א. מבוא עובדות התביעה שבפני מחזקות האימרה כי "המציאות עולה על כל דמיון". 1. ענינה של התביעה, עתירת התובע לחייב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לו סך של 500,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.12.01. זהו התאריך בו העבירה הנתבעת מס' 1 (להלן: "כלל") כספים לנתבע מס' 3 (להלן: "עו"ד מחול") וזאת לטענת התובע, בניגוד להמחאת חוב שנתנה לטובת התובע ביום 26.11.00 ע"י הנתבע מס' 2 (להלן:"מר אבזאח"). ההמחאה נתנה בנוגע לכספים שיגיעו לו מחברת כלל בגין תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שהגיש נגדה. הנזקים נגרמו למר אבזאח בתאונת דרכים מיום 23.10.96. בתביעה זו לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף יוצג מר אבזאח ע"י עו"ד מחול. התביעה סולקה בדרך של פשרה אשר קיבלה תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 5932/00) לאחר שתביעת מר אבזאח אשר הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 743/98) הועברה לבית משפט השלום. 2. התובע טוען כי דבר המחאת החוב הודע לכלל וזו אישרה קבלתו. המחאת החוב מעולם לא בוטלה לטענתו ואף נתנו לכלל אזהרות, לאחר השגת הסכם הפשרה, ולפני שבוצע התשלום על פיה לעו"ד מחול, וגם במועד מאוחר לביצוע התשלום אך בו עדיין ניתן היה לבטל התשלום. לפי תוכן אזהרות אלו, היה על כלל להמנע מביצוע התשלום לעו"ד מחול בניגוד להמחאת החוב. טוען התובע כי כלל התעלמה מאזהרות אלו ושילמה בניגוד להמחאת החוב לממחה אבזאח, וזאת ללא כל הצדק סביר ושלא בתום לב, דבר המטיל עליה חובה לשלם לתובע סכום התביעה. 3. עוד טוען התובע כי עו"ד מחול החתימו על מכתב הוראת תשלום מיום 18.11.01 תוך הצגה מוטעית של דברים. טוען התובע כי עו"ד מחול אמר לו שחתימה זו הכרחית לצורך תשלום סכום הפשרה לעו"ד מחול בלבד, לצורך הבטחת תשלום שכר טרחתו, ולאחר מכן יועברו הכספים לידי התובע. התובע טוען כי הובהר לו ע"י עו"ד מחול שלאחר קבלת הכספים מכלל, וניכוי שכר טרחתו, יועברו לידיו הכספים בהתאם למוסכם בינו ובין מר אבזאח, כעולה מהמחאת החוב. למרות זאת טוען התובע כי עו"ד מחול הציג לכלל את המכתב מיום 18.1.01 כמסמך ביטול המחאת החוב, קיבל הכספים לידיו, ובניגוד להבטחותיו בעל פה ובכתב, ובניגוד להתראות שקיבל מב"כ התובע, עו"ד נזאל, העביר הכספים שלא כדין למר אבזאח. 4. התובע טוען כי מר אבזאח קיבל הכספים לידיו ונמנע, תוך הפרת התחייבויותיו, להעבירם לתובע למרות חובו לתובע. חוב זה כך נטען היה בגין הפקדות שביצע התובע לחשבון הבנק של מר אבזאח לבקשתו, לצורך כיסוי יתרת חובו של מר אבזאח לבנק, בסך של 555,000 ₪ (נספח ב' לת/1). 5. עוד תובע התובע בתביעתו המתוקנת את חברות הביטוח איילון והדר אשר ביטחו במועדים הרלוונטים לתביעה את עו"ד מחול מפני הסיכונים הנובעים ממתן שירותים מקצועיים כעורך דין לרבות אלו האמורים בתביעה אשר הוגשה על ידי התובע גם נגד עו"ד מחול. 6. הנתבעים טוענים טענות מגוונות כנגד תביעת התובע אשר לדידם דינה להדחות. טוען מר אבזאח ובעקבותיו עו"ד מחול כי המחאת החוב הינה פיקטיבית, נועדה לסייע ולהבטיח כי כספים שיגיעו לו מחברת כלל לא יעוקלו ע"י נושים שונים. נטען כי התובע ומר אבזאח היו שותפים בעסקים שונים, כי חשבון הבנק אליו טוען התובע כי הפקיד כספים היה חשבון השותפות של שני הצדדים וכי בפועל לא קיים כל חוב של מר אבזאח לתובע, אשר שילם לתובע כל המגיע ממנו. עוד נטען כי בהסכמה בוטלה המחאת החוב במכתב אשר נחתם ע"י התובע ומר אבזאח ביום 18.11.01 ואשר איפשר העברת הכספים ע"י כלל לעו"ד מחול. 7. נטען עוד ע"י עו"ד מחול כי הובהר היטב לתובע עובר לחתימתו על המכתב מיום 18.11.01 כי מדובר בביטול המחאת חוב אשר יאפשר העברת הכספים מחברת כלל למר אבזאח וכי עו"ד מחול יפעל להעברת הכספים ללקוחו, מר אבזאח, אלא אם יצווה אחרת ע"י כלל או בצו שיפוטי. 8. עוד נטען כי הנזקים שנטען כי נגרמו לתובע עקב העברת הכספים למר אבזאח נגרמו בשל אשמם הבלעדי או המכריע של התובע ועורך דינו הנוכחי עו"ד נזאל אשר לא פעלו כנדרש למניעת העברת הכספים למר אבזאח למרות שיכלו לעשות. נטען כי התובע ועו"ד נזאל השתהו יתר על המידה מהמועד בו נודע להם על הכוונה להעביר הכספים למר אבזאח ולא נקטו ההליכים הנדרשים לרבות פניה לערכאות. נטען כי דבר זה מנע כל אפשרות למנוע תשלום כספים ע"י כלל או העברתם שלא כדין ע"י עו"ד מחול. 9. טענות אלו לענין ביטול המחאת הזכות ותשלום כדין לתובע וכן התרשלות התובע ועו"ד נזאל במניעת ביצוע תשלום הכספים לתובע ולעו"ד מחול, נטענות גם ע"י כלל. כלל טוענת עוד כי הודעת עו"ד נזאל לה בכתב לאחר חתימת הסכם הפשרה היתה רשלנית וכללה פרטים מועטים מידי אשר לא איפשרו לה להתיחס ולטפל במועד בפניותיו ובכך למנוע העברת הכספים לעו"ד מחול. נטען כי תפקוד נציגיה של כלל בנסיבות הענין היה כראוי, תאם עבודת חברת ביטוח גדולה ובנסיבות הענין לא פעלו נציגיה ברשלנות כלשהי אשר גרמה לתובע נזק. כלל מצטרפת לטענות שאר הנתבעים באשר לרשלנותם הבלעדית או המכרעת של התובע ועורך דינו. 10. איילון והדר אינן מכחישות כי אכן הוצאה לעו"ד מחול אצלם פוליסה לכיסוי סיכונים הנובעים ממתן שירות מקצועי כעורך דין אולם הן טוענות כי בנסיבות הענין פוליסות אלו לא חלות בשל חריגים הקיימים בפוליסה. לטענתם, באם נכונות טענות התובע, דבר המוכחש, ולענין זה הן מצטרפות לטענות מר אבזאח ועו"ד מחול, פעל עו"ד מחול תוך מעילה במתכוון באמון, ובחוסר תום לב וביצע תרמית כלפי התובע. בשל כך, חלים החריגים הקיימים בפוליסות שהוצאו לעו"ד מחול ואין תחולה לכיסוי ביטוחי. יצויין כי לענין היקף החריגים יש שוני בפוליסות שהוציאו איילון והדר. בפוליסת הביטוח של הדר החריגים רחבים יותר. עוד טוענות איילון והדר כי סכום התביעה המקורי גבוה וכי יש לנכות ממנו סך של 70,000 ₪ אשר גם התובע מסכים, כי היה מגיע ללא קשר להמחאת החוב לעו"ד מחול וזאת כשכ"ט עו"ד. עוד נטען כי מסכום התביעה נגדם יש לנכות סכומים בהם חב אישית עו"ד מחול בשל סעיף השתתפות עצמית בפוליסה. עוד מעלות הדר ואיילון זו כנגד זו טענות לענין כפל ביטוח ואופן חישוב סכום הפיצוי המגיע בגין חבותן אם קיימת כזו, לאור הכללים בדבר כפל ביטוח. אציין כי טענות אלו נטענות לחלופין. זאת לאור הצטרפות איילון והדר לטענות הנתבעים האחרים בדבר העדר חבות כלפי התובע ובדבר אשמם הבלעדי או המכריע של התובע ועו"ד נזאל, וכן אשמם של נציגי כלל. נטען כי אשם זה ניתק כל קשר סיבתי בין מחדלים או מעשים נטענים של עו"ד מחול ונזקי התובע. 11. בכך לא תמה ההתדיינות בין הצדדים שהרי בלי הודעות לצדדים שלישיים אי אפשר. כלל הגישה הודעה לצדדים שלישיים כנגד עו"ד מחול וכנגד איילון והדר. זאת עוד בטרם תוקן כתב התביעה באופן שבו צורפו איילון והדר כנתבעות נוספות. הודעה זו נותרה בעינה גם לאחר תיקון כתב התביעה ע"פ הודעת ב"כ כלל מיום 16.2.04. עו"ד מחול הצטרף להודעה ששלחה כלל נגד איילון והדר ע"פ הודעתו מיום 15.10.03. ביום 3.3.04 שלחה איילון הודעה לצדדים שלישיים נגד עו"ד נזאל, כלל, הדר וכנגד מר אבזאח. הודעה דומה נגד עו"ד נזאל לא נשלחה ע"י הדר או ע"י מר אבזאח ועו"ד מחול. 12. יצויין כי בסיכומי התגובה מטעם התובע, אשר שמשו גם סיכומי עו"ד נזאל בהודעה לצדדים שלישיים שנשלחה נגדו מסכים התובע בסעיף ב(1) לסיכומיו בעמ' 6 כי סכום התביעה צריך לעמוד על סך של 480,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.12.01 ועד התשלום בפועל, וכי אין לכלול בתביעתו סכום ששולם לעו"ד מחול כשכר טרחתו בגין טיפולו בתביעת מר אבזאח נגד כלל. ב. העובדות 1. ביום 26.10.00 חתם מר אבזאח על המחאת זכות לטובת התובע ובה המחה לתובע זכויותיו לקבל סכום פיצויים מחברת כלל בגין תביעה לתשלום פיצוים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה מיום 23.10.96. אין מחלוקת כי מדובר בהמחאת זכות לפיצוי מותרת להבדיל מהמחאת זכות תביעה אסורה. ההמחאה נחתמה בפני עו"ד נזאל ונשלחה על ידו לכלל ביום 27.10.00. אין מחלוקת כי המחאת הזכות התקבלה בכלל. 2. בד בבד עם חתימת המחאת הזכות חתם מר אבזאח גם על שטר משכון (נ/39) לטובת התובע להבטחת תשלום הפיצוי אשר יגיע למר אבזאח מכלל עד לסך של 500,000 ₪. אין מחלוקת כי שטר משכון זה לא נרשם. 3. המחאת הזכות ושטר המשכון התיחסו לזכאות עתידית של מר אבזאח לקבל פיצויים מחברת כלל בגין תביעה שהגיש נגדה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שארעו לו לטענתו בתאונה מיום 23.10.96. התביעה הוגשה ע"י מר אבזאח, באמצעות עו"ד מחול, לבית המשפט המחוזי בנצרת בת.א. 743/98. 4. לא נסתרו טענות התובע כי בין התאריכים 4.2.00 - 3.10.01 הוא הפקיד בחשבון הבנק המתנהל ע"ש מר אבזאח בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף נחף שמספרו 1784400 סך של 555,000 ₪ נספח ב' לת/1. אין מחלוקת כי החשבון הנ"ל התנהל ע"ש מר אבזאח בלבד ואולם לבנו של התובע, אשר אין מחלוקת כי עבד אצל מר אבזאח במועדים הרלוונטים, היתה זכות חתימה בחשבון. יצויין כי גם עו"ד מחול בתצהירו נ/20 בסעיפים 2-5 מחזק הטענה כי מצבו הכלכלי של מר אבזאח היה בכי רע. דבר זה תומך בטענות התובע כי בשל מצבו הכלכלי של מר אבזאח הוא נזקק לעזרתו הכלכלית של התובע, ובגין כך היה מוכן לחתום לטובת התובע על המחאת החוב. זאת לאחר שהתובע סייע לו כלכלית. 5. אין מחלוקת כי כבר בתחילת שנת 2001 ניהלו עו"ד מחול וב"כ חיצוני של חברת כלל, עו"ד ברקוביץ, מגעים לסילוק תביעת מר אבזאח כנגד חברת כלל בפשרה. זאת בהתאם להצעות שנתנו ע"י השופט שדן בתיק זה, בבית המשפט המחוזי בנצרת, כב' הנשיא אברמוביץ. אין מחלוקת כי במסגרת מגעים אלו הודיע עו"ד ברקוביץ, ב"כ כלל, לעו"ד מחול, על קיומה של המחאת הזכות שנחתמה ע"י מרשו, מר אבזאח, לטובת התובע. העתק המחאת הזכות הומצא לידי עו"ד מחול לפחות ביום 14.3.01. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר למועד ידיעת עו"ד מחול על קיומה של המחאת הזכות. התובע טוען כי קודם לחתימת המחאת הזכות, בתמורה להסכמתו לערוב לחובות מר אבזאח לבנק, ברר אצל עו"ד מחול נכונות טענות מר אבזאח באשר לזכאותו לכספים מכלל, ועו"ד מחול היה מודע בשל בירורים אלו לקיומה של המחאת הזכות. 6. ביום 21.3.01 הודיע עו"ד מחול לעו"ד ברקוביץ ב"כ כלל על הסכמת מרשו לקבל הצעת השופט, כב' הנשיא אברמוביץ, לסילוק התביעה בפשרה והכל בכפוף להמצאת מסמך המבטל המחאת הזכות. עו"ד מחול עשה כן כאמור בתצהירו בסעיף 10 לנ/10 רק לאחר שמר אבזאח הודיע לו שהמחאת הזכות פיקטיבית ושהוא ידאג לביטולה (בלשון עתידית). מר אבזאח הודיע עוד שמדובר בענין פשוט שהוא, מר אבזאח, יעשה אותו רק ברגע האחרון. לטענת עו"ד מחול בחודש יוני 2001 הודיע לו מרשו, מר אבזאח, כי בידיו מסמך ביטול המחאת זכות ובהתאמה פנה עו"ד מחול לכלל והודיע על קיומו של מסמך המבטל המחאת הזכות. 7. ביום 25.6.01 קיבל עו"ד מחול מב"כ כלל עו"ד ברקוביץ הסכם פשרה ושטר קבלה ושחרור לצורך החתמת מרשו, מר אבזאח, עליהם. עו"ד מחול נדרש בנוסף להמציא מסמך ביטול המחאת זכות, שטען כי קיים. אין מחלוקת כי בשלב זה הסתפק עו"ד מחול בהודעת מרשו מר אבזאח כי קיים מסמך המבטל המחאת הזכות שנחתם בפני עו"ד אחר, ולא דרש לקבלו לידיו או לבדקו. יצויין כי בתצהירו נ/19, לא הזכיר מר אבזאח קיומו של מסמך ביטול המחאת הזכות קודם לזה שנחתם, לטענתו, ביום 18.11.01 במשרד עו"ד מחול. מסמך ביטול כזה הוזכר רק בתצהיר עו"ד מחול. 8. אין מחלוקת כי התובע היה מודע למגעים המתנהלים בין מר אבזאח באמצעות עורך דינו עו"ד מחול, וחברת כלל באשר לאפשרות סילוק תביעת מר אבזאח בפשרה. לפיכך התובע ביקש להבטיח זכאותו לכספים ע"פ המחאת הזכות לטובתו. בשל העובדה כי עורך דינו הקבוע, עו"ד נזאל, נעדר שכר התובע שירותיו של עו"ד לנגוס אשר פנה בחודש ספטמבר 2001 לכלל ודרש את אישורה לקיומה של המחאת הזכות לטובתו אצלה. 9. ביום 25.10.01 הודיעה חברת כלל באמצעות עו"ד וייס העובד במחלקת התביעות בכלל לעו"ד לנגוס, ב"כ התובע, כי טרם גובשה פשרה בענינו של מר אבזאח. עוד הודיע עו"ד וייס כי : "לכשתגובש פשרה או עם מתן פסק דין יהיה נושא המחאת הזכות רלוונטי. במידה ותתעורר אז מחלוקת בין מרשך לבין מר אוסמה בדבר תקפות ההמחאה, יהיה עליכם להסדיר הענין, ולחילופין אנו נפנה לבית המשפט למתן הוראות". מכתב זה של עו"ד וייס ניתן במענה למכתב מפורט של עו"ד לנגוס, ב"כ התובע, מיום 18.10.01, נ/15, המפרט טיעוניו העובדתיים והמסמכים לענין חובת חברת כלל לנהוג בהתאם להמחאת הזכות. 10. ביום 18.11.01 חתמו התובע ומר אבזאח במשרדו של עו"ד מחול, ובנוכחותו, על מכתב המופנה לעו"ד מחול ולחברת כלל אשר מפאת חשיבותו תכנו יצוטט במדוייק: "הנדון: המחאת זכות מיום 26.10.2000 אבזאח אוסמה. אני הח"מ עבדאלרחים אסמעיל הנ"ל ולתצהיר קודם שלי אצל עו"ד סעיד נזאל אני מסכים בזה שחברת הביטוח "כלל" תעביר לידיך את סכום הפשרה שהגעתם אליו בפשרה בתיק אזרחי 5932/00 בית משפט השלום בנצרת ואני משחרר את חברת הביטוח הנ"ל מכל אחריות כלפי בענין הנ"ל". יש לזכור כי המסמך הנ"ל נחתם מבלי שעו"ד מחול ראה מסמך קודם שמר אבזאח טען שקיים בנוגע לביטול המחאת הזכות ושעל קיומו הודיע עו"ד מחול, לב"כ חברת כלל, עו"ד ברקוביץ במכתבו מיום 4.6.01, נספח ז' לנ/20. עוד יצויין כי המסמך מיום 18.11.01 אינו מוכתר בכותרת "ביטול המחאת זכות", הפרטים המפורטים בו מתיחסים לתביעה המתנהלת בבית משפט השלום בנצרת, ותכנו הינו הוראת תשלום כספים המגיעים למר אבזאח או לתובע מחברת כלל לידי עו"ד מחול. עוד יצויין כי במסמך המקורי שלא הועבר לחברת כלל נרשמה הערה, שנמחקה אח"כ, ובה מאשר עו"ד מחול כי יפעל לפי הוראות מר אבזאח והתובע, כנראה לצורך תשלום הכספים. כן יש להזכיר כי נטען בפני על ידי התובע שלאחר חתימת המסמך במיום 18.11.01 כשנתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, היה נכון מר אבזאח להציע לתובע תשלום בדרך של מסירה לידיו של תיק המכיל זהב לטענתו, בשווי 90,000$. 11. בו ביום 18.11.01, החתים עו"ד מחול את מר אבזאח על שטר הקבלה והשחרור שהומצא לו ע"י ב"כ כלל. לאחר מכן המציא עו"ד מחול המסמכים החתומים לבית המשפט השלום בנצרת וכן לידי ב"כ חברת כלל במכתב נ/29. יצויין כי למרות תכנו של המכתב מיום 18.11.01 שעוסק בהוראת תשלום בלבד, כתב עו"ד מחול לעו"ד ברקוביץ, ב"כ כלל, כי מועברת אליו הוראה בדבר ביטול המחאת הזכות במקור. בהתאמה ניתן ביום 20.11.01 פסק דין הנותן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אשר הושג בין מר אבזאח וכלל בקשר לתביעה. יצויין כי מסמכי הפשרה ופסק הדין הועברו לכלל ע"י בא כוחה עו"ד ברקוביץ ביום 27.11.01. זאת כעולה מתצהיר עו"ד וייס נ/7, וממוצג נ/17. יצויין כי בעוד שבסעיף 10 לנ/7 מצהיר עו"ד וייס המשמש כעורך דין פנימי של חברת כלל כי עו"ד ברקוביץ ב"כ כלל החיצוני, העביר לכלל אישור ביטול המחאת הזכות, הרי עו"ד ברקוביץ כאמור בנ/17, זהיר הרבה יותר. במכתבו לכלל (נ/17) מציין עו"ד ברקוביץ כי ב"כ התובע עו"ד מחול העביר אליו אישור לתשלום סכום הפשרה לידי ב"כ התובע, עו"ד מחול. 12. לאחר חתימת מכתב הוראת התשלום מיום 18.11.01 בו ראתה כלל ע"פ תצהיר עו"ד וייס (נ/7) מסמך ביטול המחאת זכות, בתאריך שאינו ידוע לי מעדויות העדים שהעידו בפני, אך בסמוך ליום 25.11.01, נפגש באקראי התובע עם עורך דינו עו"ד נזאל. התובע סיפר לעו"ד נזאל על חתימתו במשרד עו"ד מחול על מסמך הוראת התשלום מיום 18.11.01. מיד אחר כך ביום 27.11.01 הוציא ב"כ התובע עו"ד נזאל מכתב לעו"ד מחול ובו הבהיר לבקשת התובע כי מכתב הוראת התשלום מיום 18.11.01, אינו מכתב המבטל המחאת הזכות אלא מכתב שרק מסמיך את עו"ד מחול לקבל בעבור התובע הכספים המגיעים למר אבזאח מכלל. 13. ביום 29.11.01 השיב עו"ד מחול לפנית עו"ד נזאל בכתב. בתשובתו ציין עו"ד מחול כי התובע עצמו פנה אליו ישירות והפעיל עליו לחצים. בסעיף 4 למכתבו הבהיר עו"ד מחול לעו"ד נזאל כי יהיה נכון לאשר בכתב כי יפעל כבקשתו של עו"ד נזאל, לענין העברת הכספים, שיגיעו מכלל, רק בכפוף לקיום מספר תנאים שפורטו במכתבו. 14. בעקבות קבלת תשובת עו"ד מחול מיום 29.11.01 יזם עו"ד נזאל פניה טלפונית לעו"ד מחול ובעקבותיה נערכה פגישה במשרדי עו"ד מחול בנוכחות עו"ד מחול, עו"ד נזאל, והתובע. הצדדים חלוקים האם גם מר אבזאח נכח באותה ישיבה. בסיומה של אותה ישיבה הפקיד עו"ד מחול בידיו של עו"ד נזאל מכתב אשר מפאת חשיבותו יצוטט: "הנדון אוסאמה אבזאח - אסמעיל עבדאלרחים. כפוף להבטחת שכר הטרחה המגיע לי ממר אוסמה אבזאח, הריני לאשר בזה כי ככל שהדבר תלוי בי, מבחינתי לא השתנה המצב המשפטי של זכויות הצדדים בעצם חתימת האישור מיום 18.11.01 במשרדי, לרבות בענין פגיעה או אי פגיעה בהמחאת הזכות מיום 26.10.00 ע"י אבזאח אוסאמה לטובת מרשך". 15. עו"ד מחול לא המציא העתק מכתב זה מיום 30.11.01 לכלל או לבא כוחה עו"ד ברקוביץ עימו היה בקשר. עו"ד מחול כן ביקש מעו"ד ברקוביץ להאיץ הליכי ביצוע תשלום סכום הפשרה. הסכום שולם ביום 7.12.01. התשלום בוצע בהמחאה שנמסרה לידי מר אבזאח אישית. מר אבזאח נשלח על ידי עו"ד מחול למשרדי עו"ד ברקוביץ בתל אביב כשהוא מצוייד במכתב עו"ד מחול המבקש למסור ההמחאה למר אבזאח. ההמחאה נפרעה ביום 10.12.01. עו"ד מחול גם לא דיווח לכלל או לעו"ד ברקוביץ על המחלוקת שנתגלעה בין התובע ומר אבזאח באשר לתוקפה של המחאת הזכות ואשר הובאה לידיעתו כבר ביום 27.11.01 במכתבו של עו"ד נזאל. 16. בהסבר אפשרי להסתרת המידע הנ"ל, נטען ע"י מר אבזאח ועו"ד מחול כי ביום 7.12.01 המציא מר אבזאח לעו"ד מחול מכתב בכתב ידו האוסר על עו"ד מחול ליתן אינפורמציה כלשהי בנוגע לכספים שהתקבלו מכלל ומורה לו להעביר הכספים רק לידי מר אבזאח. אציין כי נוסחו של מכתב מר אבזאח מיום 7.12.01 נספח יז לנ/20 תמוה במקצת משום שהוא פותח במילים "... נודע לי שהתקבל השיק על פי הסכם הפשרה הנ"ל". ואולם הוכח כי מר אבזאח עצמו הוא שקיבל לידיו השיק במשרדי ב"כ כלל, עו"ד ברקוביץ בתל אביב, ולפיכך השימוש במילים "נודע לי" תמוה. עוד יצויין כי תמוה בעיני שמכתב הוראות זה, נכלל דווקא בתצהיר עדותו הראשית של עו"ד מחול נ/20, ולא בא זכרו בתצהיר עדות ראשית מטעם אבזאח נ/19. 17. עוד נטען ע"י עו"ד מחול כי ביום 9.12.01 קיבל מעו"ד גרזוזי, בא כוחו החדש של מר אבזאח מכתב האוסר עליו שוב למסור למאן דהוא כל אינפורמציה לגבי הכספים ששולמו למשרדו ע"י כלל ומורה לו להעביר כספים אלו רק למר אבזאח. עוד צוין במכתב זה, נספח יח לנ/20, כי המסמך מיום 18.11.01 אשר נחתם ע"י התובע ומר אבזאח ביטל המחאת הזכות. עו"ד מחול גם טען כי ביום 10.12.01 קיבל ממר אבזאח מכתב נוסף בכתב ידו המורה לו להעביר בו ביום הכספים שהתקבלו מכלל לידיו שאם לא כן יגיש נגדו תלונה בלשכת עורכי הדין. גם מכתבים אלו מימים 9.12.01, 10.12.01, לא נזכרו ולא צורפו לתצהיר מר אבזאח. גם עו"ד גרזוזי לא הובא לפני למתן עדות. עוד אציין כי על דבר קיומם של מכתבים אלו, לא הודיע עו"ד מחול מיד עם קבלתם לנציגי כלל או לתובע או לבא כוחו. זאת, לא בטרם נפרעה ההמחאה ע"י עו"ד מחול ביום 10.12.01, ולא לאחר מכן בטרם הועברו הכספים לידיו של מר אבזאח. עוד יצויין כי עו"ד מחול לא יזם פניה בדרך של הגשת טען ביניים או תביעה אחרת לערכאות כדי לבחון השאלה כיצד עליו לפעול בנסיבות הענין. כן לא פנה עו"ד מחול לקבלת עצה מן הגורמים המוסמכים של לשכת עורכי הדין. 18. בד בבד עם פעילותו כאמור בסעיף 12-14 לעיל, פנה עו"ד נזאל, בשמו של התובע, ביום 29.11.01 בכתב גם לכלל. בין הצדדים קיימת מחלוקת מתי נשלח מכתב עו"ד נזאל לכלל מתי נתקבל ומתי טופל. אליבא דגירסת כלל התקבל במשרדיה מכתבו של עו"ד נזאל רק ביום 30.11.01 אשר היה יום ו' בשבוע. כן נטען כי המכתב המקורי כלל פרטים שלא איפשרו איתור התיק הרלוונטי במשרדי כלל במיוחד בהתחשב בעובדה כי התיק הנדון היה תיק שאינו סרוק במחשב. לטענת כלל בפועל רק ביום 5.12.01 התקבל במשרדיה לבקשת נציגיה מכתב עו"ד נזאל מיום 29.11.01 כשהוא נושא הפרטים הדרושים לצורך טיפול בו. 19. אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר שהתקבלו מסמכי הפשרה החתומים ביום 27.11.01 במשרדי חברת כלל הואץ הליך הטיפול בביצוע תשלום הפשרה כנראה לבקשת עו"ד מחול. תשלום הפשרה אושר ביום 29.11.01 נתנה בו ביום הוראת תשלום, והופק שיק אשר יצא מכלל למשרדי בא כוחה של כלל עו"ד ברקוביץ ביום 5.12.01. שיק זה נמסר ביד ע"י עו"ד ברקוביץ למר אבזאח עצמו ביום 7.12.01. הדבר נעשה למרות שע"פ הנחית עו"ד ברקוביץ בנ/17 לכלל האישור שהמציא עו"ד מחול מיום 18.11.01 איפשר תשלום לידי ב"כ התובע, עו"ד מחול בלבד. 20. מיום 5.12.01 תאריך בו אין מחלוקת כי גם בחברת כלל כבר התקבלה פנית עו"ד נזאל מיום 29.11.01, שכללה מלוא הפרטים הדרושים לטיפולה באשר לאי ביטול המחאת הזכות ובאשר להיות המסמך מיום 18.11.01 רק הוראת תשלום בלבד, לא נעשה דבר בחברת כלל. זאת עד למועד הפקדת השיק שנמסר לידי מר אבזאח ביום 7.12.01 וכן עד מועד פרעונו ביום 10.12.01. 21. אין מחלוקת בין הצדדים כי עו"ד נזאל, ב"כ התובע, פנה רק ישירות לכלל ולא לבא כוחה החיצוני, עו"ד ברקוביץ, אשר יצג את חברת כלל בהליכים שניהל נגדה מר אבזאח, ובעקבותיהם הושג הסכם פשרה מכוחו שילמה כלל למר אבזאח באמצעות עו"ד מחול סך של 550,000 ₪. עוד לא נסתרה טענת כלל כי עורך הדין המטפל בתיק הרלוונטי בחברת כלל, עו"ד וייס, יצא למילואים ביום 2.11.01, ועובר ליציאתו לא ידע על פנית עו"ד נזאל לחברת כלל. עו"ד וייס שב משירות המילואים ביום 10.11.01 ובמועד זה ראה לראשונה את פנית עו"ד נזאל. 22. חברת כלל ענתה לפנית עו"ד נזאל אליה רק ביום 23.12.01 באמצעות בא כוחה החיצוני עו"ד ברקוביץ. במכתב טען עו"ד ברקוביץ כי התובע המציא לכלל מסמך המסכים להעברת הכספים לעו"ד מחול ופוטר אותה מכל אחריות בשל כך. בהתאמה כך נטען הכספים הועברו לעו"ד מחול. במכתב זה לא הודיע כלל לעו"ד נזאל מתי הועבר הכסף לעו"ד מחול. 23. אין מחלוקת כי כלל בעצמה או באמצעות עורך דינה החיצוני עו"ד ברקוביץ לא יזמה כל פניה לעו"ד מחול או לבית משפט בעקבות פנית עו"ד נזאל, ב"כ התובע , אליה. 24. לטענת עו"ד נזאל, ב"כ התובע, ממועד בו קיבל מכתב ב"כ כלל, עו"ד ברקוביץ אליו, מיום 23.12.01 פנה מספר פעמים לעו"ד מחול טלפונית כדי לברר מידע אודות הכספים אשר לטענת כלל הועברו לידי עו"ד מחול ואולם לא קיבל ממנו תשובה ענינית כלשהי. עו"ד מחול הכחיש טענות אלו וטען כי פניתו של עו"ד נזאל אליו נעשתה רק ביום 3.1.02 עת הועברו לו דרישה לתשלום כספים וכן בקשה למתן צו מניעה זמני שהוגש ע"י עו"ד נזאל בשם התובע לבית משפט השלום בעכו נספחים כ-כא לנ/20. 25. ביום 3.1.02 הגיש עו"ד נזאל ב"כ התובע בקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד האוסר על עו"ד מחול להעביר למר אבזאח הכספים שנתקבלו במשרד עו"ד מחול מחברת כלל. בהמשך הוגשה תביעה עיקרית.הבקשה נענתה וניתן צו זמני . 26. במעמד הוצאת הצו המבוקש כבר הספיק עו"ד מחול להעביר לידי מר אבזאח את מרבית הכספים שהוחזקו על ידו לאחר שהתקבלו מכלל, למעט שיק דחוי ע"ס 25,000 ₪. שיק זה ניתן למר אבזאח ע"י עו"ד מחול ביום 19.11.01, עוד בטרם שולמו הכספים ע"י כלל לעו"ד מחול, ואולם תאריך פרעונו היה 20.1.02. לאחר קבלת הצו פנה עו"ד מחול לעו"ד נזאל בשאלה האם לבטל שיק זה אשר נמצא בידיו של מר אבזאח (נספח כב' לנ/20). במענה בכתב הותיר עו"ד נזאל ענין זה לשיקול דעת עו"ד מחול. במהלך שמיעת הראיות בפני נטען כי על שיק זה ביצע התובע עבור מר אבזאח נכיון ושלם למר אבזאח תמורתו במזומן. 27. אין מחלוקת כי ביום 23.12.01 מועד בו הודיע עו"ד ברקוביץ ב"כ החיצוני של חברת כלל לעו"ד נזאל כי הכספים שהמגיעים ע"פ הסכם הפשרה הועברו לידי עו"ד מחול, שולם לידי מר אבזאח על חשבון כספי הפשרה רק סך של 190,000 ₪. עוד אין מחלוקת כי עו"ד נזאל ב"כ התובע הגיב על מכתב זה של עו"ד ברקוביץ מיום 23.12.01 במכתב המבקש פרטים נוספים, לענין העברת הכספים, רק ביום 14.1.02. 28. תביעתו המקורית של התובע בבית המשפט השלום בעכו אשר הוגשה רק כנגד עו"ד מחול ומר אבזאח נמחקה מכיוון שבקשתו של התובע לתקנה ולצרף כנתבעת נוספת את כלל נדחתה. בהתאמה הוגשה התביעה דנן, בפני, ביום 21.4.02 וזו תוקנה ביום 26.1.04 ע"י הוספת הנתבעים הנוספים איילון והדר. ג. הראיות 1. לאחר שכל הצדדים נצטוו להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם העדים שבשליטתם, שמעתי עדות העדים כדלקמן: עדות התובע, עדות גב' אמל בדראן אשר היתה במועדים הרלוונטים מזכירתו של עו"ד נזאל. עדות עו"ד וייס, אשר היה עו"ד פנימי שעבד במועדים הרלוונטים במחלקת תביעות של כלל וטיפל בתיק תביעת מר אבזאח נגד כלל. שמעתי גם עדות גב' שרית כהן אשר שמשה במועדים הרלוונטים פקידה במחלקת תביעות בחברת כלל ושמשה כמזכירה של מנהלת המחלקה. כן שמעתי עדות מר אבזאח עדות עו"ד מחול ועדות עו"ד נזאל. 2. עוד שמעתי עדות מר שלאטה מנהל סניף בנק מרכנתיל דיסקונט בכפר נחף בו נוהל חשבון עו"ש ע"ש מר אבזאח. לחשבון זה טען התובע כי הפקיד כספים ובגין כך חב לו מר אבזאח חוב בגינו נתנה לטובתו המחאת הזכות נשוא התביעה דנן. 3. כן נשמעה בפני עדות בנו של התובע מר תייסיר עבדאלרחים, ועדות עו"ד לנגוס אשר יצג התובע בפניותיו לחברת כלל לצורך קבלת אישור על קיומה של המחאת הזכות בטרם הושגה בפשרה בתביעת מר אבזאח נגד כלל. 4. אציין כי למרות כל ההסברים וההתראות שנתנו למר אבזאח בדבר הצורך להזקק ליעוץ משפטי, לצורך בירור התביעה דנן נגדו, נמנע זה מלקבל יעוץ משפטי למרות הבטחותיו כי ישקול לעשות כן ולמרות ארכות מועד שנתנו לו לצורך כך. דבר זה האריך ההליכים בתיק זה. עוד העדיף מר אבזאח למרות הסברים שקיבל להעדר מישיבות חשובות בהם נחקרו עדים. בהתאמה לא הגיש מר אבזאח סיכום טענות מטעמו. למרות ארכות שנתנו לו, דבר אשר עיכב סיום הגשת הסיכומים בתיק זה ועיכב האפשרות ליתן פסק דין. 5. איילון והדר לא הביאו עדים מטעמם והסתפקו בהגשת פוליסות הביטוח הרלוונטיות וחקירות נגדיות של העדים שנשמעו . 6. בסיום שמיעת הראיות הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. כל הצדדים נזקקו להגשת בקשות להארכות מועד להגשת סיכומיהם כאשר הגדילו עשות מר אבזאח ועו"ד מחול. האחד לא עמד בכל המועדים שנתנו לו להגשת סיכומים ובסופו של יום לאחר עיכובים שנוצרו בשל התנהגותו החלטתי כי יש לראותו כמי שויתר על זכותו להגיש סיכומים מטעמו. השני, עו"ד מחול אף הוא לא עמד במועדים שנקצבו להגשת סיכומיו עד שלבסוף לא היה מנוס מהחלטה דומה לגביו. רק לאחר מתן החלטה זו בעניננו, הגיש עו"ד מחול סיכום טענותיו,גם זאת באיחור. רק בשל העדר תגובת הצדדים האחרים לענין זה ולפנים משורת הדין התרתי הגשת סיכומים אלו ואפשרתי להתיחס אליהם למרות מועד הגשתם. ד. המסקנה לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם בתצהירי עדות ראשית במוצגים ובסיכום טענות הצדדים ולאחר ששמעתי העדויות בפני והתרשמתי מהם, נחה דעתי כי תביעת התובע להתקבל בחלקה. נחה דעתי כי: 1. סכום התביעה הנומינלי הינו סך של 480,000 ₪ בלבד, בניכוי סך נומינלי של 25,000 ₪ לגביו לא נסתרה הטענה כי שיק זה נוכה על ידי התובע. 2. הוכח קיומו של חוב למר אבזאח כלפי התובע אשר פרעונו לא הוכח ובגינו נתנה המחאת הזכות הממחה זכות מר אבזאח לקבל כספי פיצויים בגין נזקי גוף שארעו לו בתאונת דרכים מחברת כלל, לידי התובע. 3. הוכח כנדרש כי המחאת הזכות עליה חתם מר אבזאח, תקפה, אינה פיקטיבית ולא בוטלה. 4. המסמך מיום 18.11.01 לא היה ביטול המחאת זכות והיווה לכל היותר אישור תשלום בלבד, המאפשר לכלל להעביר כספים ע"פ הסכם הפשרה לידי עו"ד מחול בלבד. 5. לא הוכח כי התובע הסכים לוותר על זכותו לכספים מכח המחאת הזכות והסכים במסמך עליו חתם ביום 18.11.01 לבטל המחאת החוב. כן לא הוכח שהתובע הבין וידע כי בכוונת עו"ד מחול להעביר למר אבזאח הכספים שקיבל מכלל, מכח הסכמת התובע לאפשר העברה כזו במסמך מיום 18.11.01, אלא אם ימציא התובע או בא כוחו צו שיפוטי או מסמך אחר שימנע העברה כזו. 6. תשלום הכספים ע"י כלל לעו"ד מחול היתה פעולה בהתאם להוראת תשלום שנתן התובע ולפיכך לא היתה זו פעולה בניגוד להמחאת זכות תקפה. אולם התנהגות כלל בנסיבות שהוכחו בפני לא היתה התנהגות סבירה של חייב שידע על קיומה של המחאת חוב. לטעמי, אי נקיטת אמצעים מספיקים מצד כלל, למנוע העברת הכספים מעו"ד מחול למר אבזאח מהווה אי מניעת פרעון שלא כדין ע"פ המחאת הזכות והתנהגות רשלנית אשר תרמה לנזק שנגרם לתובע. מכיוון שכך, ומכיוון שלטעמי נהגה כלל ברשלנות לאחר שביצעה הוראת התשלום אשר נתנה ע"י נמחה בהתאם להמחאת זכות תקפה אין לי צורך לדון בחבות כלל ע"פ חוק המחאת חייובים, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") ובשאלה האם חייב ע"פ חוק זה רשאי לחזור ולתבוע שיפוי מגורם אחר אשר תרם ברשלנותו לביצוע תשלום החוב שלא בהתאם לחוק, או בשאלה האם יכול לחלוק חייב ע"פ החוק חבותו כלפי הנמחה ביחד עם גורם נוסף. אציין רק כי לדעתי התשובות לשתי שאלות אלה חיוביות. זאת באם גרם שלא כדין גורם נוסף לחייב להאמין כי המחאת החוב בוטלה או שונתה כדין ע"פ הסכמת הנמחה . 7. התנהגות עו"ד מחול בנסיבות שהוכחו בפני היתה בלתי סבירה והוותה התרשלות, הפרת חובות אמון וחובות עו"ד כלפי מי שאינו לקוחו אשר גרמה לנזק. לא הוכח בפני במידה הנדרשת כי התנהגות זו של עו"ד מחול עלתה כדי התנהגות מכוונת או התנהגות התואמת החריגים האמורים בפוליסות שהוצאו ע"י איילון (הפוליסה הפחות מחמירה) או זו של הדר, אשר בהתקיימם אין כיסוי בטוחי ע"פ פוליסות אלו. נטל הוכחת החריגים על איילון והדר במיוחד בהתחשב באופן ניסוח החריגים בפוליסה. לטעמי נטל זה לא הורם. שוכנעתי כי התנהגותו של עו"ד מחול נבעה מהבנה מוטעית של המצב המשפטי הנסיבות וחובותיו כעורך דין, ומהתרשלותו במחדל או במעשה כאשר בחר להמנע ממסירת מידע מלא ולהמנע ממעשים (הגשת בקשות או נקיטת הליכים משפטיים) ובמדיניות שב ואל תעשה תוך תקווה להסתמך על מעשי אחרים. לא שוכנעתי כי היתה כאן תרמית מצידו או הפרה מודעת של חובת תום הלב או התנהגות מכוונת אחרת. בנסיבות אלה לטעמי, זכאי עו"ד מחול לחסות בצילן של פוליסת הביטוח שהוצאו בעניננו ע"י חברת איילון והדר כפוף לחובתו לשאת בתשלומי ההשתתפות העצמית ע"פ הפוליסה. 8. לענין שאלת כפל הביטוח דעתי כדעת ב"כ הדר חברה לביטוח בע"מ ואין מקום לקבוע כי בנסיבות הענין יחלוקו חברות הביטוח בחבות. יש לחלק חובת התשלום בין חברות הבטוח באופן יחסי ע"פ גובה הכיסוי, הכל כאמור בסיכומי ב"כ הדר. 9. אשר לשאלת רשלנותו התורמת של התובע, שקלתי בענין ולטעמי בנסיבות שהוכחו בפני יש להפריד בין התנהגות התובע והתנהגות עו"ד נזאל בגינה הוגשה כנגדו הודעת צד ג', רק ע"י איילון חברה לביטוח בע"מ. לטעמי, לא הוכח בפני כי התובע נהג ברשלנות ובכך תרם בהתנהגותו לנזק שנגרם לו. לא הוכח לטעמי כי התובע התרשל בהסכימו לחתום על מכתב הוראת התשלום מיום 18.11.01 במיוחד משקיבלתי גירסתו באשר להבנתו כי היה מדובר באישור שנועד רק לאפשר העברת הכספים לעו"ד מחול וממנו אל התובע. לטעמי, זכאי היה התובע ליתן אמון בעו"ד מחול אשר נתן גם לתובע שירותים בנסחו בעבורו את המסמך מיום 18.11.0. גם לאחר מכן פעל התובע לטעמי במהירות ובסבירות מששכר, מיד לכשהוברר לו טעותו בהבנתו את נוסח המכתב מיום 18.11.01, את שירותיו של עו"ד נזאל. התובע לאורך כל הדרך הקפיד להעזר ביעוץ מקצועי שלא הוכח שאינו טוב או שבחירתו את יועצו היתה בחירה מוטעית ו/או רשלנית של התובע. משכך, זכאי התובע ליתן אמון ביועציו המשפטיים ובדרך פעולתם ולסמוך עליהם ואין להטיל עליו חבות כלשהי בגין אי נקיטת פעולות נוספות מעבר לאלו שנקטו, בשמו ובעבורו, יועציו. לענין זה אני מפנה לדברי כב' השופט קלינג בספרו ג. קלינג, אתיקה בעריכת דין (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין תשס"א-2001), 447: "כאשר לקוח מפקיד בידי עורך הדין את ענינו, אין לצפות לכך שהלקוח ידע בעצמו, מהם הנושאים הטעונים בדיקה. המומחיות המקצועית של עורך הדין צריכה לשמש אותו ואת לקוחו באיתור כל הטעון בדיקה. עורך הדין אינו יכול להסתפק במידע העובדתי שמוסר הלקוח וליתן את השירות על יסוד אותו מידע". ראה גם ע"א 75/89 מוסנפור נ' עו"ד א. שוחט, פ"ד מו (4) 525. אשר לפטור מאחריות שהעניק התובע לכלל במכתב מיום 18.11.01, בגין הסכמתו להעביר הכספים לעו"ד מחול, פטור זה אינו חל לטעמי על מעשים ומחדלים שנעשו ע"י כלל תוך התעלמות מהודעת התובע במכתביו המאוחרים למכתב מיום 18.11.01, על רצונו לבטלו. לטעמי פטור זה האמור במכתב מיום 18.11.01 בוטל על ידי התובע כדין, ובמועד, מששלח לעו"ד נזאל בשם התובע את המכתבים אשר התקבלו בכלל במועד מוקדם לפרעון השיק על ידה. במועד זה יכולה היתה כלל לפעול למנוע פרעונו של השיק שהועבר למר אבזאח. 10. שונים פני הדברים באשר לתרומתו של עו"ד נזאל ב"כ התובע להתרחבות היקף נזקיו של מרשו, התובע בגין אי נקיטת פעולות במהירות הנדרשת ובשקדנות הראויה לפחות ממועד יום 23.12.01 בו נודע לעו"ד נזאל ע"י ב"כ כלל חברה לביטוח בע"מ על העברת הכספים לידי עו"ד מחול. במועד זה עוד נותרו בידי עו"ד מחול סך של 290,000 ₪ שאת העברתם ניתן היה למנוע בפניה מהירה לערכאות. ממועד זה כאשר כל פניותיו של עו"ד נזאל לעו"ד מחול לא נענו ועו"ד מחול לא פעל וסרב לפעול ע"פ התחייבויותיו מיום 30.11.01 (כפי שהבינם עו"ד נזאל), היה על עו"ד נזאל לנקוט במשנה מרץ בפעולות שיביאו למניעת המשך העברת כספים למר אבזאח. עצם העובדה שעו"ד נזאל ידע שהעברת כספים זו נעשתה בשלבים רק במהלך ניהול ההליכים בפני, אין בה כדי לסתור קביעתי זו. היה על עו"ד נזאל מיד ובסמוך ליום 23.12.01 לפנות לערכאות כפי שבחר לעשות רק ביום 3.1.02. לו היה עושה כן קודם לכן, היה מצליח למנוע העברת חלק מהסכום למר אבזאח. אולם כשאני משווה מעשי ומחדלי הצדדים השונים בתיק זה, נחה דעתי כי תרומת עו"ד נזאל קטנה בהרבה מתרומת הגורמים האחרים דוגמת עו"ד מחול וחברת כלל לנזקיו של התובע. עוד יש להתחשב בעובדה כי כנגד עו"ד נזאל הוגשה הודעת צד ג' רק ע"י איילון. משמצאתי כי יש שוני בין עו"ד נזאל ולקוחו התובע לענין שאלת הרשלנות התורמת, לא ניתן לחייב התובע ברשלנות בא כוחו. 11. אשר על כן אני מעריכה תרומת כל צד שבפני לנזקיו של התובע באופן הבא: עו"ד מחול - 60%. כלל חברה לביטוח בע"מ - 40%. עו"ד נזאל - ככל שאחריותו מתיחסת להודעה לצדדים שלישיים שנשלחה ע"י איילון - 10%. חלוקה זו שתוארה לעיל לוקחת בחשבון גם חבותו של עו"ד מחול כלפי כלל מכח ההודעה לצדדים שלישיים שהוגשה נגדו ע"י כלל. ה. דיון סכום התביעה כאמור תביעת התובע המקורית היתה עתירה לחייב הנתבעים או מי מהם לשלם לו סך של 500,000 ₪ אשר לא הועברו לידיו מכח המחאת חוב שנתנה לו ע"י מר אבזאח ואשר לא בוטלה לטענתו מעולם. דא עקא אין מחלוקת כי מסך כל הסכום שהועבר לידי עו"ד מחול ע"י כלל, בגין הסכם הפשרה שסלק תביעת אבזאח נגד כלל, ואשר לגביו טען התובע לקיומה של המחאת זכות לטובתו, יש לנכות סכומים אשר הגיעו לעו"ד מחול כשכ"ט ומע"מ בעבור שירותיו למר אבזאח במהלך ניהול התביעה נגד כלל. בהתאמה, הסכים גם ב"כ התובע עו"ד נזאל בסיכומי התגובה שלו כי סכום התביעה יוקטן ויעמוד על סך של 480,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.12.01 ועד תשלומו בפועל. חבותו של מר אבזאח 1. ראשית, אציין כי התרשמותי מעדות אבזאח בפני אינה מאפשרת לי לקבוע מימצאים עובדתיים על סמך עדותו היחידה. 2. בכתב הגנתו ובתצהירו כפר מר אבזאח בקיומו של חוב כלשהו שלו כלפי התובע בגינו נתנה המחאת החוב מר אבזאח. עוד טען כי המחאת החוב היתה פיקטיבית ונועדה, גם בהסכמת התובע, למנוע אפשרות כי נושיו האחרים של מר אבזאח ישימו ידם על כספים אלו. ואולם מר אבזאח לא השכיל לסתור ולו בראיה אחת את שהוכח בפני קרי; א. כי התובע הפקיד בחשבון עו"ש של מר אבזאח אשר נוהל רק על שמו ועל ידו סך של 555,000 ₪ - נספח ב' לת/1. ב. כי החשבון אליו הופקדו הכספים היה חשבון אישי של מר אבזאח ולא נתנה לבנק כל אינדיקציה כי מדובר בחשבון עסקי של שותפים. ג. את עדות מנהל הבנק מר שלאטה בפני, אשר לא מצאתי סיבה כלשהי שלא לקבלה כאמינה וסבירה, לפיה החשבון אליו הפקיד התובע כספים היה רק חשבון של מר אבזאח (עדות מנהל בנק עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 31.1.01) ועדותו לפיה אכן הפקיד התובע כספים כדי להסדיר חובות מר אבזאח לבנק שהצטברו בחשבונו לאחר שזה קיבל מהבנק התראה. 3. עוד יצויין כי טענת מר אבזאח הינה טענת פרעתי. לטענתו לא קיים לו כל חוב כלפי התובע משום שזה שולם על ידו במזומן או בדרך של קיזוז חובות שנוצרו עקב משיכות מחשבונו שנעשו על ידי בנו של התובע ללא הרשאה והכל מכח יפוי כח בחשבון שנתן מר אבזאח לבן התובע (מוצג נ/26). דא עקא מר אבזאח כשל מלהוכיח טענותיו אלו שנטל הוכחתן מוטל עליו. זאת במיוחד משאלו הוכחשו נמרצות ע"י התובע ובנו בעדותם ובן התובע טען כי משיכות שביצע בחשבון היו ע"פ הוראות מר אבזאח שאצלו עבד כשכיר. 4. עוד לא הוכחה זכותו של מר אבזאח לקזז חובות שכביכול נוצרו ע"י בן התובע כנגד זכות של התובע כלפיו. 5. יצויין כי מצבו הכלכלי הרעוע של מר אבזאח והזקקותו ללוות כספים רבים לרבות מהתובע אושרה גם בעדות עו"ד מחול ב"כ מר אבזאח אשר יצגו בתביעה נגד כלל. עו"ד מחול בתצהירו נ/20 מספר על קשייו הפיננסים של מר אבזאח . 6. עוד אציין כי בעוד שמחד מכחיש מר אבזאח קיומו של חוב לתובע בגינו ניתנה המחאת הזכות הוא מודה כי במועד יצירת המחאת הזכות לטובת התובע אכן היה קיים חוב לתובע. כך בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.05 הוא אומר: "כאשר חתמתי על ההמחאה יתרת החשבון בבנק מרכנתיל בכפר נאחף היה בערך 100,000$ חלק היה בהלוואה וזה לא בא לידי ביטוי בעו"ש. התובע חתם לי ולו על ערבות לחשבון הבנק בבנק מרכנתיל בתמורה לחתימה על המחאת החוב. החשבון התנהל על שמי." ובהמשך מודה מר אבזאח: "אני יודע שהתובע סגר את החוב בבנק מרכנתיל לפי התצהיר שלו. זה אני עונה במענה לשאלתך אם אני יודע שהתובע הפקיד בחשבון הנ"ל 555,000 ₪. " כל טענות התובע כי פרע חובו במזומן כנטען בעמ' 7 לפרוטוקול נותרו טענות בעלמא ללא כל הוכחה. טענות אלו אינן מספיקות להוכחת טענת פרעתי. 7. ועוד, מר אבזאח מעיד בעצמו בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 19.1.05 כי היו עדים שיכלו להעיד על קיומו של הסכם שותפות בינו ובין התובע ואשר יוכלו לאשש טענותיו בנוגע להעדר חובו כלפי התובע ואולם הוא בחר שלא להביאם. ענין זה ראוי שיזקף לחובת מר אבזאח. 8. גם התקשיתי לקבל כמהימנה טענת מר אבזאח בדבר העדר חוב לתובע משום שמר אבזאח עצמו העיד בפני כי היה נכון להציע לתובע להפקיד בידיו תיק עם מטילי זהב בשווי 90,000$ לאחר, ולמרות שלטענתו פרע חובו לתובע. מר אבזאח שב ואשר זאת בתשובה לשאלה מפורשת של בית המשפט (עדותו בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 19.1.05). באם לא קיים כל חוב של מר אבזאח לתובע, באם יחסי הצדדים עלו על שרטון, דבר שחייב את מר אבזאח להמנע מלמסור כל מידע לתובע או לבא כוחו בקשר לכספי הפשרה ששולמו ע"י כלל, מדוע עדיין היה נכון מר אבזאח להפקיד בידי התובע תיק המכיל מטילי זהב בשווי 90,000$, לטענתו, וזאת למרות ולאחר שפרע חובו? 9. עוד העיד בפני מר אבזאח כי היה נכון לבצע התחשבנות עם התובע ודווקא התובע נמנע מכך. באם כל חובו של מר אבזאח לתובע נפרע כטענתו לשם מה היה צורך בביצוע התחשבנות? ובאם ביחסי שותפים שניהלו עסק יחדיו מדובר, מדוע אין זכר לטענה זו במסמך כלשהו במסמכי הבנק או בעדות חיצונית אחרת? 10. במצב ענינים זה, כאשר קיימת המחאת חוב חתומה ע"י מר אבזאח משנת 2000 להבטחת חוב מר אבזאח לתובע, כאשר אין מחלוקת כי אכן שילם התובע לסגירת חוב מר אבזאח בבנק סך של 555,000 ₪ ואין כל הוכחה למעט טענת מר אבזאח כי חוב זה נפרע, אין מנוס מן המסקנה כי אכן הוכחה טענת התובע שמר אבזאח חב לו סך של 555,000 ₪ בגינו חתם על המחאת חוב בשנת 2000 המזכה את התובע לקבל סכומי פיצויים שיגיעו למר אבזאח מכלל. המחאה זו לא בוטלה ולאחר שניתנה, לא היה רשאי מר אבזאח או כלל לשנותה ללא הסכמת התובע וחייבים היו כלל ועו"ד מחול לכבדה ולדאוג להעברת הכספים לתובע ולא למר אבזאח. מששולמו הכספים למר אבזאח נמצא הוא מתעשר שלא כדין ומפר חבותו ע"פ המחאת הזכות שלטעמי לא בוטלה. לפיכך חייב מר אבזאח להשיב לתובע מלוא הכספים שקיבל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד קבלתם 7.12.01 ועד לתשלום בפועל וכן לשלם הוצאות משפט. 11. בנסיבות הענין יש לראות בהתנהגות מר אבזאח ממחה אשר המחה זכותו ולאחר מכך שב והמחה אותה לאחר, במקרה דנן לעצמו, בדרך של מתן הוראות שאסור היה לו לתיתן לבא כוחו עו"ד מחול. במצב ענינים זה, ע"פ החוק, שייכת הזכות ע"פ ההמחאה לתובע, ומר אבזאח ממשה שלא כדין . האם בוטלה המחאת החוב? 1. שתיים הן הטענות הנוגעות לסוגיה זו. האחת, היא שבחתימת התובע על המסמך מיום 18.11.01, אשר נוסח ע"י עו"ד מחול, ונחתם במשרדו, בנוכחות התובע ומר אבזאח כאשר עו"ד מחול נותן לשניהם שירות משפטי לצורך הכנת המסמך והחתמתו, ויתר התובע על זכותו ע"פ המחאת החוב ובפועל בטלה. השניה, התובע בדרך של התנהגות ביטל המחאת הזכות או ויתר על זכויותיו על פיה. זאת במיוחד בהתחשב במערכת היחסים המיוחדת שהיתה בינו ובין אבזאח והסכמתו לסייע למר אבזאח למלט כספי הפיצויים אשר יגיעו לו בגין תביעתו נגד כלל, מציפורני נושיו האחרים המרובים. 2. לא מצאתי ממש באף אחת מטענות אלו. לטעמי המחאת הזכות לא בוטלה בוודאי לא בדרך הנדרשת בחוק וטענות הצדדים לענין זה לא הוכחו כנדרש. 3. אשר למסמך מיום 18.11.01, קריאת תכנו מלמדת כי אין בו את שמבקשים הנתבעים ללמוד כי כתוב בו. במועד חתימתו היה התובע הנמחה, בעל זכויות הקנין בכספי הפשרה שהגיעו למר אבזאח מכלל. בפועל הוא היה הנושה של כלל. ביטול זכות כזו או עריכת הסכם אחר עם הנמחה, המתיר לחייב לשלם הכספים לממחה ולא לנושה מחייבת לשון ברורה ומחייבת מצד הנושה המתירה ענין זה, אחרת ימצא החייב משלם למי שאין לו זכות. עיון במסמך מיום 18.11.01, שאכן נחתם ע"י התובע ואשר נערך לבקשתו ולבקשת אבזאח ע"י עו"ד מחול תוך שזה נותן שירותיו המשפטיים לשניהם מלמד כי עסקינן בהוראת תשלום בלבד, אין במסמך זה לשון ברורה ומחייבת של הנושה המותר על זכויותיו. כותרת המסמך ענינה המחאת הזכות ולא ביטולה. תוכן המסמך הינו מתן הוראות או הסכמה של התובע לכלל ולעו"ד מחול כי הכספים המגיעים לו מכח המחאת הזכות יועברו לידי עו"ד מחול ורק בגין העברה זו משחרר התובע את כלל מאחריותה. אין כאן דבר וחצי דבר המלמד על ביטולה של המחאת הזכות או ויתור כלשהו של התובע על זכויותיו בכסף. 4. זאת ועוד, ההערה בכתב היד אשר הוספה ע"י עו"ד מחול בהעתק המסמך המקורי שנותר בידיו ולא הועבר לכלל (נספח ג' לנ/20), אשר נמחקה אח"כ, מלמדת כי כוונת הצדדים באשר לשאלה מה יעשה בכסף אח"כ לא היתה ברורה. אמנם הערה זו נמחקה אח"כ ואולם עו"ד מחול בעדותו סיפר שהיו קשיים לתובע ולמר אבזאח לחתום על הנוסח שנחתם הם התווכחו על תכנו ואף היו מעונינים ליתן הוראות באשר למה יעשה בכסף. אין להבין איפוא מהתנהגות התובע כי התובע בחתימתו על המסמך מיום 18.11.01 הבין כי הוא מוותר על זכאותו בכסף מכח המחאת הזכות, ומסכים כי הכסף יועבר לידי עו"ד מחול וממנו למר אבזאח. 5. עוד נזכיר כי משקבעתי כי אכן קיים חוב של ממש של מר אבזאח כלפי התובע, אשר לא הוכח כי נפרע, אין כל סבירות והגיון בטענה כי התובע ויתר על זכותו מכח המחאת הזכות סתם כך ללא תמורה. נהפוך הוא, דווקא הסבריו של התובע כי הבין מעו"ד מחול שחתימתו על המסמך נדרשת רק כדי לאפשר העברת הכסף לידי עו"ד מחול, ניכוי שכ"ט המגיע לעו"ד מחול, ואח"כ העברת הכספים לידיו, סבירים יותר בעיני. ענין זה אומת גם בעדות עו"ד מחול בפני . עו"ד מחול העיד שבמועד חתימת המסמך מיום 18.11.01 חשש עו"ד מחול עצמו לגורל השכר המגיע לו בגין טיפולו בתביעת מר אבזאח. עו"ד מחול טען שמר אבזאח ביקש עובר לאותו מועד להעביר הטיפול בתביעה לעו"ד אחר (עו"ד דקואר) וניתק עימו מגע לתקופה ארוכה. 6. מעבר לפשוטו של הכתוב במסמך מיום 18.11.01 המלמד כי מדובר בהוראת תשלום בלבד ולא בביטול המחאת זכות, ניתן ללמוד גם מהתנהגות צדדים שלישיים כי יש ממש בפרשנות הנ"ל. כך גם ב"כ כלל, עו"ד ברקוביץ, לא ראה במסמך זה ביטול המחאת זכות. שהרי במכתבו לחברת כלל מיום 27.11.01 - נ/17 הוא מודיע בסעיף 2: "המחאת זכות - להעביר את הכסף לעו"ד מחול ב"כ התובע". ללמדך אישור על העברת הכסף לעו"ד מחול יש בפנינו, ולא נאמר דבר על יעודו של הכסף לאחר מכן. אין גם הגדרה כי מדובר בביטול המחאת זכות. 7. בפני מצב בו חייב (כלל) שהממחה והנמחה המציאו לו המחאת זכות וניתנת לו לאחר מכן הוראה מאוחרת המורה לו להעביר כספים למאן דהוא אחר (עו"ד מחול) כאשר אותו חייב (כלל) יודע כי מדובר בב"כ הממחה, אבל לא נשללה מבחינתו של החייב הידיעה או האפשרות כי הוא (עו"ד מחול) משמש גם ב"כ הנושה-הנמחה. שהרי הנושה חתם בפני עו"ד מחול על המסמך מיום 18.11.01. במצב ענינים זה, איני יכולה לקבוע כי הוכח בפני בצורה מספקת שהחייב במקרה דנן, קיבל הודעה מספקת הפוטרת אותו מחבותו היחידה לשלם כספים ע"פ המחאת הזכות לנמחה. 8. הרבה מילים נשפכו על משמעות השורה השניה למסמך מיום 18.11.01 אשר נוסח כאמור ע"י עו"ד מחול ובה נאמר: "בהמשך להמחאת הזכות הנ"ל ולתצהיר קודם שלי אצל עו"ד נזאל אני מסכים בזה..." נטען בפני כי התצהיר הקודם האמור במסמך הנ"ל, היה תצהיר ביטול המחאת החוב ומשכאן יש לחייב הודעה מספקת על ביטול ההמחאה. אולם תצהיר כזה לא הובא בפני למרות שנטען כי היה בידי מר אבזאח. יתר על כן, התובע ועו"ד נזאל הכחישו קיומו. זאת ועוד, המסמך מיום 18.11.01, שתכנו כאמור הוראת תשלום ולא ביטול זכות, ניתן והועבר לכלל לאחר שמר אבזאח הודיע לעו"ד מחול חודשים מספר לפני כן בידו מסמך המבטל המחאת הזכות אך כשל מלהציגו. לא הוכח כי עו"ד מחול עשה מאמצים כלשהם לנסות ולקבל לידיו תצהיר זה. עו"ד מחול גם הודיע לכלל על קיומו של מסמך כזה המבטל המחאת הזכות במכתבו מיום 4.6.01. זאת למרות שלא בדק כי אכן מר אבזאח מחזיק הוראת ביטול מאוחרת להמחאת החוב, ולא ראה בעיניו מסמך כזה. גם כלל לא העלתה תהיות כלשהן באשר לצורך במסמך מיום 18.11.01 או לגבי נוסחו ביודעה כי קיים מסמך מוקדם יותר. במצב ענינים זה, אי המצאת הוראה מפורשת לביטול המחאת החוב שתאריכה מוקדם ליום 4.6.01, מועד בו דווח עו"ד מחול לכלל על קיומה של הוראה כזו, היה צריך לעורר פעמוני אזעקה אצל עו"ד מחול ואצל נציגי כלל באשר לאופן קריאת תכנו של המסמך מיום 18.11.01. באם היה קיים מסמך ביטול מפורש של המחאת הזכות, מדוע לא נכתב בהסכמת הצדדים מכתב ביטול מפורש ביום 18.11.01? מדוע היה צורך ביצירת מסמך חדש ביום 18.11.01 שכותרתו אינה ביטול המחאת זכות, באם קיים מסמך קודם? מדוע הוזכר המסמך הקודם באופן מעורפל במסמך מיום 18.11.01 ולא צורף המסמך הקודם בנוסחו הברור למסמך מיום 18.11.01? נסיבות אלו בצרוף תכנו המפורש של מסמך יום 18.11.01 מלמדות אותי כי אין לראות במסמך מיום 18.11.01 ביטול המחאת זכות המאפשר לחייב לפרוע המגיע ממנו במקום לנמחה לממחה ולהיות על ידי כך פטור כלפי הנמחה מתשלום. 9. האמור לעיל גם מונע ממני לקבל הטענה כי בהתנהגותו יצר התובע מצג לפיו הוא ויתר על זכותו לקבלת הכספים מכח המחאת הזכות לטובתו. ראשית, הסבריו של התובע באשר למה שהבין לגבי תכנו של המסמך מיום 18.11.01 סבירים בעיני. יש לזכור כי מדובר בתובע אשר חתם על מסמך במשרד עורך דין לאחר שקיבל יעוץ והסברים מאותו עורך דין. אין לצפות מהתובע להבין הדקויות שהבנתן כן נדרשת מעורך דין מחול או מב"כ כלל, עו"ד ברקוביץ ועו"ד וייס. יתר על כן, עדות עו"ד מחול בדבר ויכוח בין התובע ומר אבזאח, קיומה של הערה בכתב על גבי המסמך שנמחקה אח"כ, אי המצאת התצהיר הקודם, אשר נטען לגביו כי היה בו ביטול מפורש של המחאת הזכות, והצורך בניסוח מסמך חדש, כל אלו מלמדים אותי כי מהתנהגות התובע, לא ניתן היה ללמוד על ויתור מלא של זכותו ע"פ המחאת הזכות. 10. גם התנהגות התובע עובר לחתימת המסמך מיום 18.11.01, פניה לעורך דין לצורך פניות לכלל לוודא קיומה של המחאת הזכות (מכתב עו"ד לנגוס כדוגמת נ/15), עליהם השיב נציג כלל לעו"ד לנגוס, מלמדים כי חודש לפני מועד חתימת המסמך מיום 18.11.01 דאג התובע לוודא כי כלל מודעת לקיומה של המחאת זכות לטובתו. זו אינה התנהגות המאפיינת נושה המוכן לוותר על זכויותיו. הוכח בפני איפוא כי עו"ד מחול הודיע לכלל בתחילה על קיומו של מסמך המבטל המחאת הזכות עוד בחודש יוני 2001. לאחר מכן קיבלה כלל מכתבים מפורשים מב"כ התובע עו"ד לנגוס בנוגע לתקפות המחאת הזכות. עוד הוכח כי לא הועבר לכלל מכתב מפורש לענין ביטול המחאת הזכות שנטען כי קיים. הוכח כי במקום זאת מועבר לכלל מכתב מיום 18.11.01 בנוסחו המעורפל. עוד הוכח כי מיד לאחר חתימתו על מסמך יום 18.11.01 שוכר התובע את שירותי עו"ד נזאל הפונה הן לעו"ד מחול והן לכלל במכתבים מפורשים המודיעים כי אין במסמך מיום 18.11.01 כדי להוות ביטול המחאת הזכות. הוכח כי בגין מכתבים אלו מתקיימת פגישה במשרדי עו"ד מחול ונכתב מכתבו של עו"ד מחול מיום 30.11.01 שע"פ תכנו ניתן להבין כי גם עו"ד מחול סובר שמסמך מיום 18.11.01 אינו משנה זכות הצדדים מכח המחאת הזכות. כל העובדות הנ"ל, שהוכחו בפני, סותרות הטענה כי ניתן היה ללמוד מהתנהגות התובע על ויתור או כי הסכמה לביטול המחאת הזכות. 11. לאור כל האמור לעיל נחה דעתי כי המסמך מיום 18.11.01 איפשר לכלל רק להעביר כספים שהגיעו למר אבזאח לידי עו"ד מחול. העברה זו לא הוותה פרעון כדין לנמחה והיה על כלל לוודא כי קיימת הוראה מפורשת המבטלת המחאת הזכות או לוודא כי הכספים שיועברו לעו"ד מחול יועברו לתובע או ישארו בנאמנות אצל עו"ד מחול עד להכרעה אחרת. ולצורך כך היה על כלל לנהוג כמובטח על ידה במכתבה לעו"ד לנגוס מיום 25.10.01 נספח ח/3 לתצהיר התובע ת/1. שם נאמר על ידי כלל כי: "במידה ותתעורר אז מחלוקת בין מרשך לבין מר אוסמה בדבר תקפות ההמחאה יהיה עליכם להסדיר הענין. לחלופין אנו נפנה לבית המשפט למתן הוראות". התנהגות עו"ד מחול 1. הוכח לטעמי כי בנסיבות המקרה נהג עו"ד מחול ברשלנות אשר איפשרה ללא הצדק סביר העברת כספים שהועברו אליו בנאמנות, למר אבזאח. זאת תוך מתן פרשנות מוטעה למסמך מיום 18.11.01; תוך התעלמות מדרישת התובע ובא כוחו להמנע מהעברת הכספים; ותוך מתן פרשנות מוטעית לחובותיו כעו"ד ודבקות בטענה כי חובתו היחידה היא כלפי לקוחו המקורי, מר אבזאח. לטעמי, התרשל עו"ד מחול בסרבו לנקוט הליכים לברור הענין בערכאות משפטיות או בוועדות המוסמכות בלשכת עורכי הדין, ובהעלימו את המידע שהובא לידעתו לענין המחלוקת בין הצדדים (תובע ומר אבזאח), באשר לגורל הכספים שהועברו לידיו, מנציגיה המוסמכים של כלל . לדעתי התרשל עו"ד מחול גם משדבק במדיניות של שמירה על מסרים מעורפלים וסרב למלא אחר חובתו היסודית כעורך דין לבדוק העובדות המובאות בפניו גם אם אלו מוצגות ע"י לקוחו, ואת משמעותן המשפטיות. עו"ד מחול התרשל משהעדיף לשמור על ערפול, תוך אי מסירת מידע מלא על כוונותיו ודרך פעולתו ובשל סרובו לברר המצב המשפטי לאשורו תוך המתנה בלתי סבירה לפעולת אחרים אשר תבהיר לו כיצד היה עליו לנהוג. שמירה על ערפול זה היתה לדעתי בעוכרו של עו"ד מחול וגרמה לנזק. 2. השופט ג. קלינג בספרו ג. קלינג אתיקה בעריכת דין (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין תשס"א-2001), 447 מיטיב לנסח מהי פעולה נכונה של עו"ד התואמת חובתו: "עורך הדין אינו יכול להסתפק במידע העובדתי שמסר לו הלקוח וליתן שירות על יסוד אותו מידע. על עורך הדין לחקור את הלקוח על אודות עובדות שעשויות להשלים על ענינו של הלקוח, וכן לדרוש ממנו מידע ומסמכים גם אם הלקוח אינו מוסרם לעורך הדין בסברו שהמסמכים או המידע אינם נוגעים לענין". 3. בעניננו לא ברר עו"ד מחול עד תום הטענה לענין היות המחאת הזכות פיקטיבית. יתר על כן, בעדותו אף הודה כי לא שמע מעולם מהתובע כי ההמחאה פיקטיבית למרות שזה התענין במשרדו על גורל התביעה. עו"ד מחול לא ברר עד תום קיומו של מסמך ביטול המחאת הזכות למרות שלקוחו מר אבזאח טען בפניו טענות סותרות. ראשית טען הלקוח שידאג רק ברגע האחרון לבטל ההמחאה (סעיף 10 לנ/20). אח"כ טען שקיים מסמך מפורש על ביטול ההמחאה - אותו לא דרש עו"ד מחול לראות מעולם, למרות שעל קיומו לא היסס לדווח לכלל. עוד לא ברר עו"ד מחול מדוע היה צורך לחתום על מסמך נוסף מיום 18.11.01 ומהו התצהיר המוזכר במסמך זה. כמו כן נמנע עו"ד מחול מלידע במפורש התובע במועד החתימה על מסמך מיום 18.11.01 שגם בעבורו נערך מסמך זה ע"י עו"ד מחול, כי בכוונתו להעביר הכספים שיתקבלו מכלל למר אבזאח. עו"ד מחול הסתפק בהנחה כי התובע הבין כך ממילא. 4. עו"ד מחול לא רק נמנע מלברר כהלכה עובדות ומשמעות המשפטית אלא נקט מדיניות אקטיבית של ערפול. זאת תוך אי מסירת מלוא המידע לכלל כדי להאיץ קבלת כספים. כך הציג המסמך מיום 18.11.01 כמסמך ביטול המחאה למרות שידע כי הסכמת התובע לכך אינה ברורה. כך הוציא עו"ד מחול מסמך מבהיר מיום 30.11.01 לב"כ התובע עו"ד נזאל אשר מתכנו ניתן להבין ההיפך ממה שהתכוונן עו"ד מחול לאמר. קרי, ניתן להבין ממכתבו של עו"ד מחול לעו"ד נזאל מיום 30.11.01 כי אליבא דעו"ד מחול, לא חל במסמך מיום 18.11.01 שינוי בזכויות הצדדים מכח ההמחאה. אמירה זו ניתנה ע"י עו"ד מחול לאחר שנודע לו מפורשות כי קיים ויכוח על זכאות לכספים בין התובע ומר אבזאח. בכך יצר עו"ד מחול מצג אצל התובע ובא כוחו כי לא יעשה על ידו דבר בניגוד להמחאת הזכות. 5. נאמן למדיניות הערפול לא שיתף עו"ד מחול את כלל ונציגיה, עימם, ניהל משא ומתן שהסתיים בהסכם פשרה, בויכוח אשר התגלע בין התובע ומר אבזאח בנוגע להמחאת החוב. יותר מכל, עו"ד מחול לא היסס מלהאיץ הוצאת הכספים מכלל תוך הפעלת לחצים על כלל להקדים ביצוע התשלום עד כדי כך שצייד את מר אבזאח באישור המאפשר לו לקבל לידו השיק. בכך סייע עו"ד מחול להקדמת קבלת הכספים אשר ניתן היה לשלמם בתוך 30 יום ממועד השגת הסכם הפשרה (20.11.01) באופן שבו בפועל שולם השיק כבר ביום 7.12.01 ונפרע כבר ביום 10.12.01. בכך גם מנע עו"ד מחול מכלל אפשרות למנוע תשלום סכום הפשרה או למנוע העברת הכספים לידי מר אבזאח בניגוד להמחאת הזכות. בכך לא איפשר עו"ד מחול לכלל לנקוט פעולות נדרשות כדי למנוע, או למזער הנזקים, שנגרמו עקב התשלום בניגוד להמחאת הזכות שלא בוטלה. נאמן למדיניות ערפול מנע בנוסף עו"ד מחול מידע רלוונטי באשר לביצוע התשלום ואופן העברת הכספים למר אבזאח מן התובע ובא כוחו וסיכל בכך אפשרות למנוע העברת הכספים או אפשרות פניה לערכאות לצורך כך. 6. לטעמי, לא יכולה להיות מחלוקת כי לעו"ד מחול חובת זהירות בנסיבות דנן גם כלפי התובע. שהרי עו"ד מחול נתן שירותים לתובע במסגרתם החתימו על המסמך מיום 18.11.01 וגם ניהל משא ומתן לפני ואחרי החתמתו על מסמך זה. לעו"ד מחול גם חובת זהירות כלפי כלל עימה ניהל משא ומתן לצורך סיום תביעתו של מר אבזאח נגדה. ראה לענין זה ע"א 5837/86 לוי נ' שרמן ואח', פ"ד מד (4) 446. וראה גם ע"א 6645/00,ע"א 6783/00 שלמה ערב עו"ד נ' יצחק פינגולד, פ"ד נו(5) 365, 381. 7. לטעמי דווקא שיקולי מדיניות כן מחייבים קביעה כי התנהגות עורך דין מחול בנסיבות הענין אינה תואמת התנהגות סבירה, המצופה מעורך דין כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיו (אם כי לגבי התובע ספק בעיני אם לא היה כזה ביום 18.11.01). לענין זה איני מקבלת טענת ב"כ איילון בסעיף 26 לסיכומיו. דווקא מעורך דין מצופה ליתן דוגמא אישית ולהתוות דרך לענין אופן ניהול משא ומתן בתום לב ובדרך מקובלת. 8. עיננו הרואות, שורת מעשיו ומחדליו של עו"ד מחול מהכשלון לברר העובדות לאשורן דרך ניסוח מסמך שאין בו ביטול המחאת זכות, דרך אי מסירת מידע מלא לכלל, אי נקיטת הליכים להכריע במחלוקת בין התובע ומר אבזאח לענין זכאות לכספי הפשרה ואי נקיטת הליכים לקבלת הוראות לצורך כך, אי גילוי מידע בנוגע לכוונותיו באשר לכספים הן כלפי כלל והן כלפי התובע וב"כ ומתן הצהרות אקטיביות שאינן תואמות כוונותיו, כל אלו איפשרו העברת הכספים למר אבזאח בניגוד להמחאת הזכות שלא בוטלה. בפועל בדרך זו איפשר עו"ד מחול לממחה מר אבזאח, לבצע המחאה נוספת לעצמו של זכות שלא היתה קיימת לו, וגרם בכך נזק לתובע. 9. לענין זה יש ממש בטענות ב"כ התובע כי הכספים שהועברו לעו"ד מחול ע"י כלל הועברו לידיו כנאמן, והוא בהעדיפו אינטרס מר אבזאח הפר חובת אמון אלו. בנסיבות הענין גם פרשנות עו"ד מחול בדבר קדימות חובותיו כלפי לקוחו אינה נכונה. לטעמי ע"פ המצב המשפטי הקיים. היו לעו"ד מחול חובות הן כלפי לקוחו, והן כלפי כלל והתובע, ולצורך פתרונן היה עליו לפעול אחרת ולקבל הכרעה שיפוטית או הכרעה ע"י מוסד מוסמך אחר כיצד לפעול. לפיכך גם אין ממש בטענות עו"ד מחול כי המחאת הזכות לא הופנתה כלפיו. עו"ד מחול קיבל הכספים מכלל בכפוף להמצאת המסמך מיום 18.11.01, ובכפוף לחובותו לפעול על פיו ולמנוע תשלום למי שמגיע לו זכות בכספים. התנהגות נציגי כלל 1. לטעמי, העברת כספי הסכם הפשרה לידי עו"ד מחול ע"פ המסמך מיום 18.11.01 לא היווה פרעון שלא בתום לב של חייב לממחה למרות קיומה של הודעה תקפה על המחאת חוב. בנוהגה כך כיבדה כלל הוראת תשלום של הנמחה המסכים להעביר הכספים המגיעים לו לידי עו"ד מחול. אין כאן פעולה שלא בתום לב בניגוד להמחאת החוב המחיב החייב לפרוע החוב שנית לנמחה. 2. אולם התנהגות כלל בנסיבות הענין, במיוחד לאחר שנודע לה דבר המחלוקת בין הנמחה לממחה, הפנית הצדדים על ידה להתכתש ביניהם תוך נקיטת מדיניות "שב ואל תעשה" היתה התנהגות אשר איפשרה העברת הכספים שלא כדין למר אבזאח. זאת למרות שלאחר שמר אבזאח המחה זכותו בכספים לגורם אחר, הוא התובע, ושוב לא יכול היה מר אבזאח לבטלה ולשוב ולהמחות הזכות בכספים לעצמו. התנהגות זו של כלל תרמה גם היא לנזקים אשר נגרמו לתובע עקב אי תשלום הכספים לידיו בהתאם לזכותו ע"פ המחאת החוב שלא בוטלה. 3. אין מחלוקת כי בהתאם להסדר הקיים בחוק, המועד הקובע ליצירת חבות לחייב - הוא מועד מתן ההודעה על המחאת הזכות או כל הודעה אחרת בהקשר לה. אולם החייב, במקרה דנן כלל, חייב לפעול ואין הוא יכול להסתפק בטענה כי פעל ע"פ הודעה שנתנה לו בתום לב. דהיינו: מתן הודעה לחייב לכשעצמה אין די בה כדי לאשרר ולהכשיר כל פעולה של החייב. יש לבחון סבירות פעולות החייב על פי ההודעה. שהרי ההודעה אין בה כדי לאפשר למי שאין לו זכויות להמחות או לבטל המחאה. לפיכך על החייב מוטלת החובה לברר טיב ההודעה שניתנה לו ומשמעותה, אחרת יהיה חוייב החייב בפיצוי על נזק שנגרם עקב פעולתו, שלא בתום לב. 4. כך אומר המלומד ש. לרנר בספרו דיני חיובים חלק כללי בעריכת דניאל פרידמן, אבירם (הוצאה לאור בע"מ תשנ"ד - 1994), 64: "כך למשל אם הנמחה הודיע לחייב על ההמחאה בלא להציג לפניו מסמך בכתב והלה התעלם מהודעה ושלם לממחה הוא יחוייב לשלם בשנית לנמחה לאחר שזה יציג לפניו המחאה בכתב, דומה שהתשלום לממחה לאחר הודעה בע"פ על המחאה אינו מתישב עם הדרישה שהפרעון לממחה יהיה בתם לב". 5. ואומר פרופ' מיגל דויטש, בספרו מיגל דויטש, פרשנות הקודקס האזרחי (כרך א', בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט, התשס"ה-2005), 389: "החייב זכאי, בכפוף לסיג תום הלב, לפעול לפי הודעה זו. עמדה זו מובנת וראויה, עקרונית, אך יש לזכור את גבולותיה ותכליתה. ברגיל, כפי שייקבע בהוראה כללית בקודקס, ידיעה של אדם על פעולה משפטית משמשת תחליף להודעה. אין הדין אוהד פורמליזם עקר, וזאת אשר אדם יודע אין צורך להודיע לו. מטרתו של ההסדר בענינו היא להקנות חסינות לחייב, כאשר קיים פער בין המציאות לבין מצב ידיעתו של החייב. על כן אם החייב יודע על דבר ההמחאה ממקור אחר שאינו הממחה ומצב ידיעתו זה אכן תואם את המציאות אין כל קושי בכך שיקיים את החוב כלפי הנמחה אף שלא קיבל הודעה בנידון מאת הממחה. אין הממחה זכאי לבוא בטרוניה כלפי החייב שהרי החייב קיים את החיוב כלפי הבעלים האמיתי של הזכויות". ובהמשך נאמר לגבי החייב: "על מנת להשתחרר מחבות כלפי הנמחה עליו (הכוונה לחייב-י.ק.ג) להצביע על כך שהוא קיים "תם לב" כלפי הממחה המשמעות כי מוטל עליו לבצע בירור מתאים עם הממחה בדבר אמינות המידע המצוי בידו לענין קיומה של ההמחאה, ואין הוא זכאי להתעלם ממידע זה. אכן, מצב דברים זה מטיל על החייב מידה של סיכון לענין אופי הקיום של החייב בעוד שלגופו של ענין הוא אדיש למיהות מקבל הביצוע. הקלה מסוימת מקלים עמו סדרי הדין באמצעות ההליך הפתוח בפניו של טען ביניים". 6. לטעמי, כלל כחייבת לא מילאה חובותיה לנהוג בתום לב כפי שהוגדר לעיל בפעולותיה אשר הביאו להעברת הכספים לידי עו"ד מחול. כלל לא מנעה או לא נקטה הפעולות הנדרשת למנוע העברת הכספים למי שאינו זכאי לקבלם או פעולות לבירור העובדות לאשורן. כך למשל נפסק כי לחייב קיימת חובה להודיע במקרה המחאת זכות על כוונתו לפרוע החוב לגורם כלשהו ראה ע"א 717/89 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ערן טורס בע"מ, פ"ד מט (1) 114, 128 ו- 130. ניתן לטעון כי כלל כחייבת פרעה חובה שלא בהתאם להמחאת זכות תקפה, עליה היתה לה ידיעה ואותה חייבת היתה לכבד ולכן חייבת כלל לשלם לנמחה שוב את החוב. מנגד, זכאית כלל לשיפוי מכח ההודעה לצד שלישי ששלחה כלפי מחול אשר תרם באשמו המכריע לנזקי התובע כפי שתואר לעיל. 7. מאידך ניתן לקבוע כי כלל לא פעלה בהעברת הכספים לעו"ד מחול בניגוד להמחאת הזכות משום שהעבירה הכספים רק לעו"ד מחול וזאת בעבור הנמחה ע"פ הודעתו. אולם כלל בפעולותיה לכשנודע לה קיומה של אפשרות כי המחאת הזכות לא בוטלה ע"י הנמחה התרשלה בלנקוט אמצעים נדרשים למניעת העברת כספים נוספת למי שאינו זכאי להם ותרמה ברשלנותה ביחד עם עו"ד מחול לנזקי התובע. כך או כך התוצאה זהה. 8. ובמה התרשלה כלל: א. בפרשה לא נכון האמור במסמך מיום 18.11.01. ב. בקבלה "ככזה ראה וקדש" את דברי עו"ד מחול מבלי לבדוק קיומה של הוראת ביטול מפורשת לענין המחאת זכות. זאת במיוחד בהתחשב בעובדה כי כבר ביום 4.6.01 הודיע עו"ד מחול לכלל כי קיימת הוראת ביטול מפורשת. עו"ד מחול לא נתבקש על ידי כלל להמציא הוראת הביטול המפורשת. כלל הסתפקה ללא סיבה סבירה רק במסמך מיום 18.11.01, אשר אינו ע"פ תכנו, הוראה ביטול המחאת זכות. כמו כן לא ברור היה הצורך במסמך הנ"ל בהתחשב בהצהרה קודמת של עו"ד מחול כי קיים מסמך מפורש המבטל זכות. לענין זה גם התעלמות כלל ממכתב בא כוחה עו"ד ברקוביץ כי מכתב יום 18.11.01 הינו הוראת תשלום להבדיל מביטול המחאת זכות ו/או העדר דרישתה שלא לקבל המסמך המוזכר במסמך יום 18.11.01 (התצהיר) מהווים התרשלות. ג. כלל התרשלה משלא פעלה בהתאם להבטחה מפורשת שנתנה לעו"ד לנגוס ב"כ התובע מיום 25.10.01 לפיה באם תתעורר מחלוקת (שהדיה נודעו לכלל או היו אמורים להוודע מתכנו המעורפל של מסמך יום 18.11.01) יש לפנות לבית המשפט למתן הוראות. כלל התרשלה משהסתפקה רק בהפנית ב"כ התובע והתובע לעשות כן, קרי לפנות לבית המשפט. ד. כלל התרשלה גם כשהסכימה להקדים תשלומים לעו"ד מחול, וגם כשהסכימה ליתן המחאה לידיו של מר אבזאח מבלי ליתן הנחיות והוראות המגבילות העברת הכספים למר אבזאח עד לבירור מכריע בסוגית הזכאות לכספים לאור קיומה של המחאת הזכות. הסכמה זו של כלל אינה מתיישבת גם עם ההנחיות הפיקוח על הביטוח כפי שצוטטו ע"י נציג כלל עצמו, עו"ד וייס, במכתבו לעו"ד לנגוס מיום 30.9.01 מוצג נ/16, שם הבטיח עו"ד וייס כי במקרה מחלוקת כלל תפנה לערכאות. ה. כלל התרשלה משהתעלמה מפנית עו"ד נזאל, זאת גם אם נניח כי פניה זו התקבלה בכלל רק ביום 5.12.01. לטעמי גם אם אקבל טענת כלל באשר לתקלות שאפפו קבלת מכתבו של עו"ד נזאל במשרדי כלל בתקופה מיום 29.11.01 ועד יום 5.12.01, הרי משהתקבלה הפניה ביום 5.12.01 היה על כלל לפעול. לענין זה נכונות טענות עו"ד נזאל כי פניה לאחד מפקידיו המוסמכים של הארגון די בה. פניה כזו לכלל באמצעות נציג מוסמך הוכחה בפני ביום 5.12.01 וזו לא טופלה כנדרש, מן הסיבה הפרוזאית הקשורה בניהול לקוי של סדרי עבודה בכלל (תיק לא סרוק). היתה לכלל שהות עד מועד הוצאת ההמחאה ביום 7.12.01 או פרעונה ביום 10.12.01 למנוע תשלום הכספים, ואי נקיטת פעולה כלשהי מהווה התרשלות. לענין זה תמוה בעיני כיצד עובדת היות התיק לא סרוק מנעה מחד טיפול במכתב עו"ד נזאל ומנגד לא מנעה הקדמה בתשלום ע"פ בקשת עו"ד מחול, ולא מנעה מתן הסכמה תמוהה למסור ההמחאה ביד למר אבזאח בתיק בו קיימת המחאת זכות זאת כאשר ע"פ המוסכם בין הצדדים קיימת לכלל שהות בת 30 יום ממועד יום 20.11.01 לביצוע התשלום. כמו כן כיצד ניתן לטעון ברצינות על ידי כלל כי כן היה אפשר לבצע תשלום זה של הכספים כשעו"ד וייס מן המחלקה המשפטית בכלל במילואים ומאידך לא ניתן היה לטפל בענין שהעלה עו"ד נזאל בשל שהות עו"ד וייס במילואים? התנהגות זו של כלל כללה גם המנעות תמוהה מביטול ההמחאה בטרם נפרעה. כידוע כבר נפסק כי חובה כזו קמה לכלל בנסיבות הענין. ראה ע"א 533/87 ארגון משקי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ילך ואח', פד"י מג (2) 864. ו. כלל התרשלה גם משלא נתנה הודעה כלשהי לעו"ד מחול בין אם לפני ביצוע התשלום לרבות הודעה המגבילה יכולתו להעביר הכספים עד לברור הענין או אחרי ביצוע התשלום לאחר קבלת הודעת עו"ד נזאל ולאחר פרעון ההמחאה. גם בכך תרמה כלל לנזקי התובע. שהרי לו לא היתה מסתפקת כלל במתן הודעה לעו"ד נזאל רק ביום 23.10.01 ומודיעה גם לעו"ד מחול במועד מוקדם יותר על ידיעתה כי בין מר אבזאח לתובע נתעוררה מחלוקת, ולפיכך מתבקש הוא להותיר כספים שהועברו לידיו בנאמנות עד להכרעה בענין ולפנות כמבוטח לערכאות, היה ניתן לעצור מעבר הכספים למר אבזאח. ז. כלל התרשלה כאמור גם משלא בטלה ההמחאה לאחר הוצאתה ועוד בטרם נפרעה. ענין זה גם הוא תרם לאפשרות עו"ד מחול להעביר כספים למר אבזאח. לענין זה מקבלת אני טיעוני ב"כ התובע ועו"ד מחול וב"כ איילון והדר. יש באמור בע.א. 533/87 הנ"ל כדי להשליך על עניננו. גם בעניננו שומא היה על כלל לבטל התשלום שניתן כנראה בניגוד להמחאת זכות, אם כי ללא ידיעתה, מיד שנודע לה הענין. זאת בדרך של ביטול ההמחאה שמשכה כלל אשר נפרעה רק ביום 10.12.01. כלל יכולה היתה לעשות כן לאחר שנודע לה עמדת התובע לענין תקפות המחאת הזכות לענין קיומה של חובת כלל כחייבת ע"פ המחאת זכות להודיע על כוונתה לפרוע לגורם כלשהו אחר מאשר החוב ראה גם ע.א. 717/89 הנ"ל. בכל האמור לעיל יש לטעמי די כדי לקבוע כי כלל לא התנהגה בסבירות ובמידת הזהירות הנדרשת ולא מנעה הנזקים לתובע אותם ניתן היה למנעם. אין באמור לעיל כדי לקבוע כי כלל נהגה בחוסר תום לב או עשתה מעשה מכוון כלשהו ולטעמי מידת תרומתה של כלל לנזקי התובע בנקיטת מדיניות שב ואל תעשה ואי ביצוע בירורים נדרשים, פחותה מתרומת רשלנות עו"ד מחול אשר במעשים אקטיביים גרם להעברת כספים למי שאין לו זכות בהם. האם קיים כיסוי ביטוחי לפעולות עו"ד מחול באיילון ובהדר? 1. אין מחלוקת כי טענת איילון והדר לענין זה נשענות על קיומו של חריג בפוליסה לתחולת הכיסוי הביטוחי. משכך, אין מנוס מן המסקנה כי הוכחת קיומו של החריג מוטלת על הטוען לחריג. מסקנה זו לענין נטל ההוכחה אינה משתנה גם לאחר עיון בפרק "סייגים לחבות המבוטח" בפוליסה. עיון בסעיף קטן ט"ז לסייגים ובאופן ניסוחו מלמד כי דווקא פרשנות עו"ד מחול לאמור בסעיף זה, היא הסבירה. לו רצה המבטח לקבוע מפורשות נטל ראיה שונה מהמקובל על המבוטח היה לנסח ענין זה מבפורש בפוליסה. פרשנות ב"כ איילון והדר לענין זה מצמצמת חבות המבטח ומטילה חובות נוספים על המבוטח מבלי שענין זה צויין כנדרש במפורש ובאופן גלוי מספיק בפוליסה. 2. בנסיבות הענין לא הוכח על ידי המבטח קיומו של חריג בפוליסת הביטוח שהוצאה לעו"ד מחול באיילון, ובצדק חזר ב"כ איילון על טיעוניו לענין זה בסיכומים בשפה רפה בלבד. 3. לא הוכח לטעמי כי מעשיו של עו"ד מחול היו מעשים מכוונים ולטעמי מדובר היה ברשלנות שמקורה בהבנה שגויה של עו"ד מחול את של תפקידו וחובות הנאמנות שלו ובשיקול מוטעה שהובילו להותיר המצב מעורפל ולהמנע ממסירת כל הידוע לו ולהמנע מנקיטת עמדה כלשהי, למעט זו המחייבת כניעה ללחצי מר אבזאח. זאת תוך כדי כך הפרת חובות אמון שקמו לו כלפי אחרים. 4. לדעתי מסקנה דומה יש לקבוע גם בנוגע לפוליסת הביטוח של הדר למרות שניסוחה נוקשה יותר מנוסח פוליסת הביטוח של איילון והיקף החריגים לתחולת הביטוח רחב יותר. לדעתי גם החריגים האמורים בפוליסה זו לא הוכחו בפני. לטעמי, אין די בכל מעשה של מבוטח שנמצא בדיעבד, אגב התדיינות משפטית, כי אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המצופה מעורך דין במהלך מתן שירותים משפטיים, כדי למנוע כיסוי ביטוחי ע"פ הפוליסה שהוצאה בהדר בנוסח שהוגש לי. 5. נוסח הפוליסה ואופן ניסוח החריגים שבה אינו תואם את הציפיות הסבירות של מבוטח סביר כדוגמת עו"ד מחול ודי בכך כדי לשלול תחולת חריגים אלו במקרה דנן ולמנוע בכך כיסוי ביטוחי למעשי עו"ד מחול בנסיבות הענין. לענין דוקטורינת הציפיות הסבירות של מבוטח ראה ע"א 5688/02 חזי כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט (5) 26. 6. אציין כי רוחב הסייג האמור בפוליסה בצרוף טענות הדר כי יש לפרש הפוליסה באופן גורף המעביר את הנטל להוכחת הסייגים, מביאה למצב לפיו מעטים הם המקרים בהם כן קיים לעורך דין, המבוטח בהדר כיסוי ביטוחי. מצב זה אינו רצוי לטעמי. מן המקובץ לעיל עולה לטעמי כי לא הוכח כי התנהגות עורך דין מחול תואמת החריגים השוללים חבות הדר כלפיו מכח פוליסת הביטוח שהוציאה לו. כפל ביטוח 1. לענין זה מצאתי ממש בטענות ב"כ הדר ולא מצאתי ממש בטענות ב"כ איילון. 2. ראשית, המקרה דנן שונה מן המקרים עליהם הסתמך ב"כ איילון בסיכומיו בפסיקה שצוטטה שם, שכן במקרה דנן שתי הפוליסות מוגבלות בסכומן ואין בפנינו מצב בו פוליסה אחת אינה מוגבלת בסכום ואחרת מוגבלת. אפילו אקבל טענת ב"כ איילון כי פסק הדין עליו הסתמך לא בוטל בערעור (ת"א 1208/99 גאנם נ' מנורה ואח' מיום 7.9.04). לא שוכנעתי כי במקרה דנן קיימים הפערים אשר הוזכרו בפסה"ד הנ"ל על ידי כב' השופטת וסרקרוג כמצדיקים התעלמות מהכלל הרגיל של חלוקת אחריות, והכל תוך התעלמות מן הסיכון המירבי המבוטח. 3. לפיכך גם לא מצאתי ממש בטענת ב"כ איילון לענין חלוקת האחריות בין שתי חברות הביטוח לפיה הסכום המירבי לו זכאי התובע הינו רק 190,000 ₪ הוא הסכום שנותר בידי עו"ד מחול ביום 23.12.01 עת הודיעה כלל לב"כ התובע על העברת הסכומים. זאת גם משום שקבעתי כי יש הבדל בין מידת אחריותו של התובע להרחבת היקף הנזקים שהוכחו כי נגרמו לו ובין מידת אחריות בא כוחו עו"ד נזאל לענין זה. בכך עוד אדון להלן. אין לדעתי לקבל טענת ב"כ הדר לענין הפחתת הסכומים המגיעים מכח אשמו התורם של התובע ועו"ד נזאל. לטעמי אין ליחס במקרה דנן לתובע אשם כלשהו ואילו אשמו של עו"ד נזאל מקנה רק לאיילון מכח הודעת צד ג' ששלחה כנגדו לבדה, זכות לשיפוי. 4. אשר על כן סכום הפיצוי המירבי המגיע לתובע הינו סכום תביעתו כפי שצומצם כאמור לעיל בפסק הדין קרי, סכום נומינלי של 480,000 ₪ בניכוי סך של 25,000 ₪ סכום השיק עליו נטען כי בוצע ניכיון על ידי התובע. תשלום סכום זה בניכוי הסכומים שתשלומם מוטל על כלל בניכוי סכומי ההשתתפות העצמית אותם ישלם עו"ד מחול יחולק בין הדר ואיילון כאמור בסיכומי ב"כ הדר סעיפים 7-11. אשם תורם, הקטנת נזק ואשמו של עו"ד נזאל 1. רבות נטען בפני בדבר מידת אשמם של התובע ובא כוחו לארועים אשר הובילו לתשלום כספי הפשרה שהומחו לתובע לנמחה מר אבזאח. נטען כי התובע אינו זכאי לכספים אלו משום שגרם באשמו המכריע או התורם לתשלום, משום שמעשיו מחדליו שלו ושל בא כוחו נתקו קשר סיבתי בין מעשי ומחדלי כל נתבע והנזק, או משום שהתובע לא הרים הנטל המוטל עליו להקטין נזקיו. לצורך כך הפרידו הנתבעים או חלקם בין שני סכומים אותם תובע התובע בתביעתו. האחד סך של 190,000 ש"ח אשר הועברו ע"י עו"ד מחול למר אבזאח בניגוד להמחאת הזכות עד יום 23.12.01 מועד בו הודיע ב"כ כלל, עו"ד ברקוביץ, לב"כ התובע עו"ד נזאל על העברת הכספים לידי עו"ד מחול אשר מצידו טען כי הבהיר לתובע שבהעדר הוראה אחרת יעבירם ללקוחו מר אבזאח. השני, סך של 290,000 ₪ אשר הועברו בהדרגה ובתשלומים לידי מר אבזאח לאחר יום 23.12.01 ואשר כלל שיק דחוי בסך 25,000 ₪ שנמסר למר אבזאח ע"י עו"ד מחול עוד בטרם התקבלו כספי הפשרה מכלל ובגינו נטען עשה מר אבזאח נכיון אצל התובע. לפיכך, נטען כי התובע ובא כוחו איפשרו פרעון שיק זה לאחר הוצאות צו המניעה המונע העברת הכספים לידי מר אבזאח בבית משפט השלום בעכו. 2. למרות זאת, רק ב"כ איילון הגיש נגד עו"ד נזאל, ב"כ התובע, הודעה לצדדים שלישיים ובכך הפך אותו לצד מעורב בתביעה דנן. כל שאר הנתבעים הסתפקו במשלוח הודעות לצדדים שלישיים זה נגד זה או בנוסף נגד התובע. לטעמי מצאתי ממש בטענות הנתבעים כנגד התובע רק בנוגע לשיק ע"ס 25,000 ₪ אשר שולם לתובע עוד בטרם הועברו כספים לידי עו"ד מחול ע"י כלל. 3. טענות עו"ד מחול ומר אבזאח כי שיק זה נוכה ע"י התובע לאחר שנמסר למר אבזאח, לא נסתרו וגם לא הובהר מדוע לא הבהיר ב"כ התובע במענה לשאלות עו"ד מחול באשר לפרעון שיק זה עמדתו לאחר הוצאת צו המניעה בידי עו"ד מחול שאסר על פרעון שיק זה. גם לא ניתן נימוק סביר מדוע הסכים התובע לבצע ניכיון על שיק זה ומדוע ענין זה לא עורר כבר אז, במועד ביצוע הנכיון, את חשדו באשר לכוונת מר אבזאח לא לאפשר העברת כספי הפשרה לידיו, של התובע. בהעדר ראיה אחרת באשר לסכומים המדוייקים שקיבל התובע בגין ביצוע הנכיון ומשהוכח בפני כי בקשר לשיק זה נתנה לתובע ולבא כוחו אפשרות למנוע תשלומו לידי מר אבזאח באמצעות מתן הוראה לעו"ד מחול לא לכבדו, נחה דעתי כי אכן התובע ועו"ד נזאל איפשרו במעשיהם ומחדליהם תשלום שיק זה. 4. אין לקבל טענות עו"ד נזאל לענין זה כי הסתמך על ההנחה שעו"ד מחול יכבד צו שיפוטי ולכן הותיר שאלתו חסרת מענה לשיקולו של עו"ד מחול בלבד. כשם שסברתי שאסור היה לעו"ד מחול בנסיבות הענין לשבת באפס מעשה והיה עליו לנקוט פעולה אקטיבית כדי לברר זכאות מי מן הצדדים מר אבזאח או התובע לכסף ולא היה עליו להסתפק ולהניח כי מישהו אחר יפעל בענין, כך, לא היה מקום לתובע ולעו"ד נזאל להותיר הענין, לשיקול דעת עו"ד מחול. 5. אשר ליתרת הסכום הנתבע יש לטעמי להבדיל בין מעשי ומחדלי התובע ומעשי ומחדלי הנתבע. לא שוכנעתי כי התובע תרם במעשיו או במחדליו לארוע נזקיו. התובע חתם על המסמך מיום 18.11.01 בפני עו"ד מחול במשרדו לאחר שזה הודה בפני כי שוחח עם התובע על משמעות המסמך והבהיר חשיבות החתמתו לצורך השגת הכספים מכלל. במצב ענינים זה יכול היה להניח התובע כי יש מקום ליתן אמון בדברי עו"ד מחול כי הוא חותם על מסמך שיאפשר רק העברת כספים מכלל לעו"ד מחול, שלו זכאות בהם. התובע יכול היה גם להניח כי חתימתו על מסמך זה אינה מהווה ויתור כלשהו על זכותו. התובע אינו עורך דין ומהתנהגותו נראה כי נתן אמון בעורכי הדין ולא הסס לשכרם כדי להגן על זכויותיו. לא שוכנעתי כי במועד חתימתו על מסמך מיום 18.11.01 לא היתה לתובע סיבה שלא להניח כי עו"ד מחול פועל גם בעבורו ובשמו ודואג למימוש זכויותיו. עד מועד זה יום 18.11.01 פעל התובע בסבירות כדי לדאוג למימוש זכויותיו. הוא שכר שירותי עו"ד נזאל ליצירת המחאת הזכות ובהעדרו שכר עו"ד אחר, עו"ד לנגוס להבטיח כי המחאת הזכות נמצא בידי כלל וכי זו תפעל על פיה. משקיבל התובע הבטחת עו"ד וייס מכלל כי זו תפנה לערכאות באם תהיה מחלוקת באשר לזכאות לכספי הפשרה רשאי היה התובע להסתפק בכך שדאג לקבל יצוג משפטי נאות ולסמוך על מעשי באי כוחו. 6. דבר דומה קיים באשר להתנהגות התובע לאחר יום 18.11.01. התובע שכר יצוג משפטי (עו"ד נזאל) מיד לכשהבין טעותו באשר לנוסח המסמך ומשכך, רשאי היה לסמוך על כישוריו של עורך דינו שלא הוכח בפני כי בחירתו כמיצג התובע ע"י התובע היה טעות. אין בפני עשית מחדל רשלני של התובע ואין ליחס לתובע רשלנות באם בא כוחו לא פעל, לדעת הנתבעים, בשקידה הרצויה למנוע תשלום הכספים מכלל למר אבזאח. בוודאי שאין בהתנהגות התובע כפי שהוכחה בפני משום אי מילוי חובת הקטנת הנזק כאמור בפסקי הדין שצוטטו בסיכומי הצדדים אשר דנו בחובת נפגע בתאונה המגיש תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק גוף, לעבור ניתוח לצורך הקטנת נזקיו. מעשי התובע גם אינם מנתקים, לדעתי, קשר סיבתי בין מעשי ומחדלי הנתבעים (עו"ד מחול וכלל) והנזק שבגינו הוגשה התביעה. 7. שונים פני הדברים באשר להתנהגות עו"ד נזאל ב"כ התובע. זאת בתקופה מיום שנודע לו כי הכספים הועברו מכלל לעו"ד מחול ועד להוצאת צו המניעה בעבור מרשו בבית משפט השלום בעכו ביום 13.1.01, במועד זה כבר נפרעו כל השיקים שמסר עו"ד מחול למר אבזאח. 8. עו"ד נזאל נשכר על ידי התובע לאחר שהובררה טעותו בהבנת ניסוח המסמך עליו חתם מיום 18.11.01. התובע פנה לעו"ד נזאל כדי להבטיח זכויותיו ע"פ המחאת הזכות והעברת הכספים לידיו. היה על עו"ד נזאל לפעול במהירות ובשקידה ראויה כדי למנוע העברת הכספים לגורם כלשהו מלבד למרשו. 9. בראיות שהובאו בפני שוכנעתי כי עד מועד קבלת הודעת עו"ד ברקוביץ, ב"כ כלל, מיום 23.12.01 פעל עו"ד נזאל בשקידה ראויה למימוש זכויות מרשו שלח מכתבים ניהל פגישות והודיע לגורמים הרלוונטים את טענת מרשו בדבר תקפות המחאת הזכות וזכאותו לכספים. עד מועד זה, בהעדר ידיעה אחרת, יכול היה עו"ד נזאל להניח שפניותיו מטופלות הן על ידי כלל והן על ידי עו"ד מחול וכי מי מהם או שניהם יימנעו, בשל הסיכון הכרוך בכך, מתשלום שלא ע"פ המחאת הזכות מבלי לפנות לערכאות ולקבל הכרעה מוסמכת בדרך של טען ביניים. עד מועד זה יכול היה גם עו"ד נזאל להניח שהכספים לא שולמו ע"י כלל. זאת גם בשל העדר מידע שניתן לו וגם בשל נוסח ההסכם הפשרה שהיתיר לכלל, כמקובל, לשלם סכום הפשרה בתוך 30 יום ממועד מתן תוקף של פסק הדין להסכם הפשרה. עו"ד נזאל לא ידע ולא יכול היה להניח כי יקוצרו הליכי התשלום וכסף יועבר לידי עו"ד מחול במועד מוקדם יותר. 10. שונים פני הדברים ממועד יום 23.12.01 עת נודע לעו"ד נזאל כי כספים כן הועברו לעו"ד מחול. במועד זה, כמעט כחודש לאחר פגישותיו עם עו"ד מחול, היה על עו"ד נזאל להבין כי זה האחרון מתחמק מלנהוג ע"פ דרישת התובע ובא כוחו וכי קיים סיכון כי כספים שהועברו לידי עו"ד מחול לא יועברו לתובע. במצב ענינים זה היה על עו"ד נזאל לפעול ביתר מהירות, לדאוג להשגת צו שיפוטי שימנע העברת הכספים מעו"ד מחול למר אבזאח. לו היה עושה כן בשקידה ראויה היה מצליח לפחות לעצור פרעון סך של 290,000 ₪ לידי מר אבזאח. בכך, לטעמי, תרם גם עו"ד נזאל לנזקי התובע אם כי במידה מועטה מזו המיוחסת לפעולתו האקטיבית של עו"ד מחול שבחר להעביר הכספים לידי מר אבזאח ובמידה מועטה יותר גם בהשוואה לפעולות חברת כלל אשר התעלמה ממידע שהועבר אליה בנוגע לתקפות המחאת הזכות. כאמור אני מעריכה תרומה רשלנית זו המזכה את איילון שהגישה לבדה ההודעה לצד שלישי כנגד עו"ד נזאל בזכות לשיפוי בסך של 10%, מהסכומים שתחוייב לשלם ע"פ פסק דין זה לתובע כאמור בפרק הסיכום. סיכום 1. לאור כל האמור לעיל נחה דעתי כי זכאי התובע לתשלום סך של 480,000 ₪ בניכוי השיק בסך 25,000 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.12.01 ועד התשלום בפועל ובצרוף הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪ ובצרוף מע"מ אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין ולא, ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד התשלום בפועל. כן תושב לתובע אגרת בית משפט אשר שולמה על ידו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד תשלום פסק הדין. בתשלום סכום זה חבים ביחד ולחוד כל הנתבעים כאשר חלוקת האחריות ביניהם כדלקמן: 2. הנתבע מס' 2 מר אבזאח חב להשיב לתובע מלוא הסוכם האמור ובהתאמה ישיב לנתבעים או מי מהם סכומים ששלמו לתובע על ידם בגין חובתו זו באופן שבו לא יחוייב נתבע זה לשלם יותר ממלוא סכום פסק הדין. 3. חבות כלל חברה לביטוח תהיה בשיעור 40% מן הסך האמור. 4. חבות עו"ד מחול הינה בשיעור 60% מן הסכום הנ"ל ואולם חבות עו"ד מחול מכוסה בהתאם לתנאי הפוליסה שהוצאו ע"י איילון וכלל ובכפוף לחובת השתתפות עצמית של עו"ד מחול. חלוקת חובת התשלום בין איילון והדר תעשה בהתאם לחישובי ב"כ הדר חברה לביטוח בע"מ בסיכומיו בנוגע לכפל ביטוח בהתחשב בשווי הסכומים שקבעתי כי תשלומם מגיע לתובע מעו"ד מחול ולאחר ניכוי התשלום שישלם עו"ד מחול בהשתתפות עצמית ע"פ תנאי הפוליסה. 5. עו"ד נזאל ישיב לאיילון חברה לביטוח בע"מ סך של 10% מסכומים שתחוייב לשלם לתובע בהנחה שנזקו של התובע הינו 290,000 ₪ שרק בגין סכום זה קבעתי כי קיימת לעו"ד נזאל תרומת רשלנות ובצרוף שכ"ט עו"ד הוצאות ואגרה בנוגע להודעה לצדדים שלישיים בסך כולל של 5,000 ₪ ובצרוף מע"מ. 6. אין צו נוסף להוצאות בגין ההתדיינויות שהיו בין הנתבעים לבין עצמם כאשר למרות תיקון כתב התביעה וצרוף נתבעים, נותרו בעינן הודעות צד ג'. המחאת חיובים