1.לפני תביעה של חברה (בפירוק) אשר שימשה כקבלן משנה של הנתבעת בשלושה פרוייקטים, בעניין חוב נטען לגבי עבודות שבוצעו. סך התביעה בעת הגשתה: 2,362,005 ₪. בשלב הסיכומים, הועמד הסכום הנתבע על 2,245,849 ₪ (ליום 26.2.04). כללי ותמצית טעוני הצדדים 2.התובעת הינה חברה שבפירוק אשר עסקה במתן שירותי אינסטלציה לחברות קבלניות, ובהן הנתבעת. 3.עניינה של התביעה, ב-3 פרויקטים אשר לגביהם התקשרו הצדדים לשם מתן שירותי אינסטלציה מאת התובעת: א. פרויקט נווה אשלים בראשון לציון - הסכם מיום 13.11.95. הפרויקט היה מורכב מ-5 בנייני מגורים רבי קומות ובסה"כ, 252 יחידות דיור. היקפו הכספי של ההסכם - 3,230,612 ₪ (לפני מע"מ). ב. פרויקט לב המושבה נס ציונה - הסכם מיום 18.9.96. היקפו הכספי של ההסכם - 2,176,000 ₪ (לפני מע"מ). ג. פרוייקט ראשון הכפרית (ראשון לציון) - הסכם מיום 28.3.97. הפרויקט התייחס לקוטג'ים דו קומתיים. היקפו הכספי של ההסכם - 532,000 ₪ (לפני מע"מ). 4.ההסכמים בין הצדדים היו על בסיס פאושלי, היינו - הסכום שנקבע כתמורה, התייחס ליחידת דיור וכלל את כל הדרוש מבחינת הקבלן בעניין זה, לרבות חומרים (אך לפני תוספות). 5.בכל הנוגע לשניים משלושת הפרוייקטים - פרויקט נווה אשלים ולב המושבה, הומחתה בשלב מסוים זכותה של התובעת לקבלת כספים לבנק המזרחי. מאז מועד המחאת הזכות, הועברו כספים המגיעים לתובעת בעניין פרויקטים אלה, אל חשבונה בבנק המזרחי (סניף הנשיאים פתח-תקוה). לענין המחאת הזכות והטיעון לגביה, נשוב בהמשך. 6.בחודש ספטמבר 1997 קרסה התובעת וחדלה מפעילות. הדבר ארע "ביום אחד" (עמ' 5 ש' 17 - 21 לפרוטוקול). בתום שמיעת הראיות, אין עוד חולק כי עת קרסה, התובעת לא השלימה את העבודות בכל הפרויקטים נשוא התביעה, לכל הפחות לפי שלא נתנה את שירותי הבדק להם התחייבה וכן עבודות נוספות (עמ' 8 ש' 8 - עמ' 12 ש' 14). 7.במסגרת כתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבעת נותרה חייבת לה את הסך הנתבע. התובעת טוענת, בין היתר, כי הנתבעת לא העבירה לזכותה סכומים שונים בגין עבודות שכבר בוצעו, אף כאשר הסכומים נכללו בהוראות תשלום מאת הנתבעת עצמה ובחתימת אנשי הנתבעת. התובעת מפרטת בעניין כל פרויקט את פרטי הוראות התשלום אשר לא הועברו הכספים לפיהן. האמור אינו אלא תיאור כללי, כאשר בעניין חלק מהסכומים קיימות "וריאציות" כגון אי תשלום סכום המע"מ בלבד וכדוגמת התחייבות החתומה ע"י מהנדס חלף הוראת תשלום. 8.הנתבעת מצידה איננה מתכחשת להתקשרויות שבין הצדדים וכן איננה מתכחשת לכך שהתובעת ביצעה עבורה עבודות אינסטלציה בפרוייקטים. למרות האמור, הנתבעת טוענת כי התובעת איננה זכאית לסכומים הנדרשים על ידה וכי התובעת אף נותרה חייבת לנתבעת סכומים שונים. זאת, בין השאר, מהטעמים הנטענים הבאים: עוד קודם לקריסה, הנתבעת נאותה לבוא לקראת התובעת ולממן רכישת ציוד וחומרים מכיסה בסכומים אשר הוסכם שיש לקזזם מהתמורה לה זכאית התובעת; התובעת קרסה ונטשה את אתרי הבניה קודם להשלמת העבודות; במהלך נטישתה הפתאומית של התובעת את אתרי הבניה שלחה התובעת את ידה בציוד וחומרים השייכים לנתבעת ונטלה אותם תוך גרימת נזקים אדירים; הנתבעת נאלצה להשלים את העבודות על חשבונה וכן לבצע עבודות בדק ואחריות בפרויקטים ועל התובעת לשאת בעלות זו. באופן כללי טוענת הנתבעת כי מדובר בתביעה קנטרנית שאין לה מקום וכי התובעת מנצלת לרעה את הדרך בה נהגה בה הנתבעת אשר סייעה לה מתוך מטרה לאפשר את הישרדותה (של התובעת). לשיטת הנתבעת, התביעה אינה אלא עזות מצח לשמה. מהלך דיוני 9.כתב התביעה הוגש מלכתחילה לפי סדר דין מקוצר. בהחלטה מיום 24.5.04 (כב' הרשמת, כתוארה אז, א' גזית) ניתן לתובעת פטור מתשלום אגרה תוך שנקבע כי אם התובעת תזכה בתביעתה, תשולם האגרה מתוך הכספים שיתקבלו בקופת הפירוק מתביעה זו. 10.לפי הסכמה דיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה (כב' השופטת סימון) ביום 14.6.05, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן והתאפשר לה להגיש כתב תביעה שכנגד. יוער כי גם בית משפט של פירוק נתן לנתבעת אישור להגיש תביעה שכנגד (בהחלטה מיום 9.2.05, בש"א 17549/04, פש"ר 26/98). תביעה שכנגד לא הוגשה. 11.בהחלטה שניתנה ביום 14.6.05 (כב' השופטת סימון), נדחתה בקשה מאת התובעת למתן היתר לפיצול סעדים (בש"א 168485/04). בר"ע שהוגשה על ההחלטה בעניין פיצול הסעדים, נמחקה (בר"ע 2319/05, החלטה מיום 8.12.05, כב' השופטת דותן). 12.העדים שנשמעו מטעם הצדדים הינם אלו: א.מטעם התובעת - עדותו של מר עדי גולן שהיה בעלים ומנהל של התובעת; עדותו של מר קובי ברבן אשר חוות דעתו הוגשה מטעם התובעת; ועדותו של מר עמוס ירון אשר זומן בצו בית משפט לבקשת התובעת. ב.מטעם הנתבעת - עדותם של גב' זהבה שמולביץ; מר זיו הנדל; מר רמי גזית; מר אלי חלפון; ומר אלכס שניידר. כל עדי הנתבעת היו עובדיה בעבר, כאשר ה"ה חלפון ושניידר היו עוד קודם לכן, ועובר לקריסת התובעת, עובדיה של התובעת. 13.בתום שמיעת העדויות ולאחר שדומה היה שקיימת אפשרות של ממש לצמצם את הפלוגתאות בין הצדדים ולמקד את דיון באופן שיהפוך אותו ליעיל, בהיר וקצר יותר, נקבע בהסכמה כי הצדדים יבואו בדברים ביניהם וינסו להגיע להבנות ולו לגבי המחלוקות שנשארו או לגבי נושא כזה או אחר שאמור להיפתר כשלב מקדמי. בישיבת תזכורת מיום 7.4.09 הוסכם על מינוי מגשר, כמבואר בפרוטוקול מאותו מועד. 14.סופם של דברים - כל הנסיונות להגיע להבנה, לא נשאו פרי. לאחר האמור הגישו הצדדים את סיכומי טיעוניהם. 15.כל ההפניות להלן הן הפניות לפרוטוקול ישיבות ההוכחות (אשר מספורו רציף) אלא אם מצוין או משתמע אחרת. נושאים לדיון 16.מעיון בחומר עולה כי השאלות המרכזיות לדיון הן אלה: א. מהו סכום התמורה לו היתה התובעת זכאית, ואשר כלפיו יש לבחון שאלות קיזוזים וניכויים. ב. המחאת זכות: טענת הנתבעת בענין המחאת זכות לבנק המזרחי והעדר עילה (בשל כך) לתובעת לגבי שני פרוייקטים, וטענת התובעת כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. ג. טעוני קיזוזים וניכויים למיניהם. התמורה לה היתה זכאית התובעת 17.סוגיה ראשונית אותה יש לברר בדיון היא שאלת יתרת התמורה לה אמורה היתה להיות התובעת זכאית בגין עבודתה, קודם לבחינת קיזוזים וניכויים ובהתעלם בשלב זה מטענת המחאת הזכות. 18.הנטל להוכיח זכאות לסכום זה או אחר, מוטל על התובעת, הדורשת את התשלום. 19.התובעת מפנה בראש ובראשונה להוראות תשלום של הנתבעת, טוענת כי מדובר באישורים סופיים לתשלום אשר ניתנו אובייקטיבית לאחר בדיקה, כי אלה הן התחייבויות בלתי חוזרות של הנתבעת להעביר את התשלום הנזכר בהן, וכי הן מהוות מעין עילה שטרית המעבירה לנתבעת את הנטל להוכיח שלא ניתנה תמורה מלאה (סע' 37 לתצהירו של מר גולן). הנתבעת מצידה דוחה את טענות התובעת מכל וכל וגורסת כי מדובר במסמכים פנימיים, החתומים על ידי מנהל פרוייקט בלבד, אינם לוקחים בחשבון את מערכת ההתחשבנות הכוללת ואינם מקימים חבות. 20.מעיון בראיות עולה בברור כי הוראות התשלום אינן משום "שורה תחתונה" אשר עליה אין ערעור, כי אם שלב אחד בהתחשבנות בין הצדדים, וכן כי גם התובעת היתה ערה לכך. 21.מר גולן, העד המרכזי מטעם התובעת, אשר היה בעבר הבעלים והמנהל, אישר בשלב מסוים בהגינותו כי הוראות התשלום הן מסמך פנימי של הנתבעת שאינו מקים לו זכות לקבלת כספים (עמ' 66 ש' 2), הגם שלשיטתו, הוא יכול לקחת את הוראת התשלום כפי שהיא, לצרף מע"מ ולהוציא חשבונית מס (ואז לשיטתו כבר תקום לו זכות לקבלת תשלום). 22.מר גולן גם אישר כי הוא מאמין לעד הנתבעת, מר הנדל, שהוראות התשלום לא לקחו בחשבון הפחתות עליהן סוכם כמו בענין העובדים והחומרים (עמ' 67 ש' 17- 19), הגם שבמקביל טען העד ש"משפטית" אסור לקזז מהוראות התשלום (עמ' 68 ש' 24- 27). 23.יצויין כי כאשר העד נשאל מפורשות האם אין זה נכון שכדי לדעת כמה כסף מגיע לתובעת, אין די לבצע חיבור טכני של הוראות התשלום אלא יש לבחון את ההתחשבנות הכוללת, התקשה העד להשיב (עמ' 68 - 69). העד אף השתהה תוך שהוא "משחק" בידיו עם מנגנון הקלסר שלפניו. 24.אף שדי בעדותו של מר גולן לתמיכת הטיעון מטעם הצד שכנגד (הנתבעת), נציין בקצרה כי העדויות מטעם הנתבעת ביססו את עמדתה לגבי הוראות התשלום. 25.כך למשל העיד מר עמוס ירון (שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל חברת הבנייה של הנתבעת, הפרוייקטים נשוא התביעה היו בתחום אחריותו, וזומן בצו בית משפט לבקשת התובעת), כי תהליך אישור החשבונות מתחיל "למטה" אצל מנהלי הפרוייקט, לאחר מכן עברו החשבונות לכספים לבדיקה, ורק אח"כ עברו לאישור. מר ירון העיד בענין אופיין של הוראות התשלום ובכלל זה ציין כי הוראת תשלום היא חלק מהתהליך ואינה סוף פסוק, כי מי שכותב את הוראת התשלום אינו תמיד מודע להתחייבויות של כל הגורמים בתהליך כמו צורך בקיזוז וכי סיכום נמצא רק בחשבון הסופי (עמ' 48 ש' 25 - ע' 49 ש' 23; ור' גם עמ' 50 ש' 26 - עמ' 51 ש' 7, ש' 16- 20). לזכות עדותו של מר ירון בתיק זה (ומבלי להתייחס למכלול זכויותיו של העד) ניתן לציין כי העד ציין בפשטות גם דברים שיכולים היו לכאורה לסייע לצד שכנגד כמו עדותו לפיה בתחילת עבודתו בנתבעת לא היתה לה מחלקת אינסטלציה וזו הוקמה תוך כדי תקופת עבודתו שם (עמ' 57 ש' 25- 26) וכי זו כנראה המחלקה היחידה שהוקמה שם אותה עת (עמ' 61 ש' 20- 22). העד גם לא יכול היה להתייחס לסוגיות בסיסיות הנוגעות לטענות הנתבעת, כמו תלונתה במשטרה כנגד התובעת בענין גניבת חומרים וציוד (עמ' 58 ש' 21- 22, עמ' 59 ש' 10- 13). 26.גב' שמולביץ, שהיתה חשבת בנתבעת מהלך שנים רבות (ובכלל זה, בתקופה הרלוונטית) העידה כי המהנדסים הינם רק נדבך ראשון בכל נוהל התשלומים, ולהוראות שלהם אין כל תוקף מחייב מבחינת העברת כספים לצדדים שלישיים (עמ' 120 ש' 17- 20), והסבירה את ההתנהלות הכספית ובכלל זה את רישומה של הוראת חשבון במסגרת הכרטסת ומשמעות הרישום (עמ' 122 - 124). 27.זיו הנדל, שהיה בעת הרלוונטית מנהל פרוייקט לב המושבה, ואינו עובד בנתבעת זה מכבר, תיאר בתצהירו את משמעותה של הוראת תשלום והדברים אושרו ובוססו גם בחקירתו הנגדית. הוראות התשלום הראשוניות (עם חתימה אחת) נשלחו לתובעת לבקשת מנהלה דאז (עמ' 151 ש' 4- 6) ולא משום שזהו מצבם הסופי והמוסמך. העד הבהיר היטב את התהליך (עמ' 151 ושאר עדותו). 28.גם הוראות ההסכמים שבין הצדדים (שצורפו כנספחים לתצהירו של מר גולן) תומכות בטעוניה של הנתבעת בענין מעמדן של הוראות התשלום וזכאותה של הנתבעת לבצע קיזוזים, במקום בו קיים לכך בסיס ועיגון. 29.קיומן של הוראות תשלום ששולמו ללא ביצוע קיזוז אינה גורעת מזכותה של הנתבעת לקיזוז (ור' עוד להלן). לא מצאתי לקבל את טענת התובעת כי בוצע כלפיה מצג שוא בענין הוראות התשלום. התובעת ידעה שעליה לשלם עבור נושאים שונים (כמו רכישות חומרים שבוצעו עבורה לבקשתה היא, ר' להלן) ולא יכולה היתה להסתמך על הנחה כי תקבל תשלומים מבלי שיבוצעו ההפחתות. 30.לעדותו של מר ברבן, אשר העיד כמומחה מטעם התובעת, לא מצאתי ליתן משקל של ממש והרלוונטיות שלה מוגבלת, ככל שהיא קיימת. העד אינו יודע כיצד עובדת הנתבעת בנושאים נשוא חוות דעתו (עמ' 37 ש' 1- 4). הוא לא התייחס לשאלת ההסכמות הספציפיות בין הצדדים, ואישר כי אלה רשאים להסכים על זכות קיזוז והסכמות אחרות (עמ' 39 ש' 1- 3). התייחסותו של העד הינה לנוהג באופן כללי, לפיו מנהל פרוייקט הינו סמכות לאישור תשלומים. עדותו לפיה מנהל הפרוייקט מאשר כי העבודה בוצעה על ידי הקבלן, גם אינה שנויה במחלוקת. מר ברבן אף אישר כי לאחר חתימה של מנהל פרוייקט על הוראת תשלום מבוצעת בקרה בידי הנהלת חשבונות כדי לוודא את ההתחשבנות הכוללת עם הקבלן (עמ' 40 ש' 13- 16). בכל סוגיה אחרת, בהנתן קיומן של ראיות בענין הנסיבות הספציפיות, כבמקרה שלפני, אין להדרש לחוות דעת תאורטית וכללית מסוג זה. 31.באשר להערת התובעת בסיכומיה יובהר, כי עצם העובדה שבעל דין לא הביא חוות דעת מומחה מטעמו כנגד חוות דעתו של המומחה מטעם יריבו, אינה מחייבת את בית המשפט לקבל את חוות הדעת שהוגשה מטעם הצד האחר אם וככל שהוא סבור שאין לכך מקום, כבמקרה שלפנינו (השווה: שיקול דעתו של בית המשפט שלא לקבל עדותו של עד אשר לא נחקר כלל, ע"פ 2603/90 אלפאר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 799 (1991); ע"פ 639/79, ע"פ 656/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561 (1980); ת"א (מחוזי חי') 635/06 נבואני נ' נבואני (2008); ע"א (מחוזי חי') 1598/03 פרי ניר הדס (1987) בע"מ נ' וקסלר (2004)). אגב, במקרה דנן, חלף חוות דעת הביא הצד שכנגד ראיות ישירות (בענין מעמדן של הוראות התשלום בנסיבות הקונקרטיות). 32.סיכומם של דברים, לא שוכנעתי כי הוראות התשלום כללו את ההתחשבנות המתחייבת בין הצדדים או כי הצדדים נהגו כאילו כך הדבר. הראיות אף מצביעות על היפוכם של דברים. אני דוחה את טענת התובעת לפיה הוראות התשלום היו משום התחייבות בלתי חוזרת ובלתי מסויגת לתשלום ממנה לא ניתן לקזז. החומר הראייתי אינו תומך בטענה זו. 33.המסקנה האמורה בענין הוראות התשלום, אינה מאיינת את המסמכים. להוראות התשלום יש משקל ראייתי, אף שלא משקל מהסוג לו טוענת התובעת. ההוראות מהוות ראייה לזכאות של התובעת בענין עבודתה. הן מוכיחות כי העבודות נעשו וכי מבחינת הביצוע בשטח, אין מניעה להעביר את התשלום לקבלן המשנה (כאן - התובעת) (סע' 15 לתצהיר גב' שמולביץ). ברם, ניתן ויש לבחון טענות המובאות בענין גופן של הוראות תשלום מסוימות (כמו טענת פרעונן) וכן לאפשר, במידת הצורך, טענות של קיזוזים וניכויים. 34.נעבור תחילה לטעונים ספציפיים אשר הועלו לגבי הוראות תשלום מסוימות (ומסמכים מסוימים). יובהר כי כל הסכומים הנזכרים להלן לגבי הוראות תשלום או מסמכים, הינם סכומים לפני מע"מ, אלא אם מצויין או משתמע אחרת. 35.הערות: א.בשים לב לכך שטעוני הנתבעת בענין הוראות התשלום (וענינים נוספים) נפרסו בהרחבה בתצהירים מטעמה, ובוצעו חקירות נרחבות בענין, אין מקום לטענות הרחבות חזית בענין זה, והטיעונים שהועלו כלפי הוראות התשלום והמסמכים יבדקו לגופם. ב.הצדדים "דילגו" תדירות בין הפניות לסיכומים כוללניים של תשלומים, העברות, ניכויים, וכיוצא באלה, להתייחסות לאסמכתאות ספציפיות (של תשלום, העברה, ניכוי ועוד). אף אחד מהצדדים לא הגיש חוות דעת חשבונאית. בנסיבות הענין, שאלות התמורה והניכויים יבחנו לפי מסמכים קונקרטיים שהביאו הצדדים להוכחת טעוניהם ולא לפי הטיעונים בענין הסיכומים כלליים, בין השאר משלא הוברר די הצורך הקשר בין סיכומים כלליים אלה לבין הראיות הספציפיות. פרויקט נווה אשלים בראשון לציון 36.בענין פרויקט נווה אשלים, מעלה הנתבעת טענה מקדמית לגבי הוראת תשלום מס' 704127, מיום 16.4.97, ע"ס 126,527 ₪. לטענת הנתבעת, הוראת תשלום זו, שהתייחסה לעבודות מחודש מרץ 1997, הוחלפה לאחר מכן בהוראת תשלום 704129, אשר כללה אותה וכן סכומים נוספים, וכי הוראה מאוחרת זו נפרעה. 37.אין מחלוקת כי הוראת תשלום 704129 שולמה לתובעת. משכך, השאלה הנותרת הינה - האם הוכח כי הוראה זו החליפה את הוראה 704127, כשנטל ההוכחה בענין זה מוטל על הנתבעת. אם התשובה חיובית - הוראת התשלום האמורה נפרעה ויש להפחיתה מהחשבון. 38.שתי הוראות התשלום, הן סיומת 127 והן סיומת 129, הן הוראות תשלום לחודש מרץ 1997. שתיהן מתייחסות ל"חשבון חלקי מס' 16". שתיהן נושאות את אותו תאריך (5.5.97). הוראה 129, אשר בסכום גבוה יותר, נושאת את חתימות כל הגורמים המוסמכים. אין בנמצא מסמך הוראה 127 אשר חתום לפי ההסמכות בנתבעת (וכבר ראינו כי קיומו של העתק ההוראה הראשונית, עם חתימה אחת, בידיה של התובעת, אינו מלמד על כך שזהו מסמך מחייב לתשלום). החשבת גב' שמולביץ נחקרה ארוכות בענין זה (עמ' 141- 142), עדותה היתה ברורה ומשכנעת ואני מוצאת לקבלה. למעשה, גם התובעת אינה טוענת אלא שהיותן של שתי הוראות התשלום (סיומות 127 ו-129) משלימות ולא מחליפות, הינה "עובדה אפשרית". אפשרית, אך בלתי מסתברת. הנתבעת עמדה בנטל הוכחת הטענה ברמה הדרושה להוכחה במשפט האזרחי. 39.בענין הוראות תשלום נוספות אשר אליהן מפנה התובעת לגבי פרויקט נווה אשלים (3 במספר), טענות הנתבעת אינן לגופן (כי אם לקיזוז וכו'): הוראת תשלום מס' 704727, מיום 20.7.97, ע"ס 113,216 ₪; הוראת תשלום מס' 704960, מיום 19.8.97, ע"ס 13,653 ₪; הוראת תשלום מס' 705185, מיום 19.9.97, ע"ס 11,292 ₪. פרויקט לב המושבה בנס ציונה 40.בענין פרויקט לב המושבה, מעלה הנתבעת טענות בענין: א. הוראת תשלום מס' 704133, מיום 5.5.97, ע"ס 85,552 ₪. ב. הוראת תשלום מס' 704226, מיום 5.5.97, ע"ס 48,830 ₪. ג. הוראת תשלום מס' 704030, מיום 5.4.97, ע"ס 194,474 ₪. ד. מסמך מיום 7.7.97 נספח יד' לתצהירו של מר גולן/נספח א' לתצהירו של מר הנדל, אליו מפנה התובעת כאסמכתא לחוב של 150,000 ₪. 41.בענין מסמכים א' - ג' לעיל, טענת הנתבעת היא טענת פירעון. בענין הוראות התשלום 704133 ו- 704226 מפנה הנתבעת אל אישורי העברת כספים בסך ההוראות, בניכוי מס במקור. בענין הוראת תשלום 704030 טוענת הנתבעת כי זו נפרעה באמצעות סכום שפרע יחדיו הן הוראה זו והן את הוראה 704029. 42.בעדותו של מר גולן, אושר למעשה כי התובעת שגתה בענין הוראות התשלום 704133 ו- 704226 וכי אלה שולמו (עמ' 83 ש' 21 - עמ' 84 ש' 1, וכן עמ' 4 ש' 11- 16). 43.למרות העדות האמורה, בשלב הסיכומים יצא קצפה של התובעת על הנתבעת בענין הוראת תשלום 704226 והיא טענה כי בענין הוראה זו (וכן בענין הוראה 704030), הראיות שהובאו מטעם הנתבעת להוכחת התשלום (הפרעון), "בושלו" (זויפו) שכן המסמכים מתייחסים לחודש דצמבר 1997, שהוא מועד שלאחר קריסתה של התובעת (סיפא עמ' 4, רישא עמ' 5, לסיכומי התובעת). לא ירדתי לסוף דעתה של התובעת בטענתה זו. עיון בנספחים אליהם מפנה התובעת (ו' ו-ח' לתצהירה של גב' שמולביץ) מלמדים כי מדובר על מסמכים המתייחסים למועדים הרלוונטיים, תוך שהדפים הודפסו בדצמבר 2007. לא מצאתי במקום כלשהוא במסמכים האמורים אינדיקציה לתאריך 2.12.97 ממנו באה התובעת ללמוד על "בישול" המסמך. בשים לב לכך שתצהירה של העדה הוגש בתחילת 2008, הדפסת מסמכים בחודש דצמבר 2007 אינה אלא מתבקשת. 44.בענין הוראת תשלום 704030, הגם שמר גולן לא מצא לנכון לאשר את ביצוע התשלום בעדותו (עמ' 84 ש' 2- 4), לא נמצא למעשה טיעון נוגד של התובעת פרט לאותו טיעון של "בישול" מסמכים, אשר עליו כבר עמדנו לעיל. נספח ח' לתצהירה של גב' שמולביץ הינו אישור על העברת תשלום בגין שתי הוראות ספציפיות, אשר אחת מהן הינה 704030 והסכום הנקוב בצד הוראה זו הינו הסכום הנטען על ידי התובעת לגבי ההוראה (194,474 ₪). הכסף שהועבר בפועל אינו תואם במדויק את ההוראה משום שההעברה היתה של שתי הוראות גם יחד, ובניכוי חיוב בגין עובדים זרים. ברם, הדבר אינו שולל את נתון הבסיס לפיו ההעברה התייחסה להוראת התשלום הספציפית, ואני מקבלת את טענת הנתבעת בענין זה. 45.באשר למסמך ד' לעיל (מסמך מיום 7.7.97), הנתבעת טוענת כי האמור בו בוצע למעשה, שכן המסמך מדבר על כך שהנתבעת תוציא הוראת תשלום בשבועיים הקרובים בסך של כ- 150,000 ₪ והנתבעת הוציאה בחודש יולי הוראת תשלום בענין עבודות חודש יוני, על סך אשר מגיע, בצרוף מע"מ לכ- 120,000 ₪ (הוראת תשלום 704664). כן טוענת הנתבעת כי החשבונית של התובעת אשר לשיטת התובעת הוצאה כנגד המסמך מיום 7.7.97, לא הגיעה לידי הנתבעת ואינה נמצאת במסגרת הנהלת החשבונות. 46.עיון במסמך מיום 7.7.97 מעלה כי מדובר בפקס' של נציג הנתבעת (מר הנדל) אל התובעת בו מאושר שנוכח עבודות חודש יוני 1997, תהיה התובעת זכאית לסך של "כ 150,000 ₪". בפקס' נכתב כי הוראת תשלום ממוחשבת תצא בקרוב וכי העיכוב נגרם בשל המעבר למשרדים החדשים. אין זו הוראת תשלום, אף לא כדוגמת הוראות התשלום האחרות, שלגביהן ראינו שמדובר במסמך פנימי של הנתבעת שאין בו משום חיוב סופי לסכום. המספר הנקוב בה עגול ואף נזכר כמספר מוערך ("כ"). מר הנדל העיד והסביר את נסיבות הוצאתו של הפקס' האמור, כהצהרת כוונות כלפי הבנק, לבקשתו של מר גולן (עמ' 160 ש' 10- 18). עמדתו של מר הנדל, נתמכת גם בעדותו של מר ירון סרב לאשר כי בעת מעבר המשרדים היתה בעייה של תשלומים לקבלני משנה (עמ' 54 ש' 12- 20). טענת הנתבעת בענין הוצאת הוראת תשלום בענין סכום דומה, במועד סמוך, עבור חודש יוני 1997, היא מסתברת, ונתמכה בעדותו של מר הנדל, אשר רשם את הפקס', ובעדותה של החשבת שמולביץ. מר גולן אף אישר כי הוראות התשלום היו ככלל הוראות חודשיות (עמ' 80 ש' 25 - עמ' 81 ש' 12). אינני מקבלת את הטענה (עמ' 81 ש' 22- 23) לפיה עמדת הנתבעת, על הוראת התשלום שבאה בענין יוני 97' היא עמדה בעלמא (ואת טענת התובעת כי יש לצרף את מסמך 7.7.97 לחשבונית חודש יוני, טענה הנסמכת במידה רבה על דרישתה של התובעת עצמה לתשלום באותו חודש, ולא על מסמכי הנתבעת). 47.בענין הוראות תשלום נוספות אשר אליהן מפנה התובעת לגבי פרויקט לב המושבה (6 במספר), טענות הנתבעת אינן לגופן (כי אם לקיזוז וכו'): הוראת תשלום מס' 704416, מיום 2.6.97 - הטענה הינה כי הנתבעת לא העבירה (רק) את המע"מ של חשבונית זו, ע"ס 22,887 ₪; הוראת תשלום מס' 704664, מיום 10.7.97, ע"ס 102,165 ₪; הוראת תשלום מס' 704850, מיום 5.8.97, ע"ס 88,896 ₪; הוראת תשלום מס' 704851, מיום 9.8.97, ע"ס 41,303 ₪; הוראת תשלום מס' 705035, מיום 31.8.97, ע"ס 33,174 ₪; הוראת תשלום מס' 705100, מיום 7.9.97, ע"ס 154,380 ₪. פרוייקט ראשון הכפרית 48.לגבי הוראות התשלום הנזכרות בענין פרוייקט ראשון הכפרית, טענות הנתבעת אינן ספציפיות אלא טענות קיזוז כלליות. מדובר בהוראת תשלום מס' 704561, מיום 20.6.97 - הטענה הינה כי הנתבעת לא העבירה (רק) את המע"מ של חשבונית זו, ע"ס 11,462 ₪; הוראת תשלום מס' 704726, מיום 20.7.97, ע"ס 30,862 ₪; הוראת תשלום מס' 704978, מיום 20.8.97, ע"ס 61,506 ₪. סיכום ביניים 49.מן המקובץ עולה כי התמורה לה היתה זכאית התובעת בענין הפרוייקטים (קודם לבחינות טענות קיזוזים וכו') הינה כדלקמן (מבלי להפריד, לצורך הנוחות, את הסכומים המהווים מע"מ): בענין פרויקט נווה אשלים - סך של 138,161 ₪ (113,216 + 13,653 + 11,292). בענין פרויקט לב המושבה - סך של 442,805 ₪ (102,165 + 22,887 + 88,896 + 41,303 + 33,174 + 154,380). בעניין פרוייקט ראשון הכפרית- סך של 103,830 ₪ (11,462 + 30,862 + 61,506). המחאת זכות 50.הנתבעת טוענת, כי יהיו אשר יהיו טעוני התובעת בענינים השונים (גובה התמורה וכו'), בכל מקרה אין לתובעת יריבות (כלפי הנתבעת) בענין התמורה החוזית הנוגעת לפרוייקטים בנווה אשלים ובלב המושבה. זאת משום שלשיטת הנתבעת, התובעת המחתה את זכויותיה לקבלת כספים מהנתבעת לגבי פרוייקטים אלה לבנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "בנק המזרחי" או "הבנק"). 51.החומר בתיק בית המשפט אכן כולל התייחסויות להמחאת זכות לבנק המזרחי, ובכלל זה במסגרת כתבי הטענות ותצהיר התובעת. הן בכתב התביעה והן בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת צויין כי בוצעה המחאת זכות כזו לגבי פרוייקט נווה אשלים. במהלך החקירות העיד מר גולן, העד מטעם התובעת, כי המחאה כאמור בוצעה גם לגבי פרוייקט לב המושבה (עמ' 24 ש' 21- 22; עמ' 155 ש' 23- 24). 52.התובעת אינה חולקת על הטענה המשפטית כי עת מבוצעת המחאת זכויות, היריבות בענין הסכומים שהומחו בהם זכויות, אינה שייכת עוד לגורם הממחה אלא לגורם הנמחה. למרות האמור, התובעת טוענת כי אין לקבל את טענת הנתבעת לגבי המחאת זכויות. זאת, מאחר ולשיטתה של התובעת, הטענה בענין המחאת הזכות הינה הרחבת חזית אסורה. התובעת טוענת כי הנתבעת לא טענה ענין זה בכתב ההגנה הגם שהיה עליה לפרש טעוניה כמתחייב מתקנות סדר הדין האזרחי. עוד טוענת התובעת כי מדובר בטענה משולבת של עובדה ומשפט שאין לאפשר העלאתה ללא תשתית ראייתית מוכחת. 53.עיון בחומר שבתיק בית המשפט מלמד כי סוגיית המחאת זכויות לבנק המזרחי עלתה לראשונה במסגרת כתב התביעה עצמו. בסעיף 6 לכתב התביעה נכתב, כי ביום 3.4.97 הומחה הסכם נווה אשלים לבנק על דרך המחאת זכותה של התובעת לקבלת כספים מן הנתבעת וכי בהתאם, העבירה הנתבעת (עד אשר חדלה) כספים המגיעים לתובעת לחשבון בבנק המזרחי. התובעת חזרה על הדברים בתצהיר העדות הראשית מטעמה (עדותו של מר גולן). מסמכי המחאת זכויות צורפו לתצהירו של מר גולן. 54.בבקשה למתן רשות להתגונן (שהפך לכתב ההגנה של הנתבעת), לא התייחסה הנתבעת לסוגיית המחאת הזכות שנזכרה בכתב התביעה. ברם, בתצהיר עדות ראשית מטעמה, כבר נזכר הדבר במפורש ואף בהדגשה. הנתבעת טענה (תצהירה של גב' שמולביץ, סע' 24), כי לפי שהתובעת המחתה את זכויותיה לבנק המזרחי, כאמור בתצהירו של מר גולן, כי אז - ככל שהנתבעת היתה חייבת תמורה כלשהיא לתובעת, דבר שהוכחש - הרי שהתובעת אינה זכאית לתמורה זו, אינה הנושה לצורך הענין ואין היא בעלת דינה של הנתבעת. הדבר צוין אף תחת כותרת נפרדת וספציפית לגבי המחאת הזכויות. 55.להצהרה וטענה זו לא היתה כל התייחסות מטעם התובעת. לא היתה התנגדות לשינוי או הרחבת חזית. החקירות התנהלו כסדרן. סוגיית המחאת הזכות אף עלתה בחקירות במפורש. מר גולן העיד כי התובעת המחתה את זכויותיה בפרוייקטים של נווה אשלים ושל לב המושבה (עמ' 24 ש' 21- 22). ב"כ התובעת חקר את המצהירה גב' שמולביץ על המחאת הזכות (עמ' 120, עמ' 138) כשהוא יודע כי הנתבעת גורסת שיש בהמחאת זכויות זו השמטת הקרקע מתחת לרגלי חלק מהתביעה, וכן נחקר מר הנדל (עמ' 155 ש' 17 - עמ' 156 ש' 10). 56.בנסיבות אלה, העלאת הטיעון על ידי הנתבעת בדבר המחאת זכות, אינה משום שינוי חזית אסור (למשל ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (2007)). לא זו בלבד שהנתבעת מתייחסת לתשתית ראייתית כפי שנטענה על ידי התובעת עצמה החל מיום הגשת התביעה, אלא שהעובדה שהנתבעת מייחסת לנתונים ראייתיים אלה משמעות כטענת הגנה, עלתה במפורש עוד קודם לתחילת שלב ההוכחות, ולא הוסתרה מעיני התובעת. טענת התובעת לפיה היתה לה "ציפיה סבירה" כי טענה זו ("הרחבת חזית זו" כלשונה) לא תעלה במסגרת הסיכומים, אינה מבוססת על המציאוּת בתיק. 57.יוער כי פרק ההוכחות בתיק לא היה קצר. התנהלו כמה וכמה ישיבות ארוכות. היה לתובעת זמן די והותר להתנגד להרחבת חזית או לבקש להגיש ראיות נוספות, ככל שהיא חשבה שיש לה צורך בכך. ברם, היא לא עשתה כן ולא הוגשה בקשה כאמור. 58.במסגרת מסמך 'תשובה' (שלא גובה בתצהיר ואשר הוגש כשלעצמו, לאחר סיכומי הנתבעת, ללא בקשת רשות תחילה), טענה התובעת כי קיים מסמך המוכיח את ביטול המחאת הזכות וכי זה הוצג בפני המגשרת (וכי נטען בפני המגשרת כך ואחרת). 59.לטענה כזו אין ולא יכול להיות משקל. אף מבלי להתייחס לכלל שקובע כי דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי (סע' 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984), הרי ברי שהצגת מסמך כזה או אחר בפני מי שאינו בית המשפט במסגרת ההליך, אינו הגשת ראייה כדין, ואינו הגשת בקשה להגשת ראייה כדין. 60.התובעת ציינה, במסמך ה'תשובה' האמור, בנוסף, כי המסמך אשר מוכיח לשיטתה את ביטול המחאת הזכות, "נזכר" בחקירתו של מר עדי גולן. עיינתי בהפניית התובעת. מהפרוטוקול עולה כי מר גולן אמר בשלב מסוים, במענה לשאלה בענין אחר, כי בשלב כלשהוא החליט בנק המזרחי שהוא מפסיק ללוות את פרוייקט לב המושבה וכי יש מסמך שאפשר להראותו אם החוקר רוצה. הפסקת ליווי אינה בהכרח ביטול המחאת זכות (הדבר הינו שאלה חוזית הקשורה מן הסתם למצב הפיננסי בין התובעת לבנק, ומר גולן עצמו העיד באותו הקשר כי הבנק רצה שהתובעת תפקיד בחשבון 200,000 ₪ כאשר חזר בו מהליווי, עמ' 25 ש' 10 11), הגם שבהחלט יתכן כי זו ההשלכה. כמו כן, דובר באחד מהפרוייקטים בלבד. מכל מקום, ב"כ התובעת עצמו טען באותו דיון כי המסמך נמצא בגילוי המסמכים (עמ' 25 ש' 5- 6), כך שאם הדבר היה נכון, פשיטא שניתן היה להציגו. העד עצמו לא סבר כי המסמך חשוב באופן כללי, אלא חשוב רק לשאלת החוקר מדוע התובעת ביקשה מהנתבעת שזו תרכוש עבורה חומרים מספקים. יתכן כי העד לא הבין משמעות הענין לעמדות הצדדים, אבל ברי כי לא עמדה על הפרק במהלך הדיונים בקשה להגשת המסמך. 61.גם בתום הדיונים, לא הגישה התובעת בקשה להגשת ראיות. אף לא לאחר הגשת סיכומי הנתבעת. היא מצאה לנכון להסתפק בכתיבת משפט, בסיפא מסמך התשובה הנזכר לעיל, שלא גובה בתצהיר, כי היא מעונינת בהצגת מסמך ובדיון מקיף. בכך לא סגי. 62.בהחלטה מיום 18.1.10 שניתנה בתום הדיונים ולאחר הגשת הסיכומים, ציין בית המשפט, בין היתר, כי השאלה אם טענה מסוימת בסיכומי הנתבעת הינה משום הרחבת חזית אם לאו תידון במידת הנדרש בהכרעה בתיק לגופו, וכן צוין, במפורש, כי אין בפני בית המשפט כל בקשה אחרת שהוגשה כדין ומצריכה החלטה. 63.ברם, גם לאחר החלטת 18.1.10, לא הוגשה לתיק בקשה ערוכה כדין להגשת ראיות נוספות. משכך, אין אלא ליתן פסק דין זה על יסוד החומר הראייתי שהוגש. 64.החומר שהוגש מלמד, כמבואר לעיל, על המחאת זכות בראש ובראשונה בענין פרוייקט נווה אשלים. יוער כי לגבי פרוייקט זה אין אפילו אזכור, גם לא על ידי מר גולן בעדותו במקום אליו הפנתה התובעת, כי הבנק חזר בו מהליווי או כי ההמחאה בוטלה. התשתית הראייתית מעלה אפוא כי לתובעת אין יריבות כלפי הנתבעת בענין תמורה חוזית לגבי פרוייקט נווה אשלים. 65.בענין פרוייקט לב המושבה, הדברים ברורים פחות. ראשית, אין אזכור בכתב התביעה או בתצהיר מטעם התובעת להמחאת זכות בעניין לב המושבה. אמנם הדבר נזכר במהלך העדויות, אך בהקשר אחר, ולא באופן המעיד מתוך עצמו על מתן תמונה ברורה מטעמה של התובעת. שנית, באותו מקום בו אמר העד כי היתה המחאת זכות, גם נאמר כי הליווי בענין אותו פרוייקט בוטל. אמנם הדבר אינו מחייב מסקנה של ביטול המחאת זכות (ר' לעיל), אולם יש בכך כדי לשים סימן שאלה ליד הסוגיה, ובסופם של דברים לא אוכל לומר כי שוכנעתי בתשתית הראייתית לגבי קיומה של המחאת זכות תקפה למועד הרלוונטי בענין פרוייקט לב המושבה. סיכום ביניים 66.מן המקובץ עד כה עולה כי סכום התמורה אשר הוכח כי התובעת היתה זכאית לה והיא בעלת דין נכונה בעניינה, הינו סיכום הוראות התשלום שהוכרו לעיל בענין לב המושבה וראשון הכפרית, סך של 546,635 ₪ (442,805 + 103,830), נומינלי, לפני מע"מ (כאשר לסכומים אשר מתייחסים מלכתחילה למע"מ, אין להוסיף מע"מ). תאורטית, יש לשערך סכומים אלה לפי תאריכי התשלום של הוראות התשלום הרלוונטיות (מהן מורכב הסכום), כפי שאלה נזכרים בטבלה בתצהירו של מר גולן (עמ' 5- 6) ולא נסתרו, ולהוסיף מע"מ (כשכל סכום ישוערך לפי המועד הרלוונטי להוראת התשלום הספציפית, ובענין מע"מ - בכפוף לאמור לעיל). ברם, כדי למנוע מחלוקות והתדיינויות נוספות, בשים לב להיקף כל אחת מההוראות הרלוונטיות והתאריכים לתשלומן, נקבע בזאת כי מועד תחילת השערוך עבור כל הסכומים הינו 5.9.97. קיזוזים וניכויים 67.בשלב זה נעבור לבחינת טענות הנתבעת לגבי סכומים שהיא זכאית לקזז או לנכות כל תמורה חוזית שהיא חבה לתובעת. הנטל בענין זה מוטל על הנתבעת. קיזוז בענין רכישת ציוד וחומרים עבור התובעת ובענין עובדים זרים 68.מר גולן אישר כי היתה מערכת קיזוזים מוסכמת בין הצדדים בענין חומרים (סע' 123 ואילך לתצהירו). בעדותו ציין מר גולן כי בחודש מאי 1997 פנה אל הנתבעת וביקשה כי זו תרכוש עבור התובעת ציוד וחומרים (פעולה שהיתה אמורה להתבצע על ידי התובעת ועל חשבונה) (עמ' 24 ש' 17- 19). מר גולן העיד כי צעד זה נועד להעביר מהתובעת אל הנתבעת חלק מנטל מימון החומרים (עמ' 25 ש' 11- 17). יוער כי במקום אחד בעדותו טען העד כי הצעד נבע מכך שמשום שהנתבעת לא העבירה לתובעת כסף כמתחייב מהלך תקופה מסוימת, דבר שהביא את התובעת לקשיים (עמ' 25- 26), ובשלב אחר העיד כי הפנייה לנתבעת לשם רכישת חומרים לא היתה קשורה לתשלומים שבוצעו או לא בוצעו על ידי הנתבעת אלא לנוהג בענף הבנייה (עמ' 70 ש' 14- 20). כן אושר על ידי מר גולן כי הנתבעת נשאה עבור התובעת בעלויות של עובדים זרים, החל מחודש פברואר 1997 (עמ' 29 ש' 2- 3). התובעת טוענת, אגב אותו ענין, כי הנתבעת אחרה בכמה חודשים באספקת העובדים אשר הובטחו בסיכום שבעל פה (עמ' 30 ש' 20- 23) אולם אין השלכה כספית מוכחת. 69.בקצרה, מר גולן אישר כי הגיע לנתבעת כסף על החומרים שנרכשו עבור התובעת ועל העובדים הזרים (עמ' 66 ש' 22- 26). 70.עלות עובדים זרים הופחתה על ידי הנתבעת מתשלומים (עמ' 31 ש' 12). 71.מר גולן מאשר כי הנוהג הוא לקזז עלות זו מהתמורה המגיעה עבור האתר, וכי הותר לנתבעת לקזז. בשלב מסוים בעדותו מר גולן אף ציין כי אינו מלין לגבי שיעור הקיזוז (עמ' 33 ש' 10 - 13). 72.טרונייתו המרכזית של מר גולן, כפי שעלתה מעדותו, הינה לגבי הדרך בה נעשה הקיזוז (עמ' 31 ש' 16 - עמ' 32 ש' 3), אשר לדעתו אף אינה תואמת את הדין (עמ' 32 ש' 21- 22). מר גולן מאשר כי על התובעת לשלם עבור שירותים שקיבלה, אבל "השיטה [שלכם] לא מקובלת" (עמ' 69 ש' 7- 8). למעשה, התובעת, באמצעות מר גולן, טענה כי הקיזוז כבר בוצע עוד קודם לחתימת מנהל פרוייקט על הוראת תשלום. כלומר - הוראות התשלום שהוצבו כבסיס לתביעה, אמורות להתקבל "נטו". ברם, לטענה זו לא נמצא עיגון ראייתי. מר הנדל העיד כי הליכי הקיזוז לא נעשו מול הנהלת האתר אלא למול הנהלת החשבונות של הנתבעת וכי לא הוא אשר עסק בסוגיות של קיזוזים והתחשבנויות בסוגיות רכישת החומרים והשאלת העובדים הזרים (עמ' 149 ש' 10- 19; עמ' 153 ש' 10- 11). זאת, תוך שהעד מבהיר כי קיימים מלכתחילה מספר קיזוזים שהם מובנים בתוכנה כמו ביטוח או התייקרויות (עמ' 155 ש' 1- 8) וכן כי יכול להיות קיזוז ראשוני הנוגע לאתר עצמו מבחינת עבודה שנעשתה ולא נעשתה (עמ' 19- 22). העד הצהיר כי עת הוציא את הוראות התשלום לא היה לו "שמץ של מושג" מה העלויות והחיובים המתחייבים בגין חודש הביצוע עבור משיכת חומרים או שימוש בעובדים (עמ' 154 ש' 1- 3). יצויין כי מר גולן אישר שהוא מאמין למר הנדל שהוראות התשלום לא לקחו בחשבון הפחתות עליהן סוכם כמו בענין העובדים והחומרים (עמ' 67 ש' 17- 19). כן יצויין כי מר הנדל ניסה לדייק בתשובותיו, התשובות היו מפורטות והגיוניות, העד אינו עובד עם הנתבעת זה מכבר, ועדותו תאמה את המסמכים ועדויות נוספות. עדותו של מר הנדל מקובלת עלי. 73.באשר לגופם של הסכומים שנוכו מחשבונות ששולמו בפועל לתובעת - אלה למעשה אינם ממין הענין. התביעה דנן מושתתת על הוראות תשלום אשר נטען כי לא שולמו. הסכומים המרכיבים את הסעד הנדרש בה אינם קשורים לקיזוזי-עבר אלא לסכומי הוראות תשלום אשר נטען כי לא הועברו. בנסיבות אלה, הגם שהצדדים העלו טעונים שונים לגבי קיזוזי עבר, אין בטעונים אלה כדי לבסס בדיקה נפרדת של אותם קיזוזים אלא לשמש רקע או הסבר לטעונים בענינים הנוגעים ישירות לתביעה. 74.התובעת הלינה על כך שהנתבעת נטלה לעצמה "עמלה" של 10% בגין רכישות שביצעה עבור התובעת וטוענת כי הדבר לא עוגן בהסכם. אכן, העמלה לא עוגנה בהסכם. ברם, גם ביצוע רכישות עבור התובעת לא עוגן בהסכם. כל ההתנהלות בענין חומרים ועובדים - עצם הרכישה וקיומה/שיעורה של עמלה - מקורה בהסכמות שבעל פה ובהתנהגות. הדבר התנהל מהלך חודשים, תוך שהתובעת העלתה כנראה בקשה שלא לחייבה בעמלה האמורה (עמ' 140 ש' 16- 21) אך מבלי שהיה טרוניה פורמלית ותוך השלמה, גם אם בחוסר שביעות רצון. 75.השלב הבא הינו בדיקת קיזוזים אשר נטען על ידי הנתבעת כי יש לבצע מתוך סכומי תמורה חוזית להם זכאית התובעת. 76.סכומים אלה, אשר הנתבעת טוענת כי לא היה לה מקור לקזז אותם ממנו, מגיעים לשיטתה לסך של 543,283 ₪. 77.מתוך סך זה, בכל הנוגע לרכישת ציוד וחומרים עבור התובעת ובענין עובדים זרים, הסכום אשר הנתבעת טוענת כי היא זכאית לקזזו מיתרת התמורה המגיעה לתובעת, הינו סך של 460,974.41 ₪ (סע' 62 לתצהיר שמולביץ). 78.בענין הסך האמור מפנה הנתבעת לחשבוניות שצורפו כנספחים טז1-טז7 לתצהירה של גב' שמולביץ: א. חשבונית מס' 903600 מיום 12.8.97, ע"ס 155,020.41 ₪ (כולל מע"מ). - חשבונית מס' 903662 מיום 13.8.97, ע"ס 155,020.41 ₪ (כולל מע"מ) באה במקום חשבונית 903600. - למול חשבוניות אלה הוצאה חשבונית זיכוי מיום 13.8.97, מס' 800301, ע"ס 310,040.83 ₪, שהוא סכומן המצטבר של החשבוניות. ב. חשבונית מס' 903662 מיום 4.9.97, ע"ס 156,475 ₪ (כולל מע"מ) - למולה הוצאה חשבונית זיכוי מאותו תאריך, על אותו סכום, מס' 800313. ג. חשבונית מס' 903663 מיום 4.9.97, ע"ס 149,479.2 ₪ (כולל מע"מ). - למולה הוצאה חשבונית זיכוי מאותו תאריך, על אותו סכום, מס' 800312. 79.בענין סכומי קיזוז לגבי עובדים זרים וחומרים, פרט לטענות שנזכרו לעיל, העלתה התובעת (במסגרת תצהירו של מר גולן), טענות ספציפיות המתייחסות, בין השאר, לכך שהסיכום בענין קיזוז נגע לספקים מסוימים בלבד, לפי אישורים ברורים של הנתבעת וכן נטען כי חלק מהחיובים נתבעו על ידי הנתבעת בכפל כחיובים שונים, לשם האדרת הטעונים. מר גולן מציין ומפרט בתצהירו, איזה חשבוניות הוא מאשר שניתן לקזז ואיזה אינו מאשר. 80.בחינת החשבוניות שצורפו כנספחים טז1-טז7 לתצהיר שמולביץ, למול הרשימות בתצהירו של מר גולן, מעלה כי התובעת מאשרת את חשבוניות 903600 ו-903663. 81.בענין חשבונית 903662, מר גולן אינו מאשרה, בטענה שמדובר בקיזוז כפול שאושר בעבר, ומפנה לנספחים לתצהירו בענין זה. 82.חשבונית 903662 מתייחסת לתשלום לשני ספקים וכן לעמלה בת 10% שנזכרה לעיל. שני הספקים הנזכרים בחשבונית - המפלס וח.ג.י - הם שניים מהספקים אשר התובעת מאשרת כי לגביהם ניתן אישור בענין משיכת סחורה וקיזוז (נספח מא1 לתצהיר מר גולן). מנספחים נוספים של מר גולן עולה כי ה"אובליגו" שאישרה הנתבעת לתובעת עבור ספקים אלה הינם סך של 50,000 ₪ לחודש לחודשים מאי עד יולי 1997 (מא'3, מא'4). האם הסכומים הנזכרים בחשבונית 903662 כלולים בסכומים שהתובעת נתנה הרשאה לקיזוזם? האם מדובר בסכומים שאושרו וקוזזו בעבר? 83.בתצהירה של גב' שמולביץ קיימת התייחסות לקונית לעמדה זו. נכללת בה בעיקר הטענה כי הסכומים אינם חופפים סכומים של חשבוניות אחרות. ברם, אין ירידה לפרטים מעבר לאמירה זו. באופן כללי לא מצאתי כי הובא לפני פירוט שיש בו לבסס את החשבונית האמורה מחודש ספטמבר ולא שוכנעתי בנכונותה. משכך, אין הכרה בקיזוז זה. 84.סיכומה של נקודה זו, הנתבעת הוכיחה זכאות לקיזוז חשבוניות 903600 ו-903663, היינו סך כולל של 304,499.61 ₪ (155,020.41 + 149,479.2), כולל מע"מ. הסכום ישוערך מיום 5.9.97. אגב, התובעת בסיכומיה, לפי חישוב אחר, הכירה לצרכי קיזוז בסכום דומה (לפי חישוב שונה ובצרוף הכפפת אישורה לכך שיצורפו קבלות). ניכויים בשל עבודות בדק ואחריות 85.אין חולק כי, נוכח קריסתה, התובעת לא יכולה היתה לבצע עבודות בדק ואחריות בהן היתה מחוייבת (עמ' 86 ש' 24- 26). 86.הנתבעת מציינת כי בשל נטישת האתרים על ידי התובעת, נאלצה היא עצמה לבצע את פעולות הבדק והאחריות בשלושת האתרים, טוענת כי היה עליה לשאת בעלויות הנדרשות בשל כך, בסך של 1,081,255 ₪, וכי סכום זה יש לקזז מכל תמורה המגיעה לתובעת. לאחר הפחתת סכום שעוכב, הטענה מתייחסת לסך של 920,918 ₪. 87.מלכתחילה התובעת לא היתה זכאית למעשה למלוא התמורה עד להשלמת עבודתה, כי אם ל-95% בלבד (היתרה, 5%, תחילה מעוכבת ולאחר המסירה אמורה להנתן כנגדה ערבות בנקאית) בשל שיקולי בדק ואחריות. השיעור האמור מתוך התמורה החוזית אינו נכלל בהוראות התשלום ואינו במסגרת התמורה הנדרשת על ידי התובעת במסגרת ההליך שלפני. יתכן שהעלויות בפועל היו גבוהות יותר ויש זכאות להפרע בגין ההפרש בין האחוז שלא הועבר ולא נדרש מלכתחילה לבין העלות בפועל. עניין זה יש להוכיח. 88.בענין העלות בפועל הגישה הנתבעת את תצהירו של מר גזית, מנהל מחלקת תיקוני אחריות בנתבעת. לתצהיר זה צורפה טבלת סיכום הוצאות אשר נערכה על ידי העד. לא צורפו לטבלה מכלול המסמכים עליהם היא מתבססת. 89.חרף טעוני התובעת אני מוצאת כי ניתן להבין אי הבאתם לדיון של מכלול הטפסים הרלוונטיים אשר על בסיסם נוצרה הטבלה. מדובר בהיקף רב ביותר של מסמכים (ארגזים). גם ניתן להבין מתן עדות על ידי הגורם האחראי ואי הבאה לעדות של המתקנים בפועל. 90.במקביל, כאשר הטבלה עומדת בפני עצמה, ללא מסמכי היסוד ומגובה באיש שאינו "איש השטח" שראה את הליקויים הנטענים ואת תיקונם, עולים סימני שאלה. כך, התקופה לה היתה התובעת מחוייבת היא מוגבלת, ובהעדר ידיעה על מועד מסירת הדירות לדייר זה או אחר, אין לדעת ממתי מתחיל מנין התקופה. וכך, בהעדר מסמכי היסוד, לא ניתן להסביר באופן ממשי הבדלי חיוב בין פעולות אשר נחזות על פניהן כפעולות דומות (עמ' 97). כמו כן, לא היו לעד נתונים בענין הפעלה של אחריות יצרני חומרים הרלוונטיים לאינסטלציה (עמ' 95- 96), כאשר לו היתה מופעלת אחריות זו (או - לו הופעלה) יכול היה לכאורה סכום מסוים הקשור בתיקוני אינסטלציה להיות מוטל על היצרנים. בנוסף, הוברר כי הסכומים שנזכרו בטבלה אינם כוללים רק עלות ישירה (כמו ערכו של פקק) אלא משקפים גם את כל "ההתעסקות" של הנתבעת בטיפול בתלונה של דייר. הטבלה אינה כוללת את כל המידע בענין הפעולות שביצעו ובדרך זו הקשתה על העד להשיב מדוע נדרש סכום גבוה (יחסית) בגין תיקון אשר לפי המלל הקרוב אליו אינו אמור להיות מורכב (עמ' 100 ש' 21- 25). ניתן לציין בהקשר זה תמיהה בענין ליקוי נטען של סתימת קווי ביוב בבטון, לפי שמדובר בתלונה שהופנתה שנים לאחר עזיבת התובעת את המקום ולאחר אכלוס הפרוייקטים. על פני הדברים, סתימה מטעם כזה אמורה היתה להתגלות באופן מהיר בהרבה (גם ברכוש המשותף). גם אין זה מובן מאליו שעל התובעת לשאת בעלויות של תיקונים חוזרים של תקלות. הגם שגם התובעת אינה יכולה להיות בטוחה שהיתה פוטרת כל ליקוי בתיקון אחד, כאשר באים לבצע חיוב על יסוד פעולה של גורם אחר, עומדת על הפרק האפשרות שאותו גורם ביצע את עבודתו שלא כראוי ולתת לתובעת להנות מההנחה שלו היא עצמה היתה מבצעת את התיקון, היה הליקוי מתוקן בפעם אחת. 91.לא ניתן אפוא לקבל את הטבלה כפי שהיא. יחד עם זאת, למרות סימני השאלה (אשר הובאו בהרחבה יחסית על מנת לבאר כי עמדו לנגד עיני במסקנתי) ונוכח קשיים אובייקטיביים בפירוט מוגבר של עלויות התיקונים והבאת תשתית ראייתית ספציפית בענין זה, ומתוך שעניני אינסטלציה הם אכן נושאים בהם נדרש על פי רב טיפול לא מבוטל, אני מוצאת לנכון לעשות שימוש בסמכותי ולפסוק לזכותה של הנתבעת סכום בדרך של אומדנא (ע"א 3966/05 גולדבליט נ' שבת (2007)), מעבר (בנוסף) לסכום שעוכב ולערבות שחולטה (ונזכרת בסע' 75 לתצהירה של גב' שמולביץ), על הצד הנמוך, סך של 180,000 ₪ ליום 1.10.97. נזקים נטענים נוספים לקיזוז 92.במסגרת תצהירי העדות הראשית טענה הנתבעת כי נוכח הפסקת פעילותה של התובעת ולפי סעיף 13(ד) להסכמים, הינה זכאית מאת התובעת לפיצוי מוסכם מראש בסך של 1,000 ₪ ליום לכל אחד משלושת הפרוייקטים וכי סך זה, למועד הגשת התביעה, מגיע כדי 10,360,591 ₪ אשר מאיין כל דרישה כספית של התובעת. ספק אם טענה זו הופיעה בכתב ההגנה (התצהיר אשר שימש ככתב הגנה) ומכל מקום, הנושא לא עלה בחקירות, לא נזכר בסיכומים ויש לראותו כנזנח (ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן נ' מינהל מקרקעי ישראל (2009); ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 106 (1995); ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 321 (1993)). למותר לציין כי לא ניתן, בדרך של "הפנייה" מהסיכומים אל תצהירי העדים, להביא לכך שכל פרטי התצהירים יהוו חלק מכתבי הסיכומים. 93.גם טענה בענין סכומים ששילמה הנתבעת במקום התובעת לעובדי התובעת, לא נזכרה בשלב הסיכומים וככל שעלה בידי למצוא בשלל החומר, ממילא לא גובתה בראיות בענין סכומים. 94.טענה נוספת ומרכזית מאת הנתבעת היתה, כי במהלך נטישתה את אתרי הבנייה, גנבה התובעת ציוד וחומרים השייכים לנתבעת אשר היו באתרי הבנייה, נרכשו בכספה של הנתבעת והיו קניינה. הנתבעת הגישה תלונה במשטרה בענין זה וטוענת כי שוויים של הציוד והחומרים שנגנבו מגיע כדי 245,000 ₪ לשנת 1997. 95.טענת גניבה על ידי התובעת היא טענה חמורה, ולטעמי, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיחה. יש אמנם ראיות לכך שאדם בשם שלמה, אשר היה "נהג בית" של התובעת (עמ' 78), נטל חומרים ממכולה באתר ראשון הכפרית (תצהיר מר חלפון, ועמ' 102- 103) ומאתר לב המושבה בנס ציונה (תצהיר מר שניידר, ועמ' 111), אולם אין ראייה מספקת לכך שמדובר בפעולה יזומה של התובעת, בהוראה של מר גולן או בהתנהלות אחרת שיש בה כדי להטיל דופי בתובעת. מר גולן הכחיש את הטענות מכל וכל ואף העלה השערה כי ספקים של התובעת ששמעו שמועה כי היא נקלעה לקשיים, היו קשורים בנטילת החומרים (עמ' 78). אני ערה לכך שהתובעת לא זימנה לעדות את אותו נהג (שלמה) להזמת טענות הנתבעת, ברם - בנסיבות הספציפיות שלפני איני מוצאת כי העדר עדות זו מספק לשם ביסוס ממצא פוזיטיבי הקושר את מעשיו של אותו שלמה באותו מקרה, להוראה של התובעת (ענין שהוא הנחה והשערה). אני סבורה כי אין לפני חומר ראייתי מספק כדי לקבוע ממצאים בענין. מעל לדרוש יוער כי ממילא אין בסיס ראייתי גם להוכחת הסכומים הנדרשים בענין ראש נזק זה (שווי ציוד וחומרים). התכנסות לקראת סיום והערות 96.מן המקובץ לעיל עולה כי הוכח שהתובעת היתה זכאית לסך נומינלי של 546,635 ₪. סכום זה יש לשערך מיום 5.9.97 (ר' לעיל) ולהוסיף מע"מ (פרט לסכומים שהם עצמם מע"מ). 97.מהסכום המתקבל רשאית הנתבעת לנכות סך של 304,499.61 ₪ (כולל מע"מ) משוערך מיום 5.9.97 וכן 180,000 ₪ משוערך מיום 1.10.97. 98.יתכן כי החישובים האמורים אינם מדוייקים בשים לב לתמונה הכוללת המתייחסת גם להתנהלות בין הצדדים עובר לקריסתה של התובעת. כבר נזכר לעיל כי הצדדים "זגזגו" תדירות בין חישובים כוללניים של סך הזיכויים, סך הניכויים וכן הלאה, לבין התייחסויות לאסמכתאות ספציפיות. ברם, התביעה שלפני התמקדה בהוראות תשלום ספציפיות וטענות ההגנה הרלוונטיות לבחינה היו הטענות בענין אותן הוראות תשלום. כמו כן, אין לבית המשפט אלא הכלים שנתנו לו הצדדים ובאלה נעשה שימוש בפסק דין זה. 99.לפני סיום, התייחסות לסוגיה נוספת. 100.התובעת טענה כלפי הנתבעת כי פעילותה נעצרה בשל אי העברת כספים מאת הנתבעת (עמ' 4 ש' 21 - עמ' 5 ש' 2) ומר גולן גורס כי הנתבעת גרמה לקריסת התובעת במכוון (עמ' 22 ש' 1- 12, עמ' 23 ש' 1- 13 ור' גם עמ' 22 ש' 16 - עמ' 24 ש' 6). לשיטת מר גולן, מאז תחילת העבודה הנתבעת יצרה "טבעת חנק" שהלכה והתהדקה, ולקראת סיום העבודות היא "הכתה בתובעת מכת מוות", גרמה לקריסתה, השתלטה על כל הציוד, העובדים והספקים של התובעת "ולמעשה בלעה את התובעת כולה על נכסיה, ופלטה אותי מתוכה" (עמ' 13 לתצהירו). עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת הכשילה עסקה שנרקמה בין התובעת לבין "שלהבת". מבחינת התובעת, הנתבעת "רצחה את [התובעת] [ו]ירשה אותה" (עמ' 12 לסיכומיה). 101.הנתבעת מצידה סבורה כי מדובר בכפיות טובה ואף עזות מצח מצידו של קבלן אשר היא עצמה הלכה לקראתו בפעולות כמו מימון חומרים ועובדים, והוא גרם לה לנזקים רבים בעת קריסתו. בטענותיו של מר גולן בעניין כוונה מוסווית ומתוכננת להביא לקריסת התובעת, רואה הנתבעת "חוצפה של ממש" ואף מצטטת מהמקורות בענין תוצאותיה של כפיות טובה. 102.אין האמור אלא מקצת מהביטויים והטיעונים שהובאו מטעם הצדדים. להלן מספר הערות בענין הטעונים העובדתיים שהובאו בהקשרים אלה. 103.התשתית הראייתית שהובאה בתיק זה מעידה על מצוקה כלכלית אליה נקלעה התובעת (בשנת 1997). התשתית אינה מספקת לשם קביעה כי מצוקה זו נגרמה בשל הנתבעת וכי בה יש לתלות את קריסת התובעת. אין לפני נתונים מפורטים על התובעת ובכלל זה על שנים עברו, הכנסותיה, הוצאותיה, דרכי המימון, ושאר נתונים חשבונאיים מהם ניתן היה ללמוד על סיבת הקריסה. גם לא הובאו לעדות אנשי הנהלת חשבונות של התובעת. 104.התובעת היא אשר ביקשה מהנתבעת את העזרה בענין מימון רכישת החומרים, וצעד זה בודאי לא ניתן להעמיד לחובתה של הנתבעת (גם אם התובעת אינה רואה בעין יפה את נטילת העמלה בענין). מר גולן סבור כי נכונות הנתבעת לרכוש עבור התובעת חומרים, מהווה הודאה של הנתבעת בכך שהוחסרו תשלומים (עמ' 26 ש' 18- 20), תוך שבמקום אחר הצהיר העד כי הפנייה לנתבעת לשם רכישת חומרים לא היתה קשורה לתשלומים שבוצעו או לא בוצעו, אלא לנוהג בענף הבנייה (עמ' 70 ש' 14- 20). כמו כן, העד התקשה להראות תשלומים שלא בוצעו קודם לכך שהנתבעת החלה לשאת בעלויות פועלים זרים עבור התובעת (עמ' 29 ש' 2- 12, ש' 19- 21, עמ' 30 ש' 3, ש' 7- 9). מר ירון הכחיש באופן ברור כי היתה התנהלות מכוונת לקריסת התובעת (עמ' 63 ש' 14- עמ' 64 ש' 1), תוך שאישר שיתכן כי קבלן לא יקבל בחודש מסוים תשלום כלשהוא, בשל קיזוז (עמ' 55 ש' 16- 19). למהימנות עדותו של מר ירון - ר' לעיל. 105.מחלקת האינסטלציה של הנתבעת, אשר הוקמה - אכן - על "חורבותיה" של התובעת, ותוך הסתייעות באנשיה. ברם, הראיות העלו בברור, כי אין מדובר במעשה מכוון שנועד לחסוך עלות כלשהיא לנתבעת, אלא מעשה של העדר ברירה לצמצום נזקים נוכח קריסתה של התובעת. 106.כך למשל העיד מר חלפון, שהיה בין העובדים שעברו מהתובעת לנתבעת, כי הקמת מחלקת האינסטלציה לא היתה רעיון מקורי של הנתבעת אלא הועלתה בפני מר ירון על ידי מנהל עבודה בשטח (עמ' 101). לשיטת מר חלפון, הנתבעת עשתה לו טובה כאשר קיבלה אותו לעבודה (עמ' 104). גם מר שניידר, עובד נוסף שהחל לעבוד בנתבעת, רואה את הדבר בדרך זו (עמ' 112). הרושם מעדותם של אנשים אלה היה כי אין מדובר בעדות שנועדה לשרת את נותן לחמם כיום אלא בהעברת המציאות כפי שראו אותה עדים אלה נכוחה. גם מר הנדל העיד באופן סדור והגיוני כיצד הוקמה מחלקת האינסטלציה כמעשה של לית ברירה ולא כצעד מתוכנן וזדוני (עמ' 164 ש' 2- 22). 107.אגב, מר גולן אישר כי זכותו של העובד לעבור למעסיק אחר וכי נסיונו והאצור בראשו של העובד אינו בבעלותו (עמ' 21 ש' 23- 25) אבל טען שיֶדע של התובעת עבר לנתבעת עם העובדים (עמ' 20 ש' 11- 22). מר גולן לא ראה ישירות דבר בענין נטילת תיק או מסמכים, ועמדתו הינה משום סברה (עמ' 20 ש' 19 - עמ' 21 ש' 27). מר הנדל מצידו העיד כי לא עשה שימוש בניירת כלשהיא של התובעת לאחר עזיבתה את האתר אותו ניהל (עמ' 162 ש' 1- 3). 108.אשר לטענה בענין הכשלת מו"מ עם שלהבת, זו לא גובתה בראיות. יוער כי ממילא לא ברור מדוע מחוייבת היתה הנתבעת לנקוט בפתרון אחד בו היתה חפצה התובעת ולא לנקוט בפתרון אחר לשם המשך העבודות בפרוייקט. 109.אין בכל האמור אלא התייחסויות קצרות, בלתי ממצות וספורדיות, לסוגיות הכלליות אשר הועלו על ידי הצדדים, התובעת בפרט, לגבי מערכת היחסים הכללית בין הצדדים. 110.לא מצאתי בטעונים אחרים אשר הובאו מטעם מי מהצדדים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (רע"א 318/10 לוי נ' אורן (2010); רע"א 11019/08 הרשות הפלסטינית נ' אזוז (2009); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (2008); רע"א 10586/07 פלוני נ' פלוני (2008); ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו (2007); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז (3) 60 (1983)) ובכלל זה טענת התובעת כי דרך אישורי החשבונות הפנימית של הנתבעת לא עוגנה בהסכם למול התובעת; הטענה כי מועד התשלום החוזי חייב את הנתבעת להעלות טענות קיזוז קודם למועד זה (טענה שאינה מתיישבת עם הוראות ההסכם עצמו); הטענה בעניין כשלים במערכת הנה"ח של הנתבעת (החקירות העלו כי גם אם היו טעויות, מדובר ככלל במערכת מסודרת ומאורגנת שהחשבת היתה בקיאה בו לגמרי); טענות קיומם של מסמכים של התובעת עצמה (נספחים כג' לתצהיר שמולביץ) המעידים לכאורה על חוב של התובעת לנתבעת; ועוד. 111.במהלך הדיון ובכתובים שהוגשו לבית המשפט, הרבו הצדדים בטעונים הדדיים קשים. התנהלות זו אינה חדשה בין הצדדים. ציינה אותה בעבר כב' סגנית הנשיאה אלשיך בהחלטה מיום 9.2.05 בבש"א 17549/04 בתיק פש"ר 26/98. על ההתנהלות ההדדית האמורה יש להצטער. סיכום 112.תוצאתו הכספית של ההליך הינה כמבואר בסע' 96 - 97 לעיל. בשים לב לתוצאת הדיון כמו גם לדרך התנהלותו, ישא כל צד בהוצאותיו. 113.ככל שהתוצאה הכספית מזכה את התובעת בכספים, על התובעת לשלם את אגרת בית המשפט מתוך הכספים, כמתחייב מההחלטה שניתנה בפתחו של ההליך (ע"י כב' הרשמת, כתוארה אז, א' גזית). המחאת חיובים