חוות דעתו של ד"ר סקולסקי במלואה. מדובר בחוות דעת שמבוססת על לימוד חוות הדעת מטעם הצדדים ויישום חוות דעת על היכולת של התובע לעבוד. אני מעדיף את חוות דעתו בנוגע לפעולות שהתובע מסוגל לבצע, על פני דברי התובע שכן חוות דעתו מבוססת על ממצאים אובייקטיביים. גם אם התובע מתקשה למצוא עבודה כאשר הוא מציג בפני מעסיק פוטנציאלי את עברו הרפואי, המבחן התעסוקתי אינו המבחן המכריע כי אם מבחן הכושר לעסוק בעיסוק סביר אחר. ראה ההגדרה בפוליסה. גם התובע עצמו מאמין ביכולתו לעבוד אם כי מתקשה למצוא עבודה במצבו. הוא ניסה להוציא רישיון למונית, אולם עקב הגלאוקומה לא אישרו לו (עמוד 9 שורות 25- 29). ההתרשמות שלי מהתובע היא, שיש לו אפשרות להשתלב בלא מעט עבודות והקושי שלו הוא למצוא עבודה ולא עצם העבודה. למספר דוגמאות ראה בפרק המתאר את חוות דעתו של ד"ר סקולסקי. לדעתי יכול היה לנהל את המסעדה אותה ניהל לפני שחלה, אילו היה נעזר בעובד כלשהו. בע"א 300/97 הנ"ל שמהווה את ההלכה המנחה לגבי פרשנות פוליסות לביטוח אובדן כושר עבודה, היה המערער בעלים של עסק לעיבוד אבן שיש וגרניט. עקב אוטם שריר הלב נבצר ממנו לבצע את העבודות הפיזיות שביצע בעבר. מאידך יכול היה לבצע עבודות ניהוליות. בית המשפט קבע כי אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה. ניתן לטעון שכל מי שעובר אירוע לב, ונאסר עליו להתאמץ, זכאי לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה. הנתבעת צרפה לסיכומיה מספר פסקי דין שמלמדים שבית משפט לא פסק פיצוי גם כאשר נאסר מאמץ על המבוטח. המסקנה שהגעתי אליה על סמך הראיות שהוצגו בפני היא, שהתובע לא איבד באופן מוחלט את כושר העבודה שלו, על פי הגדרת מונח זה בפוליסה, כפי שהפסיקה פירשה אותו. סוף דבר: אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע בהוצאות התביעה ובנוסף לכך בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. אובדן כושר עבודה