בפני תביעה לתשלום סך של 31,950 ₪ בטענה להפרת הסכם למכירת מניות והמחאת זכותו של הנפגע כלפי הנתבע, לתובע. תמצית העובדות הרלוונטיות במהלך 2004 היה הנתבע בעל מניות בחברה בשם "סלמקס" (להלן: "החברה"), אשר עסקה בפיתוח מערכת לזיהוי קול. בתחילת 2004 עמדו שניים, יחיאל ינקוביץ (להלן: "ינקוביץ") וצבי כהן (להלן: "כהן") בקשר עם הנתבע ונדונה ביניהם האפשרות להשקעת כספים בחברה. ביום 4.1.06, נכרת זיכרון דברים בין הנתבע לבין ינקוביץ וכהן ולפיו סוכם כי ינקוביץ וכהן ישקיעו בחברה 250,000$ כהלוואת בעלים וכנגד זאת יקבלו זכות ל- 6% ממניות החברה. כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 2.4.04, נכרת בין אותם הצדדים הסכם (להלן: "ההסכם") אשר החליף את זיכרון הדברים. לפי ההסכם, סוכם כי כנגד השקעת 330,000$ ימכרו לינקוביץ וכהן 6% ממניות החברה, כאשר 10,000$ שולמו בחתימת זיכרון הדברים, 5,000$ נוספים משולמים בחתימת ההסכם ו- 10,000$ נוספים ישולמו בתוך שבועיים. לפי ההסכם, יתרת ההשקעה תועבר לאחר אישור הפטנט אשר בקשה לרישומו הגישה החברה. בינתיים, במסגרת שאיננה קשורה במישרין להתקשרות בין הנתבע לינקוביץ וכהן, התחייב ינקוביץ בתשלום כספים לתובע. לשם פירעון חוב זה של ינקוביץ, המחה ינקוביץ לתובע ביום 12.2.08 את זכותו כלפי הנתבע לגביית סך של 8,300$. על יסוד המחאת זכות זו, פנה התובע לנתבע בדרישה לקבלת סכום זה ומשנדחתה דרישתו הוגשה תביעה זו. טענות הצדדים והראיות לטענת התובע, הפר הנתבע את התחייבותו כלפי ינקוביץ ועליו להשיב לינקוביץ את הסכומים שהועברו לנתבע לפי ההסכם. מאחר וינקוביץ המחה לתובע זכות לקבלת 8,300$ מהכספים שחייב לו הנתבע ומאחר וינקוביץ העביר לנתבע לפי ההסכם סכומים העולים על סכום זה, עותר התובע לחיוב הנתבע בסכום זה, כערכו בשקלים ליום המחאת הזכות ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית למועד הגשת התביעה (30.12.08). לטענת הנתבע, דווקא ינקוביץ הפר את ההסכם באשר הוא וכהן לא השלימו את השקעת הכספים בחברה לפי ההסכם ועל כל פנים, אין לינקוביץ כל זכות לתשלום כספים מהנתבע ומשכך - אף לתובע אין כל זכות שכזו. הן התובע והן הנתבע הגישו תצהירים עליהם נחקרו בחקירה נגדית. בנוסף, העיד כהן לאחר שזומן לעדות על ידי התובע. ינקוביץ לא התייצב לדיון והתובע ויתר על עדותו. בתום העדויות, ביום 15.11.11, סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל-פה. דיון בהתאם לסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים), זכות של נושה ניתנת להמחאה אם לא נשללה עבירותה. בעניין שבפני, עומדות לינקוביץ זכויות לפי ההסכם שבינו לבין הנתבע, לא נקבעה בהסכם כל הגבלה על הזכות להמחות את הזכויות ולפיכך רשאי היה ינקוביץ להמחות לתובע את זכויותיו כלפי הנתבע לפי ההסכם. לטענת התובע הומחו לו זכויותיו של ינקוביץ כלפי הנתבע. טענה זו נתמכה בתרשומת שהוספה בכתב יד לזיכרון הדברים ולהסכם ובתצהיר של ינקוביץ שצורף לכתב התביעה. הנתבע עצמו למעשה, לא כפר בטענה זו והתמקד במישור יחסיו שלו עצמו עם ינקוביץ. לפיכך, הוכחה טענת התובעת בדבר המחאת הזכות ומכח המחאת זכות זו, עומדת יריבותו של התובע מול הנתבע. עם זאת, בהתאם לסעיף 2 (א) בחוק המחאת חיובים, אין בהמחאה כדי לשנות את הזכות "ולחייב יעמדו כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה". המחאת זכות איננה משנה את תנאיה. לתובע זכות להיפרע מהנתבע מכוח המחאת הזכות אך ורק אם יוכח כי לינקוביץ, ממחה הזכויות, עמדה זכות שכזו כלפי הנתבע. זכויותיו של ינקוביץ כלפי הנתבע נקבעו בזיכרון הדברים ובהסכם שבא במקומו. לפי האמור בהסכם, התחייבו ינקוביץ וכהן לשלם לנתבע 330,000$ ובתמורה לקבל 6% ממניות החברה. לשון ההסכם מלמדת על מהותו - הסכם השקעה. אין זה הסכם הלוואה והנתבע לא התחייב להשיב הכספים המושקעים. כך גם העיד כהן, כי מדובר בהסכם השקעה (עמ' 12, ש' 12 בפרוט'). לפי טענת התובע, הפר הנתבע את ההסכם שכן לא עלה בידו להציג אישור למערכת שפיתחה החברה. טענה זו נסמכת על הצהרת הנתבע בהסכם בדבר הגשת בקשה לרישום פטנט ועל האמור בסעיף 4 (3) בהסכם לפיו מועד תשלום יתרת ההשקעה, בסך 305,000$, הינו אישור הפטנט על ידי גורם מוסמך חיצוני. עוד טוען התובע כי בפועל העביר ינקוביץ, ביחד עם כהן, כספים לנתבע לפי ההסכם ועובדה זו אישר כהן בעדותו (עמ' 10, ש' 23 בפרוט'), כך שאכן הוכח שהועברו כספים כנטען. על יסוד העברת הכספים לנתבע מזה והפרה נטענת זו מזה, טוען התובע כי ינקוביץ ביטל את ההסכם ועל הנתבע להשיב את הכספים שקבל מינקוביץ. יש איפוא לבחון אילו ראיות הוצגו לביסוס טענה זו. ראשית, יצוין כי עדות התובע איננה יכולה לתרום לביסוס טענה זו. התובע כלל לא היה מעורב בהתקשרות שבין הנתבע לינקוביץ והכהן. כל אשר יודע התובע בהקשר זה הינם דברים אשר נאמרו לו על ידי ינקוביץ (עמ' 9, ש' 4 בפרוטק') כך שעדותו בהקשר זה איננה קבילה וודאי שאין לה כל משקל. שנית, לשון ההסכם איננה מתיישבת עם טענת התובע. בהסכם, מצהיר התובע על פעילות החברה והגשת הבקשה לפטנט. אין בהסכם כל התחייבות קטגורית של הנתבע לעצם אישור הפטנט ואין בהסכם כל קביעה לפיה תוחזר ההשקעה אם לא יאושר הפטנט. הנתבע טען בעדותו שהפטנט דווקא אושר. ראיות לכך לא הוצגו אך אפילו לא אושר הפטנט, אינני מוצא בכך חשיבות נוכח אומד דעת הצדדים כפי שהיא נלמדת מלשון ההסכם כאמור. להיעדר אישור שכזה עשויה הייתה להיות השלכה מכרעת על המשך ההשקעות בחברה, ברם טענות בעניין זה אינן רלוונטיות לתביעה זו. שלישית, כך גם העיד כהן בהתייחסו לאומד דעת הצדדים בכריתת ההסכם. כהן העיד במפורש כי השקיע כספים לפי ההסכם, אישור לפטנט לא ניתן שלכן לא הועברו כספים נוספים ובסך הכל ראה במצב שנוצר השקעה שלא צלחה (עמ' 11 - 12 בפרוט'). ועובדה היא, שלא כהן ולא ינקוביץ תבעו את הנתבע או טענו להפרת ההסכם. רביעית, לא הוצגה על ידי התובע ולו ראיה אחת לביסוס הטענה בדבר הפרת ההסכם מצד הנתבע ובפרט זועקת היעדרותו של ינקוביץ ואי הצגת גרסתו בעדות. במקום זאת, הציג התובע מכתב אשר כתב ינקוביץ לנתבע ביום 20.3.07 (נספח ג' לתצהיר ינקוביץ) ואשר את קבלתו אישר הנתבע בעדותו. במכתב זה, טוען ינקוביץ שלא ניתן אישור לפטנט ולכן ההסכם מבוטל ועל הנתבע להשיב את כספי ההשקעה. לטענת התובע, די במכתב זה כדי להעביר לשכמו של הנתבע את הנטל להוכיח כי עמד בהסכם ואולם הנתבע לא עמד בנטל זה. טענה זו לא ניתן לקבל. מכתבו של ינקוביץ איננו ראיה להפרת ההסכם מצד הנתבע ואף לא ראשית ראיה לכך. מכתבו של ינקוביץ הינו בסך הכל ראיה לכך שלטענת ינקוביץ ב- 2007 - הופר ההסכם. הא ותו לא. הנטל להוכיח את האמור בהודעת הביטול נותר לפתחו של ינקוביץ ושל התובע מכוח המחאת הזכות. התובע לא הציג ראיות כלשהן לאותה הפרה נטענת. כך, למשל, לא הציג התובע כל ראיה למועדים להם התחייב הנתבע כביכול ואף לא למקור ההתחייבות המיוחסת לו לקבלת האישור. התחייבות שכאמור איננה בנמצא בהסכם. אם כך, לשון ההסכם איננה מתיישבת עם טענת התובע להפרת התחייבות הנתבע, עדות כהן מפריכה את הטענה להפרת התחייבויות של הנתבע, עדות ינקוביץ לא הוצגה ולסיכום - התובע לא הציג כל ראיה להפרת ההסכם מצד הנתבע וכך אף לא ביסס את הטענה לחובות שחב הנתבע לינקוביץ. די בכך לדחיית התביעה. בנסיבות העניין, לא מצאתי טעם לבחון טענות נוספות של הנתבע. אשר על כן אני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבע בגין תביעה זו ובהתחשב בהתמשכות הדיונים יועמד סכום זה על סך של 8,000 ₪. הכספים אשר הפקיד הנתבע בקופת בית המשפט יוחזרו לו במלואם, לרבות הפרשי הצמדה וריבית. ביחס לכספים אשר הפקיד התובע להבטחת שכר העד, ניתנה החלטה בפרוטוקול הדיון.המחאת חיובים