1. מחלוקת לעניין סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בבקשה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה לעיכוב הליכי מימוש משכנתא על דירת המבקשים. רקע 2. המבקשים הינם בעלי הזכויות בדירה הידועה כגוש 12592 חלקה 49/1, המצויה ברח' גלבוע 83, בנופית (להלן: "הדירה"). זכויות המבקשים בדירה מושכנו להבטחת החזר הלוואה שקיבלו מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"). לטובת הבנק נרשמה משכנתא על זכויות המבקשים. 3. במסגרת פעילותו העסקית של המבקש 1 (להלן: "המבקש") צבר המבקש חוב כספי למשיבה 2 (להלן: "הנושה"). הנושה פתחה בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב ובמסגרתם אף ביקשה לעקל את הדירה ולפעול למימושה לשם סילוק החוב (תיק הוצל"פ 13-01598-05-2). 4. ביום 22/7/13 מונה בא כוח הנושה, עו"ד איילן וייסמן, ככונס נכסים על הדירה. בעקבות מינוי כונס הנכסים, והואיל והבנק הינו נושה מובטח, העמיד הבנק את מלוא יתרת החוב לפירעון והחל לנקוט בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא (תיק 02-40881-13-9). ביום 26/11/13 החליט ראש ההוצאה לפועל על ביטול מינויו של עו"ד וייסמן ככונס נכסים ומינוי באת כוחו של הבנק, עו"ד א' בן ארי, ככונסת הנכסים לשם מימוש השעבוד על הדירה. 5. במסגרת הליכים אלו ולאחר שנקבע מועד לפינוי הדירה מיושביה, הגיעו המבקשים להסדר עם הבנק לסילוק החוב המובטח בשעבוד. ההסדר הושג ביום 9/1/14 ובגדרו התחייבו המבקשים לשלם את מלוא יתרת החוב לבנק עד 27/10/14. עם השגת ההסדר וביצוע תשלומים ראשונים על פיו, בוטל פינוי הדירה והליכי המימוש עוכבו. ביום 2/2/14 ולאור בקשת הנושה, הורה ראש ההוצאה לפועל לכונסת הנכסים להמשיך בהליכי המימוש. הבקשה 6. ביום 22/4/14 הגישו המבקשים בקשה בדרך של המרצת פתיחה בתיק זה, בה עתרו להורות כי אין עילה לפינוים מהדירה, ולחילופין, כי הינם בעלי זכות דיירות מוגנת בדירה על פי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972. בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה, עתרו המבקשים לצו מניעה זמני לעיכובי הליכי המימוש. 7. בתשובתם לבקשה לצו זמני טענו המשיבים כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה. ביום 1/5/14 נערך דיון בבקשה. בסופו של דיון ובשים לב לטענת הסמכות העניינית, ניתנה לצדדים אפשרות להשלמת טיעון. כן ניתן צו ארעי עד הכרעה בטענת הסמכות העניינית. הכרעה 8. כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי בית משפט זה אינו הפורום המוסמך לדון בתובענה ועל כן דינה להימחק. 9. התובענה עוסקת בשני עניינים; האחד, הטענה בדבר הסדר הפשרה שהושג עם הבנק, והשני, זכות הדיירות המוגנת. הטענה כי בשל הסדר החוב שהושג עם הבנק יש לעכב את הליכי המימוש הינה למעשה טענת "פרעתי", שהסמכות לדון בה מסורה לראש ההוצאה לפועל כאמור בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (ראו בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145 (1972); רע"א 9636/08 המועצה הדתית ראש העין נ' שמריה (27/4/2009)). ככל שלמבקשים טענות בנוגע להחלטות ראש ההוצאה לפועל, לרבות החלטתו לחידוש הליכי המימוש על אף ההסדר, הרי שהדרך פתוחה בפניהם להגיש ערעור לבית המשפט המוסמך כאמור בסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל. לפיכך, ברי כי טענת המבקשים כי בשל השגת ההסדר עם הבנק יש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, אינה בסמכות בית משפט זה. 10. גם הטענה בדבר זכות הדיירות המוגנת של המבקשים אינה בסמכות בית משפט זה. סמכות בית משפט השלום בענייני מקרקעין קבועה בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לבית המשפט המחוזי סמכות שיורית. בהתאם להוראות אלו טענות בעניין זכות חזקה ושימוש מסורות לסמכותו של בית משפט השלום. 11. סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 אינו עוסק בזכות קניינית בדירה, אלא בזכות חזקה ושימוש. וכך מורה סעיף 33(א): "החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש". תכלית הוראה זו הינה להבטיח קורת גג לבעלים שדירתו נמכרה בנסיבות הסעיף לרבות כאשר דירתו נמכרה במסגרת הליכי מימוש בתיק הוצאה לפועל (ראו ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור, פ"ד נ(5) 111 (1997); דוד בר אופיר סוגיות בדיני הגנת הדייר 300 (מהדורה שנייה, 2014); פבלו לרנר "דיור חלופי במקרה של מימוש משכנתא על דירת מגורים: דיון בעקבות הפסיקה והרפורמה בחוק ההוצאה לפועל" הפרקליט נא 51, 63-62 (התשע"א); ע"א 1679/01 משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ נ' שפייזמן, פ"ד נז(2) 145 (2003); רע"א 1132/94 פי. אף. איי. אסטבלישמנט נ' רוזנר, פ"ד מט(5) 215 (1996)). 12. זאת ועוד, ההגנה על זכותו של החייב למגורים מצויה גם בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, העוסק בהסדרת דיור חלוף. היחס בין הוראות סעיף זה להוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 טרם הוכרע בפסיקה (ראו למשל ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934 (2004). מכל מקום, בין אם למבקשים זכות להחזיק בדירה מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ובין אם זכותם הינה רק לדיור חלוף על פי סעיף 38 לחוק הגנת הדייר, הרי שההכרעה בזכויותיהם אינה בסמכות בית המשפט המחוזי ומקומה בפני ראש ההוצאה לפועל או בפני בית משפט שלום. סוף דבר 13. הואיל ובין הצדדים לא נטושה כל מחלוקת בדבר זכויות המבקשים בדירה או בדבר תוקף המשכנתא, הרי שהסמכות לדון, הן בטענת "פרעתי" והן בטענה בדבר זכויות חזקה בנכס מסורות לראש ההוצאה לפועל ולבית משפט השלום ולא לבית משפט זה. אשר על כן, אני מורה על מחיקת התובענה. הצו הארעי שניתן ביום 1/5/2014 מתבטל. המבקשים ישלמו לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך של 2,000 ₪. המרצת פתיחהמשכנתאמימוש משכנתאמקרקעין